Connect with us

מצב הרוח

יום הולדת 60

Published

on

מכיוון שבגילי כבר לא מבזבזים זמן יקר על שטויות, ניגש ישר לעניין המרכזי: אילו מתנות אני רוצה לקבל

מאת: יאיר ניצני

חברים וחברות, יש לי עבורכם בשורה טובה ובשורה רעה. הבשורה הטובה היא שבימים אלה אני חוגג יום הולדת. הבשורה הרעה היא שזה יום הולדת 60. מדובר בגיל עגול ויפה, שמאפשר לי לשיר ״הופ הופ טרללה, גדלתי בעשור״, ושם אותי בסך הכל במחצית הדרך ל״עד 120״. אבל זה כנראה לא מקרי שאת השיר הרשמי של הגיל, ״בת 60 פוקחת עין״ (כנראה עם קטרקט), שרים הגבעטרון ולא סטטיק ובן־אל.

מכיוון שבגילי כבר לא מבזבזים זמן יקר על שטויות, ניגש ישר לעניין המרכזי: באיזה אירוע אני רוצה לחגוג, ובעיקר – אילו מתנות אני רוצה לקבל שם.

מכירים את המנהג המצוין שנפוץ ברחבי העולם, שבו לפני חתונה או ברית אתה מעביר ליקיריך רשימת מתנות שהיית שמח לקבל מכמה חנויות ספציפיות שאף אחת מהן אינה ״הכל בדולר״? אז למה לא לנהוג ככה גם בימי הולדת? בכל זאת, לא עברתי שישה עשורים כדי לקבל בסוף חמישה חולצי פקקים ושלושה מעמדים למלחייה.

אז אחרי שחבריי ישלחו לי ברכות בפייסבוק, בווטסאפ ובמייל ויעברו לשלב המתנות, חשוב לי לסלק מראשם כל מחשבה פסולה בסגנון ״מה נותנים למי שיש לו הכל״. אצלי אין שום חשש לבעיה כזו, ויש עוד המון דברים שאין לי. כל מתנה מהרשימה תתקבל בברכה ולא תיתקל בשום בעיות אחסון.

כדי למנוע עוגמת נפש, חשוב לציין שאין לי שום עניין במתנות ״דחקה״, שמהן כבר קיבלתי מספיק בחיים. אנשים חושבים כנראה שמאחר שמדובר באדם חובב הומור, הוא גם יאהב מתנות משעשעות כמו סיפולוקס, קרש גיהוץ או חלקת אדמה על הירח. אז זהו שלא. כמו שהסנדלר לא רוצה לקבל נעליים ליום ההולדת, כך למצחיקן אין שום עניין במתנות הומוריסטיות, מה גם שבגילי יום הולדת הוא כבר לא אירוע משעשע.

אתם לא בעניין של מתנות אמיתיות? אין בעיה, אני מקבל גם צ׳קים, כולל הוצאת חשבונית על ״תרומה לקשיש במצוקה״, שתזכה אתכם בפטור ממס. אני מקבל גם באפליקציית פפר או בהעברות בנקאיות.

מי שלא מרגיש בנוח עם צ׳ק יכול להשתמש במקצועו כדי לשמח אותי ביום חגי. למשל, מכר רופא שיניים יוכל להעניק לי ברכה בסגנון: יאיר היקר, לכבוד יום הולדתך אני מעניק לך טיפול שורש חינם. מתנות דומות יכולים להעניק גם מכרים שהם אינסטלטורים, חשמלאים או מנתחים פלסטיים. עורך דין יכול להעניק לי במתנה צוואה ערוכה וייעוץ משפטי חינם לחודש, כולל כתיבת מכתבי תלונה על דו״חות חניה ואיום תביעה נגד אנשים שכתבו עלי דברים לא יפים בפייסבוק. גם תלוש עתירה לבג״ץ יכול להיות מתנה יפה. חבריי מעולם הקונפקציה יכולים להרגיש בנוח להעניק לי כמות נדיבה של חולצות, אבל החברים מתחום המספרות ויצרני השמפו – צ׳קים בבקשה.

בניגוד למתנות אחרות שעשויות להיקבר בבוידעם, כאן יש משהו שמעניק המתנה תמיד יוכל להתגאות בו: ״ראית את השיניים של ניצני? מתנה ממני ליום הולדת!״ או: ״נכון ניצני לא נראה יום יותר מ־50 זה בזכות מתיחת הפנים שנתתי לו ליום הולדת 60״.

מכיוון שאני מכיר באופן אישי כמה רופאים, חשוב לי לציין שבדומה לשוברי המתנה הפופולריים לספא ולמסאז׳, אפשר להעניק גם שוברים לטיפולי קולונוסקופייה או לניתוחי קטרקט עתידיים.

לחבריי מתחום הנדל״ן אני ממליץ ללמוד משיטת ״קבוצות הרכישה״ ולאחד כוחות לכבוד יום ההולדת. כאמור, נדל״ן על הירח פחות מדבר אלי, לפחות עד שיסללו לשם כבישים ויפתחו שם ארומה. אבל מכיוון שספרתי ואתם שמונה אנשים, אם כל אחד מכם ייתן לי חצי חדר בפרויקט בנייה כלשהו במרכז הארץ (מה זה בשבילכם?), אזכה לדירת ארבעה חדרים.

פה ושם אני שומע על אנשים בגילי שיצאו לטיול בהודו ובדרום אמריקה עם ילדיהם המתבגרים, מה שמכונה ״טיול אתגרי״ (זה בהחלט אתגר לקבל התקף לב במקום שבו הרופא היחיד הוא שאמאן אינדיאני). טיול כזה אמור להוות סוג של בונדינג מקרב עם הילד. בפועל, מדובר בטריק חדש־ישן של הילדים להוציא את עצמם לטיול על חשבונך. אז בנות יקרות שלי, אם אתן רוצות טיול מקרב, בואו ניסע קודם לסחנה.

לגבי העניין הפופולרי בימי הולדת – הפתעות, תנו לי להפתיע אתכם ולהגיד שאין צורך. מי אמר שהפתעות הן דבר טוב? גם המתקפה בפרל הארבור היתה הפתעה ואף אחד לא ממש נהנה מזה. עבור אנשים בגילי, כל תזוזה מהשגרה עשויה לגרום נזק, שלא לומר כאב גב. אין לי עניין להיכנס לחדר חשוך ואז לפגוש שם את כל החברים מהגן, מבית הספר ומהצבא עומדים עם נר, וגם להעמיד פני מופתע או פני שמח. יש סיבות שבגללן לא שמרתי איתם על קשר, ולא ברור למה דווקא ביום הכי שמח שלי אני אמור לפגוש את האנשים שביאסו אותי כבר לפני 40 שנה.

יום הולדת יכול להיות גם ערב אינטימי של כמה חברים עם כמה בירות וחטיפים, וזה דווקא נחמד. בערב כזה מקובל לכתוב שיר יום הולדת עם מנגינה של שיר ידוע. לאירוע שלי אני מתלבט בין ״אתה תותח״ ל״שיר הטמבל״, את שניהם אפשר לבצע במילים המקוריות. או שעדיף להישאר עם ״בת 60 פוקחת עין״, בכמה שינויים קלים. בדרך כלל זו מטלה שזורקים עלי. הפעם אני הוא חתן השיר והמבוכה, אבל מכיוון שאני כבר מורגל במלאכה, אני בכל זאת אעזור עם כמה רעיונות לפתיחה, ואתם תוכלו להמשיך משם.

בת 60
את ראשו של הניצני הוא מגלח מדי יום לא בגלל שיום הולדת

הוא נראה בלון
בן 60 ולו עדיין טענות ומענות לא מוכן להסתפק במתנות קטנות

יום גדול עומד בפתח
תנו לו תשר או דורון
ואפשר גם להפקיד לו כסף בחשבון

תביאו צ׳קים ולא ספל
ולא ואזה או פותחן אייפון 8זה סבבה מקבל גם מזומן…

פזמון (x2):
כי אמיתי הוא וקצת טמבל אובססיבי ותלותי הוא חוגג60 שנה אבל פלגמט וילדותי…

יאיר ניצני הוא בעל טור במוסף סוף השבוע של ״ישראל היום״. נשוי ואב לשלוש, חבר בלהקת תיסלם מ- 1980וחובב מזון עתיר קלוריות. מגיש בטלוויזיה וברדיו, מרצה ועורך טקסי חתונה אזרחיים. לטורים נוספים:www.yairnitzani.com

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

מצב הרוח

חג וחלילה

Published

on

סוף-סוף אנחנו יוצאים מהתקופה שבה כולנו שכחנו מה עשינו ובמסגרת איזה חג

השבועות האחרונים, שהיו מלאים כרימון בחגים ובערבי חג והתנהלו תחת המוטו "לכל שבתון יש מוצאי שבתון", למרות שלא ברור בדיוק מתי זה, היו אינטנסיביים ביותר.

אחד הקשיים הבולטים של התקופה הוא הקושי להתמצא ביומן. מייד בתום ראש השנה אתה מותקף בסופי שבוע שהוצאו מהקשרם ומופיעים באמצע השבוע, ואין לך מושג איזה יום היום ומתי הסופר כבר יהיה פתוח כדי שתוכל לקנות מצרכים לארוחת חג, רק לא ברור לגמרי איזה חג.

זו התקופה היחידה בשנה שבה אדם מעלעל בלוח השנה העברי, וגם אז הוא לא מבין אם זה ערב חג, מוצאי חג, איסרו חג (מה בדיוק אסור שם?), שמיני עצרת או תשיעי עצירות. נראה שחז"לינו, שהמציאו את כל המסורות המשונות, בכלל רצו להתל בנו.

הם הבינו שלקראת סוף סוכות כולנו כבר הלומי חג ואין לנו מושג מה קורה סביבנו ואיזה יום היום, והחליטו להמציא כל מיני מנהגים משעשעים לסובב תרנגולת מעל הראש, לשלם אלפי שקלים על גרסה לא טעימה של לימון, או לתקוע תפוח על דגל – ולראות אם נזרום עם זה או שנשים לב שמסתלבטים עלינו. אני מודה שעד היום לא לגמרי ברור לי מה ההבדל בין שמחת תורה לשמחת בית השואבה, ואם יכול להיות שהאירוע השני הוא המצאת תוכן שיווקי של חברת שואבי אבק.

בדיוק כמו עם ממשלת מעבר, שלא מצליחה להוציא לפועל שום תוכנית משמעותית, בתקופת המעבר שבין תחילת החופש הגדול לסוף החגים אין לישראלי הממוצע שום טעם להתחיל פרויקט בעבודה, דיאטה או תוכנית אימונים. ממילא יגיעו עוד חג או ארוחת חג והכל ייעצר. החגים וחופשותיהם הם תקופה מעייפת במיוחד, שבסיומה כל אדם נורמלי מייחל רק לדבר אחד: חופשה נוספת, שתאפשר לו לנוח מהחופשות.

ימי חול המועד נקראים כך כי הם מועדים לפורענות. הכבישים מוצפים באנשים שעושים את דרכם לכנרת כשעל גג המכונית שלהם מזרנים, גלשנים, רהיטים ומנגלים בכמות שבקושי היתה נכנסת בסמי-טריילר. משפחות שלמות נוסעות לכל מיני פסטיבלים עם שמות אקזוטיים, כמו פסטיבל הגבינות והדיזנטריה, פסטיבל הגרוב והמנדבושקס, הפסטיבל להצגות ילדים ועראק, או פסטיבל "מיונז בים האדום".

בניגוד לשגרה המסודרת, שבה הילדים מאוחסנים במשך היום במוסדות החינוך בזמן שאתה מבלה בעבודה ודואג לחזור משם בדיוק כשהם סיימו אמבטיות, בחגים אתה עסוק עד מעל לראש בלהאכיל את כולם, להעסיק ולשעשע אותם כאילו היית שף דה וילאג' בקלאב מד. הילדים, שביום רגיל לעולם לא קמים לפני עשרים לשמונה (וגם זה אחרי שנאלצת להשתמש בשוקר חשמלי), מקפידים בימי החג על השכמה בשש ופתיחת היום בשאלות "מה יש לאכול?" ו"מה עושים היום?", שכמו יהודי טוב אתה משיב עליהן בשאלה אחרת: "מה עשיתי רע שזה מגיע לי?"

הסבים, שכבר הבינו שתנסה להפיל עליהם את הנכדים כדי לטוס עם האישה לשארם, הקדימו תרופה למכה ודאגו לנסוע בתחילת החגים להמר בבורגס, כך שבזמן שאתה שורף את החופשה על הסעת הילד לחוג סליים, הם שורפים לך את הירושה.

עבודות הבית הלא נגמרות והחיכוך האינסופי עם הילדים מסוכנים לזוגיות. במקום להתפנות לאהבה ולטיפוח הקשר, אתה עסוק בוויכוח אצל מי עושים איזה ערב חג, מי יפנה את השולחן, מי יכבס, מי יגהץ, מי יבדר את בני הבית, ומי אשם בכך שהילדים האלה, שמתלוננים כל הזמן, לא עוזרים בכלום. לכן כנראה הומצאה הסוכה. כבר בימי קדם, אחרי ריב זוגי, שלחה שרה את אברהם לישון על הספה בסוכה, מנהג שמתקיים עד עצם היום הזה.

בבניית הסוכה, מצופה מהגבר הישראלי להפגין יכולות בנייה והנדסה מרשימות. אתה, שהפטיש היחיד שעשית בו שימוש במהלך השנה היה פטיש פלסטיק ביום העצמאות, והפעולה הטכנית המסובכת ביותר שאתה מסוגל לבצע היא תפעול שלט טלוויזיה תוך כדי פיצוח גרעינים, נאלץ להפגין כישורי בנייה של מהנדס שלד סיני.

פעם בשנה מצופה ממך להפוך לבוב הבנאי ולהקים קונסטרוקציה הנדסית, שאמורה לארח ארוחת ערב של בני משפחתך האהובים פלוס אורחים עם ילדים שנתקעים בקירות שלה עם אופניים. בנוסף, בניית הסוכה מאלצת אותך, אדם נורמטיבי ושומר חוק בדרך כלל, לבצע לאור יום ולעיני ילדיך ההמומים גניבת סכך מעצי דקל עירוניים וגרירתו ברחבי העיר.

בד בבד עם הפגנת הגבריות הזאת, אתה שביום חול מוכר כאדם נטול סטייל, שהתאמת הצבעים שלו היא ברמה של סטיבי וונדר – צריך פתאום לקשט את הסוכה ומוצא את עצמך גוזר שרשראות של ניירות צבעוניים ומנסה לעשות אוריגמי בצורת יונה. הכל כמובן למען הילדים, שיגמלו לך על העבודה הקשה בכך שבמקרה הטוב יסכימו לאכול ארוחה אחת בסוכה, שבמהלכה יתלוננו שהתקרה עקומה, יש זבובים ואין שקע
למטען של הסלולרי.

מבחינתם, אתה והמסורת הטרנטה שלך, והמנהגים המשונים שהבאת מהתקופה שעלית ביציאת מצרים, מעניינים הרבה פחות מהלק החדש של קלואי קרדשיאן. אתה אמנם בטוח שכבל החשמל שהורדת מהדירה כדי להאיר את הסוכה הוא שיא הטכנולוגיה, אבל כל עוד לא ארגנת להם וויי-פיי, מסך 50 אינץ' וקונסולה של פלייסטיישן – הם בחדר שלהם, ומבחינתם אתה יכול לשבת לבד בסוכה, לטבול אתרוג בדבש או לסובב תרנגולת עם לולב בפה מעל הראש. הם לא מבינים למה צריך להזמין אושפיזין, אם אפשר פשוט לדבר איתם בפייס-טיים או לשלוח להם סרטון בווטסאפ, והם בטוחים שהחושה המוזרה שבנית מענפים מתחת לבית היא סוג של חניה מקורה לאופניים של יום כיפור עד השנה הבאה.

הקשר היחיד של הצעירים לחג הוא בביטוי העיף לי את הסכך", שבו הם נוהגים להשתמש כדי להביע התלהבות ממשהו, בלי שהם יודעים מה זה בדיוק סכך. אולי כדי לחבר את הדור הצעיר למנהגים הישנים, כדאי להמציא ולהשריש עוד כמה ביטויים: "מה אתה מקשקש לי בערבה?", איזה נודניק זה, נשבר לי הפיטם ממנו", "פגשתי מישהי ששווה לולב", או "עזוב, יש לה פרצוף אתרוג אבל גוף ערבה".

ושיהיה לכולנו אחרי חג שמח!

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות