יומולדת לריצ׳רד שרמן: מ׳צ׳ים צ׳ים צ׳ירי׳ ועד ׳זהו עולם קטן׳ - שבוע ישראלי
Connect with us

ארה"ב-ישראל

יומולדת לריצ׳רד שרמן: מ׳צ׳ים צ׳ים צ׳ירי׳ ועד ׳זהו עולם קטן׳

Published

on

כך חגגה העיר בוורלי הילס את יום הולדתו ה- 90של אחד מבניה היותר מפורסמים – ריצ׳רד מ. שרמן, מלחין וליריקן שיחד עם אחיו אחראי לכמה מגדולי הלהיטים של אולפני דיסני

מאת: ארי בוסל צילום: Photos by Vince Bucci/City of Beverly Hills

כשהמילה (כן, אכן, יש מילה כזו) ״סופר-קליפר-ג׳לי-סטיקאק-ספיאלידושס״ מתגלגלת על לשונך, אתה חוזר עליה פעם אחר פעם, והנה, כמו תרופת פלאים, אתה מרגיש טוב. היא לא נותנת מנוח, היא מקפיצה, היא מרגיעה, היא משרה אוירה מיוחדת במינה.

במוצ״ש ה-21 ביולי, 2018, העיר בוורלי הילס חגגה את יום הולדתו ה-90 של אחד מבניה היותר מפורסמים – ריצ׳רד מ. שרמן, מלחין וליריקן.

היה זה יום הולדת נוסח בורלי הילס שלא ישכח לעולם. חברי מועצת העיר הציגו תעודת הוקרה לשרמן, אך זה כמובן לא היה מספיק. הם העניקו לו את מפתח העיר, כבוד הניתן לעיתים נדירות בלבד. כמובן שהיתה עוגה שלוש קומות, מאות נוכחים למעלה מ-550), תזמורת מלאה, להקת של שני תריסר רקדנים ורקדניות, זמרות והמשפחה כולה – כולל אחת הנכדות (או הנינות) ששרה את שירו המפורסם ביותר. לאחר ההופעה, שהיתה מכורה לגמרי שבועות לפני שהתקיימה (הכרטיסים, כמו גם החניה, ניתנו בחינם לכל הדורש), הובלו כל המשתתפים דרך יציאה אחרת מזו שבאו, לחצר ה״וואליס״ (מרכז התרבות של בוורלי הילס), בה הוצבו שולחנות ועליהם שתיה מים וסודה) בכוסות צבעוניות וקאפ-קייקס (עוגיותאישיות עם ציפוי עשיר במיוחד ועליהן ציפוי סוכריות קטנטנות צבעוניות).

יצאו החוגגים נרגשים, כשבראש כל אחד מתנגן שיר אחר, ומאז ״סופר-קלי-פרג׳ליסטיק״ פשוט לא עוזב אותי, לא נותן לי מנוח, מרגיע ומשגע בו-זמנית, וגורם לי לרצות לעוף, כמו ״כפית מלאה בסוכר, הגורמת לתרופה להיבלע״.

היה זה אל, אביהם של ריצ׳רד ואחיו רוברט, שהשכיל להכניסם ל״ביזנס המשפחתי״ של כתיבת שירים והלחנתם. ריצ׳רד חגג זה עתה את יום הולדתו ה-90. אחיו הבכור רוברט נפטר בשנת 2012. ביחד ״האחים שרמן״ הם המלחינים-ליריקאים המפורסמים ביותר בהיסטוריה של בידור-למשפחה. בשנת 2008 הם זכו במדליה האומנויות מהנשיא. הבנים של כל אחד מהם חברו יחדיו והפיקו סרט דוקומנטרי על אבותיהם: ״הבחורים: סיפורם של האחים שרמן״.

שרמן עם מהמופיעים בחגיגה לכבוד יום ההולדת ע״י העיר בוורלי הילס

שישה עשורים של כתיבה והלחנה. ״זהו דבר שאני אוהב לעשות, ואני כותב שירים מגיל 16. כותב ומשלמים לי לעשות את הדבר שאני הכי אוהב״, אמר שרמן לקהל החוגגים, כשזה עמד והריע לו בהתלהבות ובתודה.

 

ב-1960 וולט דיסני לקח אותם לעבודה בסטודיו, והם כתבו והלחינו שירים לסרטים ולתוכניות טלויזיה כמו ״זורו״, ״הפרופסור המפוזר״, ״עולם הצבעים המופלא של וולט דיסני״ ועוד. ב-1964 הם כתבו את ״זהו עולם קטן״ שהפך לאחד השירים המתורגמים ביותר והמושרים ביותר בעולם.

באותה שנה שהם כתבו את השירים למרי פופינס, וב-1965 הם זכו ב״שיר הטוב ביותר״ באוסקר עבור ״צ׳ים צ׳ים צ׳ירי״.

שרמן עם בנו

המילים והמוזיקה לספר הג׳ונגל, וויני הדוב, צ׳יטי צ׳יטי בנג-בנג, הרפתקאותיו של טום סויאר, הקלברי פין ול״הסרט טיגר״ הם רק כמה מיצירותיהם היותר ידועות של האחים שרמן.

הופעה שלא היתה מביישת את פארק השעשועים של דיסני ברחבי העולם, את ברודוויי או אולמות ההופעות בלונדון. מתנת העיר בורלי הילס לאחד מבניה, חגיגת יום הולדת 90! בקרוב הערב כולו יעלה לכבלים ולרשת. ברגע שהתוכנית תהיה מוכנה, נודיע, כך שנוכל כולנו להנות, להצטרף בזימזום, בשירה או במחיאות כפיים ל״סופרקליפרג׳ליסטיק״ של האחים שרמן!

לתגובות: https://vimeo.com/282597968

לצפייה באירוע: bussel@me.com

ארה"ב-ישראל

יצא לא ממש צדיק

Published

on

סיפור על שני אינסטלטורים ישראלים ואחד אמריקאי • וסימפטום המזרח התיכון באחת הערים העשירות בעולם

מאת: ארי בוסל

בישראל פרש באחרונה השדר חיים הכט מהנחיית תוכנית טלוויזיה בשם ״יצאת צדיק״ אחרי 12 שנים. עיקרה מצלמה נסתרת, כשהה מפיקים מזמינים בעלי מקצוע שונים עבור ״בעיות״ שהם עצמם יצרו, ואנחנו כולנו יושבים וצופים בבעלי המלאכה בעת עבודתם. אלו מרמים, האחרים מקצרים פינות או מדלגים על שלבים קריטיים, אלו מוסיפים נדבכים שאינם נחוצים לעבודה ומתי מעט עושים עבודתם נאמנה, ואף מחייבים עבורה בצורה הוגנת ויפה (לעיתים אפילו לא כלום, או את המינימום שבמינימום, ביחוד כשהתגלה, שפיתרון הבעיה הוא פשוט לחלוטין – לדוגמא הברגת נורה חזרה לביתה או הכנסת תקע שאחיזתו נהיתה רופפת לשקע).

הצופים מרותקים, כי כל אחת ואחד מאתנו הזמין בעל מקצוע בעבר – לפרוץ את המכונית כשנעלנו את המפתחות בפנים, לתקן את המנעול כשהמפתח נשבר וחציו נשאר בפנים, לתקן את המזגן (תמיד בתקופת החמסינים הגדולים ביותר) או הטלויזיה או המקרר כמובן שכל האוכל התקלקל), לטפל בנזילה או בדוד המים – ולא תמיד יצאנו מרוצים.

אנחנו יושבים על קצה הספה וכוססים את צפורנינו אולי אדם זה יהיה הגון, מקצועי וישר? יושבים ומה תאכזבים, יושבים אך לא מאבדים תקווה.

אם מזמינים עשרה בעלי מקצוע בתחום מסוים, כמה מהם היתם מצפים שיעשו עבודתם בצורה מקצועית ויחיבו בהתאם? כל העשרה? תשעה? שמונה? שבעה? בחברה נורמלית, היינו מצפים שלמעלה ממחצית יהיו בסדר, וככל שהחברה מערבית יותר, המספר יהיה קרוב יותר לתקרה, לאותם עשרה שבחרנו באקראי. אשאל את אותה שאלה בצורה הפוכה: האם הייתם מצפים שיהיו רמאים בין אלו העשרה, שאתם אלו שהם יעקצו?

אם התוכנית ״יצאת צדיק״ היא אינדיקציה אמינה למה שקורה בארץ, הרי שאנחנו מקרינים את סימפטום המזרח התיכון: גנבים ורמאים ושודדים לאור יום, שלא בוחלים לעשוק זקנים ויתומים ואלמנות, וכשהם ״נתפסים״ וקלקלתם משודרת ברבים, הם מיד תוקפים חזרה, מאיימים ומגיבים באלימות. כמקובל בכל הזרמים בארץ, הם משתריינים בדוברים ועורכי דין ושאר יחצ״נים, ואלו מסבירים בשפה רהוטה שמראה העיניים הטעה, והשמיעה גם היא קלוקלת היתה, ובכלל לא היו הדברים מעולם וגם לא היתה כוונה כזו כלל ועיקר, ומי שיוצא אשם הם מפיקי התוכנית שכל שהם מחפשים הוא רייטינג גבוה (גם אם אכזב).

המעניין הוא שאנחנו לא מופתעים מהעובדה שיש כל כך הרבה בעלי מקצוע שמנסים לסדר את לקוחוה תיהם (לעיתים בצורה נבזית ונוכלית ביותר). דבר זה צריך להדאיג אותנו. במקום שהם יהיו מקרים נדירים, יוצאי דופן, הם הפכו לדבר בשגרה. תופעה שחייבים למגר, וגם אם נשאר כמעט בלי בעלי מלאכה, עדיף הדבר.

ארץ סדום ועמורה הפכנו, ואני נזכר בשאלתה של סבתי, עם קום המדינה, ״מתי כבר נהיה מדינה ככל המדינות, עם גנבים ושאר ׳בעלי מקצוע?׳״ למראה האלימות שפשטה בארץ, הכוחניות והאכזריות, סבתי, שניצלה ממלתעות השואה והמשטר הסובייטי, ודאי מתהפכת בקברה מרוב דאגה ״מה יהיה אתנו, מי יצילנו, מה יהיה גורלנו?!?״

הזמן קצר והמלאכה מרובה

אינסטלטורים הם זן מיוחד במינו. בלוס אנג׳לס אינסטלטורים ישראלים למכביר. על שניים מהם ואחד אמריקאי) ידובר כאן השבוע.

הראשון עבד עם אשתו כצוות. היו מגיעים ביחד, הוא היה עובד והיא היתה משגיחה. (אילו רק היתה משגיחה שיתקלח לעיתים תכופות יותר…) שעות על גבי שעות ארכה העבודה, כיוון שכשהוא התחיל לדבר, הוא פשוט לא הפסיק. בין מברג לפטיש, בין סיבוב ללחיצה, היינו שומעים סיפורים למכביר.

הוא היה בעל מקצוע טוב, אך עלות עבודתו נקבעה לפי שעה, וזו היתה פונקציה של דיבורים, לא של העבודה עצמה. כמו סכר שנפרץ, לא ניתן היה להפסיק את זרם דיבורו.

במהלך השנים התרגלנו, אפילו נהנינו, עד שהגיע היום וגם הוא גם אשתו חזרו ארצה (או שמא עברו למדינה אחרת להיות קרוב לילדים ולנכדים). מאז אנחנו פשוט מתגעגעים.

איני יודע כיצד מצאנו את האינסטלטור הבא, וזה מגיע לא עם אשתו כי אם עם שוליה-נושא כלים דובר לטינית. כמו רופא שיניים ואסיסטנטית לצידו, כך גם האינסטלטור שלנו. כשברז נוזל או שרותים סתומים, אי אפשר לחכות, ולוס אנג׳לס אזור ענקי, כך שלוקח זמן גם אם הוא מתכוון להגיע ״כבר מיד״. הוא תמיד נענה ובא עוד באותו יום (כשהוא לא בחופשה), ואת הבעיה הוא פותר כנדרש.

אך פה הוא קצת מלכלך, שם שובר, ובעיקר אין תשומת לב לפרטים ״קטנים״ לכאורה. בדיוק הדברים שאיתם אנחנו צריכים להתמודד יום יום, ואז להזמינו פעם נוספת, שכן הוא כל כך מיהר שאת זה הוא שכח ואת זה לא בדיוק סיים כנדרש.

הגדיל לעשות כשנשבר הברז במטבח, והוא נסע להביא בדיוק את אותו אחד (דבר נהוג הוא במקומנו, שהאינסטלטור נוסע ומביא את החלקים וכמובן מחייב עבורם ועבור זמנו.) כיוון שלא היה לו זמן לפרק את הברז השבור ולהרכיב את זה החדש, שכן הוא היה באמצע עבודה אחרת, הוא הודיע שיגיע למחרת היום.

אלא מה, מרוב מהירות, או חוסר תשומת לב מספקת, הוא לא הביא את הברז הנכון, ובעת ההתקנה ביום המחרת הוא הבין שצריך לנסוע פעם נוספת. הפעם הצטרפתי גם אני, והבאנו שלושה ברזים, כדי שנוכל לבחור.

האינסטלטור הישראלי שלנו, משגיח על שולייתו הנאמן-עושה דברו לצידו, היה עסוק בשיחה נכנסת בעברית: ״שלום, כן, אני יכול בהחלט לספק את השרות. איפה אתם נמצאים? כן, אני יכול להגיע. הנה, אני אומר לעוזר שלי לרשום את הכתובת״.

הקליינט הבא כבר בפתח, ולכן כל דקה יקרה. חייבים לסיים ולצאת לדרך.

האינסטלטור מנחה את שולייתו מה לעשות, ואותנו הוא הודף. רצינו, לדקה, לראות את שלושת הברזים זה לצד זה שם מעל לכיור, כך שנוכל לבחור, להחליט על אחד מהשלושה.

אך האינסטלטור בשלו, לא מוכן! ״גם אתמול נסעתי, גם היום״ (שכח הוא שהיום הוא נסע בגלל טעות שהוא עשה והביא את הברז הלא נכון). ״אין זמן, אני מוכרח לזוז!״

היכרות רבת שנים פירושה שללקוח קבוע ניתן להתייחס בזלזול, שכן לקוח חדש בפתח!

כל כך הרבה לקוחות יש לו, שפשוט לא אכפת לו. הכסף זורם, ואת הזרם יש להגביר, לא לצמצם או להגביל. כאמור, הזמן מוגבל והמלאכה מרובה, ומאתנו לא איכפת לו כלל וכלל.

אני הטוב ביותר

לא רק משלנו, מסתבר שלזן זה דוגמאות נהדרות. אחי ואשתו לא היו בנמצא, ואני התבקשתי בדחיפות לסור לדירתם שכן היתה שם נזילה.

הגיע שרברב שועד הבית זימן. הוא נכנס והכריז, בקול רם ובודאות, ״אני הטוב ביותר!״ כבר מנקודה זו הייתי צריך להיות מודאג ביותר. כבר מנקודה זאת ידעתי שחייב אני להשגיח השגח היטב.

הוא ניגש, הסתכל בצנרת והחל לפרק אותה ולהסביר שצריך להחליף את כולה. בסופו של דבר הוא יגיד ״אבל עשיתי לכם טובה.״) כמובן שלא היה צורך לגעת בצנרת. הסתימה היתה בפנים, והשרברב שהגיע לפניו לא היה מצויד כהלכה (היה לו ״נחש״ שהגיע רק עד לנקודה מסוימת, והסתימה היתה אחריה).

כיוון שהיה שרברב אחר לפניו, וכיון שהוא ״הטוב ביותר״ לפי הכרזתו הוא עצמו, הרי שהשרברב לפניו לא ידע את מלאכתו. כך הוא הצהיר, למרות שבדיעבד יתברר שכל מה שהשרברב הקודם אמר, זה מה שצריך היה להעשות.

החלטתי לתומי לשאול כמה יעלה השירות, כך שלא תהינה הפתעות בסוף התהליך. ההפתעה התפוצצה בפניי 350 דולר וזאת לפני החלקים והעבודה של החלפת הצנרת כולה), ו״זה באחריותכם!״ כך הוא הצהיר והתחיל להסביר על מיקום הסתימה וחלוקת האחריות בין בעל הדירה (עד לקיר) וועד הבית (מהקיר החוצה). הוא דיבר מהר ובבטחון, כמעט בתוקפנות, אך דבריו לא היו נכונים. האחריות במקרה זה היתה של ועד הבית, וזו לא היתה שאלה שהוא בכלל היה צריך להתעסק בה (ועד הבית הסכים במקום והנחה אותו לבצע את הנדרש).

בנקודה זאת, השרברב ״אני-הטוב-יותר״ נאלץ לעשות את עבודתו (בדיוק מה שהשרברב הקודם אמר שצריך לעשות). אלא ששוד ושבר, כל הסיפורים הקודמים התנפצו כמו גלים מול קיר סלעים.

״השרברב הקודם לא ידע מה הוא עושה, וכך הנחש הגיע למעלה במקום למטה״. זו היתה ההצהרה/סיפור-בידור/הטלת אשמה ששמענו פחות מחצי שעה קודם לכן. והנה עתה: ״הנחש משום מה הגיע למעלה במקום למטה. משהו לא בסדר בצורה שהצנרת נבנתה כאן בבניין״.

תמיד מישהו אחר לא בסדר, אף אחד לא יודע את מלאכתו למעט השרברב ה״טוב ביותר״ שאתנו נמצא. כיוון שהוא עבד קשה כל כך עד עתה, צריך לנוח ולספר בדיחה גסה (לא אלאה אתכם בפרטים).

אחר צהריים שלם בוזבז על אדם שיודע להתרברב ולהטיל דופי באחרים, לסחוט בעלי דירות תמימים שבד״כ לא יתווכחו אתו (ומסתבר שכנראה הוא מחייב אותם ומקבל תשלום כפול גם מועד הבית!).

והנה, פעם נוספת אני מתגעגע לאיסטלטור הישראלי חסר הסבלנות זה האחרון שעבד אתנו וכמובן לקודמו שעזב ולא חזר אפילו לביקור בעיר המלאכים.

אלו הם סיפורי שרברבות, ואפילו לא נגעתי ב״קונסטרקשן״ – שטח בו ישראלים הם אלופים. קולגה כתבה כאן לפני מספר שנים וסיפרה סיפורי אימה עליהם (אמיתיים או בדויים, כולם הזויים לחלוטין), שהיו מגיעים ושוברים והורסים בכדי להגדיל את כלל העבודה.

אינסטלטורים, עסקי הריסה-בניה, ויש גם את עסקי ההובלות וגם שם ישראלים הם אנחנו) אלופים!

מסתבר שאת כל היפה בארץ למדנו ושכללנו, וכבר הספקנו ליצא לשבע ועשרים ומאה מדינה, מהודו ועד כוש, וגם בכל פינה נידחת ברחבי העולם בו ניתן למצוא אותנו, אנחנו ממשיכים בדרכינו היפות וכל כך גאים בהן!
ממש, הישראלי היפה!

לתגובות: bussel@me.com

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

סיפור המרשמלו

Published

on

הדס נוריאל, יפהפיה ירושלמית אסלית, היש שחקנית וסופרת שהגיעה אלינו ישירות אחרי שירות קרבי ביותר בצה״ל כקצינה • היום היא מנצלת את כישוריה במלחמות הישרדות בזירה ההוליוודית ובעולם הספרות • וכמו במבצעים הצבאיים היא לא מתרגשת בגרוש יש לה בנק מטרות גדולות לחסל • ראיון בבונקר / בית הקפה השכונתי

SONY DSC

מאת: מיכה קינן

איך השירות הצה״לי עשה אותך שחקנית קרבית בהוליווד?

הדס: ״בילדותי הייתי חולמת להיות מישהי אחרת, להתעורר במקומות קסומים ומוזרים, שדברים סוערים יקרו לי. החלום היה להיות גיבורה דמיונית, לעוף על כל העולם ולאכול את החיים בגדול. תמיד העדפתי דברים פיזיים, אהבתי סרטי אקשן, ג׳יימס בונד ומשימה בלתי אפשרית, למדתי אומנויות לחימה השגתי מקום 6 בישראל בשחייה,. הייתי תחרותית והייתי מוכנה לעבוד קשה ולהזיע בשביל זה.

הייתי כל הזמן עם הבנים במגרשי המשחקים וברחובות, שם התממשו לי חלומות הילדות על מלחמות, אתגרים וגבורה. פתאום שהגעתי לגיל הגיוס מצאתי את עצמי בעולם אמיתי של חיילת סופר קרבית בצבא. עברתי הרבה קורסים קרביים, הייתי לוחמת, בדיוק כמו הבנים. הפעלתי נשקים, תכננתי וניהלתי פעולות קרביות בשטח.

״לא כל אחת יכולה להיות חיית שדה בלי מקלחת שבוע ולחיות ממנות קרב. פתאום יכולתי לעשות דברים שאני לא יכולתי לעשות בתור נערה או במקום שירות אחר. שירתי בצבא שלוש שנים ושנה נוספת כקצינה ירו עלי במחנה פליטים בבאלאטה, השתתפתי בחילופי אש בשכם ובטול כארם ובכל הקאסבות הכי אכזריות בשטחים. הרבה חוויות מכוננות ומחשלות עברתי אבל קורס קצינות קרבי היה גולת הכותרת של השירות שלי. קורס קצינים נתן לי ללמוד הרבה על החיים, על אחריות, על שיתוף, עבודה קשה, ואיך לא לוותר. אין לי ספק שזה הכשיר אותי להתמודדויות בחיים ועשה אותי אדם טוב ומוכן לכל אתגר אפשרי״.

 

ֿמדוע עזבת את שטח האש ועברת לעיר המלאכים השלווה?

הדס: ״לאחר השרות המתיש והקשה נזקקתי לקצת מנוחה והחלטתי להגשים חלום וללמוד משחק. עם הרבה המלצות התקבלתי לאקדמיה למשחק יוקרתית בניו -יורק ובהמשך התקבלתי לקבוצת תיאטרון וקיבלתי תפקידים מובילים כמוכן גם התחלתי לעשות פרסומות בטלוויזיה וסרטים קצרים.

״יום אחד הגיע הזמנה מקבוצת תיאטרון בלוס אנג׳לס והחלטתי להחליף את מזג האוויר ולשפר את הסיכויים על הבמה במיוחד בקולנוע. מנהל תיאטרון שהיה דמות ידועה בעיר לקח אותי תחת חסותו וקידם אותי בכל מיני הזדמנויות. וככה הגעתי גם לקולנוע למסך הגדול. בנוסף אני מבקשת לציין כי יש לי משפחה קרובה שתמכה ועזרה לי בהתאקלמות שלי בעיר.

מהו הפרויקט שעשית והאהוב עליך ביותר?

הדס: ״בשנים האחרונות השתתפתי בכמה סרטים שונים, היו אלו חוויות מרגשות ביותר. באחד הסרטים ששמו ‘אודישן׳ שיחקו חמישים זוגות את סיפורם של שתי דמויות. הסרט זכה בפרסים והוקרן בפסטיבלים רבים בעולם. היה גם סרט אחר שהצליח בפסטיבלים בשם׳ התיק של החוטא׳. אבל גולת הכותרת של העשייה שלי היא לא הסרטים ופרסומות הטלוויזיה הרבות שעשיתי, אלא כתיבת ספר ילדים בשם ‘סיפור המרשמלו׳.

״הספר, שלקח לי שלוש שנים להוציא לאור, מבוסס על ניסוי שערך ב1960- הפסיכולוג הנודע מאוניברסיטת סטנפורד, פרופסור וולטר מישל. הניסוי היה מבוסס על דחיית סיפוקים אצל ילדים בגילאי 3-5.בתחילה לקחו שני ילדים אקראיים והגישו להם מרשמלו אחד, אבל ביקשו מהם להתאפק ולא לאכול את המרשמלו. כשהפרופסור יצא מהחדר אחד הילדים לא עמד ביצרו ואכל את המרשמלו. הילד השני התאפק ונמנע.

״הניסוי חזר על עצמו עם מאות ילדים והתוצאה הייתה זהה עם חמישים אחוזים מהילדים עומדים בפיתוי וחמישים לא יכולים להתאפק. במשך שלושים שנה עקבו אחרי הילדים שבינתיים בגרו ויצאו לחיים. המסקנה הייתה חד משמעית הילדים ששלטו על יצרם הצליחו בחיים המקצועיים והאישיים והצהירו על רמת אושר גבוהה כמבוגרים יותר מהקבוצה שהתפתתה ואף הוציאו ציונים גבוהים יותר במבחנים מסוימים.

״הספר מצליח ביותר ומיועד לספר לילדים את סיפור ניסוי המרשמלו בצורה שיבינו ויפנימו. הספר יצא לאחרונה בישראל וסוקר בהרחבה בטלוויזיה בערוץ 13. הספר נמכר בכל חנויות הספרים הגדולות בישראל וניתן לרכישה בינלאומית בחנות האון ליין שופאפיי.

״אני חושבת להמשיך ולכתוב ספרי ילדים המבוססים על נושאים פסיכולוגיים שמתאימים במיוחד לילדים רכים. זהו הספר הראשון בסדרת ספרי הילדים שכתבתי אשר כולם מבוססים על ניסויים ומחקרים פסיכולוגים מפורסמים שהציגו הוכחות משמעותיות.

״אני לא מזניחה לרגע את הקריירה שלי ויושבת כל היום על הצעות והולכת לאודישנים למשחק בסדרות בטלוויזיה . יש לי מנהלת ישראלית מדהימה, שלושה סוכנים ואני שמחה לשתף שלאחרונה חתמתי עם Mag Media Artists Group אחת הסוכנויות המצליחות באל איי, שמקדמות אותי בימים אלו לסדרה חדשה בטלוויזיה״.

מה מבדיל אותך משאר השחקניות הישראליות הנלחמות בחירוף שיניים בתעשייה הקשה הזאת?

הדס: הייתי לוחמת בצה״ל ונשארתי לוחמת. שרדתי מלחמה היתקלויות ואתגרים קשים, שרדתי חיים קשים ובודדים בניו יורק של שחקנית מתחילה. אני קשוחה אולי יותר מהשאר״.

 לפרטים נוספים ויצירת קשר: www.Hadas-Nuriel.myshopify.com • www.HadasNuriel.com 

 

המשך לקרוא

Featured

תמימה היא לא: האם נחזה בקרוב בעאהד תמימי מגיעה לסיבוב הרצאות אנטי ישראלי בארה״ב?

Published

on

מתבקש: שחרורה של הנערה הפלסטינית שסתרה לקצין ישראלי ובעטה בו התקבל בתשואות מצד גופי התקשורת המובילים בארה״ב, שציירו אותה כלוחמת חופש אמיצה

ישראל שחררה השבוע את הצעיה הפלסטינית עאהד תמימי שישבה במאסר במשך שמונה חודשים. תמימי נעצרה לאחר שתועדה סוטרת לקצין ובועטת בו במהלך עימותים בנבי סאלח. תקופת המאסר של הנערה בת ה-17 נגזרה עליה במסגרת הסדר טיעון, ובקשתה לשחרור מוקדם נדחתה בשל "האידיאולוגיה הקיצונית שבה היא מחזיקה", כך לפי חוות הדעת שסיפק שירות הביטחון הכללי.

מי היתה אותה נערה? ז'אן ד'ארק של העם הפלסטיני, חנה סנש הערבייה, אנה פרנק מהמזרח התיכון, היו רק חלק מהשמות שדבקו בה. בשבועות האחרונים לא יכול השמאל הישראלי לחדול מה"ניים דרופינג" הכפייתי שבאמצעותו ביקש לתאר את התופעה. בדומה לפיצ'ר החדש של אפליקציית התרבות של גוגל, שמוצא לכל סלפי סתמי הקשר מיידי מההיסטוריה של האמנות המערבית, גם מועדון המעריצים המקומי של תמימי הציע לה שוב ושוב שלל דימויים חלופיים, לבנים ומערביים, שמעידים יותר מכל על הבלבול שבו הוא מצוי.

תופעת תמימי, כותב אבשלום חלוץ ב"הארץ", מבוססת יותר מכל על המבט הישראלי: ההישג הגדול ביותר שלה אינו פעולת התנגדות כזאת או אחרת — היא הרי לא עשתה באמת משהו שמבדל אותה מנשים פלסטיניות רבות אחרות — כמו עצם הופעתה. במציאות שבה הדימוי חזק מכל פעולה, ונשים עדיין נאמדות לרוב לפי הופעתן ולא בגלל מעשיהן, המראה המנומש והמצודד של תמימי — מושלם לעטיפת אלבום, כהדפס על טי־שירט מחאה או לפוסטר — עמד בבסיס האידיאליזציה שיצר השמאל והשנאה העזה מהימין. כבר כשפורסם הסרטון שבו תועדה סוטרת לקצין, הוצגה תמימי בעולם כאייקון שמייצג את המאבק הפלסטיני ב"כיבוש הישראלי". הליהוק הזה הועצם עוד יותר כאשר היא נידונה למאסר בפועל. זאת, למרות ההתבטאויות שיוחסו לה בכתב האישום, שם נכתב שתמימי קראה לפיגועי התאבדות בישראל, וכן התבטאויות אלימות אחרות שיוחסו לאביה ולאמה, שגם נעצרה באותם עימותים עם כוחות הביטחון.

וכיאה לדימוי ה"גיבורה", שחרורה של תמימי סוקר בהתלהבות במערב. גופי תקשורת מרכזיים ליוו את האירוע בבולטות, הציגו אותה כלוחמת זכויות אדם מודרנית וככזו שתציל כביכול את העם הפלסטיני בעזרת עוז רוחה. ב"ניו יורק טיימס" נכתב כי המאסר היה "כמעט כמו 'טקס מעבר' של אקטיביסטים פלסטינים, והנערה הכריזמטית מהגדה המערבית, שזכתה לחשיבות בינלאומית לאחר שסטרה לחייל ישראלי ובעטה בו, ניסתה להשתמש בזמנה בכלא באופן יעיל". הטקסט בעיתון הנחשב נכתב באהדה ובהזדהות עם תמימי, שצוטטה בהרחבה לכל אורכו, ביחד עם תמונות ומלל המציגים אותה באור של גיבורה טראגית.

גם ב"וושינגטון פוסט" נכתבו דברים דומים, תוך מתן דגש לנקודת המבט של תמימי, משפחתה, וקבוצות אקטיביסטיות שגינו את ה"ניסיון הבוטה של הרשויות הישראליות להפחיד את אלו המעזים לערער על הדיכוי הברוטאלי שמבצעים כוחות הכיבוש", כך לפי ראש הארגון "אמנסטי אינטרנשיונל" בירושלים. מנגד, ניתן ציטוט אחד לוחמני במיוחד של שר הביטחון אביגדור ליברמן נגד הנערה. באתרים כגון ה-CNN , AP, ברויטרס ועוד, נקטו בקו תואם. באתר הבי.בי.סי, הידוע בעוינותו כלפי ישראל, פורסמה כתבה אוהדת על תמימי, ובנוסף קטע קצר על דיוקן ענק של הנערה שציירו שני אמנים ואקטיביסטים איטלקים על גדר ההפרדה, וכן על מעצרם בגין המעשה.

ההטיה הברורה בסיקור האירוע בתקשורת הבינלאומית אינה חדשה או מפתיעה. בנערה הפלסטינית, מצאו גופי התקשורת הזרה פנים חדשות, שבעזרתן יוכלו להמשיך לנסות להעביר אג'נדה פרו-פלסטינית תוך יצירת אמפתיה מצד קוראים וצופים, שבאופן טבעי יזדהו עם הנערה הצעירה, הנאבקת למען עמה מול "כוחות הכיבוש" המאיימים.

ושאף אחד לא יופתע אם בחודשים הקרובים נקבל את תמימי בארה"ב במסע הרצאות סוחף מחוף אל חוף, תוך שהיא חוברת לגורמים השמאלנים-רדיקליים של המפלגה הדמוקרטית; ברית המדוכאים- גירסת קיץ 2018.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

Facebook Pagelike Widget

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות