ימה וקדמה, צפונה ונגבה – שבוע ישראלי
Connect with us

קהילה

ימה וקדמה, צפונה ונגבה

Published

on

נא להכיר את שרון פרידמן, ה-National Campaign Director שלJNF בחוף המערבי • ראיון על פיתוח הנגב והגליל, הסיוע לתושבי עוטף עזה, השקעה במאגרי מים ובניית בית חולים חדש והקמת אקדמיה לבישול בקריית שמונה • זה לא הקק"ל שהכרתם

ארגון ה-Jewish National Fund הוא הוותיק והגדול ביותר בהיסטוריה היהודית-ישראלית. הוא נוסד עוד ב-1901 במהלך הקונגרס החמישי של ההסתדרות הציונית על ידי חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל. מטרתו אז הייתה רכישת קרקעות בישראל והכשרתן להתישבות יהודית.

הציבור הישראלי הכיר את הארגון בעיקר בזכות פרוייקט נטיעת העצים ברחבי הארץ. נדמה כי אין ילד ישראלי שלא התנסה בחוויה הזו. נתונים של ה-JNF מראים שעד היום ננטעו באמצעות הארגון, שעומד לחגוג בקרוב יום הולדת 120, למעלה מ-240 מיליון עצים ברחבי המדינה.

אך JNF הוא הרבה יותר מזה. עתה, כשהאדמות הללו שלנו ועל קיומה של מדינת ישראל אין עוררין. המטרה החשובה היא ליישב אותה. 60 אחוז ממדינת ישראל הקטנה כלל אינו מיושב. כן, ישראל היא אומנם המעצמה החזקה במזרח התיכון, אימפריה טכנולוגית, היי-טק, מדע ורפואה. אך רוב המוחות הללו מתרכזים במשולש שכולל את חיפה, ירושלים, אזור תל אביב והמרכז. חלקים רבים מהמדינה אינם מיושבים או אינם מפותחים.

ה- JNF מימן בשנים האחרונות סיוע משמעותי בפיתוח הדרום ובאר שבע, שפעם הייתה בסך הכל העיר הזו שאתה עוצר בה בדרך לחופשה באילת. כיום באר שבע היא אחת הערים הצבעונייות והמשגשגות בישראל. ערך הנדל״ן בה עלה ביותר מ-30 אחוזים ( מי שקנה דירות בעיר לפני עשר שנים צוחק עכשיו כל הדרך אל הבנק). מבירת הנגב היא הפכה ל׳בירת ההיי-טק וההזדמנויות של ישראל׳. עם קריית סייבר מפוארת של חברות מובילות כמו אלביט מערכות, IBM ,NESS שהעתיקו את משרדיהן לאזור, בית ספר מצליח לרפואה, מרכז מדע ואוניברסיטה מובילה וגם האמפיתאטרון הגדול בישראל. גם בתחום הספורט העיר עושה חיל, כשקבוצת הכדורגל הפועל באר שבע זכתה באליפות המדינה שלוש שנים ברציפות. עם לא פחות מחמישה קניונים שנפתחו בעיר, ביניהם ׳הגראנד קניון', הגדול במזרח התיכון, לא פלא שהעיר הפכה לאחת התוססות בישראל.

יש לי עוד המון אנשים לפגוש, מקומות ללכת אליהם ומדינה לבנות" שרון פרידמן

JNF שם לו למטרה לפתח את אזורי הפריפריה בדרום הארץ ובצפונה, ולהעביר לשם מאות אלפי ישראלים כדי ׳להפריח את השממה׳. הארגון גם דואג לסייע לישובי עוטף עזה ועוזר למדינה להתגונן ולהתמודד עם האיומים על ביטחונה. מסיבות אלו ועוד רבות נוספות JNF הוא הגב של מדינת ישראל. יהודי ארצות הברית הם בין התורמים הגדולים לארגון ששם לו למטרה לגייס כמיליארד דולר בעשר השנים הקרובות למען ישראל. הם כבר בחצי הדרך, לאחר שגייסו עד כה 585 מיליון דולר. ישבתי לשיחה אישית עם אחת הדמויות המרכזיות בארגון, ה -National Campaign Director בחוף המערבי, שרון פרידמן. לפרידמן וותק של 20 שנים בארגון בו ביצעה תפקידים רבים. היום היא האחראית הבכירה על פיתוח, מרקטינג, החדרת מודעות וגיוס כספים.

קידמה את דילן וספרינגסטין

פרידמן נולדה במונטריאול לאב ישראלי ואמא מצ׳רנוביץ שהיגרו לקנדה. למרות שלא נולדה בארץ, היא מספרת שגדלה עם ישראל בלב כל הזמן. זאת בזכות אביה הצבר שהטמיע בה את הישראליות. היא מדברת עברית שוטפת וגם אילן היוחסין שלה ציוני ביותר פרידמן מגיעה ממשפחת אברהם שפירא (השומר של פתח תקווה) וסבתה היא רבקה שפירא. בילדותה ביקרה בישראל פעם רבות ואף עברה להתגורר בארץ בגיל 20 בעקבות רומן עם בחור ישראלי, בעלה הראשון, ונשארה בישראל 18שנים תמימות.

פרידמן החלה את הקריירה שלה דווקא בעולם המוזיקה, בחברת התקליטים CBS שנקנתה בהמשך על ידי סוני והפכה להיות NMC. היא עבדה במחלקת יחסי הציבור של החברה, בשיווק והפקות. הייתה מנהלת A&R ועבדה תחילה במחלקה הבינלאומית. היא קידמה אמנים בינלאומיים בישראל כמו בוב דילן, ברוס ספרינגסטין, ׳וואם׳ ודוראן דוראן. בהמשך עברה למחלקה הישראלית: ״זה היה די מפחיד כי העברית שלי לא הייתה טובה. הרגשתי שאם אני לא מכירה ומבינה את המילים של השירים של האמנים, איך אצליח בעבודה?". אך פרידמן הצליחה להשתלב ועבדה עם אמנים כמו אריק איינשטיין, גלי עטרי, כל הבנאים לדרותיהם, דיויד ברוזה, ירמי קפלן, יהודה פוליקר, נורית גלרון, סי היימן, ועוד רבים וטובים. לקראת סוף שנות השלושים של חייה עשתה מהפך בקריירה ובחייה האישיים, עזבה את ישראל ונטשה את עולם המוזיקה.

שרון, מה הביא לשינויים הגדולים הללו בחייך?

״בישראל עבדתי 24/7. לא היה לי יום או לילה. הייתי מרוצה אבל הרגשתי באיזה שהוא שלב שאני צריכה שינוי והפסקה. דני ידין, שהיה הבוס שלי, הציע לי לקחת הפסקה של שלושה חודשים:: ׳סעי לנוח ולחפש את עצמך וכשתחזרי נמצא לך תפקיד שיתאים. אם תחליטי שאת לא רוצה להמשיך אז אני אבין'. נסעתי לחופשה אצל אחותי בסן פרנסיסקו והתאהבתי שם בבחור שאני מכירה עוד ממונטריאול. הוא עבר לבוסטון והחלטתי שאני עוברת ביחד איתו".

איך גילית את ארגון ה-JNF?

״בבוסטון אנשים שמכירים אותי אמרו לי כל הזמן׳ יש לך תשוקה כל כך גדולה לישראל, אולי תעשי משהו למען הארץ?׳ עשיתי מחקרים על ישראל וגיליתי הרבה אירגונים יהודיים נפלאים. הכרתי את ראסל רובינסון, מנכ״ל ה- JNF בארצות הברית. הוא הציג לי את האירגון, ופגשתי מקום שהוא לא פוליטי, לא דתי (למרות שאני יהודיה הכי גאה בעולם וישראלית, אני לא דתיה). זה היה מסקרן להכיר אירגון שכל מה שהוא עושה זה לבנות את הבית שלנו. ראסל לקח איתי צ׳אנס והציע לי עבודה. בהתחלה חשבתי שאעשה את זה רק כדי להיכנס לקהילה היהודית בבוסטון, ואחרי איזו תקופה אחזור לתעשיית המוזיקה בה עסקתי רוב החיים. אבל התחלתי להתקדם באירגון ולקחת אחריות על אזורים שונים. תוך כדי עבודה גיליתי שאני אוהבת לחלוק את הקסם והחשיבות של JNF, להציג איך אנחנו משנים את חייהם של ישראלים בכל יום. קודמתי לניו אינגלנד ועזרתי לפתח את הסניפים בפיטסבורג, קליבלנד, סינסנטי ועוד. שמתי לב שלמרות שגרתי בישראל כל כך הרבה שנים, למדתי יותר על הארץ דרך העבודה שלי ב JNF. לפני כמעט ארבע שנים קיבלתי טלפון מראסל שאמר לי שאנחנו נמצאים במצב מצויין ברחבי ארצות הברית אבל אנחנו צריכים עזרה בחוף המערבי. כששאלו אותי אם אני מוכנה לעבור ל- LA, אמרתי: ׳אני לא עוברת לאל-איי, אני עוברת לגן עדן׳״…

יש בלוס אנג׳לס הרבה אירגונים שמגייסים כסף למען ישראל. מה מבדיל אתJNF מהאחרים?

״ראשית, אני מצדיעה לכל ארגון שפועל למען ישראל. זו מטרה נפלאה. עם זאת, אין עוד ארגון שעושה מה שאנחנו עושים. אני יודעת שזה נשמע כמו קלישאה אבל אנחנו בונים את המולדת שלנו. מחוץ למשולש של תל אביב, חיפה וירושלים יש ארץ שלמה של גליל ונגב. 60% מהמדינה שלנו היום הם עדיין מדבר. פחות מ 15% מהאוכלסיה גרה בנגב ובגליל. זה מטורף.

״לדוד בן גוריון היה חלום. הוא אמר, ׳לכו דרומה׳. ושם אנחנו בונים דרכים, ערים, קהילות ומשאבי מים. בנינו יותר מ-250 מאגרי מים בארץ שמשמשים לחקלאות ולשתייה. כשאנחנו מבקרים בנגב אנחנו פוגשים אנשים, ואני לא מגזימה, עם עיניים דומעות. הם מודים לנו שיצרנו להם שם חיים שלמים. אנחנו לוקחים קהילות קיימות ומפתחים אותן. דרך העבודה שלנו נשענת על הכלכלה, אם אנחנו יכולים להציע אפשרויות עבודה שמתחברת עם הנחת העבודה והמטרות שלנו".

הכפר של דורון וערן אלמוג

הסיפור של האלוף במילואים דורון אלמוג הוא דוגמא נפלאה לסיוע לאזרחי מדינת ישראל וכתוצאה מכך בניית קהילה שמאות ואלפים יכולו להנות ממנה בעתיד. אלמוג, קצין מוערך מאוד ולשעבר אלוף פיקוד הדרום, אוחז בסיפור אישי לא פשוט. הוא ואישתו דידי גילו שבנם האמצעי ערן סובל מצירוף של אוטיזים עם פיגור שיכלי. הזוג נעזר בסיוע ממשלתי כדי לטפל בערן, אך גילו שברגע שימלאו לו 18 לא יוכלו להמשיך ולקבל את הסיוע. השניים חששו לגורל בנם לאחר לכתם מהעולם. ערן אינו עצמאי, אפילו את המילה אמא ואבא לא יכל לומר מעולם. הם בדקו היכן יוכלו למצוא לו בית ומצאו בעיקר מוסדות קרים עם אווירה של מוסד פסיכיאטרי או של בית כלא, לא מקום שמישהו ירצה לשלוח את ילדיו לשם. לבני הזוג אלמוג היה חזון: לבנות כפר ירוק נוח ונעים, שיהיה בו מקום לבנם ערן ולעוד צעירים שסובלים מאוטיזים, שם יוכלו להתבגר ולחיות בכבוד. הם הכינו תוכנית מסודרת ל'עלי נגב׳ ופנו ל-JNF לשותפות. פרידמן: ״הסיבה שהארגון נרתם לעזרתם הייתה כי 'עלה נגב' ממוקם באופקים, עיר בפריפריה שהארגון שם לו למטרה לקדם ולפתח. JNF מימנו מתקן מפואר ויפהפה שנקרא פרוייקט ׳עלה נגב׳. לקחו עיירה כמו אופקים והפכו אותה למקום במעמד גבוה יותר. יותר אנשים עברו לעיר, הכפר הטיפולי יצר מקומות עבודה וקהילה שלמה נבנתה בעקבות כך". בשנת 2007 ערן נפטר מסיבוכים של מחלתו. אך ׳עלה נגב׳ חי וקיים ומשמש בית חם למאות נערים עם לקויות ואוטיזים. פרוייקט ׳עלה נגב׳ נגע בהמון אנשים ובהמשך זיכה את דורון אלמוג בפרס ישראל.

המהפכה שעשיתם בדרום נפלאה, אבל אני למשל שירתתי בצפון והתאהבתי בו. הסיבה שלא נשארתי לגור בו היא כי אין מה לעשות שם. יש לי חברים שנולדו וגדלו במטולה והם החליטו לעזוב מפני שאין אפשרות לפתח שם קריירה

״הפכנו מחדש את באר שבע ואת הדרום ועכשיו אנחנו עושים את זה בגליל. אחת הבעיות עם הצפון הן שלמרות שהוא כל כך שונה מהנגב – ירוק, עם מים ושמיים כחולים מקום קסום לחיות, אנשים עוזבים אותו כי הם לא מוצאים פרנסה, אין אפשרויות כלכליות. אני יכולה להבטיח לך שלחברים הישראלים שלך במטולה יהיו בעוד חמש שנים הרבה יותר אפשרויות עבודה. וכן, אם אנחנו מבקשים ממשפחות לגור במקומות כמו חלוצה, ערד, ירוחם, ספיר או בעכו. אנחנו מחיים עכו מחדש. לדוגמא, בנינו מרכז מבקרים בכניסה לשוק המפורסם בעיר שמשרת אלפי ישראלים. שם ניתן ללמוד על עסקים, מסעדנות בגליל המערבי ולבצע מפגשים עסקיים. יהודים וערבים נפגשים תחת המטריה של JNF שעוזר לפתח את העסקים שלהם ולחלוק ידע, רעיונות
ולסייע אחד לשני ו'לנט וורקינג' ביניהם.

״אנחנו צריכים לוודא שיש להם אפשרויות עבודה, חינוך, מרכזיים רפואים גדולים וגם מקומות לתרבות, מוזיקה, אומנות, תיאטרון וריקודים. הפרוייקט שנקרא ׳לך צפונה׳ כולל תוכנית של פיתוח צפון הארץ. בקרוב ייבנה בית חולים גדול בקרית שמונה, שחוץ מלהעניק שירותי רפואה ברמה גבוהה הוא יספק מקורות פרנסה למאות משפחות. אנחנו גם בונים כרגע בקרית שמונה בית ספר לבישול שיהיה המוסד הקולינרי הגדול במזה"ת ושילמד בין השאר בישול, טכנולוגית מזון, עסקי מסעדנות ובישול למוסדות, עם מקומות לינה לסטודנטים שלו, מה שיאפשר הבאת תלמידים מכל חלקי הארץ והעולם. אנחנו מפתחים גם את ׳מעלות תרשיחא׳, עיר יהודית וערבית. נבנה מרכז מים גדול בצפון. בעיקרון, המטרה שלנו היא להעביר בשנים הקרובות כ-500,000 תושבים מכל רחבי הארץ לדרום וכ-300,000 תושבים לצפון״.

ואתם ממשיכים לסייע לישובים בעוטף עזה.

״התמיכה שלנו בתושבי העוטף היא תמידית, וכמובן שגם בכל פעם שיש שם מצב חרום אנחנו עוזרים. בשנה שעברה כשהיה את טרור העפיפונים, JNF מימנו בניה של מקלטים ותוספת ניידות כיבוי אש. בשדרות בנינו מתחם משחקים ענק שהוא ׳אין דורז׳ וממוגן מבחוץ כמו מקלט. הקמנו שם משחקיה לילדים עם קיר טיפוס ואטרקציות רבות. המקום יכול להכיל 500 ילדים. זה פרוייקט מרהיב שעלה 5 מיליון דולר. המקום ממוגן ככה שבמקרה של ׳צבע אדום׳ הילדים לא צריכים לברוח למקלטים והם יכולים להישאר ולהמשיך לשחק".

ציונות ומוזיקה: שרון בימים הטובים בארץ עם גלי עטרי

תיכון עם תלמידים אמריקאים

במהלך השיחה פרידמן סוקרת שורה של פרוייקטים עתידיים שחלק גדול מהם כבר יצאו לדרך. ביניהם החזון להביא ולממן את תעשיית הסרטים, תיאטרון, אומנות ומוזיקה ותרבות בפריפריה. בבורד נמצאים כבר דמויות מוכרות כמו רון רובינסון, אבי לרנר, צ׳אק מוריס ונועה תשבי.

פרוייקטים נוספים: חוגי סיירות ברחבי הארץ, שהם העתיד של המנהיגות הישראלית והזדמנות לצעירים לרכוש ערכים של מנהיגות; 'מכון ערבה' בקיבוץ קטורה, המקום היחיד בעולם בו ישראלים, ירדנים, פלסטינים וסטודנטים מכל העולם לומדים יחד לתואר באיכות הסביבה; פרוייקט ׳מיוחדים במדים׳ המאפשר קליטה של נערים ונערות בעלי צרכים מיוחדים בצה״ל; תיכון אלכסנדר MASS בהוד השרון, עם תלמידים אמריקאים לסמסטר או תוכנית קיץ בישראל, ללימודים מלאים וחוויות מהמקומות החשובים בישראל ולא רק לימודים מתוך ספר; ובנוסף, מרכז לרכיבה טיפולית על סוסים בקיבוץ גרופית. ה-JNF גם יצר כוח משימה מיוחד שמטרותו לאחד אנשים מאזורים שונים בארץ. כל אחד יכול לייצג את אזור המגורים שלו ולהתנדב שם כדי להביא לשינוי חברתי, אקולוגי, חינוכי ועוד.

לסיום, מה הכי חשוב לך באופן אישי שידעו על JNF?

״למרות שזו כבר השנה ה-20 שלי בארגון, אני מרגישה שיש לי עוד המון אנשים לפגוש, מקומות ללכת אליהם ומדינה לבנות. JNF זוכה בשנים האחרונות ב -Charity Navigator לציון 4 כוכבים, שהוא הכי גבוה שקיים. אחת המטרות שלי באופן אישי היא שגם הישראלים יבינו ש-JNF זה לא אירגון עתיק של סבתא שלנו שרק נוטע עצים, אלא אירגון חי ותוסס שפועל למען המדינה שהם הכי אוהבים בעולם".

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

קהילה

"כבר בשבועות הראשונים כאן עשיתי כמה שיפורים קטנים"

Published

on

רויטל דנקר, המנהלת החדשה של המחלקה הקונסולרית בנציגות הישראלית לוס אנג'לס, מודעת לצרכים ההולכים וגוברים של הקהילה בתקופת הקורנה ומנסה לזרום ולשפר את השירות ככל שניתן * ראיון היכרות

רויטל דנקר, הקונסול הקונסולרית החדשה בחוף המערבי, משרתת כבר 25 שנה במשרד החוץ. היא עברה החודש ללוס אנג'לס מגרמניה, שם שימשה הקונסולית הכללית בנציגות בברלין. ביקשתי ממנה  לספר לי קצת על עברה:

רויטל: "הגעתי הנה  אחרי 3 שנים בברלין, שם ניהלתי את הנציגות. התפקיד יותר מסועף ויותר קשה כי זאת נציגות בכירה וגם חשובה ביותר באירופה. ביקשתי לעבור לכאן ולא קיוויתי להגיע בתקופה כזאת של הקוביד-19 אבל זה מה שיש, כמו שאומרים. 

"הבאתי את המשפחה איתי. יש לי גם ילד אחד בישראל וילדה אחת בת 16, עוד מעט 17, שאמורה מתישהו להתחיל בית ספר רגיל, לא בזום. לצערי זאת לא התחלה בדיוק אידיאלית להתחיל חיים בזום, וגם להכיר חברים בזום… גם אני, אני מרגישה שבתקופות אחרות. דברים היו אחרת. איך אמר לי אבנר סבן, קודמי לתפקיד – צריך להגיע בתקופה שאת תצליחי להנות מהתפקיד מסביב, להכיר אנשים בצורה יותר טובה, עם קבלות פנים ואירועים. 

אני במקור ירושלמית , אבל פעם אחרונה שהייתי בירושלים, היה בגיל 24. כי עברתי כבר כמה תחנות, וכל פעם הייתי גרה במקום אחר. למרות שגרתי ברעות, אבל במקור אני ירושלמית. 

בצבא שירתתי במשרד ראש הממשלה, הייתי ממש בלשכה, הייתי צפתי״ת – צופן ופענוח. עבדתי בלשכה הצבאית של ראש הממשלה והיה לי מאוד מעניין. היה לי סיווג ביטחוני שזה הכישרון היחיד שצריך בהתחלה ואחר כך הכישורים האחרים..לאחר הצבא הציעו לי להישאר שם אז עבדתי בלשכה בתקופה של שמיר ז״ל ואחר כך עבדתי בתקופה של רבין ז״ל. האמת, רק עכשיו אני קולטת כמה שנים עברו מאז… 

בעצם שם למדתי הכל, עבדתי עם שני מנכ״לים, המנכ״ל של שמיר והסמנכ״ל של רבין. ב-1993 עזבתי, נסעתי לטיול אחרי צבא, רציתי להיות כמו כולם. כשחזרתי מחו"ל כבר לא חזרתי למשרד ראש הממשלה, התקבלתי למשרד החוץ. בהתחלה הייתי אמורה להיות גם בתקשורת של משרד החוץ כי היה לי את היכולות של התקשורת והקשר, אבל קלטו שעבדתי עם שני מנכ״לים, הכניסו אותי ישירות ללשכת מנכ״ל לראיון, שם התקבלתי לעבוד עם אורי סביר שהיה איש של פרס ומנכ״ל משרד החוץ ב 1994 וככה התגלגלתי בעצם מתוך המשרד. המשכתי משם לקורסים פנימיים במהלך השנים.

"שירתתי בבולגריה, באירלנד, בברלין ועכשיו בלוס אנג׳לס ובין לבין הייתי בכל מיני ״תגבורים קטנים״ במדינות. למשל: הייתי חודש בווינה, חודש בהאג, הייתי באנגוליה, אפילו הספקתי לעשות תגבור בעומאן ב-95׳ כשהיו לנו אז  עוד יחסים, לימים אחר כך היחסים האלה התערערו בשל האינתיפאדה. זהו, זה בערך קצת על קצה המזלג. 

"לכל מקום לקחתי משפחה. אני נשואה בשנית, אבל בבולגריה הייתי עם בן זוג ושני ילדים שאחת מהן נותרה שם. תוך כדי שליחות באירלנד יצאתי כבר עם הבן זוג השני והוא בא איתי לכאן. קוראים לו שרון והוא בעצם איש משטרה בחל״ת והוא עובד כאן כנציג משרד הביטחון עם משפחות שכולות, תחום מאוד רגיש וחשוב.

מה זה קונסול קונסולרי?

רויטל: "קודם כל בנציגויות הקטנות יותר, הייתי בשני התפקידים ביחד, זאת אומרת גם מאיישת את הנציגות וגם קונסולית כללית. בפעם הראשונה שיצאתי למקום מופרד כזה,היה ברלין, כי ברלין העצימות של התפקיד כל כך גבוהה והדיאלוגים שיש שם, הכנסים, הביקורים, תפקיד האדמיניסטרציה כל כך מורכב שאי אפשר לעשות שני תפקידים. אז שם בעצם לא לקחתי על עצמי תפקיד מפוצל ואותו דבר גם פה. קונסולית קונסולרית זה תפקיד מאוד מהותי בלוס אנג׳לס. הרמה של האוכלוסייה פה מאוד גדולה, הן היהודית והן הישראלית ואתה חייב להתמקד רק בתפקיד הזה. אתה לא יכול לעשות שני דברים במקביל, אבל לפני שנסעתי לגרמניה הקמתי מחלקה שנקראת פיקוח ובקרה, באגף של עניינים קונסולרים של משרד החוץ, בעצם זאת מחלקה חדשה שרצו להקים כדי לנסות ולשפר את השירות לאזרח ולשפר קצת את התפקידים של העבודה הקונסולרית בחו״ל. אני בעצם עשיתי ביקורות על הקונסולים בחו״ל ועל צורת העבודה שלהם. יזמתי כל מיני שיפורים ושינויים כך שאני באה ממקום שבמהות שלי הנושא של השירות הוא בעורקיי. לכן גם כשהגעתי לכאן ישר נפלתי לתקופה לחוצה ברמה שכמות הפניות שלנו. גם ככה היא רבה ביום יום, ועוד יותר בתקופת הקוביד-19 הפניות לא מפסיקות להגיע. 

מה קורה במחלקה הקונסולרית כיום?

"אני שומעת תגובות של אנשים  שבקונסוליה 'לא עונים', 'אי אפשר ליצור איתם קשר' 'אין מענה'. קודם כל, באופן אישי, מאוד חורה לי, כי זה נכון. כי פשוט גם אם אתה רוצה אתה לא יכול להשתלט על כמות הפניות כשאין לך מרכזייה. בקונסוליה אין דבר כזה מרכזנית שהתפקיד שלה לנתב שיחות. האמת שגם אם הייתה מישהי, היא לא הייתה יכולה להשתלט על כמות השיחות הנכנסות. תמיד יהיו אנשים שלא יקבלו מענה, אבל אני באמת רגישה… כשאני שומעת מישהו אומר ״אני כבר כמה שבועות מנסה להשיג אתכם ואני לא מצליח״ אני רוצה לדעת איך הוא ניסה, לאן הוא שלח מייל, איפה הוא השאיר את ההודעה שלו כי אני באופן אישי גם חוקרת כל תלונה ותלונה וכבר בשבועות הראשונים עשיתי כמה שיפורים קטנים. מה שאני יכולתי במסגרת היכולות המוגבלות שלי, כי כמו שאתה יודע המצב כרגע בקריסת תקציב. נושא התשתיות והתקשוב הוא לא בדיוק נמצא במקום הראשון בארץ בסדר העדיפויות להשקעה, אז אני צריכה  להתמודד עם מה שיש לי.

"מה שעשיתי  זה הפעלת מענה אוטומטי במייל, כל מי שפונה במייל לכתובת של פניות הציבור שזה consular-global וכל מי שכותב מייל, קודם כל, מקבל מענה אוטומטי. כשהמייל התקבל, שידע שיקראו אותו וכבר עונה לו בתוך המייל לכל מיני שאלות נפוצות שאנחנו נתקלנו בהם, בין אם זה איך אני מחדש דרכון, איך אני קובע תור, מה אני צריך בשביל להוציא לילד שלי דרכון ישראלי, מה אני צריך בשביל לטפל מול הצבא, ייפויי כוח (כי אני גם נוטריון). ואז בתוך המייל עצמו, בעצם התגובה היא כל כך עמוקה שהיא כבר נותנת מענה להרבה שאלות.

"דבר שני, הגדלתי את הכמות של ההודעות שאפשר להשאיר במשיבון, זאת אומרת יש הגבלה כמה הודעות אפשר להשאיר, ובשביל להשאיר עוד הודעות צריך למחוק הודעות ולפנות מקום חדש. יש לנו מישהו שעושה קבוע 3 פעמים ביום מפנה את ההודעות כדי שיוכלו להשאיר הודעות חדשות ואנחנו עוקבים עכשיו אחרי כל ההודעות שהשאירו, כותבים את הכל, מתי התקשרו לאנשים, מתי חיפשו אותם. אגב אני חייבת לציין שיש הרבה אנשים שלא עונים לטלפונים ממספר חסוי. נוח להגיד 'לא חזרו אליי' אבל יש הרבה אנשים שפשוט לא עונים. 

"יש עוד בעיה, שאנשים משאירים הודעה לא ברורה עם  מספר הטלפון שלהם. הם משאירים לי את הסיבה שהם מתקשרים ואז מהר הם אומרים את  מספר הטלפון. אנחנו די מנסים לשלוט בכמויות. אם היה מישהו שאמר התקשרתי שבוע שעבר ולא ענו לי אני יכולה לדעת מתי הוא התקשר ומי היה אמור לחזור אליו, למה לא חזרו אליו ואם חזרו אליו והאם השאירו הודעה וכו׳. 

הדבר השלישי שאני הולכת לעשות – שמתי לב שהאתר שלנו משום מה מ-2015 נחסם בעברית, זאת אומרת אם מישהו נכנס לאתר ומחפש קונסוליה אין עברית ומסתבר שיש איזושהי תקלה שחסמה את העברית לפני כמה שנים. עכשיו אנחנו מעלים את זה מחדש ומתחילים לעבוד על הכול, לכתוב מחדש, לעדכן שזה גם משהו שאני עושה עכשיו כי קודם כל, לי אישית, מפריע שקונסוליה שמייצגת את ישראל אין לך מידע בעברית. זאת השפה שלנו ויש אנשים שצריכים את העברית, אני שמה לב לזה.

אנחנו באמת מנסים באמת להשתלט על העבודה. הכמויות באמת הן בלתי הגיונית לשליטה. זה מאוד קשה. כי מה שקרה שאם לפני לא הייתי יודעת על אזרח אמריקאי שעולה על טיסה לישראל, היום כל אזרח אמריקאי שרוצה לעלות על טיסה לישראל, לא יכול בלי אישור שלי או של המטה. יש מקרים שאני יכולה לתת את האישור ויש מקרים שאני צריכה להעביר למטה ולקבל אישור. אף חברת תעופה לא תעלה אותו בלי האישור המיוחד וזה גורם לנו באמת לעומס בפניות כי הפכנו למעשה לסוג של מתאמי נסיעות. בנוסף לעבודה הרגילה בלית ברירה, כי זה מה שהפילו עלינו. 

ויש מקרים מאוד לא פשוטים של לוויות, פציעות, אנשים שצריכים לטוס בבהילות לארץ, נפצע קרוב משפחה או אושפז קרוב משפחה והם לא יכולים לעלות על הטיסה כמו היו יכולים לעשות לפני כן. בגלל המצב הם צריכים אישורים. זה באמת עומס שלא היה לפניכן. 

למה לא לשבץ מרכזנית שתספק מענה קולי לפניות?

"יש בעיה להביא מרכזנית; יש מישהי שעונה לטלפונים כשהיא נמצאת אבל אל תשכח שאנחנו עובדים גם בקפסולות, היא צריכה לענות על הטלפונים של כל הקונסוליה לא רק של המדור הקונסולרי, זאת אומרת שאין מצב.. . אם יש לי לדוגמה במדור הקונסולרי בסביבות ה-70-80 שיחות ביום בהודעות קוליות שמשאירים לי, לא יכולה להגיד לך על כאלה שלא השאירו, וזה רק קונסולרי, תאר לעצמך את הפניות האחרות. בנושא מדיני, כלכלי, תרבותי, הסברתי. אז גם אם תכניס מרכזנית, כרגע יש מישהי שעושה את זה ב-50%, היא לא יכולה להשתלט על הכול. 

"המלצתי לפני הרבה שנים לפתוח בארץ סוג של "קול סנטר" כמו שיש להרבה גופים אחרים אבל זה "קול סנטר" שיצטרך לשבת בארץ ולנתב שיחות למרכזיות של הנציגויות בעולם. אבל זה חלום אחרית הימים. 

"אני גם מודעת לפניות ולתלונות. לצערי תמיד יהיו תלונות אבל המטרה שלי היא למזער את הכמות. המטרה שלי היא באמת לתת תחושה שיש נגישות בפניות לנציגויות. זה מפריע לי כי אני נציגה של המדינה ולי חשוב שאדם במצוקה יהיה לו עם מי לדבר. כשלאדם יש רק שאלה יהיה לו עם מי לדבר. אז נכון לא ניתן לענות מיידית או לחזור תוך 24 שעות אבל אנחנו כן חוזרים למי שהשאיר הודעה, למיילים לוקח לנו 48 שעות, תלוי בכמויות שגם את זה צמצמנו, לא יותר מ-48 שעות לענות למייל.

"באמת חשוב לי לפנות גם לישראלים שקוראים את העיתון ולבקש מהם קודם כל לנסות למצוא את התשובות באתר עד כמה שאפשר, מה שלא מוצאים, לשלוח מייל ובמקרים באמת דחופים יש לנו טלפון חרום ובמקרים באמת דחופים. אנחנו לא משתמשים בזה, רק למקרי חירום. אני תקווה שאנחנו נתחיל להשתלט על הפערים האלו.

מה קורה עם מי שאין לו דרכון ישראלי וצריך לטוס לארץ?

"בגלל הקורונה מדינת ישראל רוצה לצמצם את כמות האזרחים הזרים שנכנסים ולכן יש קריטריונים ספציפיים שצריך לעמוד בהם בשביל להיכנס והקריטריונים גם כתובים באתר. זה באמת זה לא פשוט, אומרת לך בכנות. לפעמים אנחנו מעלים גם בקשות הומניטריות וזה לא פשוט לנו גם להגיד לאנשים שהם לא יוכלו להגיע לישראל. אנחנו כמו שומרי סף אבל אל תשכח שאנחנו פה המחלקה הקונסולרית בקונסוליה, אנחנו בעצם מייצגים את הרשויות כאן. זאת אומרת שאם עכשיו רשות האוכלוסין החליטה שהקריטריון לא מספיק משכנע להיכנס אז הבן אדם לא יכול להיכנס, זה לא יעזור. יש אפילו מקרים של בני זוג, לא נשואים או ידועים בציבור וכאלה שהם מחליטים לא לתת להם להיכנס כי הם טוענים שמרכז החיים שלהם לא נמצא בישראל. זה לא פשוט אני מודה. אבל כל מי שרוצה לבקר ונכנס בגדול לאתר שלנו יש דף שנקרא קוביד-19 עדכונים ושם הוא רואה באמת אם הוא עומד בקריטריונים של ביקור. אם הוא זכאי יש שם לינק להגיש את כל המסמכים שלו. חלק מהבקשות אני יכולה לאשר אצלי, חלק מהבקשות אני צריכה לשלוח לארץ. הם עונים דיי מהר, אבל. שוב אנשים לא יכולים לשלוח לנו מהיום למחר, צריכים לפחות 7 ימי עסקים לאפשר לנו, אלא אם כן מקרים כמו לוויות, מה שאנחנו נותנים באמת מעכשיו לעכשיו. עכשיו יש לי כמה מקרים לא פשוטים שטיפלתי בהם של אנשים שלא יכולים לטוס לקבור את יקיריהם כי אין להם דרכון ישראלי אז היינו צריכים לעזור להם להגיע. אנחנו עושים את זה כמעט כל סוף שבוע. 

את מטפלת גם בעולים חדשים וישראלים חוזרים?

"מי שרוצה לחזור לישראל כתושב חוזר נעזר בשירותי הבית הישראלי ויש לפנות ישירות אליהם, אל הדס. לגבי עלייה – אנחנו בעצם בקצה של סיום התהליך. זאת אומרת הם מתחילים באחד על אחד, ממשיכים לנציגת הסוכנות ועושים ניירת, ראיון, מסמכים ובסוף בסוף אנחנו או נותנים להם אשרת עולה בדרכון האמריקאי או פתאום יש נתונים חדשים שבעצם מגלים שהוא זכאי לאזרחות ישראלית. הם נוסעים עם האמריקאי ואז הם מבקשים מהם להגיע אלינו להסדיר את הדרכון ואז הם הופכים להיות אזרחים עולים. 

"אני יודעת שיש גם לחץ בסוכנות היהודית ברמת הפניות, מבחינת כוח אדם אני יודעת שהם לא יכולים להשתלט על הכל אז זה לוקח זמן, אבל שוב זה לא עניין שאני יכולה להתערב בו, כמו שאומרים אני הקצה. אני מופיעה רק בסיום התהליך, באשרה ובדרכון אם צריך. אני שומעת על יותר ויותר אנשים שעולים, זה מעניין. 

נשאלתי על כך באחד הראיונות ואני אמרתי, ושוב זאת דעתי שלי, שיש כל מיני סיבות. יש תמיד את האנשים ששנים התנדנדו, כן רצו לא רצו ומשהו קרה להם בתהליך הזה של הקוביד-19 שזה עשה להם ככה את הטריגר האחרון שהם כן החליטו לעלות, יש כאלה שאני חושבת המרחק מהמשפחה, כאלה שלא רגילים להיות על הקו, גרם להם להבין שכרגע הם רוצים את המשפחה על ידם והם יעשו הכל ואם זה אומר עלייה אז הם יעלו כתושב חוזר. יש כאלה שאני חושבת שראו שניתן אולי להמשיך ולעבוד או לשמור את העסקים שלהם והכבוד שלהם גם מרחוק, זאת אומרת היום אתה יכול לשלוט אונליין על ניהול החברה שלך ואתה לא צריך להיות נוכח פיזית, שזה משהו שאני חושבת שלמדו רק מהחודשים האחרונים. 

"שמעתי גם מקרים שזה דווקא משהו טוב אולי שיצא מהקוביד-19 שמשפחות שבדרך כלל הילדים יוצאים לקולג׳ שזאת חוויה אחרי הבית ספר פה והם בדרך כלל רחוקים מהמשפחה, אז פתאום בגלל שהכל בזום הם יכולים לשבת עם המשפחה בבית וללמוד מהבית, כך שקורה כאן בעצם איזשהו איחוד משפחות. אני חושבת שחלק מהאנשים, מתוך אולי מצב של לחץ נפשי אמרו, חוזרים לארץ, ויש כאלה שאחרי תקופה מסוימת יחזור הנה בחזרה. לא רוצה להגיד לך בוודאות אבל אני חושבת שזה נמצא כאופציה. חלק גם אמרו, מה שאני דיברתי עם אנשים, שמרגישים לא בטוח כאן, או שהילדים שלהם פחות יכולים לצאת החוצה, יותר אלימות, יותר הומלסים ברחובות אז פתאום מרגישים לא בטוחים שהם פשוט מחליטים שאין אופציה אחרת אלא לעלות או לחזור לארץ ישראל. 

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות