Connect with us

גוף ונפש

כעס הוא התנהגות נלמדת

Published

on

"אם נשווה את עדות המזרח התיכון לתרבויות אחרות, נוכל להבחין בפער הגדול ביניהם בכל הקשור להצגת כעס וביטוי רגשי בכלל, או האפשרות לדבר על כעס" * ראיון רגוע במיוחד עם לירון גבאי-סמרה, פסיכוטרפיסטית ומדריכה מוסמכת לניהול כעסים (Anger Management)

״לישראלים יש מזג חם״ – כמה פעמים שמעתם את המונח הזה? בעיקר כאן בארצות הברית, שבה הקהילה הישראלית נחשבת מיעוט שמנסה להשתלב בהוויה האמריקאית.

פעמים רבות אנו נחשפים ל׳טמפר׳ הישראלי שמלווה בכעס, צעקות ולעיתים באלימות. האם אנחנו הישראלים כועסים מהר יותר מתרבויות אחרות? האם קל יותר להכעיס אותנו?

ההגדרה המילונית של כעס היא: ״רגש, תגובה נפשית וגופנית שמופיעה לעיתים קרובות יחד עם תחושה של כאב וסבל, ועם חוויות של פגיעה, איום או סכנה. הכעס עשוי לעורר את האדם לפעולה תוקפנית ולחשיבה שיפוטית". כדי להבין יותר מדוע אנחנו הישראלים כועסים ובכלל כיצד הכעס משפיע על חיי היום יום שלנו. הגעתי לקלינקה של לירון גבאי-סמרה – פסיכוטרפיסטית מורשית ומדריכה מוסמכת לניהול כעסים, או באנגלית Anger Management.

לירון גדלה בראשון לציון לאמא בשירות קבע בצה״ל, ואביה בעלים של חברה להובלות חומרי בנין. בגיל 16 עברה עם משפחתה ללוס אנג׳לס. היא למדה בפירס קולג׳, ובהמשך השתלבה בלימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטת UCLA. לאחר מכן המשיכה ללימודי תואר שני ב- Phillips Graduate University בית הספר לפסיכולוגיה. תוך כדי עשתה סטאג׳, בקליניקה פרטית AVEDIAN COUNSELING AND ANGER MANAGEMENT 818. כמו כן, רכשה נסיון בעבודה עם ילדים בבתי ספר ברחבי לוס אנג׳לס ועם אוכלוסיה מבוגרת בבתי אבות שונים בעיר.

ישבתי עם גבאי-סמרה בקלינקה הפרטית והמרווחת שלה (עם נוף הררי, יפהפה ומרגיע לכל הדעות) לשיחה אישית על כעס וכיצד ניתן לנהל אותו.

היא סיפרה לי כיצד בחרה להתמחות בתחום ניהול כעסים, מדוע נשים כועסות אחרת מגברים, מה מאפיין את ׳הכעס הישראלי׳ וגם על הסדנה המיוחדת לניהול כעסים שתפתח בקרוב בעברית שמלווה בספר שערכה, ושתורגם במיוחד לקוראי עברית.

לירון מדוע בחרת להתמחות דווקא בנושא ניהול כעסים?

״התחום הזה פגש אותי, לא כיוונתי לשם בהתחלה. חיפשת סטאז׳ אחרי הלימודים, הגעתי לניהול כעסים ופשוט התאהבתי בתחום הזה. מה שמשך אותי הוא שמהר מאוד גילית כמה חוסר אינפורמציה יש לנו בנושא הכעס. כישראלית שגדלה בסביבה אמוציונלית ולפעמים כועסת זו הייתה סוג של הארה עבורי. הפרקטיקה מאחורי ניהול כעסים מאוד משכה אותי".

איך עובד הכעס?

״הכעס הוא למעשה תגובה משנית, תגובה מתבוננת. קל לאדם להיות במצב של כעס מאשר לחשוף את עצמו. גם מבחינה פזיולוגית המוח מתגונן; כאשר אתה נמצא במצב של כעס – הגוף שלנו משחרר אדרנלין ואנדורפינים קורטיזול ודופמין) שהם אלו בדיוק החומרים שאנחנו זקוקים להם כדי להילחם או לברוח".

אז מדוע אנחנו כועסים בעצם?

״במקרים רבים זה נובע מחוסר בהתאמת ציפיות, כאשר הציפיות שלנו נפגעות. קיים דיסוננס בין מה שאנחנו מצפים שיקרה לבין מה שקורה בסוף. לרבים מאיתנו קשה לקבל את זה. במקרים נוספים מדובר בהדחקה של רגש שאנחנו מרגישים שמסוכן לנו. לדוגמא, אם בתור ילד גדלת בבית שנתן לך להבין שבושה היא משהו שלילי. אז כאשר תגדל אתה עשוי להירתע מתחושת הבושה ובמקומה יעלה כעס כדי להגן עליך".

אז כעס הוא למעשה התנהגות נרכשת?

״בהחלט. כעס היא התנהגות נלמדת. אם כעס היה משהו ביולוגי או מושרש אז כולנו היינו מגיבים באותה צורה. עובדה שיש כל מיני סוגים של כעסים: כעס פאסיבי שבא לידי ביטוי בחוסר תגובה. כלומר, האדם הכועס סיים את השיחה איתך ולא רוצה לדבר או לתקשר. אתה לא תדע שאותו אדם כועס עליך, וזה לא טוב כי ׳הכועסים הפאסיביים׳ אוגרים את הרגש ואת הכעס. ישנו גם כעס אגרסיבי – בו אדם יכול ליזום איתך קטטה או לשבור משהו. יש גם כעס פאסיבי-אגרסיבי או כמו שאנחנו קוראים לזה ׳יציאות פולניות׳ – חוסר התאמה בין המילים לטון פאסיבי-אגרסיבי.

ניתן לומר שכעס הוא גם עניין תרבותי?

״בוודאי. אם תשווה את עדות המזרח התיכון לתרבויות אחרות, תוכל להבחין בפער הגדול בינהם בכל הקשור להצגת כעס וביטוי רגשי בכלל, או האפשרות לדבר על כעס. אצל ישראלים אנחנו רואים הרבה יותר עירנות לנושא, הכלה ורצון ללכת לטיפול ולהתמודד עם המקומות הללו".

בואי נדבר על כעס ישראלי.

״אנחנו מאוד מיוחדים. בתרבות הישראלית שזורה המון טראומה. גם אם הדור שלנו חי בבועה, עדיין הסבים והסבתות שלנו חוו טראומה מסויימת ששזורה בתרבות שלנו וחלק מהם יעבירו את זה הלאה. אנחנו מדברים על ניצולי שואה, על חווית העליה לארץ וגם המציאות הלא פשוטה בישראל. לדוגמא: אם אתה ואני נלך ברחוב פה באל-איי ונראה תיק. אנחנו ניגש אליו או נרים אותו? בחיים לא! כי זה משהו מאוד מושרש אצל ישראלים. גדלנו במדינה ובתרבות שהתיק הזה הוא קודם כל חפץ חשוד. הוא יכול להיות מטען חבלה ולהתפוצץ. אנחנו חיים בטראומה ובתרבות שמאוד מתגוננת. אנחנו חשופים לביקורת מבחוץ למלחמות ולפיגועים.

"זו אחת הסיבות שתמיד אומרים שלישראלים יש מזג חם, אפילו לפאסיבים שביננו. אנחנו תרבות מאוד ׳חמה׳. קיים הבדל משמעותי בין התרבות ה׳חמה׳ של הספרדים או הלטינים; זו תרבות חמה ותשוקתית. אנחנו חיים בהמון פחד של מה יקרה אם. מעבר להיות חמים אנחנו קצת חרדתיים. תיקח יהודי שגר בגולה ותשים לב שהביטוי שלו לרגש ולכעס הוא שונה. יש משהו בקונסטלציה של ישראל: לעבור עליה, פיגועים, מלחמות ולהילחם על הזהות שלנו שבאה לידי ביטוי בכעס שלנו".

אילו סוגים של מטופלים מגיעים אליך?

״מגוונים. גברים או נשים וגם זוגות, נערים ונערות. אני לא מטפלת רק בניהול כעסים אבל יוצא שאני תמיד נותנת את אינפורמציה בנושא הזה. כי מה זה ניהול כעסים בסופו של יום? זה לדבר על גבולות, לדבר על דרכי תקשורות בין בני אדם והטריגרים שלהם.

"אחד התחומים שאני מרבה לעסוק בהם הוא ניהול כעסים בין בני זוג. פעם שמעתי את הרב טולדנו אומר משפט מאוד יפה: 'אנשים מתחתנים עם מסכות, וחיים עם אנשים'. בני הזוג מתחתנים עם האידיאל שיש להם ואז הוא מתפרק ונשאר רק בן אדם שאתה עומד מולו, ואתה נורא רוצה שהוא ילך בדרך שלך והוא רוצה ללכת בדרך שלו. אבל אם יש דרך תקשורות נכונה ושיח עם רמה של כבוד והצבת גבולות הדדית, בהחלט ניתן לנהל את המערכת הזוגית הזו.

"אף אחד לא אשם בזה שאנחנו כועסים זו בחירה שלנו. כל אדם צריך לקחת אחריות על הרגשות שלו והציפיות שלו מהסביבה. אתה יכול לבוא ולשתף, אבל אף אחד לא אחראי על האושר או על הרגשות שלך. גם בזוגיות אתה יכול לחלוק מעצמך ולראות אם לבן הזוג יש את הכלים לעזור ולסייע אבל הצד השני לא חייב לך דבר".

מגיעים אליך גם לקוחות אלימים במיוחד?

״רוב המטופלים שלי הם לא אנשים אלימים אחד כלפי השני. במקרה של אלימות בין בני זוג מבחינה חוקית אני לא יכולה לראות אותם ביחד. במקרה כזה אני צריכה לקבוע איתם פגישות נפרדות, או שאטפל באחד מבני הזוג והשני יצטרך ללכת לפסיכולוג אחר. רוב המטופלים שלי שמגיעים מבתי משפט ביצעו עבירה לא חמורה והם נשלחים לטיפול לניהול כעסים כדי למנוע מקרה חוזר".

מדוע ילדים כועסים? 

״זה נובע מחוסר גבולות שההורים אינם יודעים להציב להם. היום אני די הפסקתי לעבוד עם ילדים מפני שהבנתי שאם לא כל המשפחה נרתמת לעניין – הטיפול לא אפקטיבי. הבנתי מנסיון עבר שכאשר הייתי עובדת עם ילד על הכעסים שלו ואז הוא היה אומר: 'את אומרת לי לשלוט על הכעס שלי ואז בבית אמא תמיד צועקת עלי, למה לה מותר ולי אסור'. כמו שאמרנו, כעס הוא התנהגות נלמדת. אם אני מלמדת את הילד ונותנת לו כלים ואז הוא חוזר הביתה ורואה צעקות והתנהגות כעוסה אני לא יכולה להסביר לו מדוע אצל ההורים זה בסדר. לכן אני אטפל בילד רק אם ההורים שלו יגיעו לטיפול גם כן.״

אז מה עומד מאחורי הכעס ואיך ניתן לזהות אותו?

״הרבה אנשים אינם יודעים לזהות את הרגש מאחורי הכעס. יש מגוון רגשות שתוקפים אותנו בסיטואציות שונות. אנחנו לא רק שמחים, מתרגשים או עצובים. בהרבה מקרים הורים אומרים לילד: ׳אל תתנהג כמו ילדה׳, ׳תפסיק להתבכיין׳, ׳מה אתה תינוק׳, ולמעשה לא נותנים לילדים את הכלים להתמודד עם הרגשות שלהם ולהבין אותם. אני מזמינה את ההורים לבוא וללמוד את הילד שלכם ולהבין מה הוא באמת מרגיש. אני מאמינה בלדבר עם הילדים בגובה העיניים. לא צריך את כל ה׳סוייט טוק׳; תסבירו לילד בשפה שלכם, תנו לו את הכלים אתם המנטורים של הילדים שלכם.

בהרבה מקרים כשילד כועס ההורים אומרים לו: ׳תפסיק לכעוס לך תירגע ואז תבוא לדבר איתי'. או ׳לך תירגע בחדר שלך׳. מה זה להירגע? כיצד מבוגרים נרגעים כאשר הם כועסים?, הם הולכים לחדר כושר, יוצאים להליכה ליד הבית, שומעים מוזיקה. אז למה אתם שולחים את הילד לחדר סגור כדי להירגע. הגוף שלו מלא באנרגיה ואדרנלין. ילד לא יכול פתאום להפסיק לכעוס. כשאנחנו כועסים המוח הרגשי שלנו משתלט על המוח החושב. ההורים מבקשים תשובות מהילד ושיסביר להם מדוע עשה מה שעשה. לילד אין תשובות והוא מרגיש מתוסכל ולעיתים מושפל.״

נשים כועסות יותר בגברים?

״נשים לא כועסות יותר מגברים אבל הן כועסות שונה. גברים נוטים להיות פאסיבים או אגרסיבים. נשים רצות על הספקטרום – מפסיבית לאגרסיביות גברים מתפוצצים או שותקים. לנשים יש מנעד הרבה יותר רחב של כעס.

גברים ונשים יכולים להיות אלימים באותה רמה. גם אישה יכולה לזרוק משהו בבית או לדחוף את בן הזוג שלה. פעם זה היה מאוד מקובל להרים יד, היום החברה פחות מקבלת אנשים אלימים, זו בעיה שהצלחנו פחות או יותר למגר בחברה המערבית.״

הספר ׳יסודות ניהול הכעס׳ בו משתמשת לירון (וגם נערך על ידה) תורגם לאחרונה לעברית עדי וולשטיין-גבאי). הספר נכתב במקור על ידי יטה אבידיאן, מטפלת משפחתית וזוגית מורשית שמתמחה בעבודה על מערכות יחסים, כעס, חרדה והתמכרויות.

אבידיאן היא גם מנהלת הקליניקה הגדולה Anger Management 818 שכוללת 8 מרכזים מצליחים ברחבי לוס אנג׳לס. בין הנושאים המרתקים בספר תוכלו לקרוא וללמוד מהם הטריגרים שמובילים לכעס, כישורים לפתירת בעיות, מיומנות התקשורת האסרטיבית והקשבה אפקטיבית, פיתוח אינטליגציה ריגשית ואמפתיה, וטיפים לניהול לחצים נפשיים ותרגילי הרגעה.

גבאי-סמרה: ״הספר ׳יסודות ניהול הכעס׳ יצא גם באנגלית, ספרדית וארמנית. יש לו גם גירסת נערים יותר קלילה ופשוטה שמתאימה לנוער מתבגר. כל מי שמשתתף בסדנאות שלנו רוכש את הספר וניתן להשיג אותו גם באמזון".

מה האתגר הבא מבחינת הקריירה שלך?

"קודם כל בקרוב אני אפתח קבוצה לניהול כעסים בעברית. הייתה לי אחת ממש מוצלחת לנשים ועכשיו אני רוצה לעשות קבוצה מעורבת.

"בנוסף, השלב הבא הוא להתמחות בנושא של אכילה רגשית. זה תחום שאני חושבת שהוא מאוד מתחבר לכל מה שאני עושה. בתרבות שלנו יש המון טיוח בנושא האוכל. אנחנו מודעים למה אנחנו אוכלים, ואנחנו נורא מודעים לאיך אנחנו מתאמנים ולספורט בכלל. אבל אנחנו לא יודעים למה אנחנו אוכלים כשאנחנו עצובים, או כשאנחנו שמחים. אנשים עושים דיאטה, חושבים שהם הצליחו ואז משמינים שוב ולא מוצאים פתרון. זה תחום שמאוד מעניין אותי וזה השלב המקצועי הבא שאני רוצה לעסוק בו".

www.lirongabay.com
818-208-0518
Therapy@LironGabay.com
/www.facebook.com/LirongabayLMFT
Instagram: Liron Gabay Samara LMFT 20300 Ventura Blvd #330

Woodland Hills 91363

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

גוף ונפש

לחץ או הזדקנות? הסיבות הנפוצות לנשירת שיער

Published

on

נשירת שיער פתאומית יכולה להיראות כמו סימן למצב בריאותי מדאיג, אבל לפעמים הגורם לה הוא פשוט לחץ * לידיעת הלחצנים בינינו: אחרי שהתקופה המתוחה עוברת השיער צומח מחדש

בנסיבות רגילות מספרן של שערות הראש הוא בין 100 ל-150 אלף, ולכל זקיק שיער יש מחזור חיים משל עצמו. 90% משערו של מי שלא חווה פגיעה כלשהי מצוי בשלב הגדילה (השלב האנגני) שיכול להימשך שנים, ואם לא מקצרים את השיער באופן יזום הוא יכול להישאר באורכו המלא זמן רב. 10% הנותרים מצויים בשלב הסיום (השלב הקטגני), שאורכו 6-4 שבועות ושבו זקיקי השיער מתחילים להתרופף, או בשלב המנוחה (השלב הטלוגני) שנמשך חודשיים-שלושה ובו השערות מוכנות לנשור ולמצוא את דרכן למברשת השיער, לבגדים או לפתח הניקוז במקלחת.

נשירה יומית של 150-100 שערות המצויות בשלב המנוחה נחשבת נורמלית, אבל נשירה של 100 שערות ויותר בכל חפיפה או סירוק אינה תקינה. איבוד שיער כזה יכול להיות תוצאה של מעבר מוקדם מדי של זקיקי שער משלב הגדילה לשלב המנוחה, והוא עלול להוביל לנשירה מוגברת מקץ חודשיים או שלושה.

בספר "האם אני גוסס/ת?!", מדריך שכתבו הרופאים כריסטופר קלי   ומרק אייזנברג בשיתוף המרכז הרפואי ארווינג באוניברסיטת קולומביה, מציינים המחברים: "מתח נפשי בעקבות ניתוחים, איבוד במשקל, לידות ומשברים נפשיים עלול לגרום לזקיקי שיער לעבור מוקדם מדי לשלב המנוחה. מכיוון שאורכו של השלב שלושה חודשים בממוצע, רוב השערות מתחילות לנשור זמן מה אחרי המשבר".   אנחנו רק רואים את השיער הנושר אבל לא עולה בדעתנו הסיבה לנשירה ומה אפשר לעשות כדי למנוע אותה.

לכן, ודאי תשמחו לשמוע שהעניין פתיר. בהנחה שהמאורע שגרם למתח הוא נחלת העבר, אל דאגה – אם הנשירה היא תוצאה של מתח נפשי השיער יגדל מחדש, אבל מומלץ להתאזר בסבלנות, שכן התחדשות הצמיחה ניכרת רק אחרי ארבעה עד שישה חודשים, ומראה השיער המלא מופיע רק כעבור שנה או שנה וחצי. אין דרך לזרז את התהליך, כותבים הרופאים, וחבל לבזבז כסף על תוספי מזון ועל אמצעים לא רפואיים לטיפול בנשירה.

קיימות סיבות נוספות לנשירה נרחבת של שיער בשלב המנוחה, בהן תת פעילות או פעילות יתר של בלוטת התריס. במקרה זה השיער חוזר לצמוח אחרי שמאזנים את פעילות הבלוטה. הפרעות כרוניות או דלקתיות, מחלות אוטו אימוניות וזיהומים כרוניים עלולים גם הם לגרום לנשירה נרחבת.

חוסרים תזונתיים, לרבות חוסר בברזל, באבץ, בחלבון, בחומצות שומן ובוויטמין D יכולים לגרום לאיבוד שיער, וכמוהם גם הגבלה קיצונית בצריכת הקלוריות ודיאטות בזק. בכל מקרה מומלץ מאוד לעבור בדיקות גופניות מקיפות כדי לגלות אם קיים גורם מסוים שאפשר לטפל בו.

נשירת שיער שמצוי בשלב הצמיחה אינה תקינה. במרבית המקרים היא מתרחשת בגלל חשיפה לרעלנים דוגמת תרופות לטיפול בסרטן. נשירה חריגה כזו מורגשת בדרך כלל שבוע-שבועיים אחרי תחילת הטיפול הכימותרפי והיא ניכרת היטב מקץ חודשיים. ברוב המקרים נושר שיער הראש, אבל לפעמים גם שיער הפנים והגוף. צמיחת השיער מתחדשת כמה שבועות אחרי סיום הטיפול הכימותרפי.

גורמים נוספים לנשירת שיער בשלב הצמיחה הם קרינה והרעלת ממתכות כבדות. במקרים אלה קיימת סכנת אובדן שיער תמידי. תרופות נוספות שעלולות להוביל לנשירת שיער הן וארפרין (נמכרת בישראל בשם קומדין), סטרואידים, גלולות למניעת היריון, ליתיום, אמפטמינים ותוספי ויטמין A. ברוב המקרים השיער גדל מחדש אחרי שמפסיקים ליטול את התרופות הללו.

הגורם השכיח ביותר לאיבוד שיער קשור לגיל. הוא אינו קשור למחלות רקע, לחוסרים שונים ולמצבים נפשיים, ומכונה אלופציה אנדרוגנטית (Andregonic alopecia), או פשוט התקרחות גברית או התקרחות נשית. סוג זה של איבוד שיער שכיח במיוחד בקרב גברים לבנים, שמחציתם מתחילים להתקרח לפני גיל 50. נשים לבנות מתחילת לאבד שיער בגיל מאוחר יותר, אך אצל שליש מהן מידלדל השיער עוד לפני שהן מגיעות לגיל 70.

ישנן עוד כמה תרופות שיכולות לסייע במידת מה בטיפול באלופציה אנדרוגנטית. אחת מהן היא מינוקסידיל, קרם למריחה על הקרקפת. תרופות אחרות היא פינסטריד או פרופסיה, טבליות לבליעה שעשויות גם לסייע בהקטנת בלוטת ערמונית מוגדלת ולשפר את זרימת השתן, אבל עלולות לגרום לבעיות בתפקוד המיני אצל 1% מהגברים המשתמשים בהן.

נשים יכולות להיעזר במינוקסידיל כדי לטפל בהידלדלות השיער בגלל אלופציה אנדרוגנטית, אולם חשוב לציין ששיער נושר גם בגלל תסרוקות הכרוכות במשיכה ובהידוק השיער בזנב סוס או בצמות צמודות לראש. זו הסיבה לכך שרופאים ממליצים להשאיר את השיער פזור.

הגורם המסתורי ביותר לאיבוד שיער הוא האלופציה אראטה (Alopecia areata), שבה המערכת החיסונית תוקפת את זקיקי השיער. התוצאה היא קרחות חלקות בקוטר של מטבע שמופיעות במקומות שונים על הקרקפת או בזקנים של גברים, ולעתים נשירת כל שיער הראש או כל שיער הגוף. ברוב המקרים צמיחת השיער מתחדשת בתוך שנה, אך התופעה עלולה להישנות, אומרים הרופאים.

המשך לקרוא

גוף ונפש

כוחה של וודאות

Published

on

הבורא נתן לנו את כל הכלים על מנת להשיג שליטה מוחלטת על כל היבט בחיינו, כולל את היכולת לסלק כל סוג של חושך ולהפכו לאור וברכות

אחד מהסיפורים המרתקים בתורה הוא סיפור קריעת ים סוף: בני ישראל עמדו מול ים סוף ומאחריהם הצבא המצרי, והדבר היחיד שהם יכלו לעשות זה לצעוק לבורא לעזרה. אם היינו צריכים לשער, מה היתה תשובת הבורא לקריאה לעזרה שהגיעה מ-600,000 אנשים אשר היו בחרדה גדולה, היינו בודאי חושבים שהבורא, כדרכו תמיד, יעזור לבני ישראל ויעשה נס להצלתם. אולם ספר הזוהר מלמד שהבורא ענה תשובה מפתיעה ובלתי צפויה למשה:

״ מה תצעק אליי?״ כלומר, למה אתם פונים אליי?! יש לכם את היכולת לקרוע את הים בכוחות עצמכם. את כל הכוח שיש לי, האצלתי עליכם.

המורה שלי, הרב ברג, היה נוהג לאמר שזהו אחד מהפסוקים האהובים עליו ביותר בכל התורה, והיה מלמד את הפירוש המרתק מספר הזוהר על שלושת המילים ״מה תצעק אליי״. 

ע״פ חכמת הקבלה, הבורא נתן לנו את כל הכלים על מנת להשיג ״מודעות על החומר״ כלומר, את היכולת להשיג שליטה מוחלטת על כל היבט בחיינו, כולל את היכולת לסלק כל סוג של חושך ולהפכו לאור וברכות.

הדבר כמובן מצריך תהליך של שינוי הטבע שלנו, מטבע אנוכי, לטבע של נתינה, ולכן ספר הזוהר מלמד שכל מטרת העבודה הרוחנית שלנו היא שינוי של המודעות, על מנת שהאדם יגיע למדרגה שמה שהוא קובע במודעות, יקרה במציאות.

ישנו סיפור ידוע על רבי שמעון בר יוחאי, שראה יום אחד את המלאך השלילי בא להביא חושך לעולם, ורבי שמעון תפש אותו והורה לו לחזור למקום שממנו הוא בא. המלאך חזר לבורא שאמר לו לחזור שוב לשליחות שלו מבלי להביט בעיניו של רבי שמעון. כאשר המלאך השלילי חזר רבי שמעון אחז בו ואמר לו: ״לך תגיד לקב״ה שרבי שמעון בעולם, ולכן כל הגזירות מתבטלות".

מייד יצאה בת קול מהשמים שאמרה: "אשריך רבי שמעון שהקב״ה גוזר ואתה מבטל״!

בתקופתו של רבי שמעון התבטל כל הכאוס מהעולם, מכיוון שרבי שמעון השיג שליטה מוחלטת בכל העולמות.

אחד מהכלים החשובים ביותר להשגת מודעות גבוהה שכזאת היא היכולת של האדם להישאר בוודאות גם במצבים לא טובים, מכיוון שהאור מתגלה רק דרך החושך.

לפעמים צריך לקפוץ למים בלי לפחד

לאחר שבני ישראל הבינו שעליהם להיכנס לתוך הים, אף אחד אחד לא זז ממקומו. המים היו גועשים והגלים הגבוהים נטעו פחד בליבם. אדם אחד בלבד, בשם נחשון בן עמינדב, אזר אומץ וקפץ לתוך המים הקרים. משה כיוון במחשבתו שהים ייבקע לשניים (באמצעות 72 צירופי שמות הבורא) אולם כלום לא קרה.

נחשון התקדם לעומק הים, עד שהמים הגיעו לנחיריו, והוא כמעט ולא יכל לנשום, אז נבקע הים לשניים, ובני ישראל עברו ביבשה. זהו לימוד נפלא, על כוחה של וודאות. 

וודאות בבורא יוצרת את החיבור החזק ביותר בין המודעות שלנו לבין המציאות. מה שאנו קובעים במודעות יקרה במציאות. מה שהיה נראה כחושך בחיינו הופך להיות אור גדול, מה שנראה כבלתי אפשרי, הופך להיות אפשרי באמצעות כוחה של וודאות.

מודעות וחיים של וודאות

הכוח החזק ביותר שקיבלנו הוא כוחה של המודעות.ספר הזוהר מגלה לנו שהמודעות שלנו מהווה 99% מהמציאות, ומה שקורה סביבנו מהווה רק 1% מכלל המציאות. כלומר, שאם האדם חושב למשוך שפע לחייו, ב99% מהמציאות, הוא כבר עשיר. אם אדם הסובל מבעייה בריאותית, מחליט להבריא, ב99% מהמציאות הוא כבר בריא. הבעייה נמצאת במציאות הפיזית, התופשת 1% מכלל המציאות. בהרבה מקרים אנו מחליטים שאנו רוצים לקבל דבר מסויים, או לשפר תחום חשוב בחיים וזה לא תמיד קורה. הדבר גורם לנו לחשוב שאנו חיים במציאות של חוסר וודאות, ושאי אפשר לדעת האם מה שיש לי היום יהיה שם בשבילי גם מחר. 

חוכמת הקבלה מלמדת,שהבורא יצר גשר בין העולם הפיזי לעולם הרוחני, בין המציאות של העליות והירידות בחיינו, לבין המציאות שהכל נמצא בשלמות. הגשר הזה הוא היכולת של כל אחד ואחת מאיתנו לחיות חיים של וודאות. 

וודאות מסלקת חושך

וודאות היא הכח החזק ביותר ביקום, אשר יכול לסלק את כל החושך מחיינו. כאשר אנו מאמינים שמה שקורה במציאות ה1% ( המציאות הפיסית) הוא אמיתי, אין לנו את היכולת להשיג שליטה בחיינו, גם אם נגיד לעצמנו, שהכל יהיה בסדר. לעומת זאת, אם נדע לחבר את המודעות שלנו לאור של הבורא, נוכל לראות שכל הדברים שנראים שליליים, באים רק לטובתנו, ושיש סיבה טובה לכל דבר אשר קורה בחיינו.

הבעל שם טוב נהג ללמד את תלמידיו, שהאור של הבורא מתגלה לאדם, רק בהתאם לכמות הוודאות שיש לו בבורא. אם האדם מאמין שכל מה שקורה לו זה לטובתו, אז הבורא הופך את הכל לטובתו, וההיפך, אם האדם  חושב שמה שקורה לו בחיים זה רע, אז אפילו אם הדבר היה אמור להשתנות לטוב זה יישאר רע, כמו שהוא חשב. אדם החושב ש70% מההמציאות שהוא חווה באה מהבורא ו30% זה מקריות וחוסר שליטה, אז אור הבורא מתגלה אליו ב70% ושאר ה30% מתמלאים בחושך חס ושלום.

המישוואה פשוטה: ככל שיש לנו יותר וודאות בבורא, כך הבורא מתגלה אלינו. שלמה המלך, כתב בשיר ״אשת חיל״ (לכבוד שרה אימנו) את המילים: ״נודע בשערים בעלה״, וגילה לנו כיצד אור הבורא מתגלה לכל אדם: ״בעלה״ זאת מילת צופן לאור הבורא, ״נודע בשערים״ הם מילות צופן, למחשבות האדם, כלומר, שהבורא מתגלה לכל אחד כפי מה שהוא משער בליבו. (ספר הזוהר).

4 דוגמאות למה זה לא וודאות

1. אם רק נאמין נקבל כל מה שרק נרצה:

כאשר דברים לא הולכים כמו שאנו רוצים, נראה לנו. שאם רק נחדיר יותר וודאות , הכל יסתדר כמו שנרצה. וודאות אמיתית, פירושה, שהאדם מבין שהוא נמצא בכל רגע בחייו, במקום הכי נכון בשבילו בזמן הנתון, ומקבל בדיוק את מה שהוא צריך ע"מ שיוכל לעבור תהליך של גדילה רוחנית. העסקה לא עברה בגלל שמחכה לך עסקה הרבה יותר טובה. הפיתרון לאתגר גדול אמור להגיע מחר. צריך רק להיות בוודאות שהאור של הבורא נמצא איתנו גם במצבים הכי קשים, אפילו אם אנחנו לא מבינים למה הם התרחשו.

2. ״לא מפחד מכלום, הכל יהיה בסדר״

זה טבעי לפחד ולדאוג על העתיד שלנו. אין צורך לשכנע את עצמנו, שאנו לא דואגים והכל בסדר למרות שזה לא נכון. כל עוד אנו נושמים, תמיד יהיו אתגרים, הבאים לעזור לי להיות האדם שאנו צריך להיות! זה בסדר לפחד ולהיות בספק, אולם בסמן שאנו בוחרים להמשיך קדומה למרות הכל, ולבטוח באור  של הבורא, כך אנו בונים חיים של וודאות.

3.וודאות זה לא אמונה

כאשר האדם אומר שהוא מאמין, זה מראה שיש גם את האפשרות לא להאמין באותו דבר ההחלטה שלנו במה להאמין, חלשה יותר מוודאות. וודאות זה לדעת שהאור של הבורא נמצא איתי בכל רגע, בכל תחומי החיים, בזמנים שנראים טובים ובזמנים  שלא. הדבר דומה לידיעה, שמחר השמש תזרח. האדם לא מאמין, אלא יודע שהשמש תזרח מחר.

4.וודאות זה לא רק לזמנים קשים

וודאות לא מיועדת רק לזמנים קשים ומאתגרים, אלא חלק בלתי נפרד מחיי היום יום. בזמנים טובים, יש את ההזדמנות לחזק את הוודאות לזמנים מאתגרים. זכרו שהתוכניות שיש לנו לגבי איך שהחיים שלנו צריכים להיות, לא תמיד זהות לתוכנית שיש לבורא בשבילנו. רק הבורא יודע מה הכי טוב בשבילנו, בשביל הנשמה שלנו, ולכן, תמיד ייתן לנו את  מה שאנחנו צריכים  בדיוק בזמן שאנו צריכים!

שנזכה לחיות חיים של וודאות! 

המשך לקרוא

גוף ונפש

לא על הלוגיקה לבדה: איך תקבלו החלטות רציונליות יותר?

Published

on

המוח הנפלא שלנו מוסח לעיתים קרובות עקב מצב הבטן שלנו, המצב הרגשי, מידע קודם שהוא נחשף אליו (גם אם לא רלוונטי), ריבוי אופציות בחירה ועוד ועוד. זאת כמובן לא אשמתו ובכל זאת

משפט עממי גורס שכשאירועים מבאסים מתחילים להופיע – כדאי להיזהר, כי אירועים לא נעימים אחרים יבואו גם כן. או בלשון העם "צרות באות בצרורות". אם תשאלו שחקני כדורסל, מאמנים ואוהדים אדוקים, הם יגידו לכם שגם ההפך מתרחש, ואם שחקן הצליח לקלוע כמה סלים, הוא ככל הנראה יזכה את קבוצתו בעוד נקודות ברגע שמישהו יעביר לידיו את הכדור. "אפקט היד החמה", קוראים לזה. 

אפשר גם למצוא לזה צידוקים סמי – מדעיים. אפשר להניח ששחקן שהצליח לקלוע מספר פעמים יתמלא ביטחון עצמי, וישפר את יכולת הקליעה שלו, או שאותו השחקן בורך ביום חיובי במיוחד מבחינת נתונים פיזיים ומנטליים. במשך שנים ארוכות הייתה אגדת "היד החמה" לסממן במשחקי כדורסל. מאמנים הורו לשחקנים שלהם למסור את הכדור לאלה שיש להם ידיים חמות. עד אשר הגיע עמוס טברסקי והוכיח שאין שום קשר בין קליעה אחת לזו הבאה בתור. יותר מזה, הסיכוי להמשיך לקלוע אחרי 3 זריקות מוצלחות – רק יורד.

לא רק המוח של חובבי כדורסל גורם להם לראות חוקיות לא קיימת של רצף קליעות. אם אשאל אתכם, "האם גנדי מת לפני או אחרי גיל 140?", זה יגרום לכם להעריך בצורה שונה את אורך חייו של המנהיג ההודי. נכון, אף אחד מכם לא יאמין שהוא חי כל כך הרבה זמן, אבל עצם הצגת המספר  140- תגרום להערכה הממוצעת שלכם לנדוד מעלה. כך קרה גם לסטודנטים גרמניים שהעריכו את שגנדי מת בגיל 67 כשהמספר 140 הוצג לפניהם תחילה, לעומת הסטודנטים שנשאלו האם הבחור נפטר אחרי גיל 9. אנשים שקראו את המשפט ההזוי לגבי המוות בגיל הילדות העריכו שגנדי נפטר בגיל 50. מיותר לציין שאף אחד מהם לא לקח קורס על חייו ופועלו של המנהיג ההודי. 

היינו רוצים להאמין שאנחנו יצורים רציונליים, שאנחנו מקבלים החלטות על פי חשיבה אנליטית מתקדמת, שאנחנו בוחנים כהלכה את החלופות, לא שוכחים לבדוק את הסטטיסטיקה, ושאנחנו בלתי פגיעים מהסחות דעת. טוב, אז רצינו. המוח הנפלא שלנו, מוסח לעיתים קרובות עקב מצב הבטן שלנו, המצב הרגשי, מידע קודם שהוא נחשף אליו (גם אם לא רלוונטי), ריבוי אופציות בחירה ועוד ועוד. זאת כמובן לא אשמתו, בעולם מלא במידע, המוח שלנו בוחר להשתמש בהיוריסטיקות (ביוונית: למצוא) על פני תהליכי חשיבה ארוכים ומורכבים. ההיוריסטיקות הללו הן כללי אצבע שמישים המציעים דרך קלה לפתרון בעיות וקבלת החלטות. כמו שהכלל לגבי כללי אצבע מזהיר ואומר: זה לא עובד בכל המקרים. הנה כמה דוגמאות לחוסר הרציונליות שלנו בקבלת החלטות.

לא כדאי לקבל החלטות על בטן ריקה

אם אתם צריכים לקבל החלטה, להתמיד בפתרון שאלות במבחן, או סתם להתנגד לרצון להוציא משכורת שלמה על חולצה – כדאי שתעשו את זה אחרי שאכלתם. בטן מקרקרת תגרום לכם לקבל החלטות אימפולסיביות, תקצר את הסבלנות שלכם, ותטה את השיפוט שלכם אל מחוזות הרגש על פני השכל. בפשטות, קשה לנו לבצע שוב ושוב מהלכים שמצריכים מאיתנו להפעיל משמעת עצמית. כך לדוגמה, צמד החוקרים פדורקין ושיין, ביקשו מהנבדקים שלהם לזכור מספר. חלקם התבקשו לזכור את המספר 32, אחרים את המספר 3,456,981. כלומר: מספר פשוט בן שתי ספרות, לעומת מספר ארוך בן שבע ספרות. לאחר מכן יצאו הנבדקים לחדר סמוך שם חיכתה להם עוגת שוקולד מושחתת, או סלט פירות. 41% מאלה שהתבקשו לזכור שני מספרים זללו עוגה, לעומת 63% שהתבקשו לזכור את המספר האסטרונומי.

0% הבנה של אחוזים בחיי היומיום

במחקר מעניין וקצת מפתיע שאלו פסיכיאטרים האם יאשרו חופשה לחולה המאושפז במחלקה הסגורה. לחלק מהם אמרו שידוע ש-2 מתוך 10 החולים באותה מחלה התגלו כתוקפניים, ולחלק מהם סיפרו ש-20 מתוך 100 חולים הפגינו אלימות. הפסיכיאטרים שקיבלו את המידע המצומצם (2/10) נטו לאשר יותר חופשות מאשר אלה שקיבלו שדמיינו 20 מטופלים אלימים. האחוז, כבר הספקתם להבין, הוא אותו אחוז. אנחנו מוטים מסדרי הגודל הגדולים, ושוכחים שניתן היה להציג כל מידע בצורה מצומצמת או רחבה על ידי פעולת חשבון פשוטה אחת. 

אל תתמכרו להשוואות

אחד הכללים הידועים ביותר לפני רכישה משמעותית הוא לצאת ולעשות סקר שוק. להסתובב בין החנויות, להשוות מחירים, לוודא איכות ולקבל החלטה מושכלת. אז זהו, שלפעמים עצם ההשוואה משפיעה על קבלת ההחלטות שלנו. 

במחקר משנת 2008, הציע דן אריאלי לנבדקים שלו לעשות מנוי לעיתון מרתק בשם "האקונומיסט". אתם יודעים, כי אריאלי מתעניין בכלכלה התנהגותית. המחירים לעיתון המצליח מתאימים לכל כיס: אפשר לעשות מנוי לאינטרנט בלבד ב-59$ לשנה, אפשר לקבל חבילה מורחבת של אינטרנט ועיתון מודפס ב-125$ לשנה. 68% בחרו לקרוא את האקונומיסט שלהם דרך האינטרנט בלבד, ו-32% בחרו לקבל בנוסף גם גרסה מודפסת. עד כה, לא מרעיש. 

בשנה העוקבת שלח אריאלי לנבדקים שלו מייל עם מחירון המגזין לשנה זו. אפשר היה לרכוש מנוי, כמו בשנה הקודמת, לאינטרנט ב-59$, מנוי משולב ב-125$, או מנוי לפרינט בלבד ב-125$. קל לנחש שאף אחד מהנבדקים לא אמר לעצמו "כן, 125$ לעיתון מודפס בלבד זה מחיר הגיוני". החלק המעניין הוא התפלגות הרכישה של המנויים (הזהים לחלוטין!) מהשנה הקודמת. כעת 16% בחרו במנוי האינטרנטי בלבד, ו-84% בחרו בגרסה המשולבת. עצם ההשוואה בין האופציות שינתה את הערך הנתפס של המנויים והשפיעה על ההחלטה של הנבדקים.

אל תתנו למידע קודם לשבש לכם את ההחלטה

מכירים את האנשים האלה, שיש להם רעיון אחד בראש והם פשוט לא מוכנים לוותר. זאת יכולה להיות החלטה לגבי סגנון לבוש, אסטרטגיה כלכלית, או אפילו סוגים של פרטנרים זוגיים. מסתבר שכולנו קצת מקובעים על מידע שהוצג לנו קודם, גם אם אין לו שום קשר לשום דבר. 

במחקר של דן אריאלי ביקשו מהנבדקים להוציא את תעודת הזהות שלהם, להסתכל על שתי הספרות הראשונות ולהחליט האם לשלם יותר מאותן שתי ספרות בעבור בקבוק יין צרפתי. מסתבר שאלה שהספרות הראשונות בתעודת הזהות שלהם – פרט אקראי לחלוטין – נעו בין 0-2 נקבו במחיר ממוצע של 8.64$. אלה שקיבלו מהמדינה תעודת זהות שמספריה נעים בין 80-99, היו נדיבים יותר, והיו מוכנים לשלם 27.91. כשאין לנו שום מידע אחר, כל מידע שמוצג לנו, גם אם הוא מופרך ולא קשור הופך להיות "העוגן שלנו". כל ההערכות שלנו מעתה והלאה יהיו קרובות יותר אליו.

אל תבחרו תמיד בברירת המחדל

דנמרק ואוסטריה הן מדינות ששווה לבקר בהן. אחלה נופים, אווירה אירופאית נעימה, המון טבע, כנסיות מרשימות ותחנות רכבת יפיפיות. מתברר שאם, לא עלינו, אתם זקוקים לתרומת איברים עדיף לכם להיות אזרחים של אוסטריה ולא של דנמרק. למה? כי באוסטריה אחוז האזרחים שתורמים את איבריהם קרוב מאוד ל-100%, ואילו בדנמרק הוא עומד על 4%. 

הסיבה לשינוי הדרמטי נעוצה בטופס קטן אחד. באוסטריה ברירת המחדל היא לתרום איברים, מי שלא רוצה לעשות זאת צריך לסמן ולחתום על אי נכונותו לתרום איברים. בדנמרק, כדי לתרום איברים צריך להצהיר על כך באופן מיוחד. זו לא רק העייפות המייגעת לחתום על האופציה הפחות שכיחה במדינתך, זאת העדפת כלל אנושית לשמור על המצב הקיים. אנשים מעדיפים להישאר עם התרחיש הבטוח על פני אופציות שונות ומהפכניות.

קוראים לזה אפקט הסטטוס קוו – אנשים מעדיפים לקבל החלטות פסיביות, ולא לבצע צעד אקטיבי. זה קורה כי אנחנו שונאים במיוחד להפסיד. כל כך שונאים להפסיד עד שאנחנו חוששים להפסיד יותר ממה שאנחנו נהנים להרוויח. כדי להחליט בכל זאת לשנות אנשים צריכים להיות במצב פיזי מעולה, לא עייפים, רעבים, או מוסחים. כך למשל, מחקר ישראלי גילה שאסירים שהתיקים שלהם נידונים לפני ארוחת הצהריים יש סיכוי נמוך יותר לזכות בשחרור מוקדם, מאשר תיקים הנדונים אחריה. ברירת המחדל היא לומר בעייפות: "בדקנו את הבקשה שלך, ולצערנו היא אינה מאושרת", לכן אחוזי השחרורים המוקדמים צונחים מ-80% עד לאחוזים בודדים ככל שמתרחקים מארוחת הצהריים.

היוריסטיקות וחשיבה מהירה עזרו לנו להתמודד במשך שנים רבות עם מידע שלא יכולנו להספיק לעבד בלעדיהן. אבל הן גם מטות את השיפוט שלנו ומשפיעות על ההחלטות שנקבל. לכן, צריך לבדוק שהחלטות חשובות בחיינו לא מוכרעות בצורה שרירותית על ידי כללי האצבע שהאבולוציה והניסיון האישי הכתיבו לנו. לפני שאתם מקבלים החלטה, נסו לבדוק; איך אתם מרגישים, האם אתם עייפים, רעבים או מוטרדים? על איזה מידע אתם מתבססים? האם תוכלו להשיג מידע נוסף שיכול לעזור לכם בקבלת ההחלטה? האם האופציות שהוצגו בפניכם בכלל רלוונטיות? חשבו; מהי ברירת המחדל שלכם, והאם היא אכן האופציה הכי טובה, או שהיא פשוט זו שמקנה לכם יותר ביטחון?

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות