Connect with us

חדשות ואקטואליה

טיפול שורש בימי קורונה

Published

on

במחוז לוס אנג׳לס חיים כמיליון אנשים יותר מאשר בישראל. כ-1800 אנשים נפטרו כאן מקו-ויד-19, בארץ כ-270. * כאן אנחנו עדיין מסוגרים בבתינו, בארץ הכל מתחיל מבראשית * הדרך ארוכה, וודאי לא תהיה קלה, ואם תהיה התפרצות נוספת (״גל שני״ כתוצאה מחזרה לשגרה מוקדמת מדי או ״גל שלישי״ עם תחילת עונת השפעת עם בוא הסתיו), נוחזר אחורנית. אך בינתיים, החגיגה בעיצומה

מוזר היה ב-15 במאי לראות את העיר מתעוררת לאיטה לחיים. לעסקים מותר עכשיו לפעול כל זמן שהקונים מגיעים לפתח החנות ולא נכנסים או אפילו לא יוצאים ממכוניותהם. שני מרויחים גדולים: מקומות הדפוס, שכן יש עכשיו הנחיות ברורות וצריך להדפיס את כל השלטים והתמרורים החדשים; וספקי הכפפות והמסכות החד פעמיות.

הכל עדיין רדום, כמו בימי ראשון בבוקר. בכל זאת הרבה אנשים הולכים, לרוב ללא תשומת לב ללבוש או למראם החיצוני. כאילו נהיינו קרובים זה לזה, ואנחנו מרגישים בבית. אמנם לא יוצאים בפיג׳מות החוצה, אך כל שאר פרטי הלבוש והזלזול החיצוני אינם רחוקים מכך.

לאחר חודשיים של סגר, שהתחיל בגלל וירוס שתקף אותי והמשיך בגלל קו-ויד-19, לא היתה לי ברירה אלא לשבור את הבידוד בכדי לצלם שן שגרמה לנפיחות הלחי ולכאב. בהתחלה ניסיתי לסדר את הכאב ע״י כדורים לשכוך כאבים. זה היה מצחיק, כי התקשרתי לרופא השיניים לשאול אם יש סכנה אמיתית לפציינט, ואני אף פעם לא לוקח אקמול, בפרין, אספרין או אחד מקרוביהם. הרופא שלח אותי לבדוק אם במקרה יש בבית אדויל, ובגאווה גדולה בישרתי לו שמצאתי קופסא שלמה, שאולי אפילו לא נפתחה.  רק אליה וקוץ בה – תאריך פג תוקף הוא אפריל 2015, ואנחנו חמש שנים אחר כך.

ניחא, נמצאה גם קופסא חדשה ואחרי הכדור השני הרגשתי תופעות לואי שאיש לא האמין להן. (לי הן היו ברורות לחלוטין, אך כולם פטרו אותי בניד ראש ובהבנה שזה פרי דמיוני.)

כך החל לו מסע ההתחמקות מהגעה לרופא השיניים. לאחר התייעצות עם רופא נוסף ורופא שלישי, שמטרתה היתה להמנע משבירת המצור-סגר-בידוד, הוחלט שאקח אנטיביוטיקה, שלוש פעמים ביום 500 מ״ג, למשך שבעה ימים (שבסוף הוארכו לעשרה). אני, שמסכים לשמוע על אנטיביוטיקה רק על ערש מוות, הכנסתי לגופי כדור שלוש פעמים ביום משך עשרה ימים, ומי יודע איזה נזק גרמתי לקיבה (בלי פרוביוטיקס שתפקידם לנסות להשיב את האיזון לכנו ולמתן את הרס הדופנות ע״י האנטיביוטיקה).

עשרה ימים שאחריהם מדי יום משכתי ומשכתי, אך הכאב נשאר וסירב להעלם. הלחץ מצד המשפחה היה כה גדול עד שבסוף הרמתי ידים, התקשרתי לאחד משלושת הרופאים בצוות השן של ארי, ונאמר לי שהם ישחילו אותי לצלום למחרת הבוקר. ראשית, עברתי תשאול טלפוני:  האם יש לי סימפטומים? לא, אני בבידוד מזה חודשים. האם הייתי במגע עם מישהו שיש לו את הסימפטומים? לא.  מישהו שחזר מחו״ל – באמת, כמעט אף אחד לא טס עכשיו. האם אני מרגיש טוב היום?  כן, למעט השן, העצב והלחי.

אח״כ הודיעו לי שיש אזור המתנה וירטואלי, שאסור לי להגיע עד שלא ישלחו לי טקסט. כשהגיע האות המיוחל, גיליתי שהכניסה הראשית של הבניין סגורה, למעלית נכנסתי לבד (לאחר הטיפול מנעתי משני אנשים בשתי קומות להכנס למעלית, שכן תא המעלית כה קטן) ובמסדרון ראיתי שלט ענק עם הוראות. הדלת היתה פתוחה. הורו לי לנקות את ידי באלכוג׳ל, ולידי נתחב עמוד עם אותן שאלות עליהן הייתי צריך לענות פעם נוספת ולחתום. ״הכל מחוטא, רק תמלא ותחתום.״ אלא שהדבר לא היה פשוט: המשקפיים התכסו כל שניה באדים, שכן הנשיפה דרך המסיכה גורמת לאויר החם להתנקז דרך המשקפיים. לגעת במסיכה או במשקפיים אני לא מעז, ובדרך לא דרך הצלחתי למלא את השאלון.

אקדח מד-חום הופיע מולי, והתוצאה נשמעה בקול מתכתי בחלל כולו: ״תשעים ושבע״ (מעלות פרנהייט). אין לי חום, הללויה! בינתיים עמד אחד מהצוות בצד השני של הדלת ממתין לפתוח אותה אם אין לי חום. הובהלתי מיד לחדר והצטוותי לשטוף את ידי (אחרי שהורדתי בזהירות את הכפפות). הורדת המסיכה, שטיפה שניה, ואז שטיפת הפה בנוזל כחול (לכך אין קשר לקו-ויד-19).

בפינת החדר מטהר אויר רפואי, והרופא שנכנס מספר לי את סטטיסטיקת טיהור האוויר. הם הזמינו כאלו לכל הקומה. לאחר כל פציינט הם מחטאים את החדר ומשתמשים ב״ערפל.״ איזה המצאות, איזו הוצאה אדירה.

היום היום הראשון שהם פתחו (למעט טיפולי חירום עד כה), ולכן הם בהרצה. אין טוב מקליינט כמוני, המקשה ודורש, שואל ומתענין.  לאחר שהרופא דפק על השיניים באזור הנגוע והודיע ״צילום,״ שאלתי אותו ״אולי זה למעלה?״ והוא כבר התייאש, שכן הוא היה צריך להוציא פטישון סטרילי חדש ולבדוק. ״טוב, אולי זה פשוט הכאב שנדד בעצבים מהחלק התחתון לחלק העליון", הסקתי.

הצילום הוכיח ללא צל של ספק שהאנטיביוטיקה וכל נסיונות הסרק שלי למשוך ולמשוך היו לא במקום. טיפול שורש (רופא שני מהצוות) וסתימה – גשר (רופא שלישי מהצוות). לכל אחד פרקטיקה משלו, כל אחד בחלק אחר של העיר, ולכל אחד נוהלים שונים לפתיחת העסק. הם רואים מעט מאד פציינטים, כך שצריך לתמרן, ואני רק בתחילת הדרך. הבעיה היא מעבר לשן, לחור ולטיפול השורש ולאלפי הדולרים שזה יעלה. מהיום אני בבידוד מוחלט, ואפילו הדלת חייבת להשאר סגורה, אך 14 הימים יתחילו רק אחרי שאסיים את כל הביקורים בכל המשרדים של כל הרופאים של צוות השן שלי!

״זה יעלה לך 875 דולר – 100 לצילום והשאר לקו-ויד-19״ אמר רופא השיניים בחיוך, אך לי לא היה זמן להתעכב. הייתי צריך להחליף כפפות, לשים מסיכה חדשה ומיהרתי החוצה ״אני אתקשר עם מספר כרטיס האשראי, תודה שראיתם אותי!״ העלות כולה היתה בדיחה, אך הנכונות שלי לשלם היתה רצינית לחלוטין. אחרי החזרה ומבצע ההטהרות לפני הבידוד, התקשרתי עם כרטיס אשראי בידי. ״אין חיוב עבור היום״ הודיע לי דינה.  ואני לתומי חשבתי שהם רוצים לשלם לי על בדיקת התהליכים ביומם הראשון של פתיחת העסק בעולם חדש, שלא ידענו כמותו בעבר. (אפילו אני שידוע כ״ג׳רמופוב״ – מפחד מחיידיקים, וירוסים ובקטריות – לא תיארתי בחלומותי הפרועים ביותר שיגיע היום כמו היום והעולם כולו יתנהג בשגרה כמוני ממש.)

ישב לו יהונתן בן מלכה פולארד משב 25 שנים בבידוד מוחלט, ואני מספיק מבוגר לדעת שאם ארצה, אצליח לשבת בבידוד שבועיים או שלושה.  זה לא נעים, זה משגע, זה גם גורם לפחד וליאוש ולהרגשה לא טובה, אך באמת, מה הורי יגידו, הם וחבריהם שניצלו בשואה מהגטאות ומחנות ההשמדה ומישיבה במחבוא משך חודשים ואפילו שנים?  

בצד הסיפור מוסר השכל.  כתוצאה מהצו להתרחק ולהשאר בבית, שהרוב לקח ברצינות תהומית, שכן דיני נפשות בידנו (וראינו בניו יורק, איטליה, ספרד ומקומות אחרים מה קורה כשמזלזלים בוירוס או לא נשמעים להוראות), הרבה מאד אנשים העדיפו לדחות ניתוחים או טיפולים ולא לראות רופא  כנדרש. מסתבר שהרבה מאד אנשים מתו לא מהוירוס כי אם ממחלות אחרות, בגלל הפחד ו/או אי היכולת לקבל טיפול רפואי נאות ולראות רופא בזמן.

כמובן שהדלקת של השן שלי, שמצאה לה פתח ולכן שוחרר הלחץ (בין היום הראשון של אדויל לעשרת הימים הבאים של אנטיביוטיקה), היתה ועודנה מסוכנת גם היא. הדלקת היתה יכולה לנדוד ולפגוע בעין או במוח. אסור לשחק, ואסור לדחות. גם אם אין ברירה ומסכנים את עצמכם ואת הסובבים אתכם בחשיפה לקו-ויד-19.  

צריך להיזהר, לעשות את המקסימום להגן על עצמך, לנקוט משנה זהירות בכל צעד וצעד, אך להגיע ללא דחיה לרופא או לטיפול!

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

חדשות ואקטואליה

נכשל בתפקידו

Published

on

אחרי שלא הצליח לפתור את בעיית ההומלסים בחוצות לוס אנג'לס, ממשיך ראש העיר אריק גרסטי לאמלל את תושבי העיר בהוראות דרקוניות * הגיע הזמן לשלוח אותו הביתה

מחלקת בריאות הציבור במחוז לוס אנג'לס דיווחה ביום שני האחרון על 12 מקרי מוות הקשורים לנגיף הקורונה. זהו המספר השני הנמוך ביותר של מקרי המוות המדווחים ביום אחד מאז שהפנדמיה החלה לפשוט כאש בשדות קוצי לוס אנג'לס, בחודש במרץ. כמו כן דווח על 1,047 מקרים חדשים ולמעלה מ- 46,000 תושבי המחוז הנגועים בווירוס, כמחצית מכל המקרים שפורסמו בקליפורניה.

מספרים מבהילים? לא ממש. בסך הכל  2,116 בני אדם במחוז לוס אנג'לס מתו מסיבוכים הקשורים ל- COVID-19 (המהווה יותר ממחצית ממקרי המוות הכוללים במדינה). המחוז בדק עד עכשיו כחצי מיליון איש, כאשר בערך 8% מהם נמצאו חיוביים לנגיף. במחלקת האשפוזים, אחד המדדים החשובים ביותר לדעת אם התפשטות הנגיף מאטה, נמשכה העקומה כלפי מטה כאשר 1,440 איש אושפזו בלוס אנג'לס. בשיא ההתפרצות בעיר ב- 29 באפריל אושפזו כמעט 2,000 איש. גורמי הבריאות במחוז יהיו ככל הנראה עסוקים השבוע.: מושל קליפורניה גאווין ניוסאם אישר בתחילת השבוע פתיחה מחדש של קניות קמעונאיות ומתן שירותי דת בבתי כנסת, כנסיות או מסגדים עם פחות 100 איש או עם קיבולת של 25%. כדי שההנחיות הללו ייכנסו לתוקף בלוס אנג'לס, יידרש אישור ממחלקת הבריאות במחוז.

אבל לוס אנג'לס עדיין סגורה ומסוגרת, וממש ללא סיבה טובה. תושבי לוס אנג'לס מגרדים את ראשם ותוהים מדוע אמריקה, כולל אפילו העיר ניו יורק, נפתחת מחדש בעוד לוס אנג'לס נותרה כמעט סגורה לחלוטין. ד"ר ברברה פרר, פקידת בריאות ציבורית שלא נבחרה, האחראית על חירותם של תושבי המחוז, הודיעה שהיא מצפה לפתיחה מחודשת נוספת רק ברביעי ביולי. ראש עיריית ניו יורק ביל די בלסיו (אימבציל לא קטן), אמר כי עירו נפתחת מחדש בתחילת יוני. משהו פה לא הגיוני.

בעוד ש-LA מכונה "מוקד ההתפרצות" של COVID-19 בקליפורניה, מספרם למעשה נמוך מאוד. שיעור התמותה בעיר ניו יורק מ- COVID-19 הוא 1 מ- 532. שיעור התמותה במחוז לוס אנג'לס הוא כמעט פי 10 פחות,  – מתוך 5,000.

קליפורניה הצליחה לעומת מניו יורק, ככל הנראה בגלל המניעה המוקדמת של הטיסות מסין. מזג האוויר כאן חם יותר והצפיפות פחותה בהרבה. בניו יורק אנשים מתגוררים בגורדי שחקים, משתמשים במעליות, הולכים ברחובות צפופים, נוסעים ברכבת התחתית הצפופה, וקונים וסועדים בחנויות ומסעדות צפופות. אנשים בלוס אנג'לס נוטים להתגורר בבתים או בבנייני דירות קטנים, נוהגים במכוניותיהם, ונוהגים לשמצה לא ללכת לשום מקום. יש בה פחות משליש מהצפיפות שבניו יורק.

עם זאת, הוראות השעה בלוס אנג'לס נותרו אולי הדרקוניות ביותר ביבשת. המחוז פתח לאחרונה סוף סוף את חופי הים, המחוז האחרון במדינה שעשה זאת. אבל, לשבת או לשכב על חוף מחוז, אפילו לבדך, אסור. אתה נדרש ללבוש מסיכה כשאתה על החוף (היזהר מקווי שיזוף מביכים), אך הצו מבהיר שמותר לך להסיר אותה לפני שאתה נכנס למים (ככל הנראה חכם). המחוז גם סוף סוף פתח את הפארקים ומסלולי ההליכה שהיו סגורים במשך חודשיים, בעוד העיר ניו יורק מעולם לא סגרה את הפארקים שלה.

ראש העיר אריק גרסטי הודיע בשבוע שעבר כי הוא מרחיב את "הפתיחה המחודשת" לחנויות לטיפוח חיות מחמד ושטיפות רכב. שיער חיות המחמד נראה כעת טוב; בני אדם, לא ממש. כנסיות נותרו עד השבוע חסומות, ואילו חנויות ליקר ומריחואנה נחשבו "חיוניות" ומעולם לא היו סגורות. במקביל, הוא הודיע כי ההגבלות יישארו במקום עד שתמצא "תרופה". מומחים מזהירים כי ככל הנראה זה ייקח יותר משנה. בינתיים, התושבים ממשיכים לסבול תחת שלטונו של גרסטי ונציגת מחלקת הבריאות שלא נבחרה.

בכלי התקשורת הלאומית זיהו סוף סוף את מה שרבים בלוס אנג'לס, (חוץ מרוב הכלבלבים הכנועים בתקשורת המקומית) לוחשים זה מכבר: ראש עיריית לוס אנג'לס, אריק גרסטי, הוא יצור פוליטי מזיק ומדכא, הנאבק מדי יום להשיג כוח ותשומת לב כדי לספק את התשוקות המוזרות שלו ולא לעשות את מה שהוא נשכר לעשות: לשלוט בהגינות, בשקיפות ובכנות. 

בשבוע שעבר, הפרשן הפוליטי טאקר קרלסון עשה זאת בתוכנית הערב הפופלרית שלו ב"פוקס ניוז". "אריק גרסטי הוא מגלומני ונוירוטי", קבע קארלסון וחשף בצורה מבריקה כיצד גרסטי כפה על כללי התנהגות מגוחכים ב-22 המיילים של חופי דרום קליפורניה: בלי שמץ של ראיות מדעיות, מדוע איננו יכולים לשכב על חול יבש, אך זה בסדר שנצעד בחול רטוב? הוא טוען כי החלטותיו מבוססות על הקשבה המדענים ואנשי המקצוע הרפואי, למרות שלד"ר ברברה פרר, מנהלת המחלקה לבריאות הציבור במחוז לוס אנג'לס, אין תואר רפואי, או לכל מסלול לימודים הקרוב אליו.

גרסטי הוא פוליטיקאי צבוע במיוחד. כך, במצעד האליפות של הקינגס בלוס אנג'לס הוא נתפס עם בקבוק בירה ביד, ואמר "יש שני חוקים בפוליטיקה. הם אומרים 'לעולם אל תצטלמו אי פעם עם משקה ביד, ואף פעם אל תישבע על כך', אבל זה יום גדול ומזוין!" הכישלון המחפיר שלו בפיתרון בעיית ההומלסים מזדקר ומתעצם בעת משבר הקורונה, עד שרבים וטובים (כולל אני) אומרים די! השבוע חתמתי על עצומה להדחתו  (recall Garseti) באתר change.com

החשיפה של טאקר קרלסון רלוונטית לא פחות מכיוון שהמגלומניה הנוירוטית של גרסטי פוגעת עכשיו בכל אחד מאיתנו, ומיליונים רבים מעבר לעיר שהוא אמור להוביל, מכיוון שהוא מופיע בטלוויזיה כל יום ויום כדי להסביר למה אנחנו, וגם אלה שמחוץ לעיר, מנועים מלחזור ולחיות את חיינו  על סמך גחמותיו. המדיניות שלו אינה מנומקת, מהורהרת. קארלסון: "זהו ביטויו של אוטוקרט שהחליט שהוא חייב להיראות קשוח בכך שהוא עושה משהו, או שהוא לא ייבחר לנשיא, מה שהייתה תמיד המטרה העיקרית של אריק גרסטי. זה מפחיד אם אתה חושב מה זה אומר. המשמעות היא שהעיר השנייה בגודלה של אמריקה נפלה תחת שליטה מוחלטת של מגלומנית נוירוטית שמפוחדת מחול יבש. הפוביות האישיות של אריק גרסטי הינן חוקיות כיום בלוס אנג'לס. זה גורם לך לחשוב על ימיו האחרונים של ניקולאי צ'אושסקו ברומניה, כשהוא מתלהם על נתיניו מהבמה ומטיל את האובססיות המוזרות שלו על האוכלוסייה חסרת האונים".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות