Connect with us

חדשות ואקטואליה

יפה = בחירה?

Published

on

תהא אשר תהא דעתכם על כישוריהם של ב. נתניהו, ב. גנץ או י. לפיד אין ספק שלמראה המצודד שלהם יש משקל לא מבוטל בהצלחתם
האלקטורלית • אז מה נגיד על איילת שקד?

בעוד חודש בדיוק יתייצבו אזרחי ישראל בקלפיות, שוב, לבחירות הכנסת ה-21 תמונת המצב הפוליטית המסתמנת: אחרי שבבחירות הקודמות הגיע לקו הסיום עם חמישה מנדטים בקושי, יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן ממציא את עצמו מחדש, ממצב עצמו כמפלגה חילונית שתשאיר את החרדים מחוץ לממשלה, ומתבסס בסקרים עם עשרה מנדטים יציבים. בגזרה שמימין לליכוד מתמודדת "ימינה", רשימה מאוחדת של שלוש מפלגות, ומצהירה כי יש להצביע לה כדי לוודא את הקמתה של ממשלת ימין אמיתית. ואילו בשמאל ההולך ונחלש, מפלגתו של עמיר פרץ שואפת להתבסס בצד הנכון של אחוז החסימה בעזרת סדר יום כלכלי־חברתי.

ב"ימינה" הציבו שלוש מטרות עיקריות: האחת, להעביר כמה שיותר קולות משתי מפלגות הימין שאינן צפויות לעבור את אחוז החסימה – עוצמה וזהות. השנייה, למנוע מנתניהו להגשים את תוכניותיו המוכרות ו"לשתות" את המנדטים של המפלגה המאוחדת. ושלישית, להיאבק בשיעור ההצבעה הנמוך הצפוי באופן כללי, גם בקרב מחנה הימין. מבחן הקמפיין יירשם על שמה של איילת שקד, שרת המשפטים לשעבר, שבבחירות הקודמות נמחקה מהמפה יחד עם שותפה נפתלי בנט – וביצעה קאמבק מופלא ופליק פלאק לאחור, תוך שהיא ממצבת עצמה כאחת הפוליטיקאיות החשובות והמסקרנות בישראל.

קל ונוח לדבר על השיקולים בעד ונגד הצבת אישה במקום גבר, חילונית ולא דתי, בראש מפלגת הימין החדש, ואולי בראש מפלגת ימין מאוחדת. פחות נוח לכתוב ולדבר על מה שגורם לנו לבחור ולהציב בראש את המועמד היפה יותר. בהקשר הזה חשוב להדגיש שיתרונות היופי בזירה הפוליטית ובכלל אינם עניין מגדרי. תהא אשר תהא דעתכם על כישוריהם של בנימין נתניהו, בני גנץ או יאיר לפיד, אין ספק שלמראה המצודד שלהם היה משקל לא מבוטל בהצלחתם האלקטורלית.

למראה חיצוני ולאסתטיקה, מציין דרור מרמור ב'מקור ראשון', יש משקל גדול בפוליטיקה, בכלכלה ובכלל. נסו למשל למצוא בשושלת הארוכה של נשיאי ארה"ב, ודאי מאז עידן הטלוויזיה, מנהיג קירח או נמוך קומה (בלי להעליב אף אחד). להבדיל, גם התורה טורחת לומר לנו שרחל אימנו הייתה "יפת תואר ויפת מראה", ושבנה יוסף היה "יפה תואר ויפה מראה", פרט שכנראה חשוב שנדע ושהשפיע על סיפור חייהם.

כבר לפני יותר משמונים שנה הבין וולט דיסני ששלגייה החסודה והתמימה צריכה להיות יפה, ושהאימא המכשפה והמרשעת צריכה להיות הרבה פחות יפה ממנה (המראה בעצמה אמרה זאת), כך שמיליוני הצופים יוכלו להבין מיד מי הטובה ומי הרעה. לא בכדי גם מלך האריות, מופאסה, יפה ומרשים בהרבה מאחיו הרשע והמצולק סקאר. עוד לפני שהחלה העלילה בסרט של דיסני, אנחנו כבר יודעים מי הצדיק, מי הרשע ומי המנהיג המועדף.

ד"ר דניאל המרמש מאוניברסיטת טקסס עשה קריירה ארוכת שנים מהוכחת הקשר שבין יופי להצלחה כלכלית. לאחר שבדק נתונים מאז שנות השבעים, הגיע המרמש למסקנה שעובד שנראה "מעל הממוצע" ירוויח כ־5 אחוזים יותר מעובד בעל מראה ממוצע. על פני עשרות שנים מדובר על הבדל של עשרות אלפי דולרים בשכר, רק בגלל המראה החיצוני. גם כשהם ילכו לקבל משכנתא או סתם הלוואה, לאנשים יפים יותר יש סיכוי גבוה יותר לקבל הלוואה ותנאים טובים יותר מהבנק. מבאס? אולי, אבל אין טעם להתעלם מהמציאות.

לא רק פוליטיקאים צריכים למתוח ככל האפשר את גובהם. מחקר שנעשה באוניברסיטת פלורידה גילה כי כל 2.5 סנטימטרים גובה מעל הממוצע, יוסיפו לנו כמעט 800 דולר למשכורת בכל שנה. כמו כן, מחקר שנעשה כבר לפני עשור גילה כי הכנסתן של נשים יורדת ככל שמדד ה־BMI – היחס בין משקל הגוף לגובה – עולה מעל 23 (אף ש־BMI תקין נחשב לכזה שבין 18.5 ל־24.9).

בצד האפל יותר, מחקר שנעשה בעבר הוכיח שלאנשים שנראים טוב יותר יש גם פחות סיכוי להידרדר לפשע. מה שגם יכול להסביר, באפקט של ביצה ותרנגולת, מדוע הפושעים שיושבים בבתי הסוהר נראים לנו לא פעם מפחידים ומכוערים. השכר הנמוך יותר וההצלחה הפחותה יותר של אנשים שנראים פחות טוב, מובילים אותם לעשות דין לעצמם ולבצע פשע כדי לשפר את מצבם, מה שאולי אומר שזו אשמתנו לא פחות מאשמתם.

היופי לא רק מסייע ליפים יותר ליטול משכורת שמנה יותר, אלא הוא גם משיא יותר ערך לאנשים סביבם. מחקרים שונים הוכיחו שלאחר מינוי מנכ"ל יפה יותר, מניות החברה עלו יותר בבורסה, פשוט משום שרובנו נעדיף לבטוח ולשים את כספנו במי שחונן במראה הנכון, ודאי בעידן הנוכחי שבו אנחנו נחשפים בלי סוף לתמונת המנכ"ל. ואגב, לא בטוח שאנחנו כל כך טועים או קטנוניים: לאנשים יפים יותר יהיה לא פעם ביטחון רב יותר, מה שעשוי לפתוח לפניהם דלתות ולסייע להם בדרך למעלה – גם לטובת משקיעי החברה.

אנחנו נמשיך כנראה לדבר על ניסיון, כישרון, כריזמה ואינטליגנציה כמדדים לבחירות שאנחנו עושים, אבל כדאי להפנים שגם הצבת יפים יותר בראש הפירמידה היא שיקול פוליטי וכלכלי קר ומוצדק. או כפי שנאמר במקורות: "כי האדם יראה לעיניים, וה' יראה ללבב".

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

חדשות ואקטואליה

״החיים הטבעיים של היהודי הם רק בישראל"

Published

on

יאיר לפיד, מועמד בפונטציה לראשות הממשלה, מקפיד לקרוא לישראלים שעברו לגור בארה"ב "יורדים" הוא מתנגד לתרומת כספים מישראל לארגונים יהודיים בחו"ל וחושב שנתניהו הפסיק מזמן להיות ראש ממשלת העם היהודי ראיון ערב בחירות

אם תשאלו את ח"כ יאיר לפיד, לישראלים יש הרבה מה ללמוד מיהדות ארה"ב, אך גם ליהודי ארה"ב יש מה ללמוד ממדינת ישראל. יש להם מה ללמוד מאיתנו על זהות נינוחה בפני עצמה", הוא מסביר לי, "הזהות שלי למשל במצב נוח. אני אדם במקומו. אני חי את החיים הטבעיים של היהודים, וזה כאן בישראל".

שם, בתפוצות, זה לא טבעי?

״אני אומר להם (ליהודי התפוצות) שלא. הם מתווכחים איתי, אבל אני אומר להם שכשאני נוסע לכנסת בכביש 443 זה הנתיב ששאול המלך צעד בו. אני אדם במקומו".

איך זה בא לידי ביטוי?

״זהות היא דבר פנימי. אבל הזהות שלי כיהודי היא נינוחה, טבעית ועוצמתית בעצם החיים שלי בארץ ישראל. יש פה דואליות. מצד אחד כשאני פוגש אותם אני תמיד זוכר שיכולתי להיות הם והם יכלו להיות אני, אבל מתוך זה אני אומר להם – אם אתם רוצים לחיות חיים של זהות
שלמה, אתם צריכים לחיות בישראל".

כילד שנולד וגדל בישראל, הייתה לך בכלל מודעות לכך שישנן קהילות יהודיות מעבר לים – או שמא הכול הסתכם בזיכרון השואה?

״לסבי מצד אמי היו 12 אחים. שבעה מהם מתו בשואה, ארבעה מהם הגיעו לכאן. דודי ברי קליין היה רב קונסרבטיבי בפלורידה. אבא שלי הכיר היטב את הגולה והתפוצות. בניגוד לרוב הישראלים הצעירים, הוא הסתובב יחסית מוקדם בקרב יהדות אמריקה". לפיד מספר כי אביו, העיתונאי והפוליטיקאי טומי לפיד ז"ל, ראיין בצעירותו את הסנאטור ממדינת מינסוטה יוברט האמפרי, שאף כיהן לאחר מכן כסגן נשיא ארה"ב. הוא יזם תוכנית לקחת צעירים מכל העולם כדי שיכירו את ארה"ב. אבי ואמי גרו בשנת נישואיהם הראשונה בארה"ב והיו חלק מהתוכנית הזו.

אבא עבד בעיתון מקומי בווירג'יניה, הסתובב בין קהילות, התיידד מאוד עם בכירים יהודים. מאז שאני ילד אני זוכר את הקשר עם הגולה. מעין דיאלוג שכזה, שהוא מורכב. בתור ניצול שואה, אבא שלי כעס עליהם שהם לא באו לארץ. בעיניו, כל יהודי היה צריך להבין מהשואה שהוא היה צריך להגיע לישראל. זה המקום היחיד שיש לנו באמת בעולם הזה, שהיהודים יכולים באמת להיות בו בטוחים.

״זו עמדתו של טומי לפיד, אך גם של יאיר לפיד. תראה, עם השנים התחושה השתנתה. הרי בשנות ה־50 בוודאי, אך גם עד שנות ה־80, ישראל הייתה המקלט הבטוח ליהודים. נוכל להתווכח היום עם יהודים אמריקאים שאומרים לך: סליחה, ניו יורק יותר בטוחה ליהודים מאשר עוטף עזה או חברון. אבל אני אומר להם שבראייה היסטורית, ההגדרה העצמית שלהם לא שלמה אלא בישראל. נכון שאדם יכול לבחור לחיות עם הגדרה עצמית לא שלמה, אך אני מעדיף לחיות עם הגדרה עצמית שלמה. יותר קשה לי עם ישראלים שיורדים מהארץ. אני אגב עדיין אומר 'יורדים מהארץ', בניגוד לאחרים".

אתה גם מזדהה עם הכינוי שטבע בזמנו רבין, "נפולת של נמושות"?

״זה ביטוי מעליב ואני לא בעד להעליב. אני עדיין לא אוהב את הרעיון הזה של ירידה. אני לא אוהב את ההתלהבות הגדולה מישראלים שמצליחים בחו"ל. זה מרגיז אותי".

אבל אנחנו בעולם גלובלי. מה הבעיה להאמין שישראל היא המקום הטבעי ליהודים, אך באותו הזמן הם גם יכולים לחיות בחו"ל כמה שנים ולממש עצמם שם. לעיתים זה גם לטובת המדינה.

״אני לא בטוח שאנחנו בעולם גלובלי, אלא בעולם עם כלי תחבורה מצוינים ואמצעי תקשורת מצוינים. אתה יכול כיום לטייל בעולם מהכורסה שלך, אבל אם תסתכל על השנים האחרונות, אנחנו בעיצומה של תנועת נגד לרעיון של אזרח העולם הרחב. אמרה את זה יפה ראשת הממשלה הבריטית לשעבר תרזה מיי אם אתה אזרח העולם הרחב, אתה בעצם אזרח של שום מקום. אני רוצה להיות אזרח ישראלי, ואני לא יכול להיות אזרח ישראלי שלם בלי היהדות. כל יהודי שאני פוגש באמריקה חי חיים אלטרנטיביים לאלו שלי. חיים שהיו יכולים להיות שלי".

מה צריך אם כך להיות היחס של יהדות ארה"ב אלינו כמדינת ישראל?

״קודם כול יש לנו מחויבות אליהם, שלא תלויה בשום דבר. יש לנו כמדינה מחויבות לכל יהודי בעולם שסכנה מרחפת מעל ראשו. בין אם זה סיוע של ישראל באתיופיה או של שני צעירים ישראלים שרואים בריונים אנטישמים מתעללים ביהודי באוקראינה. בעיניי אותם צעירים ישראלים צריכים להרים מקל מהרצפה וללכת להרביץ להם. הם הרי המשפחה המורחבת שלנו.

״אני אגב בעד חוק הלאום, אבל לא זה שעבר, אלא זה שחיבר ח"כ בני בגין. אין ספק שיש לחוק הזה השפעה על היהדות האמריקאית, שלקחה את זה קשה. אנחנו צריכים לקיים איתם דיאלוג מתמיד, וזה המעגל השני של המחויבות שיש לנו אליהם. המעגל השני אומר: למרות שהם חלק מאיתנו, אתה לא יכול לשבת בלוס אנג'לס ולנהל את מדיניות הביטחון של ישראל מול סוריה. במקביל, אתה לא יכול לשבת בירושלים ולהגיד שלא מעניין אותך יהודי בלוס אנג'לס, כי אז אתה לא מעניין את עצמך. הם עתידנו ועברנו. אנחנו צריכים לקיים איתם דיאלוג".

נדבך נוסף לדברי לפיד הוא התרומה שלהם לביטחון הלאומי". הוא מסביר: זה מהותי. אני ראיתי זאת כחבר קבינט וגם כיום כחבר כנסת; ידענו תמיד להפעיל את יהדות ארה"ב כמנוף מול הקונגרס, הסנאט והבית הלבן. זה דבר אמיתי בתפיסת הביטחון הישראלית. אנחנו רואים כבר כיום פגיעה בביטחון הלאומי בגלל הדרך שבה מתייחסים אל יהודי ארה"ב. ראש הממשלה המנוח אריק שרון היה מדבר על כך שהוא לא ראש ממשלת ישראל אלא ראש ממשלת העם היהודי".

גם נתניהו מדבר כך.

״אבל נתניהו הפסיק להיות ראש הממשלה של העם היהודי. כי אם רוב העם היהודי אומר 'אנחנו מצטערים, אנחנו לא חושבים שאתה ראש הממשלה שלנו' או 'אנחנו לא חושבים שאכפת לך מאיתנו, הרי אנחנו רואים פעם אחר פעם איך אתה זורק אותנו בשולי הדרך כי אתה צריך לתחזק את הקואליציה שלך' – אלה דברים שראש ממשלת העם היהודי לא היה צריך לעשות. אם שר בממשלה עומד על בימת הכנסת ואומר שרוב מוחלט של יהודי ארה"ב הם אנטישמים, וראש הממשלה לא זורק אותו ואומר 'אצלי דבר כזה לא יקרה' – זה מצער אותי, כי לפני שאני יריב פוליטי אני אזרח ישראל, ונתניהו כיום הוא לא ראש ממשלת העם היהודי".

לפני שלפיד נבחר לראשונה בבחירות 2013, הוא היה המתמודד הצבעוני והמעניין בסביבה; איש תקשורת מרכזי ומתוקשר שהחליט לחצות את הקווים ולנסות לשנות את המציאות הישראלית שאחרי מחאת האוהלים. ״טסתי לאטלנטה לכנס של 1,500 רבנים קונסרבטיבים, וכשנחתּ י חיכו לי 300 סמסים ונאלצתי לנהל את המשבר הקואליציוני משם", מספר לפיד. רק מעטים שמו לב שהוא היה אז כאמור בכנס של בכירים מהתנועה הקונסרבטיבית, דבר שלא כל פוליטיקאי ישראלי היה עושה, בטח כזה שמתיימר לגייס קולות גם מימין. "כל יהודי בעולם הוא המשפחה שלי", הוא מסביר את העובדה שהשתתף בכנס שכזה.

"מדהימה אותי הבורות הגמורה לגבי מה זה רפורמי או קונסרבטיבי מצד אנשים שמדברים בביטחון עצמי אינסופי על עמדתם בנושא. זה נכון לגבי חברי כנסת מיהדות התורה ומש"ס וגם בקרב גורמים בציונות הדתית. רובם בכלל לא מבינים על מה הם מדברים. הרי בסקאלה שבה אנחנו מציבים כל ישראלי לפי רמת הדתיות שלו, הקונסרבטיבים יותר שמרנים אולי מרוב הציונות הדתית בישראל. הם הרי שומרים מצוות ושבת, חובשים כיפה ועוד. מאידך, אנשים מדברים עליהם בידענות גדולה כמי שהם שונאים, מבלי לחקור את הנושא וללמוד אותו לעומק. בל נשכח שהם מחזיקים את רוב רובה של יהדות ארה"ב. לקונסרבטיבים יש כמיליון עד מיליון וחצי ולרפורמים יש שניים עד שניים וחצי מיליון חברים. זה המון אנשים בשביל שמדינת ישראל תוותר עליהם, או שהיא תעסוק באופן רשמי
בלהעליב אותם כל הזמן".

מה יש לנו כמדינה יהודית ללמוד מיהדות ארה"ב כקהילה היהודית הגדולה מחוץ לישראל?

לפיד לוקח רגע לחשוב. "יש משהו שהם מכירים ואנחנו לא, וזה החיים בתור מיעוט במדינה. בארה"ב חיים לא מעט אנשים שעוד זוכרים שהיו 'קאנטרי קלאבים' או מועדונים שבהם לא קיבלו יהודים. היום זה אמנם פחות חמור אבל אני יכול למשל להיכנס לחדר שבו יושבים מאה איש, ואם יש יהודי בחדר אני יודע מי הוא מיד. בעיניים שלו אני אראה את זה. כשאני מדבר איתו, הוא מדגיש את היותו יהודי בחברה עוינת. חלק מכך שיהודים צעדו ביחד עם מרטין לותר קינג, זה מתוך התפיסה של מיעוט שצריך לשמור על עצמו ועל הזהות שלו בנסיבות לא פשוטות. דבר שני שיש לנו ללמוד מהם קשור לעובדה שהזכרתי, שיהדות ארה"ב היא כנראה הקבוצה המשכילה עלי אדמות. היות שאתה ואני חיים במדינה שנמצאת ברמת המתמטיקה והבנת הנקרא מתחת איראן ובחריין, הייתי שמח שיהיה מעט מזה גם פה".

לסיום, מה יהודי בעיניך?

״החיים בישראל", הוא אומר מבלי למצמץ. "בסוף הביטוי העליון של היהדות הוא חיים בישראל. דבר נוסף הוא האקטואליה של העבר. אנחנו, היהודים בישראל, אנשים שהעבר הוא אקטואלי עבורם. הייתי בתיקון חצות בצוותא ודיברנו שם על משה רבנו. לא מדובר רק בדמות מהעבר, אלא בדמות מההווה; דמות שההחלטה שלו לבוא הנה גרמה לכך שאני ואתה יושבים בבית קפה מתחת לקופת חולים כללית. האקטואליה של העבר היא גם בהווה שלנו כאן בישראל".


המשך לקרוא

חדשות ואקטואליה

מה יקרה ב-18 בספטמבר

Published

on

מאז ומתמיד נמנעו המפלגות הגדולות מהמתכונת של ממשלת אחדות
שכן ממשלות כאלה, טבען שלא להאריך ימים

אם לא יחול שינוי דרסטי עד יום שלישי הבא, ייתכן שלא תהיה הכרעה מובהקת בין מה שקרוי הגושים ימין ושמאל) בבחירות לכנסת ה-22 בישראל. משמעות הדבר היא שהקרב המרכזי יתנהל ביום הדין בין שתי המפלגות הגדולות, הליכוד וכחול-לבן, ואם התוצאות יתקרבו לשוויון בין הגושים ובין המפלגות גם יחד – אזרחי ישראל עלולים להתעורר בבוקר לשאלה מי מהן תקבל את המנדט להרכבת ממשלת אחדות.

במקרה כזה לשאלת הבכורה חשיבות גורלית, בעיקר אם המבוי הסתום כופה רוטציה, שכן רק הראשון בתור יכהן כראש ממשלה. עד שיגיע תורו של השני, הכנסת עלולה להתפזר שוב.

פעם אחת בלבד הוציאה ממשלת אחדות בישראל את ימיה. בחירות 1984 לא הסתיימו בהכרעה ברורה בין הגושים. שתי המפלגות הגדולות הגיעו יחד ל־85 מנדטים: העבודה – 44, הליכוד – 41. שמעון פרס היה הראשון בתור לראשות הממשלה, ובשנת 1986 פינה את מקומו כמוסכם ליצחק שמיר. זו היתה הפעם האחרונה שבה זה הצליח עד הסוף. בבחירות 1988 עבר הליכוד עבר את העבודה במנדט אחד בלבד (39-40). שמיר העדיף להמשיך בממשלת האחדות, שהחזיקה מעמד פחות משנתיים, ונפלה בעקבות "התרגיל המסריח". חודשיים שהתה המערכת הפוליטית במצב של תוהו ובוהו, ובסופו של דבר הוקמה ממשלה צרה בראשות שמיר.

מאז נמנעו בדרך כלל שתי המפלגות הגדולות מהמתכונת של ממשלת אחדות. רבין העדיף ב־1992 ממשלה צרה מאוד. נתניהו, כראש ממשלה צעיר, העדיף ב־1996 שלא לחלוק את השלטון עם מפלגת העבודה. ברק, שמצא את עצמו ב־1999 מול כנסת לעומתית, פסל את הליכוד כשותפה. שרון, שהחליף אותו ב־2001, הקים אמנם ממשלת אחדות עם ישראל אחת (היא "העבודה"), אך כבר בנובמבר 2002 פרשו שריה מממשלת האחדות; שכן ממשלות כאלה, כבר נאמר, טבען שלא להאריך ימים.

אי אפשר לקבוע אם תוקם אחרי הבחירות ממשלת אחדות, ובאיזה הרכב. עם ליברמן או בלי ליברמן, עם הסיעות החרדיות או בלעדיהן. תיאורטית, קיימת גם אפשרות לקואליציה בלי ליברמן והחרדים, אבל עם "ימין חדש" (ללא סמוטריץ') או עמיר פרץ (ללא שפם). כששתי הסיעות עוברות בוודאות את ה־60, השותפות האחרות הן בגדר דובדבן על קצפת. זה כבר משני.

השאלה העיקרית היא מי ירכיב את הממשלה: הליכוד או כחול לבן. ממשלות האחדות לא קיבלו עד כה הכרעות מדיניות או צבאיות גורליות. כל ההכרעות רשומות על שמות ראשי ממשלות צרות. הנסיגה מסיני, מלחמת לבנון הראשונה (וגם השנייה), הסכם אוסלו, היציאה מלבנון, ההתנתקות. ועדיין קיימת חשיבות לא מבוטלת לאישיותו ולשייכותו המפלגתית של ראש ממשלה גם בעידן שבו לא מתקבלות הכרעות. מי ינהל מגעים עם הנשיא טראמפ על התוכנית המדינית המשוערת שלו, או בנושא הסוגיה האיראנית?

נכון, לא תמיד יתרון של מנדט קובע. ציפי לבני התעקשה ב-2009 להוכיח ש־28 המנדטים של קדימה היו יותר מ־27 של הליכוד. היא כשלה, משום שהיתה הכרעה בין־גושית ברורה. אך הפעם לא מסתמנת הכרעה בין־גושית ברורה. ייתכן מאוד שזאת ההכרעה שתיפול ב־17 בספטמבר; יתרון לליכוד או לכחול לבן בהרכבת ממשלת אחדות, עם או בלי רוטציה.

לשבוע שנותר עד הבחירות מגיעות המפלגות עם סכומים גדולים של כסף ועם ארסנל מלא וגדוש, לקרב האחרון לקראת ההכרעה. בליכוד מעצימים את תחושת הפאניקה, והפעם יש לה על מה להסתמך: באף סקר עד כה לא ניצח גוש הימין את השמאל, ואם כך יהיו תוצאות האמת, שלטונו של נתניהו בסכנה ממשית. בכחול לבן עסוקים בקרבות פנימיים, אבל מצליחים לשמור על מעמדה כמפלגה הגדולה השווה לליכוד, וכאלטרנטיבה היחידה להחלפת השלטון. יאיר לפיד ובני גנץ מצליחים לנקז אליהם את מרבית מתנגדי נתניהו, בעוד שלמפלגות האחרות בגוש השמאל נותרים רק הפירורים.

העובדה שמפלגת העבודה לא מתרוממת מעידה על קמפיין בעייתי שלא מספק את הסחורה. בעוד שבמפלגה שניצבת משמאלה, המחנה הדמוקרטי, נראים המועמדים רעבים ואגרסיביים, בכחול לבן ובעבודה מנומנמים ומעבירים מסרים שלא מצליחים לחדור. כחול לבן קיימת בעיקר בזכות האינרציה, ואילו העבודה מדשדשת בחוסר הצלחה בולט לקצור את מפלגת כחול לבן, המנהלת את הקמפיין השלומיאלי ביותר במערכת הבחירות הנוכחית.

אבל בשבוע האחרון, כך למדנו מהעבר, הכל יכול להשתנות. סדר היום יהיה זה שנתניהו יכתיב (מצלמות בקלפיות, האיום האיראני, ברית הגנה עם ארה"ב) והקרב בין המפלגות הגדולות יהיה קשה יותר וצמוד יותר. זוהי בשורה רעה למדי למפלגות הלוויין: העבודה והמחנה הדמוקרטי משמאל, וימינה מימין. כולם יצטרכו להעניק מנדטים יקרים, בעל כורחם, למפלגות הגדולות, ולא נראה שיהיה בכוחם לעצור זאת, אלא אם יתרחש נס.

וחודש אלול הוא הרי זמן לא רע להתחיל להתפלל…

המשך לקרוא

חדשות ואקטואליה

לקראת הבחירות: ירידה בשיעור ההצבעה בנציגויות בחו"ל

Published

on

סיכום ההצבעה לכנסת ה- 22 בשגרירויות ובקונסוליות ברחבי העולם: שיעור המשתתפים עמד על 69% – ירידה של 6% לעומת הבחירות באפריל לשבעה שינשינים" של הסוכנות היהודית ניתן אישור חריג להצביע לפני גיל

אחת השאלות המסקרנות לקראת הבחירות לכנסת ה-22 שייערכו השבוע עוסקת בסוגיית שיעור המצביעים. אלה שטוענים כי מניין המצביעים ב-17 בספטמבר עשוי להיות נמוך יותר מאשר בבחירות הקודמות באפריל השנה, יכולים לקבל אינדיקציה להערכתם משיעורי ההצבעה בנציגויות ישראל בחו"ל. בתום ההצבעה בשגרירויות ובקונסוליות ישראל ברחבי העולם התברר כי שיעור המשתתפים עמד על 69% בבחירות הקודמות עמד שיעור ההצבעה בנציגויות ישראל בעולם על 75%.

מנהל הבחירות, השגריר יצחק בחמן, אמר כי זו "הרגשה נהדרת" ששליחיה של מדינת ישראל יכולים להצביע במהלך שליחותם. בחמן עוד זוכר את הימים בהם לא ניתנה זכות ההצבעה "למי שעובד עבור המדינה ומגן עליה" מעבר לים. הראשון להצביע היה שגריר ישראל בוולינגטון, בירת ניו זילנד, יצחק גרברג, ומיד אחריו הצביעו עובדי השגרירות בקנברה, אוסטרליה. ההצבעה הסתיימה בנציגות ישראל בסן פרנסיסקו בחוף המערבי של ארה"ב ביום שישי. בקונסוליה הישראלית בניו יורק הוצבו שתי קלפיות שבהן צפויים להצביע 776 בעלי זכות בחירה -המספר הגבוה ביותר של מצביעים בנציגות בחו"ל. השנה נפתחה לראשונה קלפי בקיגאלי, בירת רואנדה, זאת לאחר פתיחת שגרירות ישראל במדינה באפריל האחרון.

משרד החוץ הפעיל חדר מצב במתכונת מיוחדת ביום הבחירות לניהול, ליווי, וביצוע בקרה על תהליך הבחירות, ובכל אחת מהנציגות תהליך ההצבעה נוהל על ידי ועדת בחירות מקומית בראשות הקונסול הישראלי. במקביל, שבעה ישראלים זכו להצביע בקלפיות בחו"ל אף שטרם מלאו להם 18 שנים. התאריך הקובע להשתתפות בהליך הדמוקרטי הוא אמנם מועד ההצבעה בישראל, אולם לשבעת הצעירים התאפשר לשלשל פתקים לקלפיות מאחר שיום ההולדת שלהם יחול בימים שנותרו לתאריך הקובע. האישור החריג ניתן לשבעה "שינשינים" (שליחי שנת שירות) של הסוכנות היהודית. הם יצאו עם כ-200 בני גילם לשנת שירות בקהילות היהודיות לפני גיוסם לצה"ל, ופועלים לחזק את הקשר של הנוער בתפוצות עם ישראל.

אביגיל הדר, "שינשינית" של הסוכנות היהודית בקליבלנד, יצאה לשליחות לאחר שסיימה את לימודיה בתיכון מקיף יהוד. יום הולדתה יחול ב-12 בספטמבר, ולכן היתה זכאית להצביע בבחירות בקונסוליה הישראלית בשיקגו. "אני ממש מתרגשת להצביע", אמרה הדר. חשוב לי להיות מעורבת ולהשפיע. זו גם הסיבה שיצאתי לשליחות שנת שירות של הסוכנות היהודית, כדי לחזק את הקשר האסטרטגי בין יהודי התפוצות לבין ישראל".

יותר מ-5,000 שליחי המדינה והמוסדות הציוניים ברחבי העולם היו רשאים להשתתף בהליך ההצבעה המקדים.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות