יצא לא ממש צדיק - שבוע ישראלי
Connect with us

ארה"ב-ישראל

יצא לא ממש צדיק

Published

on

סיפור על שני אינסטלטורים ישראלים ואחד אמריקאי • וסימפטום המזרח התיכון באחת הערים העשירות בעולם

מאת: ארי בוסל

בישראל פרש באחרונה השדר חיים הכט מהנחיית תוכנית טלוויזיה בשם ״יצאת צדיק״ אחרי 12 שנים. עיקרה מצלמה נסתרת, כשהה מפיקים מזמינים בעלי מקצוע שונים עבור ״בעיות״ שהם עצמם יצרו, ואנחנו כולנו יושבים וצופים בבעלי המלאכה בעת עבודתם. אלו מרמים, האחרים מקצרים פינות או מדלגים על שלבים קריטיים, אלו מוסיפים נדבכים שאינם נחוצים לעבודה ומתי מעט עושים עבודתם נאמנה, ואף מחייבים עבורה בצורה הוגנת ויפה (לעיתים אפילו לא כלום, או את המינימום שבמינימום, ביחוד כשהתגלה, שפיתרון הבעיה הוא פשוט לחלוטין – לדוגמא הברגת נורה חזרה לביתה או הכנסת תקע שאחיזתו נהיתה רופפת לשקע).

הצופים מרותקים, כי כל אחת ואחד מאתנו הזמין בעל מקצוע בעבר – לפרוץ את המכונית כשנעלנו את המפתחות בפנים, לתקן את המנעול כשהמפתח נשבר וחציו נשאר בפנים, לתקן את המזגן (תמיד בתקופת החמסינים הגדולים ביותר) או הטלויזיה או המקרר כמובן שכל האוכל התקלקל), לטפל בנזילה או בדוד המים – ולא תמיד יצאנו מרוצים.

אנחנו יושבים על קצה הספה וכוססים את צפורנינו אולי אדם זה יהיה הגון, מקצועי וישר? יושבים ומה תאכזבים, יושבים אך לא מאבדים תקווה.

אם מזמינים עשרה בעלי מקצוע בתחום מסוים, כמה מהם היתם מצפים שיעשו עבודתם בצורה מקצועית ויחיבו בהתאם? כל העשרה? תשעה? שמונה? שבעה? בחברה נורמלית, היינו מצפים שלמעלה ממחצית יהיו בסדר, וככל שהחברה מערבית יותר, המספר יהיה קרוב יותר לתקרה, לאותם עשרה שבחרנו באקראי. אשאל את אותה שאלה בצורה הפוכה: האם הייתם מצפים שיהיו רמאים בין אלו העשרה, שאתם אלו שהם יעקצו?

אם התוכנית ״יצאת צדיק״ היא אינדיקציה אמינה למה שקורה בארץ, הרי שאנחנו מקרינים את סימפטום המזרח התיכון: גנבים ורמאים ושודדים לאור יום, שלא בוחלים לעשוק זקנים ויתומים ואלמנות, וכשהם ״נתפסים״ וקלקלתם משודרת ברבים, הם מיד תוקפים חזרה, מאיימים ומגיבים באלימות. כמקובל בכל הזרמים בארץ, הם משתריינים בדוברים ועורכי דין ושאר יחצ״נים, ואלו מסבירים בשפה רהוטה שמראה העיניים הטעה, והשמיעה גם היא קלוקלת היתה, ובכלל לא היו הדברים מעולם וגם לא היתה כוונה כזו כלל ועיקר, ומי שיוצא אשם הם מפיקי התוכנית שכל שהם מחפשים הוא רייטינג גבוה (גם אם אכזב).

המעניין הוא שאנחנו לא מופתעים מהעובדה שיש כל כך הרבה בעלי מקצוע שמנסים לסדר את לקוחוה תיהם (לעיתים בצורה נבזית ונוכלית ביותר). דבר זה צריך להדאיג אותנו. במקום שהם יהיו מקרים נדירים, יוצאי דופן, הם הפכו לדבר בשגרה. תופעה שחייבים למגר, וגם אם נשאר כמעט בלי בעלי מלאכה, עדיף הדבר.

ארץ סדום ועמורה הפכנו, ואני נזכר בשאלתה של סבתי, עם קום המדינה, ״מתי כבר נהיה מדינה ככל המדינות, עם גנבים ושאר ׳בעלי מקצוע?׳״ למראה האלימות שפשטה בארץ, הכוחניות והאכזריות, סבתי, שניצלה ממלתעות השואה והמשטר הסובייטי, ודאי מתהפכת בקברה מרוב דאגה ״מה יהיה אתנו, מי יצילנו, מה יהיה גורלנו?!?״

הזמן קצר והמלאכה מרובה

אינסטלטורים הם זן מיוחד במינו. בלוס אנג׳לס אינסטלטורים ישראלים למכביר. על שניים מהם ואחד אמריקאי) ידובר כאן השבוע.

הראשון עבד עם אשתו כצוות. היו מגיעים ביחד, הוא היה עובד והיא היתה משגיחה. (אילו רק היתה משגיחה שיתקלח לעיתים תכופות יותר…) שעות על גבי שעות ארכה העבודה, כיוון שכשהוא התחיל לדבר, הוא פשוט לא הפסיק. בין מברג לפטיש, בין סיבוב ללחיצה, היינו שומעים סיפורים למכביר.

הוא היה בעל מקצוע טוב, אך עלות עבודתו נקבעה לפי שעה, וזו היתה פונקציה של דיבורים, לא של העבודה עצמה. כמו סכר שנפרץ, לא ניתן היה להפסיק את זרם דיבורו.

במהלך השנים התרגלנו, אפילו נהנינו, עד שהגיע היום וגם הוא גם אשתו חזרו ארצה (או שמא עברו למדינה אחרת להיות קרוב לילדים ולנכדים). מאז אנחנו פשוט מתגעגעים.

איני יודע כיצד מצאנו את האינסטלטור הבא, וזה מגיע לא עם אשתו כי אם עם שוליה-נושא כלים דובר לטינית. כמו רופא שיניים ואסיסטנטית לצידו, כך גם האינסטלטור שלנו. כשברז נוזל או שרותים סתומים, אי אפשר לחכות, ולוס אנג׳לס אזור ענקי, כך שלוקח זמן גם אם הוא מתכוון להגיע ״כבר מיד״. הוא תמיד נענה ובא עוד באותו יום (כשהוא לא בחופשה), ואת הבעיה הוא פותר כנדרש.

אך פה הוא קצת מלכלך, שם שובר, ובעיקר אין תשומת לב לפרטים ״קטנים״ לכאורה. בדיוק הדברים שאיתם אנחנו צריכים להתמודד יום יום, ואז להזמינו פעם נוספת, שכן הוא כל כך מיהר שאת זה הוא שכח ואת זה לא בדיוק סיים כנדרש.

הגדיל לעשות כשנשבר הברז במטבח, והוא נסע להביא בדיוק את אותו אחד (דבר נהוג הוא במקומנו, שהאינסטלטור נוסע ומביא את החלקים וכמובן מחייב עבורם ועבור זמנו.) כיוון שלא היה לו זמן לפרק את הברז השבור ולהרכיב את זה החדש, שכן הוא היה באמצע עבודה אחרת, הוא הודיע שיגיע למחרת היום.

אלא מה, מרוב מהירות, או חוסר תשומת לב מספקת, הוא לא הביא את הברז הנכון, ובעת ההתקנה ביום המחרת הוא הבין שצריך לנסוע פעם נוספת. הפעם הצטרפתי גם אני, והבאנו שלושה ברזים, כדי שנוכל לבחור.

האינסטלטור הישראלי שלנו, משגיח על שולייתו הנאמן-עושה דברו לצידו, היה עסוק בשיחה נכנסת בעברית: ״שלום, כן, אני יכול בהחלט לספק את השרות. איפה אתם נמצאים? כן, אני יכול להגיע. הנה, אני אומר לעוזר שלי לרשום את הכתובת״.

הקליינט הבא כבר בפתח, ולכן כל דקה יקרה. חייבים לסיים ולצאת לדרך.

האינסטלטור מנחה את שולייתו מה לעשות, ואותנו הוא הודף. רצינו, לדקה, לראות את שלושת הברזים זה לצד זה שם מעל לכיור, כך שנוכל לבחור, להחליט על אחד מהשלושה.

אך האינסטלטור בשלו, לא מוכן! ״גם אתמול נסעתי, גם היום״ (שכח הוא שהיום הוא נסע בגלל טעות שהוא עשה והביא את הברז הלא נכון). ״אין זמן, אני מוכרח לזוז!״

היכרות רבת שנים פירושה שללקוח קבוע ניתן להתייחס בזלזול, שכן לקוח חדש בפתח!

כל כך הרבה לקוחות יש לו, שפשוט לא אכפת לו. הכסף זורם, ואת הזרם יש להגביר, לא לצמצם או להגביל. כאמור, הזמן מוגבל והמלאכה מרובה, ומאתנו לא איכפת לו כלל וכלל.

אני הטוב ביותר

לא רק משלנו, מסתבר שלזן זה דוגמאות נהדרות. אחי ואשתו לא היו בנמצא, ואני התבקשתי בדחיפות לסור לדירתם שכן היתה שם נזילה.

הגיע שרברב שועד הבית זימן. הוא נכנס והכריז, בקול רם ובודאות, ״אני הטוב ביותר!״ כבר מנקודה זו הייתי צריך להיות מודאג ביותר. כבר מנקודה זאת ידעתי שחייב אני להשגיח השגח היטב.

הוא ניגש, הסתכל בצנרת והחל לפרק אותה ולהסביר שצריך להחליף את כולה. בסופו של דבר הוא יגיד ״אבל עשיתי לכם טובה.״) כמובן שלא היה צורך לגעת בצנרת. הסתימה היתה בפנים, והשרברב שהגיע לפניו לא היה מצויד כהלכה (היה לו ״נחש״ שהגיע רק עד לנקודה מסוימת, והסתימה היתה אחריה).

כיוון שהיה שרברב אחר לפניו, וכיון שהוא ״הטוב ביותר״ לפי הכרזתו הוא עצמו, הרי שהשרברב לפניו לא ידע את מלאכתו. כך הוא הצהיר, למרות שבדיעבד יתברר שכל מה שהשרברב הקודם אמר, זה מה שצריך היה להעשות.

החלטתי לתומי לשאול כמה יעלה השירות, כך שלא תהינה הפתעות בסוף התהליך. ההפתעה התפוצצה בפניי 350 דולר וזאת לפני החלקים והעבודה של החלפת הצנרת כולה), ו״זה באחריותכם!״ כך הוא הצהיר והתחיל להסביר על מיקום הסתימה וחלוקת האחריות בין בעל הדירה (עד לקיר) וועד הבית (מהקיר החוצה). הוא דיבר מהר ובבטחון, כמעט בתוקפנות, אך דבריו לא היו נכונים. האחריות במקרה זה היתה של ועד הבית, וזו לא היתה שאלה שהוא בכלל היה צריך להתעסק בה (ועד הבית הסכים במקום והנחה אותו לבצע את הנדרש).

בנקודה זאת, השרברב ״אני-הטוב-יותר״ נאלץ לעשות את עבודתו (בדיוק מה שהשרברב הקודם אמר שצריך לעשות). אלא ששוד ושבר, כל הסיפורים הקודמים התנפצו כמו גלים מול קיר סלעים.

״השרברב הקודם לא ידע מה הוא עושה, וכך הנחש הגיע למעלה במקום למטה״. זו היתה ההצהרה/סיפור-בידור/הטלת אשמה ששמענו פחות מחצי שעה קודם לכן. והנה עתה: ״הנחש משום מה הגיע למעלה במקום למטה. משהו לא בסדר בצורה שהצנרת נבנתה כאן בבניין״.

תמיד מישהו אחר לא בסדר, אף אחד לא יודע את מלאכתו למעט השרברב ה״טוב ביותר״ שאתנו נמצא. כיוון שהוא עבד קשה כל כך עד עתה, צריך לנוח ולספר בדיחה גסה (לא אלאה אתכם בפרטים).

אחר צהריים שלם בוזבז על אדם שיודע להתרברב ולהטיל דופי באחרים, לסחוט בעלי דירות תמימים שבד״כ לא יתווכחו אתו (ומסתבר שכנראה הוא מחייב אותם ומקבל תשלום כפול גם מועד הבית!).

והנה, פעם נוספת אני מתגעגע לאיסטלטור הישראלי חסר הסבלנות זה האחרון שעבד אתנו וכמובן לקודמו שעזב ולא חזר אפילו לביקור בעיר המלאכים.

אלו הם סיפורי שרברבות, ואפילו לא נגעתי ב״קונסטרקשן״ – שטח בו ישראלים הם אלופים. קולגה כתבה כאן לפני מספר שנים וסיפרה סיפורי אימה עליהם (אמיתיים או בדויים, כולם הזויים לחלוטין), שהיו מגיעים ושוברים והורסים בכדי להגדיל את כלל העבודה.

אינסטלטורים, עסקי הריסה-בניה, ויש גם את עסקי ההובלות וגם שם ישראלים הם אנחנו) אלופים!

מסתבר שאת כל היפה בארץ למדנו ושכללנו, וכבר הספקנו ליצא לשבע ועשרים ומאה מדינה, מהודו ועד כוש, וגם בכל פינה נידחת ברחבי העולם בו ניתן למצוא אותנו, אנחנו ממשיכים בדרכינו היפות וכל כך גאים בהן!
ממש, הישראלי היפה!

לתגובות: bussel@me.com

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

ארה"ב-ישראל

אילת – אחד מ- 52היעדים המומלצים לטיול השנה על ידי ניו יורק טיימס

Published

on

ניצבת במקום השישי ברשימה היוקרתית, לפני סנטה ברברה של קליפורניה

אילת. פתיחת שדה התעופה תחולל שינוי דרמטי

לפעמים צריך שעין חיצונית תראה ותתלהב ממה שעבורנו נראה כמו חדשות של אתמול: אילת נבחרה לאחד מ-52 היעדים המומלצים לנסוע אליהם השנה על ידי ניו יורק טיימס. העיר הדרומית ממוקמת במקום השישי. בדברי ההסבר לבחירה באילת כאחד מהיעדים החמים והבולטים של 2019, מציינים העורכים את ריף הדולפינים המפורסם ואת מספר המלונות הנוצצים, אבל עיקר תשומת הלב מופנית לפתיחת שדה התעופה החדש בתמנע. "כדי להגיע לאילת, נאלצו המבקרים לתפוס טיסת המשך מתל-אביב או לנסוע בדרך המאובקת דרך הנגב העצום. פתיחת נמל התעופה רמון בתחילת השנה תחולל שינוי דרמטי כי הוא יוכל לטפל בארבעה מיליון נוסעים בינלאומיים בשנה", נכתב.

העורכים צופים לעבר עתיד התיירות בעיר הקצה הדרומית של ישראל. "עם השדה החדש יגיעו גם טיסות ישירות ממינכן ופרנקפורט בלופטהנזה, וטיסות לואו קוסט מפראג, מלונדון ומרחבי אירופה. הכל בדיוק בזמן לאירוח אירוויזיון 2019, שייערך בישראל".

פרט לאילת, הרשימה שהרכיב ניו יורק טיימס מורכבת מיעדים מסקרנים ורעננים יחסית על פני מפת התיירות, כמו האמפי ההודית (מקום 2), זאדאר שבקרואטיה מקום 11) או טוניס (מקום 27). את העשירייה הראשונה משלימות סנטה ברברה בקליפורניה, שהפכה למוקד קולינרי, מינכן הבירה התרבותית של אירופה, איי סטוצ'י ביפן שעברו מתיחת פנים בהשקעה כלכלית גדולה, אולבורג שבדנמרק בזכות שוק אוכל תוסס ובריכת שחייה שפוגשת את הים, האיים האזוריים שקוסמים לאמריקאים עם ארבע שעות טיסה בלבד מניו יורק; ומערות הקרח של אונטריו בהן ניתן לראות גלים שקפאו והפכו למגנט תיירים.

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

רוברט קראפט – חתן פרס בראשית לשנת2019

Published

on

איש העסקים והפילנתרופ והבעלים של קבוצת הפוטבול הניו אינגלנד פטריוטס, נבחר בשל מחויבתו למאבק באנטישמיות והקשר ההדוק עם ישראל

רוברט קראפט. פוטבול וכדורגל, חינוך ובריאות

קרן פרס בראשית הודיעה כי חתן פרס בראשית השישי ל-2019 הוא איש העסקים והפילנתרופ היהודי-אמריקאי, רוברט קראפט, הבעלים של קבוצת הניו אינגלנד פטריוטס (NFL). קראפט נבחר בשל מחויבותו למאבק באנטישמיות, הקשר ההדוק שלו לשורשיו היהודיים ולמדינת ישראל, ותרומותיו הרבות בתחומי הבריאות, ההשכלה והספורט. הפרס יוענק לו בטקס שיתקיים בירושלים ביוני 2019. כחלק מתהליך הזכייה יעניק קרפאט את כספי הזכייה של הפרס, מיליון דולר, לטובת נושא פילנתרופי שעומד על סדר היום של הקהילה היהודית העולמית כולה – התמודדות ומיגור תופעות אנטישמיות ברחבי העולם.

קראפט ייסד יוזמות ותוכניות ביקור בישראל לחיזוק ועידוד הקשר בין יהודים צעירים אמריקאים למדינת ישראל ולזהותם היהודית, בצד תרומה לקידום תוכניות חינוך ומחקר עם מוזיאון השואה בארה"ב. לאורך השנים תרם קראפט למעלה מ-400 מיליון דולר למגוון יוזמות בתחום החינוך והבריאות.

כאמור, קראפט הוא יו"ר ומנכ"ל קבוצת קראפט, והבעלים של קבוצת הפוטבול ניו איגנלנד פטריוטס, אחת הקבוצות המצליחות בליגת הפוטבול האמריקאית (ה -NFL), והוא חתן פרס בראשית הראשון שמגיע מתחום הספורט. קבוצת הכדורגל שבבעלותו The New -England Revolution תארח את מועדון הכדורגל צ'לסי למשחק ידידותי במאי הקרוב, כשכל ההכנסות, כמו גם תוספת נוספת של מיליון דולר מקראפט, יוקדשו למאבק באנטישמיות.

פרס בראשית מעלה על נס אנשים בהתאם לערכים שהם פועלים לפיהם וההישגים שלהם. זוכי הפרס בוחרים מדי שנה רעיון פילנתרופי בעל משמעות אישית שחשובה להם ומעבירים בהתאמה מענקים לארגונים הפועלים בתחום. בחמש השנים האחרונות זוכי קרן פרס בראשית ושותפיה השקיעו מעל ל-11 מיליון דולר ביוזמות פילנתרופיות מגוונות, כגון העצמת נשים, קידום שוויון הזדמנויות ומיגור תופעת האלימות כנגדן (רות ביידר-גינזבורג), תמיכה ביזמות חברתית (מייקל בלומברג), שילוב "משפחות-מעורבות" בקרב הקהילה היהודית (מייקל דגלאס), שילוב אנשים בעלי מוגבלויות בלימודי מוסיקה ותרבות ברחבי ישראל והעולם (יצחק פרלמן), ומתן סיוע להתמודדות עם משבר הפליטים העולמי (אניש קאפור).

עם זאת, זכורה השערורייה סביב הפרס שעוררה נטלי פורטמן בשנה שעברה. השחקנית הודיעה כי לא תגיע לטקס פרס בראשית, בשל האירועים האחרונים בארץ, שלטענתה "הטרידו אותה באופן קיצוני וגרמו לה לאי נוחות לקחת חלק בכל אירוע פומבי בישראל". הצהרתה גררה את ביטולו של הטקס, שעמד להתקיים ביוני שנה שעברה, ואת ביטול הפרס עבורה.

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

נינט טייב תככב בסרט אינדי על טבח בבית ספר בסן דייגו

Published

on

השחקנית הישראלית תשתתף בסרט "Tell Me Why I Don't Like Mondays", ששואב השראה ממקרה אמיתי מ–1979

נינט טייב. תפקיד ראשון בהפקה אמריקאית

נינט טייב לוהקה לסרט אמריקאי עצמאי בשם "Tell  בבימויו של "Me Why I Don't Like Mondays מרקוס תומפסון, שגם השתתף בכתיבת התסריט. עלילת הסרט שאבה השראה מפרשת הטבח בבית ספר אמריקאי בסן דייגו בשנת 1979 שביצעה ברנדה אן ספנסר, נערה אמריקאית בת 16 מבית הרוס. כשספנסר נשאלה מדוע ביצעה את הפשע הנורא, שבו נהרגו שני בני אדם ונפצעו עוד שמונה, ענתה: "אני לא אוהבת את ימי שני".

טייב, שזה תפקיד ראשון עבורה בסרט אמריקאי, תגלם בו את ג'ני, בת הזוג של אבי הגיבורה. את הדמות הראשית בסרט תגלם מדליין ארתור שהשתתפה בעבר בקומדיה הרומנטית "לכל הנערים שאהבתי" של נטפליקס. אחד ממפיקי הסרט הוא הישראלי עדי כהן, שהפיק בעבר סרטים ישראליים דוגמת "שבלולים בגשם" ואמריקאיים כמו "סנודן" עם ג'וזף גורדון לויט, ו"תוצרת אמריקה" בכיכובו של טום קרוז.

שמו של הסרט לקוח מהלהיט "I Don't Like Mondays" של להקת "The Boomtown Rats" מיוני 1979, שעוסק בטבח בסן דייגו. טייב, שעברה ללוס אנג'לס לפני מספר שנים כדי לקדם את הקריירה המוזיקלית שלה יחד עם בעלה, הגיטריסט והמפיק המוזיקלי יוסי מזרחי, גילמה מספר תפקידים בעבר בקולנוע ובטלוויזיה. היא כיכבה בסדרה "השיר שלנו" וגילמה תפקיד מרכזי בסרטו של דני לרנר, "קירות". בהמשך שיחקה בסדרה "זגורי אימפריה" של "הוט" ובסדרת הדרמה של "קשת", "בשבילה גיבורים עפים", שם גילמה את תפקידה של יעלי, אשה צעירה שנעלמה במעבה הג'ונגלים של קולומביה.

המשך לקרוא

אירועים קרובים

ינו
21
ב
19:00 שולחן ט"ו בשבט עם הרב יוסף הכהן ... @ עדת ישורון
שולחן ט"ו בשבט עם הרב יוסף הכהן ... @ עדת ישורון
ינו 21 @ 19:00 – 20:00
שולחן ט"ו בשבט עם הרב יוסף הכהן קהאן @ עדת ישורון
רבנים ותושבי לוס אנג'לס מקדמים בברכה את הגיעו לעיר של הרב הצדיק המקובל יוסף יואל הכהן קהאן שליט"א מ'מבקשי אמונה'. הרב קהאן יהיה אורח בארוע מעמד שולחן לט"ו בשבט ביום שני, 21 בינואר, ב-7 בערב,[...]
ינו
24
ה
20:00 Shiri Maimon!! @ Wilshire Ebell Theater
Shiri Maimon!! @ Wilshire Ebell Theater
ינו 24 @ 20:00 – 21:00
Shiri Maimon!! @ Wilshire Ebell Theater
SAVE THE DATE Shiri Maimon January 19 – New York January 20 – Boston January 22 – Miami January 24 – Los Angeles January 25 – Palo Alto January 27 – San Diego Superstar Shiri[...]
ינו
25
ו
17:57 השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב!!
ינו 25 @ 17:57 – 18:57
השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב" מזמינה אותכם לארוחת שבת באווירה ישראלית עם מלא יהודים מכל רחבי העולם. שירים, הכרויות, הפתעות ועוד. מוזמנים לבדוק בדף הפייסבוק השבת אצל יניב, או ליצור קשר בטל': 877-969-1932. שבת שלום!
ינו
26
ש
20:00 גגים עשור לאירגון מת"י – "נגיעות...
גגים עשור לאירגון מת"י – "נגיעות...
ינו 26 @ 20:00 – 21:00
גגים עשור לאירגון מת"י – "נגיעות של תרבות"
חוגגים עשור לאירגון מת"י – "נגיעות של תרבות" עשור למת"י בערב חגיגי בסיני טמפל. סיגל כהנא – סטנד אפ; "שני עולמות" – קטע ממופע ריקוד וחיים משותפים של שני רקדנים, האחד חרש והשנייה שומעת; מוזיקאים[...]

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות