Connect with us

גוף ונפש

ילדים זה שמחה, ילדים זה ברכה

Published

on

אשרי חלקם של ההורים אשר יוצרים סביבה רוחנית לילדיהם

medium

אחד מהקטעים הנפלאים בתורה, הוא הסיפור על בניית המישכן, אשר שימש את בני ישראל, כמרכז רוחני במסעם במדבר. משה התבקש לבנות את המישכן, ע״פ תוכנית, אשר קיבל מהבורא,וכאשר,ביקש להבין מי הארכיטקט ומי הבנאים אשר יבנו את המישכן, יצאה בת קול שהכריזה על שמותיהם ותפקידם בבנייה: ״ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור… ואמלא אותו רוח אלוקים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה״.. ״הנה נתתי איתו את אהליאב בן אחיסמך..ובלב כל חכם לב נתתי חכמה ועשו את כל אשר ציויתך״ (ספר שמות, פרשת כי תשא).

שניים נבחרו לבניית המשכן: בצלאל ואהליאב. בצלאל היה ילד בן 12 ואהליאב בן 13.

המישכן, אשר שימש כבית המקדש והיווה מקור של אור לכל העולם, לא נבנה ע״י בנאים מנוסים, או ארכיטקטים מפורסמים, אלא ע״י שני ילדים. ספר הזוהר מלמד כי בצלאל ואהליאב, רק הסתכלו על התוכניות של בניית המשכן, וכלי המשכן היו נבראים מעצמם. המשכן, הוקם באמצעות כוח המחשבה הטהורה, של הילדים. מכאן אנו למדים על הפוטנציאל הרוחני הבלתי מוגבל של ילדים ובני נוער, המסוגלים להביא אור וברכות לעולם. ילדים באים לעולם, וסופחים אליהם, את כל המודעות של הסביבה שלהם, בבית, בגן, ובעיקר בבית הספר. הילדים נולדים כשהם עדיין עם מודעות טהורה, וניתן לעצב את אישיותם, בכל דרך שההורים והמורים בבית הספר יובילו. ספר הזוהר מדגיש את ההשפעה הרבה של הסביבה על הילדים: כאשר הם נמצאים בסביבה של מורים וחברים, אשר הרצון שלהם לאור הוא הרצון העיקרי בחייהם, הדבר ישפיע על הילדים בהתאם: הם יעוררו גם רצון לאור, לאהבה ונתינה ומוטיבציה להיות האדם שהם אמורים להיות. 

רק לימוד ושכל, אינם הוכחה לסביבה הנכונה, אימו של האר״י הקדוש למשל, דאגה שהוא יקבל סביבה רוחנית כבר מיום היוולדו ולכן זכה למורים רוחניים גדולים, אשר עזרו לו לגלות את האור הגדול אשר הוא בא לגלות בעולם. 

הילדים בוחרים להיוולד להורים מסוימים, על מנת לעבור את תהליך הגדילה הרוחנית , הכי טוב בשבילם, ואף לעזור להם בתהליך שלהם (של ההורים). אשרי חלקם של ההורים אשר יוצרים סביבה רוחנית לילדיהם.

הורים, הכירו בכוחכם

חכמת הקבלה מלמדת רבות על השפעת ההורים על ילדיהם. ישנו חוק רוחני האומר שרמה רוחנית עליונה משפיעה על הרמה שמתחתיה, ותוחמת אותה. בהקשר של יחסי הורים וילדים, הדבר בא לידי ביטוי, בכך שההתנהגות של ההורים, קובעת את אופי התנהגות הילדים. אם להורה יש נטייה לכעס, הוא לא יוכל לעזור לילדיו, להתגבר על הכעס, אלא ההיפך, הוא רק יחזק את מידת הכעס של ילדיו, מכיוון שהוא הרמה העליונה, והילד לא יכול לקבל יותר מהרמה שמעליו. לכן, אם ההורה, מסביר ומלמד את ילדיו בצורה יפה ונעימה על דרך התנהגות מסויימת( נתינה, סבלנות, חריצות ועוד) הדבר לא ישפיע מאומה, על ילדיו, כל עוד הוא לא מתנהג באותה צורה.

האחריות על כתפי ההורים היא כל כך גדולה, מכיוון,שהפעולות השליליות ,והמחשבות שלהם, עוברות בצורה אנרגטית לילדיהם, וההיפך,פעולות של נתינה ומחשבות טובות, עוברות ומשפיעות על ילדיהם באותה מידה. כאשר לילד יש נטייה לא להרגיש טוב בתדירות גבוהה, על ההורים לבדוק היטב את עצמם.

הורות לא נמדדת ע״פ מה שאנו אומרים לילדינו, אלא בעיקר ע״פ האדם שאנחנו. הדבר העיקרי אשר הילדים סופגים מאיתנו, היא הדוגמא האישית. אם הורה חוזר הביתה, עייף, ומנסה להירגע עם משקה אלכוהלי, רוב הסיכויים, שילדיו ישתו משקאות חריפים או ישתמשו בסמים.

ספר הזוהר מלמד, כי על ההורים להעניק לילדיהם,מלבד מזון וקורת גג, מזון רוחני לנשמה. הילדים מצפים שהוריהם, יביאו אור הביתה. 

תפקידם העיקרי של ההורים, הוא להעניק חינוך וסביבה מתאימה אשר תיתן לילדיהם את ההזדמנות לגדול ולהיות האדם שהם אמורים להיות!

גילאי התפתחות רוחנית של ילדים 

״כי כשברא הקב״ה את האדם,עשה אותו בצורה העליונה, ונפח בו רוח קדוש הכלול משלושה כמו שהעמדנו, שיש בו, נפש רוח ונשמה. והנשמה היא למעלה מכולם, שהיא כח עליון לדעת ולשמור מצות הקב״ה.״ (זוהר, פרשת תצוה, פסוק נג)

חכמת הקבלה, מגלה, כי גיל הילדים, מקביל להתפתחותם הרוחנית. שלוש רמות הנשמה, הנקראות, נפש, רוח ונשמה, מציינות את הפוטנציאל של האדם לממש את הייעוד שלו, להיות בנתינה ולהשפיע טוב בעולם:

מגיל 0 עד גיל 13 – ניתן לקבל את הנפש.

מגיל 13 עד גיל 20 – ניתן לקבל את הרוח.

מגיל 20 ואילך – ניתן לקבל את הנשמה.

הנפש מייצגת את הרצון לקבל לעצמו,( אגו) הרוח מייצגת את תחילתו של הרצון לתת, ואילו נשמה, מייצגת רק את הרצון לתת , כלומר שכל מעשיו של האדם, נובעים, רק מהרצון להשפיע טוב בעולם.

הזוהר מלמד, כי עד גיל 13 לבנים ו-12 לבנות, נבנה הבסיס הרוחני של הנשמה. על ההורים והמחנכים ללמד את הילדים, כיצד להגדיל את הרצון לקבל על מנת שיוכלו לבנות רצון להצליח בחיים. החל מגיל המיצוה, הילד והילדה מקבלים תוספת של נשמה, המעוררת אותם להיות בנתינה, ומכאן, ״הבילבול״ המאפיין את גיל ההתבגרות, מכיוון שבני הנוער, מקבלים תוספת של כוח רוחני,אשר ללא הבנה ותמיכת הסביבה, הם יתקשו להכיל אותו: "אלא הקב״ה עושה חסד עם בני אדם, שכיוון שנכנס לשנת י״ג ולהלאה, נותן עמו שני מלאכים שומרים ששומרים אותו, אחד מימינו ואחד משמאלו. כשהאדם (הנער)  הולך בדרך הישר, הם שמחים בו ומחזקים אותו בשמחה, מכריזים לפניו ואומרים, תנו כבוד לצורתו של המלך. וכשהולך בדרך עקום, הם מתאבלים עליו ונעברים ממנו". (ספר הזוהר, פרשת משפטים, פסוקים רלה- רלז)

כמובן, שרמות אלו ניתנות ע״פ המודעות של הילדים והוריהם. לדוגמא: אם בגיל המצווה ההורים נותנים חשיבות גדולה יותר לחיצוניות (מסיבה מנקרת עיניים, לדאוג יותר לדודים ולחברים, להראות ולהתפאר וכו') אז כמובן שהרוח אשר מייצגת את פנימיות הנשמה, לא תוכל להיכנס, והילדים, יישארו עם רמת הנפש. מכאן החשיבות הרבה, להענקת מעטפת רוחנית לילדינו, בעיקר בגילאים הצעירים, אשר שם הם בונים את היסודות לאדם שהם אמורים להיות. מעטפת רוחנית זאת, מורכבת מהדוגמא האישית של ההורים, מהחום והאהבה אשר הם מעניקים לילדיהם, ובעיקר בחינוך ובסביבה, אשר ההורים והמחנכים יעניקו לילדיהם. 

בחירת הסביבה

הרב אשלג, מייסד מרכז הקבלה (ב-1922) לימד כי הדבר החשוב ביותר בתהליך הגדילה וההצלחה של האדם היא הסביבה שלו. ״עשה לך רב וקנה לך חבר״ ( פרקי אבות) הוא צופן להבנת השפעתה המוחלטת של הסביבה עלינו. הרב אשלג, הסביר, כי חופש הבחירה היחיד אשר ניתן לאדם, הוא הבחירה, בסביבה שלו. כל החיים, מושפעים רק מבחירה זאת.

על האדם,לבחור דרך רוחנית אחת (עשה לך רב) וסביבת חברים אשר יעזרו לו להתפתח. (קנה לך חבר) כמו זרע של גפן, אשר אם זורעים אותו באדמה בצרפת, נקבל יין עם טעם מסויים, ואם נזרע אותו באדמה בירושלים, נקבל טעם שונה לגמרי. מדוע? מכיוון שאותו זרע, מושפע מהסביבה בה הוא נמצא, יותר מכל דבר אחר.

מכיוון שהשדה האנרגטי  של כל אדם, גדול יותר מגופו הפיסי, לכן, המודעות והאנרגיה, של האנשים סביבו(התופשת 99% מכלל המציאות) משפיעה עליו אם הוא מודע לכך ואם לא.

אם הילדים , נמצאים בסביבה של מורים וחברים,  ללא מודעות נכונה, הדבר ישפיע על כל חייהם. מכיוון שהמערכת הרוחנית של הנשמה מגיעה לבשלות בגיל 20, עד גיל זה, הילדים חסרי הגנה משלהם, וזקוקים נואשות לסביבה תומכת ורוחנית של הוריהם ומחנכיהם. 

רבי שמעון בר יוחאי, כתב בספר הזוהר עד כמה האדם מושפע מסביבתו: ״כאן צוה הקב״ה את האדם והזהירו שישמור עצמו מאלו האנשים שהטו דרכיהם מדרך הטוב לדרך רע״ (ספר הזוהר, פרשת תצוה, פסוק נב) גם אם הילד הוא טוב במהותו, אם הוא יהיה מוקף במחנכים וחברים אשר לא מחזקים את האור שבתוכו, הוא יהפוך להיות כמו סביבתו. ספר הזוהר מלמד גם  על החשיבות הרבה בלהיות קרוב לסביבה של אנשים עם מודעות של אור: "משום זה למדנו, לעולם אל ידור אדם אלא במקום שאנשי מעשה ( בעלי נתינה) דרים בתוכו.מהו הטעם. משום שאוי לו לזה שמעונו בין הרשעים, כי הוא נתפש בעוונם. ואם מעונו בין צדיקים, מטיבים לו בזכותם״ (ספר הזוהר, פרשת בא, פסוק קלח) 

כאשר יש יותר התנהגות תגובתית, המבוססת על הרצון לקבל לעצמו, הדבר מביא חושך, מגיפות, אסונות טבע ומלחמות לעולם. וההיפך הוא הנכון: כאשר יש יותר התנהגות פרוארטיבית המבוססת על נתינה, הדבר יוצר אור של שפע ושלום בעולם. ההשפעה החיובית של הילדים אחד על השני היא לא דבר מובן מאליו. זה מגיע מהראש, מההנהלה, מצוות המורים, ומהרוח של בית הספר. כאשר ילדינו מקבלים מסגרת רוחנית, אשר מעניקה להם את  היכולת לבטא את הפוטנציאל הבלתי מוגבל שלהם, תוך כדי לימוד של ערכים של  נתינה ודאגה לאחר, אז אנו מעניקים להם את המתנה החשובה יותר מכל. על כך כתבו חז״ל: ״אין העולם מתקיים אלא בזכות הבל פיהם של תינוקות של בית רבן״.

הילדים הם אוצר, למי שיש, שתיזכו להעריך אותם יותר, ולמי שאין, שתיזכו לבנים צדיקים בקרוב!

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

גוף ונפש

תדע כל אמא וסבתא: זה יכול לקרות לכל אחת…

Published

on

בעקבות מקרי הרצח המזעזעים של מאיה וישניאק ומיכל סלה ע"י בני זוגן, ד"ר ג'ודי כצמן מציעה לכולנו לפתוח טוב טוב את העיניים

לבתך, אימך, סבתך, נכדתך, אחותך, גיסתך, חברתך ושכנתך. אחת עשרה נשים נרצחו בישראל מתחילת השנה. שש נשים נרצחו מאז תחילת הקורונה. גם זו מגיפה. וחיסון יש לה. החיסון הוא טיפול!
אמא של מאיה וישניאק ז״ל, הבחורה שנחנקה על ידי בן זוגה, אמרה השבוע: ״אם זה קרה לנו, זה יכול לקרות לכל אחד״. אחות של מיכל סלה ז״ל, שנרצחה על ידי בעלה , אב בתה, שהיה מטפל בנוער , אמרה בהלוויה: ״אם זה קרה לנו, זה יכול לקרות בכל משפחה״. כי לאלימות נגד נשים ובמשפחה, מחוברת סטיגמה. זה קורה רק ״להם״ שם, בעלי רקע סוציואקונומי נמוך, ההם שגרים בשכונה שם מהעדה ההיא.
אז זהו שלא! כמו הקורונה, זה נוגע בכולם, ללא הבדל דת,צבע, מין, השכלה, קריירה ומקצוע, מקום מגורים.
והגברים? הם ניראים כמו השכן שלך. הם עובדים, לומדים, מגדלים משפחה, ומתרגשים בברית של בניהם ההבדל? הם נ ש א י ם של וירוס האלימות! כשהמערכת החיסונית הרגשית שלהם חזקה, הם שולטים בעצמם, ויודעים לעצור לפני ההתפרצות. כשהמערכת הרגשית שלהם מחוררת, הם מאבדים את זה: הפנים משתנות, הופכות ללא מוכרות, העיניים משתנות, מבט של טירוף, הפנים אדומות, מזיעות, והאדם הופך לחיה רעה.
הנשאים לעולם ישאו איתם את הוירוס. בתקופות משבר, כשהקנאה, הפחד, הכעס, חוסר האונים, התסכול והכאב ישתלטו עליהם, הוירוס יכניע את בעליו, עד איבוד שפיות רגעית. כמו שאני שומעת המון מגברים אלימים, בהם אני מטפלת באופן פרטני וקבוצתי, ״לא ראיתי כלום, היה לי שחור בעיניים, כשהן נפתחו הכל היה שבור סביבי, לא זוכר מה עשיתי, כאילו זה לא אני״.

מאיה וישניאק ז"ל. יכול לקרות לכל אחד

בפגישתנו השבועית שאלה אותי אמא מודאגת: איך אני אמורה לגדל את בנותי בעולם שכזה, בו נשים נרצחות כל יום? ואני אומרת ״ונתנו בהם סימנים״. תמיד יש סימנים. זו שפה וצריך לדעת לקרוא אותה, באולפן החיים. ישנן נורות אדומות, שהן נורות אזהרה מיד בהתחלה, כן מיד בהתחלה, בזוגיות בתקופת הנעורים ובבגרות.
אז מה נאמר לבנות שלנו שנכנסות לעולם הדייטים , ולנכדות הקטנות שלנו, שעדיין עם קוקיות שמחות וסומכות. איך נלמד אותן לראות, להבין, להגיב, וביחד עם זה לא לחיות בפחד גדול, ולאבד פרופורציות . נספר להן על הנורות האדומות. אותם רמזים שמעידים שיש כאן משהו אחר עד מסוכן. כי זה מסוכן כשהוא:
– מרחיק אותך מחברותיך,
– מרחיק אותך מבני משפחתך, כי הם חומת ההגנה שלך , הוא צריך אותך חשופה ותלויה בו, ללא קבוצת תמיכה.
– כשהוא מקסים אל אחרים ומגעיל כלפייך.
– כשהוא משפיל, מעליב, מנמיך, מבטל, מלגלג, ואת לאט לאט מאמינה לו,שאת שמנה, מכוערת, סתומה, ובכלל,״מי יקח אותך חוץ מאדיוט כמוני?״
– כשאת מצדיקה את התנהגותו האלימה, בטענה שאת צריכה לדעת מה מפריע לו, ולוותר על חברות ומשפחה , ומוסיפה ״ככה זה בזוגיות לא?״
– כשהוא מתנדב לקחת אותך לכל מקום, כדי לפנק אותך, אבל באמת כדי לראות עם מי את נפגשת.
– כשהוא עוקב אחרייך , ופתאום משום מקום מופיע כשאת עם חברים.
– כשהוא מופיע במקום עבודתך לראות ״מי הבוס הזה שלך?״
– כשמבקש ממך לא לעבוד, למרות רצונך בקריירה, כי הוא מפרנס בגדול ״ואת תהיי מלכה, גדלי ילדים״
– כשהוא בוחר לך את מקום העבודה שלך.
– כשהוא מרים את הקול ואת מתכווצת רק רוצה להעלם.
– כשהוא בוחר את בגדייך, ואוסר עלייך ללבוש פרטי לבוש שאינם לרוחו.
– כאשר לבריכה או לים את הולכת רק איתו, כי הוא צריך לשמור עלייך בעולם של זאבים.
– כשהוא אובססיבי כלפייך, מתקשר שלושים פעם ביום, רוצה לדעת היכן ועם מי את, ובעיקר מתי כבר יהיה לך זמן עבורו .
– כשהוא מקנא ומתפרץ באופן קיצוני, שובר דברים ומרים יד עלייך.
– כשהוא דורש בכח יותר ממה שאת מוכנה .
– כשכל הדרכים חסומות בפנייך למקורות הכסף שלכם, ואת מבקשת רשות להוצאת כספים ונתונה לחסדיו.
– כשאת מוענשת בכל מיני אופנים, כשאת מעצבנת״ ולא צייתנית.
– כשאת מגלה שאת פוחדת מתגובותיו, והולכת על קצות האצבעות בחייך.
– כשאת מדברת עם אחרים, צוחקת עם אחרים …והוא מתפרץ כי את … לא מכבדת אותו.
– כשהוא מפחד שתעזבי אותו , ואומר את זה בכל הזדמנות.
– כשהוא מתקדם מהר מדי ולא באופן סביר במערכת היחסים. דוגמה? מציע מגורים משותפים בשבוע הראשון.
– כאשר אחרי כל התפרצות , מתנצל, בוכה ומבטיח שהדבר לא יקרה שנית, קונה מתנות, מחזר מתחנף מפצה …. עד הפעם הבאה.
קוראים לזה מעגל האלימות . כאשר טריגר מעלה את מפלס הלחץ, גורם להתפרצות, בעקבותיה יש רגיעה, חרטה על שקרה, וקיום טקס ״ירח הדבש המדומה״, בו שניים מתפייסים מתוך הבהלה של מה שהתרחש, וחוסר יכולת לפרוץ את המעגל .
– כשאת מתגעגעת למי שהיית לפני שפגשת אותו.
– כשאת רוצה לעזוב והוא מאיים: ״מכאן את יוצאת רק בארון״.
– כשאת רוצה לעזוב ולהיפרד בטוב , כמו עוד רבים אחרים  והוא אומר כי בלעדייך חייו אינם חיים, ומאיים להתאבד. ואת מפחדת לעזוב ולהיות אחראית למעשיו שלו.

מיכל סלה ז"ל. יכול לקרות בכל משפחה

תדע כל אמא, תדע כל סבתא אף אחד לא יעשה את זה במקומך, כמו שרק את יודעת.
והמצווה היא, והגדת לבתך! והגדת לנכדתך! זו תורה שבעל פה שצריכה לעבור במעגלי הנשים. והכי הכי חשוב לייצר במערכת היחסים בבית, במשפחה, בבית הספר, מרחב המאפשר לבקש עזרה בשעות שנראה כי זה סוף העולם.
כי בשם ובחסות הבושה נשים לא מבקשות עזרה, מתביישות. נרצחות.
ואם בתך או נכדתך מתרחקת , ומשתנה מול עינייך, נמנעת מלבוא, לדבר, לשתף, אינה כתמול שלשום, נמנעת מקשר עין, מתרצת, ואת לא ישנה בלילה… גם זה סימן. כי הלב יודע לפני שהראש מבין. ️

==

ד"ר ג'ודי כצמן היא מומחית לנושא אלימות במשפחה. www.judykatzman.com

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות