Connect with us

הופעות

יהיה טוב

Published

on

דיויד ברוזה חוזר לבימת ה- Broad Stage בסנטה מוניקה במופע מסכם ל- 40 שנות יצירה בתוספת ניחוח אפרו-קובני • "כולם חוגגים את חג המולד ומה איתנו היהודים? גם לנו מגיע הופעה לחנוכה", הוא אומר בראיון מקדים מניו יורק הקפואה המלצת השבוע

זה הפך לריטואל מרשים וקבוע; בכל חורף, בשלוש השנים האחרונות, דיויד ברוזה מגיח לסיבוב הופעות חדש תחת השם החגיגי: David Broza & Friends the not exactly xmas show. ברוזה, מלווה במוזיקאים נפלאים מרחבי העולם, ימלא בשבוע הבא את ה- Broad Stage בסנטה מוניקה בתזמון מעולה, בדיוק לכבוד נר ראשון של חנוכה, עם מיטב להיטיו מכל התקופות בעברית, אנגלית, ספרדית וערבית.

ברוזה בן ה-64 אוחז בקריירה עשירה בת למעלה מארבע עשורים מאז הפריצה הגדולה עם ״האישה שאיתי״ – אחד האלבומים הישראלים האהובים והנמכרים בכל הזמנים. בהמשך יצר עשרות להיטים שהפכו המנונים ביניהם סיגליות, מתחת לשמיים, שיר אהבה בדואי, זה הכל או כלום, אבק של החיים, יהיה טוב ועוד.

במהלך הקריירה הוא הושפע רבות מהמוזיקה הספרדית ומהעולם הלטיני. ברוזה התגורר תקופה ארוכה במדריד, הסתובב עם גיטרה על הגב ברחבי אמריקה הלטינית ויש כאלו שיישבעו לכם עד היום שהוא בכלל ארגנטינאי.

את סיבוב ההופעות הנוכחי ברוזה מתבל בניחוח קובני; סגנון מוזיקלי שכבש את ברוזה עוד בהיותו נער מתבגר. אז, היה מאזין המון ל-Cekia Cruz, מה שהביא אותו בהמשך לחקור את הסאונד האפרו-קובני. במופע הקרוב בסנטה מוניקה תלווה אותו להקת הטריו האוונה ואורחים נוספים ביניהם חלילן הג׳אז הישראלי איתי קריס והמוזיקאים הלטיניים אלפונסו סיי ווקאסיניה בררה.

רגע לפני שהוא נוחת באל-איי תפסתי את ברוזה לשיחה קצרה מניו יורק הקפואה, שם הוא פותח את סיבוב ופעות החורפי שלו.

דיויד, מהיכן הרעיון למופע קריסמס?

״המופע הזה התחיל לפני 25 שנה. אני עושה אותו בניו יורק כל חג המולד אבל אחרי כל כך הרבה שנים רציתי שינוי. ה'ברוד סטייג׳' נדלקו על הרעיון ועכשיו התחלנו לעשות סיבוב הופעות לא רק בחג המולד אלא גם בחנוכה והוספנו את בוסטון, אריזונה וסנטה מוניקה. כולם חוגגים את חג המולד ומה איתנו היהודים? גם לנו מגיע איזו הופעה לחנוכה. אז הנה אני בא אליכם".

יש הבדל מבחינתך בין להופיע בארץ לבין ההופעות בארצות הברית?

״בארץ זה הבית. השורשים שלי, השפה וכל המניירות שהקהל שלי מכיר. אבל ברגע שאני יוצא מהארץ ברור לי שאני הולך להופיע מול קהל שאולי לא ראה אותי אף פעם. אז יש איזושהי התרגשות אחרת. במקומות בחו״ל אני צריך להיות הכי טוב שאני יכול מכיוון שזה קהל שאני רוצה שהוא ידלק עליי ויחזור לראות עוד הופעות שלי. אני
לא יכול לשחרר בהופעות בחו״ל כמו שאני עושה בארץ.

״הקהל בברוד סטייג׳ הוא מגוון. מלבד הישראלים שמגיעים יש גם הרבה אמריקאים וגם קהל לטיני. התיאטרון מאוד מפנק, הוא אחד האולמות שהכי כיף לבוא להופיע בהם כי הוא לא גדול מידי, הוא נשאר איטימי אבל עדיין מאובזר עם במה נהדרת וסאונד נפלא. אני מאוד אוהב להופיע שם".

מה אתה מכין להופעה הקרובה?

״אני מביא לקהל את השירים שהם רוצים לשמוע. את הלהיטים שלי מכל השנים אבל אכניס את הקטע הקובני עם המון אילתורים ועיבודים מיוחדים, ואני מגיע עם הרכב יותר גדול: עם זמר פלמנקו, חלילן ורקדנית פלמנקו. אנחנו נהיה עשרה איש על הבמה. זה מופע שאני מכין במיוחד לימים האלו".

אתה משקיע בהופעות כל כך הרבה אנרגיות כאילו מדובר באמן חדש שצריך להוכיח את עצמו. מאיפה אתה מוצא את כל ההתלהבות והלהט הזה אחרי כל השנים?

״אני לא רוצה להתעורר ולגלות שהכל נגמר. אני באמת אוהב את זה. כשאני מופיע אני פחות מודע לזה שצופים בי, אני יותר מרוכז להוציא מעצמי כל פעם מחדש את הכי טוב שיש באותה יצירה שאני מנגן; אם זה 'סיגליות' או 'שיר אהבה בדואי' או שירים ספרדיים שאני שר. יש משהו במוזיקה שאתה בעצם לא חוזר על עצמך. בשיר שלי יש סיפור וכל פעם שאני מספר את הסיפור הזה, גם אם זה שלוש פעמים ביום, אני צריך לשכנע את הקהל שהסיפור הזה באמת קרה. אז אני מתלהב נורא והמוזיקה ממלאת לי את כל החלל בחזה ובלב וזורקת אותי למקום אחר. והנגנים שאיתי צריכים לתמוך בכל זה. אני כמו שחקן כדורגל; כשמעבירים לי את הכדור אני דופק ספרינט וכל פעם רוצה לשים גול. בגלל זה אני רץ כמו משוגע על המגרש ובכל שיר שלי אני רוצה לתקוע גול בשביל הקהל".

ההשפעות הספרדיות במוזיקה שלך ברורות. מהיכן אתה מקבל את ההשראה שלך לכתיבת מוזיקה?

״עכשיו אני עושה אלבום אינסטרומנטלי, שזה דבר שלא עשיתי בחיים. חברת תקליטים מאוד ידועה הזמינה ממני אלבום, ואמרתי – ננסה. מצאתי את עצמי יושב וחושב מאיפה אני מוצא את ההשראה הזו מאיפה זה יבוא. יש כמה השראות: נקודת ההשראה הראשונית היא איך אני יוצר מוזיקה מכלום. וזה קשור הרבה לסדר יום ומשמעת. אני יושב מעשר בבוקר עד שש בערב כל יום ומנגן והמטרה היא לכתוב.

המוזיקה עצמה סוחפת אותך פנימה וזה מה שנותן לך את ההשראה. אבל אני חושב שההשראה שלי היא התשוקה שלי ליצור ולייצר מוזיקה כל הזמן. אני מקדיש את עצמי לראשוניות הזו להיות הכי אמיתי ויצירתי עם עצמי.״

יש אמן מסויים שאתה מעריץ או מושפע מהמוזיקה שלו?

״ואוו יש המון בכל מיני סגנונות של מוזיקה. אם אני מסתכל על הראשונים שהקשבתי להם בתור ילד; ג׳ון קולטריין ומיילס דיוויס מעולם הג׳אז. בהמשך ג׳ימי הנדריקס. לימים נסעתי לספרד והכרתי את פאקו דה לוסיה, לא יכולתי לחשוב שיש עוד מישהו בעולם שמייצר יותר טוב את התשוקה לנגינה על גיטרה יותר ממנו. עכשיו כשאני עובד על האלבום האינסטורמנטלי עם המפיק של פאקו, הוא מספר לי שיש דמיון ביני לבין פאקו בגישה שלנו לאומנות ולעבודה שהיא טוטאלית. בגלל זה הוא הסכים להפיק איתי את האלבום. אז באמת פאקו הוא מישהו שאני מאוד מתחבר אליו. גם בוב דילן שאני עדיין לא מבין איך בגיל 80 הוא עדיין מופיע ככה, זה מדהים. יש גם את הישראלים מתי כספי או שלום חנוך שאני לא יכול להירגע מהם, אני חושב שהם אמנים ברמה עולמית".

יש לך קהל מאוד מגוון בהופעות. אתה מחשיב את המוזיקה שלך כמוזיקת עולם?

״הקלטתי 6 אלבומים אמריקאים שזכו לביקורות נהדרות אבל לא חשבתי על עצמי כמישהו שעושה מוזיקת עולם. אני כן מוזיקאי עולמי אבל המוזיקה היא ישראלית. לא חשבתי על עצמי כמשהו אתני כי הישראליות היא לא אתנית, היא תערובת של המון דברים. במשך השנים משנות ה-80 החל להיווצר הצליל הישראלי. כשאני עובד עם מוזיקאים אמריקאיים או ספרדיים לפעמים אני מביא איזה יציאה בנגינה והם מסתכלים עליי ומרימים גבה כי הם לא מבינים מה זה היה. כי אני בא מישראל עם השפעה יוונית כמו שפוליקר החדיר לנו, או מוזיקה עם השפעה רוסית עוד מהדור שלי שהרבה משירי העם הישראלים היו מתורגמים מרוסית. או הכתיבה של נעמי שמר שהשפיעה עלינו בלי להרגיש בכלל, או מיקי גבריאלוב שהוא ממוצא תורכי.״

אתה נמצא בניו יורק, הפיגוע נגד הקהילה היהודית בשוק בניו ג׳רזי לא רחוק. כזמר ישראלי שמופיע בעולם אנטישמיות זה משהו שאתה חווה באופן אישי?

״באופן אישי לא חוויתי אנטישמיות נגדי אבל אני מוקף בזה ואני יודע שכולם מדברים על זה כאן. כשהיה את הפיגוע בפיטסבורג בבית כנסת (עץ החיים), דבר ראשון רציתי לנסוע ולחבק אותם. הגעתי אליהם חודשיים אחרי הפיגוע ועכשיו אנחנו עושים אירוע שיעזור להוציא אותם מההלם עם המון פעילים ומשקיעים אמריקאים שגייסו אותי לעזור. העולם עובר איזושהי טלטלה כרגע. אנחנו יותר מ-70 שנה מאז מלחמת העולם השניה, הדמוקרטיות נחלשות ועוברות כל מיני תהליכים ויחד עם זאת הגזע הלבן חושב שהוא הגזע השולט. למרות שבארצות הברית הלך הרוח הוא שההגירה והפליטים הם אלו שמגיעים לכל מקום, ובעתיד לגבולות לא יהיו משמעות בכלל; אנשים יעברו ממדינה למדינה רק כדי לשרוד.

״עם כל ההתפרצויות האנטישמיות עדיין האידיאולוגיה בארצות הברית היא שכולם שווים כאן. לי יש עוד תקווה בתפיסה של החוקה האמריקאית, אבל אין ספק שהכל עומד למבחן וכמובן שאסור לקחת שום דבר כמובן מעליו. אני תמיד מזכיר לעצמי ולילדים שלי שבסופו דבר אנחנו יהודים ולא שוכח את זה לרגע. אני מופיע בכל מקום בעולם ואני לא מרגיש קורבן. אני חושב שיש לי את הזכות ואת הכוח והאומנות ויש לי מדינה מדהימה שהיא מדינת ישראל. אני מטורף על הארץ הזו וחושב שהיא פלא גדול".

מסר לקהל שמגיע לראות אותך.

״אני בא לעשות חגיגה של מוזיקה עם למעלה מ-40 שנה של סיבובי הופעות שלא נגמרים אף פעם. אני מאוד שמח להגיע לסנטה מוניקה; מצידי שניפגש כל שנה ואני רק אביא את הכי טוב שאני יכול".

דיויד ברוזה יופיע ביום ראשון, ה-22 בדצמבר ב'ברוד סטייג׳ תיאט׳ר' בסנטה מוניקה. ב-7:30 בערב. לכרטיסים: www.thebroadstage.org , 310.434.3200 :Box Office.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

הופעות

מבקר המדינה בעיר המלאכים

Published

on

עשרות תשבוחות מפרגנות ברשתות החברתיות, תשואות כפיים ממושכות, שתי הצגות ראשונות ומיזם קהילתי ייחודי בראשות אורי טאייר-דינור ומוטי סויסה * מאחורי הקלעים של הקומדיה "מבקר המדינה", המציגה בעברית בהוליווד עד סוף החודש 

הקהל מצביע ברגליים והביקורות משבחות. תענוג לנפש ושמחה בלב. הצלחנו לגעת במאות לבבות בקהילה שלנו שלא חסכו בשבחים ברשתות החברתיות, בהודעות פרטיות ובשיחות טלפון מפרגנות. הצופים התאהבו, והשחקנים קיבלו את שכרם: בייגל עגול של דולרים אבל דקות ארוכות של מחיאות כפיים וקהל שלא יצא מהאולם גם אחרי פעמיים השתחוויות… The jewish Hebrew stage כובש אותנו שוב!

הצגת הבכורה נמכרה עד הכרטיס האחרון והיו שישבו על כסאות ספייר כי פשוט היינו Sold out; לוס אנג׳לס מוכיחה לנו שוב שיש מקום לתיאטרון עברי מקומי.

מאחורי הקלעים שחקנים נרגשים ויונה לוי ומירה טל המאפרות עובדות במרץ לאפר ולעזור לדמויות לגבש את דמותם באמצעות איפור תיאטרון מקצועי. רוחמה חג׳בי, שמלווה את התיאטרון זו השנה השנייה ומנהלת במה, דואגת שלכל שחקן יהיו את הרקוויזיטים שלו והיא גם אחראית על השקט הנפשי מאחוריי הקלעים. הרבה טקסט, הרבה לזכור, ריכוז. רוחמה דואגת שכולם נושמים והינה מתחילים… הצגה חדשה יצאה לדרך .

בסוף השבוע נהרו חובבי ותומכי תיאטרון להצגת הבכורה של התיאטרון הישראלי לצפות בקומדיה ״מבקר המדינה״. הקהל התמוגג מנחת, השחקנים, אחרי חצי שנה של חזרות הרגישו נוח מאוד על בימת התיאט׳ר ווסט. בתחילת הערב נהנה הקהל ממפגש חברתי ומכיבוד כיד המלך, מנות אישיות ומעוצבות באהבה ממסעדת Charcoal Grill & Bar והשפים לני נור ואדי גורלובסקי; וקינוחים נפלאים המתינו לקהל בסוף ההצגה ונתרמו על ידי שרה ביטן גלר מ-Pascal Patisserie & Cafe.

שתי הצגות פתיחה היו השנה: לראשונה הגיעו כל הספונסרים, פילנטרופים ותומכי התיאטרון עם אורח מיוחד ומפתיע:, מבקר עיריית לוס אנג׳לס רון גלפרין. בסיום  גלפרין עלה לבמה וסיפר שכבן להורים ישראלים לשעבר שנולד וגדל בלוס אנג׳לס הוא מדבר עברית וחשוב היה לו לבוא ולתמוך בתרבות הישראלית כאן בלוס אנג׳לס, גם ברמה האישית וגם כנציג עיריית לוס אנג׳לס. הוא העניק לאורי דינור ולתיאטרון תעודת הוקרה על העשייה המקומית למען התרבות. בהצגה השנייה, הקונסול הכללי ד"ר הילל ניומן בירך על העשרת התרבות בעיר והבטיח את תמיכת הקונסוליה בתרבות הישראלית באל.איי, שכן מה יותר חשוב משימור תרבות ושפה?!

הקאסט הפעם גדול גם מבחינת הכישרון הרב על הבמה, המקצועיות, וגם מונה 13 שחקנים. ההצגה מתחילה בטקס פתיחת מזבלה עירונית: ראש העיר אוסקר פפרנו מבטיח להפוך את הזבל לכסף… כבר אז ברור שמדובר בקומדיה קורעת, אבל זו רק יריית הפתיחה. ״מבקר המדינה״ הינה קומדיה של טעויות ונוכלויות המתרחשת בעיר דרומית ודמיונית בארץ, מוכת שחיתויות. חברי מועצת העיר סוברים  שבטלן מקצועי וחלקלק מלא בצ׳ארם (כמו שרק מוטי סוויסה יכול להביא לבמה, וכולנו התאהבנו בו), שמצא לו מקלט בעירם, הוא שליח מטעם מבקר המדינה. מתוך חשש לגורלם, מכרכרים סביבו העסקנים המקומיים, מנסים בכל דרך אפשרית להתחמק מהביקורת ולקנות טובות הנאה. להצגה אין אג'נדה פוליטית כזו או אחרת, היא מצחיקה וקומית להפליא עם טקסט שנון ומדוייק והקהל לא מפסיק לצחוק.

מתי תהיה עוד הצגה?

את התיאטרון הישראלי – The Jewish Hebrew stage הקימו אורי טאייר דינור ויורם נחום מתוך הצורך של הקהילה בתיאטרון מקומי ומתוך הצורך של מי שבוער בו חיידק הבמה להופיע ולהשביע את החיידק. התיאטרון קיים בעבר חוגי ‏דרמה ואימפרוביזציה ומשם מידי שנה צמחה לה הצגה לקהל הרחב.

The Jewish Hebrew Stage הינו ארגון ללא מטרת רווח ונהנה מתמיכה של הקהילה.

אורי טאייר-דינור היא במאית ומפיקה בוגרת החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, שיחקה בעצמה בהצגות בעבר והיא הרוח החיה, האמא והאבא של התיאטרון. אורי המוכשרת גם מתרגמת סרטים מאנגלית לעברית, ומדריכה סדנאות תקשורת דרך אימפרוביזציה שיצרה.

מאז הוקם התיאטרון בשנת 2006, אז עלתה ההצגה הראשונה ״החולה המדומה״ בכיכובו של הרצל טובי (שחקן בסדרת הטלויזיה ״שנות ה80״) השאלה הנשאלת ביותר המופנית למי שמזוהים עם פעילות התיאטרון היא, מתי תהיה עוד הצגה?

והנה, שוב זה קרה. לפני כחצי שנה, הרגע בו בעלי (כן כן אני אשתו של השחקן יורם נחום) מקבל את הטלפון מאורי ששוב הקהל דורש, הנפש בוערת והבטן מתרגשת וזה הזמן להתחיל לעבוד על הצגה חדשה שתפורה לקהל שלנו ולקהילה שלנו.

מטרתו המוצהרת של התיאטרון הישראלי היא לחזק את הקהילה מבפנים על ידי העלאת מחזות ישראליים בשפה העברית בהשתתפות חברי הקהילה, בין אם הם שחקנים מקצועיים או חובבים חסרי ניסיון. יש משהו יפה בשיתוף פעולה בין שחקנים מקצועיים לאלו המגשימים חלום להופיע על הבמה. העמותה פועלת ללא מימון מלבד נדיבותם של אנשים פרטיים בקהילה שרואים חשיבות בעשייה האמנותית וכמובן שהתיאטרון נסמך על קוני הכרטיסים המאפשרים להמשיך ולהעלות עוד הצגות. כל המשתתפים עובדים בהתנדבות מלאה.

אורי: "אנשים שואלים אותי מאיפה האומץ הזה להרים הצגה שהעלות שלה היא בסביבות 40 אלף דולר כשיש לך בחשבון של הארגון בקושי 3,000? אני לא מבינה על מה הם מדברים. אין פה עניין של אומץ, רק אמונה! אמונה שיש צורך בתיאטרון מקומי בעברית, אמונה שיימצאו שחקנים שישמחו לקחת חלק בפרויקט בלי לצפות לתמורה כספית, אמונה שיש מי שיקנה את הכרטיסים כי ההצגה שלנו טובה, ומצחיקה ורלוונטית ויותר מכל, ההצגה היא שלכם״, היא אומרת, ומוסיפה ״יש מי שתורמים בכסף, בתרומות נדיבות ויש מי שתורמים בעשייה, צילום, גרפיקה, כיבוד, מקום לחזרות וכמובן תמיכת העיתונים המקומיים והשחקנים שמשחקים ללא תמורה, הם שלנו, חברים, משפחה עמיתים לעבודה. כל אחד מהקהילה קשור בדרך זו או אחרת לתיאטרון. ובגלל זה צריך לבוא לפרגן וכל אחד בקהילה מרגיש (או צריך להרגיש) שותף במידה מסויימת. גם מי שרוכש ‏כרטיסים להצגה, מבחינתנו שותף של התיאטרון. בגלל זה אני מרשה לעצמי לומר שהתיאטרון הוא שלנו ושל כולנו".

לאחר בחירת התסריט המתאים, אורי החלה בליהוק של שחקנים להצגה והחלה לגייס שחקנים להזמין שחקנים מקצוענים וחובבנים לקריאה של הטקסט.שחקנים פוטנציאליים מגיעים לאודישנים, מתחילים, מוותרים, מתפטרים, מתחלפים עד שמגיעים לקאסט המושלם. משם חבלי הלידה הארוכים מתהווים להצגה ניפלאה.

13 שחקנים, מהקיבוץ ועד אילת

אורי מספרת כי השנה צירפה לשורות התיאטרון את מוטי סוויסה, בוגר בית הספר למשחק בית צבי, שלא מכבר הגיע מהארץ. יוצר, שחקן בחסד, מורה למשחק ובמאי שכייף לביים איתו הצגה (ושלא נשכח – מקעקע מקצועי). סוויסה (מוטיס) משחק את הנוכל החתיך, הפנטזיונר ושובה הלב (פורפרה). הוא השחקן הראשי בהצגה ואמן מוכשר שעיצב את התפאורה, תפר ושיפצר תלבושות, ובקיצור – נושם וחי את ההצגה בכל רגע נתון. מוטי, יליד אילת, חילק את שנות נעוריו בין כיתת אומנות לכדורגל בהפועל אילת. לאחר השירות הצבאי דיגמן, שיחק, ניהל וביים הפקות בידור. הוא סיים את בית הספר הגבוה לאמנויות הבמה "בית צבי," הופיע בהצגות, סדרות, פירסומות וסרטים, למד משחק מול מצלמה ובימוי, לימד דרמה ומשחק בבתי ספר. ב-2018 השתתף בסרט אמריקאי שצולם בניו יורק "Mob Town" (כעת בבתי הקולנוע) ולפני חמישה חודשים הגיע הגיע אלינו.

על הבמה משחק גם יורם נחום, בתפקיד ראש העיר אוסקר פפרנו. יורם, קיבוצניק לשעבר, קבלן בריכות מצליח, הקים את התיאטרון יחד עם אורי ומשחק בהפקות של התיאטרון מאז הקמתו ב-2006 זו כבר ההצגה השישית בה מככב יורם. הפעם התפקיד ניראה כתפור  למידותיו של יורם שעושה את התפקיד לא פחות ממצויין.

יובל פלמון הוא בעל מוסך בברבנק שהחיידק בוער בו. הוא שיחק ב-2017 בהצגה "אישהבעלבית" בבימויה של גיטה זלצר וניראה כי הוא מרגיש מאוד בנוח על הבמה.

נועם ויטנברג, שזו לו הפעם הראשונה על במה כלשהי, עושה תפקיד קומי נפלא הקהל צוחק בכל רגע שנועם על הבמה.

הרב משעי הוא אילן אזולאי, מרפא באמצעות תדרים, מדריך רוחני ומרצה הוליסטי. אילן בוגר בית הספר למוסיקה "רימון״ ובי״ס למוסיקה ברקלי שבבוסטון. הוא גם כתב את ‏המוסיקה מקורית להצגה, ומביים בימים אלה סרט דקומנטרי, אילן מגלם את רבנו משעי בצורה פנומנלית. הוא מצחיק ומכניס לדמות פן קומי בציטוט אמירות מקראיות ולכל מצב יש לו משפט שמתחיל ב״שנאמר…״.

קובי כהן הוא היועץ המשפטי בהצגה. אורי: ״למזלנו קובי הוא מעצב, קבלן בנייה ונגר ובנה את התפאורה בעזרתם של יתר הגברים. ימים שלמים של עיצוב ניסור ובנייה. ‏אנחנו תיאטרון שעושה הכל״. קובי מתרגש מאוד, ושעות לפני ההצגה הוא מרגיש לא טוב אבל ההצגה חייבת להימשך ומהאנרגיה שמגיעה אליו מהקהל הוא מרגיש הרבה יותר טוב. אישתו שרון מביטה בגאווה בבעלה שבפעם הראשונה בחייו מופיע על הבמה מול קהל.

תפקיד קטן אבל משמעותי ומלא באופי עושה ילון ברלפיין כבעל האכסניה (ציון). ילון, קיבוצניק לשעבר וחשמלאי בהווה, השתתף בחוגי דרמה של התיאטרון וזו ההצגה השנייה בה הוא משתתף.

אדם בר (משה שרשור) ביום יום הוא אדם רציני מאוד. בהצגה בדמות האנדר דוג של הנוכל הממולח הוא משחק דמות קומית מצחיקה ביותר. אדם הוא איש פיננסים מצליח, מנטור וסופר שספרו Unleash Your Financial Powerhouse הפך לרב מכר באמזון. אדם מתמקד בהשתתפות ותרומה לקהילה ובהעצמת אנשים. הוא ״מר ישראל״ לשעבר ו״מר איירון גלדיאטור״ קליפורניה. הופיע על במות ובין השאר אף השתתף במחזות זמר בניו יורק ובוסטון.

את מוטי אלמליח (פוסטה בהצגה) רבים מכירים מאל על מדלפקי החברה ב-LAX והפרצוף הידידותי שמקבל אותנו בנחיתה חזרה בטיסות מהארץ. לא רבים יודעים אבל מוטי הוא שחקן מקצועי (שיחק בהבימה) ואו-טו-טו מסיים תואר בקרימינולוגיה.

מוטי מגלם תפקיד נפלא, ניירוטי, חששן ועל הבמה הוא פשוט שובה לב; משהו בחוסר אונים של פוסטה, התפקיד שהוא מגלם, ניכנס ללב .

את התפקידים הנשיים בהצגה מגלמות מורן רוף ומאי גוטרמן. מורן (לונה), שחקנית מקצועית בוגרת בית צבי, זמרת וקומיקאית מדהימה עושה תפקיד נפלא כאשת ראש העיר שחולמת להיות זמרת אופרה. מורן הצעירה מגלמת את לונה בת ה 54 עם איפור מוגזם ותוספת של חזה וישבן הדמות בנויה עם טקסט שנון ביותר ומצחיק כצפוי מקומדיה. ״אם לא מממשים את המימוש הוא לא מתממש ממוש״ – זה מה שאומרת אמא לונה לבתה בהצגה, מאי גוטרמן (נופית, הבת של ראש העיר) שאינה שחקנית מיקצועית אך נותנת תפקיד מקצועי ביותר. את מאי הכירה אורי כאשר השתתפה בסדנת האימפרוביזציה של התיאטרון. אורי מגדירה את מאי ככישרון מיוחד במינו.

גם את ‏פקחי העירייה בהצגה אף אחד לא פיספס. הקהל בכניסה לאולם מתקבל על ידי שני שחקנים שמשחקים את תפקיד הפקחים והם מחלקים דוחות בכניסה. זו אמירה על הזמן שהם מבלים יחד בעבודה וחולקים אותם חוויות מה שמביא את השניים לדבר יחד בצורה קומית .

הפקחים הם בן ג׳יבלי – ששון דוידוב, שחקן, בן 24 ,(Bengi) בוגר בית הספר למשחק The Lee Strasberg Theatre Film Institute בוגר סדנאות משחק בבית הספר של יורם לוינשטיין ובסמינר הקיבוצים. הפקח השני פיני אלעזרוב – ששון מורדוב, שחקן, זמר בעל קול פעמונים וקומיקאי. פיני אלעזרוב בן 24, בוגר בית הספר למשחק ״ענת ברזילי״ (מצטיין שלוש שנים ברציפות) ובוגר ובית הספר לקומדיה של ריק וויליאמס בלוס אנג'לס אליו קיבל מלגה למשך שנתיים. אלעזרוב שיחק בהצגות בביה"ס למשחק ובסדרת הטלוויזיה ״ג׳ודה״ והופיע עם תוכנית הסטנד-אפ קומדי שלו על במות שונות ברחבי הארץ. זכה פעמיים בפרס השחקן הקומי של השנה בביה"ס של ריק וויליאמס.

משפחה אחת גדולה

צוות ההצגה והמשפחות הפכו למשפחה אחת גדולה שכן כבר חודשים ארוכים שכולם מתפקדים כקבוצה של אנשים שיש להם מטרה משותפת, ליצור תרבות ישראלית מקומית ברמה גבוהה לקהל דוברי העברית שחיים כאן בלוס אנג'לס ובסביבה.

כולנו עובדים על ההצגה ומתנדבים בצורה כזו או אחרת בתיאטרון.

מיקה נחום, הבת של יורם נחום וכותבת שורות אלה,  אף היא מתנדבת באולם הקבלה להצגה ומקבלת את הבאים. הצגה הזו תשאיר אחריה חותם כלשהו, בין אם של זיכרון מחויך או של מחשבה חדשה, זווית הסתכלות מעט שונה.

אורי: ״תיאטרון זו חיה רעבה, היא רוצה את כל הזמן שלך: ללמוד בעל פה את התפקיד, למצוא את הדמות בעומק שלך עצמך, להתחבר אליה, להגיע לחזרות כשכולם יוצאים לבלות או מבלים זמן איכות עם המשפחה, להגיע לחזרות בתום יום עבודה מפרך ולעבוד עוד משמרת כאן עם השחקנים האחרים…

"לא פשוט. אבל זו חוויה שאינה דומה לשום דבר אחר. ה'ביחד' הזה, כור ההיתוך, ההיכרות העמוקה עם אנשים שעד לפני זמן קצר לא ידעת שהם קיימים. כייף גדול וגם התמודדות לא פשוטה לפעמים, ככה זה כשמדובר בבני אדם… וכולנו מתרגשים להציג בפניכם את מה שיצרנו יחד״.

==

ההצגה "מבקר המדינה" תעלה בתיאט'ר ווסט בהוליווד עד ה-26 לינואר. לפרטים נוספים ולרכישת כרטיסים, התקשרו לטלי ספיר  310-5576425 או לורד כהן  310-9076069.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות