Connect with us

גוף ונפש

כיצד תנווטו בים המטרות? השתמשו במצפן הפנימי שלכם

Published

on

החיים מבוססים על מעבר בין משימות, כשבדרך צריך להחליט עד כמה להשקיע במטרה מסוימת ואם לנטוש מטרה אחרת • מה שמוביל את התהליך הוא המצפן הפנימי, שאיתו נולדים אבל צריך לתחזק ולשפר כל הזמן

אתם אבודים בלב ים. השמש שקעה מזמן, השמים מלאים עננים אפורים והאמת המרה היא שאין לכם מושג היכן אתם נמצאים ולאן הרוח נושאת אתכם. אם הסיטואציה הזו נשמעת לכם כמו תיאור מדויק של המושג חוסר אונים, נסו להיכנס לנעליו (הרטובות) של ספן בימי הביניים. חייו של אותו ספן מתחלקים באופן גס ל"לפני" ו"אחרי" המצאתו של מכשיר אחד קטנטן, המצפן. המכשיר הזה אינו מניח למזג האוויר, לגלים המתנפצים או לחשכה המאיימת לבלבל אותו אפילו קצת: הוא תמיד יציג בקירוב את הכיוון צפון.

למרות יכולתו המרשימה, המכשיר אינו מתוחכם: יש בו מחט מתכת (מגנט) שמונחת על פני נוזל. זה הכול. דמיינו שמישהו קבר בבטן האדמה מגנט עצום לפני שנים רבות. למגנט שני קטבים, לאחד קראו הקוטב צפוני, ולאחר, המנוגד לו, נתנו את השם המקורי לא פחות הקוטב הדרומי. החלק המסומן "צפון" על המחט נמשך אל חלקו הצפוני של כדור הארץ, והחלק השני נמשך לכיוון החלק הדרומי שלו. כך אתם יודעים לאן לפנות.

גם עם שתי רגליים על קרקע מוצקה, עלינו לנווט בין תופעות טבע רבות עוצמה – חוסר ודאות, סיכונים, צמתים בחיים והחלטות הרות גורל הם רק חלק מהקשיים שממתינים לנו בכל פינה. אנחנו חוזרים ושואלים את עצמנו" "לאן עלי לפנות?" או "מהי הדרך הנכונה בשבילי?", וטוב שכך. "לחיות ללא מטרה זה כמו להפליג ללא מצפן" (Living without aim is like sailing without a compass), הצהיר מבקר האמנות ג'ון רסקין. כפי שהספן זקוק למצפן, כך גם אנחנו זקוקים למצפן מטאפורי שיעזור לנו לנווט בים המטרות, ולהגיע בבטחה אל הקוטב האותנטי שלנו. החוש המגנטי-אישי המחבר בינינו לבין המטרות שבחוץ נקרא המצפן הפנימי.

המצפן הפנימי יכול להישמע כמו המושג הכי ניו אייג'י ששמעתם לאחרונה, אך מתברר שהוא תוצר חם מהתנור של חקר המוטיבציה. באופן מיוחד, המונח הזה נטבע במחקריו של פרופ' אבי עשור מהמחלקה לחינוך באוניברסיטת בן גוריון בנגב. פגשתי את הדוקטורנטית רימה גורן, שחוקרת יחד עם פרופ' עשור, לשיחה מרתקת על המצפן ועל מה שמניע אותנו, ועל בסיס הפודקאסט
שהקלטנו יחד נכתבו מילים אלו.

למה צריך מצפן? הפסיכולוגיה בתיאוריית ההכוונה העצמית דיברה על שלושה צרכים פסיכולוגיים (בסיסיים, אוניברסליים ומולדים): אוטונומיה, שייכות ומסוגלות. לדברי החוקרים דסי וריאן (Deci & Ryan), השלישייה הזו תוביל אתכם אל רווחה פסיכולוגית. המצפן הפנימי, כך נמצא במחקר של פרופ' עשור שמסקנותיו התפרסמו בשנת 2017, חיוני למימוש הצורך שלנו באוטונומיה.

הכוונה במונח זה היא לכך שאנחנו רוצים להרגיש שאנחנו מנווטים את הספינה, מקבלים החלטות וגם מרגישים שהכיוונים שהחלטנו לפנות אליהם אכן מיטיבים עמנו. החופש לקבל החלטות הכרחי לנו, אבל לא ממש מספיק. לכן אנחנו גם דורשים שאותן החלטות ישקפו את מי שאנחנו, את מה שאנחנו מאמינים בו, את הכישורים שלנו ואת תחומי העניין שלנו, שכן למה להתאמץ לבחור? מה שיכתיב מה אנחנו מעריכים, רוצים וצריכים בחיים שלנו וגם ידאג שהמטרות ייגזרו מתוך אותו הידע הוא המצפן הפנימי שלנו.

מה הכיוון שלך בחיים?

״מה שחשוב איננו להגיע אלא ללכת לקראת המטרה", הצהיר הסופר הצרפתי אנטואן דה סנט אכזופרי. במילים אלה הוא תמצת תורה פסיכולוגית שלמה שעומדת בבסיס המטרות שאנחנו בוחרים לעצמנו. אנחנו צריכים הכוונה שתניע אותנו לעבר מטרה כלשהי, אבל גם רוצים לדעת שהדרך משקפת את מי שאנחנו. העניין הוא שלא תמיד אנחנו נחושים ויודעים אם כדאי ללמוד משפטים או פסיכולוגיה, לבקש קידום או להתפטר, לצאת למסע מסביב לעולם או לחסוך כסף עבור הלימודים של הילדים. אי אפשר לראות את המצפן הפנימי, כמו גם את הרוח, הטמפרטורה, הערה צינית או משיכה מינית, אבל קל מאוד להרגיש אותו. כשהמצפן האותנטי יפעל אתם תדעו. זה יקרה מפני שהוא ייצר חוויה שבה אתם יודעים איך אמורים לחיות".

בזכותו אתם יודעים שני דברים חשובים מאוד. האחד, איך להגיב בסיטואציות קשות ולא צפויות (תגובה ריאקטיבית). דמיינו שחבר יקר זרק לעברכם הערה צינית: "לא השארת מספיק טיפ, יא קמצן". בתגובה אולי חייכתם חיוך נבוך, העברתם נושא או השארתם עוד שני שקלים וחצי. אבל ייתכן גם שקמתם מהכיסא, נתתם לו סטירה (לפחות דמיונית) ועזבתם את המקום. ברגע הזה, שאתם כל כך מופעלים בו, אתם יכולים להיות בטוחים שהמצפן שלכם התעורר.

בתרחיש אחר לגמרי, וקצת אופטימי יותר, התקופה הזו בחייכם טובה מאוד: אתם מדלגים מהמיטה בבוקר ושמחים לקראת יום חדש, וגם כאן נראה שהמצפן שלכם רוקד סלסה. התגובות שלכם יספקו לא מעט מידע על מה שחשוב לכם, אם רק תעצרו ותקשיבו להן. הדבר השני שאתם יודעים בזכות המצפן הוא להחליט באיזו דרך עליכם לבחור כשאתם מתכננים את העתיד (תגובה פרואקטיבית). אתם חושבים לעבור לגור בחו"ל, לאמץ את החתולה מהפח של הבניין, או לקנות עוגיית מזל מהילד עם הגשר בכניסה לספרייה. בהחלטות שלכם קדימה המצפן פועל בחוזקה.

במחקרם של פרופ' אבי עשור ורימה גורן נמצא קשר בין קיומו של המצפן הפנימי לבין רווחה נפשית. ככל שהמצפן מגובש יותר כך הסיכויים ללקות בדיכאון קטנים, הרגשות החיוביים גדלים ואנחנו מתמלאים בהתלהבות רבה יותר. המצפן גם מועיל בהתמודדות מול לחץ חברתי והתנהגויות מסוכנות בקרב בני נוער בגילאי 17-16. זה הגיוני מפני שכשאין לנו מצפן מגובש אנחנו מבולבלים, טועים ומתנדנדים מפני כל אפשרות או רעיון, וכל החלטה נעשית לנטל מאיים על זהותנו.

משהו בתוכי יודע איך אמורים לחיות

מה גורם למצפן של אחת להצביע לעבר קריירה אינטנסיבית ולזה של אחר להצביע על טיפוח חברויות ארוכות שנים? המצפן הפנימי מורכב מערכים, ממטרות ומתחומי עניין שאנחנו ממש מזדהים איתם. "זה מי שאני באמת", "חשוב לי לחיות ככה", "זה פשוט פסול בעיני", אנחנו מנסים להסביר. ערכים הם לא רק מילים שנכתבו על הקיר בצופים או סיסמאות בחזון של הארגון שאתם מנהלים, אלא מתארים את האופן שבו אנחנו מאמינים שצריך לחיות. אנחנו רוצים לחיות ב"אהבה", ב"שמחה", ב"הוגנות", ב"שלום", ב"סטנדרטים גבוהים".

למרות המילים היפות, זה אינו סיפור על כיף אינסופי. המרדף אחר הצדק יכול להיות מתיש, הענקת אהבה לאחרים תהיה לפעמים על חשבוננו והשכנת שלום דורשת מאתנו להיות חכמים (ולא צודקים). אבל ככה כתוב בספר
העקרונות הפנימי וזה מרגיש נכון.

המצפן אינו רק אידיאליסט מושבע אלא גם חובב אושר. הוא יענה על השאלות: "מה עושה לי כיף?" ו"מתי אני מרגיש מאושר ומסופק?". האחד רוצה חיים של ביטוי עצמי ומימוש, השני מקדש את שמחת החיים. ללכת לפי המצפן שלנו פירושו לבחור מטרות ארוכות טווח שמשקפות אותנו ומספקות אותנו.

עשרת הדיברות – לחקור את הערכים שלנו

על פניו, כל הערכים נשמעים טוב. אחרי הכול, מי לא ירצה לתבל את חייו במעט מנהיגות, אהבה, קבלה, אותנטיות, יושר ושמחה? ובכל זאת, "כולן יפות, כולן חכמות, אבל רק אחת זוכה".

לפני הכול, המצפן הפנימי עוסק בשאלה מהם הערכים המובילים שלי ועל אילו ערכים אוותר בעת הצורך. בדרך כלל נגיע לרשימה של שישה ערכים שבאמת חשובים לנו: האם אתם יכולים לנסות לדמיין את חייכם בלי אהבה או בלי הוגנות? על מה לא תוותרו בשום מצב? כדאי לצאת למחקר אישי על הערכים, המטרות ותחומי העניין שלכם. לשם כך צריך להתנסות ולפגוש אנשים, אך גם לעצור ולעשות רפלקציה שיקוף), לדון ולחשוב מה נכון עבורכם. הנה כמה דרכים לעשות זאת:

לשהות בצומת ההחלטה. במחקריהם של עשור וגורן אחת ההזדמנויות לכך נקרית דווקא במצב שבו אנחנו הכי מבולבלים, הכי נוירוטיים והכי חרדים – קבלת החלטות. ברגעים שבהם אנו נקרעים בין דעות שונות, אלטרנטיבות ותרחישים אפשריים, כדאי לקחת הפוגה קטנה ולשאול: אילו מכל השיקולים הם גורמים חיצוניים ומלחיצים ואילו קולות מייצגים את הערכים האותנטיים שלי?

השראה, השראה, השראה. תרגיל נוסף לחילוץ הערכים שלנו הוא לשאול את עצמנו שאלה פשוטה: "מי מעורר בי השראה?", "אילו אנשים אני מעריצה?", והתשובה יכול להיות אמא, מנהיג דגול, סלב אהוב או דמות מספר שקראנו באחרונה. נשאל את עצמנו מה יש באותן דמויות שמעורר בנו השראה, מה הן עושות וכיצד הן חושבות. השאלות הללו יספקו לכם גישה ישירה אל הערכים שלכם, בין אם הדמות הזו דומה לכם כמו שתי טיפות מים ובין אם היא רחוקה מכם כמזרח ממערב.

מה מלהיב אותי. "מה גורם ללב שלכם לשיר?", שאל סטיב ג'ובס באחד מנאומיו. אז מה מלהיב אתכם? מתי אתם ממש נהנים? אם ההווה לא מספק לכם תשובות טובות, ייתכן ששווה להציץ אחורה במשקפת הנוסטלגיה אל הילדות שלכם. מה אהבתם לעשות כשהייתם ילדים? בדרך כלל, הילדות שלכם עוד הייתה נקייה ממה שצריך, חייב וכדאי לעשות. נכון, היום אתם לא באמת שוקלים להיות אסטרונאוט, ציירת, זמר, או טייסת, אבל זה לא אומר שאין שם מידע חשוב. מהו הדבר שמשך אתכם באותו המקצוע? האם אהבתם את היצירתיות שבציור, את האומץ שבלהיות אסטרונאוט? איך תוכלו להכניס יותר
מהאיכויות הללו לחייכם היום?

המוטיבציה האנושית היא התהליכים שגורמים לנו לנוע לעבר מטרה כלשהי, והמצפן הפנימי הוא זה שאומר לנו באיזו מטרה כדאי להתמקד. גם בלילות חשוכים וקרים הוא יעניק לנו את התחושה החמה שאנחנו יודעים מי אנחנו, מה אנחנו רוצים, לאיזו קבוצות אנחנו שייכים ובמה כדאי לנו להשקיע את זמננו.

יהודית כץ עוסקת בפסיכולוגיה חיובית. לאתר האישי:
http://www.judithkatz.me

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

גוף ונפש

האגו הוא האויב שלך

Published

on

By

כאשר אנו חווים הצלחה והדברים מסתדרים לנו, האגו יזקוף זאת לזכותנו. לעומת זאת, כאשר משהו לא מתנהל כשורה בחיינו, נחוש כעוסים ונאשים אחרים (או את עצמנו) * יש עצה

הדעה הרווחת בקרב רבים, היא כי האגו עוזר לנו להצליח ולהתמודד עם אתגרי החיים. חכמת הקבלה מלמדת את ההיפך – האגו הוא אחד מהכוחות השליליים הפועלים נגדנו,אשר גורמים לסיפוק לטווח הקצר ולכאב גדול אח"כ.

לא פעם שמענו את האמרה המפורסמת המלמדת אותנו כי מעשים הרבה יותר חזקים מדיבורים. אם הדבר נכון, מדוע אנחנו כל כך אוהבים להרגיש פופולאריים? או לקבל הערכה מאנשים אפילו על דברים שלא באמת עשינו לאגו שלנו, יש ישות משל עצמו?

כאשר יש הערכה להצלחות בכל תחומי החיים, האגו יבקש לקבל  גם הערכה וכבוד עוד לפני שהצלחנו.אדם אשר מצליח מאוד בתחום מסוים, נניח, קריירה צבאית מפוארת, האגו שלו יאמר לו שהוא יצליח בכל שאר התחומים אפילו בכאלו שהוא לא מבין בהם כלום. אמביציה, לעומת זאת, גורמת לאנשים ללמוד ולהשתפר על מנת להצליח.

אדם אשר מונע מאמביציה, יחפש יותר את העשייה והנתינה בתחום העיסוק שלו, לעומת אדם אשר מונע מאגו ,אשר יחפש בד"כ את התואר וההכרה של אחריֿ

ללמוד דברים שאנו לא יודעים

אי אפשר ללמוד משהו שאנו כבר יודעים. רבי משה חיים לוצאטו (הרמח"ל) למד רוב חייו את חכמת הקבלה העמוקה, וכאשר הגיע לסוף ימיו, אמר לתלמידיו, שהוא יודע בוודאות שהוא לא יודע כלום. האגו שלנו אומר שאנו כבר חכמים ויודעים מספיק מכדי ללמוד משהו חדש, ולכן אנחנו מפספסים כל כך הרבה הזדמנויות. אחת הדרכים לשנות זאת, היא פשוט לראות את עצמנו כתלמידים שלא מפסיקים ללמוד.

דרך נוספת, היא להזכיר לעצמנו שתמיד יש מישהו שהוא טוב מאיתנו. לדוגמא, אפשר לחשוב על מנכ"ל מצליח, שהביא תוצאות מדהימות לחברה שבה הוא עובד, ויחד עם זאת ממשיך לעבוד עם מנטור אישי יותר מוכשר ממנו, על מנת לגדול ולהשתפר.

מחקרים שונים מראים, כי כאשר האדם עוזר לאחרים, והופך להיות כמורה למתחיליםבתחום ההתמחות שלו, הוא יוכל להתנהל עם פחות אגו והרבה יותר ענווה. לדוגמא: שחקן כדורסל מפורסם, אשר מלמד שחקנים חדשים, יהיה יותר בענווה משחקן מפורסם אחר.כאשר אנו מלמדים אנשים אחרים, אנו יכולים לראות קשת רחבה של רמות, ובכך להזכיר לעצמנו, כמה יש לנו עוד ללמוד. התחילו לעזור וללמד מתחילים, וראו איך האגו שלכם מתאזן!!

כאשר אנו חווים הצלחה והדברים מסתדרים לנו, האגו יזקוף זאת לזכותנו, ובד"כ תחושת החשיבות העצמית שלנו, הולכת וגדלה. לעומת זאת, כאשר משהו לא מתנהל כשורה בחיינו, בד"כ אנו נחוש כעוסים ונאשים אחרים (או את עצמנו).

הזוהר מסביר שגם חשיבות עצמית מנופחת, וגם הלקאה עצמית מוגזמת ( "אני לא שווה כלום") הם סימנים לכך שהאגו שלכם תפש פיקוד. הרצון היחידי של הנשמה, זה החיבור לאור הבורא, ואילו לאגו יש כל הזמן אג‘נדה. מטבעו של האגו להיות עצבני כשהאג‘נדה לא נענית, ולהיות שאנן ושבע רצון כשהיא מתמלאת. בשני המקרים, הדבר יכול להוביל לחסימת האור בחיינו.

הכעס הוא שלוחה של האגו

״כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה״ זוהר פרשת פינחס.

ספר הזוהר מלמד אותנו, שכל  עבירה גורמת  לחשיכה ומשפיעה על אחד מהאיברים בגוף האדם( עבירה באה מהמילה להעביר, אדם מעביר את האור של הקדושה שהיה לו, למערכת של הטומאה והחושך). אדם שמשתמש בפיו בצורה שלילית פוגם בפיו, אדם שמשתמש בעיניים שלו בצורה שלילית פוגם בעיניו וכו.

ישנה רק עבירה אחת אשר פוגמת בכל איברי הגוף בבת אחת: הכעס. הכעס מבטא אגו בלתי נשלט ומראה איפה המודעות של האדם נמצאת באמת. יכול להיות אדם שהוא טוב ונדיב, ועוזר לכולם, אבל בשעת כעס הוא מאבד את הכל. מדוע? מכיוון שלא באנו לעולם להיות אנשים טובים, אלא ללמוד איך להתגבר ולשנות את הטבע האנוכי שלנו לטבע של נתינה! כאשר האדם כועס, אפילו אם זה למטרה טובה, הוא בעצם שם את עצמו במרכז ושוכח שהאור של הבורא שלח לו את המקרה כדי להשתנות.

יכול להיות אדם שכועס מאוד כשהוא רואה מקרה של חוסר צדק, אבל שם בדיוק עליו לזכור שגם לחוסר צדק יש סיבה ושזאת רק הזמנות בשבילו להתגבר על הכעס. ספר הזוהר מציין מיקרים בהם האדם כועס ומשליך חפצים מידיו בזמן הכעס, שאז נאחזים בו כוחות שליליים והוא מאבד את כל האור שהיה לו. לכן כאשר אתם כועסים,זיכרו שאפשר לפתור הכל בדרכי נועם, ואם תחליטו לא להגיב בכלל.. האור של הבורא יעשה הכל בשבילכם, בזמן הנכון בדרך שהכי תטיב עמכם.

אשת חיל מי ימצא (שלמה המלך)

שלמה המלך כתב את השיר אשת חיל המוכר לכולנו  על השכינה אך הקדיש אותו לשרה אמנו. שרה מתה בגיל 127 שנה. בתורה כתוב מאה שנה (ביחיד), עשרים שנה (ביחיד), אולם שבע שנים (ברבים). פירוש אחד מלמד כי שרה הייתה בת 127, נראתה כבת 20 ,אך הייתה לה מודעות טהורה כשל ילדה בת 7. הזוהר מסביר, כי המספר הקטן הוא בעל המשמעות הרבה ביותר. הסוד של כך הוא: פחות אגו – יותר אדם, כלומר יותר חיבור לאור הבורא.

חודש כסליו שמח ומלא בברכות לכולנו!

המשך לקרוא

גוף ונפש

צבע מסרטן?

Published

on

מחקר חדש מראה שצביעת שיער והחלקות כימיות עלולות להגביר את הסיכון לחלות בסרטן השד

מחקר חדש שפורסם בכתב העת הבינלאומי לסרטן (International Journal of Cancer) טוען כי עלול להיות קשר בין צביעת שיער והחלקות כימיות לסיכון מוגבר לסרטן השד. במחקר החדש, שמומן על ידי המוסד הלאומי לבריאות בארה"ב (NIH) עקבו שמונה שנים אחר 46,700 נשים אמריקאיות שנרשמו למחקר שגייס נשים שאחיותיהן אובחנו כחולות בסרטן השד. גיל הנשים נע בין 35-74. 

יותר ממחצית מהנשים דיווחו על שימוש בצבעי שיער בשנה שלפני הצטרפותן למחקר, וכ-10 אחוזים אמרו שהשתמשו בהחלקות כימיות. הנשים הללו, כך מצאו החוקרים, היו בעלות סיכוי גדול יותר להיות בין כמעט 2,800 משתתפות המחקר שבסופו של דבר חלו בסרטן השד – במיוחד אם הן היו בעלות צבע עור כהה. בסך הכל, שימוש בצבע לשיער היה קשור לסיכון גבוה יותר של 9 אחוזים לפתח סרטן שד, בהשוואה לחוסר שימוש בצבע כזה.  לטענת החוקרים עשויות להיות לכך שתי סיבות: יכול להיות שוני בהרכבים הכימיים כאשר ההחלקה והצבע נעשים על שיער עבה, ובנוסף, שיער כזה עשוי לספוג יותר צבע. 

צבע שיער מכיל יותר מ -5,000 תרכובות שונות והנוסחאות משתנות כל הזמן. רוב צבעי השיער מכילים כימיקלים, חלקם רעילים ביותר לגוף האדם, נספגים בקלות בקרקפת וכך הם נכנסים לגוף וגורמים נזק. כאשר מדובר בסרטן השד, החוקרים מסבירים שהראיות מצביעות על נוכחות של אמינים ארומטיים, כימיקלים חסרי צבע בצבע שיער שהוכחו כנקשרים ל- DNA ברקמת השד ועלולים להוביל לנזק ב- DNA הקשור לסרטן. החוקרים מבהירים כי זה מוקדם לזרוק את כל צבעי השיער לפח, שכן המחקר עקב אחר קבוצה קטנה יחסית של נשים שפיתחו סרטן, והמחלה כמעט ואף פעם לא נגרמת מגורם אחד בלבד.

המשך לקרוא

גוף ונפש

6 סימנים שאתם שותים יותר מדי קפה

Published

on

אתם מכירים את הגוף שלכם הכי טוב ויודעים מה משפיע עליו? הנה כמה סימנים לבדוק אם הגזמתם עם הקפה

קפה הוא לא סתם משקה. הוא טקס שלם שרבים מאיתנו חוזרים עליו מספר פעמים במהלך היום, באותו סדר של עשיה ועם אותם מרכיבים. חלקנו פשוט עושים את הטקס הזה יותר מדי פעמים. על פי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA), צריכה של יותר מ- 400 מיליגרם קפאין ביום (בין 4-5 כוסות קפה) ממריצה את הגוף, אך במקביל עלולה להשפיע על מעבירים עצביים במוח ולגרום לתופעות פיזיות ממשיות. הנה המרכזיות שבהן:

1. כאבי בטן
אנחנו נוטים לקשר את כאבי הבטן שלנו למתח, דברים שאכלנו וגם לתופעות כמו תסמונת קדם וסתית, אבל למעשה גם המשקה של הבוקר יכול להיות קשור לכך. לקפה יש רמת חומציות גבוהה יחסית, מה שעלול לגרום להצטברות לא רצויה של מיצי קיבה ומרה ולהוביל לבעיות לא נעימות כמו צרבת, שלשולים ובאופן כללי אי נוחות בתהליך העיכול.

2. אתם סובלים משלשולים
ואם כבר בשלשולים עסקינן – אחת התיאוריות היא שקפאין עשוי לסייע להאצת הפעילות של מערכת העיכול. קפאין הוא חומר בעל השפעות ממריצות באופן כללי, וכשם שהוא משפיע על מערכת העצבים המרכזית הוא יכול להמריץ גם את מערכת העצבים הסימפטטית שאחראית בין היתר על העיכול.

קפאין יכול לעודד את התנועה של צינור העיכול, שמכונה פריסטלטיקה. הוא למעשה מגביר את תנועות הכיווץ של המעי הדק והמעי הגס עד שבסופו של דבר הוא גורם לצורך ללכת לשירותים. מחקרים שבחנו את האפקטים הפיזיולוגיים של קפאין מצאו הפחתה בספיחת הנוזלים במעי והגברה בהפרשת נוזלים מהמעי הדק לתוך צינור העיכול כתוצאה מחשיפה לקפאין – תופעה שהלכה וגברה ביחס ישר למינון שניתן לנבדקים.

3. המיגרנות לא עוזבות אתכם

במחקר שפורסם בכתב העת The American Journal of Medicine ניסו חוקרים להבין כמה כוסות קפה עלולות להוות טריגר להופעת מיגרנות בקרב אלו שנוטים לסבול מהן. הם קבעו שהסיכון עולה במידה ניכרת כאשר שותים שלוש כוסות קפה או יותר במהלך היום. עבור אנשים שלא רגילים לשתות קפה ולא צורכים אותו בכל יום – הסיכון לסבול מהתקפי מיגרנה ניכר גם כאשר הם צורכים כוס אחת או שתיים.

4. אתם סובלים מהפרעות שינה
להגביר את רמות האנרגיה והערנות זה נחמד וגם רצוי לעיתים קרובות, אבל קפאין יכול להישאר בדם שלנו חמש שעות. כלומר, כוס הקפה של אחר הצהרים עלולה לעלות לנו בקשיי הירדמות בלילה.

נדודי שינה כאמור יכולים להוות סימן מובהק לשתייה רבה מדי של קפה, והם ממש יכולים להרוס את השינה שלכם ולגרום לכם להתעורר מספר פעמים במהלך הלילה, ולהקטין את זמן השינה הכללי. כדי לפתור את הבעיה, נסו לשתות את כוס הקפה האחרונה לא יאוחר משעות הצוהריים.

5. אתם בהיפר ערנות ואפילו חווים חרדה

מחקרי עבר הראו שקפאין יכול לחקות תסמינים אופייניים להתקפי חרדה, במיוחד כשהוא נצרך בכמויות גדולות. התסמינים הללו עשויים לכלול חוסר מנוחה, רעידות, פנים סמוקות ודופק מואץ. למעשה, אם אתם מלכתחילה סובלים מחרדה, אתם בסיכון גדול יותר לחוות תסמינים דמויי חרדה או התגברות שלהם בעקבות שתיית קפה.

6. אתם סובלים מדפיקות לב מואצות

דפיקות לב מואצות יכולות להיגרם כתוצאה מצריכה של יותר מדי קפאין, ניקוטין ואפילו אלכוהול. במקרים מסוימים, דפיקות לב מואצות עלולות להוביל לסחרחורת ואף להתעלפות. חשוב לציין שלא מדובר בצריכה יומיומית מתונה (עד חמש כוסות קפה), אלא באנשים שצורכים מדי יום כמויות גדולות יותר של קפה.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות