דינאמיות ותחושה משחקית

איך נראה שיעור יוגת צחוק?

״השיעורים עצמם הם בקבוצות של עד 12 איש כי אני אוהבת שיש יחס אישי. אבל יש גם אפשרות לקבוצות יותר גדולות, קבוצות של זוגות וילדים.

״השיעור נעשה בקבוצות בדרך כלל כדי ליצור דינמיות ותחושה משחקית, ממש כמו כשהיינו ילדים משחקים בפארק בלי דאגות או חרדות.

דינמיות ותחושה משחקית, ממש כמו כשהיינו ילדים משחקים בפארק בלי דאגות או חרדות.

״ילד צוחק עד 400 פעם ביום, אנחנו המבוגרים הצוחקים שביננו צוחקים רק 20 פעמים ביום. השאיפה שלי היא לגרום לאדם המבוגר לחזור לקטע הילדי הזה. אנחנו מתכנסים במעגל ועושים שורה של תרגילים קצרים. בהמשך אני מסבירה על יוגה צחוק ומה אנו יכולים לקבל ממנה. לאחר מכן, אנחנו עושים תרגלי נשימות ומשחררים את הסרעפת כדי שהיא תתחמם והצחוק יצא ממנה ולא מהגרון. לאחר החימום אנחנו מתחילים בתרגילי צחוק מודרכים.

״כל השיעור הוא מאודמשוחרר ואנשים עובדים בקשר עין ובצורה פיזית בין אחד לשני עם לחיצות יד, חיבוק ומשחק. יש תרגילים שגורמים הפוגה ממתח בחיים ולכאב להתפוגג. הקטע הקבוצתי מאוד חזק, מפני שלכולנו יש בעיות ודברים שגורמים להם מתח בחיים רק בנושאים שונים. אבל החיבור של הקבוצה גורם לכך שהם יכולים להזדהות אחד עם השני.

״בהמשך אני עושה מדיטציה בשכיבה שזו פעולה מאוד מרגיעה, ולסיום אנחנו עושים שיחה קצרה על איך הגענו ומה התחושות שהיו לנו לפניו ואחרי.

״זה מדהים כמה אנשים נפתחים ומדברים וחולקים אחד עם השני. הם בעצמם מודים כמה קשה להם לצחוק ביום ביום, והנה כאן הם מצליחים – שיעור יכול להתחיל בצחוק ולהיגמר בבכי של התפרקות, אנשים נפתחים ומספרים את הסיפור שלהם ואיך הם מרגישים אחרי שהסתיים השיעור״.

הגבול בין בכי לצחוק הוא דק ושברירי מאוד.

״בגלל שאלו רגשות משותפים, שניהם מביאים אותך לשיא ולוקחים אותך מבפנים החוצה. בשניהם אתה מוציא דברים החוצה. אני אומרת שזה מדהים שאנשים לא יודעים לאן הם באים, לא מבינים איך הם יכולים לצחוק בפני אחרים. אנחנו עושים חשבון לאיך שאנחנו נראים בעיני אחרים. אני מבקשת מהרבה אנשים לתת את השעה הזו של השיעור לעצמם, ולא לחשוב מה אנשים חושבים עליהם. הצחוק מתחיל כלא אמיתי ואז לאט לאט הופך לאמיתי, זה לא יאומן איך השינוי הזה מתרחש״.