Connect with us

ספורט

"יש לו מוח של גאון"

Published

on

בגיל 34, ראג'ון רונדו מוכיח שהמיתוס "פלייאוף רונדו" הוא אמיתי * הוא שוב שדרג משמעותית את מספריו מהעונה הרגילה, ומדגים על הפארקט כי מדובר באחד השחקנים המבריקים במשחק ואיש מפתח בשאיפות הלייקרס לאליפות

סל הניצחון של אנתוני דייויס במשחק מס' 2 מול דנבר היה מסוג האירועים הוויראליים שמחלקת המדיה של ה-NBA חולמת עליהם; תוך שעה נחגגה ברשתות החברתיות כל זווית אפשרית, עד שהיתה תחושה שמישהו הניח מצלמת גו-פרו בנחיר של ניקולה יוקיץ'. אלא שזווית אחת ספציפית – מצלמת הפנטום, שהציגה הילוך סופר-אטי – חשפה פרט מעניין: האיש שמסר את האסיסט מבחוץ לסל של דייויס, ראג'ון רונדו, לא חגג בשנייה שהכדור פגש את הרשת. בזמן הכי הגיוני לרוץ ולעשות ערימת ילדים על דייויס, הוא אפילו לא מצמץ. כנראה שככה זה כשכבר ראית הכל.

בגיל 34 ואחרי 112 משחקי פלייאוף – סכום מתעדכן – אפשר להגיד שרונדו באמת ראה הכל. אליפות עם בוסטון, הפסד במשחק 7 בסדרת גמר, משחקי פלייאוף שהפכו לקלאסיקה. היו לו שנים כאולסטאר, שנים כמלך האסיסטים והחטיפות, שנים כפרסונה נון גראטה (בעיקר בדאלאס וסביבותיה). בעשור האחרון היו גם לא מעט שנים עם שלט בלתי נראה עליו כתוב "זהירות, שביר"; אפילו ב"בועה" הספיק לשבור את האגודל באחד האימונים הראשונים ולהחמיץ שישה שבועות, מה שגרם לכך שהצטרף ללייקרס רק בחצי גמר המערב מול יוסטון. למזלם של הלייקרס, כשסוף סוף חזר, התברר שהמיתוס "פלייאוף רונדו" עדיין חי וקיים.

ב-74 שנותיה צברה ה-NBA לא מעט תיאוריות קונספירציה ומיתוסים. במקרה של "פלייאוף רונדו" – מיתוס לפיו קיימת גרסה משודרגת של האיש, שנחשפת רק אחרי שמסתיימים 82 משחקים בעונה הרגילה – המיתוס מקבל עוד ועוד חיזוקים. אפילו כשהוא נמצא בשלהי הקריירה שלו.

האסיסט המכריע לדייויס היה התשיעי של רונדו במשחק – הפעם הרביעית בשבעת משחקי הפלייאוף בהם שותף שהוא מגיע לסכום הזה. בסך הכל הוא תורם 9 נקודות עם 1.4 שלשות ב-48%, 7.6 אסיסטים, 4 ריבאונדים ו-2 חטיפות – כולם נתונים גבוהים משמעותית מהמספרים שלו בעונה הרגילה (7.1 נקודות ב-32% משלוש, 5 אסיסטים, 3 ריבאונדים ו-0.8 חטיפות). ב-176 הדקות הראשונות שלו בפלייאוף 2020, הלייקרס ניצחו בהפרש כולל של 46 נקודות – וסך הכל שש פעמים משבעה משחקים. ההוכחות חותכות למדי לאורך כל הקריירה – ממוצעי הפלייאוף שלו גבוהים משמעותית מממוצעי העונה הרגילה בכל קטגוריה סטטיסטית – גם אם האיש שמספק אותן פחות מרוצה מהמפלצת שהן יצרו.

"אין דבר כזה 'פלייאוף רונדו'", הוא אמר ל"ניו יורק טיימס" ב-2018, אז עזר לניו אורלינס להעיף בסוויפ את פורטלנד בסיבוב הראשון בעזרת הופעות מבריקות, "אני עושה את מה שתמיד עשיתי ונותן למשחק שלי לדבר בעד עצמו. כשמאמנים מרשים לי להיות עצמי על המגרש, אני רונדו. תשאלו כל שחקן – אתה טוב ככל שהמאמן שלך מרשה לך להיות".

בניגוד לריק קרלייל, האיש שהתנגח עם רונדו שוב ושוב עד שקיבל ממנו ב-2015 את הפלייאוף הגרוע בחייו – כולל שביתה איטלקית שסיימה את דרכו המיוסרת בדאלאס – פרנק ווגל נותן לרונדו את החופש להיות עצמו. המשמעות עבור הלייקרס היא יקרת ערך; רונדו הוא דמות מפתח בסגל במובן הזה שהוא מוריד מלברון ג'יימס את העול שכרוך בהובלת הכדור ומחליף אותו כגנרל ההתקפות – בין אם הוא לצדו על הפארקט או נח על הספסל. יותר מזה: רונדו הוא כנראה השחקן היחיד בקבוצה שלברון באמת סומך עליו במובן של ראיית המשחק וניתוח זריז של סיטואציות במהלכו.

"הוא בן אדם שאתה רוצה בשוחה שלצדך, לא רק מההיבט של כדורסל, אלא גם מההיבט המנטלי", אמר לברון אחרי הופעה של 21 נקודות ו-9 אסיסטים מרונדו במשחקו השלישי ב"בועה", "בפלייאוף לא עושים רק התאמות ממשחק למשחק, אלא גם תוך כדי תנועה. קל להיות קוורטרבק ביום שני אחרי שהפקת לקחים מהטעויות שעשית ביום ראשון, אבל החוכמה האמיתית זה להסתגל תוך כדי תנועה, בזמן אמת. לקלוט מה ההגנות עושות, איך המשחק משוחק. אין הרבה שחקנים בליגה שמסוגלים לעשות את זה, ובפלייאוף זה בונוס ענקי. מאוד עוזר שהוא בצד שלנו".

לצפות ברונדו משחק בשידור חי זה מרתק, אבל לראות את המוח שלו עובד באמצעות הילוכים חוזרים זו חוויה אמיתית עבור חובבי הפרטים הקטנים. הסיפורים אודות האובססיה שלו לניתוחי וידאו של יריבות הפכו לאגדות. לפני מספר שנים גילה בריאן סקלבריני, ששיחק עם רונדו בבוסטון ובהמשך שימש כעוזרו של מארק ג'קסון בגולדן סטייט, על משחק בעונה הרגילה בו ג'קסון סימן תרגיל מזויף בשם "42 Cross". "פתאום רונדו מסתכל על מארק וצועק לעברו 'אין לכם תרגיל כזה'", סיפר סקלבריני, "איכשהו, הוא ידע את זה. וזו לא היתה סדרת פלייאוף או משהו, סתם משחק בעונה הרגילה. הוא השחקן החכם ביותר ששיחקתי איתו, והשאר אפילו לא קרובים".

תמיד היתה תחושה שיותר משחקנים אחרים, רונדו הוא באמת סכום חלקיו הטובים מינוס הרעים – כשכל מאמן מחליט אם התוצאה הסופית שווה את כאב הראש. במשך השנים, עם הבנת משחק יוצאת דופן הגיעו גם תכונות פחות יוצאות דופן, כגון עקשנות, פזיזות ונטייה לפירוטכניקה בחדרי הלבשה (פרטים אצל ריי אלן). אלא שבדומה לדווייט הווארד, לגיל ולמעברים התכופים בין קבוצות בעונות האחרונות יש השפעה מנטלית גם על רונדו – שמכיר במיקומו הנוכחי בהיררכיה. ההבדל הוא שאצלו עדיין קיים הילוך נוסף, שמופיע ברגע הכי נכון.

"זה אמיתי", קבע דייויס לאחרונה כשנשאל בסוגיית "'פלייאוף רונדו' – אמת או פיקציה". ווגל הפליג במחמאות עד שהגיע ל"יש לו מוח של גאון". "הוא באמת ראה הכל", הסביר, "כשיגיע הזמן – ואני מקווה שזה לא יקרה מהר מדי – הוא יהיה מאמן מצוין". 

רונדו, מצדו, לא פוסל את האפשרות. "יש לי עניין בלהיות ג'נרל-מנג'ר, נשיא של קבוצה, אולי מאמן", אמר בשנה שעברה, "אני אוהב ללמד את המשחק. אני אוהב לפרק אותו ולמצוא דרכים לנצח אחרים". על החיבה הזו בדיוק הלייקרס סומכים בעתיד הקרוב.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

Featured

חזרו למקומם הראוי

Published

on

הגדולה של לברון, התוספת של דיוויס, המוח של ווגל, הגאוניות של רונדו והתוספת של קארוסו * לאחר בצורת בת עשור, הלייקרס הישוו את מספר האליפויות לאלה של בוסטון * וה-NBA תהיה הליגה היחידה בעולם בה עונת 19/20 תיזכר קודם כל כעונה של קובי ורק אחר כך כ"עונת הקורונה" * סקירה ותחזית

אם תשאלו את התסריטאים המובילים ביותר בהוליווד, הם יגידו לכם שעונת 2019/20 הסתיימה ביום ראשון האחרון באופן מושלם. כוכבי הלייקרס הקדישו את האליפות לקובי בראיינט, קייל קוזמה הניח בד עם המספר 24 על הגביע ואוהדי LA יצאו לחצרות בעיר המלאכים כדי להפריח זיקוקים ולצעוק "קובי" (וקצת להתפרע בחוצות דאון טאון סמוך לסטייפלס סנטר). אם היינו בקולנוע, זה היה הרגע בו הקהל היה קם מהמושבים כדי למחוא כפיים. והכל בזכות, או בגלל, רגע אחד. איש אחד. איש אחד שגרם לכך שה-NBA תהיה הליגה היחידה בעולם בה עונת 19/20 תיזכר קודם כל כעונה שלו, של קובי. ורק אחר כך כ"עונת הקורונה".

כשקובי הלך לעולמו בתאונת המסוק הנוראה בקלאבסס, רבות דובר על ה"ממבה מנטליטי" ועל כך שאסור לתת למכשולים לעצור אותנו מלהמשיך את חיי היום-יום, כמו לשחק כדורסל למשל. כתשעה חודשים לאחר אותו יום שחור, ה-NBA הוכיחה שהיא הצליחה להתגבר על שלושה מכשולים: על המוות של בראיינט, על הקורונה ועל ההפגנות על רקע גזעי והאלימות בארצות הברית. 

זה היה יום חג למורשת של לברון. אחרי שבחר בשכל במיאמי, ואז בקליבלנד, ג'יימס הוכיח שהוא לא התבלבל גם באותה בחירה בלייקרס בקיץ 2018. לברון זכה בטבעת האליפות הרביעית שלו, והפך לשחקן הראשון אי פעם שזוכה בתואר ה-MVP של סדרת הגמר במדי שלוש קבוצות שונות. למשחק השישי והמכריע הוא הגיע עם אש בעיניים, והפציץ טריפל דאבל של 28 נק', 14 ריבאונדים ו-10 אסיסטים.

בשונה מאליפויות אחרות שלו, לברון חוגג יומולדת 36 עוד חודשיים. מה שיותר 'מפחיד' זה שהוא מעולם לא שיחק טוב יותר (לאחר המשחק טען שהוא היה מפרק את הגרסה בת ה-27 שלו במיאמי). ומה שעוד יותר מפחיד, זה שבסיום משחק 6 הוא סיפק את המשפט הבא: "נשארו לי עוד הרבה שנים על הפרקט". זה אומר שהוא ישחק עד גיל 40? ישתף פעולה עם הבן שלו ברוני? שום דבר לא ברור, חוץ מדבר אחד: אי אפשר שלא להעריך אותו. ובמילותיו – "תנו לו קצת כבוד, לעזאזל". 

לוס אנג'לס הובילה במשחק האחרון ב-28 הפרש בחצי הראשון של משחק 6. זה ההפרש השני הכי גדול בהיסטוריה בהפסקה של משחק גמר, אחרי שבוסטון הוליכה ב-30 הפרש בהפסקה של משחק 1 נגד הלייקרס בגמר 1985. אפשר לנתח לעומק את ההיעלמות של ההיט במשחק 6, אבל אחת הסיבות, היא העייפות. החבורה של ספולסטרה לא עמדה על הרגליים אחרי הריצה הראשונה של LA, ומהר מאוד הסיפור נגמר. אולי עכשיו זה הזמן להבין את הטעות בדיעבד של ספולסטרה, שהחל מהמשחק השני בסדרה לא שיתף (מינימום 4 דק') באף משחק יותר משלושה שחקני ספסל? 

בדרך כלל מאמנים לא נוטים לעשות יותר מדי התאמות בשלבים מאוחרים של סדרות, אבל במשחק המכריע פרנק ווגל החליט לפתוח בחמישייה עם אלכס קארוסו במקום דווייט הווארד. מעבר לכך שדייויס שוב נראה כמו מפלצת מתחת לסלים, קארוסו נתן משחק הגנתי אדיר וסיים את המשחק עם מדד הפלוס מינוס הגבוה ביותר, 20+.

ויש גם את הסיפור של דווייט הווארד. הוא היה רגל וחצי מחוץ ל-NBA, אף קבוצה לא רצתה אותו ואף אוהד לא באמת אהב אותו, בטח שלא בסטייפלס סנטר. 'סופרמן' נפל, אבל קם כמו גדולבפלייאוף 2020. בסרטון מחגיגות האליפות אפשר היה באמת להתרגש ביחד איתו. "לעולם אל תוותרו על החלומות שלכם", הוא זעק. הווארד בסופו של דבר כן זוכה באליפות באורלנדו. איזה סיפור.

ומה עוד נותר להגיד על 'פלייאוף רונדו'. רונדו חילק 105 אסיסטים בפלייאוף 2020, והפך לשחקן הספסל שמסר הכי הרבה אסיסטים בפלייאוף אחד מאז 1970/71. שני דברים מטורפים לגבי רונדו, זה שהוא בכלל לא שיחק בסיבוב הראשון, וגם, הקליעה שלו. הגארד, שהפך לשחקן הראשון בהיסטוריה שזוכה באליפות גם במדי הלייקרס (מאז שעברו ללוס אנג'לס) וגם במדי בוסטון, צלף 20 שלשות בפלייאוף ב-40% מחוץ לקשת. את המשחק המכריע סיים עם 19 נק' (8 מ-11 מהשדה ו-3 מ-4 משלוש).

עכשיו כולם מדברים (שוב על ההשוואות למייקל ג'ורדן. לברון הוא ללא ספק הגדול בדורו, אבל לברון הפסיד. ולכן בלתי מנוצח הוא לא. האירוניה היא שיש לא מעט מהמצדדים במייקל שיודו בפה מלא שלברון הוא שחקן הכדורסל הטוב מבין השניים. הוא גדול יותר, חזק יותר, מהיר בצורה לא אנושית ביחס לגודל שלו, הבנת המשחק שלו היא חמש דרגות מעל רכז ממוצע בליגה. יש סיבה שהלייקרס לא הפסידו השנה פעמיים ברציפות בפלייאוף. בפעם הראשונה אפשר להפתיע את לברון. בפעם השנייה הוא פותר את כל הבעיות כמו מי שרגיל לפתור תשבצים.

לברון ג'יימס בסופו של דבר הוא תופעה על אנושית וחד פעמית. שחקן כדורסל בגוף של שחקן פוטבול. שחקן שמגלם הכי טוב את הכדורסל חסר עמדות, כי לברון יכול למעשה לשחק באיזו עמדה שהוא רוצה. מוח כדורסל שלא מוערך מספיק. מתי יצא לכם לפגוש ספורטאי עם זיכרון צילומי? על כל זה תוסיפו את ההתנהלות שלו כספורטאי. השמירה על הגוף, האתלטיות, הכוח, הגמישות. הימנעות מפציעות, והצלחה לעבור 17 עונות מפרכות בליגה הקשה בעולם, ולהמשיך כאילו כלום. שחקנים אחרים שניסו נשברו פיזית. שחקנים אחרים חוו דעיכה חדה בגיל הזה.

יכול להיות שהוא מעורר אצלכם אנטגוניזם. שאתם שונאים אותו. ככה זה עם הגדולים ביותר. הם מעוררים אהבה, שנאה או פחד. אין אופציה אחרת. אי אפשר להיות אדישים לגדולה. תעריכו. כי לא יהיה עוד אחד כזה.

התאמות שהולכות נגד הליגה

בואו נחזור רגע לדבר על הלייקרס בשלוש השנים האחרונות. בקיץ 2018 לברון חתם בלייקרס בקול תרועה על חוזה לשלוש עונות + אופציית שחקן. הלייקרס היו קבוצה עם צעירים כמו ברנדון אינגרם, לונזו בול, קייל קוזמה, שלברון היה צריך לגדל ולטפח. על פניו, החתימה לטווח ארוך סימנה את הסבלנות של לברון לתהליך. בקליבלנד לברון הקפיד לחתום כל עונה על חוזה לשנה + אופציה כדי לשמור את הלחץ שלו על ההנהלה. זאת הייתה קבוצה שערבבה צעירים חסרי ניסיון עם פוטנציאל, וותיקים שבאו לחפש טבעת. אלא שזו לא קבוצה אופיינית ללברון והעניינים התחילו להתפרק כשאנתוני דייויס באמצעות סוכנות קלאץ' (בה יש ללברון אחוזים) התחיל להפעיל לחץ על הפליקנס לעבור ללייקרס. הלייקרס מצידם היו מוכנים לתת הכול בשביל לקבל אותו, וזה פירק את חדר ההלבשה. לברון לראשונה בקריירה חווה פציעה ארוכה וחזר לקבוצה שבורה. היה סיכוי לפלייאוף, אבל זה לא ממש עניין אף אחד בלייקרס כולל לברון, שבעיקר חיכה לציוות עם דייויס.

בקיץ זה קרה – לא לפני שגם מג'יק ג'ונסון עזב את הקבוצה. המפתחות הועברו לרוב פלינקה שעשה קצת טעויות של מתחילים, אבל הצליח להרכיב ללברון את הקבוצה שאפיינה אותו בשנים האחרונות – כוכב שני והרבה וטרנים שבאים לשחק על טבעת. קוזמה נשאר שריד ללייקרס הישנים ודווקא הוא הלך לאיבוד השנה. אולי בגלל שהרגיש יותר כנכס טרייד מאשר כשחקן שבונים עליו. זה עזר לו להפיל את הערך שלו לרצפה, אבל גם לאבד את האהבה של האוהדים. הם העבירו את האהבה שלהם לאלכס קארוסו, שאחרי שנים שהיה סוד פנימי של האוהדים, הצליח להראות שיש לו לא מעט לתרום גם על הפרקט.

פרנק ווגל קיבל את המפתחות בעמדת המאמן, ונראה כמו סוג של ברירת מחדל, ממש לא המאמן הטיפוסי שלברון אוהב. הוא לא שיחק בליגה, ואין לו את הווינריות של פט ריילי. ווגל התחיל את הדרך באינדיאנה ובנה שם קבוצה הגנתית נחמדה שהפסידה שלוש פעמים ברציפות למיאמי של לברון. לאחר מכן אינדיאנה הידרדרה ביחד עם הקריירה של ווגל. כשמינו את ג'ייסון קיד לעוזר של ווגל, זה נראה כמו תאונה שמחכה לקרות, כמו טיירון לו ובלאט.

ווגל לא יקבל מספיק קרדיט על ההצלחה של הלייקרס. אף מאמן של לברון לא מקבל קרדיט, בטח לא כשיש גם את אנתוני דייויס בקבוצה. ועדיין ראוי וצריך להקדיש לו כמה מילים, כי ווגל היה מאוד משמעותי העונה בלייקרס. ווגל עשה התאמות שהולכות נגד הליגה, הוא הצליח להישאר מסונכרן עם לברון ולראות איתו עין בעין, משהו שמאמנים אחרים נכשלו בו עם לברון. הוא הצליח להשאיר בתלם שחקנים כמו רייג'ון רונדו ודוויט הווארד שבעבר פירקו חדרי הלבשה.

זה מתחיל מהעובדה שהלייקרס שיחקו עם שני גבוהים לאורך העונה, בניגוד גמור למקום שאליו הליגה הולכת. זה עבד להם. ההגנה שלהם על הטבעת הייתה מצויינת והם ניצחו לרוב בקרבות הריבאונד. אבל בזמן שמאמנים אחרים מתחתנים עם השיטה והולכים איתה עד הסוף המר, ווגל ידע לשנות בפלייאוף בסיטואציות מסוימות ולעבור להרכבים נמוכים יותר עם דייויס בסנטר. הוא עשה התאמות קטנות בדקות המנוחה של לברון שהופכות אותו לטוב יותר. למשל שהוא מוציא אותו די מהר בתחילת הרבע הראשון. זה מאפשר ללברון ללמוד את היריבה ולהבין לאן המשחק הולך, ונותן לו המון דקות נגד מחליפים של הקבוצה השנייה. בנוסף, ווגל נוסך המון ביטחון בשחקנים שלו. כששומעים אותו מדבר עליהם מול העיתונאים, ווגל תמיד מוצא את הדברים הנכונים להגיד.

ההגעה של אנתוני דייויס ללייקרס הפכה אותם למפלצת. עדיין היו ספקות לגבי הסגל מסביב, אבל דבר אחד היה ברור מהרגע הראשון. הלייקרס הופכים למפלצת דו ראשית. דייויס היה סופר דומיננטי בקבוצה חלשה במשך שנים, אבל השילוב עם לברון הוא סיפור אחר לגמרי. בפלייאוף דייויס הוכתר כשותף הכי טוב של לברון ואפילו דוויין וייד הנהן בהסכמה.

דייויס הציג את הפלייאוף הכי יעיל שלו אי פעם, כולל 40% משלוש, וכנראה מה שהיה הכי חסר לו בקריירה – תמונת ניצחון, רגע פלייאוף שכולו שלו. זה הגיע במשחק 2 בגמר המערב נגד דנבר. הלייקרס בפיגור שתיים לא היססו ללכת לדייויס על קו השלוש, דייויס קבר שלשה שהבהירה שללייקרס יש שני כוכבים ראשיים, ולא כוכב ראשי וכוכב משנה. לברון לאורך כל הדרך ראה בדייויס שותף ולא סייד קיק, ושמח לתת לגבה ליהנות מאור הזרקורים.

דייויס קצת נשכח עם הרצון הבלתי פוסק של התקשורת למצוא את הכוכב הבא, היוניקורן הבא, אבל דייויס, כיום בשיאו הוא ה-יוניקורן של הליגה. גארד בגוף של סנטר עם יכולות אדירות בשני צידי המגרש. אין אף שחקן בליגה שיכול לעצור אותו, ואולי עקב האכילס היחידי שלו הוא העקב. הנטייה שלו לפציעות רגליים קלות פגעה בו בניו אורלינס והורגשה גם בלייקרס. דייויס סיים את הגמר מדדה, אבל לא ויתר והתעקש לשחק.

גם פועלים אפורים

האליפות הזו גם מאשרת ללייקרס שהדרך שלהם אליה היתה נכונה. ההחלטה למשכן את העתיד תמורת ההווה לא תמיד משתלמת ב-NBA, אבל הפעם כן. לברון ודייויס היו העוגנים, אלא שאיכות הקולקטיב סביבם היתה פגיעה בול אחת אחרי השנייה. בין אם זה ווגל, שהדגיש הגנה מהרגע הראשון ולרגע לא נגרר אפילו למיני-דרמה הוליוודית; ותיקים כראג'ון רונדו או דווייט הווארד, שהפנימו את מקומם ותפקידם והוציאו ממנו את המיטב; קנטביוס קולדוול-פופ, שבעבודה קשה השכיח את העובדה שהלייקרס איבדו שחקן חמישייה ב"בועה" (אייברי בראדלי); או אס מהספסל כאלכס קארוסו. כל כך הרבה סמליות היתה בעובדה שהוא עלה בחמישייה במשחק המכריע של העונה, מדגיש שהלייקרס הם לא רק כוכבים נוצצים, אלא גם פועלים אפורים. "אני אולי לא אצא ואקלע 20 נקודות, אבל אני יודע מה ביכולתי לעשות היטב", יגיד  קארוסו לאחר מכן, נטול חולצה ומשקפי סקי לצווארו, "וזה עוזר לנו לנצח משחקים".

וגם צריך לזכור שלא היה חסר הרבה כדי שלא יהיו משחקים לנצח בהם. יצירת "הבועה" היתה מהלך שאפתני של הליגה בראשות אדם סילבר, שהלך יד ביד עם ארגון השחקנים. הלייקרס אולי ניצחו בסוף, אבל סילבר וה-NBA הם מנצחים גדולים לא פחות: עונה שהחלה באוקטובר 2019 הגיעה לבסוף לסיומה באוקטובר 2020, כשבתווך מתרחשת הטרגדיה של קובי בראיינט, משתוללת מגפה עולמית וניצתת מחאה חברתית בארצות הברית. מה שנשמע כמו פרויקט מתנדנד שיקרוס ברגע שתגיע הבדיקה החיובית הראשונה, היה הצלחה מסחררת. הנגיף נשאר מחוץ לדיסניוורלד, והפלטפורמה למען צדק חברתי  בלטה מאוד. כבונוס, אפילו סין חזרה לשדר משחקי NBA אחרי שנה של ברוגז, שעלתה לליגה הרבה מאוד כסף ולסילבר ספציפית הרבה שעות שינה.

זה לא היה אותו דבר, אבל זה גם לא היה אמור להיות. אמנם אף אחד לא מרחם על שחקני NBA, לא בתנאים ובטח לא בעשירי לחודש, אבל זה לא ש"הבועה" היתה מקום קסום בו ליטפו חדי-קרן בדרך לאימון והתגלצ'ו בתורות על קשת בענן. שחקנים שהלכו רחוק בפלייאוף לא ראו את בני משפחתם במשך שלושה חודשים ומעלה, בזמן שבארצות הברית מתו 215 אלף איש מקורונה. הלו"ז המתוכנן שוחק במלואו בתנאים שווים, והחבילה כללה את המינון הרגיל של דרמה, הפתעות, מנצחים ומפסידים. או גם מפסידים שמנצחים, אם מסתכלים על מה שמיאמי עשתה. תקדימי העבר הקרוב צריכים להעניק אופטימיות בנוגע ליכולתה של הליגה לתמרן בין גזרות גורל, ובראשם תקדים ששמר על שלמות נגד כל הסיכויים. כי לא רק ש"הבועה" לא התפוצצה – בסוף היא גם היתה די פיצוץ.  

מה הלאה?

האליפות הזאת של הלייקרס היא אליפות כבירה גם בגלל הנסיבות אבל גם בגלל הסגל שלברון בנה. מי בכלל ידע מי זה אלכס קארוסו לפני העונה? להביא את ראג'ון רונדו ודווייט הווארד זה כמו להביא חלקים מטלפון נוקיה כדי לתקן אייפון. האליפות הזו של ג'יימס שמה חותמת על עובדה ברורה אחת: שימו את היד שלכם על קבוצה, תעבירו לשם את ג'יימס ותוך שנה הקבוצה הזו מועמדת לאליפות. זה לא דבר שיכולנו לומר על קובי וג'ורדן. לגבי הקושי בבניית הקבוצה, קוואי לנארד ניסה את זה בפעם הראשונה העונה. תראו מה קרה. 

זה יכול להיות קצת לא נעים להיות שחקן ואדם בסטטוס של לברון וללכת בלילה לישון בידיעה שאתה מספר שתיים. ובכן, ג'יימס ביסס את מעמדו כמספר שתיים בכל הזמנים אחרי ג'ורדן. אולי הוא גם המנכ"ל מספר שתיים בכל הזמנים אחרי ג'רי ווסט. אלה שמות שלא בושה להביט על הגב שלהם במרוץ. אבל הנה מה שבאמת חשוב: ג'יימס עדיין לא הפסיק לרדוף אחרי ג'ורדן, ואחרי ווסט הוא אפילו לא התחיל.

כאמור, זו הייתה עונה עמוסת אירועים חריגים, ולרגעים נראה היה שהיא בכלל לא תגיע לסיומה, אבל בסופה, אחרי עשור נטול אליפויות, הלייקרס שמה את ידה על הטבעת. כעת, החבורה מקליפורניה מסיתה את המבט קדימה, ליום שאחרי. אז מה צופן העתיד ללברון ג'יימס וחבריו?

תחילה, מטרת העל: בראש ובראשונה, עוד לפני שתגבש את הצוות המסייע ותחליט את מי תגריל בדראפט, הלייקרס תנסה לשמור על אנתוני דייוויס. הכוכב בן ה-27, כזכור, חתם בקבוצה מ-LA לעונה אחת – עם אופצייה להארכת ההתקשרות בעונה נוספת, שנתונה בידיו. כעת, עומדות בפניו שתי אופציות: הראשונה, להמשיך בצהוב-סגול שנה נוספת תמורת 28.8 מיליון דולר ולהפוך לשחקן חופשי בקיץ הבא. השנייה, לחתום על חוזה ארוך טווח עם הלייקרס, כשהסימנים מעידים על שנתיים – בדומה לאורך החוזה שנותר ללברון.

לדייוויס, יש לציין, מגיע קרדיט על עקביות. גם ביום שאחרי האליפות, הוא עדיין סירב לחתום על חוזה חדש. "אין לי מושג מה יקרה", הוא אמר. "הייתה לי שנה מדהימה עם הלייקרס, אך במהלך החודשים הקרובים נבין מה הלך הרוח. אני לא בטוח במאה אחוז". זו גם העמדה שדייוויס נקט כשהגיע ללוס אנג'לס, עמדת "אני מתרכז בעונה הזו", ואפילו גישושים משיקגו, עיר הולדתו, נדחו על הסף.

ולמרות שדייוויס עוד לא התחייב ללייקרס, הוא לא נותן לליגה סיבה להאמין שיהפוך לשחקן חופשי. גם אם כן, האופציות שלו מצומצמות למדי. 

מעבר לדייוויס, הלייקרס צפויים לערוך עוד כמה שינויים בסגל. מרקיף מוריס, דיון ווייטרס, ג'ארד דאדלי, ג'יי אר סמית' ודווייט הווארד יהפכו לשחקנים חופשיים ולא ברור אם יאריכו את החוזה שלהם בקבוצה. ובמקביל, לקנטביוס קלדוול-פופ (8.5 מיליון דולר), אברי בראדלי (5 מיליון דולר), ג'אבל מקגי (4.2 מיליון דולר) ורג'ון רונדו (2.6 מיליון דולר) – בדומה לדייוויס – קיימת אופציית שחקן להארכת החוזה.

ועוד לפני שפרנק ווגל יתחיל במלאכת בניית הסגל הוא זכה ליחס הטוב ביותר לזכות באליפות גם בעונה הבאה על פי המהמרים בלאס וגאס  – לפני קליפרס, מילווקי וגולדן סטייט.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות