Connect with us

תרבות ובידור

יפה עם תעודות

מלכת היופי לשעבר אילנה שושן עסקה שנים רבות בהפקת סרטים הוליוודים עכשיו היא מקדמת את סרטה של מיכל אביעד ״אישה עובדת״ וחושפת אותו באמריקה במסגרת תנועת Me Too אבל לא בהוליווד, אלא באתר קונסטרקשן… • ראיון על לימודים אקדמיים בגיל מאוחר, יחסים זוגיים והעצמה נשית בלוס אנג'לס

בתור מי שחיתה בעידן ה״היי ילדה, קחי אסימון ותתקשרי כשתגדלי״ וגדלה בתקופה שבה פזמונים כמו ״כשאת אומרת לא״ נחשבו לחינניים, קשה לי שלא להביט בהשתאות בדרך הארוכה שעשינו כחברה, מאז ועד היום. כל מאבק למען זכויות אדם באשר הן, הוא מאבק מעורר השראה. מה שמדהים הוא, שבמבט לאחור קשה בכלל להבין איך יכול היה להיות אחרת. כל שינוי חברתי-תפיסתי כרוך במאבק, דורש אומץ, ותמיד נטוע בו גרעין של קיצוניות. יום יבוא, ונוכל כולנו להביט לאחור ולספר לילדינו ונכדותנו, שאנחנו היינו שם, באוקטובר 2017, כשנחשפה פרשת הארווי ויינשטיין והציפה את הרשת במקרים של הטרדות מיניות ותקיפות מיניות. המושג של Me Too נולד ואיתו קמה תנועה חברתית-פמיניסטית בינלאומית הקוראת להעצמה נשית ומעודדת קורבנות של הטרדה מינית לחשוף את מימדי התופעה.

בין אם אתן תומכות נלהבות במאבק והנושא של חוסר שיוויון בין המינים והחפצה מינית הוא בנפשכן, ובין אם אתן רואות בו קמפיין מוגזם ו״ציד מכשפות״, אין ספק שמדובר כאן בתופעה בינלאומית שהעלתה למודעות מושגים של הטרדה ותקיפה מינית, אונס וניצול לרעה של סמכות וכוח, והם אלו שעומדים היום בלב השיח הציבורי. רק השבוע קראתי על נשיא בית המשפט העליון המנוח, מאיר שמגר, שקבע ש״כשאישה אומרת ׳לא׳ היא מתכוונת ל׳לא׳, ושאין ׳לא׳ שהוא ׳כן׳. במקביל צפינו במיני סדרה מצוינת בנטפליקס הנקראת ״לא יאומן״ (Unbelievable) המבוססת על מקרה אמיתי של נערה שעברה אונס באיומי סכין ועוסקת בתופעה של ״האונס חוזרת בה מעדותה.

כעת, מגיע אלינו סרטה המצוין של מיכל אביעד ״אישה עובדת״ שמוקרן במסגרת פסטיבל הסרטים היהודי בסן פרנסיסקו. זהו הסרט הראשון של עידן -Me Too העוסק באישה צעירה שהבוס שלה מטריד אותה ותוקף אותה מינית. גיבורת הסרט היא אורנה (לירון בן-שלוש), אישה צעירה ואם לשלושה, שבן זוגה (אושרי כהן) נקלע לקשיים כלכליים והיא הופכת למפרנסת העיקרית. אורנה מתחילה לעבוד כסוכנת נדל״ן והבוס שלה (מנשה נוי) שבתחילה מטפח ומעודד אותה, מתחיל לפלוש בהדרגה למרחב האישי שלה, לטשטש את הגבולות שבין האישי והמקצועי, ומשם עובר להטרדה ותקיפה מינית.

בעקבות ההקרנה, התקיים פאנל חגיגי בהשתתפות אילנה שושן ואן ראוול. שושן, שהוכתרה בשנת 1980 למלכת היופי של ישראל, היא היום הפנים של ארגון להעצמת נשים בלוס אנג׳לס. ישבתי איתה לשיחה על כוס קפה. קשה שלא להתפעל מאילנה, והיופי שקורן ממנה הוא רק ההתחלה.

איך הגעת לסרט ״אישה עובדת״?

״הנושא של 'מי טו' עלה בשעתו בהקשר של הוליווד, אבל הטרדה מינית במקום העבודה היה בכל מקום. מיכל אביעד בחרה בתחום של בנייה כי זה תחום מאוד גברי וכוחני, וישנן נשים ספורות שעובדות בו, למעט במכירות ובארכיטקטורה. בשנה שעברה, פנו אלי מפסטיבל הסרטים הישראלי של פוגי בבוורלי הילס להוביל פאנל, ושם ראיתי את הסרט. חזרתי לארץ, ביררתי מי המפיץ של הסרט וביקשתי פגישה איתו. אמרתי לו שהסרט אדיר וחייבים להוציא אותו לשוק. התחלנו לדחוף אותו ומשם זה עבר מפה לאוזן״.

הרבה סרטים נעשו על תקיפה והטרדה מינית ועד אונס, מ״סיפורה של שיפחה״, ו״לא פה לא שם״ שנעשו לאחרונה, דרך הסרט ״הנאשמים״ עם ג׳ודי פוסטר בשנות ה-80, ועוד רבים. מה משך אותך דווקא לסרט ״אישה עובדת״? מה היה בו שהיה שונה?

״הסרט 'הנאשמים' עסק באונס קבוצתי, והנושא של הטרדה מינית היה תמיד קיים אבל לא היה לזה שם עד שנות התשעים. לפעמים you need to name it, so you can blame it. אחרי שהנושא עלה לכותרות ונשים משכילות וחזקות התחילו לדבר על הטרדה מינית, השיח עבר מסקס לכוח. לנושא של הטרדה מינית יש מנעד מאוד גדול, ומה שמיכל עשתה בסרט באופן כל כך נפלא ומדויק, זה לספר את הסיפור של איך בדיוק נראית הטרדה מינית.

״הסרט מעביר את הצופים את החוויה בעצמם, ואנחנו חווים את זה דרך השחקנית (לירון בן-שלוש הנפלאה). פה הגדולה של הסרט, כי אלו הדברים שאישה לא יכולה לקחת לבית המשפט, אבל אלו הדברים שגורמים לאישה להצטמק ולהתכווץ. אפילו ההומור שבני (מנשה נוי) משתמש בו הוא סקסיסטי ושוביניסטי. הפטרנליזם של גברים כלפי נשים יכול להשתנות רק מהמקום הזה שבו הם יבינו שזה לא נכון ולא מוסרי לעשות את זה, ולכן חשוב שגם גברים וגם נשים יבואו לראות את הסרט״.

את חולקת היום את חייך בין ישראל לארצות הברית וחיה למעשה בין שני העולמות. האם את מוצאת הבדלים ביחס לנשים במקום העבודה בין חברה הישראלית לבין החברה האמריקאית?

״יש דבר אחד ששונה בין החברה הישראלית לחברה האמריקאית, וזה הנושא של גבולות. בארץ אין לנו גבולות למדינה, אין גבולות בין אדם לחברו, בין גבר לאישה, במקום העבודה ואין שמירה על פרטיות. אחד הדברים שאני עושה כשאני עובדת עם נערות בבתי ספר בארץ, זה ללמד אותן על מרחב אישי, ואת זה צריך להטמיע בחברה הישראלית. בארץ כולנו סחבקים, מהצבא ומהשכונה, וצריך לייצר את המרחב האישי הזה. צריך ללמד את הילדים שלנו לייצר גבולות אישיים ולשמור עליהם ולכבד את הגבולות של האחר. גם הסרט עוסק בזה, כי הדמות של אורנה בסרט הופכת להיות העוזרת האישית של הבוס שלה, וגם גבולות התפקיד שלה הולכים ומיטשטשים ונעשים לא ברורים. הוא לוקח אותה לאכול ואז לפגישות, והיא הופכת ל״רעיה״ שלו במשך היום. כך הוא מרשה לעצמו להתקשר אליה גם בערב כשהיא עם המשפחה
שלה, אז איפה עובר הגבול?״

היום, במבט לאחור, באילו נקודות משמעותיות בחייך נזרעו זרעי הפמיניזם?

״כל דבר שלמדתי בחיים חיזק בי את האינסטינקט שתמיד היה נטוע בי. חלק מזה קשור גם לעובדה שחונכתי בכפר הנוער בן שמן, שבו החינוך לא היה מיגדרי. היה חינוך שווה לכולם, בנים ובנות, וכולם עשו תורנויות שירותים ועבדו במשק. כשאת גדלה ואת לא חושבת שאת פחות או מוגבלת או אמורה רק לרחוץ כלים, אז זה גורם לך לחשוב אחרת. אני חושבת שאנחנו צריכות לקחת אחריות על החיים שלנו, ולקחת אחריות על איך שאנחנו מתנהגות לנשים אחרות ולעשות את השינוי בקרבינו. כשמגיעה מישהי חדשה למשרד, אנחנו צריכות לתמוך בה ולעזור לה. אנחנו ממהרות לשפוט אחת את השנייה, וכדי ליצור שיוויון חשוב שנהיה מודעות לזה שהאישה היא לא האויב. כשיש יותר נשים במקום העבודה, יש פחות הטרדה מינית, כי יש לך בנות ברית ואת לא לבד. הסרט עושה עבודה טובה בלתת פנים לנושא של הטרדה מינית, והיום, כשיש כל כך הרבה בילבול בנוגע למה זאת הטרדה מינית, חשוב להראות מה בסדר ומה לא בסדר. הסרט גם מעלה את הסוגיה של הדיווח, משום שתשעים ושבעה אחוזים מהנשים בוחרות שלא להתלונן, ונשים לא מדווחות כי הן רוצות לשרוד ולהמשיך הלאה בחיים שלהן״.

קראתי באחד מהראיונות איתך שאמרת ש״הדבר הכי חשוב שאישה יכולה לבנות לעצמה זה קן של חברות. כי רק אישה יכולה לתמוך באישה״.

״כנשים, אנחנו עוברות חוויות דומות, ולכן אנחנו חשות הזדהות אחת עם השנייה. גידלו אותנו לחשוב שנשים הן האויב שלנו, כי זה שירת את החברה, אבל זה כל כך לא נכון. כשעברתי לגור בארצות הברית, גידלתי את הילדים שלי לבד כאן, בלוס אנג׳לס. כשהילדים היו קטנים, הרגשתי שאין לי את התמיכה של הדודות, האחיות וההורים. ילדתי את ילדי די קרוב זה לזו, כך שבאמת הייתי זקוקה לעזרה של המשפחה המורחבת. יחד עם זאת, השכנה שלי הפכה להיות החברה שלי. אני גדלתי בפנימייה והחברות שלי הפכו לאחיות שלי שאיתן גדלתי, וזה דבר טבעי בשבילי שיהיו לי חברות קרובות. אנחנו חיים בחברה שהמסרים שלה הם של תחרות בין נשים, וזה ל כך אנטי-תזה למה שאנחנו באמת״.

ספרי לי על ארגון ״נשים מעצימות נשים״. מה הביא אותך לייסד אותו ומה משך אותך דווקא לנושא הזה?

״כשבתי הצעירה למדה בכיתה י״א קורס בלימודי נשים, קראתי את החומרים שהיא הביאה על מיגדר ועל המאבק הנשי והסופרג׳יסטיות, וכל זה היה מרתק בעיני. כבר כשנבחרתי למלכת יופי, אמרתי שהחלום שלי הוא להיות עצמאית כלכלית, כלומר מתוך החיים שלי וההסתכלות על הסביבה הבנתי שאני צריכה להיות חזקה ועצמאית כלכלית. דרך הספרים קראתי ולמדתי שלרוב הנשים אין אפשרות לפתח קריירה ועצמאות כלכלית, אז התחלתי להשקיע את הזמן שלי בעניין הזה. ואז פנו אלי לעשות קמפיין אופנה של קרייזי ליין ואמרתי שאני אעשה את זה, בתנאי שנצרף לקמפיין אג׳נדה חברתית כדי לקדם מסרים חברתיים של העצמה כלכלית לנשים.

״בדור שלי, נשים גידלו את הילדים ואחרי גיל ארבעים הן לא הצליחו להיכנס למעגל העבודה. חשוב היה לי להציף את העניין הזה של העצמה כלכלית לנשים ולכן התחברנו לעמותה בארץ שעוסקת בנושא הזה, והתחלתי לגייס כספים ולהפיץ את המסרים שלהם גם כאן. תוך כדי עבודה, ניגשו אלי אנשים בלוס אנג׳לס ואמרו לי שגם כאן חשוב לעשות פעילות דומה. הגעתי למסקנה שחשוב לעשות שינוי בתודעה, ובמקום שהסביבה תשתנה עבורנו, אנחנו צריכות להיות המחוללות של השינוי״.

אילו עצות או תובנות היית רוצה לחלוק עם הנערה שהיית כשזכית בתואר מלכת היופי של ישראל?

״לעזוב מקומות שלא היו טובים לי הרבה יותר מהר ממה שעזבתי. כבת הדור שלי וכנערה הצעירה שהייתי, שבאה מפנימיה והגיעה לעבוד במילאנו ובפריז, די ניווטתי וכיוונתי את עצמי לבד. החינוך הקפדני שקיבלתי מהבית וגם החינוך שקיבלתי בבן שמן, שהיה מאוד מעצים, עיצב אותי ויכולתי לדאוג לעצמי ולהיות זהירה ולדעת לשמור על הגבולות שלי. הייתי תמיד דרוכה ועל המשמר, ולכן כל מה שהייתי רוצה להגיד לאותה הילדה שהייתי זה 'את בסדר. ואת תהיי בסדר'. החינוך שקיבלת הוא מאוד חשוב, ואותו את לוקחת איתך לכל מקום. הערכים שהילדים סופגים בבית ובבית הספר מאוד חשובים להמשך דרכם״.

איזה שיעור לקח לך הכי הרבה זמן ללמוד?

״אני חושבת שהשיעור הכי חשוב שלמדתי בדרך הקשה, זה שאני לא יכולה להיות המטפלת או הפסיכולוגית של בן הזוג שלי. ישנה איזו ציפיה שאנחנו כנשים נכיל ונספוג את כל הטראומות שגברים חווים, אבל אנשים צריכים לקחת אחריות על החיים שלהם ולטפל בעצמם. אני גדלתי וחונכתי בבית מזרחי, שבו לא רבים לפני הילדים והאישה הטובה' תמיד מכסה על הבעל, אפילו אם הוא מתפרץ עליה. אני הרגשתי שזה לא נכון, וזאת לא הדוגמה שרציתי להוות עבור הילדים שלי. אני חושבת שכעס זה רעל, בין אם אתה שומר את זה בפנים ובין אם אתה מתפרץ ומוציא את זה. צריך לטפל בדברים ולא להוציא את זה על אנשים קרובים, כי זה הורס את הכול״.

את אישה רבת פעלים והישגים. איזה הישג מסב לך הכי הרבה גאווה?

״מה שאני הכי גאה בו זה שאף פעם לא הפסקתי ללמוד ולהתפתח. הייתי נשואה בנוחות, ובכל זאת בחרתי לעבוד וללמוד. בגיל 48 חזרתי לפעילות חברתית בצורה מואצת והלכתי ללמוד. השלמתי תואר ראשון במדעי החברה ובמשפטים, ואז עשיתי מאסטר במשפטים, כי הרגשתי שרק כך יתייחסו אלי בצורה רצינית כשאני מדברת על זכויות נשים. עשיתי את זה כדי שאני אוכל לעשות את העבודה הציבורית שלי ושאף אחד לא יוכל להגיד לי שאני לא מבינה על מה אני מדברת כי אני רק מלכת יופי. כל החיים הבוגרים שלי, אני עסוקה בלהוכיח שאני לא רק יפה. עד שנהייתי מלכת יופי, הייתי תמיד ה'חכמה' וה'מנהיגה', ופתאום הייתי צריכה להוכיח את זה שאני גם חכמה״.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

במה וקולנוע

"האירי": יצירת מופת קולנועית

Published

on

By

אפוס ארגון הפשע החדש של מרטין סקורסזה הוא מהסרטים הטובים שלו אי פעם * מהשבוע בנפליקס אבל מוטב לראותו בבתי הקולנוע

ישנן 209 דקות בסרט "האירי" – ואף אחת מהן לא מבוזבזת. כל ספק לגבי דרמת הפשע האחרונה של הבמאי מרטין סקורסזה מובנת מאליה – עוד סרט ארוך על ארגון פשע? עוד פעם רוברט דה נירו, אל פאצ'ינו ו-ג'ו פשי? בסרט שנוצר למסך הגדול, אך כוון לצפייה כמעט אך ורק על גבי מסכים קטנים – כיוון שהוא מומן על ידי נטפליקס, ורק מתגנב בקצרה לתיאטראות, הוא מן הסרטים הטובים ביותר אי פעם על ידי סקורסזה ועל ארגוני פשע בכלל, ומוטב לראותו בבתי הקולנוע.

יש לצפות בסרט "האירי" על המסך הגדול, כיוון שהוא מנצל את כל הדברים שסרט קולנועי יכולים להציע – והוא עובד בצורה טובה ביותר אם תיכנעו לתסריט המקורי, מאשר להקיש על שלט הטלוויזיה 'התקדם 10 שניות' בסצינות איטיות, או שתהפכו את הצפייה למיני-סדרה בהפקה ביתית. יש פאר ועוצמה בסרט "האירי", שמרוויח את אורכו, וזאת בזכות פלאשבק בתוך פלאשבק בתוך פלאשבק וכן הלאה. סקורסזה, והעורכת הוותיקה שלו מזה שנים, תלמה שונמייקר, כמו גם התסריטאי סטיב זאיליאן, יצרו מבנה אלגנטי שבונה מתח וסקרנות.

הרעיון המרכזי ב-"האירי" הוא שהסרט פועל כרצף ארוך, כמו סרט בתוך סרט, עת הוא מתאר את היעלמותו של ג'ימי הופה (פאצ'ינו) על ידי פרנק שירן (דה נירו). הסרט מבוסס על אירועים שנויים במחלוקת, אך מרתקים במיוחד. מה שכובש את תשומת לב הצופים לאורך "האירי", הוא הצטלבותן של סצינות רבות החושפות את החברות החמה בין הופה לנציג המאפיה, שירן, ובתו פגי (המגולמת בבגרותה על ידי אנה פקווין), ואשר מעריצה באופן מסוים את הופה.

אחד הריגושים בסרט "האירי", הוא שאופיה של הדמות הראשית בסרט מסתורית לחלוטין. סקורסזה ודה נירו מביאים את שירן למסך בתקריבים מדהימים, והצופים עוקבים אחר כל קמט בפניו כדי להבין את פשר אופיו. ישנם הדים של גיבורים אחרים שנוצרו על ידי סקורסזה ודה נירו, כמו "השור הזועם", "קזינו" ו-"רחובות זועמים", אך פרנק שירן עשוי להיות המפחיד מכולם, כיוון שלכאורה אין לו אופי פנימי ורצונות משלו. כמו אדריכל השואה, אדולף אייכמן, הוא רק מציית להוראות.

פשי נמצא באזור הנוחות שלו, בתפקיד שראינו אותו משחק בעבר, אבל כיף לראות אותו הפעם מרגיש יותר נוסטלגי ומהורהר, שילוב של הופעותיו מהסרטים "החבר'ה הטובים" ו-"קזינו". פאצ'ינו, שעובד עם סקורסזה בפעפ הראשונה, זורח בכל סצינה. דמותו מביאה לחיים את הופה בדרכים שלא ראינו קודם לכן על המסך. כרגיל, פאצ'ינו צריך להיות ראוותני, אבל זה אף פעם לא מעבר למה שצריך. אפילו דמותו של הופה מקבלת תפנית מהורהרת המאפשרת לפאצ'ינו להצטיין באמת ברגעים אינטרוספקטיביים.

חשוב לציין לשבח גם את הסינמטוגרף, רודריגו פריטו, שכמה מצילומיו נראים ומרגישים כמו תמונות שיצאו מאלבום משפחתי שנשכח מזמן, שכנראה אף אחד לא רצה למצוא – כיוון שהסרט מלא במלנכוליה. בכך, "האירי" לא מפאר את חיי חברי הפשע המאורגן, רק גורם לחייהם להיראות יומיומיים. 

כמובן, אף אחד מתפקידים אלו לא היה אפשרי, בלי במאי שמוכן לתת לצוותו שלו מקום לצמוח, כמו שסקורסזה עושה כאן. כמו הסיפור עצמו, זה מרגיש כמו עבודתו של מי שמסכם גם את הקריירה שלו – במאי מדהים בגיל 77. 

הסרט "האירי" אורג ללא רבב את כל הפרטים המופיעים לאורך 209 דקותיו. סקורסזה הופך אותם למשהו גדול מסכום החלקים. "האירי" הוא כיתת אמן בקולנוע ואחד הסרטים הטובים ביותר של שנת 2019.

המשך לקרוא

תרבות ובידור

טבעוני זה הכי, אחי

Published

on

למרות שהוא מככב כקצין נאצי בסדרת טלוויזיה הוליוודית, השחקן עילם אוריין מתמסר לאורח חיים טבעוני ומוביל ארגון הומינטרי לשמירה על זכויות בעלי חיים * לוס אנג'לס, לדבריו, היא גן עדן לטבעונים כמובו וגם בחירת לבו או ילדיו בעתיד יהיו חייבים להיות בקטע * מניפסט לא שגרתי

עילם אוריאן הוא שחקן ישראלי-אמריקאי שמגלם את תפקידו של ד"ר וילהלם ברוקה, הקצין הנאצי הבכיר, הנסתר ואנטגוניסט הראשי בסדרה MGM Stargate Origins  ובעל קריירת משחק בעשרות סדרות וסרטי טלוויזיה וקולנוע. אוריין טבעוני ותומך בזכויות בעלי חיים. 

 אין תימא שלעילם אוריין אין מבטא ישראלי באנגלית; הוא נולד בקליבלנד שבאוהיו, לאמא פסיכולוגית ואבא בשליחות, שניהם ממוצא פולני-רוסי. את ילדותו בילה בחיפה שם גדל כילד אומנותי, לקח ציור, פיסול, צילום וניגן בגיטרה. על הבמה הייתה לו התחלה מאוחרת. בצה"ל שירת במודיעין (504 ו-8200)  במשך 4.5 שנים ורק לאחר מכן נכנס לבראנז'ה  כסדרן בסינמטק בתל אביב, שם צפה באלפי סרטים מכל העולם. זה היה  בשבילו השיעור הראשון והכי יסודי בקולנוע.  הספיק לקחת סמסטר אחד באוניברסיטת תל אביב בפקולטה לפסיכולוגיה ואז גם גילה לפרופסור  שהוא סובל מ"רגרסיה". שהפנה אותו לטיפול.( 'אתה בן 23 ומרגיש בן 15'). בהמשך למד קולנוע באוניברסיטה וביים כמה סרטים קצרים ('סיוט ברחוב ביאליק').  הוא גם זכה במלגות ובפרסים כולל הצגה בפסטיבל קאן בצרפת . 

אלא שהמציאות התחלפה והוא החליט להתייצב מלפני המצלמה ולהיות שחקן. "הלכתי לסוכנות השחקנים של פרי כפרי ששלחה אותי לכמה אודיציות. היא שלחה אותי בעיקר לפרסומות.  אבל מכיוון שהרגשתי מצליח החלטתי ללכת וללמוד משחק." הוא יצא לעולם הגדול וחיפש בית ספר טוב למשחק. רצה הגורל ובחירתו נפלה על  'לי שטרסברג' בניו יורק. "אנה שטרסברג העסיקה אותי בארכיון של בעלה, שם היו כל הסרטים הנהדרים שאסף כל חייו. תשע שנים עבדתי שם. זו הייתה העבודה היומיומית שלי ונהייתי מומחה של השיטה שלו. אני מכיר את לי שטרסברג ושיטתו יותר מכל אחד אחר ואפילו יצא לי ללמד כמה כיתות במכון".

עילם: "עם סיום לימודי ערכתי את הופעת הבכורה שלי בטלוויזיה במיני סדרה"בין הקווים" (2004) בהנחיית רוברט דאוני ג'וניור, שם גם הצטרפתי לשורותיהם של הילרי קלינטון, ג'ון גודמן ופריסילה פרסלי בקריאת מכתבים לא ידועים שנכתבו על ידי אנשים מפורסמים . המכתב שלי היה  מכתב אהבה שכתב אדולף היטלר הצעיר. לאחר מכן, שיחקתי את התפקיד הראשי של הנמלט בתוכנית  הפופולרית של רשת פוקס  America's Most Wanted.  שיחקתי בתפקידים מובילים בהפקות בימתיות רבות מחוץ לברודווי, כמו המלט, הדוכסית ממלפי, הדוד ווניה ויום כיפור. גם כתבתי, הפקתי ושיחקתי בתפקיד הראשי בסרט Beautiful World. מילאתי תפקידים בסרטים ובטלוויזיה וגם בסרט המירוץ 'פורד נגד פרארי'  ואת התפקיד הקבוע בסדרה של הנבל הנאצי ברוקה, בסטארגייט אוריגינס. (2018).

לאחרונה גילם עילם את התפקיד הראשי של הרמן ואן פלס בבכורה בארה"ב למחזה ההולנדי "אן" (מבוסס על סיפור אנה פרנק) במוזיאון הסובלנות בלוס אנג'לס.

למחרת הפכתי לצמחוני

מה אתה עושה מחוץ לעולם הבמה?

עילם: "נמשכתי יותר ויותר למדיטציה ויוגה וכמובן שגולת הכותרת הייתה שייסדתי את האירגון ההומניטרי לשמירה על  זכויות בעלי החיים ואני המנהל שלו עד היום". 

הבנתי שגם הייתה לך תפנית פרטית לטבעונות.

עילם: "פניתי לראשונה לצמחוני בשנת 2006, בזמן שלמדתי יוגה וודנטה (פילוסופיה הודית) והמורה שלי דיבר על מה שבני האדם היו מוכנים לעשות לבעלי חיים, 'רק להנאת בלוטות הטעם שלהם'. המשפט הזה ממש דבק איתי. בערך באותה תקופה נתקלתי בעלון של הקבוצה Vegan Outreach  ולמדתי לראשונה על חוות של מפעלים לבשר ועל אופן הטיפול בבעלי חיים בעולם המודרני. הייתי בהלם מהליבה שלי, הייתה לי תגובה רגשית, ונשבעתי מיד שם לא להיות חלק מזה. למחרת הפכתי לצמחוני (לא ידעתי אז על זוועות תעשיות החלב והביצים). מספר שנים אחר כך למדתי על ענפי החלב והביצים, בתוספת האכזריות הכרוכה בפרווה, צמר, עור, מעבדות בדיקה, קרקסים, גני חיות וכו', התברר לי שהדרך היחידה לחיות את חיי היא לא לסמוך על שום דבר מבעלי חיים. לא לאכול, ללבוש, לצרוך, להשתמש או לקחת דבר מבעלי חיים. אז נהייתי טבעוני לחלוטין.

איך שילבת את האוכל, הביגוד והפריטים הלא טבעוניים שלך?

"עם הבשר החי זה היה מיידי – החלטתי לא לאכול אותו שוב, ולכן גזרתי אותו לחלוטין מהתזונה שלי. מוצרי חלב וביצים (ממילא לא הייתי אוכל גדול מאלו, אבל הם היו מרכיבים בדברים אחרים שאכלתי) היו קצת יותר הדרגתיים: הייתי לומד שלמשהו יש חלב או ביצים, וגזרתי אותו החוצה. אותו דבר עם ביגוד, קוסמטיקה ומוצרים ביתיים: ברגע שהבנתי שמשהו שאני משתמש בו או שיש לי בבית מכיל בתוכו מרכיבים מהחי, או שנבדק על בעלי חיים, זרקתי אותו וחיפשתי אלטרנטיבה טבעונית. זה היה תהליך ארוך יותר, אבל עשיתי את זה".

אתה חורג לפעמים מהטבעונות?

"אני לא. לפעמים, עקב עבודתי, אני צריך להיות בהקרנות סרטים ואירועים אחרים שיש בהם אוכל לא טבעוני, אבל בלוס אנג'לס יש לנו די מזל שיש לנו תמיד אפשרות טבעונית כזו או אחרת. מבחינת המשפחה, אין לי ילדים, אבל אני חושב שהייתי מאוד מקפיד על הטבעונות שלהם. אותו דבר עם בני זוג רומנטיים – עדיין לא הייתי צריך  לבדוק את זה בפעולה, אבל אני לא חושב שאוכל להיות עם מישהו שאינו טבעוני".

להציל את כדור הארץ

מה המשמעות של להיות טבעוני בשבילך?

"פירושו שלא לפגוע בשום בעלי חיים בשום דרך וזה בהחלט כולל חרקים, דבורים, זבובים, נמלים, יתושים וכו '. כל חיה (טוב, זה עדיין מאתגר לא לפגוע מילולית בחיות מטופשות מהסוג האנושי, אבל אני שואף לזה בכל זאת!). אז כן, זה כן משפיע על הדרך בה אני מתייחס לבני אדם אחרים, למרות שיש לי דרך ארוכה להמשיך. בכל הנוגע לחברות טבעוניות שנמצאות בבעלות חברות אם לא טבעוניות – אני מנסה להחליט על כל מקרה לגופו. רוב החברות הטבעוניות אינן בבעלות טבעונים, אבל אני עדיין 'מתנשא' עליהן כי אני רוצה שהמוצרים שלהן יחליפו מוצרים מן החי. אם אלמד שחברה טבעונית מסוימת משתמשת או פוגעת בבעלי חיים בכל דרך שהיא – אפסיק להשתמש בהן".

כמה מילים מעודדות לטבעונים חדשים?

"להישאר עם זה! ייתכנו זמנים שתחשוק במשהו, או שתתפתה למשהו, שהוא לא טבעוני (או שתהיה בסביבה שבה לא נראה שיש אפשרויות טבעוניות). רק הזכר לעצמך את המטרה הגבוהה יותר שלך, הרצון הגבוה יותר להיות טבעוני – לרצות להציל בעלי חיים, לרצות להציל את כדור הארץ, לרצות להציל את הבריאות שלך – מה שזה לא יהיה. וכשאתה מתחבר לזה, וזה חשוב לך, אז 'הרצונות הנמוכים' או התשוקה או הפיתויים ייעלמו בכוחות עצמם".

לוס אנג'לס היא עיר טבעונית?

עילם:" זו עיר מעולה! לוס אנג'לס משגשגת עם מסעדות טבעוניות מכל הסוגים, ואופציות טבעוניות כמעט בכל חנות, מסעדה וסופרמרקט. בנוסף יש לנו – VegFest מקום ואירוע: יש פסטה ובירה ואוכל טבעוני, תאכלו טבעוני ימי ראשון טבעוניים, משקאות טבעוניים, משאיות אוכל טבעוניות, שבוע האופנה הטבעוני, חנות מכולת טבעונית, קבוצת טבעונים בקבוצת הפייסבוק של לוס אנג'לס, מפגשים טבעוניים וכו' וכו'…

מה הפריט הטבעוני הכי קשה למצוא כשצריך?

"צבע שיער". 

המשך לקרוא

תרבות ובידור

"ביזבז כסף כמו מים": הסרט על אדם נוימן

Published

on

חברת WeWork כיכבה בכותרות לאחר הנפקות כושלות ופיטורים של אלפי עובדים ברחבי העולם ובמרכז הסערה ניצב המנכ"ל הישראלי, אדם נוימן שיצא בעבר בהצהרות יומרניות על הרצון שלו להפוך להיות הטריליונר הראשון בעולם ולמצוא את הסוד לחיי נצח. דמויות כאלה הן חלומם הרטוב של תסריטאים, ולכן לא מפתיע שסרטי יוניברסל וחברת ההפקות בלומהאוס עובדות על עיבוד לסיפור של נוימן, כמעיין סוג של "הזאב מ-WeWork", כשעל התסריט מופקד זוכה האוסקר על "מכונת הכסף", צ'ארלס רנדולף, בעלה של השחקנית מילי אביטל. המפיק הוא ג'ייסון בלום, מי שהיה מועמד לאוסקר על הסרטים "ויפלאש", "תברח" ו"שחור על לבן".

הסרט צפוי להתמקד בנסיקה וההתרסקות של החברה, כולל התבוננות מעמיקה בסגנון החיים הראוותני של נוימן, שקיבל מיליארד דולר במניות, והחזיק בין היתר שישה בתים ומטוס פרטי בשווי 60 מיליון דולר. ההתנהלות שלו תוארה כמישהו ש"ביזבז כסף כמו מים". צפו בקרוב לרכבת אווירת ללוס אנג'לס של שחקנים ישראלים, שרק חולמים להיכנס לנעליו של נוימן…

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות