כך ניזכה שוב באירוויזיון – שבוע ישראלי
Connect with us

מצב הרוח

כך ניזכה שוב באירוויזיון

Published

on

כמו שידענו להביא את מדונה, שהיא כבר חזק בקבלה וממש סנטימטרים ספורים מגיור, מדוע שלא נפעיל את יהודי העולם כדי לסייע במשימה הלאומית?

מכיוון שהשנה אנחנו מארחים את האירוויזיון, ברור שזו כבר לא סתם תחרות שירים עטוית נצנצים, אלא פרויקט לאומי, ושכולנו צריכים להתגייס – או להתגייז – כדי להראות לעולם מאיפה משתין הדג (או התוכי שממנו עשו את השמלה של דנה). אחד היתרונות שלנו כישראלים הוא היכולת לחשוב מחוץ לקופסה, שאותה כבר הפעלנו בתחרויות עבר. כבר בשנות ה־70 עלו מדעני רשות השידור על המצאה מהפכנית, שבילבלה לחלוטין את האירופאים – תימנים. ישראל שלחה פצצת אנרגיה מתולתלת ומסולסלת בדמותו של יזהר כהן, משהו שהגרמנים, השבדים והנורבגים הקרירים לא נתקלו בו מעולם. זו היתה הפעם הראשונה שבה נציגי היבשת הבלונדינית נחשפו לגוונים, למקצבים, לכוריאוגרפיה ולצורת שיער כזו, וביחד עם התוספת של שפת הבי"ת המסתורית, הם נדהמו מהחדשנות ומהרעננות והצביעו לנו בהמוניהם.

האירוויזיון הבא כבר התקיים בירושלים, וכשהבינו אדריכלי רוממה שהטריק התימני עובד, הם השתמשו בו שוב עם גלי עטרי, ערבבו אותה עם הבחורים של חלב ודבש להרכב שאפשר היה לקרוא לו: חילבה ודבש), וביחד עם מילת הקסם האוניברסלית הללויה, שוב השארנו לאירופאים אבק. בפעם השלישית, בתחבולה משולבת, שילבנו את התימניות הקלאסית עם העולם הטרנסג'נדרי החדש, במה שאפשר להגדיר כ"טרנס־ג'חנון". גם השילוב בין "דנה" הישראלי לאינטרנשיונל הבינלאומי, ביחד עם השיר "דיווה", שכתב הגדול שבדיוות, צביקה פיק, תרמו לנוסחת ההצלחה.

קובי מרימי אינו קונצנזוס, הזכייה שלו אינה מובטחת, וכל עזרה שהוא יכול לקבל תהיה מבורכת. אפשר, למשל, להשתמש באלמנטים ישראליים מוכרים ופופולריים בעולם כדי לעזור לו להתחבב על האירופאים. למשל, שילוב שלו עם השילוש התימני הקדוש – גלי, יזהר ודנה – יכול להיראות כמו הדבר הכי דומה ללהקת אבבא, והיה גומר את אירופה סופית. אפשרות יצירתית יותר היא לחבר את קובי לשתי הישראליות הפופולריות בעולם – גל גדות ואפליקציית ווייז. דואט עם גל, בצירוף דגימות קול של הקריינית של ווייז, יכול להפוך ללהיט, בעיקר אם השיר של קובי, "HOME״, יהפוך בגרסה החדשה ל"עוד מאתיים מטר HOME״, וייצור הזדהות אצל כל נהג באירופה.

עוד נכס אסטרטגי שאפשר להיעזר בו הוא אורי גלר, שבהינף כפית יכול לכופף את הטלוויזיות למיליוני אירופאים ולאיים לעצור להם את השעון באייפון אם הם לא יצביעו כמו שצריך. מובן שאפשר להיעזר גם בתפילות של המוני יהודים לבורא עולם, שיזכה אותנו בדוז פואה לרוב. אלא שכאן יש ניגוד עניינים – הרי רוב קברניטי הדת, ואלה שיש להם את המספר של בורא עולם בחיוג המקוצר בסלולרי, הם גם כאלה שלא ממש מתחברים לאירוויזיון ולמה שהוא מייצג. מה שבטוח אפשר, זה לגייס תמיכה מיהדות התפוצות. כמו שידענו להביא את מדונה, שהיא כבר חזק בקבלה וממש סנטימטרים ספורים מגיור, מדוע שלא נפעיל את יהודי העולם כדי לסייע במשימה הלאומית? בעזרת חוק השבות וקמפיין געוואלד יהודי, אפשר לשכנע את בני עמנו הצדיקים בוב דילן ופול סיימון שיירתמו לעשות למרימי קולות רקע אם כי במקרה של דילן, הקול שלו עשוי להזכיר קצת את הקרקורים מהתרנגול של נטע ברזילי).

אפשר לגייס למאמץ גם את קוונטין טרנטינו, שהוא עכשיו כמו משפחה, והקירבה לחותן צביקה פיק עשויה לשכנע אותו לביים את המעברונים שבהם מוצגים האמנים בנופי ארצנו. טרנטינו יביים אותם כמובן בסגנונו הייחודי, כך שהנציגים הנורבגים ינופפו לשלום במהלך שיט פסטורלי בירקון, ואז בחורה בחליפה צהובה תשסף את ראשיהם. סרטונים כאלה גם יעבירו לאירופאים את המסר שלא כדאי להם להתעסק איתנו בשלב ההצבעה. אם זה לא יספיק, סטיבן ספילברג ישמח לשלב במעברונים את הכריש מ"מלתעות" שיזנק מתוך הכנרת, את אי.טי, שירכב על אופניים ברחובות תל אביב, או דינוזאורים מפארק היורה, שירדפו אחרי הנציג הבלגי במצדה.

במקביל, חשוב להשקיע בקבלת הפנים לאורחים. לקראת התחרות יגיעו לכאן עשרות נציגים מהמשלחות ועוד אלפי תיירים, ומכיוון שארצנו היא אמנם יפה ומלהיבה אבל לא בהכרח קונבנציונלית, כדאי שנסביר להם את פנינו, וגם נסביר עוד כמה דברים:

הודעה למשתתפי ואורחי האירוויזיון: חברים ואורחים יקרים, תודה שבאתם לשיר איתנו
בימים לא פשוטים אלו. אנחנו מעריכים את זה, בעיקר כי אנחנו יודעים כמה שילמתם על חדר וכמה תשלמו על בקבוק מים במזנון – שלא לדבר על כמה תשלמו אם תבחרו לאכול בשווארמייה הלא נכונה. בימים הקרובים אולי תשמעו מסביב מושגים לא מוכרים, שעלולים לבלבל אתכם ולהכניס אתכם ללחץ. אז אנחנו כאן כדי להסביר.

סבב – מילה נרדפת למתח בגבול, התחממות של שני הצדדים, ועוד מילים יפות. לא רוצה להלחיץ, אבל בתכלס "סבב" פירושו מלחמה. לא להתבלבל עם "סבב ברים" ששם, במקום טילים, מי שייפול זה אתם על הרצפה.

ממ״ד – בניגוד למה שחשבתם, לא מדובר בראשי תיבות של מלחין: מדלי דורון. ממ״ד הוא המקום שאליו רצים כששומעים אזעקה עולה ויורדת. מותר בזמן הריצה לעשות תנועות תרנגולת כמו נטע, אם זה מקדם אתכם מהר יותר.

בום – אם זה מלווה בהתפוררות הטיח באולם החזרות, אולי זו מכת תוף חזקה של ההרכב האיסלנדי החתרני. אם התקרה נופלת, זה טיל שהגיע מעזה.

מושגים דומים שעלולים לבלבל:

חמש – השעה שאמרו לכם להיות מוכנים מחוץ למלון; חמאס – הארגון ששולח את הטילים.

הכוכב הבא – התוכנית שממנה הגיע הנציג הישראלי בתחרות;

כוכבי – לא הזוכה בכוכב הבא, אלא ראש הצבא הנוכחי. בזכות פעילותו בנוגע לבניינים בעזה, אפשר להעניק לו את הכינוי קובי מורידי.

צבע אדום – תיאור של מצב שבו נוחתים טילים על ישראל, וגם של תיירים הולנדים אחרי שעתיים בחוף הים של תל אביב.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

מצב הרוח

חג וחלילה

Published

on

סוף-סוף אנחנו יוצאים מהתקופה שבה כולנו שכחנו מה עשינו ובמסגרת איזה חג

השבועות האחרונים, שהיו מלאים כרימון בחגים ובערבי חג והתנהלו תחת המוטו "לכל שבתון יש מוצאי שבתון", למרות שלא ברור בדיוק מתי זה, היו אינטנסיביים ביותר.

אחד הקשיים הבולטים של התקופה הוא הקושי להתמצא ביומן. מייד בתום ראש השנה אתה מותקף בסופי שבוע שהוצאו מהקשרם ומופיעים באמצע השבוע, ואין לך מושג איזה יום היום ומתי הסופר כבר יהיה פתוח כדי שתוכל לקנות מצרכים לארוחת חג, רק לא ברור לגמרי איזה חג.

זו התקופה היחידה בשנה שבה אדם מעלעל בלוח השנה העברי, וגם אז הוא לא מבין אם זה ערב חג, מוצאי חג, איסרו חג (מה בדיוק אסור שם?), שמיני עצרת או תשיעי עצירות. נראה שחז"לינו, שהמציאו את כל המסורות המשונות, בכלל רצו להתל בנו.

הם הבינו שלקראת סוף סוכות כולנו כבר הלומי חג ואין לנו מושג מה קורה סביבנו ואיזה יום היום, והחליטו להמציא כל מיני מנהגים משעשעים לסובב תרנגולת מעל הראש, לשלם אלפי שקלים על גרסה לא טעימה של לימון, או לתקוע תפוח על דגל – ולראות אם נזרום עם זה או שנשים לב שמסתלבטים עלינו. אני מודה שעד היום לא לגמרי ברור לי מה ההבדל בין שמחת תורה לשמחת בית השואבה, ואם יכול להיות שהאירוע השני הוא המצאת תוכן שיווקי של חברת שואבי אבק.

בדיוק כמו עם ממשלת מעבר, שלא מצליחה להוציא לפועל שום תוכנית משמעותית, בתקופת המעבר שבין תחילת החופש הגדול לסוף החגים אין לישראלי הממוצע שום טעם להתחיל פרויקט בעבודה, דיאטה או תוכנית אימונים. ממילא יגיעו עוד חג או ארוחת חג והכל ייעצר. החגים וחופשותיהם הם תקופה מעייפת במיוחד, שבסיומה כל אדם נורמלי מייחל רק לדבר אחד: חופשה נוספת, שתאפשר לו לנוח מהחופשות.

ימי חול המועד נקראים כך כי הם מועדים לפורענות. הכבישים מוצפים באנשים שעושים את דרכם לכנרת כשעל גג המכונית שלהם מזרנים, גלשנים, רהיטים ומנגלים בכמות שבקושי היתה נכנסת בסמי-טריילר. משפחות שלמות נוסעות לכל מיני פסטיבלים עם שמות אקזוטיים, כמו פסטיבל הגבינות והדיזנטריה, פסטיבל הגרוב והמנדבושקס, הפסטיבל להצגות ילדים ועראק, או פסטיבל "מיונז בים האדום".

בניגוד לשגרה המסודרת, שבה הילדים מאוחסנים במשך היום במוסדות החינוך בזמן שאתה מבלה בעבודה ודואג לחזור משם בדיוק כשהם סיימו אמבטיות, בחגים אתה עסוק עד מעל לראש בלהאכיל את כולם, להעסיק ולשעשע אותם כאילו היית שף דה וילאג' בקלאב מד. הילדים, שביום רגיל לעולם לא קמים לפני עשרים לשמונה (וגם זה אחרי שנאלצת להשתמש בשוקר חשמלי), מקפידים בימי החג על השכמה בשש ופתיחת היום בשאלות "מה יש לאכול?" ו"מה עושים היום?", שכמו יהודי טוב אתה משיב עליהן בשאלה אחרת: "מה עשיתי רע שזה מגיע לי?"

הסבים, שכבר הבינו שתנסה להפיל עליהם את הנכדים כדי לטוס עם האישה לשארם, הקדימו תרופה למכה ודאגו לנסוע בתחילת החגים להמר בבורגס, כך שבזמן שאתה שורף את החופשה על הסעת הילד לחוג סליים, הם שורפים לך את הירושה.

עבודות הבית הלא נגמרות והחיכוך האינסופי עם הילדים מסוכנים לזוגיות. במקום להתפנות לאהבה ולטיפוח הקשר, אתה עסוק בוויכוח אצל מי עושים איזה ערב חג, מי יפנה את השולחן, מי יכבס, מי יגהץ, מי יבדר את בני הבית, ומי אשם בכך שהילדים האלה, שמתלוננים כל הזמן, לא עוזרים בכלום. לכן כנראה הומצאה הסוכה. כבר בימי קדם, אחרי ריב זוגי, שלחה שרה את אברהם לישון על הספה בסוכה, מנהג שמתקיים עד עצם היום הזה.

בבניית הסוכה, מצופה מהגבר הישראלי להפגין יכולות בנייה והנדסה מרשימות. אתה, שהפטיש היחיד שעשית בו שימוש במהלך השנה היה פטיש פלסטיק ביום העצמאות, והפעולה הטכנית המסובכת ביותר שאתה מסוגל לבצע היא תפעול שלט טלוויזיה תוך כדי פיצוח גרעינים, נאלץ להפגין כישורי בנייה של מהנדס שלד סיני.

פעם בשנה מצופה ממך להפוך לבוב הבנאי ולהקים קונסטרוקציה הנדסית, שאמורה לארח ארוחת ערב של בני משפחתך האהובים פלוס אורחים עם ילדים שנתקעים בקירות שלה עם אופניים. בנוסף, בניית הסוכה מאלצת אותך, אדם נורמטיבי ושומר חוק בדרך כלל, לבצע לאור יום ולעיני ילדיך ההמומים גניבת סכך מעצי דקל עירוניים וגרירתו ברחבי העיר.

בד בבד עם הפגנת הגבריות הזאת, אתה שביום חול מוכר כאדם נטול סטייל, שהתאמת הצבעים שלו היא ברמה של סטיבי וונדר – צריך פתאום לקשט את הסוכה ומוצא את עצמך גוזר שרשראות של ניירות צבעוניים ומנסה לעשות אוריגמי בצורת יונה. הכל כמובן למען הילדים, שיגמלו לך על העבודה הקשה בכך שבמקרה הטוב יסכימו לאכול ארוחה אחת בסוכה, שבמהלכה יתלוננו שהתקרה עקומה, יש זבובים ואין שקע
למטען של הסלולרי.

מבחינתם, אתה והמסורת הטרנטה שלך, והמנהגים המשונים שהבאת מהתקופה שעלית ביציאת מצרים, מעניינים הרבה פחות מהלק החדש של קלואי קרדשיאן. אתה אמנם בטוח שכבל החשמל שהורדת מהדירה כדי להאיר את הסוכה הוא שיא הטכנולוגיה, אבל כל עוד לא ארגנת להם וויי-פיי, מסך 50 אינץ' וקונסולה של פלייסטיישן – הם בחדר שלהם, ומבחינתם אתה יכול לשבת לבד בסוכה, לטבול אתרוג בדבש או לסובב תרנגולת עם לולב בפה מעל הראש. הם לא מבינים למה צריך להזמין אושפיזין, אם אפשר פשוט לדבר איתם בפייס-טיים או לשלוח להם סרטון בווטסאפ, והם בטוחים שהחושה המוזרה שבנית מענפים מתחת לבית היא סוג של חניה מקורה לאופניים של יום כיפור עד השנה הבאה.

הקשר היחיד של הצעירים לחג הוא בביטוי העיף לי את הסכך", שבו הם נוהגים להשתמש כדי להביע התלהבות ממשהו, בלי שהם יודעים מה זה בדיוק סכך. אולי כדי לחבר את הדור הצעיר למנהגים הישנים, כדאי להמציא ולהשריש עוד כמה ביטויים: "מה אתה מקשקש לי בערבה?", איזה נודניק זה, נשבר לי הפיטם ממנו", "פגשתי מישהי ששווה לולב", או "עזוב, יש לה פרצוף אתרוג אבל גוף ערבה".

ושיהיה לכולנו אחרי חג שמח!

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות