Connect with us

חדשות ואקטואליה

ישבנו במשך שעתיים וצחקנו. ישראלים היינו, ישראלים נשארנו

Published

on

באלפית של תקציב חודש אחד בת"א, יש לנו כאן ״הבימה״ של עיר המלאכים לתפארת

מבקר (מפקח) עיריית לוס אנג׳לס רון גלפרין נולד בארה״ב, בן של ניצול שואה ואמא צברית, נצר לשושלת רבנים ידועים.  בסוף ההופעה הוא עלה לבמה ובעברית-אמריקאית הודה לאורי דינור וצוות ההפקה, כמו גם לבאים כולם. לרוב, דור שני ושלישי כבר אינו דובר עברית וגם אינו יודע קרוא וכתוב; תרה מכך, אותם דורות של בני ונכדי ניצולי שואה, ישראלים שירדו ויהודים שהיו תומכים נלהבים של ישראל סטו מדרך הישר והם מרוחקים מרחק יום מלילה ממדינת ישראל, התגשמות כל שאיפותנו. לכן היה זה יוצא כה יוצא דופן, כה מרענן.

ראו הבדל: הנה נבחר ציבור שבא לתמוך ולעודד, מיוזמתו ולא לבקשת המארגנים, ואף הביא איתו תעודת הוקרה. בא ודיבר בשפה מוכרה-מוזרה, שהיא לו אינה שפת אם, והפך את הערב שנועד לתורמים ותומכים למיוחד במינו.

מי לא היה? הפילנתרופים הישראלים הרגילים, שאת שמותיהם אנחנו רגילים לראות מתנוססים בכל מקום, ושאותם אנו זוכים לראות פעם אחר פעם, כשהם נואמים, מרצים או מעודדים זה את זה לתרום יותר בנסיון לבייש את הזולת בפומבי, להביכו כדי שיגדיל ויתן יותר מכספו.

היכן זה לא התרחש?  במרכז הקהילתי המקומי, זה שאמור לשרת את הקהילה הישראלית-אמריקאית ואשר לו תקציב של שבע או שמונה ספרות, שזה הבית הטבעי לפעילות מסוג זה.

מה כן היה?  ראשית הכיבוד – מבחר מנות ראשונות שהוגש בצורה אישית – סלט חצילים, חומוס, פטריות, כרובית – והכל טעים להפליא ומוגש בטוב טעם – אפילו עם פרחים אכילים לקישוט. בצד אחד עמדו המכינים והכינו (מלשון בנו) את המנות האישיות, לידם משגיח ישראלי-דתי שנתן הרגשה של אכפתיות במקום כפיה. הוא אף דאג שיכתבו ליד היינות שהם אינם כשרים, למי שמקפיד, שלא יטעה מישהו בתום לב במחשבה שהאוכל כשר ולפיכך גם היין. לא הייתי בצ׳רקול (פחם) גריל ובר בשדרות בוורלי, אך עתה המסעדה מצפה לסועד נלהב חדש.

בסיום הוגשו מנות אחרונות, עבודת מחשבת של פסקל. ברי שכל קינוח נעשה בקפידה יתרה, ואני רק מקווה שהיו מגשים נוספים למלא את החסר, כה טעימות היו המנות האחרונות, ולי מיד נראו כלא מספיקות לכל הקהל שגדש את המקום. גם מראה וגם טעם וחשק לעוד.

כמו הכיבוד, כך המשתתפים. למעט מספר זוגות, לא הכרתי את מרבית הבאים, ואני תמיד מתפלא מחדש על מספר הישראלים בעיר – אלו הותיקים ואלו הטריים לחלוטין.

מצאתי כאן הרגשה של משפחה, עם מערכות העתונים המקומיים התומכות (כמו גם מתחרות) זו בזו. הרגשה טובה של עשיה ברוכה. ערב תומכים, ללא הממסד וללא התורמים שבד״כ מחפשים את עצמם, רוצים לראות ולשמוע את שמם מוזכר פעם ועוד פעם ועוד פעם (עד שכולם כבר מתעייפים). והנה הממסד האמיתי מגיע אליהם, ואין זו מחמאה סתם.  אם רון גלפרין יכול גם להגיע תקציב, שכן לעיר לוס אנג׳לס תקציב ייעודי לתרבות. עבורו (ועבור העיר לוס אנג׳לס), תקציב זניח שאפילו לא חושבים עליו שניה יכול להוות מסד לכמה שנות פעילות פוריה עבור היוזמת, מפיקה והשחקנים כולם. עבורם כולם זו עבודה התנדבותית (וזו דורשת השקעה עצומה של זמן ואנרגיה). קל מאד כשמישהו אחר עושה ומשקיע, והכל מגיע מן המוכן, אך מעטים המשוגעים המוכנים ויכולים להשקיע את כל כולם עבור דבר שאפילו לא משלם פחות ממשכורת מינימום.

מה מצאתי בערב, ולא בפעם הראשונה?  דבקות במטרה, חזון לבאות, התגשמות משאלות ועשייה לשמה. אורי טאייר-דינור מאמינה בתאטרון ישראלי בעברית. מהכתוב, דרך השחקנים ועד אחרון הפרטים, הכל על טהרת הישראליות, קרי תמצית מזוקקת של ״אנחנו״. בלי תמיכה ממשית, אורי נלחמת עבור חזונה מזה שנים, ואחת לתקופה אנחנו נהנים מהצגה חדשה מבית היוצר המקומי. השחקנים אינם אותם שחקנים, המקום אינו אותו מקום, ואפילו אם המציאות מזכירה מעט ״צועניות״ התוצאות על ציר הזמן מרשימות ביותר. יש לנו תאטרון ישראלי בעברית, מקומי ומשלנו. מה עוד ניתן לבקש שלא ניתן? איך אורי (ובעלה התומך) עושה (עושים) זאת? חייבים להיות משוגעים לעניין.

ישבנו משך שעתיים וצחקנו. ישראלים היינו, וישראלים נשארנו. אלו לא הגיעו בזמן. זו ישבה עם כובע (כי זה מאוד אופנתי באמצע החורף, ולא אכפת לה אם זה מסתיר). זוג אחד (לא צעיר) היה צריך לגעור בזוג אחר שאמר משהו והם הסתובבו והסתכלו בתרעמה. היו גם אלו שהגיעו כיוון שהם צריכים להראות. והיו אחרים שפשוט באו להנות, קיוו ולא התאכזבו.

יש משהו מיוחד כשניתן להתגאות בתוצרת מקומית, ממש משלנו. בארץ תיאטרון הבימה כל כך הסתאב שהשחקנים והאיגודים המקצועיים מאיימים כל הזמן בשביתות, חובות של עשרות מיליונים הולכים ותופחים, תגמולים וחובות לא משולמים, לא בארץ ולא בחו״ל והממשלה אמורה להוציא את הבימה מהבוץ של ניהול כושל ע״י המשך הזרמת מזומנים.

כאן יש תיאטרון מקומי, שאמנם חסר בית וגם אינו מגיע עדיין לרמת הבימה, אך יש בו נפש ומסירות ונשמה, ויש בו התקבצות הקהילה ועזרה הדדית ותמיכה (אם כי לא מספקת), ויש משוגעת לענין, אחת בשם אורי טאייר-דינור, שבארץ ודאי כבר היתה מקבלת פרס מפורסם זה או אחר, הוקרה של תודה וכבוד, וכאן, עליה להמשיך להאבק. באלפית של תקציב של חודש אחד של הבימה, יש לנו כאן ״הבימה״ של עיר המלאכים בעיר המלאכים לתפארת.

אני מקווה באמת ובתמים שאורי תזכה בתמיכה שתאפשר לה למסד את ״הבמה היהודית-עברית״ בהווה ובעתיד, כך שנמשיך להנות בשנים ובעשורים הבאים, להרגיש קצת פחות מבדואים (אפילו הם השתקעו כבר בארץ) ולאבד את המאפיינים הצועניים. הגיע הזמן לעלות כיתה, דבר טכני הדורש השקעה כספית. השקעה שמספיק ישראלי מקומי אחד, מאלו האוהבים לראות ולשמוע את שמם, שיקום ויגיד, ״אכן זה חשוב, וברצוני לתרום". רעיון: עשו זאת בעילום שם, ופשוט בואו להנות מההצגה הבאה. השקעה נפלאה ששכרה בצידה!

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

חדשות ואקטואליה

השגריר באו"ם: "ישראל עומדת לצד העם האירוני"

Published

on

מועצת הביטחון של האו"ם התכנסה השבוע לדיון בנושא המצב במזרח התיכון. שגריר ישראל לאו"ם, דני דנון הפתיע בנאומו את הנוכחים בחדר כאשר החל לדבר בפרסית: "ישראל עומדת לצד העם האירני". דנון הציג לחברות המועצה את תמונתה של ניקטה אספנדני בת ה-14 שנהרגה בידי אנשי המשטר כאשר יצאה להפגין ברחובות בנובמבר האחרון. "לאחר הרצח הנורא, המשטר ניסה לטייח את המוות של ניקטה. בהתחלה פרסם שהיא מתה מסיבות אחרות ולאחר מכן הכריח את הוריה לומר שהיא מתה מהרעלה". דנון הוסיף: "לשכנינו הפרסים יש מורשת עשירה שהם צריכים להיות גאים בה. העם הפרסי הוביל את ההכרזה על זכויות אדם, סייע לביטול העבדות ונתן לאנשים את הזכות לבחור את דתם. מערכות המים, אלגברה, אנימציה, שחמט – כולן המצאות אירניות… זה אבסורד שעם שהמציא את זכויות האדם ופעל למען חופש דת נשלט בידי משטר שרומס את שתי הזכויות הללו. אסור לקהילה הבינלאומית לעמוד מהצד בזמן שהמשטר האיראני משתיק, כולא ומוציא להורג את תושביו".

המשך לקרוא

חדשות ואקטואליה

מדוע נתניהו הפסיק לעבוד עם יועצי הקמפיין של טראמפ?

Published

on

קורי לבנדובסקי ודיוויד בויסי הובאו כדי לרענן את הצוות הוותיק של הליכוד, וגיבשו קמפיין חיובי ששם דגש על הישגיו של נתניהו. הם חזרו הביתה אחרי חודש

קורי לנדובסקי בשימוע בקונגרס, בשנה שעברה

ראש הממשלה בנימין נתניהו והליכוד הפסיקו לעבוד עם היועצים הפוליטיים שעבדו עם נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, ושנועדו לקחת חלק בקמפיין המפלגה לבחירות הקרובות. "הארץ" מדווח כי בימים האחרונים החליטו בליכוד להפסיק את ההתקשרות עם זוג היועצים, קורי לבנדובסקי ודיוויד בויסי, לאחר עבודה של חודש. 

נתניהו שכר את שירותיהם של היועצים לאחר שהגיע למסקנה שהצוות שמלווה אותו זה תקופה ארוכה – טופז לוק, יונתן אוריך, עופר גולן ושרוליק איינהורן – זקוק לרענון. לבנדובסקי ובויסי ערכו כמה פגישות וגיבשו אסטרטגיה לקמפיין חיובי ששם דגש על הישגיו של ראש הממשלה, ללא "נגטיב" ועם הרבה עבודת שטח. בעקבות תום ההתקשרות בין הצדדים, היועצים חזרו לארה"ב.

לבנדובסקי ניהל חלק מהקמפיין של טראמפ לנשיאות, אך הוחלף בפול מנפורט קצת לפני הניצחון בפריימריז. הוא פעיל במפלגה הרפובליקנית בניו המפשייר, המשיך להיות מקורב לטראמפ ותומך נלהב שלו בתקשורת. בויסי הוא יועץ רפובליקאי ותיק, ששימש כסגן מנהל הקמפיין של טראמפ החל מספטמבר 2016. לנתניהו ממשיך לייעץ אהרון קליין, עיתונאי שעומד בראשות אתר החדשות הימני ברייטברט בישראל. קליין הפך בחודשים האחרונים למשפיע מאוד בסביבת ראש הממשלה. 

במקביל פורסם כי נתניהו מתכוון לנצל את בואם של כ–40 מנהיגים מרחבי העולם לפורום השואה העולמי שיתקיים ביום חמישי ביד ושם, כדי לגייס אותם למאבקה של ישראל בבית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג. נתניהו קורא להטיל סנקציות על בית הדין הבינלאומי. בראיון ברשת הטלוויזיה הנוצרית TBN, ששודר ביום שלישי במאות תחנות טלוויזיה בארה"ב, אמר נתניהו כי הוא מפציר בצופים "לדרוש פעולה קונקרטית, סנקציות, נגד בית הדין הבינלאומי, פקידיה, תובעיה, כולם". 

המשך לקרוא

חדשות ואקטואליה

ממשל טראמפ מאפשר שינוי בהליך ויזה למומחים בארה"ב

Published

on

מעסיקים אמריקאים יוכלו לרשום מועמדים לקבלת ויזת H1B – אשרה להעסקת מומחים – להגרלה אלקטרונית בעלות של 10 דולר בלבד 

ממשל טראמפ יאפשר למעסיקים בארה"ב לרשום מועמדים לקבלת ויזת H1B – אשרה להעסקת מומחים – להגרלה אלקטרונית בעלות של 10 דולר בלבד. זאת לפני שיגישו עבורם את הבקשה המלאה, שעלותה אלפי דולרים. לפי ההליך החדש, רק בגין העובדים שנבחרו בהגרלה יידרש להגיש עתירה מלאה.

רשות האזרחות וההגירה של ארה"ב (USCIS) פירסמה בשבוע האחרון רפורמה בנוגע לאשרה במטרה לייעל את ההליך, להפחית ניירת ולאפשר חיסכון למעסיקים. מדובר באשרה שאותה ממלאים מעסיקים אמריקאיים המעוניינים להעסיק באופן זמני עובדים זרים במקצועות ייחודיים, בעלי ידע ייחודי ותואר ראשון לפחות או ניסיון תעסוקתי מקביל.

האשרה משמשת בשנים האחרונות בעיקר עובדי תעשיית ההייטק, שיכולים להגיע לעבוד בארה"ב לתקופה של עד שלוש שנים. המהלך מגיע אחרי זינוק של מאות אחוזים לאחרונה בדחיית בקשות של חברות אמריקאיות לאשרת מומחים כזו והקשחת התנאים לקבלתה, כחלק ממדיניות טראמפ "עובדים אמריקנים תחילה" המגבילה כניסה לשוק התעסוקה בארה"ב בעיקר בתחום ההייטק והרפואה.

על פי מחקר שערכה הקרן הלאומית למדיניות אמריקנית (NFAP), שניתחה את נתוני רשות ההגירה והאזרחות USCIS, בשנת 2015 עמד שיעור הסירוב לבקשות ראשוניות לוויזה מסוג H1B על 6%. במרץ השנה חלה קפיצה לרמה של 33%. מדובר בעלייה בשיעור של 450%. ההקשחה במדיניות באה לידי ביטוי בהכבדת הבדיקות על מבקשי האשרה וכפועל יוצא גם במספר הבקשות שנדחו.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות