Connect with us

מצב הרוח

יש לי יום יום חג

Published

on

חגי תשרי: מרוב בלבול, אתה עלול למצוא את עצמך טובל לולב בדבש או מקיף את בית הכנסת עם ראש של דג

מעת: יאיר ניצני

זה לא יכול להימשך ככה, חייבים לעשות משהו עם תשרי. איך שלא מסתכלים על זה, מדובר בחודש בעייתי במיוחד. מבחינת ימי עבודה, זו שממה מוחלטת. רק הסתיימה חופשת הקיץ, שבמהלכה עבדנו בעיקר בלמצוא סידור לילדים ובלמצוא חוף במיקונוס בלי ישראלים, ועד שסוף סוף הצלחנו לחזור לשגרת העבודה ולהתחיל להניע מהלכים, מגיעים החגים ומחזירים אותנו למעגל האבטלה והבטלה. השנה כל החגים הם באמצע השבוע ומבטיחים ששום דבר לא יתקדם עד סוף החודש, חוץ מתהליכי השמנה וגירושים. הילדים המסכנים, שרק התחילו גן חדש או כיתה א׳, בדיוק התחילו להתרגל לגננת, לסנדוויץ׳ ולילד המופרע שמרביץ להם בהפסקות, ואפילו למדו סוף סוף להבדיל בינו לבין הסייעת – וכפרס הם מוחזרים הביתה לחודש של ארוחות משפחתיות, שבסופו יצטרכו להתחיל את התהליך מחדש.

בניגוד לקיץ, רובנו גם לא יכולים להעביר את הזמן בחופשה בחו״ל, כי בזבזנו את כל החסכונות על החופשה ועל הקייטנות של יולי–אוגוסט. ויש גם את בעיית האוריינטציה. תשרי הוא חודש שבו אין לך מושג איזה יום היום, כי הכל נראה כמו שישי או שבת. לא ברור איזה יום היום, מה חוגגים ומה אתה אמור להגיד – שנה טובה? חתימה טובה? חג שמח? צום קל? צום שמח? מה העונש למי שטועה בברכה, והאם אפשר לבקש על זה סליחה ביום כיפור? מרוב בלבול, אתה עלול למצוא את עצמך טובל לולב בדבש או מקיף את בית הכנסת עם ראש של דג.

יש גם מנהגים שלא ממש תובים בתורה אבל הפכו למסורת בתקופת החגים. למשל, המנהג המקסים לדחות תשלומים, בנימוק ש״אין עם מי לדבר עכשיו, דבר איתי בחשוון״ – מנהג שעובר ושב מדור לדור. מה עם הכסף שאתה חייב לי כבר חצי שנה? ״זה לא זמן טוב, דבר איתי באוקטובר״. לא ראית ששלחתי חשבונית? ״שלח שוב בתחילת אוקטובר, זה נבלע לי במייל בין כל השנות–טובות״. אבל אמרת שהכנת לי צ׳ק? ״הילדה גזרה אותו בשביל קישוט לסוכה״.

לשכירים שבינינו זה לא חודש כל כך גרוע. נהנים מהחופש ומקבלים משכורת פלוס שי לחג. אלא אם כן אתה שכיר במפעל לאריזת יין, קולע סלסילות בעסק לחבילות שי, מכין גפילטע פיש במפעל לאוכל מוכן, מדביקן מדבקות ״חג שמח״ על צנצנות דבש או דקלמן ״ארזת לבד?״ בנתב״ג, ואז תקלל את היום שבו החודש הזה התחיל.

לעצמאים מדובר בתקופה קשה ללא הכנסות, שבה תצא הנשמה אבל לא תצא אף חשבונית. כך שלקראת יום כיפור, הם בהחלט עסוקים בחשבון נפש – בשאלה למה לא נהייתי שכיר. דווקא בחודש שבו רבים עלולים להזדקק להלוואה, הם צפויים לגלות ש״בתקופת החגים הבנק יהיה פתוח בין 09:00 ל–09:10. אפשר להשאיר הודעה ונחזור אליכם באוקטובר״.

יש גם עצמאים שייהנו מהסבל של ספטמבר. תחשבו כמה עבודה מצפה לפסיכולוגים, שבסוף החודש יפנו אליהם כל נפגעי המריבות המשפחתיות של תקופת החגים. מצד שני, אני לא מקנא בהם. הרי הם יצטרכו להתמודד עם הנזקים של ארוחות החג המשפחתיות ולהאזין בסבלנות לסיפורים המשמימים על הריב עם החותנת.

כמו בכל דבר, גם כאן יש יוצאים מן הכלל. הרפתנים, שעוד לא רכשו מערכת חליבה אוטומטית שמאפשרת להם לנחור עד 09:00, משכימים מדי בוקר, כי הפרות לא שומרות מסורת ולא תשמעו מהן ״אנחנו בחופשה ביער השחור, אז עד אוקטובר תסתפקו בחלב סויה״. גם לדגים זה לא חודש קל – הם מבלים בים ובבריכות, רק שעשרות אלפים מהם יסיימו את הנופשון בתור קציצה אפורה עם גזר על הראש.

ענף תעסוקתי שגורלו בחגים מעסיק אותי במיוחד הוא הפשע. מצד אחד, גם משפחת פשע היא משפחה, וייתכן שגם חבריה עסוקים בלקחת את הילדים לראות את פריחת החצבים בגליל ואין להם כוח לחסל אף אחד. מה גם שאחרי ארוחת החג אתה מרגיש כבד, ולך תצא עכשיו להרוג מישהו על אופנוע עם גרב ניילון על הפנים. גם אם החלטת לחסל מישהו, סביר שאין עם מי לדבר והוא לא יהיה זמין לחיסול עד אוקטובר.

מצד שני, סביר שהגנבים הקטנים, הכייסים ופורצי הדירות לא יכולים להרשות לעצמם חודש נטול פרנסה. ייתכן שהם אפילו מנצלים את ערבי החג, שבהם אנחנו נוסעים מחוץ לעיר, כדי להיכנס לדירות הריקות ולעשות עליהן חגיגות בית השואבה.

מבחינת תזמון, חשוב לזכור שפשע שיבוצע אחרי יום כיפור יקבל דחיית סליחה לשנה שלמה עד כיפור הבא, כך שמרוויחים פה שנה (השאלה היא אם יש ריבית על חשבון נפש).

כדי להפחית את מועקת תשרי ולשפר את נוחיותכם, יש לי כמה רעיונות לסידור מחודש של לוח השנה באופן שיבטיח חלוקה שווה של הנטל בין החודשים. למשל, אני מציע להעביר את חגי תשרי לאוגוסט, חודש שממילא מוקדש לבילוי עם הילדים ולהיעדרות מהעבודה. נכון שעלולות להיות סתירות בין חופשת הקיץ למסורות תשרי – לא הגיוני לקיים את צום יום כיפור במהלך חופשה קולינרית בפרובאנס – אבל השילוב, שייצור חודש חדש, אוגוסתשרי, יאפשר לנו לאחד חופשות ולהיפטר מכאב הראש הזה, ומהילדים, במכה אחת.

לחלופין, אפשר להצמיד את ראש השנה לכיפור, בלי הימים המיותרים באמצע, כך שנוכל באופן מיידי להוריד את עודפי הפחמימות של ארוחת ראש השנה בצום של כיפור. אם נעביר את כיפור לאחרי פסח, הצום לא רק יעזור לנו להתמודד עם נזקי הקלוריות של ליל הסדר, אלא גם ישמש אות פתיחה יפה לדיאטה של ״לפני הקיץ״.

סוכות מתאים הרבה יותר לאביב, ולא לעונה הבלתי צפויה של ספטמבר, שבה בכל יום עלול לרדת עליך גשם ולחרב לך את הסוכה ואת קערת הפיצוחים. זה כמובן נכון גם לגבי פורים, שיושב באמצע החורף, והזזתו לאביב היתה מאפשרת לכל אוהבות התחפושות המינימליות – כמו אחות רחמנייה במיני וזומבית סקסית – להימנע מדלקת ריאות (וזה שהתחפשת לאחות בטייטס לא נותן לך קדימות בתור בבית החולים).

אם כבר רפורמה, מה דעתכם להציע לנוצרים להעביר את כריסמס לאוגוסט? אנחנו ממילא בחו״ל, וככה נוכל ליהנות מהמבצעים הנהדרים של כריסמס, מה שיפתור לנו את המתנות לראש השנה במחיר ידידותי. הגויים לא יאמינו כמה סטים של מצעים הם יעיפו באמצע הקיץ.

חג שמח, מועדים לשמחה, צום קל או חג קל. ומי שיודע מה זה איסרו חג מוזמן לכתוב לי.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

מצב הרוח

חג וחלילה

Published

on

סוף-סוף אנחנו יוצאים מהתקופה שבה כולנו שכחנו מה עשינו ובמסגרת איזה חג

השבועות האחרונים, שהיו מלאים כרימון בחגים ובערבי חג והתנהלו תחת המוטו "לכל שבתון יש מוצאי שבתון", למרות שלא ברור בדיוק מתי זה, היו אינטנסיביים ביותר.

אחד הקשיים הבולטים של התקופה הוא הקושי להתמצא ביומן. מייד בתום ראש השנה אתה מותקף בסופי שבוע שהוצאו מהקשרם ומופיעים באמצע השבוע, ואין לך מושג איזה יום היום ומתי הסופר כבר יהיה פתוח כדי שתוכל לקנות מצרכים לארוחת חג, רק לא ברור לגמרי איזה חג.

זו התקופה היחידה בשנה שבה אדם מעלעל בלוח השנה העברי, וגם אז הוא לא מבין אם זה ערב חג, מוצאי חג, איסרו חג (מה בדיוק אסור שם?), שמיני עצרת או תשיעי עצירות. נראה שחז"לינו, שהמציאו את כל המסורות המשונות, בכלל רצו להתל בנו.

הם הבינו שלקראת סוף סוכות כולנו כבר הלומי חג ואין לנו מושג מה קורה סביבנו ואיזה יום היום, והחליטו להמציא כל מיני מנהגים משעשעים לסובב תרנגולת מעל הראש, לשלם אלפי שקלים על גרסה לא טעימה של לימון, או לתקוע תפוח על דגל – ולראות אם נזרום עם זה או שנשים לב שמסתלבטים עלינו. אני מודה שעד היום לא לגמרי ברור לי מה ההבדל בין שמחת תורה לשמחת בית השואבה, ואם יכול להיות שהאירוע השני הוא המצאת תוכן שיווקי של חברת שואבי אבק.

בדיוק כמו עם ממשלת מעבר, שלא מצליחה להוציא לפועל שום תוכנית משמעותית, בתקופת המעבר שבין תחילת החופש הגדול לסוף החגים אין לישראלי הממוצע שום טעם להתחיל פרויקט בעבודה, דיאטה או תוכנית אימונים. ממילא יגיעו עוד חג או ארוחת חג והכל ייעצר. החגים וחופשותיהם הם תקופה מעייפת במיוחד, שבסיומה כל אדם נורמלי מייחל רק לדבר אחד: חופשה נוספת, שתאפשר לו לנוח מהחופשות.

ימי חול המועד נקראים כך כי הם מועדים לפורענות. הכבישים מוצפים באנשים שעושים את דרכם לכנרת כשעל גג המכונית שלהם מזרנים, גלשנים, רהיטים ומנגלים בכמות שבקושי היתה נכנסת בסמי-טריילר. משפחות שלמות נוסעות לכל מיני פסטיבלים עם שמות אקזוטיים, כמו פסטיבל הגבינות והדיזנטריה, פסטיבל הגרוב והמנדבושקס, הפסטיבל להצגות ילדים ועראק, או פסטיבל "מיונז בים האדום".

בניגוד לשגרה המסודרת, שבה הילדים מאוחסנים במשך היום במוסדות החינוך בזמן שאתה מבלה בעבודה ודואג לחזור משם בדיוק כשהם סיימו אמבטיות, בחגים אתה עסוק עד מעל לראש בלהאכיל את כולם, להעסיק ולשעשע אותם כאילו היית שף דה וילאג' בקלאב מד. הילדים, שביום רגיל לעולם לא קמים לפני עשרים לשמונה (וגם זה אחרי שנאלצת להשתמש בשוקר חשמלי), מקפידים בימי החג על השכמה בשש ופתיחת היום בשאלות "מה יש לאכול?" ו"מה עושים היום?", שכמו יהודי טוב אתה משיב עליהן בשאלה אחרת: "מה עשיתי רע שזה מגיע לי?"

הסבים, שכבר הבינו שתנסה להפיל עליהם את הנכדים כדי לטוס עם האישה לשארם, הקדימו תרופה למכה ודאגו לנסוע בתחילת החגים להמר בבורגס, כך שבזמן שאתה שורף את החופשה על הסעת הילד לחוג סליים, הם שורפים לך את הירושה.

עבודות הבית הלא נגמרות והחיכוך האינסופי עם הילדים מסוכנים לזוגיות. במקום להתפנות לאהבה ולטיפוח הקשר, אתה עסוק בוויכוח אצל מי עושים איזה ערב חג, מי יפנה את השולחן, מי יכבס, מי יגהץ, מי יבדר את בני הבית, ומי אשם בכך שהילדים האלה, שמתלוננים כל הזמן, לא עוזרים בכלום. לכן כנראה הומצאה הסוכה. כבר בימי קדם, אחרי ריב זוגי, שלחה שרה את אברהם לישון על הספה בסוכה, מנהג שמתקיים עד עצם היום הזה.

בבניית הסוכה, מצופה מהגבר הישראלי להפגין יכולות בנייה והנדסה מרשימות. אתה, שהפטיש היחיד שעשית בו שימוש במהלך השנה היה פטיש פלסטיק ביום העצמאות, והפעולה הטכנית המסובכת ביותר שאתה מסוגל לבצע היא תפעול שלט טלוויזיה תוך כדי פיצוח גרעינים, נאלץ להפגין כישורי בנייה של מהנדס שלד סיני.

פעם בשנה מצופה ממך להפוך לבוב הבנאי ולהקים קונסטרוקציה הנדסית, שאמורה לארח ארוחת ערב של בני משפחתך האהובים פלוס אורחים עם ילדים שנתקעים בקירות שלה עם אופניים. בנוסף, בניית הסוכה מאלצת אותך, אדם נורמטיבי ושומר חוק בדרך כלל, לבצע לאור יום ולעיני ילדיך ההמומים גניבת סכך מעצי דקל עירוניים וגרירתו ברחבי העיר.

בד בבד עם הפגנת הגבריות הזאת, אתה שביום חול מוכר כאדם נטול סטייל, שהתאמת הצבעים שלו היא ברמה של סטיבי וונדר – צריך פתאום לקשט את הסוכה ומוצא את עצמך גוזר שרשראות של ניירות צבעוניים ומנסה לעשות אוריגמי בצורת יונה. הכל כמובן למען הילדים, שיגמלו לך על העבודה הקשה בכך שבמקרה הטוב יסכימו לאכול ארוחה אחת בסוכה, שבמהלכה יתלוננו שהתקרה עקומה, יש זבובים ואין שקע
למטען של הסלולרי.

מבחינתם, אתה והמסורת הטרנטה שלך, והמנהגים המשונים שהבאת מהתקופה שעלית ביציאת מצרים, מעניינים הרבה פחות מהלק החדש של קלואי קרדשיאן. אתה אמנם בטוח שכבל החשמל שהורדת מהדירה כדי להאיר את הסוכה הוא שיא הטכנולוגיה, אבל כל עוד לא ארגנת להם וויי-פיי, מסך 50 אינץ' וקונסולה של פלייסטיישן – הם בחדר שלהם, ומבחינתם אתה יכול לשבת לבד בסוכה, לטבול אתרוג בדבש או לסובב תרנגולת עם לולב בפה מעל הראש. הם לא מבינים למה צריך להזמין אושפיזין, אם אפשר פשוט לדבר איתם בפייס-טיים או לשלוח להם סרטון בווטסאפ, והם בטוחים שהחושה המוזרה שבנית מענפים מתחת לבית היא סוג של חניה מקורה לאופניים של יום כיפור עד השנה הבאה.

הקשר היחיד של הצעירים לחג הוא בביטוי העיף לי את הסכך", שבו הם נוהגים להשתמש כדי להביע התלהבות ממשהו, בלי שהם יודעים מה זה בדיוק סכך. אולי כדי לחבר את הדור הצעיר למנהגים הישנים, כדאי להמציא ולהשריש עוד כמה ביטויים: "מה אתה מקשקש לי בערבה?", איזה נודניק זה, נשבר לי הפיטם ממנו", "פגשתי מישהי ששווה לולב", או "עזוב, יש לה פרצוף אתרוג אבל גוף ערבה".

ושיהיה לכולנו אחרי חג שמח!

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות