Connect with us

הופעות

ילדותו השניה

Published

on

מי קלינשטיין, מהיוצרים הפוריים בישראל, מגלה בגיל 57 את מעיין הנעורים *ראיון לקראת ההופעה בעדת אריאל ב-30 באוקטובר

טיסה 005 של אל על מגיעה ב-14 שעות נונסטופ ל-LAX. כשאתם קוראים שורות אלו, מנמנמים במחלקת העסקים רמי קלינשטיין ואשתו היפה אלכס אילן. בעוד שבועיים יחגוג קלינשטיין חמישים ושבע עגולים אך סוערים. ללא ספק הוא אייקון עצום שסיפק עשרות אם לא מאות כותרות לצהובונינו ונתן לנו שעות רבות של תענוגות אוזן בכישרון מוזיקלי שנוטף האצבעות ומחלחל ללב.

קלינשטיין איתנו כבר הרבה זמן, ברם, הוא תמיד מבשר מיושבות, בורגניות וחמימות ביתית. ולמרות כל פרשיות הגירושין ההיסטוריות מריטה ותביעת נזיקין בת מיליוני שקלים נגד המפיקה של תקליטוריו "הליקון", הוא נראה 'צעיר לנצח'. הוא מתבגר בחן ובנינוחות, משהו בסגנון שהיה מתאים לעבדכם באופן טבעי. וככל שהוא מתקרב לגבורה אין שמץ של התקמטות או קמילה, נהפוך הוא. האהבה הגדולה שפרצה בשלהיו רק עושה לו טוב, כמו מעיין הנעורים הנצחיים.

הרעיון לראיון שאנו מקיימים בשיחה טרנס אטלנטית, הגיע מג'יני בנסון, המייסדת והמנהלת של להקת המחול הייצוגית שלנו 'קשת חיים', שמייבאת את קלינשטיין לאל-איי להופעה חד פעמית ומדהימה בטמפל עדת אריאל ב30- באוקטובר.

״האמת", אומר קלינשטיין, "שרוב הזמן אני לא מרגיש את פער הגיל. בעצם, אין כאן שאלה של גיל אלא למצוא את הנפש התאומה. כשיש הליכה לזוגיות כנה לחיים משותפים ומשפחה ללא פחד ומורא. ללכת עם אמונה גדולה, אזי נושא הגיל וההפרשים, נראה לי נורא לא חשוב. ישנה הערכה הדדית, נושאים משותפים, הכל במערכת פרמטרית שאנשים אמורים לא לחשוב עליהם. אלו דעות קדומות ששייכות לימי הביניים. אצלי הגיל נמדד באהבה, במוזיקה, ביצירה ולהופיע על הבמה שזה מה שמחזיק אותי צעיר. מיק ג'אגר, פול מקרטני, ברוס ספרינגסטין, זה היה משנה? ראיתי את כולם בהופעות וככה זה גם אצלם".

איך אתה שומר על נעוריך וכושרך הפיזי?

״לפעמים אני מרגיש שאין לי את כל הזמן שבעולם. כמה זמן עוד נשאר לי להשתולל על הבמה? בחינת הכושר שלי היא הקפיצה מעל הגדר של הבניין של ערוץ 13. כל עוד יש לי את הרצון, את הכושר והיכולת, לקפוץ ולנחות בלי בעיות, אז כנראה שאני עדין צעיר. לפני 22 שנים התחלתי לעשות טאי-צ'י. זה ריפא לי את קשיי הנשימה, שיפר לי את הראייה, נהייתי יותר רגוע. תמיד אהבתי לשחק כדורסל, עד שהייתי נוקע את האצבעות, שזה הדבר הכי חשוב לפסנתרן. כשהמפרקים כאבו לי במכון הכושר, עברתי לפילאטיס, לבירקאם יוגה ב-90 מעלות פרנהייט. לפני כמה שנים התחלתי להתאמן באמנויות לחימה. איגרוף תאילנדי אבל בלי להיכנס לזירת ההתגוששות, רק לפרק את שק האגרוף ולשחרר לחצים. אני שוחה בים או נוסע באופניים. היום לא כל כך אקח סיכונים שהייתי לוקח פעם. זה כמו להיות נער בילדות שנייה".

כשאתה מביט אחורה, 32 שנות יצירה כבירה, מה אתה מסיק לגבי הקריירה המוזיקלית שלך?

״רוב הרפרטואר שלי מורכב משירים שלא הצליחו בזמן אמת, אני לא יודע למה, והתגלו רק אחר כך. 'אש' זה שיר צעיר, שהצליח בזמנו מיד. אבל עשרות שירים אחרים, אין לי חוץ ממך כלום', 'אין כמוה' ו'צעיר לנצח' יצאו ולא קרה איתם כלום, והיום הם הכי פופולריים. האמת היא כשהייתי צעיר ניסיתי לכוון למה שיצליח. מהאלבום השני הפסקתי, וב'תפוחים ותמרים' הכי לא כיוונתי.

״השוק היה ונשאר מאוד תחרותי. ב-1992 הוצאתי את 'אהביני'. במקביל יצא 'שינויים בהרגלי הצריחה' של החברים של נטאשה, שבעיניי הוא אחד מאלבומי הרוק הכי טובים שנעשו פה. ברור שזה פגע בהצלחה שלי. לא יכולת להעביר תחנה ברדיו בלי לשמוע את האלבום ההוא. כל מה שאתה יכול לעשות זה לאכול את עצמך. אני מודה, קינאתי קנאה גדולה. אבל היום זה אחרת. יש לי ארסנל של 25 שנה. כשאתה עולה לבמה והקהל שר איתך, יש בזה משהו מאוד מרגיע.

״למרות שברור לי שאני צריך להתחדש, שאתה טוב כמו העבודה האחרונה שלך. אני שמח שיהיו במופע שלי באל-איי שירים חדשים שעדיין לא הוקלטו. אבל אני מבין את מי שרוצה את הלהיטים/ כשאני בא להופעה של מישהו אחר זה גם מה שאני רוצה. אני מבין את הקושי של אמנים צעירים שאין להם חומר מוכר. להם יותר קשה משהיה לי.

״בזמני לא היה פלייליסט. אם היה פלייליסט בתחילת שנות ה-90, אולי רק שיר אחד שלי היה נכנס אליו, וכל השאר היו מתים. אז יכולת להגיע לארבעה-חמישה שירים של אותו אמן, היום הכל מתרכז בכמות קטנה של אמנים, וגם הקצב אחר. אני שומע משהו אצל הילדים שלי ואומר 'וואו, זה חדש', והם אומרים, 'מה אתה מדבר. זה ישן. זה כבר בן שלושה חודשים"…

איך בעצם התחילה הקרירה המוזיקלית שלך?

״הדרך המוזיקלית שלי התחילה עוד באמריקה" נזכר קלינשטיין," שם כילד בן חמש כבר ניגנתי בפסנתר, יכולתי לנגן באופן אינטואיטיבי את כל מה ששמעתי. אהבתי את החיפושיות והם היו ה'איידול' שלי. אבל אחרי הצבא התחילה הקריירה המקצועית שלי ממש. הייתי 60 אחוז מפיק. בעצם התחלתי את זה מוקדם, כשהייתי חייל, והחלום שלי היה להביא לארץ דברים ששמעתי בחו"ל ולשלב אותם עם הצליל שיש פה. כתבתי, אבל מה שעניין אותי יותר היו הסאונד וההפקה. הייתי מאוד און ליין. הייתי צעיר, וצעירים יודעים הכל, איך הכל בדיוק צריך להיות. רק אחרי האלבום הראשון שלי ("ביום של הפצצה") שכנעתי את עצמי שגמרתי את האלבום השני על הגשר הישן") הפיק לי לואי להב, ומאז לא הפקתי יותר לעצמי".

למרות שהוא מרבה להופיע. רוב הזמן במקומות קטנים יחסית, כמו הזאפא בתל אביב ובהרצליה, אבל גם במקומות גדולים יותר. הוא מודה שעדיף לו את המקומות הקטנים של 300 מקומות, שם יש לו קשר אינטימי עם הקהל. אבל מקומות גדולים של עשרים אלף מקומות לא מפחידים אותו. "אתמול למשל", הוא מספר, "הופעתי בזאפה, והמקום מתאים לי. קשה לזייף שם, אנחנו מתחככים בקהל מקרוב. אצלי האינטימיות הזו מחצינה את הנשמה, מחברת אותנו אל הקהל מעבר למלודיות ולמוזיקה".

מה נתנה לך ההשתתפות בתוכנית The Voice?

״יחד עם שלומי שבת, אביב גפן שרית חדד היינו המנטורים והשופטים בתוכנית. אני אוהב את הבחירה על פי השמיעה בלבד. בשנות ה-80, מטעמים מסחריים, החליטו שמוזיקה זה דבר שרואים, וזה מחזיר את חוש השמיעה למקום הראוי. גם זה שאני מנטור מאוד קוסם לי: לעבוד עם אנשים, לתת להם מהניסיון והידע שלי. בכלל, זה נותן צ'אנס לראות איך נעשית העבודה עם זמרים. פעם כל זה היה נורא מסתורי: מה באמת עשה פיל ספקטור עם ג'ון לנון? מה עשה קווינסי ג'ונס עם מייקל ג'קסון? זה היה כמו סוד. אותי זה תמיד ריתק. פעם אף אחד לא התעניין ביוצר ובמפיק. היום המקום של האנשים שמאחורי הקלעים גדל. יש לך את הפרויקט של עידן רייכל, שהוא לא הזמר שעומד בפרונט. בתוכנית ראו את העבודה שלי עם האנשים שאני מדריך, וזה כיף. זו הפקה מיוחדת, בתנאים שלא רגילים להם בארץ. נוצרה הרגשה של צוות, של משפחתיות. כיף גדול".

למישהו כמוני, קשיש למדי, השירים של קלינשטיין זורמים בעורק המרכזי של החיים, וההופעה שלו באל-איי תהיה הדרך הכי טובה לצרוך אותו. להתראות ב-30 באוקטובר בעדת אריאל.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

הופעות

מבקר המדינה בעיר המלאכים

Published

on

עשרות תשבוחות מפרגנות ברשתות החברתיות, תשואות כפיים ממושכות, שתי הצגות ראשונות ומיזם קהילתי ייחודי בראשות אורי טאייר-דינור ומוטי סויסה * מאחורי הקלעים של הקומדיה "מבקר המדינה", המציגה בעברית בהוליווד עד סוף החודש 

הקהל מצביע ברגליים והביקורות משבחות. תענוג לנפש ושמחה בלב. הצלחנו לגעת במאות לבבות בקהילה שלנו שלא חסכו בשבחים ברשתות החברתיות, בהודעות פרטיות ובשיחות טלפון מפרגנות. הצופים התאהבו, והשחקנים קיבלו את שכרם: בייגל עגול של דולרים אבל דקות ארוכות של מחיאות כפיים וקהל שלא יצא מהאולם גם אחרי פעמיים השתחוויות… The jewish Hebrew stage כובש אותנו שוב!

הצגת הבכורה נמכרה עד הכרטיס האחרון והיו שישבו על כסאות ספייר כי פשוט היינו Sold out; לוס אנג׳לס מוכיחה לנו שוב שיש מקום לתיאטרון עברי מקומי.

מאחורי הקלעים שחקנים נרגשים ויונה לוי ומירה טל המאפרות עובדות במרץ לאפר ולעזור לדמויות לגבש את דמותם באמצעות איפור תיאטרון מקצועי. רוחמה חג׳בי, שמלווה את התיאטרון זו השנה השנייה ומנהלת במה, דואגת שלכל שחקן יהיו את הרקוויזיטים שלו והיא גם אחראית על השקט הנפשי מאחוריי הקלעים. הרבה טקסט, הרבה לזכור, ריכוז. רוחמה דואגת שכולם נושמים והינה מתחילים… הצגה חדשה יצאה לדרך .

בסוף השבוע נהרו חובבי ותומכי תיאטרון להצגת הבכורה של התיאטרון הישראלי לצפות בקומדיה ״מבקר המדינה״. הקהל התמוגג מנחת, השחקנים, אחרי חצי שנה של חזרות הרגישו נוח מאוד על בימת התיאט׳ר ווסט. בתחילת הערב נהנה הקהל ממפגש חברתי ומכיבוד כיד המלך, מנות אישיות ומעוצבות באהבה ממסעדת Charcoal Grill & Bar והשפים לני נור ואדי גורלובסקי; וקינוחים נפלאים המתינו לקהל בסוף ההצגה ונתרמו על ידי שרה ביטן גלר מ-Pascal Patisserie & Cafe.

שתי הצגות פתיחה היו השנה: לראשונה הגיעו כל הספונסרים, פילנטרופים ותומכי התיאטרון עם אורח מיוחד ומפתיע:, מבקר עיריית לוס אנג׳לס רון גלפרין. בסיום  גלפרין עלה לבמה וסיפר שכבן להורים ישראלים לשעבר שנולד וגדל בלוס אנג׳לס הוא מדבר עברית וחשוב היה לו לבוא ולתמוך בתרבות הישראלית כאן בלוס אנג׳לס, גם ברמה האישית וגם כנציג עיריית לוס אנג׳לס. הוא העניק לאורי דינור ולתיאטרון תעודת הוקרה על העשייה המקומית למען התרבות. בהצגה השנייה, הקונסול הכללי ד"ר הילל ניומן בירך על העשרת התרבות בעיר והבטיח את תמיכת הקונסוליה בתרבות הישראלית באל.איי, שכן מה יותר חשוב משימור תרבות ושפה?!

הקאסט הפעם גדול גם מבחינת הכישרון הרב על הבמה, המקצועיות, וגם מונה 13 שחקנים. ההצגה מתחילה בטקס פתיחת מזבלה עירונית: ראש העיר אוסקר פפרנו מבטיח להפוך את הזבל לכסף… כבר אז ברור שמדובר בקומדיה קורעת, אבל זו רק יריית הפתיחה. ״מבקר המדינה״ הינה קומדיה של טעויות ונוכלויות המתרחשת בעיר דרומית ודמיונית בארץ, מוכת שחיתויות. חברי מועצת העיר סוברים  שבטלן מקצועי וחלקלק מלא בצ׳ארם (כמו שרק מוטי סוויסה יכול להביא לבמה, וכולנו התאהבנו בו), שמצא לו מקלט בעירם, הוא שליח מטעם מבקר המדינה. מתוך חשש לגורלם, מכרכרים סביבו העסקנים המקומיים, מנסים בכל דרך אפשרית להתחמק מהביקורת ולקנות טובות הנאה. להצגה אין אג'נדה פוליטית כזו או אחרת, היא מצחיקה וקומית להפליא עם טקסט שנון ומדוייק והקהל לא מפסיק לצחוק.

מתי תהיה עוד הצגה?

את התיאטרון הישראלי – The Jewish Hebrew stage הקימו אורי טאייר דינור ויורם נחום מתוך הצורך של הקהילה בתיאטרון מקומי ומתוך הצורך של מי שבוער בו חיידק הבמה להופיע ולהשביע את החיידק. התיאטרון קיים בעבר חוגי ‏דרמה ואימפרוביזציה ומשם מידי שנה צמחה לה הצגה לקהל הרחב.

The Jewish Hebrew Stage הינו ארגון ללא מטרת רווח ונהנה מתמיכה של הקהילה.

אורי טאייר-דינור היא במאית ומפיקה בוגרת החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, שיחקה בעצמה בהצגות בעבר והיא הרוח החיה, האמא והאבא של התיאטרון. אורי המוכשרת גם מתרגמת סרטים מאנגלית לעברית, ומדריכה סדנאות תקשורת דרך אימפרוביזציה שיצרה.

מאז הוקם התיאטרון בשנת 2006, אז עלתה ההצגה הראשונה ״החולה המדומה״ בכיכובו של הרצל טובי (שחקן בסדרת הטלויזיה ״שנות ה80״) השאלה הנשאלת ביותר המופנית למי שמזוהים עם פעילות התיאטרון היא, מתי תהיה עוד הצגה?

והנה, שוב זה קרה. לפני כחצי שנה, הרגע בו בעלי (כן כן אני אשתו של השחקן יורם נחום) מקבל את הטלפון מאורי ששוב הקהל דורש, הנפש בוערת והבטן מתרגשת וזה הזמן להתחיל לעבוד על הצגה חדשה שתפורה לקהל שלנו ולקהילה שלנו.

מטרתו המוצהרת של התיאטרון הישראלי היא לחזק את הקהילה מבפנים על ידי העלאת מחזות ישראליים בשפה העברית בהשתתפות חברי הקהילה, בין אם הם שחקנים מקצועיים או חובבים חסרי ניסיון. יש משהו יפה בשיתוף פעולה בין שחקנים מקצועיים לאלו המגשימים חלום להופיע על הבמה. העמותה פועלת ללא מימון מלבד נדיבותם של אנשים פרטיים בקהילה שרואים חשיבות בעשייה האמנותית וכמובן שהתיאטרון נסמך על קוני הכרטיסים המאפשרים להמשיך ולהעלות עוד הצגות. כל המשתתפים עובדים בהתנדבות מלאה.

אורי: "אנשים שואלים אותי מאיפה האומץ הזה להרים הצגה שהעלות שלה היא בסביבות 40 אלף דולר כשיש לך בחשבון של הארגון בקושי 3,000? אני לא מבינה על מה הם מדברים. אין פה עניין של אומץ, רק אמונה! אמונה שיש צורך בתיאטרון מקומי בעברית, אמונה שיימצאו שחקנים שישמחו לקחת חלק בפרויקט בלי לצפות לתמורה כספית, אמונה שיש מי שיקנה את הכרטיסים כי ההצגה שלנו טובה, ומצחיקה ורלוונטית ויותר מכל, ההצגה היא שלכם״, היא אומרת, ומוסיפה ״יש מי שתורמים בכסף, בתרומות נדיבות ויש מי שתורמים בעשייה, צילום, גרפיקה, כיבוד, מקום לחזרות וכמובן תמיכת העיתונים המקומיים והשחקנים שמשחקים ללא תמורה, הם שלנו, חברים, משפחה עמיתים לעבודה. כל אחד מהקהילה קשור בדרך זו או אחרת לתיאטרון. ובגלל זה צריך לבוא לפרגן וכל אחד בקהילה מרגיש (או צריך להרגיש) שותף במידה מסויימת. גם מי שרוכש ‏כרטיסים להצגה, מבחינתנו שותף של התיאטרון. בגלל זה אני מרשה לעצמי לומר שהתיאטרון הוא שלנו ושל כולנו".

לאחר בחירת התסריט המתאים, אורי החלה בליהוק של שחקנים להצגה והחלה לגייס שחקנים להזמין שחקנים מקצוענים וחובבנים לקריאה של הטקסט.שחקנים פוטנציאליים מגיעים לאודישנים, מתחילים, מוותרים, מתפטרים, מתחלפים עד שמגיעים לקאסט המושלם. משם חבלי הלידה הארוכים מתהווים להצגה ניפלאה.

13 שחקנים, מהקיבוץ ועד אילת

אורי מספרת כי השנה צירפה לשורות התיאטרון את מוטי סוויסה, בוגר בית הספר למשחק בית צבי, שלא מכבר הגיע מהארץ. יוצר, שחקן בחסד, מורה למשחק ובמאי שכייף לביים איתו הצגה (ושלא נשכח – מקעקע מקצועי). סוויסה (מוטיס) משחק את הנוכל החתיך, הפנטזיונר ושובה הלב (פורפרה). הוא השחקן הראשי בהצגה ואמן מוכשר שעיצב את התפאורה, תפר ושיפצר תלבושות, ובקיצור – נושם וחי את ההצגה בכל רגע נתון. מוטי, יליד אילת, חילק את שנות נעוריו בין כיתת אומנות לכדורגל בהפועל אילת. לאחר השירות הצבאי דיגמן, שיחק, ניהל וביים הפקות בידור. הוא סיים את בית הספר הגבוה לאמנויות הבמה "בית צבי," הופיע בהצגות, סדרות, פירסומות וסרטים, למד משחק מול מצלמה ובימוי, לימד דרמה ומשחק בבתי ספר. ב-2018 השתתף בסרט אמריקאי שצולם בניו יורק "Mob Town" (כעת בבתי הקולנוע) ולפני חמישה חודשים הגיע הגיע אלינו.

על הבמה משחק גם יורם נחום, בתפקיד ראש העיר אוסקר פפרנו. יורם, קיבוצניק לשעבר, קבלן בריכות מצליח, הקים את התיאטרון יחד עם אורי ומשחק בהפקות של התיאטרון מאז הקמתו ב-2006 זו כבר ההצגה השישית בה מככב יורם. הפעם התפקיד ניראה כתפור  למידותיו של יורם שעושה את התפקיד לא פחות ממצויין.

יובל פלמון הוא בעל מוסך בברבנק שהחיידק בוער בו. הוא שיחק ב-2017 בהצגה "אישהבעלבית" בבימויה של גיטה זלצר וניראה כי הוא מרגיש מאוד בנוח על הבמה.

נועם ויטנברג, שזו לו הפעם הראשונה על במה כלשהי, עושה תפקיד קומי נפלא הקהל צוחק בכל רגע שנועם על הבמה.

הרב משעי הוא אילן אזולאי, מרפא באמצעות תדרים, מדריך רוחני ומרצה הוליסטי. אילן בוגר בית הספר למוסיקה "רימון״ ובי״ס למוסיקה ברקלי שבבוסטון. הוא גם כתב את ‏המוסיקה מקורית להצגה, ומביים בימים אלה סרט דקומנטרי, אילן מגלם את רבנו משעי בצורה פנומנלית. הוא מצחיק ומכניס לדמות פן קומי בציטוט אמירות מקראיות ולכל מצב יש לו משפט שמתחיל ב״שנאמר…״.

קובי כהן הוא היועץ המשפטי בהצגה. אורי: ״למזלנו קובי הוא מעצב, קבלן בנייה ונגר ובנה את התפאורה בעזרתם של יתר הגברים. ימים שלמים של עיצוב ניסור ובנייה. ‏אנחנו תיאטרון שעושה הכל״. קובי מתרגש מאוד, ושעות לפני ההצגה הוא מרגיש לא טוב אבל ההצגה חייבת להימשך ומהאנרגיה שמגיעה אליו מהקהל הוא מרגיש הרבה יותר טוב. אישתו שרון מביטה בגאווה בבעלה שבפעם הראשונה בחייו מופיע על הבמה מול קהל.

תפקיד קטן אבל משמעותי ומלא באופי עושה ילון ברלפיין כבעל האכסניה (ציון). ילון, קיבוצניק לשעבר וחשמלאי בהווה, השתתף בחוגי דרמה של התיאטרון וזו ההצגה השנייה בה הוא משתתף.

אדם בר (משה שרשור) ביום יום הוא אדם רציני מאוד. בהצגה בדמות האנדר דוג של הנוכל הממולח הוא משחק דמות קומית מצחיקה ביותר. אדם הוא איש פיננסים מצליח, מנטור וסופר שספרו Unleash Your Financial Powerhouse הפך לרב מכר באמזון. אדם מתמקד בהשתתפות ותרומה לקהילה ובהעצמת אנשים. הוא ״מר ישראל״ לשעבר ו״מר איירון גלדיאטור״ קליפורניה. הופיע על במות ובין השאר אף השתתף במחזות זמר בניו יורק ובוסטון.

את מוטי אלמליח (פוסטה בהצגה) רבים מכירים מאל על מדלפקי החברה ב-LAX והפרצוף הידידותי שמקבל אותנו בנחיתה חזרה בטיסות מהארץ. לא רבים יודעים אבל מוטי הוא שחקן מקצועי (שיחק בהבימה) ואו-טו-טו מסיים תואר בקרימינולוגיה.

מוטי מגלם תפקיד נפלא, ניירוטי, חששן ועל הבמה הוא פשוט שובה לב; משהו בחוסר אונים של פוסטה, התפקיד שהוא מגלם, ניכנס ללב .

את התפקידים הנשיים בהצגה מגלמות מורן רוף ומאי גוטרמן. מורן (לונה), שחקנית מקצועית בוגרת בית צבי, זמרת וקומיקאית מדהימה עושה תפקיד נפלא כאשת ראש העיר שחולמת להיות זמרת אופרה. מורן הצעירה מגלמת את לונה בת ה 54 עם איפור מוגזם ותוספת של חזה וישבן הדמות בנויה עם טקסט שנון ביותר ומצחיק כצפוי מקומדיה. ״אם לא מממשים את המימוש הוא לא מתממש ממוש״ – זה מה שאומרת אמא לונה לבתה בהצגה, מאי גוטרמן (נופית, הבת של ראש העיר) שאינה שחקנית מיקצועית אך נותנת תפקיד מקצועי ביותר. את מאי הכירה אורי כאשר השתתפה בסדנת האימפרוביזציה של התיאטרון. אורי מגדירה את מאי ככישרון מיוחד במינו.

גם את ‏פקחי העירייה בהצגה אף אחד לא פיספס. הקהל בכניסה לאולם מתקבל על ידי שני שחקנים שמשחקים את תפקיד הפקחים והם מחלקים דוחות בכניסה. זו אמירה על הזמן שהם מבלים יחד בעבודה וחולקים אותם חוויות מה שמביא את השניים לדבר יחד בצורה קומית .

הפקחים הם בן ג׳יבלי – ששון דוידוב, שחקן, בן 24 ,(Bengi) בוגר בית הספר למשחק The Lee Strasberg Theatre Film Institute בוגר סדנאות משחק בבית הספר של יורם לוינשטיין ובסמינר הקיבוצים. הפקח השני פיני אלעזרוב – ששון מורדוב, שחקן, זמר בעל קול פעמונים וקומיקאי. פיני אלעזרוב בן 24, בוגר בית הספר למשחק ״ענת ברזילי״ (מצטיין שלוש שנים ברציפות) ובוגר ובית הספר לקומדיה של ריק וויליאמס בלוס אנג'לס אליו קיבל מלגה למשך שנתיים. אלעזרוב שיחק בהצגות בביה"ס למשחק ובסדרת הטלוויזיה ״ג׳ודה״ והופיע עם תוכנית הסטנד-אפ קומדי שלו על במות שונות ברחבי הארץ. זכה פעמיים בפרס השחקן הקומי של השנה בביה"ס של ריק וויליאמס.

משפחה אחת גדולה

צוות ההצגה והמשפחות הפכו למשפחה אחת גדולה שכן כבר חודשים ארוכים שכולם מתפקדים כקבוצה של אנשים שיש להם מטרה משותפת, ליצור תרבות ישראלית מקומית ברמה גבוהה לקהל דוברי העברית שחיים כאן בלוס אנג'לס ובסביבה.

כולנו עובדים על ההצגה ומתנדבים בצורה כזו או אחרת בתיאטרון.

מיקה נחום, הבת של יורם נחום וכותבת שורות אלה,  אף היא מתנדבת באולם הקבלה להצגה ומקבלת את הבאים. הצגה הזו תשאיר אחריה חותם כלשהו, בין אם של זיכרון מחויך או של מחשבה חדשה, זווית הסתכלות מעט שונה.

אורי: ״תיאטרון זו חיה רעבה, היא רוצה את כל הזמן שלך: ללמוד בעל פה את התפקיד, למצוא את הדמות בעומק שלך עצמך, להתחבר אליה, להגיע לחזרות כשכולם יוצאים לבלות או מבלים זמן איכות עם המשפחה, להגיע לחזרות בתום יום עבודה מפרך ולעבוד עוד משמרת כאן עם השחקנים האחרים…

"לא פשוט. אבל זו חוויה שאינה דומה לשום דבר אחר. ה'ביחד' הזה, כור ההיתוך, ההיכרות העמוקה עם אנשים שעד לפני זמן קצר לא ידעת שהם קיימים. כייף גדול וגם התמודדות לא פשוטה לפעמים, ככה זה כשמדובר בבני אדם… וכולנו מתרגשים להציג בפניכם את מה שיצרנו יחד״.

==

ההצגה "מבקר המדינה" תעלה בתיאט'ר ווסט בהוליווד עד ה-26 לינואר. לפרטים נוספים ולרכישת כרטיסים, התקשרו לטלי ספיר  310-5576425 או לורד כהן  310-9076069.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות