Connect with us

כלכלה ועסקים

ישראלים למען הומלסים

Published

on

ורד אלקובי-ניסים היא אשת שיווק בכירה באימפריה המשפחתית JH Design Group, אחת מחברות הביגוד ורשיונות המוצר המצליחות בארה"ב • עכשיו היא רוצה לתרום את ניסיונה וכישוריה לפיתרון המשבר של60 אלף חסרי הבית בלוס אנג'לס – ובדרך לתרום לשיפור תדמיתה של ישראל באמצעות ארגון I CAN • אם תרצו אין זו אגדה

ארגון ישראלי-אמריקאי חדש הוקם בקיץ 2019 במטרה להפיח משב רוח רענן בקהילה הישראלית בלוס אנג׳לס. נא להכיר את ה- או בקיצור I CAN. מאחורי הארגון המסקרן עומדת אשת העסקים המצליחה ורד אלקובי-ניסים, שרתמה למשימה את דילן הוזייר – מי שהיה יד ימינו של הקונסול הכללי בלוס אנג׳לס לשעבר דיויד סיגל.

פועל להגביר את השפעת ומעורבות הקהילה הישראלית אמריקאית בלוס אנג׳לס במגוון תחומים. כמו כן, הוא נילחם באירגוני ה-BDS ומעניק לצעירים רבים הזדמנות לקחת אחריות, יזמות ולפעול בנושאים שונים ומגוונים בעיר כגון: חינוך, פיתוח הקהילה, תרבות, חדשנות, כלכלה, מדיניות חוץ וגם חיזוק מערכת היחסים בין ארצות הברית לישראל.

מטרת העל של I CAN משתלבת עם החזון של מנהיגים רבים בקהילה הישראלית שטענו בשנים האחרונות שקיימת ירידה בתפיסת הזהות של היהודים האמריקאים את ישראל כבסיס האם שלהם, ושהישראלים האמריקאים החיים בארצות הברית הופכים אט אט להיות ״היהודים האמריקאים החדשים״ ואחראים על שימור והידוק הקשר בין מדינת ישראל לארצות הברית.

בנוסף להיותה מייסדת, ורד היא גם זו שמנהלת את I CAN בקליפורניה. גם אם ממש נרצה, נתקשה להפריד את ורד מהיחוס המשפחתי הכל כך מוכר שלה. ורד היא בתו של אלברט אלקובי, המייסד והבעלים של אימפרית הביגוד והלייסנסינג JH Design Group, אחת מחברות רשיונות המוצר המצליחות בארצות הברית. ברזומה שלהם בלעדיות למוצרים אייקונים של ביגוד ה- NFL, NBA וכמו כן, הם מלבישים את האל-איי דוג׳רס ומחזיקים ברשיונות המוצר לענקים כמו ג'נרל מוטורס, פורד, ימאהה והונדה. החברה נחשבת לשם דבר בתחומה ואלברט אלקובי מוכר כדמות מוערכת בקהילה הישראלית והיהודית בלוס אנג׳לס.

מלבד תפקידה של ורד כמנהלת השיווק של החברה, היא מנהלת עוד 4 חברות נוספות בתחומים שונים. ביניהם חברת מרקטינג שמתמחה באסטרטגית חדירת שוק וברנדינג לחברות מישראל שמבקשות להצליח
בשוק המקומי.

בנוסף היא הבעלים של CURAGENICS, חברת הטכנולוגיה שמתמחה במציאת פתרונות רפואיים בשימוש בקנאביס. אחד הפרוייקטים המובילים של החברה הוא טיפול בחרדות ובניהול כאבים שחלקם מבוססים על מחקרים של פרופסור רפאל משולם – זוכה פרס ישראל ואבי התורה לטיפול באפליפסיה ופרקינסון בעזרת קנאביס.

לאחרונה זכתה ורד גם ברשיון (שהוענק ל-8 בעלי עסקים בלבד בכל רחבי לוס אנג׳לס) לפתוח מועדון לילה מיוחד בווסט הוליווד עם לאונג׳ לקאנביס, בסגנון 'איפלמנטיג אמרסיב אקספיריאנס', בו הקירות והריצפה יכולים להפוך להיות כל מקום שאתם רוצים בעולם. בעזרת טכנולוגית 3D תוכלו לשבת במועדון, לאכול ארוחת ערב ולהרגיש עצמכם בקונצרט רוק בברלין. במועדון הלילה תפעל גם מסעדת שף מיוחדת שתבשל אוכל בשמן קאנביס, מה שהיה עד עתה אפשרי רק במסיבות פופ אפ מחתרתיות במקומות מסויימים באל-איי. המטרה, סיפרה לי, היא להביא שפים גדולים מישראל לבשל את האוכל ה״מיוחד״.

שילבה קריירה עם אימהות

ורד נולדה בתל אביב להורים כרמלה ואלברט, שעלו ממרוקו, ולה אח נוסף בשם מייק. מספר צנוע יחסית למשפחה ממנה מגיעים הוריה שמונים ביחד כ- 24 אחים ואחיות. ורד מספרת שהיא גדלה במשפחה מרוקאית טיפוסית שבה הגבר הוא הדומיננטי בבית. כדי לבטא את עצמה מבחינה אישיותית וגם בפן העיסקי הייתה צריכה למצוא דרך לנתב את הרעיונות העסקיים שלה והדעתנות המתפרצת מבלי לפגוע בכבודו של ראש המשפחה, ונראה כי הטיבה לעשות כן. ורד: ״מגיל צעיר הראתי לבנות שלי שאפשר להצליח בכוחות עצמך. שילבתי איתם את הקריירה וגם אימהות. לקחתי אותן למשרד שלי בעבודה ושיתפתי אותן בפגישות שלי כדי שילמדו ויראו שבנות יכולות להצליח בכוחות עצמן".

נראה שלא נתת להצלחה של אביך לעלות לך לראש?

״תמיד חינכו אותנו להעריך כל מה שיש לנו ולימדו אותנו ששום דבר לא בא בקלות. לא נולדתי ישר להצלחה. ראיתי את אבא שלי מתפתח וגדל לאט לאט. כשאבא הגיע לכאן הוא למד עיצוב ג׳ינסים והיה עובד פשוט בחברה גדולה לבגדים. עם השנים הוא התחיל להתקדם ועבד עם המון שמות מוכרים בעולם הג׳נסים. בהמשך הוא קיבל הזדמנות להיות שותף עם חברה למעילי עור והחל לעבוד כעצמאי. ההצלחה הגדולה הגיעה כשקבוצת הפוטבול ׳מיאמי דולפינ׳ס׳ באו אליו כדי שייצר ג׳קט עור במיוחד בשבילם. זה פתח לו את הדרך, ובהמשך החל לעבוד עם האן.בי.איי וליגת הבייסבול. היום יש לחברה למעלה מ-90 רשיונות של מותגים גדולים מכל העולם".

עם ארגון I CAN ורד רוצה ליצור מנהיגות אחרת. היא שבעה מאירגונים יהודיים שמתפארים בגאלות מפוארת ומקימים לעצמם בורד אקסלוסיבי של אנשי עסקים בקהילה. היא בונה ארגון של אנשים שרוצים לקחת חלק
בעשיה אקטיבית.

ורד: ״הדור של ההורים שלנו היה הולך לגאלות ומבזבז 50 אלף דולר על שולחן רק כדי להראות שיש להם את השולחן הכי יקר באירוע. הדור הצעיר כבר לא מתעניין בללכת לגאלות. אם הוא לא יתחבר למטרה הוא לא יכתוב צ׳קים וגם לא יקנה שולחנות בגאלות ואנחנו נאבד אותו״.

כמעט כל חברי הבורד של I CAN הם נשים. ורד שמה לה למטרה לרתום ולקדם כמה שיותר נשים להיות חלק מהעשיה הציבורית והחברתית בלוס אנג׳לס.

ורד: ״גדלתי בבית שנשלט על ידי גברים. אבל הייתי מורדת. אף פעם לא האמנתי שרק גבר יכול לנהל עסק. כשהייתי נערה רציתי להתעסק בתחום הרפואה והלכתי לבית ספר לאחיות. בגיל 18 התחתנתי עם בעלי ג׳ייקוב ניסים ובמקביל נרשמתי למדיקל סקול. כאשר נולדו לי הבנות לקחתי החלטה לעזוב את הלימודים ולגדל אותן. תמיד הייתה לי דוגמא של נשים שעובדות ושולטות על החיים שלהם. גם אמא שלי עבדה למרות ההצלחה של אבי. היא הייתה ספרית במשך כל השנים. בכלל, 80 אחוזים ממה שאני עושה זה להראות לילדות שלי שהן יכולות לעשות מה שהן רוצות ושהן אף פעם לא צריכות להיות תלויות בגבר״.

אחת המטרות של ורד היא להעצים חברות מישראל ולפתוח עבורן הזדמנויות כאן בארצות הברית. היא סבורה שלא מספיק אנשים מודעים לעובדה למשל שאת משבר המים הגדול בלוס אנג׳לס לפני מספר שנים פתרה למעשה חברת הנדסת מים מישראל שעבדה בצמוד עם העיריה והעניקה לה טכנולוגית אגירה ומיחזור מים. כמו כן, לימדה אותה כיצד להשתמש במי השלגים המגיעים בכל חורף. החברה הישראלית לימדה את מהנדסי העיר גם על טכנולוגית הטפטפות וחיסכון מים. גורמים בכירים בעיריה ובתעשיית המים בקליפורניה מודעים ליכולות של ישראל אך ערוצי המדיה והתקשורת השונים לא פרסמו את הנושא, ובשורה התחתונה הציבור הרחב לא מודע לעובדה שחברה ישראלית היא זו שפתרה את משבר המים הגדול בעיר המלאכים.

ורד: ״אחד הדברים שאני עושה בחברת המרקטינג שלי BRELLASCOPE היא לסייע לחברות ישראליות עם טכנולוגיה נדרשת לפרוץ לשוק. אני משתמשת המון בקשרים של החברה הגדולה של אבא שלי. למשל לאחרונה לקחת חברת הנדסת מים מישראל, סידרנו להם שיתופי פעולה עם גוגול ועם אפל ופתחנו להם דלתות כאן".

ארגון ICAN מתהדר במשרדים בוושינגטון, מסצ׳וסס, בנוואדה והמשרד המקומי בבוורלי הילס. כרגע הוא מטפל באחת הסוגיות הקשות בלוס אנג׳לס – בעיית ההומלסים ברחובות, שהפכו כבר לחלק מהנוף בכל רחבי העיר.

ורד: ״אני נמצאת בבורד של Global Green- חברה מלכ״רית ירוקה עם מטרה לעשות את כדור הארץ מקום יותר טוב לחיות בו. היא בונה בתים מוזלים לשכונות מצוקה בערים שונות כמו ניו אורלינס, ניו יורק וניו ג׳רזי. משפצת ובונה מגורים בערים שניזקו מאסונות טבע שונים ופיגעי אקלים". עכשיו, בשיתוף מיוחד שרוקמת ורד עם החברה הירוקה היא מקווה לטפל בבעית ההומלסים. אבל לא לבדה – היא רוצה לעשות את זה ביחד עם הקהילה הישראלית.

ורד: ״אני רוצה שהקהילה ישראלית תיקח הפעם קרדיט מלא ותראה לכולם שהיא היא פותרת את אחת הבעיות הכי מטרידות במדינה. ארצות הברית הוציא למעלה ממיליארד דולר על בעית ההומלסים, ועדיין אנחנו רואים עליה של 16 אחוז בתופעה הזו בלוס אנג'לס. איפה הפתרון? נראה שאנחנו רק מבזבזים כסף״.

אלמנטים מהפתרון של הקיבוץ

מה התוכנית שלך לבעית ההומלסים?

״כשאבא שלי עבר לישראל ממרוקו הם היו משפחה של 14 נפשות. לא הייתה להם שפה, לא היה כסף ולא לאן ללכת. אז הם עברו לקיבוץ. שם הייתה להם קהילה יציבה, אוכל, מקלט, חברים וסיוע רפואי במקרה הצורך. אז למה אנחנו לא יכולים להציע את אותו הדבר להומלסים?

יש באל-איי כ-60 אלף הומלסים. אז נכון, לחצי מהם יש בעיות סמים וקשה לתקשר איתם. אבל החצי השני אלו אנשים שהחיים פשוט לא הטיבו עימם. אמהות חד הוריות שאיבדו שליטה וישנות במכוניות שלהן או במקלטים. אנשים שאיבדו את מקום העבודה שלהם והידרדרו עד לאיבוד מקום המגורים, או בני נוער שברחו מהבית והתגלגלו לרחובות.

ניקח אלמנטים מהפתרון של הקיבוץ וניתן אותם להומלסים כמו: אפשרות לעבוד בחקלאות, במסעדות או בבתי ספר וקלינקות. ניתן להם אפשרות לעשיה חיובית ולכבוד עצמי. כרגע הם חיים כמו כלבים ברחובות, מה כלבים, לכלבים באל איי יש חיים יותר טובים מלהומלסים. הכלבים מתקלחים בבתים וישנים עם הבעלים שלהם במיטה….

מודל הקיבוץ הישראלי עובד. דרכו אנחנו יכולים לפתור חמישים אחוז מבעיית ההומלסים. צריך לבנות תוכנית של עשר שנים כדי לטפל בבעיה הזו. אנחנו נרתום לכך את הקהילה הישראלית. גם מבוגרים וגם ילדים שילכו ברחוב ויחלקו להומלסים בקבוקי מים ויגרמו להם להרגיש כמו בני אדם. הנוער הישראלי אמריקאי ירגיש מעורב. בשלב הבא אנחנו נקים 'צוות מחץ' במדיה החברתית וניתן לו להציג ולפרסם את הפרוייקט שלנו".

בתוכנית של ורד להקים צוות מדיה דיגיטאלי יהודי-ישראלי שיכלול מובילי דיעה ואושיות רשתות חבריותיות שחיים את עולם האון ליין. הצוות יתפקד כמו ׳יחידה קרבית׳ של מדיה שתגיב ותדווח על כל מה שתקיים בפרוייקטים של הארגון.

בנוסף ילחם הארגון החדש בתומכי ה-בי.די.אס בארצות הברית. ורד: ״נפגיש אותם לשולחנות מסתובבים עם בכירים במשטרה וגם עם ראש העיר כדי שהם באמת ירגישו שהם מעורבים ואת ההשפעה שלהם. כל הקרדיט הפעם הולך לישראל. אנחנו הולכים לעשות סוף לעניין שישראל מופיעה ומוזכרת תמיד רק בקונוטציה שלילית״.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

כלכלה ועסקים

מריחואנה במטוס, שאיפה להיות ראש ממשלת ישראל

Published

on

״וול סטריט ג׳ורנל״ חושף בכתבת פרופיל כמה דברים מוזרים על היזם הישראלי המצליח אדם נוימן ואשתו רבקה, הדודנית של גווינת' פלאטרו • סיפור הנפילה הדרמטי של היזם שהוביל את עלייתה המטאורית של אחת מחברות הסטארט-אפ היקרות ביותר של העשור האחרון

אדם נוימן הודיע על התפטרותו מתפקיד מנכ"ל We, החברה האם של חברת שיתוף חללי העבודה WeWork, אך ימשיך לכהן בתפקיד יו"ר החברה. "עסקינו מעולם לא היו איתנים יותר, בשבועות האחרונים ההתמקדות בי הפכה לגורם מפריע משמעותי", אמר נוימן בהודעה שפירסם. "החלטתי למען טובתה של החברה לפרוש מתפקיד המנכ"ל". ההחלטה מהווה נפילה דרמטית של היזם שהוביל את עלייתה המטאורית של אחת מחברות הסטארט-אפ היקרות ביותר של העשור האחרון.

התפטרותו של נוימן היא הצעד המשמעותי ביותר שנקטה עד כה החברה כדי לרכוש חזרה את אמונם של מנהלי ההשקעות – שסירבו לרכוש מניות של החברה בניסיונה הכושל לבצע הנפקה. משקיעים גם הביעו דאגה ביחס למודל העסקי של החברה, שהוציאה מיליארדים על הרחבת פעילותה אך ספק אם תגיע לרווחיות בעתיד הנראה לעין.

בשבוע שעבר הודיעה WeWork על דחיית הנפקה ראשונה לציבור (IPO) שתוכננה לספטמבר, ימים ספורים בלבד לפני תחילתו המתוכננת של הרוד-שואו למשקיעים. ההחלטה התקבלה בעקבות נפילה חדה בהערכת השווי של החברה, ובצל ספקות של המשקיעים בנוגע למודל העסקי של החברה והממשל התאגידי שלה. לקראת ההנפקה המתוכננת הנמיכה WeWork את הערכת השווי שלה לרמה של עד 15 מיליארד דולר, לעומת הערכת שווי של 47 מיליארד דולר ששיקף להסבב גיוס פרטי שביצעה בינואר.

הדרישות להתפטרות נוימן התחזקו גם על רקע ספקות לגבי כושר מנהיגותו וסגנונו האישי המוחצן והמוגזם. העיתון וול סטריט ג'ורנל חשף בשבוע שעבר בכתבת פרופיל עליו כי בקיץ שעבר טס נוימן לישראל במטוס פרטי עם חברים ועישן מריחואנה. אחרי שירד מהמטוס, גילה צוות הטיסה כמות נאה של מריחואנה שהוסתרה בתוך קופסת קורנפלקס לטיסה חזור. הבעלים של המטוס, שחשש מההשלכות של טיסה לארה"ב עם מריחואנה על הסיפון, ביקש לקבל את המטוס בחזרה, ונוימן נאלץ לחזור לניו יורק בדרך אחרת. במקרה אחר, אמר נוימן כי אחת השאיפות שלו היא להפוך לראש ממשלת ישראל. לאחרונה, הוא אמר כי אם יתמודד על משרה כלשהי, זו תהיה משרה של נשיא העולם, לפי דברים שאמר לג'ורנל אדם אחר ששוחח איתו.

משקיעים בוול סטריט ובעמק הסיליקון נרתעים מניגודי עניינים שנחשפו בתשקיף ההנפקה. למשל, נוימן החכיר נכסים שלו לחברה ונטל הלוואות גדולות בגיבוי המניות שלו. כמה מהמשקיעים הפרטיים ב-We אמרו שכעסו כשנודע להם שגוף בשליטת נוימן מכר את זכות השימוש במילה We לחברה תמורת כמעט 6 מיליון דולר לפני שהלחץ הציבורי שכנע את נוימן לוותר על העסקה הזו. "כך לא מתנהגים", אמר דיק קוסטולו, מנכ"ל טוויטר לשעבר, שהוביל אותה להנפקה הציבורית מהגדולות שהיו בעשור האחרון. "רמת העסקאות הפרטיות שלו שנחפשה בתשקיף היא שערורייתית, והיא באה בעיתוי שבו הרגולציה, הפוליטיקאים והאזרחים במדינה מביטים בעמק הסיליקון ותוהים אם יש שם רמה נאותה של מודעות עצמית".

התחלה עסקית צנועה במנהטן

נוימן, יליד תל אביב, גדל בקיבוץ ניר עם בישראל ועבר לארה"ב בגיל 22, כאן הוא למד במכללת ברוך וניסה לפתוח עסק. מדירתו בטרייבקה, מנהטן (שהייתה של אחותו הדוגמנית עדי נוימן), הוא פתח את Krawlers, יצרנית בגדי תינוקות עם מגיני ברכיים להקלת הזחילה. הסיסמה שלו היתה: "רק מפני שהם לא אומרים זאת, זה
לא אומר שלא כואב להם". העסק לא תפס.

הוא ומק'קלבי פתחו עסק צדדי להשכרת שטח משרדי משותף, בתקופת המיתון שבא אחרי המשבר הפיננסי ב-2008. השניים נדהמו מן הביקוש הגבוה. ב-2010 הם השיקו את WeWork, עם אותה מהות של מודל עסקי, שקיים גם היום: הם חכרו משרדים לטווח ארוך, שיפצו ועיצבו אותם כדי להפוך אותם למגניבים, והשכירו שולחנות ומשרדים לטווחים קצרים, לעיתים גם חודש.

כבר בשלב מוקדם צייר נוימן תמונה של איך WeWork מחברת יזמים ואחרים, שבעבר עבדו מהבית או מבתי קפה, ואיך היא תשנה את דרך העבודה בעולם משתנה. המייסדים תכננו שהמותג We יתרחב מעבר לשטח משרדים, אל קטגוריות כמו דיור ומימון. נוימן עבד על הדימוי של החברה כחברת טק, ככל שהיא צמחה.

משקיעים ועובדים שלעבר מספרים איך נוימן הנלהב שכנע אותם בתוך דקות להאמין בעתיד הגדול של החברה. "כשפגשתי אותו, רציתי להשקיע כבר אחרי כמה דקות", אמר ג'ואי לב, אשר קרן סטאר פארם ונצ'רס שלו השקיעה ב-WeWork ב-2013 ובסבבי גיוס מימון רבים נוספים שלה. "הוא היה רעב להצלחה – זה היה ברור". גם מנהלים לשעבר, שלא אוהבים את נוימן, נותנים לו אשראי על יכולת בלתי רגילה לייצר מוטיבציה אצל אנשים ולדחוף את החברה.

נוימן מוותר על מוסכמות רבות של המנכ"ל המכופתר הסטנדרטי. הוא ערך מסיבות חשק כבר בימים הראשונים. במשרד הוא מתהלך לעיתים קרובות יחף. במשרד קודם שלו הוא ניגן שירים של ריהאנה כשמאמן החזיק עבורו שק אגרוף, ואחר כך התהלך סביב כשהוא מיוזע ונרגש מהאימון והמוזיקה.

כמו כמה מנכ"לים מפורסמים בעולם הטק, גם הוא מקווה לחיות לנצח, לפי שלושה אנשים ששמעו אותו אומר זאת, והוא השקיע בחברת ההזנק להארכת החיים Life Biosciences. הוא נוהג לומר שמשימתו היא "ליצור עתיד שבו ירידה שקשורה בגיל אינה חלק מהחיים".

כש-WeWork צמחה, נוימן הביא עוד ועוד השקעות. בהתחלה של עשרות מיליוני דולר מיזמי הון סיכון, ואחר כך מאות מיליוני דולר מקרנות הנאמנות טי. רואו פרייס ופידליטי השקעות. והעיקר, הוא הבטיח לעצמו שליטה מלאה בחברה ב-2014, כשהביקוש של המשקיעים היה גבוה – כשהחזיק במניות של עשר זכויות הצבעה רגילות.

בהמשך הוא מצא אח תאום, בדמות של מסיושי סאן, מנכ"ל קבוצת סופטבנק היפנית, שכמו נוימן אוהב סיכונים ומכבד הימורים גדולים. סאן, בכיר טלקום בדימוס שהפך את סופטבנק לקרן הטק המובילה בעולם ב-2017, נפגש עם נוימן בהודו ב-2016 והחל לחשוב על השקעה.

השקעת הענק של סופטבנק

סופטבנק התחייבה תחילה ל-1.3 מיליארד דולר במימון חדש ב-2017. נוימן סיפר לחברים איך סאן מעריך את העובדה שהוא מטורף – וחשב שהוא צריך להיות עוד יותר משוגע. עובדים רבים לשעבר אמרו שהם לא תמיד ידעו בכמה רצינות לקחת כמה ההכרזות של נוימן. בימים הראשונים הוא נהג להעלות באקראי רעיונות, כמו להוסיף בריכת שחייה במרתף מטה החברה, או לפתוח חברת תעופה. הוא אמר לפחות לאדם אחד שהשאיפות שלו כוללות גם להיות ראש ממשלת ישראל. לאחרונה הוא אמר שאם הוא יתמודד על משהו, זה יהיה על נשיאות העולם, לפי אדם אחר ששוחח איתו.

ההשפעה והאפקט שיהיו לנו על העולם הזה יהיו כה גדולות", הוא אמר בשנה שעברה ב"מחנה קיץ" בדרום-מזרח לונדון, שאליו הוטסו עובדי החברה לאירוע בסגנון פסטיבל מוזיקה. יום אחד, הוא אמר, החברה "תוכל לפתור את הבעיות של ילדים יתומים", ולהמשיך לעבוד על משימות נוספות כמו ביעור הרעב בעולם.

האלכוהול זרם בכמויות גדולות. עובדים מרחבי העולם ניצבו לתצלומים עם הבוס. לכמה סמינרים היה מרכיב רוחני, כולל עם מומחה הבריאות ההוליסטית דיפאק
צ'ופרה, שממליץ על מדיטציה ויוגה באופן קבוע.

נוימן אמר לכמה אנשים בשנתיים האחרונות, שהיעד האיש שלו הוא להפוך לטריליונר הראשון בעולם.

הוא נהנה במיוחד מטיסות במטוסים פרטיים. בשנה שעברה קנתה We מטוס כזה ב-60 מיליון דולר ומשהו, לפי יודעי דבר. נוימן לווה יותר מ-740 מיליון דולר בגיבוי מניותיו בחברה, ומכר מניות במאות מיליוני דולר, שוב לפי יודעי דבר. בכך הוא עורר ביקורת נרחבת של אנליסטים ומשקיעים מעמק הסיליקון. מכירות המניות לא דווחו בתשקיף ההנפקה.

בסבב השקעות ב-2015, נוימן מכר עשרות מיליוני דולר במניות. זמן קצר אחר כך החברה השיקה קנייה חוזרת של מניות, גם של עובדים אחרים. אבל החברה נתנה להם סידור אחר, של תשלום למניה שהיה מופחת בהרבה מהתשלום שקיבל נוימן, לפי יודעי דבר. המכירה של נוימן לא פורסמה בתוך החברה.

בכירים ב-Weאומרים שמחיר קנייה חזרה של המניות לא יכול היה להיות גבוה יותר מנימוקי מס. מכירות מאוחרות יותר היו שוויוניות יותר.

תרבות הטקילה ומסיבות גדולות

נוימן יצר תרבות מיוחדת בדמותו. חולצות טי ושלטים נושאים סיסמאות, כמו "תדחוף מהר יותר" ו"תודה לאל שזה יום שני". העובדים הם לעיתים קרובות יחצנים גדולים של החברה, במובן זה שהם מאיישים משרדים ומשחקים את המגמה ההיפסטרית.

האלכוהול היה חלק מהתרבות הזו, בייחוד בחמש השנים הראשונות. נוימן אמר לאנשים שהוא אוהב שהשתייה שוברת מחיצות. הטקילה האהובה עליו זורמת בחופשיות. במקומות הבילוי של העובדים מצויים תמיד ארגזי טקילה דום חוליו 1942, עם מחיר לצרכן של יותר מ- 110דולר לבקבוק. השתייה מתחילה לעיתים בבוקר.

כמה שבועות אחרי שהוא פיטר 7% מהעובדים ב-2016 הוא התייחס בכובד ראש לנושא הזה בערב של מפגש עם העובדים במטה החברה. הוא אמר לנאספים שהמהלך היה קשה, אבל חיוני כדי להפחית עלויות, והחברה תהיה טובה יותר. מיד אחרי הנאום, הגיעו עובדים נושאי מגשי שוטים של טקילה וחילקו אותו, עם הרמת הכוסיות הרעשנית. זמן קצר אחר כך נכנס לחדר דריל מקדניאלס מלהקת ההיפ-הופ Run-DMC, חיבק את נוימן וביצע כמה שירים לקהל. העובדים רקדו לצלילי הלהיט משנות ה-80, It's Tricky, ומגשי הטקילה עשו עוד סבבים. היו עובדים שעדיין חשבו על הפיטורים, והרגישו נבוכים ומבולבלים מההתנהלות הזו.

חלק גדול מהתרבות הזו התמתן כשהחברה התבגרה. מחנה הקיץ, למשל, בוטל השנה. גם נוימן התרכך קצת, לפי ידידיו. לעיתים האו מתנזר מאלכוהול שבועות ואפילו חודשים, והמסיבות הפרועות כבר פחות תכופות. רעייתו, רבקה נוימן, עזרה לתהליך הזה של הפחתת מספר המסיבות.

האשה רבקה דואגת לרוחניות בחברה

רבקה, דודנית של השחקנית וגורו הבריאות גווינת פלטרו, אמרה שהיא ובעלה נדלקו זה על זו כשהם נפגשו לראשונה, כשהוא היה תפרן חסר כל שניסה להקים עסק. "זה היה כאילו הזמן עמד מלכת", היא אמרה למראיינת פודקאסט בשנה שעברה. פשוט ידעתי שהוא יהיה מי שיציל את העולם". עובדים לשעבר שעבדו איתה אומרים שהיא דוחפת להכניס רוחניות" ל-We, שהצהרת הכוונות שלה היא "להרים את המודעות של העולם". עד השבוע היא נהנתה מאוטונומיה רחבה בחברה. היא מנהלת המותג הראשית ומנהלת גן הילדים ובית הספר היסודי של החברה, שעולה 42 אלף דולר בשנה ופתוח לכולם. היא גם מייעצת לבעלה, ואומרת לעובדים שהם מקבלים במקרים רבים
החלטות ביחד.

השניים מחלקים את זמנם בין בתיהם הרבים, יש להם לפחות חמישה. הם סיפרו לעובדים שהם פתחו את WeGrow אחרי שלא היו שבעי רצון מאופציות הלימוד לחמשת ילדיהם. בני הזוג התחייבו לתרום לצדקה מיליארד דולר בעשור הקרוב.

רבקה נוימן היתה אמורה למלא תפקיד מרכזי בבחירת יורש לבעלה במקרה של אובדן כושר עבודה, אך לאחרונה היא ויתרה על הזכות הזו על רקע לחצים של משקיעים.

שני בני הזוג יכולים להיות אימפולסיביים לעיתים, אומרים בכירים לשעבר. נוימן פיטרה עובדים רבים אחרי שנפגשה איתם כמה דקות בלבד, בנימוק שאין להם את האנרגיה הדרושה. היא ובעלה שיגרו עובדי תחזוקה ומחשוב של החברה לבתיהם לביצוע תיקונים פרטיים.

כשנוימן הכריז בשיחת וידאו מישראל ביולי 2018 שהחברה תאסור על אכילת בשר, המנהלים בניו יורק נתפסו לא מוכנים לכך. נוימן כמעט לא סיפק הסברים, והבכירים בניו יורק התקשו למצוא נימוק טוב – הם החליט לבסוף על "קיימות" – והחליטו איך ייאכף האיסור. הם החליטו שהעובדים לא יוכלו להזמין בשר בארוחות על חשבון החברה, אך יוכלו לאכול במשרדים בשר שהחברה לא שילמה עליו. עובדים לשעבר אומרים שהם ראו מאז את נוימן אוכל בשר.

אחרי פרסום תשקיף ההנפקה באוגוסט 2019, החברה הפכה לבדיחה בעמק הסיליקון ובוול סטריט. אנליסטים ומתחרים מתחו ביקורת על היעדרותם של פרטי ההיגיון הכלכלי של עסקי המשרדים. חסידי היושרה התאגידית והאישית הצביעו על הרשימה הארוכה של ניגודי עניינים. כמה וכמה משקיפים דיברו על האירוניה של עשיית רווח
אישי מהמילה We.

שנים על עמידה בראש חברה פרטית לא הכינו את נוימן לתגובה השלילית הזו. בכל פעם שהוא גייס כסף תכופות במפגשים אישיים שבהם כותבי ההמחאות יכלו להתרשם מקסמו האישי – התמחור עלה, הכסף זרם והעסק התרחב. כמה משקיעים אמרו שכאשר הם העלו הסתייגויות מהעסקים הפרטיים של נוימן, הוא טאטא הצידה את הנושא. למרות צמיחתה של We, ההפסדים שלה עולים באותו הקצב של ההכנסות, ויוצרים צורך תמידי בהשקעות חדשות. זה מנוגד לתחזיות המוקדמות של נוימן, שאמר בעבר שהחברה לא תזדקק לעוד כסף. במקביל, עסקים נוספים, כמו חטיבה לדיור, מועדוני כושר, עיצוב פנים של משרדים ויחידת ניהול, צומצמו כולם או שלא הניבו את שולי הרווח הגבוהים שהיו אמורים להניב.

המשך לקרוא

כלכלה ועסקים

למה קליפורניה עוצרת את ה-Gig Economy

Published

on

נדרש שיעור עוני מחפיר והפסד אדיר ממיסים כדי לגרום למחוקקים מקליפורניה לנסות לעצור את המודל של כלכלת החלטורה, בו מתמחות חברות כמו אובר וליפט • כדאי שתתכוננו לעליה של30% במחירים שלהם

תקנה AB5 שעברה החודש בבית המחוקקים של מדינת קליפורניה לא נשמעת כתחילתה של ידיעה מסעירה. בטח לא ביחס לכותרות שמנפק נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בכל ציוץ שני. אלא שהתקנה שקידמה הנציגה הדמוקרטית לורנה גונזלס בעידוד מושל המדינה גווין ניוסם, עשויה לחולל שינוי מהותי בשוק העבודה האמריקאי (וממנו לעולם) ולהשפיע על הרגלי הצריכה שלנו.

התקנה מחייבת את החברות אובר וליפט להכיר בספקי השירות כעובדי החברה ולא כקבלנים עצמאיים ומערערת הלכה למעשה את המבנה שעליו הן מושתתות.

על מה אנחנו חושבים כשהשם אובר או ליפט עולה? אולי על שדרוג הדרך להתנייד בערים גדולות בעולם ולמה לעזאזל השירות לא קיים בארץ). אחדים מאיתנו יחשבו על מסגרת העבודה המהפכנית שבה מועמס הסיכון על הנהגים, כמי שלוקחים על עצמם את הוצאות הדלק, בלאי הרכב והתיקונים ללא שכר מינימום, ביטוח בריאות, פנסיה או ימי מחלה. אחרים יחשבו על הסיפורים המדאיגים בדבר תקיפות מיניות של נוסעות על ידי נהגים עלומים, שהרי החברה בסך הכל מתווכת באמצעות האפליקציה בין בעל הרכב לנוסעים.

אובר וליפט הן רק שתי דוגמאות בולטות ל-Gig economy, "כלכלת חלטורה" בתרגום חופשי ו"כלכלה שיתופית" בנוסח מכובס יותר. לכאורה ביטוי לצורות תעסוקה רבות המוכרות לנו כ"עבודה זמנית" – מעובדי קבלן לפרילנסרים, דרך עובדים עונתיים, עובדי Outsourcing וכלה במיצוי תרומתם של "מתמחים". אלא שכלכלת החלטורה לוקחת את דפוסי העבודה הארעיים הללו צעד אחד קדימה, ומייחסת לפירמה מעמד של פלטפורמה טכנולוגית המעניקה לעובדים את האפשרות להתפרנס בהיקף שנראה להם, לרוב לאחר מחוייבות למספר מינימלי של שעות.

ה-Gig Economy מוצגת לא פעם כבשורה החדשה של שוק העבודה: החירות ללקט עבודה במספר מקומות בזמן, במקום ובהיקף המתאימים לעובדים. גם אם מרחב התמרון הזה נוח לעובדים מסויימים הרי שהשיטה הופכת בהדרגה לסטנדרט מקצועי חדש, גם לעובדים הזקוקים לביטחון תעסוקתי, שכר יציב ולכאלו שאינם יכולים בנקל לוותר על ימי מחלה או זכויות סוציאליות. עובדי כלכלת החלטורה או עובדי האפליקציה כבר מקיפים תחומי עבודה רבים מלבד תחבורה ציבורית. יש ביניהם נהגי משאיות, טבחים, עובדים בענף הבנייה ושליחים. על פי הערכות, כ-8.5 אחוז מהעובדים בקליפורניה מתפרנסים מכלכלת החלטורה. תחום התחבורה הציבורית לבדו מפרנס בקליפורניה כ-220 אלף נהגים.

קליפורניה חולמת

יוזמת החוק של גונזלס לא צצה כמובן בן לילה. קדמה לה פסיקה של בית המשפט העליון של מדינת קליפורניה באפריל השנה, שקבעה את מבחן "עובד האפליקציה" או מבחן ה-ABC (על שם שלושת הסעיפים בפסיקה). על פי ההחלטה חובת ההוכחה לכך שלא חלים יחסי עובד מעביד מוטלת על הפירמה, בהתאם לשלושה תנאים: אם העובד משוחרר מניהול והנחיות של מקום העבודה על פי החוזה והלכה למעשה; אם העובד מבצע עבודה החורגת מהעשייה הרגילה שעבורה מעסיקה הפירמה עובדים; ואם העובד עוסק במקצוע או בעסק עצמאי ממוסד בעל אופי זהה לתחום העיסוק של הפירמה.

מדובר בתנאים מצטברים: רק קיומם של שלושתם מאפשר לחברות להתנער ממחויבותן לעובדים. תקנה AB5 לוקחת את פסיקת בית המשפט צעד אחד קדימה, ומבהירה כי עובד שלא עומד במבחן ה-ABC הוא עובד לכל דבר ועניין ולפיכך הוא חייב לקבל שכר מינימום, ימי מחלה, שעות נוספות, זכאות לדמי אבטלה והטבות נוספות. בנוסף, מעניקה התקנה לראשונה לערים בקליפורניה כמו גם לתובע הכללי את הזכות לתבוע
חברות המפרות את החוק.

מה הוביל לעניין העצום בעובדי הקבלן החדשים במדינת קליפורניה? מהיכן פרצה ההתעניינות של המיינסטרים הפוליטי בעובדי צווארון כחול במדינה שמתגאה בעמק הסיליקון? העניין הוא כמובן בראש ובראשונה כלכלי. על פי הערכות, מאבדת מדינת קליפורניה מדי שנה כשבעה מיליארד דולר בגין עובדים המדווחים כ"קבלני משנה" ולא כעובדים. בנוסף, נתוני העוני בקליפורניה מדירים שינה מן הממשל, ובצדק. קשה אולי להאמין, אך במקום מושבן של תעשיות ההיי-טק והוליווד שיעור העוני עומד על 18.2 אחוז, שני רק לוושינגטון הבירה (18.4 אחוז). זאת כשהממוצע בארצות הברית עומד על 13 אחוז ומחושב ביחס לעלויות מזון, ביגוד, מגורים ועלות שירותים ציבוריים (חשמל, מים ועוד).

קיל ביל 5

על הדאגה מממדי העוני הרחבים מעידה העובדה כי ה-AB5 מחריגה מקצועות חופשיים כרופאים, פסיכולוגים, סוכני ביטוח, עורכי דין, רואי חשבון, מהנדסים וסוכני נדל"ן – מתוך הנחה כי מקצועות אלה מאפשרים לבעל המקצוע להגדיר בעצמו את גובה התשלום מול הלקוח על בסיס הישגיו וכישוריו. בין אם מדובר במצב זמני או לא, כרגע מהווה תקנה AB5 סמלי משהו בהתחשב בכך שמדובר דווקא במדינה שהזניקה
את כלכלת החלטורה לפני כעשור.

חברות האפליקציות מצדן לא מתכוונות מן הסתם לוותר. הן ממשיכות להתעקש על היקום התעסוקתי המקביל שיצרו, שבו אין "עובדים" ו"מעסיקים" אלא משתמשים" ו"לקוחות".

בסמוך להעברת התקנה ניסו ראשי אובר וליפט להעביר גרסה מרוככת יותר, שלפיה לנהגים ישולם שכר מינימום שעתי של 21 דולר בתמורה לשמירת מעמדם של העובדים/משתמשים כ"קבלני משנה". ההצעה נדחתה לחלוטין על ידי בית המחוקקים.

גם לאחר שהחוק עבר הודיעו ראשי אובר וליפט כי אין בכוונתם להגדיר מחדש נהגים כמועסקים. "אנחנו מאמינים כי ההגדרה הראויה לנהגים היא עצמאיים", אמרו. ההערכות הן שהחברות משקיעות כ-100 מיליון דולר במאמצי לובינג לריכוך גזרת ה-AB5, וחשוב עוד יותר – מהרחבתה הצפויה למדינות נוספות בארה"ב ומחוצה לה. טיעון מרכזי במלחמת ההישרדות של החברות הללו יהיה עלייה צפויה של כ-30 אחוז במחיר ללקוחות.

המשך לקרוא

כלכלה ועסקים

חברות התעופה הרוויחו 1.5מיליארד דולר רק על גבייה עבור מזוודות

Published

on

גבייה עבור מזוודות הפכה להיות נחלתן של רוב חברות התעופה בארה"ב • בשעה שמחירי הטיסות ממשיכים להישחק, דמי התשלום על מזוודות נמצאים במגמת עלייה

חברות התעופה בארה"ב הכניסו לקופתן 1.5 מיליארד דולר מגביית תשלום עבור מזוודות ברבעון השני של 2019 – כך מפרסם משרד התחבורה האמריקאי.

גבייה עבור שירותים נוספים בטיסה הפכה להיות כמעט עניין שבשגרה עבור הנוסעים בשנים האחרונות. גבייה נפרדת על מזוודות היא המוכרת ביותר, אבל הנוסעים כבר הורגלו לשלם בנפרד על הושבה ועל מזון או שתייה. למעשה, גבייה עבור מזוודות הפכה להיות נחלתן של רוב חברות התעופה – ובשעה שמחירי הטיסות ממשיכים להישחק, דמי התשלום על מזוודות נמצאים במגמת עלייה.

גם הרגלי הנוסעים השתנו בעקבות זאת – חברות התעופה מדווחות כי יותר נוסעים מביאים עמם כבודת יד למטוס, ובמקרים רבים המשמעות היא עיכובים בהמראות שנגרמים בשל תהליך ארוך יותר של עלייה למטוס ושל הושבת הנוסעים במקומם (מציאת מקום בתאי האחסון העמוסים, העברת כבודה עודפת לבטן המטוס וכדומה). העיכובים – שמביאים לחוסר יעילות וסטייה ממועדי ההמראות שיכולה להוביל לתגובת שרשרת – מתורגמים להוצאה כספית שחברות התעופה ישמחו להימנע ממנה, לרבות קנסות שהן עלולות לשלם לנמלי התעופה. עיקר התשלום נגבה מהטסים בטיסות פנים ברחבי ארה"ב.

השינוי בשיטת התמחור של כרטיסי הטיסה עם הוצאת הכבודה כתשלום נפרד (מה שבעבר היה חלק בלתי נפרד מכרטיס הטיסה) חוסך לחברות התעופה מאות מיליונים דולרים: חברות התעופה בארה"ב מחויבות לשלם למדינה מס בלו בשיעור של 7.5% ממחירי הכרטיסים על טיסות פנים – המס הזה לא חל על תשלומים נוספים, ומכאן שכאשר הנוסעים משלמים בנפרד על הכבודה שלהם, על תשלום זה החברות לא משלמות את החלק היחסי של המס למדינה.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות