ארבע שנים מלאו לחטיפתו של גלעד שליט, ועם ישראל מאוחד ברצונו לראותו חוזר בריא ושלם למשפחתו, לביתו, לארצו.אין בינינו כאלה שרוצים בשובו, וכאלה שאינם רוצים. אצל כולנו מפעם רצון עז לראות את גלעד שב להוריו אביבה ונעם, לסבו צבי, לאחותו הדס, לאחיו יואל.

אין מי שפגש את בני משפחת שליט שאינו חושב לעצמו: הרי גלעד יכול היה להיות בני או אחי או נכדי. ועל כן, תגובת המשפחה היא טבעית, וגם הרצון לסייע לה, לתת לה כתף, להשמיע קול – גם אלה טבעיים. זה מובן לכולנו, וזה מובן גם לי.

מדינת ישראל תמיד הייתה מוכנה לשלם מחיר כבד לשחרור חטופיה. אני מכיר את המחיר הזה מקרוב. איבדתי את אחי יוני ז"ל במבצע לשחרור חטופי מטוס אייר-פראנס באנטבה. אני עצמי נפצעתי במבצע לשחרור חטופי מטוס סבנה בשדה התעופה בן-גוריון.

במקרים אלה, וגם במקרים אחרים כמו הניסיון לחלץ את החייל החטוף נחשון וקסמן ז"ל, הייתה היתכנות מבצעית ומדינת ישראל לא היססה לסכן את מיטב בניה לשחרר את שבויה וחטופיה.

בנסיבות אחרות החליטה מדינת ישראל, מספר פעמים, לשחרר מחבלים ומרצחים תמורת שחרור ישראלים.

העסקה המפורסמת ביותר הייתה עסקת ג'יבריל משנת 1985 במסגרתה שוחררו 1,150 מחבלים. כמעט מחציתם חזרו לעסוק בטרור, והם שבו לרצוח עשרות רבות של ישראלים במו ידיהם.
יתר על כן, משוחררי עסקת ג'יבריל היוו את הגרעין הקשה של הנהגת האינתיפאדה הראשונה שבמהלכה, בפיגועי ההתאבדות והטרור, מאות ישראלים איבדו את חייהם.

אפשר לומר: "זה היה לפני 25 שנה, השתנו הזמנים", אבל היו עוד מקרים. למשל עסקת טננבאום שהתקיימה בינואר 2004 במסגרתה שוחררו 400 מחבלים.

הנה מה שקרה בעקבות עסקה זו:
ב-27 בינואר 2004 שוחרר פעיל החמאס מוסעב השלמון, כחלק מעסקת טננבאום. ב-31 באוגוסט 2004 – חצי שנה בלבד לאחר שחרורו – הוא היה מעורב בהתקפת טרור בו-זמנית על שני אוטובוסים בבאר שבע. בהתקפות הללו נרצחו 16 אזרחי ישראל ולמעלה ממאה נפצעו.
משוחררים אחרים בעסקת טננבאום הביאו לרציחתם של:
– שתי צעירות ושלושה גברים במועדון הסטייג' בתל אביב בפברואר 2005;
– שתי נערות בנות 16, חייל בשירות סדיר ושתי נשים בקניון השרון בנתניה ביולי 2005;
– ואישה נוספת שנרצחה בפיגוע טרור בדימונה בפברואר 2008.
בסך הכול משוחררי עסקת טננבאום רצחו 27 ישראלים מאז שחרורם בשנת 2004. את זה אפשר לומר היום בפרספקטיבה של השנים האחרונות.
על כן, ההחלטה לשחרר מחבלים היא החלטה קשה ומורכבת לכל ממשלה. מדובר לא רק בהצלת נפשות, מדובר גם בסיכון נפשות:

– בעידוד חטיפות נוספות;
– במעשי רצח נוספים מצד המשוחררים;
ביצירת גרעין הנהגה לטרור נגד אזרחי ישראל בהמשך.

אין זה מקרה שארה"ב ובריטניה וגם מדינות אחרות מסרבות כלל לשאת ולתת עם טרוריסטים על שחרור חטופים.

בגלל המורכבות של ההחלטה הזאת, בגלל האחריות הלאומית הכוללת שרובצת על כתפיו של כל ראש ממשלה בישראל – אני סירבתי בהיותי ראש האופוזיציה לבקר את ממשלת אולמרט בעניינו של גלעד שליט.

אני הנחיתי גם את חבריי לסיעה לא להפעיל לחץ כלשהו בנושא זה, ואני חייב להגיד שהם אכן נהגו כך. אמרתי שאסור לנו להפוך את עניינו של גלעד שליט לקרדום פוליטי – וכך נהגתי באופן אישי.

אמרתי שאת הלחץ הציבורי והדרישות הציבוריות צריך להפנות לא לממשלת ישראל אלא לארגון החמאס – ארגון טרור אכזרי ורצחני, שאינו מאפשר לצלב האדום לבקר את גלעד שליט אפילו פעם אחת בשנות שביו. כך אמרתי וכך עשיתי.

עם כניסתי לתפקידי כראש הממשלה, לפני למעלה משנה, נקטתי בארבעת הצעדים הבאים:
1. מיניתי את חגי הדס למתאם פעולות הממשלה בעניינו של גלעד שליט.

2. הסכמתי לשילובו במו"מ של המתווך הגרמני שהוא בעל ניסיון מוכח בניהול משאים ומתנים כאלה.

3. השגנו קלטת וידאו חשובה בה נראה גלעד מדבר, הולך ומתפקד קוגניטיבית ופיזית. מטרתי הייתה לברר את מצבו של גלעד, וגם לְקָבֶּעַ בתודעת העולם, לקבע בתודעה הבינלאומית, את האחריות הישירה של החמאס לשלומו ולשחרורו.

4. לאחר משא-ומתן קשה – נעניתי להצעת המתווך הגרמני לעסקה שתחזיר את גלעד שליט אבל בד-בבד תשמור על ביטחון אזרחי ישראל.

כעת אני מבקש להסביר מה העסקה הזו כוללת ומה היא אינה כוללת:
הממשלה הקודמת הסכימה למתווה של שחרור 450 מחבלים לידי החמאס. העסקה לא הושלמה כי לא הייתה הסכמה על מכלול השמות. בנוסף הסכימה הממשלה הקודמת לשחרר 550 אסירים ביטחוניים כמחווה לרשות הפלשתינית בחסות מצרים.

עמדה בפניי האפשרות לדחות את העסקה לחלוטין – דבר שהיה מעמיד בסימן שאלה את שחרורו של גלעד בטווח הנראה לעין – או לנסות להשלימה בדרך שלא תפגע בביטחון אזרחינו. אני בחרתי ללכת בדרך הזאת ועל כן החלטתי לקבל את ההצעה החדשה של המתווך הגרמני.
שיהיה ברור, זו הצעה קשה. היא כוללת שחרור 450 מחבלים, שאגב את שמות כולם סיפק החמאס. הוא נתן רשימה גדולה יותר ואנחנו בחרנו מתוכם את השמות להשלים ל-450.

בסך הכול יש בהצעת המתווך הגרמני, שהסכמנו לקבלה, שחרור של 1,000 מחבלים. זהו המחיר שאני מוכן לשלם כדי להביא את גלעד הביתה.
אמרתי כן לעסקה, והיא מוכנה למימוש מיידי. אבל יש מחירים שאינני מוכן לשלם, והם אינם כלולים בהצעה המוצעת. אני עומד בנחישות על שני עקרונות בסיסיים:

1. העיקרון הראשון הוא שמחבלים מסוכנים לא יחזרו לשטחי יהודה ושומרון, משם יוכלו להמשיך ולפגוע באזרחי ישראל.
מחבלים שגורמי הביטחון מגדירים אותם כמסוכנים, כמו כמה מאלה ששוחררו בעסקת טננבאום, יוכלו להשתחרר לעזה או לתוניס או לכל מקום אחר – אבל הם לא יוכלו להיכנס לשטח יהודה ושומרון כי משם הם יכולים להגיע לכל ערינו.
הם יכולים להגיע לכל מקום, לא רק ביהודה ושומרון. הם יכולים דרך הפרצות, המעברים שיש היום, המרווחים שיש בגדר, להגיע לרעננה, לפתח-תקווה, לכפר-סבא, לנתניה, לחיפה, לתל אביב, לירושלים, לכל מקום.

זוהי בדיוק הסיבה שבגינה החמאס עומד על כך שהם יוכלו לחזור ליהודה ושומרון. אינני מוכן לחזור על מדיניות שבמבחן הזמן הביאה לרציחתם של עשרות רבות של ישראלים.

2. העיקרון השני הוא להימנע משחרורם של רבי מרצחים. כי אלה ביוצאם מהכלא יחזקו מאוד את מנהיגות החמאס וייתנו השראה גדולה לגלי טרור חדשים.
מדובר בארכי מרצחים. אלה שתכננו וביצעו את פיגועי הטרור הקשים והמזעזעים ביותר, שבהם נרצחו מספר גדול מאוד של אזרחים תמימים ושלווים של מדינת ישראל.
בלב כבד, תוך שמירה על שני העקרונות הללו, הסכמתי להצעת המתווך הגרמני. עד לרגע זה לא נתקבלה תשובת החמאס להצעת המתווך, ובימים האחרונים כמה מדובריו אפילו מסלימים את הדרישות. אני חושב שהחמאס טועה אבל ההחלטה בידיו.

כולנו רוצים בשובו של גלעד, אני רוצה בשובו. אני פועל לשובו בדרכים שונות, גלויות ונסתרות מן העין. אבל עלי מוטלת גם האחריות הלאומית הכוללת.
אני מביט בעיניהם הכואבות של משפחת שליט, ואני כואב יחד איתכם – משפחת שליט. אני מסתכל גם בעיניהם הכואבות של מאות בני משפחות נפגעי הטרור, ואני כואב את כאבם. ובאותה נשימה אני חושב גם על כל אותן המשפחות שיקיריהן יירצחו במעשי טרור נוספים אם ייפרצו העקרונות של ישראל בנוגע לשחרור מרצחים.

כראש ממשלה אני מחויב לשקול את כל השיקולים הללו. במעשה נמהר, באובדן שיקול הדעת – אנו עלולים לחזור על טעויות העבר ולהביא על עצמנו סכנה גדולה מאוד.
הקריאה לשלם כל מחיר היא זעקת הלב הטבעית של אבא, של אימא, של סבא, של אחות, של אח. כאב, כאח, כבן – אני מבין את הזעקה הזאת מעומק ליבי. אבל לנגד עיניי, לנגד עיניו של כל ראש ממשלה בישראל – צריך לעמוד ביטחונם של כלל אזרחי המדינה.

מדינת ישראל מוכנה לשלם מחיר כבד תמורת שחרורו של גלעד שליט. אבל היא איננה יכולה לומר: "בכל מחיר". זאת האמת ואני אומר אותה כאן.

נמשיך לעשות את כל המאמצים, מקרוב ומרחוק, באור ובסתר, כדי להשיב במהרה את גלעד היקר לכולנו. אנחנו נעשה זאת תוך שמירה נחושה על ביטחונם של אזרחי ישראל.

בעזרת השם, ימשיכו להתקיים בנו קור הרוח ועוז הרוח לקבל את ההחלטות הנכונות לעם ישראל כולו.