Connect with us

חדשות ואקטואליה

יפה = בחירה?

Published

on

תהא אשר תהא דעתכם על כישוריהם של ב. נתניהו, ב. גנץ או י. לפיד אין ספק שלמראה המצודד שלהם יש משקל לא מבוטל בהצלחתם
האלקטורלית • אז מה נגיד על איילת שקד?

בעוד חודש בדיוק יתייצבו אזרחי ישראל בקלפיות, שוב, לבחירות הכנסת ה-21 תמונת המצב הפוליטית המסתמנת: אחרי שבבחירות הקודמות הגיע לקו הסיום עם חמישה מנדטים בקושי, יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן ממציא את עצמו מחדש, ממצב עצמו כמפלגה חילונית שתשאיר את החרדים מחוץ לממשלה, ומתבסס בסקרים עם עשרה מנדטים יציבים. בגזרה שמימין לליכוד מתמודדת "ימינה", רשימה מאוחדת של שלוש מפלגות, ומצהירה כי יש להצביע לה כדי לוודא את הקמתה של ממשלת ימין אמיתית. ואילו בשמאל ההולך ונחלש, מפלגתו של עמיר פרץ שואפת להתבסס בצד הנכון של אחוז החסימה בעזרת סדר יום כלכלי־חברתי.

ב"ימינה" הציבו שלוש מטרות עיקריות: האחת, להעביר כמה שיותר קולות משתי מפלגות הימין שאינן צפויות לעבור את אחוז החסימה – עוצמה וזהות. השנייה, למנוע מנתניהו להגשים את תוכניותיו המוכרות ו"לשתות" את המנדטים של המפלגה המאוחדת. ושלישית, להיאבק בשיעור ההצבעה הנמוך הצפוי באופן כללי, גם בקרב מחנה הימין. מבחן הקמפיין יירשם על שמה של איילת שקד, שרת המשפטים לשעבר, שבבחירות הקודמות נמחקה מהמפה יחד עם שותפה נפתלי בנט – וביצעה קאמבק מופלא ופליק פלאק לאחור, תוך שהיא ממצבת עצמה כאחת הפוליטיקאיות החשובות והמסקרנות בישראל.

קל ונוח לדבר על השיקולים בעד ונגד הצבת אישה במקום גבר, חילונית ולא דתי, בראש מפלגת הימין החדש, ואולי בראש מפלגת ימין מאוחדת. פחות נוח לכתוב ולדבר על מה שגורם לנו לבחור ולהציב בראש את המועמד היפה יותר. בהקשר הזה חשוב להדגיש שיתרונות היופי בזירה הפוליטית ובכלל אינם עניין מגדרי. תהא אשר תהא דעתכם על כישוריהם של בנימין נתניהו, בני גנץ או יאיר לפיד, אין ספק שלמראה המצודד שלהם היה משקל לא מבוטל בהצלחתם האלקטורלית.

למראה חיצוני ולאסתטיקה, מציין דרור מרמור ב'מקור ראשון', יש משקל גדול בפוליטיקה, בכלכלה ובכלל. נסו למשל למצוא בשושלת הארוכה של נשיאי ארה"ב, ודאי מאז עידן הטלוויזיה, מנהיג קירח או נמוך קומה (בלי להעליב אף אחד). להבדיל, גם התורה טורחת לומר לנו שרחל אימנו הייתה "יפת תואר ויפת מראה", ושבנה יוסף היה "יפה תואר ויפה מראה", פרט שכנראה חשוב שנדע ושהשפיע על סיפור חייהם.

כבר לפני יותר משמונים שנה הבין וולט דיסני ששלגייה החסודה והתמימה צריכה להיות יפה, ושהאימא המכשפה והמרשעת צריכה להיות הרבה פחות יפה ממנה (המראה בעצמה אמרה זאת), כך שמיליוני הצופים יוכלו להבין מיד מי הטובה ומי הרעה. לא בכדי גם מלך האריות, מופאסה, יפה ומרשים בהרבה מאחיו הרשע והמצולק סקאר. עוד לפני שהחלה העלילה בסרט של דיסני, אנחנו כבר יודעים מי הצדיק, מי הרשע ומי המנהיג המועדף.

ד"ר דניאל המרמש מאוניברסיטת טקסס עשה קריירה ארוכת שנים מהוכחת הקשר שבין יופי להצלחה כלכלית. לאחר שבדק נתונים מאז שנות השבעים, הגיע המרמש למסקנה שעובד שנראה "מעל הממוצע" ירוויח כ־5 אחוזים יותר מעובד בעל מראה ממוצע. על פני עשרות שנים מדובר על הבדל של עשרות אלפי דולרים בשכר, רק בגלל המראה החיצוני. גם כשהם ילכו לקבל משכנתא או סתם הלוואה, לאנשים יפים יותר יש סיכוי גבוה יותר לקבל הלוואה ותנאים טובים יותר מהבנק. מבאס? אולי, אבל אין טעם להתעלם מהמציאות.

לא רק פוליטיקאים צריכים למתוח ככל האפשר את גובהם. מחקר שנעשה באוניברסיטת פלורידה גילה כי כל 2.5 סנטימטרים גובה מעל הממוצע, יוסיפו לנו כמעט 800 דולר למשכורת בכל שנה. כמו כן, מחקר שנעשה כבר לפני עשור גילה כי הכנסתן של נשים יורדת ככל שמדד ה־BMI – היחס בין משקל הגוף לגובה – עולה מעל 23 (אף ש־BMI תקין נחשב לכזה שבין 18.5 ל־24.9).

בצד האפל יותר, מחקר שנעשה בעבר הוכיח שלאנשים שנראים טוב יותר יש גם פחות סיכוי להידרדר לפשע. מה שגם יכול להסביר, באפקט של ביצה ותרנגולת, מדוע הפושעים שיושבים בבתי הסוהר נראים לנו לא פעם מפחידים ומכוערים. השכר הנמוך יותר וההצלחה הפחותה יותר של אנשים שנראים פחות טוב, מובילים אותם לעשות דין לעצמם ולבצע פשע כדי לשפר את מצבם, מה שאולי אומר שזו אשמתנו לא פחות מאשמתם.

היופי לא רק מסייע ליפים יותר ליטול משכורת שמנה יותר, אלא הוא גם משיא יותר ערך לאנשים סביבם. מחקרים שונים הוכיחו שלאחר מינוי מנכ"ל יפה יותר, מניות החברה עלו יותר בבורסה, פשוט משום שרובנו נעדיף לבטוח ולשים את כספנו במי שחונן במראה הנכון, ודאי בעידן הנוכחי שבו אנחנו נחשפים בלי סוף לתמונת המנכ"ל. ואגב, לא בטוח שאנחנו כל כך טועים או קטנוניים: לאנשים יפים יותר יהיה לא פעם ביטחון רב יותר, מה שעשוי לפתוח לפניהם דלתות ולסייע להם בדרך למעלה – גם לטובת משקיעי החברה.

אנחנו נמשיך כנראה לדבר על ניסיון, כישרון, כריזמה ואינטליגנציה כמדדים לבחירות שאנחנו עושים, אבל כדאי להפנים שגם הצבת יפים יותר בראש הפירמידה היא שיקול פוליטי וכלכלי קר ומוצדק. או כפי שנאמר במקורות: "כי האדם יראה לעיניים, וה' יראה ללבב".

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

חדשות ואקטואליה

הו הא, מי זו באה? סגנית הנשיא הבאה!

Published

on

האם קאמלה האריס מקליפורניה תהיה הבחירה האולטימטיבית של ג'ו ביידן?

השבוע אמור היה ג'ו ביידן להכריז סוף סוף מי תהיה הסגנית המיועדת שלו. למרבה הצער, ההחלטה נדחתה כך שלנו אין אלא להמשיך ולפזר ספקולציות. ולכן, לפי בקשת הקהל ובהתאם לרוח התקופה, הנה תזכורת קצרה לגבי המועמדות המובילות והקדמה בלתי נמנעת בפתחה: בסופו של דבר, זהותו של סגן הנשיא לא נחשבת לכזו שמשפיעה באופן דרמטי על הבחירות. הבחירה במייק פנס לא שינהת המון עבור טראמפ, אם כי נתנה לו עוד גושפנקא דתית; הבחירה באל גור לא הייתה מאוד קריטית לביל קלינטון; ג'ו ביידן עצמו נבחר בעיקר כדי לתת לאובמה גב מצד פוליטיקאי מנוסה שייתן קונטרה לגילו הצעיר וחוסר ניסיונו השלטוני של הסנאטור מאילינוי. זה לא אומר שלא היו סגנים חשובים בעבר, כמובן – חלקם היו כאלה בגלל שלקחו חלק מרכזי בשלטון (כמו ביידן עצמו, וכמו דיק צ'ייני, קודמו), חלקם כי הפכו לנשיאים בעצמם, למשל הארי טרומן ולינדון ג'ונסון. ובכל זאת, אין סיבה להניח שהסגנית המיועדת תגרום למהפכה דרמטית בסקרים וכו'. לזה יהיו אחראים ביידן ובעיקר טראמפ.

אז מי המועמדות הבכירות? ובכן, ישנן שלוש שסומנו כרגע כמובילות בהימורים, אבל לפחות עוד שבע ששמן הוזכר במידה כזו ואחרת ושגם אני, אפעס, אסתפק באזכור שמן ותפקידן הנוכחי כאן ותו לא.

ראשונה, עדיין המועמדת המובילה, הסנאטורית קמאלה האריס מקליפורניה. הריס התמודדה בעצמה בפריימריז הדמוקרטי אך פרשה כשהכסף אזל והמעמד בסקרים לא התרומם. היא נחשבת לבחירה בטוחה בגלל בכירותה במפלגה, העובדה שהיא דמות די מוכרת ובסה"כ אהודה, עם ניסיון בוושינגטון וניסיון ברמת המדינה כתובעת כללית. ברם, היא סובלת מהעובדה שכבר במהלך הקמפיין התכחסה עם ביידן – כסאח שאח"כ הסבירה כ'זו פוליטיקה' בזלזול כמעט מבהיל ומהעובדה שיש די והותר 'לכלוך' עליה, החל מהעובדה שהכניסה בקליפורניה המון צעירים שחורים לכלא וכלה בכך שאמרה שעישנה מריחואנה לצלילי טופאק, מה שלא ממש הסתדר עם הכרונולוגיה של חייה. אבל הקוץ המרכזי בישבנה המיועד של האריס היא בכלל העובדה שהיא עדיין רואה עצמה כנשיאה לעתיד, ואנשי ביידן חוששים שמא היא תתרכז בבניית דמותה לקראת ריצה ב-2024 (ביידן יהיה כאמור בן 82, ולא ברור אם ירצה לרוץ לכהונה שניה אם וכאשר) ולא בבניית השלטון החדש, שמיועד להיות עתיר רפורמות, חקיקה ואקטיביזם באופן כללי.

שניה, מועמדת שנכנסה לטופ של הרשימה בעיקר בגלל יחסיה המעולים עם ביידן מימי ממשל אובמה, השגרירה לשעבר באו"ם והיועצת לשעבר לבטחון לאומי, סוזן רייס. רייס נחשבת למישהי עם קורות חיים מושלמים כמעט עבור מועמד/ת לתפקיד בכיר, היא מנוסה, מקצועית ופופולרית. וכאמור, היא נהנית ממה שקמפיין ביידן הגדיר כמעמד Simpatico עם ביידן – כלומר, הם חולקים השקפת עולם וחזון. מה שעומד בדרכה של רייס לתפקיד הם שני היבטים בקורותיה: העובדה שמעולם לא נבחרה לכל תפקיד ציבורי ו/או שלטוני, כך שאין לה ניסיון בזה, היא לא נדרשה לעימות (האריס, למשל, נדרשה לכמה וכמה כאלה והוכיחה שהיא מצוינת בהם, בטלוויזיה ובסנאט גם יחד) באשר הוא ולא ברור אם יש לה המזג האלקטורלי. שנית, היא מזוהה עדיין עם המתקפה על הכוחות האמריקאים בבנגאזי, לוב, ועם חוסר המענה המספק של מערכת הבטחון והחוץ של אובמה לה. ממש כמו הילארי קלינטון, הדמוקרטים חוששים שבנגאזי תהפוך למילת מפתח בכל אימת שרייס תיכנס לחדר.

שלישית, המועמדת המפתיעה ובמידה רבה מועמדת הפשרה – חברת בית הנבחרים מקליפורניה, קרן בס. בס בת ה-66 איבדה את בתה בתאונת דרכים, מה שמקרב אותה לביידן (שאיבד כך את אשתו וביתו, ושאיבד לאחר מכן את בנו לסרטן) על רקע אישי. היא בחיים הפוליטיים מאז 2004, אז נבחרה לראשונה לאסיפה הלאומית של קליפורניה. היא משמשת נציגת מחוז (ה-33 ולאחר מכן ה-37) של המדינה בבית הנבחרים מאז 2010 וכן היא יושבת ראש הסיעה האפרו-אמריקאית בקונגרס. במפלגה הדמוקרטית היא נתפסת כדמות מאחדת, ללא שונאים רציניים בתקשורת ואפילו בבית הנבחרים עצמו. אמנם יש לה היסטוריה של התבטאויות בעייתיות עבור מועמד לאומי – למשל, היא ביקרה בקובה כמה וכמה פעמים והתבטאה בצער ובכבוד כשפידל קסטרו מת, התבטאות שמאז חזרה בה ממנה – אבל העובדה שהיא לא מחפשת להפוך לנשיאה ולכן תוכל להתרכז בתפקידה, בצד היותה דמות יחסית פחות מוכרת ולפיכך בעלת פחות פוטנציאל נפיץ, משחקת לטובתה. גם הידידות שלה עם ננסי פלוסי לא מזיקה. אם בידן יבחר בה, תהיה זו הוכחה לכך שהוא לא מעוניין לעשות רעש, אלא לשמור על המצב הקיים בסקרים ולדאות על גביהם כמו בשיר של רדיוהד, ללא הפתעות, עד הבחירות.

מועמדות נוספות שהוזכרו ללא הרף הן, בין היתר, הסנאטורית אליזבת וורן – בחירתם של אנשי האגף השמאלי יותר במפלגה; תמי דאקוורת', הסנאטורית וגיבורת המלחמה מאילינוי, אבל מועמדתה עשויה ליפול בגלל שלא נולדה בארה"ב (מה שייצר קושי חוקתי אם תידרש, חלילה, להחליף את ביידן על רקע אי כשירות לכהן או חמור מזה); ראש עיריית אטלנטה המצליחה, קישה לאנס בוטומס שזוכה לתמיכת הנשיא לשעבר, ביל קלינטון – אם כי 'ביידן-בוטומס' עשוי להיות סטיקר מעט משעשע, תודו; מושלת ניו מקסיקו, מישל לוחאן גרישם שדווקא הביעה עניין בתפקיד שרה בממשל ביידן; מושלת מישיגן גרטשן וויטמר שמצויה בכסאח תקשורתי עם הנשיא טראמפ; מושלת רוד איילנד, ג'ינה רדמונדו שזוכה לתמיכת הסנאטור ג'ק ריד ממדינתה וכמובן חברת בית הנבחרים מפלורידה, ו-ואל דמינגז, שעשויה להפוך להפתעה הגדולה על רקע האהדה אליה במדינתה והיותה נציגת מדינת מפתח, אבל סובלת גם מקו"ח שכוללים עשרות שנות שירות שנוי במחלוקת במשטרה.

אז מי תהיה לסגנית המיועדת? אם עבדכם הנאמן צריך היה להמר, כנראה שאחת מהשלוש שזכו כאן להרחבה ביוגרפית. ביידן עצמו, אגב, נתפס השבוע עם פתקים שבהם נקודות לתקשורת אודות קמאלה האריס, אבל מאז נדמה שמועמדותה דווקא סבלה מעיכובים ודחיות, בין היתר כאלה שהביאו להחלטה שלא להחליט. עדיין. עוד בערך שבוע נדע.

*עידכוני קורונה*: בארה"ב קרוב ל-160 אלף מתים מהוירוס עדאמצע השבוע, ו-4.8 מיליון איש שחלו בקוביד-19 בסה"כ. עיקר העלייה בכמות החולים והמתים מרוכזת בדרום – לרבות טקסס ופלורידה שבראשן מושלים רפובליקנים ששינו לאחרונה מגמה והחלו לאכוף שמירה מרחק וחבישת מסכות – אבל גם במערב, בדגש על קליפורניה שבה מושל דמוקרטי (ניוסום) שהצליח, לרגע קט, לבלום את המגפה, אך היא שבה. ברוב צפון מזרח המדינה, כולל ניו יורק שהייתה עד לפני חודשיים בלב המאפליה, ישנה מגמת ירידה איטית אך עקבית בכמות החולים והמתים. הנשיא טראמפ עדיין מקדם תיאוריות קונספירציה וקורא לציבור לקחת תרופות לא מוכחות כדי להילחם במחלה, אם כי לאחרונה החל לחבוש מסכה – מעשה שהגדיר כ'פטריוטי'.

עידכוני סקרים: ג'ו ביידן עדיין אוחז ביתרון על הנשיא טראמפ בסקרים הלאומיים ובסקרים במדינות המפתח, אם כי הפער בן עשרה האחוזים שהיה לו לפני שבועיים הצטמק והתייצב על בערך 8.3% ברמה הארצית, ובין 2% (צפון קרולינה), ל- 4% (אריזונה) 6% (פלורידה) ועד כ-7-8% (פנסילבניה, מישיגן, וויסקונסין). "האקונומיסט" עדיין נותן לביידן סיכוי של 91% לזכות בכמות אלקטורים גבוהה מ-270; גם 'כדור הבדולח' של סבאטו, פוליטיקו והדו"ח הפוליטי של קוק נותנים לסגן הנשיא לשעבר יתרון. אתר הסקרים 'ריל קליר פוליטיקס' דווקא מצמצם השבוע את כמות המדינות שבהן הוא מזהה יתרון מובהק, ומוסיף את מינסוטה (לשעבר בטור הדמוקרטי) ומיזורי (לשעבר בטור הרפובליקני) לרשימת המתנדנדות, אך דבק בהנחה שביידן, כרגע, הוא הפייבוריט. אתר 538 צפוי לפרסם בשבוע הבא את מודל החיזוי שלו לבחירות – בעיכוב משמעותי ביחס ל-2016. נייט סילבר הפיק את הלקח, כנראה.

==

לעידכונים שוטפים בפייסבוק: מר דמבין הולך לוושינגטון

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות