Connect with us

גוף ונפש

כיצד תנווטו בים המטרות? השתמשו במצפן הפנימי שלכם

Published

on

החיים מבוססים על מעבר בין משימות, כשבדרך צריך להחליט עד כמה להשקיע במטרה מסוימת ואם לנטוש מטרה אחרת • מה שמוביל את התהליך הוא המצפן הפנימי, שאיתו נולדים אבל צריך לתחזק ולשפר כל הזמן

אתם אבודים בלב ים. השמש שקעה מזמן, השמים מלאים עננים אפורים והאמת המרה היא שאין לכם מושג היכן אתם נמצאים ולאן הרוח נושאת אתכם. אם הסיטואציה הזו נשמעת לכם כמו תיאור מדויק של המושג חוסר אונים, נסו להיכנס לנעליו (הרטובות) של ספן בימי הביניים. חייו של אותו ספן מתחלקים באופן גס ל"לפני" ו"אחרי" המצאתו של מכשיר אחד קטנטן, המצפן. המכשיר הזה אינו מניח למזג האוויר, לגלים המתנפצים או לחשכה המאיימת לבלבל אותו אפילו קצת: הוא תמיד יציג בקירוב את הכיוון צפון.

למרות יכולתו המרשימה, המכשיר אינו מתוחכם: יש בו מחט מתכת (מגנט) שמונחת על פני נוזל. זה הכול. דמיינו שמישהו קבר בבטן האדמה מגנט עצום לפני שנים רבות. למגנט שני קטבים, לאחד קראו הקוטב צפוני, ולאחר, המנוגד לו, נתנו את השם המקורי לא פחות הקוטב הדרומי. החלק המסומן "צפון" על המחט נמשך אל חלקו הצפוני של כדור הארץ, והחלק השני נמשך לכיוון החלק הדרומי שלו. כך אתם יודעים לאן לפנות.

גם עם שתי רגליים על קרקע מוצקה, עלינו לנווט בין תופעות טבע רבות עוצמה – חוסר ודאות, סיכונים, צמתים בחיים והחלטות הרות גורל הם רק חלק מהקשיים שממתינים לנו בכל פינה. אנחנו חוזרים ושואלים את עצמנו" "לאן עלי לפנות?" או "מהי הדרך הנכונה בשבילי?", וטוב שכך. "לחיות ללא מטרה זה כמו להפליג ללא מצפן" (Living without aim is like sailing without a compass), הצהיר מבקר האמנות ג'ון רסקין. כפי שהספן זקוק למצפן, כך גם אנחנו זקוקים למצפן מטאפורי שיעזור לנו לנווט בים המטרות, ולהגיע בבטחה אל הקוטב האותנטי שלנו. החוש המגנטי-אישי המחבר בינינו לבין המטרות שבחוץ נקרא המצפן הפנימי.

המצפן הפנימי יכול להישמע כמו המושג הכי ניו אייג'י ששמעתם לאחרונה, אך מתברר שהוא תוצר חם מהתנור של חקר המוטיבציה. באופן מיוחד, המונח הזה נטבע במחקריו של פרופ' אבי עשור מהמחלקה לחינוך באוניברסיטת בן גוריון בנגב. פגשתי את הדוקטורנטית רימה גורן, שחוקרת יחד עם פרופ' עשור, לשיחה מרתקת על המצפן ועל מה שמניע אותנו, ועל בסיס הפודקאסט
שהקלטנו יחד נכתבו מילים אלו.

למה צריך מצפן? הפסיכולוגיה בתיאוריית ההכוונה העצמית דיברה על שלושה צרכים פסיכולוגיים (בסיסיים, אוניברסליים ומולדים): אוטונומיה, שייכות ומסוגלות. לדברי החוקרים דסי וריאן (Deci & Ryan), השלישייה הזו תוביל אתכם אל רווחה פסיכולוגית. המצפן הפנימי, כך נמצא במחקר של פרופ' עשור שמסקנותיו התפרסמו בשנת 2017, חיוני למימוש הצורך שלנו באוטונומיה.

הכוונה במונח זה היא לכך שאנחנו רוצים להרגיש שאנחנו מנווטים את הספינה, מקבלים החלטות וגם מרגישים שהכיוונים שהחלטנו לפנות אליהם אכן מיטיבים עמנו. החופש לקבל החלטות הכרחי לנו, אבל לא ממש מספיק. לכן אנחנו גם דורשים שאותן החלטות ישקפו את מי שאנחנו, את מה שאנחנו מאמינים בו, את הכישורים שלנו ואת תחומי העניין שלנו, שכן למה להתאמץ לבחור? מה שיכתיב מה אנחנו מעריכים, רוצים וצריכים בחיים שלנו וגם ידאג שהמטרות ייגזרו מתוך אותו הידע הוא המצפן הפנימי שלנו.

מה הכיוון שלך בחיים?

״מה שחשוב איננו להגיע אלא ללכת לקראת המטרה", הצהיר הסופר הצרפתי אנטואן דה סנט אכזופרי. במילים אלה הוא תמצת תורה פסיכולוגית שלמה שעומדת בבסיס המטרות שאנחנו בוחרים לעצמנו. אנחנו צריכים הכוונה שתניע אותנו לעבר מטרה כלשהי, אבל גם רוצים לדעת שהדרך משקפת את מי שאנחנו. העניין הוא שלא תמיד אנחנו נחושים ויודעים אם כדאי ללמוד משפטים או פסיכולוגיה, לבקש קידום או להתפטר, לצאת למסע מסביב לעולם או לחסוך כסף עבור הלימודים של הילדים. אי אפשר לראות את המצפן הפנימי, כמו גם את הרוח, הטמפרטורה, הערה צינית או משיכה מינית, אבל קל מאוד להרגיש אותו. כשהמצפן האותנטי יפעל אתם תדעו. זה יקרה מפני שהוא ייצר חוויה שבה אתם יודעים איך אמורים לחיות".

בזכותו אתם יודעים שני דברים חשובים מאוד. האחד, איך להגיב בסיטואציות קשות ולא צפויות (תגובה ריאקטיבית). דמיינו שחבר יקר זרק לעברכם הערה צינית: "לא השארת מספיק טיפ, יא קמצן". בתגובה אולי חייכתם חיוך נבוך, העברתם נושא או השארתם עוד שני שקלים וחצי. אבל ייתכן גם שקמתם מהכיסא, נתתם לו סטירה (לפחות דמיונית) ועזבתם את המקום. ברגע הזה, שאתם כל כך מופעלים בו, אתם יכולים להיות בטוחים שהמצפן שלכם התעורר.

בתרחיש אחר לגמרי, וקצת אופטימי יותר, התקופה הזו בחייכם טובה מאוד: אתם מדלגים מהמיטה בבוקר ושמחים לקראת יום חדש, וגם כאן נראה שהמצפן שלכם רוקד סלסה. התגובות שלכם יספקו לא מעט מידע על מה שחשוב לכם, אם רק תעצרו ותקשיבו להן. הדבר השני שאתם יודעים בזכות המצפן הוא להחליט באיזו דרך עליכם לבחור כשאתם מתכננים את העתיד (תגובה פרואקטיבית). אתם חושבים לעבור לגור בחו"ל, לאמץ את החתולה מהפח של הבניין, או לקנות עוגיית מזל מהילד עם הגשר בכניסה לספרייה. בהחלטות שלכם קדימה המצפן פועל בחוזקה.

במחקרם של פרופ' אבי עשור ורימה גורן נמצא קשר בין קיומו של המצפן הפנימי לבין רווחה נפשית. ככל שהמצפן מגובש יותר כך הסיכויים ללקות בדיכאון קטנים, הרגשות החיוביים גדלים ואנחנו מתמלאים בהתלהבות רבה יותר. המצפן גם מועיל בהתמודדות מול לחץ חברתי והתנהגויות מסוכנות בקרב בני נוער בגילאי 17-16. זה הגיוני מפני שכשאין לנו מצפן מגובש אנחנו מבולבלים, טועים ומתנדנדים מפני כל אפשרות או רעיון, וכל החלטה נעשית לנטל מאיים על זהותנו.

משהו בתוכי יודע איך אמורים לחיות

מה גורם למצפן של אחת להצביע לעבר קריירה אינטנסיבית ולזה של אחר להצביע על טיפוח חברויות ארוכות שנים? המצפן הפנימי מורכב מערכים, ממטרות ומתחומי עניין שאנחנו ממש מזדהים איתם. "זה מי שאני באמת", "חשוב לי לחיות ככה", "זה פשוט פסול בעיני", אנחנו מנסים להסביר. ערכים הם לא רק מילים שנכתבו על הקיר בצופים או סיסמאות בחזון של הארגון שאתם מנהלים, אלא מתארים את האופן שבו אנחנו מאמינים שצריך לחיות. אנחנו רוצים לחיות ב"אהבה", ב"שמחה", ב"הוגנות", ב"שלום", ב"סטנדרטים גבוהים".

למרות המילים היפות, זה אינו סיפור על כיף אינסופי. המרדף אחר הצדק יכול להיות מתיש, הענקת אהבה לאחרים תהיה לפעמים על חשבוננו והשכנת שלום דורשת מאתנו להיות חכמים (ולא צודקים). אבל ככה כתוב בספר
העקרונות הפנימי וזה מרגיש נכון.

המצפן אינו רק אידיאליסט מושבע אלא גם חובב אושר. הוא יענה על השאלות: "מה עושה לי כיף?" ו"מתי אני מרגיש מאושר ומסופק?". האחד רוצה חיים של ביטוי עצמי ומימוש, השני מקדש את שמחת החיים. ללכת לפי המצפן שלנו פירושו לבחור מטרות ארוכות טווח שמשקפות אותנו ומספקות אותנו.

עשרת הדיברות – לחקור את הערכים שלנו

על פניו, כל הערכים נשמעים טוב. אחרי הכול, מי לא ירצה לתבל את חייו במעט מנהיגות, אהבה, קבלה, אותנטיות, יושר ושמחה? ובכל זאת, "כולן יפות, כולן חכמות, אבל רק אחת זוכה".

לפני הכול, המצפן הפנימי עוסק בשאלה מהם הערכים המובילים שלי ועל אילו ערכים אוותר בעת הצורך. בדרך כלל נגיע לרשימה של שישה ערכים שבאמת חשובים לנו: האם אתם יכולים לנסות לדמיין את חייכם בלי אהבה או בלי הוגנות? על מה לא תוותרו בשום מצב? כדאי לצאת למחקר אישי על הערכים, המטרות ותחומי העניין שלכם. לשם כך צריך להתנסות ולפגוש אנשים, אך גם לעצור ולעשות רפלקציה שיקוף), לדון ולחשוב מה נכון עבורכם. הנה כמה דרכים לעשות זאת:

לשהות בצומת ההחלטה. במחקריהם של עשור וגורן אחת ההזדמנויות לכך נקרית דווקא במצב שבו אנחנו הכי מבולבלים, הכי נוירוטיים והכי חרדים – קבלת החלטות. ברגעים שבהם אנו נקרעים בין דעות שונות, אלטרנטיבות ותרחישים אפשריים, כדאי לקחת הפוגה קטנה ולשאול: אילו מכל השיקולים הם גורמים חיצוניים ומלחיצים ואילו קולות מייצגים את הערכים האותנטיים שלי?

השראה, השראה, השראה. תרגיל נוסף לחילוץ הערכים שלנו הוא לשאול את עצמנו שאלה פשוטה: "מי מעורר בי השראה?", "אילו אנשים אני מעריצה?", והתשובה יכול להיות אמא, מנהיג דגול, סלב אהוב או דמות מספר שקראנו באחרונה. נשאל את עצמנו מה יש באותן דמויות שמעורר בנו השראה, מה הן עושות וכיצד הן חושבות. השאלות הללו יספקו לכם גישה ישירה אל הערכים שלכם, בין אם הדמות הזו דומה לכם כמו שתי טיפות מים ובין אם היא רחוקה מכם כמזרח ממערב.

מה מלהיב אותי. "מה גורם ללב שלכם לשיר?", שאל סטיב ג'ובס באחד מנאומיו. אז מה מלהיב אתכם? מתי אתם ממש נהנים? אם ההווה לא מספק לכם תשובות טובות, ייתכן ששווה להציץ אחורה במשקפת הנוסטלגיה אל הילדות שלכם. מה אהבתם לעשות כשהייתם ילדים? בדרך כלל, הילדות שלכם עוד הייתה נקייה ממה שצריך, חייב וכדאי לעשות. נכון, היום אתם לא באמת שוקלים להיות אסטרונאוט, ציירת, זמר, או טייסת, אבל זה לא אומר שאין שם מידע חשוב. מהו הדבר שמשך אתכם באותו המקצוע? האם אהבתם את היצירתיות שבציור, את האומץ שבלהיות אסטרונאוט? איך תוכלו להכניס יותר
מהאיכויות הללו לחייכם היום?

המוטיבציה האנושית היא התהליכים שגורמים לנו לנוע לעבר מטרה כלשהי, והמצפן הפנימי הוא זה שאומר לנו באיזו מטרה כדאי להתמקד. גם בלילות חשוכים וקרים הוא יעניק לנו את התחושה החמה שאנחנו יודעים מי אנחנו, מה אנחנו רוצים, לאיזו קבוצות אנחנו שייכים ובמה כדאי לנו להשקיע את זמננו.

יהודית כץ עוסקת בפסיכולוגיה חיובית. לאתר האישי:
http://www.judithkatz.me

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

גוף ונפש

תשעה באב: למה קוראים את מגילת איכה?

Published

on

בתשעה באב יש בכוחנו לסלק את האחיזה של המלאך השלילי עלינו. כאשר לא תהייה לו לו יותר שליטה, נוכל לגלות את היהלום שבתוכנו

השנה תשעה באב יוצא בערב יום רביעי ה29/7 ומסתיים ביום חמישי בערב ה 30/7, יום זה ידוע כיום אשר של חורבן שני בתי המקדש, אולם חכמת הקבלה מלמדת שניתן להפוך את היום הזה ליום חג.

ע״פ המסורת ישנם מנהגי אבלות אשר נוהגים באותו יום, אך לאחר שעות הצהריים של היום למחרת נהוג לקום ולאמר: ״ חג שמח״. מדוע?   כי היום הזה מביא עימו הזדמנות עצומה, לשנות את הגורל שלנו לשנה שלמה.

מלחמת יעקב במלאך השלילי

בתורה מופיע סיפור מרתק, על מלחמתו של יעקב בשטן. יעקב נזכר שבזמן שהוא העביר את המחנה שלו בלילה, על מנת לברוח מאחיו עשיו, הוא שכח פח של שמן מעברו השני של הנהר.

הוא החליט באמצע הלילה לחזור ולחצות את הנהר (מעבר יבק) על מנת להחזיר את פח השמן. באמצע הדרך הוא נתקל בדמות של אדם שעמד מולו, שלאחר מכן התברר כמלאך של עשיו( השטן). יעקב נאבק עימו כל הלילה, עד עלות השחר. ברגע שהמלאך השלילי ראה שהוא לא יכול לנצח את יעקב, הוא נגע לו בגיד הנשה ולאחר מכן ביקש ממנו שישחרר אותו.

יעקב סירב לשחרר אותו וביקש ממנו שיברך אותו. המלאך השלילי אמר ליעקב, כי מהיום הזה והלאה, לא יקרא שמו יעקב כי אם ישראל. (״לא יאמר עוד שמך יעקב כי אם ישראל יהיה שמך״ , פרשת וישלח) שם המורה על מודעות של אור המסוגלת לסלק את כל החושך.( ישראל – לי ראש , הראש מייצג מודעות) ומכאן משמעות השם ישראל, מורה על אנשים אשר מעוררים מודעות על החומר. 

בגוף האדם ישנם שס״ה (365)  גידים, המלאך השלילי נגע ליעקב בגיד הנשה. זהו הגיד אשר דרכו היצר הרע עובר ושולט במחשבות האדם. גיד הנשה מלשון לנשות, להסיט את האדם מדרך האור, לדרך החושך.

כל אחד מהגידים מחובר לאחד מימות השנה. גיד הנשה מקושר ליום התשיעי של אב , יום אשר ניתנה בו הרשות לשטן לעורר כאוס בכל העולם, ע״י שנאת חינם והתנהגות המונעת מאנוכיות.

ע״פ המסורת, המלאך השלילי ( השטן) ביקש מהבורא יום אחד בשנה, שבו הוא יוכל להשיג שליטה מוחלטת במחשבות של האנשים. הוא בחר את היום התשיעי בחודש אב – תשעה באב. הבורא הסכים, ואמר למלאך השלילי שהוא כביכול ייקח יום אחד בשנה שבו השטן לא יוכל להשפיע כלל, והיום שנבחר הוא יום הכיפורים. מכאן שיום הכיפורים הוא יום שכולו אור, ואילו תשעה באב הוא יום שכולו חושך. מדוע הבורא איפשר לשטן לקבל שליטה על יום אחד בשנה? מדוע השטן בחר דוקא בתשעה באב?

אם היום הזה נחשב כיום שכבר נקבע כיום שליטתו של המלאך השלילי, מה אנחנו אמורים לעשות? האם ניתן לשנות משהו שכבר נקבע מראש? כיצד ניתן לסלק את החושך בתשעה באב?

כל מי שלומד קבלה, יודע שיום שלילי מביא עימו הזדמנות להפוך את החושך לאור.

המלאך השלילי הבין את הכוח העצום של חודש אב, מכיוון שהוא החודש היחידי אשר מושפע רק מהשמש. השמש מייצגת את הכוח הזכרי המשפיע, לכן בחודש הזה מתגלה אור עצום.

השטן ידע כי גילוי האור מתגלה בעולמנו, דרך עשר הספירות, ועל מנת למנוע את הגילוי של האור ביום העשירי של חודש אב, הוא החליט להיכנס ולהפריע ביום התשיעי, הידוע לכולנו כתשעה באב.

בתשעה באב, חרב בית המיקדש הראשון, בית המקדש הני, המרגלים חזרו מארץ ישראל והעבירו דיווחים שליליים על הארץ בתשעה באב,  ההחלטה על הפיתרון הסופי קרתה בתשעה באב, מלך ספרד חתם על הצו לגירוש יהודי ספרד בתשעה באב, מסופר כי כריסטופר קולומבוס היה אמור להתחיל את המסע שלו בתשעה באב, אולם ידע את ההשפעה של יום זה, לכן הורה לאנשיו לשבת בספינה ולחכות עד שיעבור היום. הוא השיק את תחילת המסע שלו ב10- באב, ועוד.

מדוע הבורא איפשר לשטן לקבל שליטה על היום הזה? ספר הזוהר מלמד כי ביום הזה הבורא נותן לנו הזדמנות של פעם בשנה, לבטל את השליטה של השטן מעלינו. אותו כוח אשר זורע הרס, חורבן, מגיפות ומלחמות, מתגלה בכל כוחו בתשעה באב וביום הזה ניתן להכניע אותו..

מה כדאי לעשות בתשעה באב?

על מנת לבטל את ההשפעה של השטן מעלינו, ראשית עלינו להבין כי כוחו של השטן ( הפירוש בארמית הוא המבלבל) הוא ביצירת פירוד ביננו לבין אנשים אחרים ופירוד ביננו לבין הפוטנציאל שלנו.

המלאך השלילי – מזריק מחשבות לראשנו, כמו  ״אני לא מספיק טוב/ה, ״אני לא אצליח״, ״אין לחיים שלי משמעות״,  ״איזה שעמום״, ״חסר לי״, ״ אם רק היה לי את זה…..״,  ״אם היה לי את מה שיש לו…״,  ״ לא מעריכים אותי מספיק.".

אלו מחשבות אשר מקורן במלאך השלילי, אשר כוחו הגדול הוא ביצירת תחושה של חיסרון. כאשר אנו חושבים בצורה של חיסרון, אז זה משפיע על הרגשות והדרך שבה אנו מתנהגים. לדוגמא: ״איזה משעמם… בוא נאכל.״.. מרגישים טוב באותו רגע ואז בהמשך רואים כמה שאנו כבדים וכתוצאה מכך לא מעריכים את עצמנו.

דוגמא נוספת: ״זה לא צודק איך שהתנהגו אליי", מעורר תחושה של חיסרון ואז אני צורח/ת על הילדים שלי.

כל סוג  של התנהגות אשר יוצרת פירוד, שיפוטיות ושנאה, מקורה בהשפעת המלאך השלילי עלינו. כמו כל התנהגות המונעת מאגו ורצון לקבל לעצמו הנובעת ממחשבות של חיסרון. אם נצליח לזהות את הקול של היריב(המלאך השלילי) ולהכניס מחשבה אחת של אור באותו רגע – אנחנו נצליח לשנות את המציאות.

מחשבות של אור למשך 5 דקות ביום, מחשבות של וודאות, של הערכה, של נתינה, יכולות ליצור שינוי של המציאות. 

בתשעה באב, הוא יום שליטתו של השטן , כדאי להימנע מאכילה ושתייה וכל סוג של הנאה גופנית, מכיוון שהאוכל, השתייה וכל סוג של הנאה גופנית, מלאים באנרגיה של המלאך השלילי באותו יום.

אלו הדברים שכדאי להימנע מהם בתשעה באב, (הכל כמובן בהתאם למודעות, לא כדאי לעשות דברים כי ככה כתוב, אלא רק אם אני מרגיש את החיבור ומעורר רצון אמיתי לדבר):

1. לא כדאי לאכול ולשתות ( בשום פנים לא לצום למי שלא יכול מבחינה בריאותית)

2. לא כדאי להתקלח

3. לא כדאי להתבשם

4. לא כדאי לקיים יחסי מין

5. לא כדאי לנעול נעלי עור

הימנעות מאכילה, שתייה והנאה גופנית, מנתקת אותנו מהשליטה של הכוח השלילי עלינו. בנוסף, המקובלים נוהגים לקרוא את מגילת איכה אשר נכתבה ע״י ירמיה הנביא, המתארת את חורבן בית המקדש. מדוע לקרוא על חורבן בית המקדש? מכיוון שהחיסון מפני החורבן נמצא במגילה, וכאשר שומעים את המגילה בתשעה באב, ניתן לקבל את החיסון הרוחני מפני השפעת כוחות ההרס מעלינו.

הצום ושמיעת המגילה יוצרים הגנה ממודעות האגו  למשך כל השנה. מודעות אשר גורמת לנו להגיב בצורה רובוטית ולחיות את חיינו בחוסר שליטה מוחלט.

תשעה באב – יום לידת המשיח

חכמת הקבלה מלמדת,  כי ביום של החורבן הכי גדול מתגלה האור הכי גדול.

ע״פ המסורת, תשעה באב הוא יום לידתו של המשיח. היום שבו ניתן להזריק כמות של אור המסוגלת לבטל מהשורש את מודעות השטן מהעולם.

משיח הוא לא אדם אשר יבוא על חמור לבן ויבשר לכולנו שהכל טוב, אלא מודעות גלובאלית אשר תיתגלה בעולם, וכולם יידעו את ההשפעה ההרסנית של הרצון לקבל לעצמו. הבחירה של הרוב  תהייה בלהתנהג כמו האור, במקום להמשיך ליצור פירוד.

מודעות זאת, תביא חופש אישי וחופש גלובאלי שיגרום לשמחה בעל העולם ( משיח אותיות ישמח).

הרב אשלג, אשר כתב את פירוש הסולם על ספר הזוהר, ומייסד מרכז הקבלה, כתב כי הדבר תלוי בהפצת חכמת הקבלה ברבים. מדוע? מפני שתפקידו של השטן זה לגרום לנו להתמקד בחיצוניות, לחפש את הסיבה לכל דבר אשר קורה לנו בחיים בחיצוניות, ואילו חכמת הקבלה מלמדת כי הכל תלוי רק במודעות של האדם. אנו רואים שכל פיתרון חיצוני מביא איתו שינוי זמני ואז כל הכאוס חוזר, גם ברמה האישית וגם ברמה הגלובאלית. מודעות של אור, היא לא דבר מובן מאליו, והיא מצריכה מאמץ והתמדה, לעומת מודעות של חושך, אשר לא צריך לעשות כלום על מנת להתחבר אליה והיא תמיד באה בחינם.

השטן ידע כי בני האדם תמיד יעדיפו את האור על פני החושך, ולכן הוא משכנע אותנו בכמה אנחנו מוגבלים אבל בסה״כ מרוצים ממי שאנחנו. אם היינו יכולים לראות מי אנחנו באמת, ואת האחריות הגדולה שכל אחד מאיתנו קיבל לפני שהוא בא לעולם, לא היה לנו זמן לחשוב מחשבות מגבילות לרגע אחד.

בתשעה באב, יש בכוחנו לסלק את האחיזה של המלאך השלילי מעלינו. ואז, כאשר לא תהייה לו לו יותר שליטה , נוכל לגלות את היהלום שבתוכנו.

מאחל לכם חודש מנחם אב מלא באור וברכות!

==

ניתן לפנות אליי לייעוץ אישי אשר יעורר בכם את הכוח להגדיל את מודעות האור בחייכם. Avner.Madar@kabbalah.com

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות