fbpx
Connect with us

מצב הרוח

כאן בוחרים בכיף

Published

on

אם נבחרינו ימשיכו להתעלם מהדור הצעיר, ליאור סושרד יהיה רה"מ הבא

במערכת הבחירות הזאת מרבים המועמדים להבטיח שהם ידאגו לעתיד ילדינו, תוך שהם משמשים דוגמה נהדרת עבורם הם משמיצים אחד את השני ב"אתה
מושחת", "אתה לא שפוי" ו"הכל עובר עליך ואמוג'י של קקי בידיך". אבל האמת היא שעד לרגע זה לא נראה בסביבה הקרובה פוליטיקאי שבאמת אכפת לו מעתידן של בתי בת ה־15 והחברות שלה. ואם יש כזה, אני מחכה שישכנע אותי ברצינות כוונותיו, בכך שיתרום את הנהג שלו להחליף אותי כנהג ההסעות שלהן.

שלא ישתמע כאן שאני מתלונן, חלילה. אני נהנה מכל רגע ומשתדל לנצל את הנסיעות התכופות עם החבורה המכונה על ידיהן "הגאנג" כדי להתעדכן במה שמעסיק נערות בגילן, למה הן אוהבות את אריאנה גרנדה (זמרת פופ שהתפרסמה כשדאעש ביצעו פיגוע במהלך הופעה שלה) וסליים (חומר משחק דביק ומלכלך, שאני חושד שדאעש המציאו כדי לאמלל הורים בעולם המערבי), ומדוע הן מדברות כל כך מהר. השבוע, למשל, למדתי שהן מתייעצות זו עם זו בענייני סדרות בטלוויזיה ועושות את זה לא בטלפון, בווטסאפ או בפייסבוק (זה של זקנים), אלא באינסטגרם, מקום שבו אפילו אין לי מושג איך קוראים הודעות.

נראה שזה קצת מאוחר עבור הבחירות הקרובות, אבל כדאי שבמפלגות השונות יביטו קדימה לעבר הדור הזה, שאמנם משחק כרגע פורטנייט ומכור ליוטיוברים עילגים, אבל בעוד ארבע שנים כבר יוכל להצביע ויצטרך לבחור בין פוליטיקאים עילגים לא פחות. שמות הדמויות הנערצות על בני הנוער אמנם לא יגידו כלום לעמית סגל, אבל לדמויות הללו יש מיליוני עוקבים, ואל תתפלאו אם בעוד כמה שנים בחורה בשם אשלי וקסמן בקשי, היום יוטיוברית שמתמחה בליפסטיקים ובאייליינרים, תרוץ בבחירות ותקבל את תיק האיפור בממשלה. סטטיק ובן־אל ינהיגו את מפלגת כחול לבן ונצנצים, ונועה קירל והחבר שלה מרגי ימותגו כבנט וכשקד החדשים. עם כל הכבוד לאיילת שקד, כשהיא פרצה עם סרטון הבושם המדובר, לקירל כבר מזמן היה קמפיין לשמפו. כמו שזה נראה כרגע, הדור הזה לא יבין למה לא מצביעים לכנסת באמצעות אפליקציה, ואיך מצפים שהם ילכו להצביע כששמים את הקלפיות במקום שהם הכי חיכו לברוח ממנו – בית הספר.

בכלל, אם הרצון של כולנו הוא שגם בעתיד יהיו כאן שיעורי הצבעה גבוהים, כדאי לחשוב על כמה שדרוגים ועדכוני גרסה לשיטה הקיימת.

במקום המיקומים המבאסים של היום, הקלפיות צריכות להיות ממוקמות במקומות אטרקטיביים, שאנשים מבלים בהם ביום חופש – קניונים, מתקני ג'ימבורי, חדרי בריחה, פארקים עתירי מנגל, חומוסיות, פיצריות, המבורגריות. לא צריכה להיות בעיה אם בזמן שאתה יושב בארומה, המוכר יקרא בשמך, וליד הקופה יחכו לך סנדוויץ' חלוּמי וקלפי.

אם יום הבחירות יהיה שמשי, מומלץ להציב קלפיות בחופי הים, ואז נרוויח גם את קולות הימאים והמשתזפים, ובים המלח גם כמה קולות צפים. קופסת העץ של הבחור עם הארטיקים דומה בצורתה לקלפי, ואני בטוח שהוא יסכים לשנות את הייעוד שלה ליום אחד ולזרז את מי שעדיין לא הספיק להצביע בקריאות "אני הולך".

גם בנושא הפתקים אפשר לחדש קצת. לדור הצעיר, הפתקים בשחור לבן על נייר דק נראים כמו דפים שנתלשו מספר היסטוריה. שלוש אותיות עבור דור שקיצר את המילה כן ל"כֵ ה" ואת בסדר ל"בסה", הן ממש יותר מדי. צריך לעבור לפתקים צבעוניים, שבמקום אותיות עתיקות בעלות עיצוב מיושן יכללו אמוג'י. על הפתק של פייגלין, למשל, יתנוסס סמיילי מעשן צינגלה וקורץ לעבר הר הבית; האמוג'י של גנץ יחזיק טלפון ולידו דגל איראן; והאמוג'י של ביבי ישיט צוללת.

כדי להתחשב בדור הבא, שאינו החלטי במיוחד, וכמו שהוא לא ממהר לעזוב את בית ההורים גם נוטה לקחת את הזמן עם החלטות הרות גורל אחרות, כדאי לתת את האפשרות להתחרט ולתקן את ההצבעה במהלך יום הבחירות. אם אפשר לעשות undo במחשב או בטלפון, למה שלא יהיה אפשר להתחרט גם בקלפי? כדאי גם לשקול לאפשר להם לפצל את ההצבעה בין שתי מפלגות – חצי קול לכל אחת.

עבור דור הריאליטי, מלחמת המפלגות הלא סימפטית הזאת מזכירה תוכניות בסגנון "הישרדות" – רק קצת פחות מפורמטת, נוצצת וסקסית. מאחר שכך, אולי עדיף כבר ללכת צעד אחד קדימה ולקיים את מערכת הבחירות לכנסת על אי טרופי בודד. המועמדים ימשיכו לשקר, לכרות בריתות ולהפר אותן, ללכלך ולטנף אחד על השני – רק שעכשיו הם יעשו את זה בבגדי ים. הנשיא ריבלין ינצח על הכל כמו גיא זו־ ארץ.

שני השבטים באי ייצגו את שני הגושים, רק עם שמות מצחיקים יותר, ואי המתים יהיה שימושי במיוחד. הרי המפלגות כבר הטריחו עבור מערכת הבחירות הנוכחית מנוחים כמו מנחם בגין והרב עובדיה יוסף. המתמודדים יתחרו במשימות כמו הצלת מערכת הבריאות, טיפול בסוגיית עזה ושיקום מערכת התחבורה.

ולמי שמחפש משהו מעניין לעשות ביום השבתון, יש לי כמה רעיונות:

  • כדאי להתנתק מהחדשות, אלא אם כן אתה חובב פייק ניוז. ביום הזה צפויים שלל סרטוני הפחדות ולכלוכים של הרגע האחרון, כשבעצם שום דבר חשוב לא אמור לקרות עד למחרת בבוקר.
  • אפשר לנצל את היום לטיול. אם לא החלטתם למי להצביע, מומלץ לסייר באטרקציות הבולטות של מערכת הבחירות: להתחיל בפלאפל בקריית שמונה, שאין מנהיג מפלגה שהטחינה שלהם לא נזלה לו על החולצה; להמשיך לבסיס חיל הים שבו נמצאת צוללת של טיסנקרופ; לעבור בכפר הירוק ולחפש זיכרונות מגנץ; לבקר בחממה לגידול קנאביס ולמסור ד"ש לפייגלין; ולקנח בפרפומריה, שם אפשר לברר אם הגיע הבושם החדש "פאשיזם".
  • מכיוון שגם הפעם לא מסתמנת הכרעה לשום כיוון והפילוג בעם יימשך גם אחריהן, אני מציע שבבחירות הבאות ירוץ כמועמד יחיד המנטליסט ליאור סושרד. הוא בלאו הכי יודע מה אנחנו חושבים ומה אויבינו זוממים, מהיכן הם יתקיפו ואילו מספרים יזכו בלוטרי האמריקאי, מה שיפתור את כל בעיות התקציב של מדינת ישראל.

הוא גם יידע איפה יש גז ואיפה יהיו פקקים בבוקר, וידאג לכל מחסורנו, כי הוא יודע את מספרי האשראי של כולנו. עכשיו רק נותר לנו למצוא מנטליסט אחר, שיצליח לעבוד לו על המוח ולשכנע אותו להסכים.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

מצב הרוח

חג וחלילה

Published

on

סוף-סוף אנחנו יוצאים מהתקופה שבה כולנו שכחנו מה עשינו ובמסגרת איזה חג

השבועות האחרונים, שהיו מלאים כרימון בחגים ובערבי חג והתנהלו תחת המוטו "לכל שבתון יש מוצאי שבתון", למרות שלא ברור בדיוק מתי זה, היו אינטנסיביים ביותר.

אחד הקשיים הבולטים של התקופה הוא הקושי להתמצא ביומן. מייד בתום ראש השנה אתה מותקף בסופי שבוע שהוצאו מהקשרם ומופיעים באמצע השבוע, ואין לך מושג איזה יום היום ומתי הסופר כבר יהיה פתוח כדי שתוכל לקנות מצרכים לארוחת חג, רק לא ברור לגמרי איזה חג.

זו התקופה היחידה בשנה שבה אדם מעלעל בלוח השנה העברי, וגם אז הוא לא מבין אם זה ערב חג, מוצאי חג, איסרו חג (מה בדיוק אסור שם?), שמיני עצרת או תשיעי עצירות. נראה שחז"לינו, שהמציאו את כל המסורות המשונות, בכלל רצו להתל בנו.

הם הבינו שלקראת סוף סוכות כולנו כבר הלומי חג ואין לנו מושג מה קורה סביבנו ואיזה יום היום, והחליטו להמציא כל מיני מנהגים משעשעים לסובב תרנגולת מעל הראש, לשלם אלפי שקלים על גרסה לא טעימה של לימון, או לתקוע תפוח על דגל – ולראות אם נזרום עם זה או שנשים לב שמסתלבטים עלינו. אני מודה שעד היום לא לגמרי ברור לי מה ההבדל בין שמחת תורה לשמחת בית השואבה, ואם יכול להיות שהאירוע השני הוא המצאת תוכן שיווקי של חברת שואבי אבק.

בדיוק כמו עם ממשלת מעבר, שלא מצליחה להוציא לפועל שום תוכנית משמעותית, בתקופת המעבר שבין תחילת החופש הגדול לסוף החגים אין לישראלי הממוצע שום טעם להתחיל פרויקט בעבודה, דיאטה או תוכנית אימונים. ממילא יגיעו עוד חג או ארוחת חג והכל ייעצר. החגים וחופשותיהם הם תקופה מעייפת במיוחד, שבסיומה כל אדם נורמלי מייחל רק לדבר אחד: חופשה נוספת, שתאפשר לו לנוח מהחופשות.

ימי חול המועד נקראים כך כי הם מועדים לפורענות. הכבישים מוצפים באנשים שעושים את דרכם לכנרת כשעל גג המכונית שלהם מזרנים, גלשנים, רהיטים ומנגלים בכמות שבקושי היתה נכנסת בסמי-טריילר. משפחות שלמות נוסעות לכל מיני פסטיבלים עם שמות אקזוטיים, כמו פסטיבל הגבינות והדיזנטריה, פסטיבל הגרוב והמנדבושקס, הפסטיבל להצגות ילדים ועראק, או פסטיבל "מיונז בים האדום".

בניגוד לשגרה המסודרת, שבה הילדים מאוחסנים במשך היום במוסדות החינוך בזמן שאתה מבלה בעבודה ודואג לחזור משם בדיוק כשהם סיימו אמבטיות, בחגים אתה עסוק עד מעל לראש בלהאכיל את כולם, להעסיק ולשעשע אותם כאילו היית שף דה וילאג' בקלאב מד. הילדים, שביום רגיל לעולם לא קמים לפני עשרים לשמונה (וגם זה אחרי שנאלצת להשתמש בשוקר חשמלי), מקפידים בימי החג על השכמה בשש ופתיחת היום בשאלות "מה יש לאכול?" ו"מה עושים היום?", שכמו יהודי טוב אתה משיב עליהן בשאלה אחרת: "מה עשיתי רע שזה מגיע לי?"

הסבים, שכבר הבינו שתנסה להפיל עליהם את הנכדים כדי לטוס עם האישה לשארם, הקדימו תרופה למכה ודאגו לנסוע בתחילת החגים להמר בבורגס, כך שבזמן שאתה שורף את החופשה על הסעת הילד לחוג סליים, הם שורפים לך את הירושה.

עבודות הבית הלא נגמרות והחיכוך האינסופי עם הילדים מסוכנים לזוגיות. במקום להתפנות לאהבה ולטיפוח הקשר, אתה עסוק בוויכוח אצל מי עושים איזה ערב חג, מי יפנה את השולחן, מי יכבס, מי יגהץ, מי יבדר את בני הבית, ומי אשם בכך שהילדים האלה, שמתלוננים כל הזמן, לא עוזרים בכלום. לכן כנראה הומצאה הסוכה. כבר בימי קדם, אחרי ריב זוגי, שלחה שרה את אברהם לישון על הספה בסוכה, מנהג שמתקיים עד עצם היום הזה.

בבניית הסוכה, מצופה מהגבר הישראלי להפגין יכולות בנייה והנדסה מרשימות. אתה, שהפטיש היחיד שעשית בו שימוש במהלך השנה היה פטיש פלסטיק ביום העצמאות, והפעולה הטכנית המסובכת ביותר שאתה מסוגל לבצע היא תפעול שלט טלוויזיה תוך כדי פיצוח גרעינים, נאלץ להפגין כישורי בנייה של מהנדס שלד סיני.

פעם בשנה מצופה ממך להפוך לבוב הבנאי ולהקים קונסטרוקציה הנדסית, שאמורה לארח ארוחת ערב של בני משפחתך האהובים פלוס אורחים עם ילדים שנתקעים בקירות שלה עם אופניים. בנוסף, בניית הסוכה מאלצת אותך, אדם נורמטיבי ושומר חוק בדרך כלל, לבצע לאור יום ולעיני ילדיך ההמומים גניבת סכך מעצי דקל עירוניים וגרירתו ברחבי העיר.

בד בבד עם הפגנת הגבריות הזאת, אתה שביום חול מוכר כאדם נטול סטייל, שהתאמת הצבעים שלו היא ברמה של סטיבי וונדר – צריך פתאום לקשט את הסוכה ומוצא את עצמך גוזר שרשראות של ניירות צבעוניים ומנסה לעשות אוריגמי בצורת יונה. הכל כמובן למען הילדים, שיגמלו לך על העבודה הקשה בכך שבמקרה הטוב יסכימו לאכול ארוחה אחת בסוכה, שבמהלכה יתלוננו שהתקרה עקומה, יש זבובים ואין שקע
למטען של הסלולרי.

מבחינתם, אתה והמסורת הטרנטה שלך, והמנהגים המשונים שהבאת מהתקופה שעלית ביציאת מצרים, מעניינים הרבה פחות מהלק החדש של קלואי קרדשיאן. אתה אמנם בטוח שכבל החשמל שהורדת מהדירה כדי להאיר את הסוכה הוא שיא הטכנולוגיה, אבל כל עוד לא ארגנת להם וויי-פיי, מסך 50 אינץ' וקונסולה של פלייסטיישן – הם בחדר שלהם, ומבחינתם אתה יכול לשבת לבד בסוכה, לטבול אתרוג בדבש או לסובב תרנגולת עם לולב בפה מעל הראש. הם לא מבינים למה צריך להזמין אושפיזין, אם אפשר פשוט לדבר איתם בפייס-טיים או לשלוח להם סרטון בווטסאפ, והם בטוחים שהחושה המוזרה שבנית מענפים מתחת לבית היא סוג של חניה מקורה לאופניים של יום כיפור עד השנה הבאה.

הקשר היחיד של הצעירים לחג הוא בביטוי העיף לי את הסכך", שבו הם נוהגים להשתמש כדי להביע התלהבות ממשהו, בלי שהם יודעים מה זה בדיוק סכך. אולי כדי לחבר את הדור הצעיר למנהגים הישנים, כדאי להמציא ולהשריש עוד כמה ביטויים: "מה אתה מקשקש לי בערבה?", איזה נודניק זה, נשבר לי הפיטם ממנו", "פגשתי מישהי ששווה לולב", או "עזוב, יש לה פרצוף אתרוג אבל גוף ערבה".

ושיהיה לכולנו אחרי חג שמח!

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות