כל ישראל ערבים זה לזה: מצילים את עמית - שבוע ישראלי
Connect with us

latest

כל ישראל ערבים זה לזה: מצילים את עמית

Published

on

בני עמית סובל מגידול ממאיר בראש וזקוק לניתוח דחוף שאותו ניתן לעשות רק בארצות הברית.

עלות הניתוח 800,000$ .

לעמית יש  גידול מאד גדול במוח שיושב באזור העיניים. הגידול ממאיר ועמית נמצא בסכנת חיים. הניתוח היחיד שיכול להציל אותו הוא ניתוח מיוחד שעושים רק בארצות הברית. לצערי הניתוח מאד יקר ובכוחות עצמנו לעולם לא נוכל לממן אותו.

המצב של עמית אנוש , לא חשבנו אי פעם שניקלע למצב הזה ורק בזכות הניתוח הזה נוכל להציל אותו.

אנחנו לא מתכוונים לוותר

הרופאה המטפלת ממליצה לנתח מקסימום תוך חודש כיוון שהמצב של עמית לא טוב. סיכויי ההחלמה הטובים ביותר הם במידה והוא ינותח בחודש הקרוב.

לניתוח בחודש הקרוב יש 90% סיכויי הצלחה .

עמית נמצא בסכנה אבל אתם יכולים לעזור .

הניתוח מאד יקר  והעלות שלו היא כמעט 800,000$

הסכום הזה נראה דמיוני ולגייס אותו נראה כמעט כמשימה בלתי אפשרית.

200 איש כבר התגייסו ותרמו  והצלחנו לגייס  30,000$ . הסכום הזה מכסה את האמבולנס מקנדה לארצות הברית.

כל מה שאנחנו צריכים זה עוד 8,000 איש שיתרמו כל אחד $100

זה לא בשמים אנחנו לא צריכים מליון איש אפילו לא 100,000 איש ולא 50,000 איש רק 8,000 בנוסף ל-200 האנשים שכבר נענו לפנייה הנואשת שלנו ותרמו.

בבקשה תשתפו ותפיצו , אני יודעת שזו בקשה גדולה  אבל אני עדיין מאמינה שזה אפשרי בבקשה תעזרו לי להציל את בני

עדיין ניתן להציל את עמית עוד לא מאוחר. זה יכול לקרות לכל אחד זה קרה לנו ואני לא מאחלת לאף אחד שהילד שלו יהיה חולה בסכנת חיים ובגלל שאין לו את המשאבים הילד שלו לא יוכל לחיות. אני מתחננת בפניכם שתפתחו את ליבכם ואת כיסכם  ותעזרו לי להציל את בני.

התחושה הקשה ביותר כשיש ילד חולה במצב קשה היא תחושת חוסר האונים שאין מה לעשות.

עמית בטיפול נמרץ

לשמחתי במקרה של עמית יש מה לעשות כיוון שיש טיפול עם אחוזי הצלחה גבוהים אך אנו זקוקים להרבה עזרה כדי שעמית יקבל את הטיפול שהוא צריך וירגיש יותר טוב. 

מדובר בפיקוח נפש במידה ונצליח לגייס את כל הכסף ניתן לנתח את עמית תוך שבוע או פחות.

אני מתחננת בפניכם בני עמית הוא ילד קטן רק בן 6 בבקשה תעזרו לי להציל אותו.

לבד אני לא יכולה אבל בעזרתכם הדבר אפשרי.

כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו בבקשה תעזרו לי להציל את בני הרך.

אם כל קהילת לוס אנג'לס תתגייס להציל את עמית יחד נצליח

ליאת כהן

ליצירת קשר: 1-647-671-8334

e-mail: cohenrefael1333@gmail.com

לתרומות:

פרטי חשבון הבנק

Bank name: TD Bank

Client name: Liat Cohen

Account  number: 2428477564

Routing #: 211274450

ניתן להעביר תרומות לפאיפאל דרך חשבון פאיפאל. בוחרים באפשרות להעביר כסף למשפחה או חבר . המייל הוא: cohenraf@yahoo.com  

מכניסים את סכום התרומה ושולחים לביצוע

ניתן לשלוח תרומות בדואר :

Refael Cohen

P.O.Box 23005

Barrie Ontario L4N7W8

Canada

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

latest

אהובה בשחקים

Published

on

אם עליתם לטיסה וראיתם כפילה שלי בדמות דיילת צעירה ויפה שעוברת עם עגלה בין השורות ומציעה קפה – נא להתנהג בהתאם

מאת: יאיר ניצני

נתב״ג שובר שיאי עומס וכולנו בדרך לחופשה שבה יפנקו אותנו כמו שאנחנו בטוחים שמגיע לנו. חוץ מכוכבי סרטון ״טיסת השוקולד״ הקלאסי, והישראלי השיכור שהורד ממטוס בדרך לספרד בסרטון ההמשך ״טיסת ליקר השוקולד״, כולנו מקבלים את הכללים של חברות התעופה שלמשך כמה שעות הופכים אותנו לחניכי פעולה בצופים שממלאים את הוראות הרשג״ד והמדריכים.

הרשג״ד הוא מנהל השירות בטיסה, המדריכים הם הדיילים, ואנחנו משתדלים למלא כל הנחיה שלהם גם אם אין לנו מושג למה לפני הנחיתה צריך להרים את משענת המושב, כאילו אם לא נשב זקוף גם המטוס ינחת עקום. הטייסים הם ראשי השבט, וכמו בצופים, בדרך כלל לא נזכה לראות את פניהם אלא רק נשמע את קולם במערכת הכריזה בסגנון קופאית ראשית בסופר, מה שרק יגביר את המיתוס סביבם ויגרום לנו למחוא להם כפיים על כך שהביאו אותנו בשלום לארץ ולשקית הדיוטי המובטחת.

מודה, כבר כילד התרגשתי למראה של אנשים במדים מגוהצים. שוטרים, חיילים, ימאים ודיילים עושים לי את זה. לאחרונים יש איזה זוהר חו״לי שכזה, אפוף ריחות בושם בינלאומי ומוצרים פטורים ממכס. המראה של קבוצת דיילים במדים מצוחצחים, צועדים לעבר המטוס כשהם מסורקים, מדוגמים, עם טרולי מינימלי, סיכת החברה, צעיף צבעוני וכובע תואם, ממלא אותי קנאה וגורם לי להרגיש כמו צב יבשה סטטי ומשעמם עם מחסור חמור בחותמות בדרכון.

הישראלי אמביוולנטי ביחסו לדייל. מצד אחד, למשך כמה שעות הוא תלוי בו לחלוטין. ברצות הדייל הוא יזכה לאוכל, שתייה ושמיכה; ואם לא, ייאלץ להסתפק בחצי שקית במבה שנשארה בתיק ולהתכסות במגזין ״אטמוספירה״. מצד שני, הוא מרגיש שהדייל עובד אצלו במשרה מלאה, ובמהלך טיסה של חצי שעה מלוד לקפריסין הוא מצפה לקבל יחס כמו שמקבל סולטן ברוני בג׳מבו הפרטי שלו.

לא מזמן, בעודי מנמנם בטיסה מאי פה לאי שם, התעוררתי למשמע צעקות רמות. התברר שאחד הנוסעים הפחות רגועים סטר לדיילת, בליווי ההסבר המנומק ״כ** אמא שלך, דרכת עלי״. לפני שהספקתי להיחלץ לעזרתה האירוע טופל בידי הדיילים, ולשמחתי בירידה מהטיסה קיבל את הבחור משמר כבוד של שוטרים שלקחו אותו לביקור ממלכתי בזינזאנה.

הסיבה שלאחרונה אני רגיש אפילו יותר מהרגיל לכבודם של אנשי צוות האוויר, היא שבתי האמצעית הפכה לדיילת אוויר. פתאום אני מבין שהעבודה הזוהרת היא די מעייפת. נכון, רואים עולם, אבל רואים גם הרבה נוסעים שהתנהגותם מזכירה יותר את עולם החי. צריך להיות על הרגליים במשך שעות ובהרבה מקרים כשמגיעים ליעד, הצוות ממתין כמה שעות בשדה ועולה על הטיסה חזרה עם מחזור חדש של נוסעים מלאי דרישות. באותה טיסה לא יכולתי שלא לחשוב מה היה קורה לסוטר החצוף אם היה חוצה את הגבול עם בתי. כמו שאני מכיר אותה, כיוצאת יחידת מגלן, הוא היה מצטער על הרעיון הטיפשי. ראשו היה מתחבר לברך שלה או למגש עם קפה חם, והיא היתה שואלת אם הוא מעוניין גם לקנח בכוס תה.

בניגוד לכישורי קרב המגע המפותחים שלה, יש לומר שבתי אינה מתאפיינת בתודעת שירות גבוהה. מאז ומתמיד, עוד הרבה לפני שסבלה מיעפת ומסתם עייפות מטיסות, היא הזדהתה יותר עם צד הנוסעים ומקבלי השירות ונהגה, למשל, לדרוש באופן סדרתי שיביאו לה שוקו למיטה. היא פחות חזקה גם בהכנת קפה, ונוהגת לבקש שאכין לה ארוחות בוקר מפנקות ואדאג לספק לה זרם חזק של מים חמים באמבטיה.

אם חלה איזו תקלה בשירות, נגיד שמפו שנגמר, VOD שנתקע או אינטרנט שלא מתקדם בקצב משביע רצון, היא עשויה להגיב באופן שבמקום אחר היה גורם לנחיתה בלתי מתוכננת. אבל אני סמוך ובטוח שכשהיא עולה למטוס היא הופכת ממטופלת למטפלת, משנה כיוון ודואגת לרווחת הנוסעים.

בחלומי אני מדמיין טיסה שבה אני הנוסע והיא הדיילת, וסוף סוף אוכל לגמול לה על כל השנים לדרוש ממנה שמיכה, להתלונן על הכרית, להחזיר את הקפה בטענה שהוא לא מספיק חם ואת החביתה בטענה שביקשתי עין הפוכה. להציק בשאלות כמו מתי מגיעים, מי הטייס ולמה לפני הנחיתה חייבים לפתוח את התריס גם אם לא מתחשק לי לראות את הנוף הקסום של בוקרשט.

ילדה שעובדת קשה זה עניין חיובי ואני מעודד אותו, גם כי בני משפחה של דיילת אמורים לזכות בהמשך להטבות אוויריות. אלא שביציאה לטיסות, שממש לא מותאמות לסדר היום של בני הבית, היא פותחת וסוגרת דלתות ומגירות ואני מנסה להסביר לה שאם תעשה את כל הפעולות קצת יותר בשקט ולא תעיר את כולם, היא תמנע את המצב המצער שבו משפחה שלמה חיה בג׳ט לג.

בתי אמנם נבונה ומנוסה, אבל היא עדיין צעירה ואני חושב שאני בהחלט יכול לתרום לה כמה רעיונות מניסיון הטיסות המצטבר שלי:

  • בטיסות החוזרות מבורגוס, לא מומלץ להציע מוצרים פטורים ממכס. הם חזרו מהקזינו ויש סיכוי סביר שהפסידו שם משכורת שנתית פלוס טבעת נישואים, כך שכל הצעה תמימה לרכישת בושם עשויה להיתפס מצידם כאילו את מנסה להוציא להם את העיניים.
  • העובדה שכדיילת את רואה את רוב הסרטים שוב ושוב יכולה לסייע לך מול נוסע מעצבן במיוחד. כשאת מזהה אחד כזה, לחשי באוזנו את סוף הסרט, כך שיבין שלא כדאי להתעסק איתך. אופציה נוספת היא למזוג לו קפה ממש עד סוף הכוס. סיכוי סביר שהמשקה הרותח יישפך עליו בקפיצה הראשונה.
  • אם נוסע או נוסעת מסרבים לשבת על יד אישה או גבר מסיבות דתיות, ואין מקום בטיסה, הציעי להם לטוס עם כיסוי עיניים.
  • עובדה ידועה היא שמבחינת הדיילים, נוסע טוב הוא נוסע ישן. אל תחכי שזה יקרה מעצמו, קחי יוזמה והציעי לממונים עלייך להגיש לנוסעים חמין כבד ולהקרין להם סרטי איכות משעממים של ברגמן. לא תשמעי מהם עד הנחיתה.
  • את רווקה, צעירה, זוהרת ויפה, ויש מצב שנוסעים צעירים יחזרו אחרייך. אני יודע שדעתי לא ממש נחשבת, אבל אם את מתלבטת ויש לך אפשרות לבחור בין כמה מחזרים – שכולם חכמים, יפים ונחמדים תני עדיפות לאלו שיושבים במחלקת עסקים.
  • לפעמים מערכת המולטימדיה מקולקלת ואת תיאלצי להדגים היכן נמצאים פתחי החירום בתנועות הידיים המשונות לפנים ולצדדים. כמי שמופיע לא מעט לפני קהל שמציץ בנייד כל הזמן, אל תיעלבי. הנקמה תגיע אם חלילה יהיה צורך בפתחי החירום, כשמי שלא הקשיב לא יידע לאן ללכת והיכן גלגל ההצלה. כשהוא ישאל, תעני שיעשה בדיוק מה שאמרו בסרט.
  • ילדים ותינוקות יכולים להיות מיטרד גדול. אמצי שיטות עתיקות מהמסורת היהודית של ברית המילה וטבלי את המוצץ בוויסקי. התינוק יישן כל הטיסה.
  • בטיסת החזור מהודו, יש מצב שתיתקלי בצעירים שעישנו יותר מדי ויספרו לך שהם דולפין או קיפוד. אין טעם לנסות להסביר להם שהם טועים, להפך, הציעי להם בארוחה משהו מהעולם שלהם, נגיד טונה או סרדינים.

לסיכום, אם עליתם לטיסה וראיתם כפילה שלי בדמות דיילת צעירה ויפה שעוברת עם עגלה בין השורות ומציעה קפה – נא להתנהג בהתאם.

יאיר ניצני הוא בעל טור במוסף סוף השבוע של ״ישראל היום״. נשוי ואב לשלוש, חבר בלהקת תיסלם מ- 1980וחובב מזון עתיר קלוריות. מגיש בטלוויזיה וברדיו, מרצה ועורך טקסי חתונה אזרחיים. לטורים נוספים:www.yairnitzani.com

המשך לקרוא

latest

אמת על באמת: איך תהיו יותר אותנטיים?

Published

on

By

אנחנו בונים לעצמנו הגנות מפני העולם החיצוני ולומדים מוקדם בחיינו מה מותר ומה אסור להגיד ולעשות • אבל כדי לבנות מערכות יחסים עמוקות ולחוש שייכות עליכם להיות נאמנים לעצמכם • טיפים לחיים אמיתיים יותר

מאת: יהודית כץ

ברוני וור (Bronnie Ware) עבדה כאחות במוסד לחולים סופניים באוסטרליה. על אף שעבודה מהסוג הזה נשמעת די מדכאת, וור מספרת שהשיחות עם החולים הנוטים למות גרמו לה להעריך מחדש את החיים, לקבל פרספקטיבה רחבה יותר ולחשוב על חייה מחדש. בבלוג שלה ובספר חמש החרטות הגדולות של העומדים למות היא מתארת את תובנותיהם של האנשים שהגיעו עד הסוף, השילו כל מעטפת של נראות חיצונית ושל רושם והסתכלו למוות – ולחיים שחיו – עמוק בעיניים. החרטה שחזרה שוב ושוב אצל אוכלוסיית הגוססים הייתה: ״הלוואי שהיה לי אומץ לחיות את חיי באופן שנאמן לעצמי, ולא כפי שציפו ממני אחרים״.

גם אנחנו, אלה שנותרו להם עוד כמה שנים לחיות, יכולים להבין שחיים אותנטיים הם דבר חיובי. מה יכול להיות רע בהתנהגות שמתאימה לאמונות ולערכים שלנו, מעגל חברים שממלא אותנו באנרגיה והימנעות משקרים, מאי דיוקים ומאירועים שנואים? אבל מתברר שהדרך אל האותנטיות המיוחלת רצופה ברגעי ״לא נעים לי״.

כשהאמת לא נעימה, כשמישהו עלול להיפגע או כשיש סיכוי שאנחנו נצא פחות טוב אנחנו מעדיפים לעגל פינות, להמציא שקר קטן לבנבן, לשים את הלב שלנו על ״השתק״, לנשוך שפתיים ולהגיע לאירוע שאנחנו לא רוצים להשתתף בו.

בפודקאסט הדו שבועי שלי אירחתי את אחד האנשים האהובים עליי בעולם, אחי הגדול דוד כץ. דוד הוא יזם שהקים יחד עם איתן לויט חברה מצליחה לעיצוב הבית, והוא גם אחד האנשים הכי אותנטיים שאני מכירה. אם חיים אותנטיים מעניינים אתכם ואין לכם רגע פנוי להאזין, הנה עיקרי השיחה בינינו.

דוגרי, מה זאת אותנטיות?

אותנטיות היא מושג פסיכולוגי-פילוסופי המתייחס למצב שבו הפרט חש שהוא מתנהג ופועל באופן נאמן למחשבותיו ולרגשותיו הפנימיים למרות השפעות חיצוניות מנוגדות. בעברית פשוטה: אותנטיות היא להיות אתם עצמכם ולשקף את מחשבותיכם ללא צנזור. זהו הוויתור המודע על הניסיון לנהל את האופן שבו אנשים אחרים תופסים אתכם, כלומר את ״מה יגידו״. זוהי גם המוכנות להיות פגיעים, עניין לא קל ליישום: המשחק הזה של לשדר ״עסקים כרגיל״ ו״הכול בסדר״, הניסיון להיות נחמדים לכולם ולשמור על יחסים טובים עם כל מכר שיש לכם לא תמיד עומדים בקו אחד עם מה שאתם מרגישים, חושבים או מאמינים בו.

אם חשבתם שאומר לכם: ״אל תדאגו, אמרו את כל האמת ורק את האמת ואנשים סביבכם יתאגדו יחד וירימו אתכם באוויר בהערכה״, צר לי לאכזב. ברוב המקרים החששות שלנו אמיתיים. אנשים לא תמיד אוהבים לשמוע שהם עשו טעות, ושאנחנו פחות בקטע של מסיבות רועשות גם אם הם המארגנים שלהן. אותנטיות היא תכונה מקטבת – היא עושה פלאים למערכות יחסים שבנויות מאנשים שמעריכים אותה, והורסת קשרים אחרים עם אנשים שכל פרצי הכנות האלה עושים להם רע.

למה לי אותנטיות?

יש המון סיבות להתרחק מאותנטיות כמו מאש. היא מכריחה אותנו להניח את הלב שלנו על השולחן, לעמוד מאחורי מילותינו ולומר אמת שלעתים אינה נעימה ולהסתכן בכך שאנשים יחשבו עלינו דברים שאיננו רוצים שיחשבו, שיגיבו בצורה שאיננו מצפים לה או שפשוט יבחרו לעזוב אותנו.

אז מה יצא לנו אם נוותר על השליטה המתוכננת בהעברת המסרים שלנו ונאמר את מה שמתאים לערכים ולאמונות שלנו? טוב ששאלתם:

1. שלום לבינוניות: אותנטיות היא תכונה שנכנסת אל תוך קרביה של מערכת יחסים וחוצה אותה לשניים. ישנם כאלה שיאהבו אתכם בזכות האומץ והפתיחות, ואילו אחרים יכריזו על ניתוק. חברות שנבנתה על מרכיבים שאינם כנות היא חברות לא אמיתית, פשוט מפני שחבריכם לא הכירו אתכם באמת. הם אהבו גרסה מכובסת, מהונדסת ומצונזרת של מי שאתם. בעוד שחברויות מסוימות ייפגעו, חברויות אחרות ייעשו משמעותיות ועמוקות יותר.

2. מדיניות הביטולים הליברלית: כמה כיף לדעת שהחבר שלכם מתרגש לקראת המפגש המתוכנן שלכם, שהוא ממתין בציפייה לערב ושאין אירוע אחר שהוא היה מעדיף להיות בו. אז זהו, שלפעמים זה לא המקרה. לעתים הוא ממש לא רוצה להיות שם (או גרוע מכך, לא היה רוצה להיות אתכם). דוד המציא את ״מדיניות הביטולים הליברלית״, שאומרת: ״היה היכן שאתה רוצה להיות״. אמנם זה נשמע אנוכי בשמיעה ראשונה, אבל המדיניות הזאת היא דו כיוונית. שני הצדדים יכולים לבחור שהם עייפים ביום מסוים בלי להתנצל, להתרפס או להמציא תירוצים. מדיניות כזאת משחררת אתכם מעול ה״לא נעים״ ומבטיחה שכשאתם כבר נפגשים עם אנשים הם רוצים להיות שם.

3. החופש להגיד לא והרווחים שבסירוב: אנשים רבים חוששים מהמילה הקטנה בעלת שתי האותיות שמתחילה בלמ״ד ונגמרת באל״ף. הם בטוחים שאם יעזו לומר ״לא״ השמיים יפלו והחברות תסתיים. כדי להתמודד עם חוסר הנוחות שבסירוב הם משתמשים בתירוצים חיצוניים שונים: אכלו להם את הכלב והם לא יכולים לבוא, המטפלת בדיוק התחתנה והתגרשה, או שהם לקו לפתע פתאום במחלה חשוכת מרפא שתיעלם בדיוק מחר בבוקר. במצב כזה, לא רק שמערכת היחסים סובלת מחוסר אותנטיות ושנוצרת תחושת שלא לגיטימי פשוט להיות עייף, או לא לאהוב את כל סוגי האירועים והאנשים, אלא שחוסר האותנטיות מחלחל פנימה ופוגע במוטיבציה ובתחושת השליטה הפנימית.

בניסוי שנעשה באוניברסיטת אוקספורד הראו שנבדקים עמדו ביעדים שהציבו לעצמם כשסירבו במילים ״אני לא״ הרבה יותר טוב מאשר כשאמרו ״איני יכול״ (כלומר ״אני לא מפסיד אימון״ לעומת ״אני לא יכול להפסיד אימון״). שימוש אותנטי בשפה מעורר את תחושת השליטה העצמית שלנו וגורם לנו להיות מחויבים הרבה יותר למילים שאנחנו אומרים.

4. בואו נדבר על פגיעות: אחד הדברים שהכי מפחידים אותנו הוא להודות בפגיעות. איננו אוהבים לומר שאין לנו את כל התשובות, או להעניק לאחרים פריט מידע שהם יכולים להשתמש בו נגדנו. אנחנו חוששים שמעשינו יקבלו פרשנות אחרת מזו שתכננו, לכן אנחנו שומרים את הקלפים קרוב לחזה. לפעמים אנחנו אפילו לא משתפים בדברים טובים שקורים לנו, כמו היריון חדש, מפני שאנחנו חוששים מהפלה עתידית שתיאלץ אותנו להודות שהחדשות הטובות כבר אינן רלוונטיות. זו הסיבה לכך שנשים חוות מגוון חוויות במהלך החודשים הראשונים להיריונן, אבל מנותקות לגמרי מהחברים הקרובים שעדיין לא יודעים מה מתרחש.

החוקרת ברנה בראון מדברת בהרצאת TED על בושה ועל כמה היא אנושית: ״ישנם שלושה דברים שלמדתי לגבי בושה במהלך המחקר שלי: כולנו חשים אותה, אף אחד מאיתנו לא אוהב לדבר על זה והבושה משתלטת באופן מיוחד על אנשים שמנסים להסתיר אותה״. אותנטיות היא ממש צוהר לפגיעות ואם אתם אומרים את מה שאתם מרגישים אתם נעשים פגיעים יותר. פגיעות יכולה להוליד בושה וחרדה, אבל גם שמחה, השלמה ותחושת שייכות. בראון גילתה שאנשים שמסוגלים להפגין פגיעות הם אלה שגם נהנו מערך עצמי גבוה יותר וחוו תחושת השלמה.

דבר נפלא נוסף שקורה כשמאפשרים לפגיעות להיכנס לשיח הוא שלפתע פתאום כולם מרגישים הרבה יותר נוח לשתף בעצמם. כשמישהו סומך עלינו אנחנו מרגישים פחות מאוימים וקל לנו לספר ולשתף בנבכי הנפש שלנו. הרבה יותר פשוט להתמודד כשהסביבה תומכת, אבל הסביבה לא תוכל לעזור לכם אם לא תשתפו אותה במה שקורה לכם.

אותנטיות: מדריך למשתמש

אם חשקה נפשכם במידה הגונה של אותנטיות בחייכם, תוכלו להשתמש בעקרונות הבאים:

1. ערכו היכרות עם עצמכם: הדבר הראשון שצריך לעשות כדי להיות נאמן לעצמך, הוא לדעת מי הוא אותו ״עצמך״. מהם הדברים שגורמים לכם אושר? מהם הערכים שאתם מאמינים בהם? מהם העקרונות שאתם פשוט לא מסוגלים להפר? מיהם האנשים שעושים לכם טוב? אילו אירועים אתם אוהבים ואילו ממש לא? אחרי שתדעו טוב יותר מי אתם ומה מתאים לכם, תוכלו לתקשר את אותם קווי מתאר גם לאחרים.

2. שנו את אופן החשיבה: אנשים רבים מאמינים שיש משחק סכום אפס בין נחמדות לאותנטיות – או שאתם אמיתיים וכנים, או שאתם נחמדים. אותנטיות אינה תירוץ להיות אדם מגעיל, ובהחלט אפשר לדבר בצורה כנה ופתוחה בלי לפגוע ברגשותיהם של אחרים. צריך זמן ותרגול, אך זה לגמרי אפשרי. אחת הדרכים להסביר אותנטיות בצורה מכבדת היא להסביר את מעשיכם: ״אני לא מגיעה למסיבה כי אני ממש סובלת במקומות רועשים וצפופים״. אפשר גם להתייחס לרגשותיו של הצד האחר, או למה שהוא יכול לחשוב: ״אני חוששת שתחשוב שאינך חשוב לי, אבל זה ממש לא נכון״.

3. הפסיקו לקחת אחריות על תגובות של אחרים: כשאנחנו חושבים על שיחה בעייתית, על ביקורת או על סירוב אנחנו מנסים לנחש איך יגיב הצד השני. אם הוא יכעס, ייפגע או ייעלב. הנבואה, כידוע, ניתנה לשוטים ולכן אין לנו באמת יכולת לצפות את התגובה של הצד השני, וגם לו הייתה לנו אנחנו לא יכולים לקחת גם את האחריות לתגובתו. אם מישהו יבחר להתפרץ אחרי שיחה אותנטית וכנה זו הבחירה שלו, ושלו בלבד.

4. אל תחכו למחר: נכון, כשצריך להעביר מסר לא נעים, או כזה שאיננו בטוחים איך יתקבל על ידי הצד השני, נהוג לחשוב ״מחר בבוקר יהיה הזמן המושלם לעשות זאת״, או מחרתיים, או בעוד שבוע, או חודש או עשור. אנחנו דוחים ודוחים, ממתינים לרגע המושלם ובינתיים חיים עם שקרים קטנים. עיכוב פוגע באותנטיות, מפני שבינתיים העברתם רגעים יקרים בחוסר אמינות. לפעמים זה מידע שיכול ממש לפגוע בצד השני. למשל, אם אתם יודעים שלא תגיעו לחתונה של חבר אל תמתינו לבוקר האירוע כדי לבשר לו על העניין.

5. צרת רבים, חצי נחמה: לפעמים אנחנו שוכחים שהחברים, בני הזוג והמשפחות שלנו שייכים לאותו זן של בעלי חיים וכולנו אנושיים. אנחנו בטוחים שהבעיות שלנו בלעדיות לנו וחוששים לשתף בדברים שקורים לרבים אחרים ברחבי העולם וגם לאלה שגרים בדלת ממול. השתמשו בגישה חומלת, החוויות האנושיות שלכם אינן דבר שיש להתבייש בו. [קראו עוד על חמלה עצמית ואיך לתרגל אותה.

במהלך חיינו אנחנו בונים לעצמנו הגנות מפני העולם החיצוני ומפני תגובותיו. אנחנו לומדים לחיות על פי חוקי משחק חברתיים ומפנימים מהר מה מותר ומה אסור להגיד. דווקא שחרור העכבות – כל עוד זה נעשה בצורה נעימה, מכבדת ומוקירה – יכול להוביל לבניית מערכות יחסים עמוקות וחזקות יותר, לשיתוף הדדי, לתחושת שייכות ולתחושה הנפלאה שחשים כשאנחנו נאמנים לעצמנו.

יהודית כץ עוסקת בפסיכולוגיה חיובית, היא מלווה אנשים באופן אישי ועוזרת להם ליישם כלים פרקטיים מתוך המחקר הפסיכולוגי בחייהם האישיים. יהודית גם מייעצת לישראלים בארה״ב באמצעות סקייפ.
לאתר האישי:www.judithkatz.me

המשך לקרוא

latest

אריזה מהפסיכולוגיה החיובית: אילו עקרונות כדאי לקחת לחופשה הבאה?

Published

on

By

אנחנו מתכננים את החופשות שלנו בקפידה, מזמינים מראש ומצפים להן זמן רב אך לא תמיד מצליחים ליהנות • להלן כמה צעדים שיעזרו לכם לחזור מחופשה וגם לזכור אותה לטובה

מאת: יהודית כץ

אחד השירים ששימש כצלצול שלי במשך תקופה לא מבוטלת היה ״פסק זמן״ של אריק אינשטיין. ״לקחת פסק זמן ולא לחשוב״, כתב ושר אינשטיין בקולו המזוהה. ״לשבת מול הים ולא לדאוג. לתת לראש לנוח מהפיצוצים, לתת ללב לנוח מהלחצים. אני יודע שזה לא הזמן, בעצם גם אני עוד לא מוכן. אבל הנשמה רוצה קצת מנוחה, לתפוס אוויר בשביל לחזור לעבודה״.

אני זוכרת שבכל פעם שמכשיר הטלפון הקטן שלי ניגן ורקד השתמשתי בקולו הנעים של אינשטיין ובמסרים המרגיעים שכתב בשירו כדי להכניס קצת מהחופשה השלווה שסיפר עליה לחיי העמוסים תמיד. אני כותבת לכם מאגם בראייס באיטליה, כשהחופשה שלי כבר כאן. ובכל זאת, המחשבות על אושר ועל איך מקבלים ערך מוסף גדול יותר, גם מחופשה, אינן מניחות לי.

קשה לחשוב על אדם מן המניין שאם תשאלו אותו: ״בא לך לצאת לחופשה?״ יניע ראשו לשלילה ויגיד: ״עזבו, אני מוותר״. כשמישהו חושב על חופשה, אפשר ממש לראות את שרירי החיוך שלו נמתחים ואת העיניים נעשות רפויות ושלוות יותר. האפשרות להניח מאחור את החיים כפי שאנחנו מכירים אותם – את המציאות המלחיצה, את השגרה ואת ההרגל – היא דבר שאנחנו מוכנים לעשות הרבה בשבילו. אנחנו מזמינים טיסות, שוכרים כלי רכב וסוגרים דילים במלונות בארץ ובעולם, אורזים מזוודה ומקווים שהחופשה באה תהיה כזאת שנטעם את טעמה גם אחרי שנחזור הביתה.

כל זה נחמד וטוב, אבל יש כמה עקרונות שכתבתי עליהם בכתבות שונות המאגדים יחד את הדברים שחשוב לזכור כדי שזה באמת יקרה.

מי שטרח בערב שבת – נהנה בטיול

עם עליית הטמפרטורות וסיום שנת הלימודים קורים שני דברים: רשתות הקוסמטיקה מתחילות להציע קרם הגנה לכל דורש, והאינטרנט מתמלא פרסומות של חברות טיסה של הרגע האחרון למי שרוצה להספיק לגלות יעד חדש בעולם.

בעוד שספונטניות היא תכונה מושכת ומשוחררת, המחקר דווקא מראה שכשחושבים על אושר כדאי לתכנן את החופשה מראש. לא, זה לא קשור למחיר אטרקטיבי יותר, אלא לתחושה שמגבירה ומכפילה את האושר שלנו עוד לפני שעלינו על המסוע והצהרנו שארזנו לבד – התחושה הזאת נקראת ציפייה. כשאנחנו מתכננים טיול אנחנו מתעסקים בו וחושבים עליו, ובעצם לוקחים ומפזרים קצת ״אבק חופשה״ על השגרה שלפניה.

שתפו, שתפו, שתפו!

כשאנשים חושבים על חופשה במקום יפהפה הם גם חושבים לא פעם על תמונת פרופיל חדשה. זה אנושי, תמונות פרופיל נוטות להיות טובות יותר כשאנחנו מחייכים חסרי דאגות עם כוס משקה צונן על רקע אגם בצבע טורקיז. דרך נהדרת ליהנות מהטיול שלכם הרבה אחרי שהוא נגמר היא פשוט לשתף בחוויותיכם את הסובבים והקרובים אליכם.

תוכלו להשתמש בתמונות, במילים חדשות שלמדתם, באתגרים ובסיפורים המצחיקים כדי להתחבר ולחבר את המשפחה והחברים לחוויות שעברתם ולהתענג עליהן שוב ושוב. המחקר הזה מראה ששיתוף בחוויות חיוביות מכפיל (!) את האושר מהן. כן, גם חוויות מאושרות ממלאות אתכם כמו הטיול עצמו.

הסתכלו על העולם דרך עיניו של ילד

אחד הדברים שאנחנו אוהבים בחופשות הוא התחושה הנהדרת של ״חדש״. מקום חדש, תרבות חדשה, מנהגים חדשים, חדר חדש ושונה, אקלים אחר, נופים לא מוכרים. כמה כיף להשאיר את האפרוריות הקבועה, את הרוטינה השחוקה, את מה שאנחנו עושים כל יום באותה שעה ולקבל מנה גדושה של ״חדש״.

טיול הוא הזדמנות נהדרת לתרגל שיטה שנקראת ״Beginner׳s Mind״, כלומר להסתכל על העולם מחדש בעיניים סקרניות וצמאות. נכון שקל מאוד להתלהב ממקדש בודהיסטי שלא ממש דומה לבניין המשרדים הקבוע שלכם, אבל זה בדיוק העניין. אנחנו כל כך רגילים להתרגל ועושים ״הביטואציה״, כלומר הפחתה בתשומת הלב, כדבר שבשגרה עד שכדאי להתאמן על היכולת הזאת בקטנה, במקום חדש.

הביטו בנוף, התמקדו בפרטים הקטנים ביותר ושאלו את עצמכם מה אתם מרגישים. בדקו לאן המחשבות שלכם נזרקות ונסו לאתר חלקיקי מידע חדשים בכל התבוננות. כשתחזרו לשגרה שלכם ישמו את אותו הכלל בחייכם עם הקרובים אליכם. ההסתכלות הבתולית הזאת תעשה אתכם מאושרים, תכניס עניין לחייכם ותשפר את מערכות היחסים שלכם.

השאירו את הטלפון הנייד בבית

כן, ידעתי שזה נשמע משונה כשכתבתי את זה, ועדיין היה לי חשוב שזה יהיה כתוב שחור על גבי לבן. אני מניחה שזאת עצה שקשה מאוד ליישם, ומניחה גם שרבים מכם יאמרו שהשתגעתי. אם אינכם משאירים את הטלפון הנייד בבית, לפחות השאירו שם את העבודה ואת הקולגות. אל תענו למיילים מהעבודה, אל תסדרו את היומן ואל תקבעו פגישות חדשות.

השתמשו בניתוק הזמני כדי להתחבר לאנשים שמטיילים אתכם, לחוות את הטבע ואת האדריכלות שמקיפים אתכם עד תום ונסו להיות כמה שיותר מעורבים בחוויה. אם תעשו זאת, תוכלו לחזור לחוויות הללו שוב ושוב, תעניקו לעצמכם רגעים של מנוחה ושלווה אמיתית וגם תעמיקו את הקשר עם החברים ועם בני המשפחה שהצטרפו אליכם.

יהודית כץ עוסקת בפסיכולוגיה חיובית, היא מלווה אנשים באופן אישי ועוזרת להם ליישם כלים פרקטיים מתוך המחקר הפסיכולוגי בחייהם האישיים. יהודית גם מייעצת לישראלים בארה״ב באמצעות סקייפ. לאתר האישי:www.judithkatz.me

 

 

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

Facebook Pagelike Widget

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות