Connect with us

ארה"ב-ישראל

יתוש שלא מפסיק לזמזם

Published

on

לישראל יש בעיה עם המפלגה הדמוקרטית ועם רוב יהדות ארה"ב. וזוהי רק ההתחלה

חברות הקונגרס אילהן עומאר ורשידה טליב הצליחו השבוע להכניס את ישראל לסיטואציה לא נוחה. מה שלא תעשה, לא יהיה טוב. תשאיר אותן בחוץ – תחטוף ביקורת. תכניס אותן פנימה תקבל שבוע של שידורים חיים מהשטחים, ושוב תחטוף ביקורת. תשאיר אותן בחוץ תרגיז את הקונגרס. תכניס אותן – תרגיז את הנשיא. עומאר וטליב הן יריבות מעצבנות של ישראל. אומנם רק יתוש, אבל אחד שלא מפסיק לזמזם. הפעם הצליח אפילו לעקוץ.

מצד שני לא כדאי להגזים: עומאר וטליב אינן אהודות גם על מפלגתן שלהן. מדובר בחברות קונגרס רדיקליות, לעומתיות, שהמפלגה חרדה מהשפעתן. אם הן יצליחו לשכנע שהמפלגה הדמוקרטית זה הן – הבוחרים בהחלט עלולים לברוח. בדיוק בגלל זה בחר בהן הנשיא דונלד טראמפ כיריבות. בדיוק בגלל זה צייץ הנשיא טראמפ כפי שצייץ. הוא רוצה לאלץ את המפלגה הדמוקרטית להזדהות עם עומאר וטליב, הוא רוצה לאלץ את ההנהגה הדמוקרטית להגן על עומאר וטליב, כי הוא מאמין שזה יועיל לו בבחירות הבאות. שתי חברות הקונגרס עקצו את ישראל, טראמפ עקץ את המפלגה הדמוקרטית. בינתיים, אלה שתי המפסידות בסיבוב הזה.

עם זאת כדאי להפנים: לישראל יש בעיה עם המפלגה הדמוקרטית. זו לא בעיה חדשה. בוחרי המפלגה זזים שמאלה, עוד מימי הנשיא אובמה. התזוזה שמאלה מתבטאת בהרבה אופנים, ובהם תמיכה פחותה בישראל. ברור שתקרית כמו זו שאירעה בסוף השבוע תקל על הכנף השמאלית של המפלגה לנגח את ישראל עוד קצת, ותעמיד את הכנף המרכזית שלה במצב של מגננה. ברור שהתקרית תשחק עוד קצת את היכולת של ישראל לתקשר עם בוחרי, ואולי גם עם חלק מנבחרי, המפלגה הדמוקרטית.

ומצד שני לא כדאי לשגות באשליות: גם ביקור של עומאר וטליב לא בהכרח היה משפר את מצבה של ישראל. תלוי מה היה קורה בו, תלוי אילו פרובוקציות היו מצליחות לייצר, תלוי כמה סיקור תקשורתי היה מתלווה אליהן.

ראש הממשלה בנימין נתניהו אשם במידת מה בשחיקת התמיכה בישראל. אבל הניסיונות לטעון שהוא האשם הבלעדי, או העיקרי, מגוחכים. הדמוקרטים אינם מרוצים בכל עת שראש ממשלה ישראלי מתקרב לנשיא רפובליקני. אלא שהאינטרס של ישראל הוא קירבה בין כל ראש ממשלה ישראלי לבין כל נשיא אמריקאי שתומך בישראל. כן, גם טראמפ.

איפה ישראל שגתה בבירור? בזיגזג. החליטה כך, ואז שינתה דעתה. שר החוץ ישראל כץ טען ששגריר ישראל בארצות הברית רון דרמר אישר את הביקור ללא התייעצות מראש. זו טענה שמעלה חשד ששר החוץ הוא כסיל. כך או כך, לא מדובר במקרה של חוסר תיאום אלא במקרה של שינוי החלטה.

אז מה הנזק? זה תלוי בהרבה גורמים שאינם ישראל, מעריך שמואל רוזנר, פרשן בכיר ליחסי ישראל-ארה"ב: מי ייבחר למועמד הדמוקרטים לנשיאות, מה יעמוד על סדר היום האמריקאי בשנה הקרובה, האם טראמפ ינצח ב־2020 או שמא יפסיד. בנוסף, צריך לשים לב לכך שרוב היהודים באמריקה סבורים שישראל שגתה.

זה כולל הפעם את איפא"ק והליגה למניעת השמצה. הם נקלעו למצב לא נוח: הם לא סובלים את עומאר ואת טליב. הם יודעים שמדובר במחוקקות ארסיות, אנטישמיות, עוינות. ומצד שני, קשה להם להגן על העמדה הישראלית מול חבריהם לדרך במפלגה הדמוקרטית. קשה להם במיוחד משום שהעמדה הישראלית עולה בקנה אחד עם עמדתו של טראמפ, שגם אותו רובם לא סובלים וחושבים שהוא אנטישמי).

במאי האחרון פורסמו ממצאיו של סקר מאלף של מכון הסקרים Pew. התברר ממנו שהיהודים הם הקבוצה הביקורתית ביותר כלפי יחסו החיובי של טראמפ לישראל. קרוב למחציתם (42%!) סבורים שטראמפ ״יותר מדי אוהד״ את ישראל. השוו את היהודים לפרוטסטנטים 22%), לקתולים (34%), לחברי הכנסיות השחורות 33%), לאוונגליסטים (15%), וקבלו תמונה מדויקת. במילים אחרות: אין צורך להעמיד פני מופתעים כאשר מתברר שהיהודים-אמריקאים וארגוניהם לא אוהבים את החלטת ישראל. וזה רק ילך ויקצין אחרי הבחירות כאן ושם.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

ארה"ב-ישראל

כאן זה בית, כאן זה לב

Published

on

מירב רהב-מאיר טסה לפלורידה לתת הרצאה בפני חברי הפרלמנט של בוקה, מוסד ישראלי-אמריקאי ותיק ומושרש בעיר * היא הופתעה מהחיבור הציוני  אבל גם מהאובססיה לחדשות מהארץ והפוליטיקה: אנשים שלא הצביעו בבחירות כבר 40 שנה מעודכנים  במה שקורה בכחול-לבן יותר מעמית סגל

"הלב שלי נקרע לשניים", אומר לי הנהג הישראלי שמסיע אותי לבוקה רטון, פלורידה. "אתה אוהב את השיר של ישי ריבו?", אני שואלת. "לא, לא מכיר שיר כזה". המשפט הזה פשוט יצא לו מהפה באופן טבעי. הלב אכן קרוע. "באתי עם אשתי מישראל לעשות כסף. התגרשנו. אחר כך הייתי נשוי לאמריקאית לא יהודייה. התגרשנו. אני מת מגעגועים למשפחה, לחברים מהתיכון, מתגעגע למקום שלי בעולם, אבל יודע שאי אפשר לחזור ולהמשיך מאיפה שהפסקנו".

שתקתי. הוא מדבר כאילו מסך הברזל עומד בינו לבין ישראל, ולא כרטיס ב-800 דולר לטיסה שיוצאת הערב. כל כך הרבה סיפורים כאלה שמעתי: של הזוג שבא "רק לירח דבש" לפני שלושים שנה, של המשפחה ש"מייד חוזרת" כבר 20 שנה, על זוגות רבים שבהם אחד מבני הזוג נשאר למען השני. הופתעתי מהחיבור הציוני והיהודי, מהניסיון לבנות לעצמם קהילה, אבל גם מהאובססיה לחדשות מהארץ, כאילו הדרך היחידה להתחבר לישראל היא פוליטיקה. אנשים שלא הצביעו בבחירות כבר 40 שנה, מעודכנים במה שקורה בכחול-לבן יותר מעמית סגל. שתקתי הרבה, הקשבתי הרבה. הכי קל לבקר, אבל צריך להבין מה גרם להם ללכת, ומה יגרום להם להתחבר ואולי גם לחזור.

יש בארצות הברית כמיליון ישראלים-לשעבר. המספר כולל את הילדים שלהם, הדור השני, שהולך ונעלם. חינוך יהודי וחברות בקהילה עולים כסף, והם לא רגילים לשלם על כך. 

ביקרתי בבית הספר המרשים "ג'ואיש אקדמי" שהוקם לילדי הישראלים. טיפה קטנה בים, אבל טיפה חשובה. מודל לעתיד. חינוך יהודי-ישראלי בזול, בסגנון פחות אמריקאי ובעיקר בתעריף פחות אמריקאי.

בבית של משפחת לוי בשכונת הוליווד הציגו לי את ראש העיר. "נעים מאוד, שוקי", הוא מפתיע אותי בעברית. "אבל פה קוראים לי ג'וש". ההורים ירדו מהארץ, והבן שלהם הפך לראש העיר של הוליווד, שבה כ-150,000 בוחרים. "כל החיים חיפשתי הגדרה, ולאחרונה מצאתי: אני ישראלי-אמריקאי. אבל מה שהכי מפריע לי זה שהילדים שלי כבר לא יודעים עברית", הוא אומר בצער, מבין מה ההשלכות.

בסוף הרצאה במיאמי ניגש אליי שלמה גבע, עם אקורדיון. "אני החובש שטיפל בחנן פורת במלחמת יום הכיפורים. הצלתי את חייו. הוא לא יכול היה לדבר, אבל עיניו היו מלאות אור. אני עוד רואה את האור הזה מול עיני. הלחנתי לזכרו ניגון ושמו 'מעט מן האור', רוצה לשמוע?".

מעט מן האור של ישראל מתנגן פתאום במיאמי. הצלילים המרגשים מלווים אותי החוצה, אל ישראלית מקומית שאוספת אותי ברכבה. היא מנמיכה קצת את המוזיקה כשאני נכנסת, אבל ממשיכה לשיר: "כאן זה בית, כאן זה לב, ואותך אני לא עוזב", ואני תוהה אם היא שרה על ישראל או על מיאמי.

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

מוזיקה: ריקי לייק הגיבה לשיר של נטע ברזילי

Published

on

בסוף השבוע האחרון שחררה נטע ברזילי את השיר החדש שלה "Ricki Lake", שמגיע כעשרה חודשים אחרי צאת הסינגל הרשמי האחרון שלה, "Nana Banana". השחקנית ומגישת הטלוויזיה האמריקאית ריקי לייק, שעל שמה כמובן נקרא השיר, הגיבה למחווה של הזמרת הישראלית ואפילו שוחחה עמה בטלפון.

בתגובות לפוסט שזוכת האירוויזיון הישראלית שיתפה בעקבות צאת השיר, כתבה ריקי: "אני!" והוסיפה אימוג'י של אש. לאחר מכן, היא כבר החלה לעקוב אחרי נטע באינסטגרם.  "מאוד מרגש אותי לקבל הודעה מריקי לייק. אהבתי מאוד לראות את התוכנית שלה וזו סגירת מעגל בשבילי", מספרת נטע, "זאת פאקינג ריקי לייק".   

לייק, זוכת פרס האמי, מוכרת באמריקה בזכות תכנית האירוח הפופולרית שלה, ששודרה בין השנים 1993 ל-2004. 

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

בכיר המגישים באל ג'זירה: "מפעל הציונות – הפרויקט המצליח בעולם"

Published

on

תמיכה מפתיעה בישראל מעוררת סערה: פייסל אל קאסם, המגיש הבכיר של רשת אל ג'זירה שנחשב לאחד המגישים הבכירים והנצפים ביותר בעולם הערבי, צייץ בטוויטר: "כשרוצים לקלל אותך בעולם הערבי מכנים אותך ציוני, אבל הפרויקט המצליח בעולם במאה האחרונה הוא המפעל הציוני". הציוץ של אל קאסם, דרוזי יליד סוריה שבתכניתו צופים עשרות מיליונים, גרר מיד שלל תגובות זועמות. אחמד מוסא, מגיש בטלוויזיה המצרית, אמר בזלזול: "איזה מישהו בתחנה הישראלית אל ג'זירה החמיא לישראל. פייסל אל קאסם הראה לנו את הפנים האמיתיות של אל ג'זירה – הם דובריה של ישראל… הוא ברח מסוריה, יש שם נגדו גזר דיו מוות. הוא שייך לארגוני טרור, לתחנה ציונית. הוא ואל ג'זירה עשו לנו כאב ראש". באתר חדשות מצרי התפרסמה הכותרת "אנחנו בהלם" וגולשים רבים כינו אותו בוגד. 

אל קאסם הגיב לביקורת ולכינויי הגנאי וכתב בציוץ נוסף: "אני אומר שהפרויקט הישראלי הצליח שלא כמו הערבים הנחשלים. הרבה אנשים חושבים שאני משבח סתם את הציונים". הוא שאל את עוקביו בסקר "מי לדעתכם יותר מתקדם ודמוקרטי – ישראל או גופי השלטון הערביים?" והתוצאות היו מוחצות – כ-82 אחוזים השיבו ישראל.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות