Connect with us

ספורט

כמעט חצי מיליארד כדי לחבוט בכדור?

Published

on

לוס אנג'לס איינג'לס, קבוצת הבייסבול של אורנג' קאונטי, חתמה על חוזה בשווי 430 מיליון דולר עם שחקנה המצטיין, מייק טראוט • האם מדובר בהסכם זול יחסית? בארה"ב חושבים שכן

לוס אנג'לס איינג'לס חתמה בשבוע שעבר על חוזה בשווי 430 מיליון דולר עם שחקנה המצטיין, מייק טראוט. מדובר בסכום ששווה כמו רכישות רשת מלונות (קימפטון) או חברת ביגוד פרי אליס). בעולם הספורטיבי ההסכם גדול יותר מההסכם "הכי גדול בהיסטוריה של הספורט" שנחתם בפברואר בין פילדלפיה פיליז לברייס הארפר (הסכם בשווי 330 מיליון דולר) וגם גדול מההסכם שהמתאגרף קאנלו אלוורז חתם עם ערוץ DAZN על שידורי הקרבות שלו (365 מיליון דולר ל-5 שנים). ואולם, בעולם הבייסבול המקצועי טוענים שמדובר ב"מציאה" ו"הסכם טוב לקבוצה". אז למה שחקן שהולך לקבל 430 מיליון דולר ב-12 השנים הבאת, החוזה הגדול בהיסטוריה של הספורט האמריקאי, משתלם?

  1. זה לא כל כך הרבה כסף

כן, טראוט יקבל 430 מיליון דולר שיהפוך אותו לשחקן הבייסבול הראשון עם הכנסה מחוזים בלבד של 508 מיליון דולר (עוקף בהרבה את השחקן שהרוויח הכי הרבה בקריירה עד כה, בעלה הטרי של ג'ניפר לופז אלכס רודריגס, 441 מיליון דולר) אבל כשמחלקים את הסכום ל-12 הכל נראה סביר יותר. טראוט יקבל, בממוצע, כ-35.8 מיליון דולר בשנה. מדובר על הסכם הגדול ב-4% בלבד מההסכם הכי גדול שנחתם לפני שלוש שנים בין זאק גרינקה לאריזונה דיאמונדבאקס. איינג'לס, קבוצתו, מכניסה בסביבות 330 -400 מיליון דולר בשנה ולפי התחזיות היא אמורה להרוויח יותר. לשם השוואה, יוסטון רוקטס מליגת הכדורסל של צפון אמריקה, חתמה על הסכם עם ג'יימס הארדן שבסופו יכנס לו יותר מ-40 מיליון דולר בשנה. וב- NBAיש תקרת שכר – בניגוד ל-MLB.

2. עובד יעיל

טראוט הוא אהוב הקהל, השחקן הנאמן שכל הקריירה שלו שיחק באותה קבוצה. הוא כיום בן 27 ונראה שיסייים את החוזה (שיתחיל בעוד שנתיים) בגיל 39. הוא הולך להיות אייקוני עבור הקבוצה גם אם בדרך כלל שחקני בייסבול מתחילים לדעוך בגיל 30. כלומר, סביר להניח שהקבוצה תחזיר עליו את הכסף. ארתורו מורנו, הבעלים של הקבוצה והבעלים המקסיקני-אמריקאי הראשון בתולדות הספורט האמריקאי, שווה יותר מ-2.5 מיליארד דולר בזכות הצלחתו בשוק התקשורת והנדל"ן. המנכ"ל שלו ב-Outfront, החברה המובילה, מרוויח כ-5 מיליון דולר בשנה, באופציות הרוויח עוד כ-11 מיליון דולר בשלוש השנים האחרונות. הוא לא מתקרב להיות המנכ"ל הכי טוב בתעשייתו ואף אחד לא יקנה חולצה שלו, אבל הוא מקבל סכומים לא רעים בכלל מעבודתו עבור מורנו. טראוט הוא השחקן הכי טוב בבייסבול.

3. טראוט השחקן הכי טוב בבייסבול

מילת הבאז בבייסבול בשנים האחרונות היא WAR. לא מלחמה אלא Wins Above Replacement. ניצחונות ששחקן משיג לקבוצתו ביחס למה ששחקן ממוצע. או, בפשטות, כמה הוא תורם לקבוצה. לכל קבוצה יש את מדד ה-WAR שלה אבל לפי המדדים הסטנדרטים, טראוט הוא "מלך ה-WAR". לפי הסטטיסטיקות שלו הוא אמור להרוויח 79 מיליון דולר בשנה שעברה (2018 הוא היה שווה 55 מיליון דולר ב-2017. ב-2016 הוא היה שווה 78 מיליון דולר וב-2015 היה שווה 74 מיליון דולר. אפילו אם טראוט יורד בצורה דראסטית בתפוקה שלו, הוא יהיה שווה את את הכסף שמשלמים לו (כ-35 מיליון דולר בשנה) – לפחות בכל הקשור לניצחונות שלו. יש לו WAR הגדול פי 2 מברייס הארפר, שבפברואר חתם עם פילדלפיה פיליז על חוזה ל-13 שנה בשווי 330 מיליון דולר. לפי סוכן שדיבר עם ספורטס אילוסטרייטד "ההסכם של טראוט מאוד לא מרשים".

4. יש זמן וכס

האיינג'לס במקום ה-18 מבחינת שכר בבייסבול למרות שהם ממוקמים באחד השווקים הגדולים בעולם (לוס אנג'לס עם 13 מיליון תושבים בעיר ובסביבתה). הקבוצה ללא חוב וחתמה ב-2011 על הסכם ל-20 שנה בשווי 3 מיליארד דולר. יש לקבוצה זמן וכסף כדי להבטיח לעצמה את השחקן הכי טוב בבייסבול.

5. מייק מי?

אגב, אם לא שמעתם את השם מייק טראוט עד היום, זה בסדר גמור – הוא לא ממש מפורסם. שחקני בייסבול לא ממש מפורסמים בימנו. ברשימת 100 הספורטאים המפורסמים בתבל של ESPN יש רק שחקן בייסבול אחד – והוא לא מייק טראוט. מדובר בברייס הארפר. טראוט יהיה מוכר יותר בשנים הקרובות בגלל כתבות על שכרו אבל בהשוואה ללברון ג'יימס או אפילו שחקן NBA כמו בראדלי ביל, הוא ירוויח ממש מעט מתדמיתו או מהסכמים עם חברות מסחריות שרוצות להשתמש בדמותו כדי לפרסם מוצרים. זה בסדר, הוא לא צריך את הכסף הזה.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

ספורט

הו הא, מי זה בא, הנשיא הבא?

Published

on

נכון לספטמבר 2020, לברון ג'יימס עדיין לא הודיע על ריצה לנשיאות ארצות הברית * בימים אלה הוא מרוכז בטיפוח המורשת שלו ב-NBA, ובמטרה לזכות עם הלייקרס באליפות הרביעית שלו * אבל הרחשים סביב האפשרות שירוץ לנשיאות במועד מאוחר יותר חגים סביבו יותר מתמיד

"כשאני מסתכל על המירוץ לנשיאות השנה, זה ברור שיש רק אדם אחד שבאמת מבין את הקשיים בחייו של ילד מאקרון, אוהיו, שנולד לעוני. כשאני חושב על המדיניות הדרושה, על הצעדים שצריך לנקוט, הבחירה היא ברורה", כתב לברון ג'יימס. זהו לא ציטוט מהעתיד. הוא לא לקוח מתוך חלומות הלילה של אוהדיו, או מהסיוטים של דונלד טראמפ. המשפט הזה באמת נכתב על ידי ג'יימס, בקמפיין בחירות בו השתתף.

נכון לספטמבר 2020, לברון ג'יימס עדיין לא הודיע על ריצה לנשיאות ארצות הברית. על פי הערכות, ולדבריו, לא תצא הודעה כזאת בעתיד הנראה לעין. בימים אלה הוא מרוכז בטיפוח המורשת שלו ב-NBA, ובמטרה לזכות עם הלייקרס באליפות הרביעית שלו, ומבחינתו גם לא האחרונה. אבל הרחשים סביב האפשרות שירוץ לנשיאות (במועד מאוחר יותר), הסמויים והגלויים, חגים סביבו תמיד – וביתר שאת מאז 2016: השנה בה השתתף בכנס הבחירות של הילארי קלינטון באוהיו, והאמין שהיא האדם "שבאמת מבין את הקשיים בחייו של ילד מאקרון", עיר הולדתו. השנה בה טראמפ שינה את אמריקה. השנה בה ג'יימס המשיך בסירובו "לשתוק ולכדרר", וכך הפך לאחד מאויביו המרים של הנשיא.

בבחירות הקרובות, כוכב ה-NBA הגדול של העשור הנוכחי הבהיר שיתמוך בג'ו ביידן, מועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות. ניתן להניח שהוא יעשה זאת כמו מצביעים רבים אחרים – בלי חשק יוצא דופן, בלי אש יוקדת בעיניו, אבל עם מטרה אחת: להוציא את טראמפ מהבית הלבן. יחד עם שחקנים נוספים, ובעצת הנשיא לשעבר וחברו ברק אובמה, ג'יימס ניצל את מחאת ה- Black Lives Matter וחרם המשחקים כדי להבטיח שפרויקט אקטיביסטי נוסף שלו – More Than a Vote, שבעיקרו מעודד הצבעה בקרב מצביעים שחורים – יקבל את התמיכה של ה-NBA, שתתיר בין היתר שימוש באולמות שלה כמרכזי הצבעה, כולל הסטייפלס סנטר בדאון טאון לוס אנג'לס. אבל אחרי כל אחת מהאמירות, התרומות, המחאות והמעורבויות החברתיות שלו, מתחזקת שאלה אחת: האם קינג ג'יימס ירוץ, יום אחד, לנשיאות ארצות הברית?

"הסיפור הזה מעניין, ולא כל כך מופרך", טוען בראיון ל"הארץ" ישראל ויסמל-מנור, חוקר פוליטיקה אמריקאית מבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, שמציין דוגמאות עבר של ספורטאים שרצו לתפקיד פוליטי – ובראשם ביל בראדלי, חבר היכל התהילה של ה-NBA, שהתמודד על מועמדות מטעם המפלגה הדמוקרטית לנשיאות בשנת 2000. "לברון ג'יימס עשה כמה צעדים לא רעים בכלל כדי להתברג בפוליטיקה. ובניגוד לישראל, במפלגות בארצות הברית הוא לא נדרש לעבודה פנים-מפלגתית כל כך סיזיפית. אם הוא מותג בפני עצמו הוא יכול לצפצף על המפלגה ולהפוך לכוח מרכזי בזכות הפופולריות שלו", הוא מסביר, אך קובע: "גם לברון ג'יימס לא יכול להגיע בקפיצה אחת היישר לנשיאות", הוא אומר, "הוא יתבקש לרכוש ניסיון כמי ששירת במשרה ציבורית, 'לשלם מס' של עשייה".

אם כן, המסלול הכדאי ביותר עבור ג'יימס יתפרש על פני העשור הקרוב – כשאחרי הפרישה הוא יתמקד לזמן קצר בפעילות ציבורית, לאו דווקא בממשל, ולאחר מכן יתמודד לתפקיד סנאטור של מדינת אוהיו – כמבוא לקראת היעד האמיתי, כמובן. "הציבור, אפילו יותר ממנו, צריך לעבור תהליך נפשי – אנשים רואים את לברון ג'יימס עם גופייה, וצריך לסייע להם לעשות המעבר ללברון ג'יימס עם חליפה", אומר ויסמל-מנור, "הוא צריך לבנות מנגנון כדי להתמודד – זה דורש משרדים, הרבה עסקאות אפלות בחדרים צדדיים, הרבה ברביקיו עם תושבים מקומיים, וכמובן, מגורים במדינה שבה הוא מתמודד. אם הוא ירוץ בהצלחה באוהיו – שהיא לא רק מולדתו אלא גם מדינה מתנדנדת ולכן חשובה מאוד – הוא יעשה לעצמו שירות מצוין להמשך. אבל בתפקיד בכיר יותר, כמועמד לנשיאות, מתמודדים עתידיים כמו אלכסנדריה אוקסיו-קורטז לא יפנו את הדרך רק בגלל שמדובר בלברון ג'יימס".

מאופרה ווינפרי ועד קיד רוק

אין הכרח שהדרך לבית הלבן מבחינתו של ג'יימס תעבור במשרה ציבורית – הרי הנשיא המכהן לא עבר בדרך הזו – אך בכל מקרה, בשלב זה, המתמודדים העתידיים יכולים לישון בשקט. במבט סקפטי, לברון ג'יימס הוא בסך הכל שם נוסף ברשימת הסלבריטאים שיועדו לתפקיד מנהיג העולם החופשי ולא עשו זאת (עדיין, עדיין) – מאופרה ווינפרי ועד קיד רוק. למען האמת, הוא אפילו לא הנציג היחיד מה-NBA.

"אני אוהב אותו, צריך לעמוד מאחורי כל מלה שלו. גרג פופוביץ' צריך לרוץ לנשיאות, הוא לגמרי צריך", אמר דמאר דרוזן ל"ספורטסנט" ב-2017, וכך הצטרף לתמיכה של קווין גארנט, סטף קרי וסטיב קר, מאמן גולדן סטייט ובן טיפוחיו של פופוביץ', שהצהיר: "אני אצביע לו, בלי צחוק". פופוביץ', היום בן 77, הציע – עם צחוק – לרוץ בתור סגן הנשיא של קר. קמפיינים חבריים דומים נערכו גם לדוויין ג'ונסון, "דה רוק", שכבר עבר מטמורפוזה אחת מכוכב WWE לאחד משחקני הקולנוע הרווחיים ביותר בהוליווד, ואף הצהיר ב-2017 כי הוא "שוקל את האפשרות".

ובכל זאת, נדמה שמועמדותו של לברון ג'יימס בעתיד נשמעת סבירה ביחס לאחרות. "ההבדל בינו לבין ידוענים אחרים, נעוץ בכך שהוא לא דוחף את עצמו לכל סוגיה", ניתחה איימי קוך, יועצת אסטרטגית במחנה הרפובליקני, בריאיון ל"רויטרס", "כך הוא ביסס את עצמו בפני אנשים כדמות אמינה שנמצאת בשליטה". האפשרות נדמית ממשית עוד יותר ככל שהפעילות החברתית שלו נמשכת, ככל שטראמפ מצייץ נגדו, ככל שמקורבים לו מדליפים לתקשורת דעות כמו "זאת תוכנית ממשית, אבל עדיין לא מטרה" – ובמיוחד לאחר שהוא עצמו אמר בריאיון ל-CNN כי "אם לא יהיה מי שיתמודד מול טראמפ, אתמודד בעצמי".

ויש סיבה נוספת לדמיין אפשרות ממשית שירוץ בעתיד לנשיאות. עם אליפות רביעית או בלעדיה, לברון ג'יימס כבר חקוק היטב בהר ראשמור של גדולי ה-NBA; עם זאת, קשה למצוא את מי שיעניק לו את התואר האולטימטיבי GOAT – Greatest of All Time – על פני מייקל ג'ורדן, קארים עבדול-ג'באר ואחרים. גם בכל הנוגע לאקטיביזם הוא לעולם לא יתעלה על המאבק הנון-קונפורמיסטי והעיקש של מוחמד עלי נגד גיוסו במחאה על המלחמה בווייטנאם, ואולי אפילו לא על כריעת הברך שהנהיג קולין קאפרניק, קוורטרבק עם עבר ספורטיבי לא-מפואר שהפך לפנים של המחאה בספורט האמריקאי מאז 2016. ייתכן איפוא שאם "ייקח את הכישרון שלו" למקום שאף ספורטאי לא משל בו – הבית הלבן – הוא יתבסס בתור תקדים היסטורי, בתור סיפור אגדה שאין שני שלו. GOAT בקטגוריה משלו.

בכל הנוגע לפוליטיקה, יש מי שמוכנים להישבע שהוא עשוי להיות יחיד בדורו. להיות מי ששובר את מסך הברזל בין אמריקה הראשונה לאמריקה השנייה, ולזכות באהדה חוצת מפלגות. עם זאת, נבו טוען כי דווקא ההפך הוא הנכון. "התדמית של ג'יימס היא מאוד אופוזיציונית – הוא תמיד הזועף, הבוטה. זה מהלך קסם על קבוצות מסוימות באוכלוסייה, אבל יוצר אנטגוניזם בקרב לבנים ימנים וחלק גדול ממעמד הביניים גם כן לא אוהב את זה", הוא אומר, "צריך להבין, גם בהקשר של עידוד ההצבעה שהוא מנהיג היום – בארה"ב המשוסעת, אם מדרבנים שחורים להצביע, גם לבנים ייצאו כתגובת נגד".

מי הכדורסלן הגדול בהיסטוריה

ויסמל-מנור סבור שללברון ג'יימס יש דרך נוספת לפנות לקהל רחב, דרך האתוס האמריקאי. "כל אחד חולם להיות לברון ג'יימס הבא, האופרה ווינפרי הבאה, ואף אחד מהם לא רוצה שהממשל ייקח ממנו את הכסף שהוא עבד בשבילו קשה", הוא מסביר, "כדי להצליח, לברון ג'יימס צריך לגלם את הקפיטליסט שבו. הוא צריך להתבסס באגף הפרו-ביזנס של המפלגה הדמוקרטית, ולא בשמאל הפרוגרסיבי, כדי להצטייר כמי שתומך בחלום האמריקאי. כך הוא ייצור דמות נכונה מבחינה פוליטית, שיכולה למשוך רפובליקנים מתונים".

נדמה שרפובליקני אחד כבר נהפך אובססיבי כלפיו, ומביא תועלת רבה – לפופולריות לה זוכה לברון, ואולי גם להחלטה העתידית להנהיג. אחרי שקיים ב-CNN את הריאיון הפוליטי הבולט ביותר שלו, כמעט בלי מלה על כדורסל, טראמפ מיהר לצייץ: "לברון ג'יימס התראיין עכשיו אצל האדם המטומטם ביותר בטלוויזיה, דון למון. הוא גרם ללברון להישמע חכם, וזה דבר לא קל". הנשיא בוטה כתמיד, אבל ייתכן ששלוש המלים האחרונות של הציוץ הזה היו המתגרות ביותר: "I Like Mike!" – אליל הכדורסל הבלתי מעורער, אבל גם האיש שסירב לנקוט עמדה פוליטית כשזו נדרשה ממנו, ולכן טראמפ כה מחבב אותו ("מייקל היה לא-פוליטי", התגאה בו בעבר).

על פי דיווחים בארה"ב, ג'ורדן הסיר את סירובו להפקת סדרת הדוקו "הריקוד האחרון" אחרי שצפה בלברון ג'יימס משיג את האליפות השלישית שלו. אחרי שידור הסדרה, לברון הילל את ג'ורדן אך סירב שוב ושוב לומר מי הכדורסלן הגדול בהיסטוריה. פרשנים בכירים סבורים כי הסדרה הוסיפה לחץ על כתפיו של לברון, שמשוכנע שגם בגיל 35 השושלת שלו יכולה לקרוא תיגר על העידן של ג'ורדן; ואם זה לא יקרה על הפארקט, זה יקרה במקום אחר. מי יודע, אולי אפילו בבית צחור בלבה של וושינגטון הבירה.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות