Connect with us

גוף ונפש

כעס הוא התנהגות נלמדת

Published

on

"אם נשווה את עדות המזרח התיכון לתרבויות אחרות, נוכל להבחין בפער הגדול ביניהם בכל הקשור להצגת כעס וביטוי רגשי בכלל, או האפשרות לדבר על כעס" * ראיון רגוע במיוחד עם לירון גבאי-סמרה, פסיכוטרפיסטית ומדריכה מוסמכת לניהול כעסים (Anger Management)

״לישראלים יש מזג חם״ – כמה פעמים שמעתם את המונח הזה? בעיקר כאן בארצות הברית, שבה הקהילה הישראלית נחשבת מיעוט שמנסה להשתלב בהוויה האמריקאית.

פעמים רבות אנו נחשפים ל׳טמפר׳ הישראלי שמלווה בכעס, צעקות ולעיתים באלימות. האם אנחנו הישראלים כועסים מהר יותר מתרבויות אחרות? האם קל יותר להכעיס אותנו?

ההגדרה המילונית של כעס היא: ״רגש, תגובה נפשית וגופנית שמופיעה לעיתים קרובות יחד עם תחושה של כאב וסבל, ועם חוויות של פגיעה, איום או סכנה. הכעס עשוי לעורר את האדם לפעולה תוקפנית ולחשיבה שיפוטית". כדי להבין יותר מדוע אנחנו הישראלים כועסים ובכלל כיצד הכעס משפיע על חיי היום יום שלנו. הגעתי לקלינקה של לירון גבאי-סמרה – פסיכוטרפיסטית מורשית ומדריכה מוסמכת לניהול כעסים, או באנגלית Anger Management.

לירון גדלה בראשון לציון לאמא בשירות קבע בצה״ל, ואביה בעלים של חברה להובלות חומרי בנין. בגיל 16 עברה עם משפחתה ללוס אנג׳לס. היא למדה בפירס קולג׳, ובהמשך השתלבה בלימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטת UCLA. לאחר מכן המשיכה ללימודי תואר שני ב- Phillips Graduate University בית הספר לפסיכולוגיה. תוך כדי עשתה סטאג׳, בקליניקה פרטית AVEDIAN COUNSELING AND ANGER MANAGEMENT 818. כמו כן, רכשה נסיון בעבודה עם ילדים בבתי ספר ברחבי לוס אנג׳לס ועם אוכלוסיה מבוגרת בבתי אבות שונים בעיר.

ישבתי עם גבאי-סמרה בקלינקה הפרטית והמרווחת שלה (עם נוף הררי, יפהפה ומרגיע לכל הדעות) לשיחה אישית על כעס וכיצד ניתן לנהל אותו.

היא סיפרה לי כיצד בחרה להתמחות בתחום ניהול כעסים, מדוע נשים כועסות אחרת מגברים, מה מאפיין את ׳הכעס הישראלי׳ וגם על הסדנה המיוחדת לניהול כעסים שתפתח בקרוב בעברית שמלווה בספר שערכה, ושתורגם במיוחד לקוראי עברית.

לירון מדוע בחרת להתמחות דווקא בנושא ניהול כעסים?

״התחום הזה פגש אותי, לא כיוונתי לשם בהתחלה. חיפשת סטאז׳ אחרי הלימודים, הגעתי לניהול כעסים ופשוט התאהבתי בתחום הזה. מה שמשך אותי הוא שמהר מאוד גילית כמה חוסר אינפורמציה יש לנו בנושא הכעס. כישראלית שגדלה בסביבה אמוציונלית ולפעמים כועסת זו הייתה סוג של הארה עבורי. הפרקטיקה מאחורי ניהול כעסים מאוד משכה אותי".

איך עובד הכעס?

״הכעס הוא למעשה תגובה משנית, תגובה מתבוננת. קל לאדם להיות במצב של כעס מאשר לחשוף את עצמו. גם מבחינה פזיולוגית המוח מתגונן; כאשר אתה נמצא במצב של כעס – הגוף שלנו משחרר אדרנלין ואנדורפינים קורטיזול ודופמין) שהם אלו בדיוק החומרים שאנחנו זקוקים להם כדי להילחם או לברוח".

אז מדוע אנחנו כועסים בעצם?

״במקרים רבים זה נובע מחוסר בהתאמת ציפיות, כאשר הציפיות שלנו נפגעות. קיים דיסוננס בין מה שאנחנו מצפים שיקרה לבין מה שקורה בסוף. לרבים מאיתנו קשה לקבל את זה. במקרים נוספים מדובר בהדחקה של רגש שאנחנו מרגישים שמסוכן לנו. לדוגמא, אם בתור ילד גדלת בבית שנתן לך להבין שבושה היא משהו שלילי. אז כאשר תגדל אתה עשוי להירתע מתחושת הבושה ובמקומה יעלה כעס כדי להגן עליך".

אז כעס הוא למעשה התנהגות נרכשת?

״בהחלט. כעס היא התנהגות נלמדת. אם כעס היה משהו ביולוגי או מושרש אז כולנו היינו מגיבים באותה צורה. עובדה שיש כל מיני סוגים של כעסים: כעס פאסיבי שבא לידי ביטוי בחוסר תגובה. כלומר, האדם הכועס סיים את השיחה איתך ולא רוצה לדבר או לתקשר. אתה לא תדע שאותו אדם כועס עליך, וזה לא טוב כי ׳הכועסים הפאסיביים׳ אוגרים את הרגש ואת הכעס. ישנו גם כעס אגרסיבי – בו אדם יכול ליזום איתך קטטה או לשבור משהו. יש גם כעס פאסיבי-אגרסיבי או כמו שאנחנו קוראים לזה ׳יציאות פולניות׳ – חוסר התאמה בין המילים לטון פאסיבי-אגרסיבי.

ניתן לומר שכעס הוא גם עניין תרבותי?

״בוודאי. אם תשווה את עדות המזרח התיכון לתרבויות אחרות, תוכל להבחין בפער הגדול בינהם בכל הקשור להצגת כעס וביטוי רגשי בכלל, או האפשרות לדבר על כעס. אצל ישראלים אנחנו רואים הרבה יותר עירנות לנושא, הכלה ורצון ללכת לטיפול ולהתמודד עם המקומות הללו".

בואי נדבר על כעס ישראלי.

״אנחנו מאוד מיוחדים. בתרבות הישראלית שזורה המון טראומה. גם אם הדור שלנו חי בבועה, עדיין הסבים והסבתות שלנו חוו טראומה מסויימת ששזורה בתרבות שלנו וחלק מהם יעבירו את זה הלאה. אנחנו מדברים על ניצולי שואה, על חווית העליה לארץ וגם המציאות הלא פשוטה בישראל. לדוגמא: אם אתה ואני נלך ברחוב פה באל-איי ונראה תיק. אנחנו ניגש אליו או נרים אותו? בחיים לא! כי זה משהו מאוד מושרש אצל ישראלים. גדלנו במדינה ובתרבות שהתיק הזה הוא קודם כל חפץ חשוד. הוא יכול להיות מטען חבלה ולהתפוצץ. אנחנו חיים בטראומה ובתרבות שמאוד מתגוננת. אנחנו חשופים לביקורת מבחוץ למלחמות ולפיגועים.

"זו אחת הסיבות שתמיד אומרים שלישראלים יש מזג חם, אפילו לפאסיבים שביננו. אנחנו תרבות מאוד ׳חמה׳. קיים הבדל משמעותי בין התרבות ה׳חמה׳ של הספרדים או הלטינים; זו תרבות חמה ותשוקתית. אנחנו חיים בהמון פחד של מה יקרה אם. מעבר להיות חמים אנחנו קצת חרדתיים. תיקח יהודי שגר בגולה ותשים לב שהביטוי שלו לרגש ולכעס הוא שונה. יש משהו בקונסטלציה של ישראל: לעבור עליה, פיגועים, מלחמות ולהילחם על הזהות שלנו שבאה לידי ביטוי בכעס שלנו".

אילו סוגים של מטופלים מגיעים אליך?

״מגוונים. גברים או נשים וגם זוגות, נערים ונערות. אני לא מטפלת רק בניהול כעסים אבל יוצא שאני תמיד נותנת את אינפורמציה בנושא הזה. כי מה זה ניהול כעסים בסופו של יום? זה לדבר על גבולות, לדבר על דרכי תקשורות בין בני אדם והטריגרים שלהם.

"אחד התחומים שאני מרבה לעסוק בהם הוא ניהול כעסים בין בני זוג. פעם שמעתי את הרב טולדנו אומר משפט מאוד יפה: 'אנשים מתחתנים עם מסכות, וחיים עם אנשים'. בני הזוג מתחתנים עם האידיאל שיש להם ואז הוא מתפרק ונשאר רק בן אדם שאתה עומד מולו, ואתה נורא רוצה שהוא ילך בדרך שלך והוא רוצה ללכת בדרך שלו. אבל אם יש דרך תקשורות נכונה ושיח עם רמה של כבוד והצבת גבולות הדדית, בהחלט ניתן לנהל את המערכת הזוגית הזו.

"אף אחד לא אשם בזה שאנחנו כועסים זו בחירה שלנו. כל אדם צריך לקחת אחריות על הרגשות שלו והציפיות שלו מהסביבה. אתה יכול לבוא ולשתף, אבל אף אחד לא אחראי על האושר או על הרגשות שלך. גם בזוגיות אתה יכול לחלוק מעצמך ולראות אם לבן הזוג יש את הכלים לעזור ולסייע אבל הצד השני לא חייב לך דבר".

מגיעים אליך גם לקוחות אלימים במיוחד?

״רוב המטופלים שלי הם לא אנשים אלימים אחד כלפי השני. במקרה של אלימות בין בני זוג מבחינה חוקית אני לא יכולה לראות אותם ביחד. במקרה כזה אני צריכה לקבוע איתם פגישות נפרדות, או שאטפל באחד מבני הזוג והשני יצטרך ללכת לפסיכולוג אחר. רוב המטופלים שלי שמגיעים מבתי משפט ביצעו עבירה לא חמורה והם נשלחים לטיפול לניהול כעסים כדי למנוע מקרה חוזר".

מדוע ילדים כועסים? 

״זה נובע מחוסר גבולות שההורים אינם יודעים להציב להם. היום אני די הפסקתי לעבוד עם ילדים מפני שהבנתי שאם לא כל המשפחה נרתמת לעניין – הטיפול לא אפקטיבי. הבנתי מנסיון עבר שכאשר הייתי עובדת עם ילד על הכעסים שלו ואז הוא היה אומר: 'את אומרת לי לשלוט על הכעס שלי ואז בבית אמא תמיד צועקת עלי, למה לה מותר ולי אסור'. כמו שאמרנו, כעס הוא התנהגות נלמדת. אם אני מלמדת את הילד ונותנת לו כלים ואז הוא חוזר הביתה ורואה צעקות והתנהגות כעוסה אני לא יכולה להסביר לו מדוע אצל ההורים זה בסדר. לכן אני אטפל בילד רק אם ההורים שלו יגיעו לטיפול גם כן.״

אז מה עומד מאחורי הכעס ואיך ניתן לזהות אותו?

״הרבה אנשים אינם יודעים לזהות את הרגש מאחורי הכעס. יש מגוון רגשות שתוקפים אותנו בסיטואציות שונות. אנחנו לא רק שמחים, מתרגשים או עצובים. בהרבה מקרים הורים אומרים לילד: ׳אל תתנהג כמו ילדה׳, ׳תפסיק להתבכיין׳, ׳מה אתה תינוק׳, ולמעשה לא נותנים לילדים את הכלים להתמודד עם הרגשות שלהם ולהבין אותם. אני מזמינה את ההורים לבוא וללמוד את הילד שלכם ולהבין מה הוא באמת מרגיש. אני מאמינה בלדבר עם הילדים בגובה העיניים. לא צריך את כל ה׳סוייט טוק׳; תסבירו לילד בשפה שלכם, תנו לו את הכלים אתם המנטורים של הילדים שלכם.

בהרבה מקרים כשילד כועס ההורים אומרים לו: ׳תפסיק לכעוס לך תירגע ואז תבוא לדבר איתי'. או ׳לך תירגע בחדר שלך׳. מה זה להירגע? כיצד מבוגרים נרגעים כאשר הם כועסים?, הם הולכים לחדר כושר, יוצאים להליכה ליד הבית, שומעים מוזיקה. אז למה אתם שולחים את הילד לחדר סגור כדי להירגע. הגוף שלו מלא באנרגיה ואדרנלין. ילד לא יכול פתאום להפסיק לכעוס. כשאנחנו כועסים המוח הרגשי שלנו משתלט על המוח החושב. ההורים מבקשים תשובות מהילד ושיסביר להם מדוע עשה מה שעשה. לילד אין תשובות והוא מרגיש מתוסכל ולעיתים מושפל.״

נשים כועסות יותר בגברים?

״נשים לא כועסות יותר מגברים אבל הן כועסות שונה. גברים נוטים להיות פאסיבים או אגרסיבים. נשים רצות על הספקטרום – מפסיבית לאגרסיביות גברים מתפוצצים או שותקים. לנשים יש מנעד הרבה יותר רחב של כעס.

גברים ונשים יכולים להיות אלימים באותה רמה. גם אישה יכולה לזרוק משהו בבית או לדחוף את בן הזוג שלה. פעם זה היה מאוד מקובל להרים יד, היום החברה פחות מקבלת אנשים אלימים, זו בעיה שהצלחנו פחות או יותר למגר בחברה המערבית.״

הספר ׳יסודות ניהול הכעס׳ בו משתמשת לירון (וגם נערך על ידה) תורגם לאחרונה לעברית עדי וולשטיין-גבאי). הספר נכתב במקור על ידי יטה אבידיאן, מטפלת משפחתית וזוגית מורשית שמתמחה בעבודה על מערכות יחסים, כעס, חרדה והתמכרויות.

אבידיאן היא גם מנהלת הקליניקה הגדולה Anger Management 818 שכוללת 8 מרכזים מצליחים ברחבי לוס אנג׳לס. בין הנושאים המרתקים בספר תוכלו לקרוא וללמוד מהם הטריגרים שמובילים לכעס, כישורים לפתירת בעיות, מיומנות התקשורת האסרטיבית והקשבה אפקטיבית, פיתוח אינטליגציה ריגשית ואמפתיה, וטיפים לניהול לחצים נפשיים ותרגילי הרגעה.

גבאי-סמרה: ״הספר ׳יסודות ניהול הכעס׳ יצא גם באנגלית, ספרדית וארמנית. יש לו גם גירסת נערים יותר קלילה ופשוטה שמתאימה לנוער מתבגר. כל מי שמשתתף בסדנאות שלנו רוכש את הספר וניתן להשיג אותו גם באמזון".

מה האתגר הבא מבחינת הקריירה שלך?

"קודם כל בקרוב אני אפתח קבוצה לניהול כעסים בעברית. הייתה לי אחת ממש מוצלחת לנשים ועכשיו אני רוצה לעשות קבוצה מעורבת.

"בנוסף, השלב הבא הוא להתמחות בנושא של אכילה רגשית. זה תחום שאני חושבת שהוא מאוד מתחבר לכל מה שאני עושה. בתרבות שלנו יש המון טיוח בנושא האוכל. אנחנו מודעים למה אנחנו אוכלים, ואנחנו נורא מודעים לאיך אנחנו מתאמנים ולספורט בכלל. אבל אנחנו לא יודעים למה אנחנו אוכלים כשאנחנו עצובים, או כשאנחנו שמחים. אנשים עושים דיאטה, חושבים שהם הצליחו ואז משמינים שוב ולא מוצאים פתרון. זה תחום שמאוד מעניין אותי וזה השלב המקצועי הבא שאני רוצה לעסוק בו".

www.lirongabay.com
818-208-0518
Therapy@LironGabay.com
/www.facebook.com/LirongabayLMFT
Instagram: Liron Gabay Samara LMFT 20300 Ventura Blvd #330

Woodland Hills 91363

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

גוף ונפש

לפני שפותחים את המקרר

Published

on

כמה פעמים מצאתם את עצמכם מכניסים עוד עוגייה או קוביית שוקולד לפה בזמן שיחת טלפון לא נעימה או בזמן מצבי לחץ? • טיפים ושיטות כיצד לשלוט בעצמכם ולהימנע מאכילה לא מבוקרת

Young beautiful woman eating unhealthy food from the fridge at night

בולמוסי אכילה או אכילה לא מבוקרת זה אחד הנושאים הכי פחות מדוברים בתחום הירידה במשקל. אנחנו עסוקים בעליה וירידה במשקל וחיפוש אחר הדיאטה הבאה שתוביל אותנו לתוצאה הרצויה בדרך המהירה ביותר, אבל לא מעט פעמים זה אחות הפחות ״סקסית״ המונעת מאיתנו התקדמות, אכילה לא מבוקרת בכמויות, בלי שום גורם של הנאה אמיתית מהאוכל אלא אקט של אכילה של אלפי קלוריות בזמן קצר.

לחץ יכול לגרום לבולמוסי אכילה, להרגשה רעה פיזית ונפשית ובעיקר תחושה של בושה. רגע לפני שאתם מתנפלים על המקרר, הנה כמה שיטות כיצד לשלוט בעצמכם ובעיקר להבין שזה יכול לקרות לכולם, אבל בהחלט אפשר להתמודד עם זה.

מי מאיתנו לא עבר את זה לפחות פעם בחייו? ריב נוראי עם בן הזוג, שיחה שלילית עם הבוס שהוציאה אותנו מאיזון, או סתם יום מעצבן ששום דבר לא הלך בצורה שבה ציפנו או רצינו. ישנן אינסוף סיטואציות ומצבים כאלו השולחים אותנו היישר אל המקרר, המזווה וגם לארונות המטבח המכילים עוגיות ישנות מלפני שבועיים. מדובר בצורת אכילה שאינה קשורה כלל למנגנון רעב או שובע ואינה באה להשקיט רעב פיזי, אלא רעב נפשי.

אכילה מתוך סטרס היא אחת מסוגי האכילה הנפוצים ביותר, כמה פעמים מצאתם את עצמכם מכניסים עוד עוגייה או קוביית שוקולד לפה בזמן שיחת טלפון לא נעימה או בזמן מצבי לחץ? בד"כ המשיכה הראשונית שלנו תהיה לעבר המתוקים או הפחמימות הפשוטות.

למרות מירב המאמצים, לפעמים קשה מאוד לשלוט ולווסת אכילה רגשית, על מנת להתגבר על הלחץ בחיי היומיום יש לחפש דרכים להירגע, אם ע״י פעילות גופנית ואם על ידי תרגולי נשימה, אבל מה אם כל אלו לא עוזרים ובכל זאת אנו מוצאים את עצמנו שוב מול המקרר? ישנם מספר כלים בהם אפשר להשתמש על מנת להשתלט על האכילה הלא מבוקרת הזו:

1. אל תוציאו שום מזון באופן מוחלט מהתפריט ושמרו על תפריט מאוזן במשך היום

לאורך זמן הוצאה מוחלטת של מזונות מסוימים יכולים לגרום לתחושה של קיפוח, ושקיקה למזונות האלה בצורה מוגברת, אנחנו בהחלט יודעים שאנשים במצבי לחץ או ברגעי משבר נוטים לפנות לסוכר ופחמימות פשוטות, יחד עם זאת המנעות מוחלטת גורמת לרוב האנשים לרצות את זה יותר. השתדלו לאמץ צורת אכילה שנוחה לכם ליישום לאורך זמן מבלי להרגיש שאתם מקופחים או מרגישים מנועים ממזונות שאהובים עליכם במיוחד. כמובן הכל במידה וצריך להכנס לתוך השקלול היומי על מנת להמשיך לקדם את תהליך הירידה במשקל.

2. אל תגיעו למצבי רעב קיצוניים ואל תחפשו קיצורי דרך

לא מעט פעמים כאשר אנחנו מדלגים על ארוחות ומגיעים למצבי רעב קיצוניים, אנחנו נוטים לצרוך ולנשנש מכל הבא ליד, במקום לשבת לאכול ארוחה מסודרת ומשביעה, מצב אשר יכול לפתוח צוהר להתחלה של אכילה לא מבוקרת של מזונות לא משביעים העושים לא מעט פעמים טריגר להמשך אכילה לא מבוקרת. מצב זה מביא לצריכה קלורית גבוהה משמעותית הרבה יותר. כאשר אוכלים לעיתים תכופות יותר או ארוחות משביעות ושומרים על מצב שובע קבוע, יהיה לנו קל יותר להתמודד מול הדחפים ולעמוד יותר טוב באכילה תחת מצבי לחץ ורגש.

3. למדו לזהות את רגעי המשבר ולמדו לנהל אותם

כשאתם מזהים סיטואציה מלחיצה התרחקו מהמקרר או המטבח. צאו לטיול בשכונה , תכנסו למקלחת טובה וארוכה או קחו את הכלב להליכה בפארק הקרוב. סביר להניח שעד שתחזרו הביתה, תשכחו מהגורם המלחיץ או לפחות להתמודד איתו מבלי להשתמש באוכל כגורם מרגיע.

4. זכרו אתם מנהלים את האוכל ולא הוא מנהל אתכם:

הוציאו מהבית דברים אשר אתם יודעים שקשה לכם לסרב להם, אם עוגות זאת נקודת החולשה לא הייתי אופה עוגת שוקולד ומניחה אותה על במרכז המטבח, אמנם לא מעט פעמים יש לנו דרישה לא מציאותית מעצמנו לעמוד בפני כל הפיתויים כל הזמן, אך במציאות זה לא תופס, ואנחנו צריכים להכין את עצמנו להצלחה ולא לכשלון ובכך זה אומר שתנהלו נכון יותר את בחירות המזון אשר נכנסות אליכם הביתה, בטח כל עוד אתם בתקופה שבה אתם מרגישים שקשה לכם לסרב לאותה העוגה.

5. גם למצב של אכילה לא מבוקרת הדבר הכי חשוב זה למחרת לחזור לשגרה

לא מעט פעמים כאשר אנחנו מגיעים למצבים של בולמוסים ואכילה לא מבוקרת בצורה כמעט אוטומטית קורים לנו שני מצבים:

  1. להמשיך לאכול ללא הרף בימים הבאים – אחד הדברים החשובים ביותר זה לחזור חזרה לשגרה, לקום בבוקר ולא משנה כמה התחושה הפיזית או הנפשית מעיקה, לאכול כמו שצריך במשך היום, לשתות הרבה מים ולא לגרור את זה לימים נוספים.
  2. במצב השני יהיה לנו את הצורך לפצות – לדלג על ארוחות למחרת, לעסוק בפעילות גופנית אינטנסיבית ולא מעט פעמים לעבור שעות רבות ללא אוכל, מצב העלול להביא אותנו שוב למצב של רעב קיצוני ושוב אותו מדרוןן תלול היכול להביא אותנו בדיוק לאותו המצב שבו היינו יום לפני. גם אם אתם מרגישים מלאים פיזית נסו לא להגיע למצב של רעב קיצוני יום למחרת על מנת לשבור את מעגל הקסמים הזה ולחזור לאיזון הכי מהר שניתן.

6. איכלו בישיבה וליד שולחן

נכון שבזמן לחץ קשה לשבת לאכול ליד שולחן, הילדים צועקים ברקע, יש המון משימות לסיים והראש עובד שעות נוספות. חלק במנגנון הרעב והשובע תלוי במערכת הראיה. בתהליך הישיבה מול השולחן וכאשר מתרכזים בארוחה בלבד יותר סביר להניח שנצרוך את מה שהגוף שלנו זקוק לו ולא נעבור כל רגע ליד דלפק המטבח או נפתח ונסגור את דלתות המקרר ללא הפסקה. יש חשיבות גדולה להגיע למצב של שובע פיזי על מנת לעזור להתחיל להתמודד עם הקושי של אכילה לא מבוקרת הן בפן הפיזי והן בפן הרגשי.

7. תאכלו אוכל שאתם אוהבים!

אין סיבה לחיות על מזונות לא טעימים, מזונות דיאטה למינם אשר יגרמו לכם להרגיש אומללים, מקפוחים ומסכנים. אל תקטלגו את כל האוכל ״כמותר או אסור״, ״רע או טוב״ – אוכל הוא אוכל ובשורה התחתונה התזונה הכללית היא זו שמשפיעה על המשקל שלנו ועל הבריאות הכללית שלנו. לא מעט פעמים יש לנו נטייה לחבר מזונות לטוב או רע ובכך כאשר אנחנו מרגישים רע עם עצמנו אנחנו ״מענישים״ את עצמנו עם המזון ״הרע״, כל עוד יודעים לשלב אותו בתזונה מדי פעם בצורה מאוזנת כלום לא יקרה כלום, ותוכלו להנות גם ממזונות אהובים מבלי להרגיש רגשות אשם.

חשבו להבין שכל תהליך של שינוי לוקח זמן, התמדה וסבלנות. אל תרגישו מובכים, לכולם יש את רגעי המשבר הללו, פשוט רובנו נוטים לחלוק יותר הצלחות ולא קשיים. חלק נורמלי מהתהליך הוא לחוות קשיים, החשיבות היא לא לתת לקשיים הללו לעצור אתכם בדרך להגיע למטרה של אורח חיים מאוזן, צמצום בולמסי האכילה והכי חשוב קבלה ואהבה עצמית.

המשך לקרוא

גוף ונפש

איפה עובר הגבול במערכת היחסים שלכם?

Published

on

הפתגם האמריקאי "Good Fences Make Good Neighbors", מצא את דרכו לנאומים של מנהיגים רבים ושונים • אבל כשאנו צריכים להציב גבולות בחיים האישיים שלנו, עם החברים הטובים, ההורים ובני הזוג, הגבולות מטשטשים

שני חקלאים הבחינו כי החומה בין חלקות האדמה שלהם ניזוקה. הם לא אמרו נואש והתחילו לתקן אותה, איש איש מהצד שלו.

יחד עבדו בשמחה, עד אשר שאל אחד מהם: "למה אנחנו בכלל צריכים חומה?". "זה משפט ששמעתי מאבי," ענה השכן, "גדרות טובות עושות שכנים טובים".

הפתגם האמריקאי (שתורגם והוטמע גם בעברית), "Good Fences Make Good Neighbors", מצא את דרכו לנאומים של מנהיגים רבים ושונים. את הצורך בטריטוריות מוגדרות הבינו אנשים עוד בהתעוררות הלאומית במאה הקודמת. כשאנו צריכים להציב גבולות בחיים האישיים שלנו, עם החברים הטובים, ההורים ובני הזוג, הגבולות מטשטשים.

כשאנו בוחרים לנהל מערכת יחסים חברית או זוגית, אנחנו מאפשרים לאנשים אחרים להיכנס לתחומה של המדינה שלנו. הם מקבלים כיסא בשולחן מקבלי ההחלטות, זכות ווטו בעניינים אסטרטגיים, יחסי מסחר פתוחים ושימוש באוצרות הטבע שלנו. הם אפילו מקבלים את מה שרק יחידי סגולה זוכים לו – גישה לארכיון הסודי שלנו.

הסימביוזה עם אנשים אחרים מביאה איתה המון דברים טובים; העשרה של ידע, תחושת שייכות, עזרה הדדית, הכלה, תמיכה, אתגר וראייה רחבה יותר של העולם. עם כל הטוב הזה עשויים להגיע גם מצבים בהם פרטיותנו נפרצה, ערכים שחשובים לנו לא קיבלו מענה, או שהמשאבים שלנו נבזזו. אתם יודעים, כל אותם הפעמים שהגענו למסיבה לא רצויה, חשפו סוד שלא רצינו לשתף, או נדבו את כספנו למטרה שאנחנו לא מאמינים בה.

להסיג גבול במערכות יחסים

אנחנו מגלים את קיומו של גבול בעיקר כשהוא נחצה. למה אנחנו לא מגדירים מראש "אין כניסה", לתחומים חשובים בחיינו? יכולות להיות לכך כמה סיבות. אנחנו פוחדים לפגוע ברגשותיו של הצד השני, או לפגום במערכת היחסים. אנחנו לא חושבים שיש לנו זכות לבוא בדרישות ולהציב גבולות מחשש שיעזבו אותנו. כשאנחנו כבר מציבים הסתייגות, אנחנו תוהים האם היא אינה מוגזמת או קטנונית. אנחנו לא רוצים להצטייר כאנוכיים ומרוחקים, או שאנחנו מנסים לרצות את כל העולם ופמליית החברים שלו. לרוע המזל, כשאנו מקפידים שלא להציב גבולות החששות החמורים שלנו עשויים להתממש.

אנשים סביבנו עשויים לחצות עוד ועוד קווים אדומים, פשוט כי הם לא יודעים היכן מסתיים תחום סמכותם. אנחנו נבזבז זמן ומשאבים על דברים שמדכאים אותנו, האנרגיה שלנו תתרוקן, התקשורת תיהרס, המרמור והכעס ימלאו כל חלקה טובה.

תוהים האם מערכת היחסים שלכם מכילה גבולות בריאים?

ענו בכנות על השאלות הבאות:

  1. האם אתם מסכימים להצעות ובקשות למרות שהן מזיקות לכם?
  2. האם אתם עושים דברים כיוון שאתם חוששים שהצד השני יכעס או ייעלב?
  3. האם אתם כועסים, מאוכזבים או לא מרוצים כשאתם מסכימים לבקשתו של הצד השני?
  4. האם אתם מרגישים שאתם מוותרים על אספקטים בחייכם לטובת מישהו אחר?

אם עניתם "כן" לחלק מהשאלות הנ"ל, יכול להיות שיש לכם פרצה רצינית בגדר המערכת.

כך תייצרו גבולות של שלום

  1. דע את עצמך

כשאנחנו מציבים גבולות אנחנו אומרים לאחרים איך אנחנו רוצים שיתייחסו אלינו, מגדירים מי יכול להיכנס למרחב שלנו ומה מצופה ממנו. אבל איך תוכלו לדעת את זה בלי להכיר את עצמכם? כדי להציב גבולות בצורה אפקטיבית, אנחנו צריכים להבין מה אנחנו מרגישים. האם התגובה של הצד השני גרמה לי אי נוחות? האם המגע הזה נעים לי? מה אני מרגיש? מה חשוב לי?

אפשר להיעזר בתהליכים של כתיבה או מדיטציה כדי לחדד את הבנתכם. ככל שתכירו את הגבולות שלכם תוכלו לתקשר אותם טוב יותר לצד השני, למצוא אנשים מתאימים לכם, וגם להשתחרר מהטינה שעולה כשהגבולות נחצים.

2. דאגו לעצמכם

כשאנחנו מציבים גבולות פעמים רבות עולה קול ששואל "האם זה מוגזם?" או "איך יגיב הצד השני?". יש לכם זכות לבקש, והבקשות שלכם תקפות וחשובות. אין לכם דרך לעצב התנהגות או לצפות את תגובתו של אדם אחר לבקשות שלכם.

דבר אחד בטוח – אם תסבלו מתחושת ניצול וחוסר התחשבות, תהיו בני זוג, וחברים לא נעימים. הגנו על טובתכם האישית כדי להיות האנשים המדהימים שאתם יכולים להיות עבור הקרובים אליכם.

3 חשבו על הצבת גבולות מחדש:

אם חשבתם שוויתור על הערכים שלכם, וריצוי תמידי אומרים חוסר אנוכיות מקסים, חשבו שוב. אף אחד לא היה רוצה לדעת שאתם סובלים כדי לשמח אותו.

הצבת גבולות תוכל לגרום לאנשים סביבכם לדעת מה עושה לכם טוב ותיתן להם הזדמנות לעזור ולדאוג לכם. כשתציבו גבולות יקרה עוד דבר נפלא – אנשים סביבכם ירגישו בנוח לומר זה לא מתאים לי", כי המרחב שייווצר יאפשר זאת.

אין צורך להגיע לפיצוץ, אפשר לזהות בעייתיות במערכת היחסים וגבולות מטושטשים עוד לפני. האם החברים שלכם מרגישים בנוח להתקשר בשעות לא הגיוניות? לדרוש דברים מוגזמים? לדבר אליכם בצורה שלא נעימה לכם? עשו סוף להתנהגות לא הולמת כבר בהתחלה, והיו עקביים בתגובות לכך.

5. הכילו בהבנה את הקושי בתהליך

אנשים לא אוהבים שמגבילים את צעדיהם, ולכן הגיוני לצפות לריקושטים מהצד השני. כשתגובות כאלה מגיעות מאוד קל להרגיש אשם ולחזור לגישת "הכל מותר".

הפנימו שהצבת גבולות היא תהליך ארוך שאתם זכאים לו, גם אם הוא אינו מתכתב עם תכניתו של אדם אחר. אינכם אנוכיים, רעים או חסרי רגישות כי ביקשתם אוטונומיה. עם הזמן ייעשו הגבולות שלכם ברורים, מובנים וטבעיים גם לסביבה.

6. היו ישירים

אל תצפו שמישהו יבין שאתם לא אוהבים מסיבות רועשות, שחדירה לפרטיות עושה לכם גרדת, ודגדוגים מעוררים בכם בחילה. אמרו זאת בקול רם בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. "אני לא יכולה לעשות את זה", "מצטער, אבל זה לא מתאים לי", עדיפים על אמרות חלולות, תירוצים ורמזים.

תוכלו לפתוח את השיחה ולומר שהקשר ביניכם חשוב ויקר ללבכם. בגלל הקרבה, חשוב לכם להיות פתוחים לגבי העקרונות והערכים שחשובים לכם.

הפרד ומשול

כדי לתקשר גבולות, העדפות, צרכים, רצונות ועקרונות, אתם צריכים להאמין שהם מגיעים לכם. מתוך האמונה בגבולותיכם תוכלו להציב גבולות מבלי להרגיש אשמה וגם לכבד גבולות של אחרים. לכל אחד מאיתנו יש מרחב פסיכולוגי בו הוא מתנהל בצורה הטובה ביותר. בסיטואציות בהן הוא מרגיש בטוח, אהוב ומוכל. כשהשליטה על תחומים בחייו נתונה לו, והוא אינו פועל נגד רצונו. ביסוס קשר טוב שיש הכלה והבנה של גבולות, הוא לא תהליך קל. אך סיומו בהצלחה תביא לביטחון, מחויבות, כנות ורווחה לכולם.

המשך לקרוא

גוף ונפש

ככה תוכלו לשפר את יכולת התפקוד של ילדכם

Published

on

ריפוי בעיסוק לילדים מתמקד בהתערבות טיפולית המאפשר לילד לפתח עצמאות ויכולות התואמות את גילו • מומחית ישראלית בתחום מסבירה ומספקת טיפים

עד לא מזמן, צמד המילים ריפוי בעיסוק היה מעלה קונוטציות של השחלת חרוזים, מקרמה, ופעילויות שונות המתרגלות מוטוריקה עדינה. כל זה השתנה כאשר שיעור הילדים המאובחנים באוטיזם ובעיות בתפקוד הוויסות החושי עלה, ואיתו גם המקצועות הפרא-רפואיים, כמו ריפוי בעיסוק וקלינאות תקשורת.

מהו ריפוי בעיסוק לילדים?

ריפוי בעיסוק לילדים מתמקד בהתערבות טיפולית המאפשר לילד לפתח עצמאות ויכולות התואמות את גילו כך שיוכל למצות את הפוטנציאל התפקודי שלו ולהשתתף בפעילויות המקנות לו משמעות.

מה זה אומר לגבי היותם ילדים? היכולת לטפס על מתקן המשחקים ללא פחד, להעתיק משפטים מהלוח ללא כאבים או קושי, להשתתף במשחקי כדור, ובקיצור להיות ילד! הקושי עולה כאשר לילד יש מגבלה כלשהי המונעת ממנו לקחת חלק מהפעילויות הנ״ל, מה שיוצר בהרבה מקרים התעכבות התפתחותית בבית הספר ובחיי היום-יום. הילד מצידו מרגיש פחד, תסכול, עצב, וחוסר ביטחון לגבי יכולותיו. כאן מגיע תפקיד המורה, ההורים, וכל מי שמגיע במגע עם הילד על בסיס יומיומי לזהות את הקושי ולפנות לעזרה של מרפאה בעיסוק.

תפקידה של המרב״ע (occupational therapist) הוא לפצח את החידה ולקבוע איזה תחום התפתחותי מסתתר מאחורי קשייו של הילד אותו היא רואה: האם הוא חושש לעלות למתקן מתוך פחד מאי יציבות? האם הוא אינו בטוח איך לבצע את פעולת הטיפוס מבחינה מוטורית? או שמא שניהם?

מתי ילדכם צריך לפנות לאבחון אצל מרפאה בעיסוק?

כאשר ילדכם מראים את אחד או יותר מהתסמינים הבאים, כך שתסמינים אלו מונעים מהם לתפקד בצורה אופטימלית.

ליקויים בוויסות תחושת המגע:

זהו אחד מתחומי המומחיות של ריפוי בעיסוק, הקיים בשיעור גבוה – אך לא אקסקלוסיבי לילדים על הרצף האוטיסטי.

  • ילדים הנמנעים ממגע פיזי, או מחפשים מגע תמיד.
  • ילדים הנבחנים ממגע פיזי לא צפוי.

ליקויים במוטוריקה גסה:

  • תנועות גוף מסורבלות, נפילות תכופות.
  • הימנעות מטיפוס על מתקני משחקים, נדנוד, קפיצה.
  • חוסר תיאום בין שני צידי הגוף.
  • קושי בחיקוי תנועות גוף ותכנון תנועות גוף לביצוע פעולות חדשות ולא מוכרות.
  • ישיבה לקויה, כיפוף הגב, חוסר יכולת לשבת במקום. הישענות על הרצפה/ חפצים כדי לשבת.

ליקויים במוטוריקה עדינה:

  • מאמץ מוגבר בזמן הכתיבה.
  • יותר מידי או מעט מידי לחץ בזמן כתיבה.
  • אחיזת עיפרון לא תקנית.
  • הימנעות מפעולות הדורשות מוטוריקה עדינה כגון:
    חריזה, גזירה, צביעה, וכו׳

במידה וזיהיתם איזור/ים אשר מצביעים על קושי שחל אצל ילדכם, סביר שריפוי בעיסוק יוכל לעזור לילדכם לשפר את תפקודו. התהליך מתחיל עם אבחון אצל מרפאה בעיסוק (occupational therapist), ובמידת הצורך – התחלה בתהליך טיפולי. במהלך הטיפול מתקיימת עבודה עם הילד, כמו כן גם עם הוריו, ובמידת הצורך – גם הסביבה החינוכית מעורבת ומקבלת הדרכה מתאימה.הטיפול נעשה בדרך משחק כך שהילד נהנה ומאתגר את עצמו בו זמנית.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות