Connect with us

ספורט

יאסו יאניס

Published

on

ה"גריק פריק" מוביל את מילווקי לגמר ה-NBA אחרי ילדות לא קלה בשכונות העוני של אתונה • סיפורו של יאניס אנטטוקומפו, שחקן הכדורסל הכי מלהיב בעולם

יאניס אנטטוקומפו סיים את עונת ה־NBA הנוכחית עם שורה סטטיסטית פריקית: נקודות, 700 ריבאונדים, 434 אסיסטים, 151 חסימות, 131 חטיפות. הוא הוביל את הקבוצה שלו, מילווקי באקס, בכל הקטגוריות הללו, והוא הראשון בהיסטוריה של ליגת הכדורסל הטובה בעולם שממוקם בין 20 המובילים בכל אחת מהקטגוריות: מקום 15 במספר הנקודות, מקום 14 במספר הריבאונדים, 20 באסיסטים, חמישי בחסימות ושישי בחטיפות. לא היה כזה בעבר.

כינויו של אנטטוקומפו, The Greek Freak, הולם את תכונותיו הפיזיות, כמו גם את קורות חייו. הוא מתנשא לגובה 2.11 מטרים, עם מוטת ידיים עצומה של 2.26 מטרים, ובכל זאת משחק כרכז.

הוא יכול להטביע כשהרגליים שלו עדיין נוגעות בפרקט, וגם עשה זאת במשחק הפלייאוף הראשון בסדרה נגד דטרויט. הוא שחקן חוץ שיכול לשחק גם מתחת לסל, רכז שבקלות יכול לעבור לתפקיד של סנטר. זרועותיו הארוכות הופכות אותו למגן מצוין, וגובהו מקשה מאוד על רכזים אחרים לשמור עליו, מה שהופך אותו לשחקן חוץ כמעט בלתי ניתן לעצירה. דרוש לו כדרור אחד בלבד כדי להגיע מקו מחצית המגרש לקו העונשין, ואין לו בעיה לקפוץ מאזור העונשין כדי להטביע. לא במקרה הוא גם חמישי בליגה במספר ההטבעות העונה, רכז יחיד כשכל הארבעה שהקדימו אותו הם סנטרים.

אנטטוקומפו, שאפילו ברק אובמה כשל בניסיון לבטא כראוי את שמו, הוא רק בן 22 וגרף השיפור שלו תלול. עדיין קשה לדעת למה הוא יתפתח, קשה אפילו להגדיר את סגנון המשחק שלו. כל האפשרויות פתוחות. אבל האפשרויות לא תמיד היו פתוחות. ה"גריק פריק", בנם של מהגרים מניגריה, חי 18 מ־22 שנות חייו בשולי החברה,
אפילו ללא אזרחות. הוא נולד באתונה בדצמבר 1994 להורים שהגיעו מלאגוס ליוון שלוש שנים קודם לכן. את בנם הראשון, פרנסיס, הותירו עם הסבים והקימו משפחה חדשה ביוון. אף שאנטטוקומפו (Antetokounmpo( נולד במדינה, כבן מהגרים הוא לא היה זכאי לאזרחות יוונית. ומכיוון שלא גר בניגריה, גם אזרחות ניגרית לא ניתנה לו, והוא נותר נטול אזרחות רוב חייו. "במשך כ־20 שנה היינו לא חוקיים", סיפר בעבר בראיון למקומון בוויסקונסין על משפחתו. "זה מאוד קשה לחיות בלי הניירות המתאימים במשך 20 שנה. מאוד מאוד קשה. אתה חייב לעבוד בלי ניירות, אתה צריך לממן את הילדים שלך, למצוא להם חינוך. בכל רגע שוטרים יכולים לעצור אותך ולומר לך שהזמן שלך במדינה שלך נגמר. עבורי ההורים שלי הם הגיבורים שלי, אני חייב להם הכל".

אנטטוקומפו גדל בשכונת ספוליה באתונה, לצד מהגרים רבים. הוריו היו מובטלים רוב הזמן והוא ואחיו הגדול תאנסיס עסקו ברוכלות (אמם העניקה להם שמות יווניים ושמות אפריקאיים. השם האפריקאי של יאניס הוא אוגו). השניים גנבו או קנו ממש בזול שעונים מזויפים, משקפי שמש ובגדים ומכרו טיפה פחות בזול. לפעמים לא הצלחנו למכור את הבגדים", סיפר בראיון ל”ניו יורק טיימס”, "ואז המקרר שלנו היה ריק".

כבר בגיל 13 רצה אנטטוקומפו להיות אחד הגדולים בכדורגל. כדורסל פחות עניין אותו, ובימים מסוימים, הארוחה הבאה היתה משמעותית בהרבה משניהם. סיפורי הילדות של אנטטוקומפו כבר הפכו לאגדות, אלא שרובן קרו באמת; ההורים שהגיעו ליוון כפליטים מניגריה, העבודה בקטיף התפוזים, הבאסטות ברחובות ספוליה – שם היתה המשפחה משלימה הכנסה. ביום מכירות חלש, העמידו את יאניס הצעיר בפרונט וקיוו לטוב. ביקום מקביל הוא בכלל לא "גריק פריק", אלא איש מכירות משופשף. "מכרתי כוסות, שעונים, דיסקים, סרטי DVD", סיפר בשנה שעברה ל-"60 דקות", "הייתי איש המכירות הטוב ביותר במשפחה. בנוסף גם הייתי קטן וחמוד".

אף אחת מהתכונות הללו לא אחראית לכך שהפך אחד משחקני הכדורסל הטובים בפלנטה. אורך הגפיים, בצירוף זריזות רגליים ששייכת לענף אחר – נרטיב מהאוטוביוגרפיה של האקים אולאג'ואן – דווקא כן.

ספירוס ולנייטיס, שעבד במועדון פילאת'ליטיקוס ממזרח אתונה, היה מסייר בשכונות כדי למצוא כישרונות לקבוצות הנוער. יום אחד חזה ביאניס ואחיו משתעשעים עם כדור וסל. "הבטתי לשמיים ואמרתי 'אלוהים אדירים, איך יכול להיות שאף אחד לא הבחין ביכולות ובמתנות הפיזיות של הילד הזה'", סיפר ולנייטיס ל"VICE" היווני, ידעתי שהיקום זימן לי מפגש עם כישרון על-טבעי, ושתפקידי הקוסמי הוא לחשוף אותו בפני העולם". פילאת'לטיקוס זרמה עם הגחמה הקוסמית של ולנייטיס, והסכימה לשלם להוריו 500 יורו בחודש כדי שהאחים ישחקו בקבוצת הנוער שלה. בשנה השנייה פרש אנטטוקומפו עשר פעמים מחמת מיאוס בענף, ושוכנע לחזור בכל פעם. בשנה השלישית, כשקלע 50 נקודות במשחקו הראשון בליגת הנוער, הבין שאולי בכל זאת מדובר בכרטיס הזהב שלו. בדיעבד, היה מדובר בכרטיס זהב כפול – שלו ושל של מילווקי. אנטטוקומפו היה אמור בכלל לעבור לסראגוסה הספרדית ב-2013 אך החליט להירשם לדראפט. הבאקס, בראשות הג'נרל-מנג'ר ג'ון האמונד, היו אלה שלקחו הימור ארוך ורזה בבחירה ה-15 – כזה שקבוצות אחרות היססו לקחת.

ב־2014 מילווקי באקס בחרה בדראפט בבחור בן העשרים, והמשפחה כולה עברה בעקבותיו לארצות הברית. הוא גם זכה בסופו של דבר לקבל אזרחות יוונית בהליך מזורז, בזכות "שירותים מיוחדים שנתן למדינה". כיום כל בני משפחת אנטטוקומפו הם אזרחי יוון. יאניס עצמו נדרש לשם כך לשרת שירות צבאי של שלושה חודשים במדינה, שאותו השלים ביולי 2016, כבר כשחקן NBA.

אנטטוקומפו אולי לא יהיה ג'ורדן, אבל כבר עכשיו הוא מועמד ראוי לחמישיית "חדי הקרן" ההיסטורית. לשם אתה שייך כשביכולתך לחצות מגרש שלם, מקו חוץ לקו חוץ, בחמישה כדרורים בלבד, או להטביע כל כדור ברדיוס הקרוב של אזור הצבע. "לא ראיתי שום דבר כמוהו", אמר עליו קווין דוראנט, עוד חבר בחמישייה הזו, אם ירצה, הוא יכול להיות השחקן הטוב ביותר אי פעם. מפחיד לחשוב על זה".

זה מפחיד בעיקר כשחושבים על גרף השיפור שלו מגיל 18 עד 24. שנות השיא שלו עוד אמורות להיות לפניו, וכעת, כשקבוצתו התחילה להדביק את הפיגור מהכישרון של שחקנה הטוב ביותר, אנטטוקומפו זוכה להכרה – וכבוד.הילד שלפני עשר שנים שכנע אנשים לקנות זיופים של גוצ'י ברחוב, כבר שיכנע את כולם שהוא הדבר האמיתי. אם בעונות הראשונות עוד התקשו להגות את שמו, הרי שעכשיו לא מפסיקים להגיד אותו; הוא כבר הוביל את נבחרת המזרח השנה לאולסטאר, אחרי שקיבל הכי הרבה קולות במזרח, ואפילו עקץ את לברון בתהליך הבחירה כשהאחרון בוחר באנתוני דייויס.

"היתה תקופה שהיה ניתן לקנות את המניה שלו במחיר סביר – כשהוא עוד נחשב פוטנציאל, כשהיו ספקות בנוגע לאיי.קיו הכדורסל שלו, הקליעה שלו – אבל הזמנים הללו עברו", סיכם אנדרו שארפ מ"ספורטס אילוסטרייטד", עכשיו יאניס הוא גוגל, הוא אמזון. אנחנו לא יודעים כיצד ייראה בדיוק העתיד של ה-NBA, אבל די ברור שהמסלול הכבידתי שלו יעבור דרכו. במובנים מסוימים, אנחנו כבר שם".

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

ספורט

גאווה: ענת ליליאור העפילה לאולימפיאדת טוקיו

Published

on

גולשת הגלים הישראלית (19) הרשימה באליפות העולם ביפן, סיימה כאירופית הבכירה בתחרות וזכתה בכרטיס הנכסף לאולימפיאדה ב-2020.

רשמית ענת ליליאור באוליפיאדת טוקיו 2020. לאחר שהעפילה לשלב 16 האחרונות באליפות העולם בטוקיו, הגולשת הישראלית הבכירה המשיכה את השבוע הנהדר שלה וסיימה כאירופית הבכירה בתחרות. מדובר בתחרות הקריטריון הראשונה לאולימפיאדה, כאשר לכל יבשת מחולק כרטיס אחד. "אנשים שומעים בגללי על הענף הזה וזה מבחינתי משהו מדהים", סיפרה לליאור. אני מקווה לייצג את ישראל בכבוד באולימפיאדה". על אופי הגלישה בארץ אמרה ליליאור: "בישראל הים והגלים חלשים, אבל אני אוהבת את זה ולא מורידה את הגלשן מהרגל שלי".

ענף גלישת הגלים הפך ב-2016 לראשונה לענף אולימפי וטוקיו 2020 תהיה האולימפיאדה הראשונה בה יתחרו בו. 20 הגולשות הטובות בעולם יעפילו אליה (ו-20 גולשים), עשר דרך מסלול ה-WSL – תחרות על בסיס אישי, שלא בחלוקה לנבחרות לאומיות – ועשר דרך מסלול ה-ISA, לנבחרות לאומיות, שבמסגרתו מתקיימת האליפות הנוכחית בטוקיו. הקריטריונים לניקוד הם מהירות, עוצמה וזרימה. כשיש מושג נוסף שמוגדר "קריטיות": מה הנקודה הכי גבוהה שהגולש הגיע אליה ועד כמה מאונך היה הגלשן על שפת הגל. העוצמה נמדדת בעיקר על ידי כמות המים שמותזת, ונמדדת גם העקביות שבשמירה על מהירות גבוהה.

המשך לקרוא

ספורט

בא לשכונה בחור חדש

Published

on

חודש לפני פתיחת העונה של הליגה הטובה בעולם: למה הבחירה של קוואי לינארד בלוס אנג'לס קליפרס עושה ממנו את השחקן החשוב והמשפיע ביותר ב-NBA

כפי שרבים מכם יודעים, טווח המחשבות שלי די מצומצם, והוא נישלט אחרי מחשבות משפחה וישראל, כמעט לחלוטין ע"י מחשבות ספורט. אני לא גאה בזה אבל זה מה יש. כמה שהמורה שלי קווינט ניסה להשתיל לי פושקין
ושייקספיר העסק לא עבד.

אז התחלתי לחשוב לראשונה ברצינות על בחירת קוואי לינארד בקליפרס כקבוצה שכנראה יסיים בה את הקרייריה, בחירה שיש בה הרבה יותר מאשר MEETS THE EYE – כמו אומרים החברים שלי מגבעת שאול.

(את שאר המחשבה השלמתי אחרי ניתוח הקטארט המוצלח, ועתה אני רואה בשתי עיני 21/20 – ראייה טובה יותר מנורמלית, יכולת שיש להתגאות בה לאדם שבשבוע הבא יהיה בן 82, ואני יכול אפילו לכתוב עתה ללא עזרת משקפיים. הניתוח היה עשר!)

כשחזרתי לחשוב הופס, קפצה בי המחשבה שקוואי לינארד, האדם ה'סטואי' הזה. השקט, שהאמת היא שהוא נראה אפילו מעט רדוד, עשה אותו – עם הבחירה הזאת של הקליפרס – את השחקן החשוב ביותר ב-NBA. כן. חשוב יותר אפילו מלברון ג'יימס. (ואם אתם שואלים אותי למה רדוד, אז הנה הסיפור שלאורי צילצל אליו יום אחד ואמר לו, 'היי, בא לך ללכת הערב ל'מיס סייגון'? וקוואי הגיב מה שמה הפרטי". זה לא אומר דבר על אינטיליגנציה, אבל קאם און. מה השם הפרטי של 'מיס סייגון'?)

המעבר של לברון ללייקרס הרגיש לי כאילו העבירו את המונה-ליסה למוזיאון בתימן. המעבר של קוואי לקליפרס מרגיש אחרת לחלוטין. הוא מרגיש כאילו דרך הטבע. כאילו צו אלוהים.

קשה להאמין שהשחקן הזה עם ההופעה וחזות הפנים הדוממת והאילמת ביותר ביקום הפך – לדעתי כמובן לשחקן החשוב ביותר והקובע ביותר ב-NBA. הוא האדג'ו בכבודו ובעצמו. במין שאננות ופיוס, שופי ומתינות, הוא גרם לרעידת אדמה אמיתית בליגה. וייתכן מאד שאין לו אפילו מושג מה גודל המעשה שעשה ומהי משמעותו. (זה בסדר. היום ידוע שהיפאנים עצמם לא ידעו בדיוק את משמעות הפצצת פירל הרבור ושהיאנקים יקבלו התקפה זאת כאילו התקיפו את טיימס סקוור).

אולי אין לי רשות לומר זאת, אך עד עתה מכל הופעותיו בציבור וראיונותיו החיים לטיווי, הוא לא עשה עלי רושם של אדם אינטיליגנטי ביותר. היי, אולי הוא גאון. זה יכול מאד להיות. היו גאונים רבים שבציבור הפכו לאילמים או בגלל פחד במה, רגש נחיתות, או לך תדע מה. אני אומר רק מה שנראה לי כשאני חוזה בקוואי לנארד כשהוא מדבר, עונה על שאלות, מביע רעיון.

מנגד לברון היחצ"ן, מלא הכריזמה, הרועש-גועש, סנסציוני, קולני, דברן, חריף וממולח.

הבחירה של לברון בלייקרס עשתה רעש גדול לפני שקרתה, אבל כשזה קרה – ראה זה פלא – שקטו ונאלמו הסיפים. הלייקרס נעלמה לאי-שם עד שירדה מהכותרות והפכה לאיזו קבוצה אנונה ודי אפלה. נכון שעתה עם אנטוני דייויס הלייקרס קיבלה זריקת חמצן רצינית, אבל עצם ההגעה של לברון אליה גרמה להרבה פחות אינטנסיבית וטיטניות מאשר חשבו. למעשה היו אפילו כאלה שהחלו לרחם על התוצאה העגומה של מעבר לברון ללייקרס, לפחות עד עתה. אני הייתי אחד מהם, עד שהגיע AD, (והאמת היא שאני עדיין לא משוכנע של-AD יש את זה).

בחירתו של לינארד בקליפרס, מנגד, מתחילה להתברר לי רק עתה משום מהמכאחת ההעברות של שחקן מקבוצה אחת לשנייה, ומאזור אחד לשני, עם האימפקט הגדול ביותר על כל הליגה בזמן המודרני. עד עתה לא היה לי זמן להתרכז בעניין. המעבר לאטלנטה והניתוחים הקלים כבשו לי את המוח. עכשיו ישנה דירה (עוברים אליה ב- 4לנובמבר) ואפשר להתרכז שוב בהופס.

קוואי לינארד החליט לבחור בקליפרס כקבוצה שבה, כנראה, יסיים את הקריירה. הוא עבר לקליפרס עם בעלה שעושרו אינו אלא תועבה; לאף אדם אין זכות להיות יותר עשיר מכמה מדינות בעולם – שלא מתבייש ולא מהסס לפזר את כספו על מנת לשפר את קבוצתו. לקליפרס עם מאמנה שהוכיח שהוא מסוגל לאמן אלופה ולקמץ אגרופו כשצריך, ולקליפרס, השוכנת באותה עיר שבה שוכנת גם הלייקרס, ובכך צעדו של קוואי הפך לאחד המהלכים החשובים ביותר בכדורסל בשנים האחרונות כשבהחלטה אחת הפך את עיר המלאכים להיות שוב.

המכה של הכדורסל. כמובן שאליו הצטרף פול ג'ורג' ובכך בחתימה אחת קוואי הצליח להטות את כל שיווי המשקל של ה-NBA בצורה כזאת מיוחדת שהיום אין, פשוט אין, קבוצה ממש פייבוריטית.

לרבים צעדו מקולל. במיוחד אם אתה אוהד הלייקרס ולברון, ושפוט הכדורסל המזרחי הרוצה שהאליפות תישאר במזרח. כשלברון בחר בלייקרס, והיו לידו צעירים מצויינים ממש התחלתי לחשוש. אבל כשהם עשו את הצעד המטומטם למכור את כל צעיריהם ועתידם עבור גבה אחת, החשש שכמעט הקפיא אותי הפך לחשש קליל מעוד יריבה שכמוה תהיינה רבות.

העובדה היא שהשחקן הסטואי והדומם הזה עשה, ביודעין או לא (ואני מאמין שלא!), את אחד המהלכים החשובים ביותר שנעשו בשנים האחרונות כשיישר את כל הטופ של הקבוצות בשיכבה המערבית. רפי הבנה מכל צד ועבר החלו לדבר על הלייקרס שבצ'יק אחד תפסה הנהגה, ואז בא בשקט והדומם הזה עם פנים של גולם, וטרף את כל הקלפים.

אולי מותר לומר שאת קוואי חייבים למדוד במעשיו ולא דיבוריו, ולא משנה אם עשה את הצעד הגדול הזה תוך ידיעה שהוא עושה צעד שישפיע על הליגה משך שנים או לא, מה שקובע הוא המעשה ותוצאת המעשה, וכאן הוא עשה מעשה שייחשב בדברי הימים גדול כמו ההעברה של לו אלסינדור ללייקרס, דוראנט לווריורס, לברון ללייקרס, ועתה לינארד לקליפרס.

ישנו כמובן צד שני למטבע. היום ישנן שמועות (די מוכחות) שלברון ניפגש עם קוואי, ואמר לו שהוא מוכן להעביר לו את השרביט, ושהוא יהיה "האיש". אז רגע, קומראדים. היכול להיות שלברון התחנן לפני הדחליל הזה, וקוואי אמר לו "NO!"?

היכול להיות שקוואי הוא לא פחות ולא יותר מ-SHREWD NEGOTIATOR ומניפולטור מעולם אחר? שהוא הרבה יותר SAVVY ממה שאנחנו יודעים או חושבים, ושהוא עושה דאווין של גולם אבל למעשה הוא הכי חכם מכולם? גם זה יכול להיות.

אבל, כפי שכתבתי קודם רמת החכמה של קוואי לא משנה מאומה. ה-IQ שלו אף הוא לא משנה. לא משנה אפילו אם הוא כילכל את מעשיו מא' עד ת' אבל תקע לכולם פרצוף של גולם, בשעה שהוא MANIPULATED את כל הליגה.

השורה התחתונה היא שקוואי לנארד – עם פול ג'ורג' הפכו סוף סוף את הקליפרס להיות ה-קבוצה של 'עיר המלאכים' כשהיא סוף סוף יוצאת מבריכת הצואה בה שרתה מאז ייסודה, והיא מסתכלת על הלייקרס מגבוה.

וקוואי? הגיע לשכונה בחור חדש. שקט וסטואי שלא ידבר הרבה והוליווד לא תוציא ממנו חיוך, אבל הוא עומד להקטין את לברון ולהופכו למלפפון קטן, ולעשות מהלייקרס ה- ALSO TEAM של אל-איי.

המשך לקרוא

ספורט

יפה הבלורית והטוהר

Published

on

דוד בר נצר, מגדולי שחקני הכדורעף הישראלי בכל הזמנים (ומי שנחשב בעיני רבים לגדול מכולם), הלך לעולמו בלוס אנג'לס בגיל74 • מאיר לוי, חבר המשפחה, סופד לאדם שכבר בצעירותו היה "מדבר והולך לאט, נעים הליכות, אחד שגם במעבדה המשוכללת ביותר אי אפשר לייצר כאלה, לא אז ולא היום"

דוד בר-נצר, מגדולי שחקני הכדורעף הישראלי בכל הזמנים ומי שנחשב בעיני רבים לגדול מכולם, הלך לעולמו בט' באב בגיל 74. בר נצר ורעייתו אירית התגוררו בעשורים האחרונים בלוס אנג'לס. דוד ז"ל נפטר לאחר חודשיים של מאבק בסרטן ריאות שתקף אותו בפתאומיות. מאות חברים, מכרים ובני משפחה ליוו אותו בדרכו האחרונה בבית העלמין הר סיני, לוס אנג'לס

בר-נצר היווה חלק מרכזי בהפועל המעפיל ששלטה בכדורעף הישראלי בשנות השישים וזכתה בתשע אליפויות רצופות בין השנים 1963-1971. לאחר מכן זכה באליפות עם עין המפרץ. הוא רשם גם 119 הופעות במדי הנבחרת הלאומית.

בהמשך הקריירה שלו עבר בר נצר – דודם של זוהר, יניב וזיו בר נצר, כולם אנשי כדורעף – למכבי תל אביב, וסייע לה להעפיל מהליגה השלישית לליגה הבכירה, ואף לזכות באליפות הראשונה בתולדותיה. הדבר היווה נקודת ציון בענף, מאחר שתרם לייבוא הכדורעף לעיר, לאחר שנים ארוכות בהן היה שייך, ברמות הגבוהות, באופן כמעט
בלעדי לקיבוצים ולמושבים.

לאחר הזכייה פרש דוד מעיסוק ספורטיבי ובמהלך השנים הבאות היגר עם רעייתו אירית ומשפחתו ללוס אנג'לס.

מאיר לוי, חברו של בר נצר, הגדיר אותו השבוע כ"גבוה מכולם וגם גדול מכולם". בפוסט מרגש בפייסבוק הסביר לוי: "מספרים שלפני 250 שנים בערך הלך נפוליאון ברחובות פריז ליד אחד הגנרלים הגבוהים שלו כשזה פניו אליו ואמר לו 'אני גדול ממך' נפוליאון תקע בו מבט וענה, 'לא, אתה רק גבוה ממני'. כאשר עמדת ליד דוד בר נצר זה מיד בלט – כמה הוא גבוה ממך ואתה הרגשת כמה הוא גדול עליך; אבל זה היה הוא דווקא שלקח צעד אחורה, כדי שהמרחק יצמצם את הפער ויתן לך הרגשה של שיוויון.

לוי: "הסטודנטים שהולכים ללמוד בווינגייט באים ברובם מרקע ספורטאי ובהם גם שחקנים בנבחרות ישראל השונות, בשנים 1969-1972 בלטו כוכבים כמו נתן הירש ודויד גוזלן, כוכבי מכבי חיפה בכדורגל, שכבר אז הגיעו למכללה עם מכונית ה-BMW שלהם. היו שם גם שחייני נבחרת כמו שלומית ניר ומשה גרטל, שעד היום ממשיך לשבור שיאים בבריכה. הייתה שם גם אסתר שחמורוב, התיקווה הגדולה של ישראל למשחקי האולימפיאדה במינכן לשנת 1972, ויעקב וישנייה, מבכירי המתעמלים בנבחרת ישראל והיום עם שם בינלאומי בעולם.

״גם אני הייתי שם משום מקום, אשקלון, משחק כדורגל בליגה השנייה ומה שהיה לנו כולם משותף זה לדבר על כסף, מכוניות
ופרסום. ולאט לאט אתה שומע על כוכב וקפטן נבחרת ישראל בכדורעף שממבט ראשון וזוג עיניים יפות אתה מדמיין דוגמן צמרת וכל קשר לעוצמה בהנחתות שלו והפחד בעיני שחקני הקבוצה היריבה מקרי לחלוטין. כל מה שמעניין אותו זה לייצג את מדינת ישראל בכבוד ולהביא לה הישגים נעלים.

״אי אפשר היה לא להתאהב בגבר העדין הזה, מדבר והולך לאט ונעים הליכות שגם במעבדה המשוכללת ביותר אי אפשר לייצר כאלה, לא אז ולא היום.

גם שם למעלה אתה תהיה הקפטן

כמו כל בוגרי תיכון או צבא או לימודים, תמיד נפרדים וכל אחד הולך לעולמו כשמגיע זמנו, כאשר אנחנו כבר בעלי משפחות והורים לילדים ונכדים. על מגרש כדורגל בלוס אנג'לס, אירית ודוד הולכים מולי כאילו רק לפני שבוע היינו במסיבה משותפת. הקשר נוצר מאז, האמון והאהבה והמפגשים מתוכננים או מקריים היו תמיד בנועם גם אם זה לערב שלם או מפגש במקרה במקום כל שהוא.

״מאיר ״היה אומר לי , ״תיראה, אני לא רץ אחרי מיליונים, בניינים, רק תן לי לעבוד כל יום ולהיות מאושר״. הבן אדם עולה על הגגות, נכנס במזווים ולא יסיים עד שלא יהיה משוכנע שהוא עשה את העבודה הטובה ביותר במחיר הסביר ביותר. פעם שאלתי אותו, ״דויד, קרה לך שסיימת עבודה ולא היה לאישה מספיק כסף לשלם לך? מה עשית?

מאיר אל תיכנס לזה, הוא ענה… נראה לך שביום לוהט אני אעזוב אשה בגלל שלא היה לה מספיק כסף?״ כזה היה דוד: פשוט ונעים ומלא ערכים ויושר. אין היום אנשים כאלה. סגנון חייו של בר נצר, הפשטות, הצורה שדאג למשפחתו ולבריאותנו היו בעיני המודל לחיות עד מעבר לגיל 100. אבל האדם עושה תוכניות וההוא למעלה משנה אותן.

״בין השנים 1968-1970, שיא מלחמת ההתשה בסיני, הכרתי את שמות את כל ההרוגים מדרגת סמל ומעלה. כל יום הרשימה מתארכת ועם הזמן חשבתי התחשלתי ולמדתי לחיות ולקבל את מה שאני לא יכול לשנות. הפרידה מדוד תפסה אותי בהפתעה עצומה ואפילו קצת בהלם. כמי שגדל לזוג הורים דתיים מלמדים אותך לא לשאול על מעשיו של בורא עולם, אבל מקרים כאלה גורמים לי מלבד להיות כואב גם להיות כועס. אני תמיד תוהה מה סדר העדיפויות שלו לקחת את זה או האחר בטרם עת. מפקדי המהולל, מתן וילנאי, אמר אחרי מבצע אנטבה על נפילתו של יוני נתניהו שאלוהים רוצה לידו מיד את כל הטובים בעולם. היכן הצדק?

״נזכור אותך, דויד בר נצר יקר. יקר לאירית, לעידו ולאמיר, לנכדים ולמחותנים וכמובן לקהילה הישראלית בלוס אנגלס, שבאה בהמוניה ללוות אותך בדרכך האחרונה, וכל אותם שגדלו על הערכים שלך אותם כל אחד יכול היה לראות לבד.

״אין לי ספק שגם שם למעלה אתה תהיה הקפטן כי אף אחד לא טוב ממך ואנחנו נישאר כאן עוד קצת להתאמן, כדי שנוכל בזמן שלנו להצטרף שוב לנבחרת שלך.

״אין עוד אנשים כמוך בעולם, לא בעיר ולא במדינה, ואתה אחד למאות מיליונים אם לא לביליונים. תחסר לנו תמיד, דויד בר נצר ידידי".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות