יש מחירים שאינני מוכן לשלם - שבוע ישראלי
Connect with us

חדשות ואקטואליה

יש מחירים שאינני מוכן לשלם

דברי ראש הממשלה במסיבת עיתונאים מיוחדת בנושא המשך המאמצים לשחרורו של החייל החטוף גלעד שליט

Published

on

ארבע שנים מלאו לחטיפתו של גלעד שליט, ועם ישראל מאוחד ברצונו לראותו חוזר בריא ושלם למשפחתו, לביתו, לארצו.אין בינינו כאלה שרוצים בשובו, וכאלה שאינם רוצים. אצל כולנו מפעם רצון עז לראות את גלעד שב להוריו אביבה ונעם, לסבו צבי, לאחותו הדס, לאחיו יואל.

אין מי שפגש את בני משפחת שליט שאינו חושב לעצמו: הרי גלעד יכול היה להיות בני או אחי או נכדי. ועל כן, תגובת המשפחה היא טבעית, וגם הרצון לסייע לה, לתת לה כתף, להשמיע קול – גם אלה טבעיים. זה מובן לכולנו, וזה מובן גם לי.

מדינת ישראל תמיד הייתה מוכנה לשלם מחיר כבד לשחרור חטופיה. אני מכיר את המחיר הזה מקרוב. איבדתי את אחי יוני ז"ל במבצע לשחרור חטופי מטוס אייר-פראנס באנטבה. אני עצמי נפצעתי במבצע לשחרור חטופי מטוס סבנה בשדה התעופה בן-גוריון.

במקרים אלה, וגם במקרים אחרים כמו הניסיון לחלץ את החייל החטוף נחשון וקסמן ז"ל, הייתה היתכנות מבצעית ומדינת ישראל לא היססה לסכן את מיטב בניה לשחרר את שבויה וחטופיה.

בנסיבות אחרות החליטה מדינת ישראל, מספר פעמים, לשחרר מחבלים ומרצחים תמורת שחרור ישראלים.

העסקה המפורסמת ביותר הייתה עסקת ג'יבריל משנת 1985 במסגרתה שוחררו 1,150 מחבלים. כמעט מחציתם חזרו לעסוק בטרור, והם שבו לרצוח עשרות רבות של ישראלים במו ידיהם.
יתר על כן, משוחררי עסקת ג'יבריל היוו את הגרעין הקשה של הנהגת האינתיפאדה הראשונה שבמהלכה, בפיגועי ההתאבדות והטרור, מאות ישראלים איבדו את חייהם.

אפשר לומר: "זה היה לפני 25 שנה, השתנו הזמנים", אבל היו עוד מקרים. למשל עסקת טננבאום שהתקיימה בינואר 2004 במסגרתה שוחררו 400 מחבלים.

הנה מה שקרה בעקבות עסקה זו:
ב-27 בינואר 2004 שוחרר פעיל החמאס מוסעב השלמון, כחלק מעסקת טננבאום. ב-31 באוגוסט 2004 – חצי שנה בלבד לאחר שחרורו – הוא היה מעורב בהתקפת טרור בו-זמנית על שני אוטובוסים בבאר שבע. בהתקפות הללו נרצחו 16 אזרחי ישראל ולמעלה ממאה נפצעו.
משוחררים אחרים בעסקת טננבאום הביאו לרציחתם של:
– שתי צעירות ושלושה גברים במועדון הסטייג' בתל אביב בפברואר 2005;
– שתי נערות בנות 16, חייל בשירות סדיר ושתי נשים בקניון השרון בנתניה ביולי 2005;
– ואישה נוספת שנרצחה בפיגוע טרור בדימונה בפברואר 2008.
בסך הכול משוחררי עסקת טננבאום רצחו 27 ישראלים מאז שחרורם בשנת 2004. את זה אפשר לומר היום בפרספקטיבה של השנים האחרונות.
על כן, ההחלטה לשחרר מחבלים היא החלטה קשה ומורכבת לכל ממשלה. מדובר לא רק בהצלת נפשות, מדובר גם בסיכון נפשות:

– בעידוד חטיפות נוספות;
– במעשי רצח נוספים מצד המשוחררים;
ביצירת גרעין הנהגה לטרור נגד אזרחי ישראל בהמשך.

אין זה מקרה שארה"ב ובריטניה וגם מדינות אחרות מסרבות כלל לשאת ולתת עם טרוריסטים על שחרור חטופים.

בגלל המורכבות של ההחלטה הזאת, בגלל האחריות הלאומית הכוללת שרובצת על כתפיו של כל ראש ממשלה בישראל – אני סירבתי בהיותי ראש האופוזיציה לבקר את ממשלת אולמרט בעניינו של גלעד שליט.

אני הנחיתי גם את חבריי לסיעה לא להפעיל לחץ כלשהו בנושא זה, ואני חייב להגיד שהם אכן נהגו כך. אמרתי שאסור לנו להפוך את עניינו של גלעד שליט לקרדום פוליטי – וכך נהגתי באופן אישי.

אמרתי שאת הלחץ הציבורי והדרישות הציבוריות צריך להפנות לא לממשלת ישראל אלא לארגון החמאס – ארגון טרור אכזרי ורצחני, שאינו מאפשר לצלב האדום לבקר את גלעד שליט אפילו פעם אחת בשנות שביו. כך אמרתי וכך עשיתי.

עם כניסתי לתפקידי כראש הממשלה, לפני למעלה משנה, נקטתי בארבעת הצעדים הבאים:
1. מיניתי את חגי הדס למתאם פעולות הממשלה בעניינו של גלעד שליט.

2. הסכמתי לשילובו במו"מ של המתווך הגרמני שהוא בעל ניסיון מוכח בניהול משאים ומתנים כאלה.

3. השגנו קלטת וידאו חשובה בה נראה גלעד מדבר, הולך ומתפקד קוגניטיבית ופיזית. מטרתי הייתה לברר את מצבו של גלעד, וגם לְקָבֶּעַ בתודעת העולם, לקבע בתודעה הבינלאומית, את האחריות הישירה של החמאס לשלומו ולשחרורו.

4. לאחר משא-ומתן קשה – נעניתי להצעת המתווך הגרמני לעסקה שתחזיר את גלעד שליט אבל בד-בבד תשמור על ביטחון אזרחי ישראל.

כעת אני מבקש להסביר מה העסקה הזו כוללת ומה היא אינה כוללת:
הממשלה הקודמת הסכימה למתווה של שחרור 450 מחבלים לידי החמאס. העסקה לא הושלמה כי לא הייתה הסכמה על מכלול השמות. בנוסף הסכימה הממשלה הקודמת לשחרר 550 אסירים ביטחוניים כמחווה לרשות הפלשתינית בחסות מצרים.

עמדה בפניי האפשרות לדחות את העסקה לחלוטין – דבר שהיה מעמיד בסימן שאלה את שחרורו של גלעד בטווח הנראה לעין – או לנסות להשלימה בדרך שלא תפגע בביטחון אזרחינו. אני בחרתי ללכת בדרך הזאת ועל כן החלטתי לקבל את ההצעה החדשה של המתווך הגרמני.
שיהיה ברור, זו הצעה קשה. היא כוללת שחרור 450 מחבלים, שאגב את שמות כולם סיפק החמאס. הוא נתן רשימה גדולה יותר ואנחנו בחרנו מתוכם את השמות להשלים ל-450.

בסך הכול יש בהצעת המתווך הגרמני, שהסכמנו לקבלה, שחרור של 1,000 מחבלים. זהו המחיר שאני מוכן לשלם כדי להביא את גלעד הביתה.
אמרתי כן לעסקה, והיא מוכנה למימוש מיידי. אבל יש מחירים שאינני מוכן לשלם, והם אינם כלולים בהצעה המוצעת. אני עומד בנחישות על שני עקרונות בסיסיים:

1. העיקרון הראשון הוא שמחבלים מסוכנים לא יחזרו לשטחי יהודה ושומרון, משם יוכלו להמשיך ולפגוע באזרחי ישראל.
מחבלים שגורמי הביטחון מגדירים אותם כמסוכנים, כמו כמה מאלה ששוחררו בעסקת טננבאום, יוכלו להשתחרר לעזה או לתוניס או לכל מקום אחר – אבל הם לא יוכלו להיכנס לשטח יהודה ושומרון כי משם הם יכולים להגיע לכל ערינו.
הם יכולים להגיע לכל מקום, לא רק ביהודה ושומרון. הם יכולים דרך הפרצות, המעברים שיש היום, המרווחים שיש בגדר, להגיע לרעננה, לפתח-תקווה, לכפר-סבא, לנתניה, לחיפה, לתל אביב, לירושלים, לכל מקום.

זוהי בדיוק הסיבה שבגינה החמאס עומד על כך שהם יוכלו לחזור ליהודה ושומרון. אינני מוכן לחזור על מדיניות שבמבחן הזמן הביאה לרציחתם של עשרות רבות של ישראלים.

2. העיקרון השני הוא להימנע משחרורם של רבי מרצחים. כי אלה ביוצאם מהכלא יחזקו מאוד את מנהיגות החמאס וייתנו השראה גדולה לגלי טרור חדשים.
מדובר בארכי מרצחים. אלה שתכננו וביצעו את פיגועי הטרור הקשים והמזעזעים ביותר, שבהם נרצחו מספר גדול מאוד של אזרחים תמימים ושלווים של מדינת ישראל.
בלב כבד, תוך שמירה על שני העקרונות הללו, הסכמתי להצעת המתווך הגרמני. עד לרגע זה לא נתקבלה תשובת החמאס להצעת המתווך, ובימים האחרונים כמה מדובריו אפילו מסלימים את הדרישות. אני חושב שהחמאס טועה אבל ההחלטה בידיו.

כולנו רוצים בשובו של גלעד, אני רוצה בשובו. אני פועל לשובו בדרכים שונות, גלויות ונסתרות מן העין. אבל עלי מוטלת גם האחריות הלאומית הכוללת.
אני מביט בעיניהם הכואבות של משפחת שליט, ואני כואב יחד איתכם – משפחת שליט. אני מסתכל גם בעיניהם הכואבות של מאות בני משפחות נפגעי הטרור, ואני כואב את כאבם. ובאותה נשימה אני חושב גם על כל אותן המשפחות שיקיריהן יירצחו במעשי טרור נוספים אם ייפרצו העקרונות של ישראל בנוגע לשחרור מרצחים.

כראש ממשלה אני מחויב לשקול את כל השיקולים הללו. במעשה נמהר, באובדן שיקול הדעת – אנו עלולים לחזור על טעויות העבר ולהביא על עצמנו סכנה גדולה מאוד.
הקריאה לשלם כל מחיר היא זעקת הלב הטבעית של אבא, של אימא, של סבא, של אחות, של אח. כאב, כאח, כבן – אני מבין את הזעקה הזאת מעומק ליבי. אבל לנגד עיניי, לנגד עיניו של כל ראש ממשלה בישראל – צריך לעמוד ביטחונם של כלל אזרחי המדינה.

מדינת ישראל מוכנה לשלם מחיר כבד תמורת שחרורו של גלעד שליט. אבל היא איננה יכולה לומר: "בכל מחיר". זאת האמת ואני אומר אותה כאן.

נמשיך לעשות את כל המאמצים, מקרוב ומרחוק, באור ובסתר, כדי להשיב במהרה את גלעד היקר לכולנו. אנחנו נעשה זאת תוך שמירה נחושה על ביטחונם של אזרחי ישראל.

בעזרת השם, ימשיכו להתקיים בנו קור הרוח ועוז הרוח לקבל את ההחלטות הנכונות לעם ישראל כולו.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

Featured

סן פרנסיסקו: מס על חברות הטכנולוגיה – שיממן סיוע להומלסים

Published

on

By

המס מגוגל, אפל, טוויטר ואובר צפוי להכניס 300 מיליון דולר בשנה – כפליים מתקציב הסיוע לחסרי בית בעיר ■ הצעה דומה בסיאטל נדחתה בגלל התנגדות עזה מצד אמזון

מחנה אוהלים של הומלסים ברחוב ראשי בסן פרנסיסקו

תושבי סן פרנסיסקו יצטרכו להכריע בנובמבר אם בעיר יוטל מס על עסקים גדולים כדי לממן סיוע לחסרי בית. מס דומה הוצע בסיאטל וירד מהפרק בעקבות התנגדות של אמזוןשהמטה שלה נמצא בעיר.  ועדת הבחירות של סן פרנסיסקו אישרה השבוע כי תומכי המס אספו מספיק חתימות כדי להביא את המס להצבעה בקלפי ביום שבו יתקיימו בחירות אמצע הקדנציה בנובמבר. המס, בשיעור ממוצע של 0.5%, ייגבה בכל שנה מחברות שהכנסותיהן עולות על 50 מיליון דולר. אם יוטל המס הוא יגייס 300 מיליון דולר בשנה – כפליים מהסכום שסן פרנסיסקו מוציאה על סיוע לחסרי בית – לטובת הגדלת מספר המיטות בבתי המחסה ועזרה בדיוק לחסרי בית ועניים שעלולים להגיע למצב של מחסור בדיור.

עם החברות שימוסו נכללות טוויטר , אובר, גוגל ואמזון. גם חנויות כלבו, מרכולים, משרדי עורכי דין ויצרניות בגדים כמו ליווייס עשויות להיכלל במס. תופעת ההומלסים היא אחת הבעיות הגדולות של סן פרנסיסקו, כמו גם בערים אחרות בחוף המערבי כמו לוס אנג'לס שבהן אוכלוסיית עובדי ההיי-טק הגדלה דחקה מהעיר תושבים בעלי הכנסות נמוכות יותר. ראש עיריית סן פרנסיסקו החדש, לונדון בריד, התחייב לנקות את הרחובות ממחנות האוהלים בתוך שנה.

מארק בניוף, מייסד ומנכ"ל חברת שירותי מחשוב הענן סיילספורס שרכשה השבוע חברת היי טק ישראלית ב-850 מיליון דולר קרא לאחרים בקהילת ההיי-טק לסייע לטפל בחסרי הבית.

בחודש שעבר חזרה בה עיריית סיאטל ממס שהתכונה להטיל על חברות גדולות בעיר במטרה לממן שירותים לחסרי בית, וזאת לאחר שאמזון התנגדה אליו בתוקף. לעומת זאת, דרומית לסן פרנסיסקו, במאונטיין וויו, יצביעו הבוחרים בנובמבר על הצעה דומה למיסוי גוגל וחברות גדולות נוספות שעובדות בעיר.

המשך לקרוא

חדשות ואקטואליה

ארה״ב בת 242: בדרך למלחמת אזרחים?

Published

on

השחקן רוברט דה נירו, בטקס פרסי ״טוני״ החודש: F**K TRUMP!

לפי סקר דעת קהל מקיף שנערך השבוע, רבים מתושבי ארצות הברית של אמריקה, שחגגה ביום רביעי 242 שנות קיום, חוששים מהסלמה בין שמאל לימין; ו-31% מהם מאמינים שסביר כי ארה״ב תחווה מלחמת אזרחים שנייה במהלך חמש השנים הקרובות. 11 אחוזים אף ציינו שזוהי אפשרות ״סבירה מאוד״. כ-30% סבורים שמלחמת אזרחים אינה אפשרות סבירה, ו-29% אמרו שהיא מאוד לא סבירה, כך עולה מסקר של חברת רסמוסן.

בסקר התברר שהדמוקרטים חוששיםיותר ממלחמת אזרחים: 37% מהדמוקרטים סבורים שתיתכן מלחמת שכזו, לעומת 32% מהרפובליקנים ו-26% ממי שלא רשומים באף מפלגה. כ-53% מודאגים מהאפשרות שתומכיו של הנשיא טראמפ, שמבקרים את הסיקור התקשורתי שהוא מקבל, הם אלה שינקטו אלימות. ואולם, יותר אמריקאים – 59% – מודאגים מכך שהאלימות תבוא מצד מתנגדיו של טראמפ. בתקופה המקבילה בקדנציה הראשונה של הנשיא ברק אובמה, סברו 53% מהאמריקנים שמתנגדי אובמה ינקטו באלימות.

מהסקר עולה, כי נשים דואגות לגבי האפשרות של מלחמת אזרחים יותר מגברים, ובעלי זכות בחירה מתחת לגיל 40 חוששים מאפשרות זו יותר ממבוגרים. בקרב שחורים, 44% חושבים שסביר כי תפרוץ מלחמת אזרחים בחמש השנים הקרובות, לעומת רק 28% מהלבנים. הנה מקבץ מהארועים הציבוריים שקרו בשבועות האחרונים המסמנים עליה ברטוריקה ובאלימות (המילולית בינתיים) בין שני המחנות הניצים:

  •  איימי קרמר, יו״ר משותפת של ״נשים למען טראמפ״, קיבלה איומי רצח לאחר שהופיעה ברשת CNN קרמר סיפרה ב״פוקס ניוז״ שהיא מתראיינת מזה שנים ב-CNN ושהיא רגילה להשמצות ואינה נותנת להן להפריע לה. ואולם, הוסיפה, הפעם זה היה שונה. העניין הזכיר לה, לדבריה, סרט בשם ״בנות רעות״, בו בנות מתנהגות בצורה מרושעת זו כלפי זו, כאשר המתעללות הן נשות השמאל והקורבנות הן נשות הימין. ״עשר דקות אחרי הופעתי, התחלתי לקבל איומי רצח במייל, ואנשים התקשרו והשאירו הודעות לתיבה הקולית. זה לא רק מה שהם אמרו אלא השנאה, הדרך שבה זה נאמר. השנאה בקול שלהם. זה באמת די מפחיד״.
  • קבוצה בת שמונה אנשים התיישבה בליל שישי שלאכול במסעדת ״רד הן״ (התרנגולת האדומה) בווירג׳יניה, תחת ההזמנה ״בריאן סנדרס״. המלצרים במקום זיהו מיד את אשתו של מי שהזמין את השולחן: דוברת הבית הלבן שרה האקבי סנדרס. העובדים צלצלו לבעלי המסעדה, סטפני ווילקינסון, ושאלו אותה כיצד לנהוג. ווילקינסון נסעה למקום, ואחרי התייעצות עם העובדים ביקשה מסנדרס לעזוב. ״המעשים שלה מלמדים עליה הרבה יותר ממה שהם מלמדים עליי״, צייצה סנדרס למחרת, ״אני תמיד משתדלת כמיטב יכולתי להתייחס בכבוד לאנשים, כולל אלה שאני לא מסכימה איתם, ואמשיך לעשות כן״.
  • ״אם אתם רואים מישהו מהממשל במסעדה, חנות או תחנת דלק, צרו סביבם קהל ואל תוותרו, תגידו להם שלא אינם רצויים יותר בשום מקום״ אמרה חברת בית הנבחרים הדמוקרטית מקסין ווטרס, המייצגת את דרום מזרח לוס אנג׳לס בקונגרס, בנאום שצולם בווידאו במסגרת הפגנה בחזית הבניין הפדרלי בווסטווד.
  • גירושה של סנדרס מהמסעדה ותגובתה החריפה של ווטרס נעשו בעקבות חשיפת הטיפול במהגרים לא חוקיים בגבול מקסיקו, והפרדתם של ילדים מהוריהם. ככל שמעשי הממשל נתפסים כפוגעניים יותר בקרב חלקים בציבור האמריקאי, הרטוריקה הולכת ומחריפה. מאמר המערכת של ״וושינגטון פוסט״ הזהיר ממדרון חלקלק: ״מי שמתעקשים שאנחנו בעיצומו של רגע מיוחד שמצדיק חוסר אדיבות, צריכים לשאול את עצמם כמה אמריקאים סבורים שהם מצויים ברגע כזה. כמה קשה לדמיין, למשל, אנשים שמאמינים שהפלה היא רצח מחליטים ששופטים שמגינים על זכויות ההפלה לא צריכים לחיות בשלום״.
  • גורמים מהצד השמאלי יותר של המפלגה הדמוקרטית אומרים שמי שדרדר את ארה״ב במורד המדרון הזה הוא הממשל הנוכחי, שבראשו עומד נשיא שחצה כל גבול של וולגריות וגסות רוח. השמאל, לטענתם, משחק בנימוסים והליכות בשעה שהימין רומס את כללי המשחק הדמוקרטיים. העיתונאית מישל גולדברג השיבה לטיעונים של ״וושינגטון פוסט״ בציינה שמתנגדים להפלות רצחו אנשים שסיפקו הפלות, הטמינו פצצות במרפאות שלהם והפגינו בבתי הספר של הילדים שלהם… ״חוסר היכולת להכיר בהיסטוריה הזו הוא סממן של האיזון השקרי שיוצרת התקשורת, כי היא מתקשה להתמודד עם הקיצוניות הבלתי סימטרית של המפלגה הרפובליקאית״.

״זה שנים ששמאלנים מזהירים מפני ההידרדרות של המפלגה הרפובליקאית. השאלה היא איפה מותחים את הגבול? מתי אומרים שאנחנו כבר לא בפוליטיקה נורמלית, אנחנו במשבר, על סף אובדן הדמוקרטיה?״, כתב מנגד העיתונאי דיוויד רוברטס.

ואילו טראמפ, באמצעות הטוויטר, אלוף בלהחזיר התקפה, ועושה זאת בהתלהבות רבה. ״מסעדת רד הן צריכה להתרכז יותר בלנקות את הסככות, החלונות והדלתות שלה (צריכים בדחיפות צביעה) במקום לסרב לשרת אדם מצוין כמו שרה האקבי סנדרס. תמיד היה לי חוק אחד: אם מסעדה היא מלוכלכת מבחוץ היא גם מלוכלכת מבפנים״, צייץ. את הקונגרסמנית ווטרס הוא כינה ״אשה עם איי.קיו נמוך״, והמליץ לה: ״הזהרי במשאלותיך״. כמה מהפרשנים הבינו את הציוץ הזה כאיום באלימות, והזהירו שככל שיתקרבו הבחירות לקונגרס בסוף השנה עולים הסיכויים שאיומים כאלה יתממשו.

 

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

אנחנו על המפה

Published

on

Prev1 of 4
Use your ← → (arrow) keys to browse

לראשונה – לע״מ מעדכנת את הליסט שלה וכוללת אותנו כחברים מן השורה תודה ללשכת העיתונות הממשלתית בירושלים, ולניצן חן העומד בראשה • וההכרה שהקהילה כאן חיה ושרירה, והתקשורת הישראלית המקומית חשובה ותורמת

הנה מספר אירועים בעיר המלאכים, היא לוס אנג׳לס שלחופי האוקינוס השקט: ארוחת צהרים לתומכים בפסטיבל הסרטים הישראלי ה-32 בלוס אנג׳לס; איגוד המסחר קליפורר ניה-ישראל מארח לארוחת ערב ופגישה עם משקיעים מקומיים את קבוצת היזמים שהביאה קרן מרג׳ מאורנג׳ קאונטי; עמותת ״גדולים מהחיים״ (המביא ילדים חולי סרטן מישראל לארה״ב לעשרה-ימי כיף) נהנית מהכנסות פסטיבל Taste of Israel״ עם שפים ישראלים ידועים שהגיעו לכאן במיוחד עבור האירוע; הקונסוליה עורכת את חגיגת שנת ה-70 של מדינת ישראל המודרנית באולפני יוניברסל עם למעלה מ-700 מוזמנים. ולא הספקתי לגעת ולו על קצה קצהו של המזלג במקצת הארועים הקורים כאן, בעיר המלאכים.

סגן הקונסול הכללי, איתן וייס, הגדיר את לוס אנג׳לס כ״עיר הרביעית בישראל״ (לפחות מבחינת מספר הישראלים החיים כאן). אין ספק שמבחינת חשיבות הקהילה, מקום זה בדירוג אכן משוריין לנו. אין שבוע שפוליטקאי – שר או חבר כנסת – אינו מגיע לכאן. אנשי תקשורת, חינוך, עסקים, תיירות, דת, בידור, טכנולוגיה, רפואה, צבא ועוד מגיעים יחידים וקבוצות – למטרות איסוף כספים, השקעות, שיתוף פעולה, חשיפה ולמידה. אי אפשר להתעלם מלוס אנג׳לס, אפילו אם רוצים. ברור לכל ש״אנחנו על המפה״ למרות הריחוק הגאוגרפי ממדינת ישראל. ואין זה סוג של ״פריפריה״, שכן כולם נוהרים לכאן, ואנחנו ודאי לא בשוליים.

משרת הקונסול הכללי בלוס אנג׳לס היא אחת מהמשרות הנחשקות ביותר בירושלים. לרוב היא נעשת במינוי מלמעלה (לדוגמא הקונכ״ל הנוכחי העוזב בקרוב הוא מינויו של רה״מ נתניהו, קודמיו היו מינויים של סילבן שלום וציפי לבני, ללא סדר מיוחד), ומעט מאד ניתן להציע לאחר סיום השירות שישתווה להתלהבות היומיומית כאן: מחגיגה לחגיגה, מארוחה לארוחה, מפגישה עם בעלי כוח ושררה המשפיעים על העולם כולו לאירוח של זרם בלתי פוסק של מבקרים חשובים מהארץ, לשיתוף פעולה עם קהילה חיה ונושמת את ישראל.

כאן בלוס אנג׳לס ניתן למצוא את ארץ ישראל: חנויות ומסעדות ובתי עסק, גני ילדים ובתי ספר, עיתונים, הופעות, הורים שכולים ונכי צה״ל, ניצולי שואה שנזנחו (הם אף פעם לא היו בסדר העדיפות של הקונסוליה; כמו בארץ, כך גם כאן), אנשים שזקוקים לעזרה כספית ואחרים שנקלעו למשבר, גופות נפטרים שצריך להחזיר לקבורה בישראל, עזבונות שאמורים להגיע לישראל, הצהרות לשלטונות המס וההגירה, כאן ובישראל. כך שלקונסוליה – נקודת הייצוג של כל ישראלי – עבודה רבה. לא רק מבית, כי אם גם כלפי חוץ: התמקדות בקהילות שונות לטיפוח קשרים דיפלומטים זרים (יש למעלה ממאה נציגויות בלוס אנג׳לס), לטינים, שחורים, הנוצרים לזרמיהם השונים, אנשי ביטחון האמונים על בטחון פנים של ארה״ב בכל ברמות, פוליטיקאים (מימין ומשמאל), היהודים לזרמיהם השונים, ועוד.

כל הפעילות הזו מרוכזת במשרד אחד, הקונסוליה הישראלית שאחראית לא רק על עיר המלאכים כי אם על שש מדינות בחוף המערבי והאוויי. הקונסוליה והקונכ״ל העומד בראשה מייצגת את האינטרסים של מדינת ישראל בהווה ובעתיד, שכן מה שנעשה היום משפיע על המחר. לוס אנג׳לס היא מרכז של כוח וכסף בכמויות אדירות, ויש להשכיל להשקיע היום כך שישראל תוכל לקצור את הפרות בעתיד.

בלוס אנג׳לס יש השפעה כבירה לתעשיית הסרטים. היום המילה ״סרטים״ (או תוכניות טלוויזיה) ו״ישראל״ הן שילוב רותח, מבעבע, מרגש ועולז ומקפיץ כספים אדירים. כולם חולמים להתעשר במהירות. סדרות כמו ״פאודה״ וחתונתה עם נטפליקס (עיסקה עליה ניצח יהודי בשם אדם ברקוביץ) מגיעות למסכים בכל רחבי העולם, למקומות בהם לא ניתן היה לדמיין שיאפשרו לשמוע עברית. אבל בהקשר לתעשיית הסרטים הישראלית צריך להזהר, שכן הרבה מהתוצרת הישראלית – הממומנת ע״י ממשלת ישראל, קרנות לעדוד הקולנוע בארץ וישראלים בארץ ובחו״ל – אינה טובה ליהודים, ואסתפק בכך. העובדה שתוכנית היא מבית היוצר הישראלי הופכת אותה לדבר נמכר ביותר בימינו, אך אין די בעובדה זו להסיק שאותה תוכנית טובה לישראל. ההיפך הוא הנכון: נפוץ השימוש בעובדה ״אנחנו ישראלים״ או ״אנחנו מישראל״ כפתיח המוסיף חוזק למתקפה חסרת השחר על ישראל מאותה נקודת פתיחה. תוכניות או סרטים עם תכנים אנטי-ישראלים מסבים לנו נזק תדמיתי ולעיתים נזק רב. אולי בשל כך לקח הקונכ״ל הנוכחי את ברקוביץ׳ וכמה מחבריו רבי ההשפעה לישראל לפגישה עם הנשיא ריבלין.

דוגמא נוספת היא כספים של יהודים וישראלים הזורמים מלוס אנג׳לס לישראל. מחד משקיעים בקניין נכסים יהודים מיד ערבים בירושלים הבירה וברחבי יהודה ושומרון, תומכים תמיכה כבירה בצה״ל וביחיר דותיו השונות, מעלים על נס את המוח היהודי, פלפוליו והמצאותיו כפי שהוא בא לידי ביטוי באוניברסיטאות השונות ברחבי ישראל כולה, בפיתוחים טכנולור גיים, מדעיים, רפואיים וחברתיים; ומאידך מזרימים כספים לגופים שתובעים את המדינה ומוציאים דיר בתה-המדומה לעולם כולו (יוצרים יש מאין ומציאות מדומה שאינה תואמת את פני השטח, אך העולם מאוהב באותה שנאה, באותן שקופיות ההופכות את האכזר לתמים ולקורבן). השמחה על הצלחות ותגליות שעוזרות לאנושות כולה בת חלוף היא, שניה ואיננה. טוב לנו לרגע, אך הרגע חולף, ואת מי מעניין אם ישראל המציאה ופיתחה את המחשב או הטלפון החכם בידינו או את התרופה המאפשרת לנו לחיות את חיי הרגע בנוחות ובשלווה?

Prev1 of 4
Use your ← → (arrow) keys to browse

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

טוב לדעת

לוס אנג'לס

חדשות ואקטואליה

Featured4 שעות ago

סן פרנסיסקו: מס על חברות הטכנולוגיה – שיממן סיוע להומלסים

המס מגוגל, אפל, טוויטר ואובר צפוי להכניס 300 מיליון דולר בשנה – כפליים מתקציב הסיוע לחסרי בית בעיר ■ הצעה...

חדשות ואקטואליה2 שבועות ago

ארה״ב בת 242: בדרך למלחמת אזרחים?

לפי סקר דעת קהל מקיף שנערך השבוע, רבים מתושבי ארצות הברית של אמריקה, שחגגה ביום רביעי 242 שנות קיום, חוששים מהסלמה...

ארה"ב-ישראלחודש 1 ago

אנחנו על המפה

לראשונה – לע״מ מעדכנת את הליסט שלה וכוללת אותנו כחברים מן השורה תודה ללשכת העיתונות הממשלתית בירושלים, ולניצן חן העומד...

Featuredחודש 1 ago

הוליווד הצדיעה לישראל

בילי קריסטל, קלסי קרמר, מים ביאליק וליאור רז, לצד ספורטאי העבר אריק דיקרסון, דיוויד בלו ומטא וורלד-פיס, השתתפו בערב סיום...

גוף ונפשחודש 1 ago

12 סימנים שאתם צריכים להפסיק לאכול גלוטן

לא רק כאבי בטן ושלשולים: כיבים בפה, בחילות, נשירת שיער או ירידה פתאומית במשקל – כל הסימנים והרמזים לכך שהגוף...

ארה"ב-ישראלחודש 1 ago

הוליווד כחול־לבן: אירוע הוליוודי עם טאצ' ישראלי

פסטיבל הסרטים הישראלי ה־32 בארה"ב יוצא לדרך • המייסד והמנכ"ל, מאיר פנינגשטיין, דואג לארח את תומכיו בלאנצ'ן אלגנטי במלון ארבע...

תרבות ובידור

ספורט9 שעות ago

סשה כהן ברון שואל: ״מי זו אמריקה?״ והתשובות שלו די משעשעות

סשה ברון כהן חוזר להתל בארה״ב, כולל דמות מאצ׳ו ישראלית בלתי נשכחת מאת: גל שור כבר מאז ראשית דרכו הפליא...

במה וקולנועשבוע 1 ago

חדשות חמות מעולם הסרטים

סאטירה על מלחמת העולם השניה בכיכובה של סקארלט ג׳והנסון תציג גרסה דמיונית של הדיקטטור; וליאו דיקפריו חושף תמונה ראשונה מסרטו...

במה וקולנוע3 שבועות ago

בין סיקאריו, משימה בלתי אפשרית וכריסטופר רובין

עולם היורה: נפילת הממלכה /6.7 האיתחול של עולם היורה מ־2015 היה אחת ההצלחות הגדולות בהיסטוריה של הקולנוע. מי היה מאמין?...

הורים וילדים3 שבועות ago

סרט חמוד, אבל מיושן :The Incredibles 2

הסרט החדש של חברת פיקסאר הוא כייפי, מצחיק ומתוק, אולם מרגיש עלילתית מעט מיושן, ביחס לסרטים המונפשים שיצאו בשנים האחרונות...

ארה"ב-ישראל4 שבועות ago

הבכורה של PAPA: מבט אוהב ב׳יום האב׳

כוכבי הסרט PAPA , היוצרים דני וזהבה ישראלי והמפיק אמיליו רוסו השתתפו בפרימיירה של הסרט הישראלי-הוליוודי בווסטווד • רוצו לראות...

לוס אנג'לס4 שבועות ago

קדחת ריקודי העם בלוס אנג׳לס: ״כאן זה גן עדן וחווה רוקדת עם התפוח״

ריקוד הוא חלקיק אטומי תזזיתי הנע במעגלים במולקולת התרבות האנושית מאז שההומוספיאנס החל מזיז את אגן הירכיים שלו שלא למטרת...

כתבות שבועיות