fbpx
Connect with us

קהילה

יום הצופה וחגיגת סוף שנה בשבט חן

Published

on

יום ראשון האחרון היה יום עמוס פעילות לחניכי שבט חן״יום הצופה״ ופעולה אחרונה לשנה 

שני אירועים מרכזים שבדרך כלל מפוצלים לשני ימים נפרדים – אוחדו להם ליום אחד.

ביום הצופה חניכי השבט עוברים חוויות ופעולות צופיות אשר בסופן מתקיים טקס מעברי דרגה וחלוקת סמליםלקראת יום הצופה השכב״ג  התחילו בהכנות מספר שבועותהשכב״גניקים שלנו הגיעו בשבת אחרי הצהרים  להכין  את השטח  לקראת בואם של החניכיםתוך כדי בישלו לעצמם ארוחת הערבעברו פעילויות גיבוש וישנו ביחד באוהלים בקמפינג בנוסח הכי ישראלי שיש באמצע הוואלי – מחנה שבט חן.

ביום ראשון  בבוקר  עם הגעתם של חניכי השבט המדשאה הגדולה במרכז שפר של ה-IAC התמלאה בשירת מוראלים, במוזיקה ישראלית בווליום ובילדים קטנים וגדולים במדי החאקי של תנועת הצופים.

בחלקו הראשון של היום הגדודים עבור בתחנות צופיות בעלות אופי קבוצתי המעודדות שיתוף פעולהבניית ערכיםצופיותפעילות גיבוש קבוצתי והרבה הנאההפעילו אותם חניכי שכבת טשל השבטהעוברים קורס הדרכה לקראת הצטרפותם לשכבה הבוגרת בשנה הבאהבתור מדריכיםלאחר מכן עברו החניכים פעולה המסכמת את שנת הפעילות הזו ומכינה את הילדים למחנה הקיץ שמתקיים בסוף השבוע הקרוב וכל גדוד התכונן לקראת טקס מעבר הדרגה.

שיאו של היום הינו טקס מעבר הדרגה בו השתתפו כלל חניכי השבט. אל הטקס המסורתי  הוזמנו משפחות השבטבטקסלאחר שהחניכים עוברים את אתגר מעבר הדרגה של השכבה שלהםהם זוכים לקבל סמל חדש לחולצת החאקיהטקס כלל הנפת דיגלי השבט והמדינהכיתות ב' עברו בהצלחה הליכה על קורה,  כיתות ג׳ עברו ביחד מעל מכשול בשיתוף פעולהכיתות ד׳ חדרו בהצלחה את מעגל הבוגרים, ה׳ דילגו בגבורה מעל האש,  ו׳ עברו חלון בקפיצהז׳ התהלכו הליכת זיקית על חבל תלוי בין שני עצים וגדוד ח׳ הופיע בצעידה שמהווה סמל לכך ששנה הבאה הם מתחילים את קורס ההדרכה

בסיום הטקס לאחר שירת התקווהכיאה לחג ל"ג בעומרחברי ועד ההורים של השבט יחד עם הורים מתנדבים, תפסו פיקוד על הגריל ופינקו את כולם בהמבורגרים ונקניקיות עסיסיים.

תודה רבה לחברי השכבה הבוגרתלהורים המתנדבים ולחברי הוועד שבלעדיהם היום הזה לא היה מתקיים.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

Featured

ברנינג מן 2022: הייתי או היה זה חלום – פסטיבל המוזיקה המשוגע ביותר בעולם

Published

on

Burning Man הינו אירוע יוצא דופן במיקומו, בתכניו ובהיקף העצום של משתתפיו המתקיים במדינת נבדה, ב -Black Rock Desert כשלוש שעות נסיעה מהעיר רינו.

בגיל 33 להיות בתולה זה לא צחוק.

 אני לא מנסה להיות בוטה. בכלל לא.

חישבו על זה רגע: בגיל כזה עשינו וניסינו כבר הכל בחיים. שום דבר לא מלהיב או מרגש כמו הפעם הראשונה. 

לי בכל אופן לא נשארו הרבה חוויות כאלה …

מלבד (כמעט) דבר אחד…

פסטיבל הבורנינג מן (האיש הבוער) תמיד נשאר בתולי עבורי. 

בכל שנה אני רוצה ללכת וזה לא מסתדר: בית הספר של הילדים, בדיוק בחופשה בארץ או בקוסטה ריקה (או עוד כמה תירוצים כמו שלרוב היינו עושים כשהיינו קטנים כדי להגן על עצמנו מהלא ידוע והמוכר.) 


ליאור ניר כתבת ״שבוע ישראל״

השנה, חבריי הקרובים, החליטו לנסוע. בהתחלה אמרתי שזה גדול עליי! שבוע בלי שירותים, מקלחת, אבק כמו המכה 11 של פרעה, שמש, קור כלבים ועוד כמה מצבי קיצון.

לא התביישתי להודות בקול רם ‏שאני חושבת שזה פשוט לא בשבילי – תבינו ימי הזוהר שלי בגאסט האוס נידח בצפון הודו, עם בית שימוש אחד משותף לכל הסטלנים, כבר עברו מזמן – אני כבר יותר בקטע של מלונות בוטיק וחופשות גלישה ויוגה בדגש על קוקטיילים בבריכה (וברור שיש בחור חמוד ואדיב שמחזיק לי את הגלשן ומגיש לי מגבת בכל הזדמנות).

חבר אמר לי "את עדיין לא מבינה את זה, אבל הפעם את מגיעה"  – אותו חבר שאמר לי שנה שעברה כשחזר, שזה פסטיבל שפשוט נקרא על שמי: התלבושות, הפרידם, האהבה, הלהיות מי שאתה באמת… חופש הביטוי והחופש בכלליות.

המשפט הזה הדהד בי כמה ימים, ובעלי שהיה כבר פעמיים דחק בי ללכת.

אז הוצאתי את ארגז בגדי מסיבות הטראנס שלי מהבוידם, דחפתי במקומו את הפינוק שלי, נשמתי עמוק וידעתי שאני הולכת אל הלא נודע. (פלוס קניתי כרטיס ב1200 דולר, אופניים חשמליות ב800$ וכמויות של מים כאילו אני הולכת ליצור שם את ים סוף הבא במדבריות של נבדה – אבל עוד נגיע לזה בהמשך – ברשימת חובה שהכנתי לכם לק‏חת איתכם בשנה הבאה.

תקשיבו לי – אתם עדין לא מבינים את זה – אבל אתם הולכים להיות שם!

‏כמו אליסה בארץ הפלאות קפצתי לתוך מחילת הארנב – והאמת?

כאישה נשואה, אמא לשני ילדים שחייה את החיים הכי בורגנים – הרגשתי שחזרתי מארץ לעולם לא! או יותר נכון "ארץ הכן להכל".

עפתי עם פיטר פן, ווינדי וכל הילדים האבודים (שהתבגרו קצת עם השנים), טסתי בגלקסיה זוהרת נוצצים (אל תתפלאו לראות שם מפורסמים), רקדתי עם פיות שדונים ומלכים, שתיתי את משקה האלים, שחיתי בבריכת תנינים עם תמנונים, דגים, סרטנים ושאר השרצים, ראיתי אלות אדם והסתנוורתי מיופיים (שום דבר כאן לא מתפאורה חברים- ראיתי את הנשים הכי יפות בחיי), התחברתי וחזרתי לילדה שבי – החופשייה, הפרועה, העליזה ובעיקר זאת שללא אחריות לכלום! (מלבד השתייה של עשר ליטר מים ביום, ניקוי וחיטוי הרגליים מהאבק ומדי פעם אוכל מזין – אחרת הייתי מתעלפת).

זה הטיפול הפסיכולוגי הכי טוב שקיבלתי מעולם, החופשה הכי מרגשת עם העוצמות, האנרגיות המרחבים ויופי בלתי נתפס.

עצה שלי- תגידו כן להכל. תנסו, תחוו, תשתטו, תעזו, תשתחררו, תעופו על עצמכם, ואל תחשבו על שום דבר מאשר כאן ועכשיו.

Photo by Ygal Edy

מי שבא לברנינג מן, מגיע לתת את כל כולו בשביל חוויה שאין שנייה לה.

אני ממליצה לכם, לשחרר את כל הסרטים שיש לכם בראש ולצאת למסע הזה איתי.

הדקו את החגורות כי אנחנו ממריאים:

בורנינג מן 2022 – חלום קולקטיבי של 80,000 איש מכל העולם.

לאחר 12 שעות נסיעה, 10 עצירות בדרך, 3 שבועות התארגנות וקניית מצרכים, ושעתיים חצי המתנה בכניסה (וזה ממש בקטנה) סוף סוף הגעתי.

בשער הכניסה מברכים אותך השומרים בברכת "ברוך הבא הביתה". (ותזהרו להגיד להם שזאת הפעם הראשונה שלכם, אחרת יגלגלו אתכם בפודרה ותתלכלכו עוד לפני שהחניתם את הרכב) ומחלקים לכם ספר גדול, כמו תוכנייה לשבוע שלם. (רק כשיצאנו משם ועמדנו בפקק, גילינו שהספר הוא מפת רחובות ופרטים מדויקים היכן ניתן למצוא מה, אבל תאמינו לי, החוויה האמיתית היא פשוט להתחיל לפדל (או לתת גז באופנים החשמליות), להיכנס "לעיר" ופשוט לחוות!)

המחשבה הראשונה שלי הייתה שלכל אחד יש בית אחר. הרי אנחנו שונים. אבל ממש טעיתי. הבית הזה הוא של כולנו. על זה מושרשים עקרונות הפסטיבל שלמעשה לא אוהב שקוראים לו פסטיבל. זאת קהילה שמקבלת את כולם: כל המשתתפים בו על הרצף! לא משנה איזו סטייה, אישיות, צבע, מין, מגדר, סטטוס חברתי או גיל –  יו אר וולקם איר! 

אין שיפוטיות, השוואות, מעמדות או כסף (למעט קניית קרח), הכל משיגים בעזרת "קח תן" ואנרגיות האהבה היא גדולה ומורגשת באוויר.

האירוע מתרחש על שטח אגם שהתייבש והשאיר אחריו מישור חול אבקתי לבן והוא מכונה "פלאיה" (חוף בספרדית), והוא למעשה הסנטר של הכל. כל מייצגי האומנות, בובות וכלי תחבורה ענקיים וכמובן הדיג'יים הכי גדולים בעולם חוגגים, והכי חשוב – האיש הבוער והמקדש.

לשבוע אחד המדבר הופך לעיר קרוואנים ואוהלים, רחובות, דואר, בית חולים, רדיו ושירותים ציבוריים, המסודרים בחצי גורן סביב הפלאיה.

ולאחר כמה ימים כאילו לא היה שם דבר.

האם זה קרה או שהיה זה חלום?  (בכל שנה יש נושא והשנה מבלי שידעתי הוא היה "להתעורר מחלום").

אפילו בדל סיגריה או פייט ממעיל של אישה (שלא לבשה כלום מתחתיו) לא תמצאו שם.

זהו חובתו של כל משתתף להשאיר את השטח שלו נקי וכמובן לאסוף שקית או בקבוק פלסטיק שהתעופפו ברוח. זאת לא משימה או תיק, באופן טבעי תרצו לדאוג לעיר שלכם.

ביום שבת בלילה שורפים את האיש ובערב יום למוחרת, מבעירים את המקדש הגדול.

אם האיש הוא אירוע משמח מחבר ומאגד את כל מה שחוויתם בשבוע, למעשה אירוע השיא, שריפת המקדש הוא רגע מאוד אמוציונלי, מפני שמהלך הימים, כל אחד שמעונין, נכנס וכותב את שם אהוביו שאיבד. יש התולים תמונות, שירים, חפצים ושאר הזיכרונות.

אבל עזבו אותכם מאנרגיות נמוכות, כי כל הפסטיבל הזה הוא אנרגיה אחת מטורפת.

כל דבר שאתם מדמיינים, רוצים, חולמים או מפנטזים עליו- נמצא שם! יש אפילו מחנה משפחות עם ילדים, עם חוגי קרטה אומנות ואקרו יוגה.

קישוטים לאופניים, מדיטציות, מופעי רחוב, שיחות עם אלוהים (ישנה עמדת טלפון ומישהו באמת עונה ומקשקש איתכם – ולא ברור מי יותר בראש טוב ממי – אתם או אלוהים), גלגל ענק, חישמול לחי הישבן, טרמפולינות, מסיבת כרבולים עם דובי ענק, דוכני עוגיות, ראמן, סמודיז וגלידות (מזכירה לכם הכל במתנה – ללא תמורה), אורות צבעים צלילים טעמים ואבק.

הרבה אבק.

כמו שוק שכל רוכל מציע לך את סחורתו או שירותו, לכל כיוון, סטייה, תשוקה או צורך שאתם רק יכולים לחשוב על.

לכן כל כך כיף, פשוט לצאת ולבלות בעיר. ולא משנה כמה זמן אתם שוהים, אתם לעולם לא תספיקו לראות ולחוות את כל מה שיש לעיר ולפלאיה להציע לכם. המרחבים הם עצומים. ההזיה בלתי נגמרת.

ובבקשה אל תחשבו שרק היפים סטלנים או מסוממים מגיעים – אני מכירה באופן אישי כמה וכמה אנשים בני 70 פלוס שהגיעו, נהנו, מצאו את עצמם ואמרו שזאת האחת החוויות הגדולות שהם חוו בחייהם. ותאמינו לי, אלו אנשים עם עבודה מסודרת, שכר או פנסיה שמנה ובעיקר ראש צלול יותר מאשר היין שהם שתו.

כל סוגיי המוזיקה, כל קשת הצבעים והאומנות, סגנון הלבוש והתחפושות, סיטואציות חברתיות ביזאריות שאתם רק יכולים לדמיין – תמצאו שם. 

השקיעות הכי יפות, הזריחות הכי מרגשות, הסאונד הכי מקצועי, האנשים הכי צבעוניים, סופות אבק הכי משוגעות, האורות והלייזרים הכי חזקים, האומנות הכי מופשטת, העירום הכי טבעי, הכל – הכי הכי הכי.


Photo by Tomer Peretz

זהו לונה פארק למבוגרים, גן חיות לבני אדם (הכניסה לחיות אסורה) ובעיקר מסיבה אחת גדולה של חופש הביטוי, שחרור, עצמאיות וקרנבל אחד גדול לכל החושים. לכל מקום שתלכו, תהיו מגורים בצורה בלתי נתפסת.

הקסם לדעתי הוא שכל הניגודים האפשריים נמצאים, היוצרים כאוס אחד מושלם שבצורה משוגעת פועל בסדר מופתי. זהו אירוע מיני, אומנותי, מוזיקאלי, מלוכלך, מלא סטייל, חופשי, טבעי, סוטה, נקי … והרשימה עוד ארוכה.

שלם מורכב ומוזר. 

מתוך הרעש הבלתי פוסק נוצר שקט נעים,

מכל מגוון היצורים המתהלכים ברחובות – כולנו הופכים להיות אחד,

בתוך כל הבלאגן יש סדר קוסמי. 

כל אחד דואג לעצמו ומנהלי ההפקה דואגים לרווחת הכלל במידה של חולי, משבר, טראומה או בעיה. יש ראנג'רים שמפטרלים, ודואגים לחוקי המדינה. זאת אומרת שאין סמים חופשי, אלימות או עבריינות מכל סוג שהיא. אם קרה לכם משהו – לכו לדווח! 

אבל חשוב להזכיר – האווירה כל כך בטוחה שם, משום שהאחראי על הכל באמת – זה אנחנו. התושבים. כל אחד והוויב שלו, וביחד נוצרת קהילה מיוחדת.

יש המשווים את האירוע היוצא דופן הזה לוודסטוק, כי באמת הסלוגן הוא שלום, אהבה, סקס, סמים ורוקנרול. אבל זה בהרבה יותר מזה.

בא לכם לשיר? תלכו לבמה הפתוחה

בא לכם לרקוד? סעו לרחבות הענק

בא לכם להיראות? תצלמו את התמונות הכי אינסטגרמיות בזכות מייצגי האומנות

בא לכם לאכול? עצרו באוהל של האיראנים ותתפנקו על בקלווה עבודת יד

בא לכם להכיר אנשים חדשים? פשוט תתחילו לדבר עם מי שלידכם

בא לכם לנוח? קפצו למחנה ה"דממה"

בא לכם להשתכר? לכו לסיבוב ברים בעיר

בא לכם להתרגש? כנסו למקדש

בא לכם להשתחרר? תתפשטו ורוצו עירומים

בא לכם לחוות משהו שאין שני או הסבר לו?

תגיעו שנה הבאה לבורנינג מן, חפשו אותי ברמקול שמאל, ותגידי שלום.

מבטיחה לכם דרינק מרענן של עראק עם לימונדה וחיבוק גדול של אהבה ללא תנאים.


מעיין פאר, מעצבת כובעים ואביזרים לפסטיבלים וברנינג-מן

מעיין פאר – מעצבת כובעים ואביזרים לפסטיבלים ובורנינג- מן: 

ברנרית ותיקה, הראשון שלי היה ב 2005. היינו קומץ ישראלים כשרב האנשים בכלל לא שמעו או ידעו על קיומו.

בזמנו עדיין היו היפים אמיתיים.  

בלי טלפונים או קליטה, עם מצלמות רגילות ולוח הודעות אחד ענק לחפש אחד את השני.

היו בערך 30 אלף, היה תמים, אותנטי וקסום (הדעות חלוקות לגבי מתי היה יותר כייף).

עם הזמן, הטכנולוגיה ופלטפורמות הסושאל מדיה – ברנינג מן נודע בכל העולם והפך ממש לאירוע שאסור לפספס, למרות התנאים הקשים.

לתקופה ארוכה נסעתי כל שנה, כי איך אפשר לפספס כזו חוויה עמוקה, מעצימה ומטורפת?! עד שהתחתנתי ואז כבר התפניתי להקים את התא המשפחתי. (היום עם שתי בנות, בנות 7,ו 5). השנה שוב חזרתי לפלאיה עם בעלי לחוויה משותפת שהייתה מדהימה, היה לנו קאמפ מושלם וכייפי עם חברים טובים.

הרומן שלי עם עיצוב התחיל בגיל ההתבגרות, תמיד מצאתי משהו לפרק ולבנות מחדש, להזיז או ליצור. לפני כמה שנים פשוט קמתי עם ויז'ן ליצור פריטים מיוחדים שישבו לי בראש הרבה זמן, התגובות לא אחרו לבוא וכך בעצם נולד הרעיון לעצב כובעים ואביזרים לפסטיבל.

עם השנים ברנינג מן הפך לshow אחד גדול שבו הביטוי עצמי ונראות הן עניין רציני, אז בזמני הפנוי ולפי הזמנות אישיות אני מעצבת הופעות למי שרוצה להיות נוצץ ומושקע גם על הפלאיה.

ברנינג מן בשבילי זה בית. שחרור מטורף של שבוע משגרת היומ-יום מלווה במיצגי אומנות המטורפים בעולם וצלילים ואורות שלא נגמרים. החוויות הן מאוד אישיות אז אני מניחה שכל אחד יוכל לספר משהו אחר והכל יהיה אמיתי ונכון. אושר, צחוק, שמחה, בכי, אהבה, חברות, נתינה, עזרה, יצירה, תובנה, התבוננות פנימה, התחברות לטבע ותחושת שייכות לקהילה – אלו רק כמה מילים שמסמלות מהו ברנינג מן עבורי.

יפית ורותם פחימה

יפית

אמא‭ ‬לשלושה‭ ‬ילדים‭, ‬ נשואה‭ ‬לרותם‭ ‬פחימה‭.‬

״בשבילי זה היה הבורן הראשון שלי. החברים סביבי נוסעים כבר המון שנים, אני ליוויתי את החוויה מהצד. נהניתי לשלוח כל מיני תלבושות ולשמוע את החוויות. השנה, בעלי אמר ״את חייבת ללכת״ 

שום תמונה או סיפור לא עושים צדק עם החוויה! 

האנרגיות מטורפות! האומנות, המוסיקה. השחרור בלרקוד ולהיות מנותק מהעולם.

פשוט להיות.

השנה הבנתי, שהיה ברן קשוח מאוד מבחינת מזג אויר, אבל גם זה היה חוויה עוצמתית ומגבשת:

היינו בסופה, כל החברה במסיבה, ביום שישי בלילה, בשלב מסוים, הבנו שזה לא הולך להיגמר ופשוט, ממש כמו מבצע צבאי עם כוח חלוץ, מרכזי ומאסף, עשינו ביחד את דרכנו אל הקאמפ.

מטורף!

רשימת דברים חובה לקחת איתכם

  • אופניים – חובה – אחרת לא תראו כמעט כלום ותקרעו מההליכה האין סופית
  • מים – לפחות 4 ליטר ליום פלוס למקלחות שטח 
  • פנסים, מחזירי אור, זוהרים נוצצים וכל דבר שיגרום לאחרים לראות אתכם בלילה
  • משקפת סקי – להגן על העיניים מהרוח והאבק
  • מגבונים – אוי, קדוש הוא ממציא המגבונים
  • חבורה של חברים שאתם באמת אוהבים סומכים עליהם ומרגישים איתם בנוח 
  • נעליים נוחות
  • כוס רב פעמית – כדי לשתות בעיר, את כל מה שמציעים לכם
  • כיסוי עיניים ואטמי אוזניים – המוזיקה לעולם לא נגמרת
  • וכל דבר שעוזר לכם לצאת משליטה ושיגרה.

ליאור ניר – מחברת הספר נשל הנחשה (באמזון)

אינסטגרם  nir.lior

פייסבוק Lior nir

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

Featured3 ימים ago

לאן הגענו? בתי הספר הציבוריים בלוס אנג'לס יצויידו בתרופה נגד מנות יתר מעורבות בפנטניל, שגרמו להתמוטטות שבעה תלמידים בחודש האחרון

Featured3 ימים ago

מגניבייישן: שיעור נגינה על יוקולילי תוך כדי טיסה להוואי – שת"פ בין סאות'ווסט איירלינס וגיטר סנטר בלוס אנג'לס  

Featured3 ימים ago

התרסקות מפוארת: מארק צוקרברג הפסיד השנה 70 מיליארד דולר — וכבר אינו בין 20 עשירי העולם

Featured3 ימים ago

"מוות לישראל": מפגינים ריססו כתובות נאצה על קירות שגרירות ישראל במקסיקו-סיטי

Featured3 ימים ago

Pretty Pretty Good: לארי דיוויד עשה 'פליפ' בדרום קליפורניה – והרוויח יותר ממיליון דולר תוך פחות משנה

Featured4 ימים ago

סוף סוף: קליפורניה חושפת מתי יישלחו כספי הסיוע ל"הקלה באינפלציה" – עד 1,050 דולר למשפחה 

Featured4 ימים ago

משיבים מלחמה: בני זוג בטרזנה התעוררו מקולות שבירת זכוכית. בעל הבית שלף רובה ציד – והניס את הפורצים

Featured4 ימים ago

ניו יורק: הכתבת הבכירה של סי.אן.אן סירבה לעטות רעלה – נשיא איראן ביטל את הראיון

כתבות שבועיות