טיול שנתי - שבוע ישראלי
Connect with us

ארה"ב-ישראל

טיול שנתי

Published

on

12 תלמידי כיתה ו' מבית הספר המשתלה"בצפון תל אביב הגיעו ללוס אנג'לס במשלחת חילופי סטודנטים עם וואלי בית שלום ובילו כמעט יום שלם בעיר היקרה והיוקרתית בעולם

חילופי תלמידים תל אביב ולוס אנג׳לס: הקבוצה עם המורים מהארץ ומכאן מגיעה לבניין עירית בורלי הילס

מאת: ארי בוסל

ההתרגשות אחזה בי עוד הרבה לפני הביקור. פרפרים ריצדו בבטני בלילה, כך שהתעוררתי ולא יכולתי להמשיך לישון, וכבר בבוקר מוקדם יצאתי למשרד, וכשהגעתי הבנתי שיצאתי בלי הארנק. זור נפש מוחלט, והכל סימן להתרגשותי הרבה.

עברו עשורים מאז השתתפתי בטיול שנתי – והנה אני מקבל את פניהם של תלמידי כיתה ו׳ – שכבה שלמה מבית הספר היהודי הקשור לבית הכנסת הקונסרבטיבי הגדול ביותר בואלי.

במסגרת שיתוף פעולה בין לוס אנג׳לס לבין תל אביב ובחסות הפדרציה היהודית של לוס אנג׳לס רבתי מתנהלים חילופי סטודנטים. 12 תלמידים מבית ספר ״המשתלה״ בצפון תל אביב הגיעו לכאן לעשרה ימים מהלך חג החנוכה, וכ-15 תלמידים מביה״ס היהודי ״וואלי בית שלום״ באנסינו יסעו ארצה בעוד כשלושה חודשים.

תלמידים מתארחים אצל משפחות מארחות, ויחד אתם גם שלוש מורות מתלוות מהארץ.

לפני שלושה עשורים בדיוק אביה של אחת התלמידות ואני עשינו את קורס הקצינים ביחד ואח״כ שירתנו שנינו באותו אגף של המטכ״ל. והנה, אוריאנה היא אחת מ-12 התלמידים שהגיעו ללוס אנג׳לס.טוב שירד גשם, דבר שהוא כה נדיר בלוס אנג׳לס, שאנחנו פשוט לא יודעים איך להתמודד איתו. התנועה פוסקת מלנוע, תאונות דרכים נערמות זו על זו למכביר, ואנחנו פשוט מאבדים את העשתונות: קצת גשם, קצת רוח, אולי אפילו קר טיפ-טיפה. במילה: אוי, הברוך!

התוכנית לקבוצה המבקרת יחד עם המארחת, 38 תלמידים ואתם שישה מורים, גדושה לעייפה. אך דווקא לבוקר זה, חייבים לשנות – הצפי הוא ל-85% אחוזי גשם.

״אני ראש העיר, ג'וליאן גולד"

יצא, לגמרי במקרה, שהתקשר מישהו ואמר שפעם לפני שנים הוא הוזמן לדבר לפני כל תלמידי כיתה ה׳, ועתה בת של חבר נמצאת כאן והוא רוצה להזמין את הילדים כולם לביקור בעירו. כמובן שאת העבר איש לא זכר, ובהווה חייבים לבדוק, מי אותו אדם, שכן ביטחון שדה קיים, וגם צריך לברר מה הוא מציע, כי הילדים זכאים וראויים וגם ההורים מצפים לניסים של ממש, קבלת פנים ראויה לשמה.

מתברר שכל הבדיקות נערכו, כי אני אחד מה״וותיקים,״ וקל היה לשאול ולקבל תשובה במקום, אך מה בדיוק מצפה לקבוצה – סוד מוחלט בהחלט, איש לא ידע! ניחא, באשר אבדנו אבדנו, ורק חובה שיהיה מענה על דבר אחד: הביקור חייב להערך בפנים, שכן גשם אמור לרדת, ב-85% ודאות!

כשהאוטובוס התקרב לבנין עיריית בורלי הילס, זה עם הכיפה שבראשה כתר זהב, ארי כבר עמד בחוץ לקבל את פני הבאים. הדלתות בצד הבניין, אלו שהיוו את הכניסה הראשית עת הבניין נפתח, לפני כמאה שנים, אך נעולות תמיד בשל שיקולי בטחון, פתוחות, ועומדת בכל צד מנהלת ראשית.

נכנסנו ישר לאולם המועצה, שם יושבים להם על במה מוגבהת בישיבות פתוחות ומשודרות בטלויזיה חמשת חברי המועצה הנבחרים, כשלצידם מנהל העיר, מזכיר העיר ועורך דינה. חמישה חברי מועצה שנבחרים לקדנציה של ארבע שנים. ביניהם הם בוחרים באחד שיהיה ראש העיר למשך שנה. הבחירה נעשת לפי מספר הקולות שאותו נבחר קיבל, ולפי מקומו בתור. רוטציה פשוטה. איך כך הדבר בערים אחרות. בלוס אנג׳לס, לדוגמא, ראש העיר נבחר בנפרד מחברי המועצה.)

יצא שכל חברי המועצה הנוכחיים, כמו גם שאר נבחרי הציבור בבוורלי הילס – עיר קטנה המונה 35,000 אנשים הם יהודים.

הנה נכנס אדם מכובד, שנראה כמו רופא, עם עניבה מיוחדת לחג החנוכה) ואומר: ״ברוכים הבאים לעירי, אני ראש העיר, ג׳וליאן גולד.״ הילדים נרגשים. אחד מהם מכיר את ד״ר גולד ראש העיר מהוריו, אך האחרים לא היו אף פעם בבניין המועצה ולא נפגשו עם ראש העיר.

קם ראש התלמידים, נשיא השכבה, ולוחץ את ידו של ראש העיר בעוד הוא מעניק לו שקית עם מתנות מבית הספר. ראש העיר מספר לתלמידים מקצת על ההיסטוריה של העיר, כמו גם של האולם בו הם נמצאים, על ה״משכורת״ הגבוהה שכל חבר מועצה מקבל (תשלום סימלי חודשי של כ-800 דולר), כמו גם על ההתנהלות בשגרה עם הבוחרים. ״רבים מביעים דעה, לכאן ולכאן, כולל גם על הלבוש שלנו,״ אומר ראש העיר, ״אך בפעם הראשונה בחיי מישהו העיר על הכיפה אותה לבשתי לפני מספר ימים כשקיבלתי את פניה של שרת המשפטים של מדינת ישראל לבוורלי הילס.״ (הארוע היה בבית כנסת אורתודוקסי, כך שד״ר גולד חבש כיפה.)

״ארי,״ הוא ציין, כשהוא פונה אלי – והמבטים כולם מוסטים לעברי – ״טרח והודיע לאשתי ולי שבפעם הבאה כשאני מצטלם, והתמונה מככבת דרך העולם כולו, כדאי אולי לבחור כיפה אחרת!״

התלמידים פורצים בצחוק, ואוריאנה, שהיתה מוכנה לכך, קמה כשהיא מייצגת את התלמידים מהארץ, ומעניקה לראש העיר כיפה כחולה-שזורה-בלבן, מתנתם לשימוש עתידי!

ארי מספר על ראש העיר וחבריו למועצה שפרסמו החלטה המכנה את הפעילות של אר בי אן בי אנטישמיות לשמה וקוראת לאנשים של מצפון לפעול נגדה. (החברה כזכור הסירה כ-200 יחידות דיור מהרשומות שלה, כשהיא עושה זאת ״בלב כבד ולאחר שיקולים רבים״ שכן אותן יחידות נמצאות ביהודה ושומרון, אזור ״בעיתי״ לטעמם. בעיתי מאד, רק האזור הזה בעולם כולו, שכן בכל מקום אחר שוררים שקט ושלווה, בטחון ושלום.) אותה החלטה גרמה להדים נרחבים בעולם כולו, ושימשה בתור דוגמא להתייצבות בודדים למחאה כשהדבר כה נחוץ ונדרש.

סיפר ד״ר גולד, ראש העיר: ״הייתי אני שחתמתי בשם חברי ובשמי, בשם העיר כולה, על מזכר הבנה עם מדינת ישראל כשדיויד סיגל – הנציג הבכיר ביותר של מדינת ישראל בחוף המערבי בזמנו – שירת כקונסול הכללי של מדינת ישראל כאן. מאז ניסינו לתת חיים למזכר ההבנה, והנה אתם דוגמא מעולה לשיתוף פעולה! אנחנו עיר-תאומה של הרצליה. בעוד שלושה חודשים אני אמור להיות בישראל עם משלחת מהעיר. היינו אמורים לסיים את כל ההכנות, אך אצלכם בארץ) חשבו שיהיו בחירות, ואי הודאות מנעה סיכומים סופיים.״

״ברוכים הבאים וחג חנוכה שמח לכם! אני מקווה שתהנו בביקור. מכאן אתם ממשיכים למשטרה ולמכבי שלנו, שתי מחלקות מהטובות ביותר ב רה״ב״.

12 התלמידים מהארץ מעניקים כיפה לראש העיר בורלי הילס, ד״ר ג׳וליאן גולד

ביקור במערכת עיתון

עמדתי וחיככתי ידי: עכשיו התלמידים יחליטו בעצמםמי טוב יותר: מכבי האש או המשטרה! תחרות רבת שנים, עתיקה כעיר עצמה העיר נוסדה בשנת 1914 ואמנם הדעות חלוקות, אך כולם מסכימים מכבי אש, משטרה ובתי הספר הם שלושת עמודי התווך של העיר בורלי הילס!

אחרי הסיור בעיריית בוורלי ה לס חצינו את הכביש למשרדי העתון המקומי מספר אחת בעיר. שלושה מקומונים שבועיים, ״חינמונים״ בעגה הישראלית. שניים מהם מחולקים לכל הבתים והדירות בעיר. כל אחד בעיר משתוקק לקחת את העתון לידיו ולראות האם תמונתה מופיעה, האם הוא מוזכר. ככל שהאנשים עשירים ומפורסמים יותר, כך חשוב להם להופיע ברבים, והעתונים המקומיים משרתים מטרה זו.

כך גם רב-שיח מתנהל על גבי דפי העתון, בחלק שנקרא ״מכתבים למערכת.״ קורה לעיתים תכופות שאנשים מתנגחים זה בזה, אבל בצורה ״תרבותית״ פחות או יותר.דם ניגר בין השורות, והקוראים מתמוגגים.

אלא שכששאלנו אם הילדים יודעים מה הוא ״עיתון חדשות,״ הישראלים ידעו יותר מעמיתיהם, שכן בארץ מחולקים עתונים-חינם והם נקראים בעמידה ברכבת או בכל הזדמנות של מספר דקות – סבלנות ליותר אין) ונזרקים מיד אחר כך.

״היכן הוריכם ואתם מקבלים את החדשות, אם כן,״ שאלנו, והתשובה היתה ״מהטלוויזי".

כך או אחרת, עתיונ ם מקומיים או בעלי תפוצה כללארצית) הם ינוזאור שהולך ונכחד, אך לא הרגשנושביקרנו במוזיאון. נהפוך הוא, יצאנו לצלום קבוצתי,הכרנו כלב שמערכת העתון היא ביתו ואפילו ניסו לכבד אותנו בגרנולה בר שהמארחים בדקו מראש שהם כשרים למהדרין כמו גם בבייגלה ובקבוקי מים, אך המורות מיד אסרו אלרגיות ושאר סכנות אורבות, כך שעדיף לא להסתכן. משעמם ודאי לא היה. גשם והתנועה לא זזה, אך כשלאוטובוס עלינו ומשם סרבנו לרדת. עברנו דרך ציורי הקיר של ההיסטוריה של לוס אנג׳לס היהודית מאז היווסדה ב-1850 היו בעיר המלאכים יהודים ושמנו לב במיוחד לפנאל שמראה נוער יהודי צועד במחאה, נושא כרזות  ״אנחנו מדברים רק על החיים.״ ראו, ציורי הקיר הדרומי של קנטור דלי בשדרות פיירפקס קיימים משנת 1984( אז וכבר גם שלו ים שנה לפני כן עת צעדו היהודים עם ד״ר מרטין לותר קינג גוניור), קידמנו את החיים. איזה הבדל אדיר ביננו לבין אויבינו.  חבל רק שהעולם לא זוכר, לא יודע ומסרב להפנים זאת.

הווה הולך ונעלם

בצומת הבא פסל של ראול וולנברג,  והמענין  הוא שהילדים מזהים את שמו. ילד אחד פנה לחבריו ואמר ״ראיתי את ׳רשימת שינדלר,׳ זה סרט קשה.״ סיפרתי על וולנברג, על אותו פסל שאיש לא יודע מה הוא ואיש לא טורח לעצור ולהצדיע, ועל הניצולים שחתמו בלוח המתכת ״הוא הציל את האמונה שלנו באנושות.״

קצת היסטוריה, קצת הווה הולך ונעלם, תחרות בין המשטרה ומכבי האש של בוורלי הילס, הפסקת עשר מאוחרת והפסקת צהרים מוקדמת, כשירדתי מהאוטובוס הייתי ללא טיפת כוח, הכל אזל, אבל הרגשה עילאית!

תלמידי כיתות ו׳ היוו שכבה שלמה בבית ספר יהודי, ששייך לבית כנסת שהיה הגדול ביותר באזור ופעם מנה אלפי אנשים, עכשיו רק מאות. מספר התלמידים כולם בשכבה כמספר כיתה או שתי כיתות בארץ.

חינוך יהודי יקר מאד, והיהודים האמריקאים מתרחקים מהדת (וגם מקשר עם ישראל).

פועל יוצא של שתי תופעות אלו, שהנוער,כשהוא מגיע לאוניברסיאות, אינו מוכן , למתקפות נגדו, נגד ישראל ונגד היהודים, וכך הוא מתחבא, מנסה להסיר כל סממן יהודי ולהתנתק מכל קשר נראה לעין או מופנם עם ישראל והיהדות.

ישראל היא דבר כל כך רע שעדיף וצריך להתרחק ממנה ככל האפשר, כמו ממצורע, וכך גם בטוח יותר, כי שונאים את היהודים ואת ישראל. כך באוניברסיטאות בארה״ב, ובכדי להילחם חייבים להתחיל בחינוך נכון בגיל צעיר ביותר. ברחבי ארה״ב 160 פדרציות יהודיות. מדוע החינוך היהודי צריך להיות יקר כל כך? מדוע הוא לא מסובסד?

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

ארה"ב-ישראל

רוברט קראפט – חתן פרס בראשית לשנת2019

Published

on

איש העסקים והפילנתרופ והבעלים של קבוצת הפוטבול הניו אינגלנד פטריוטס, נבחר בשל מחויבתו למאבק באנטישמיות והקשר ההדוק עם ישראל

רוברט קראפט. פוטבול וכדורגל, חינוך ובריאות

קרן פרס בראשית הודיעה כי חתן פרס בראשית השישי ל-2019 הוא איש העסקים והפילנתרופ היהודי-אמריקאי, רוברט קראפט, הבעלים של קבוצת הניו אינגלנד פטריוטס (NFL). קראפט נבחר בשל מחויבותו למאבק באנטישמיות, הקשר ההדוק שלו לשורשיו היהודיים ולמדינת ישראל, ותרומותיו הרבות בתחומי הבריאות, ההשכלה והספורט. הפרס יוענק לו בטקס שיתקיים בירושלים ביוני 2019. כחלק מתהליך הזכייה יעניק קרפאט את כספי הזכייה של הפרס, מיליון דולר, לטובת נושא פילנתרופי שעומד על סדר היום של הקהילה היהודית העולמית כולה – התמודדות ומיגור תופעות אנטישמיות ברחבי העולם.

קראפט ייסד יוזמות ותוכניות ביקור בישראל לחיזוק ועידוד הקשר בין יהודים צעירים אמריקאים למדינת ישראל ולזהותם היהודית, בצד תרומה לקידום תוכניות חינוך ומחקר עם מוזיאון השואה בארה"ב. לאורך השנים תרם קראפט למעלה מ-400 מיליון דולר למגוון יוזמות בתחום החינוך והבריאות.

כאמור, קראפט הוא יו"ר ומנכ"ל קבוצת קראפט, והבעלים של קבוצת הפוטבול ניו איגנלנד פטריוטס, אחת הקבוצות המצליחות בליגת הפוטבול האמריקאית (ה -NFL), והוא חתן פרס בראשית הראשון שמגיע מתחום הספורט. קבוצת הכדורגל שבבעלותו The New -England Revolution תארח את מועדון הכדורגל צ'לסי למשחק ידידותי במאי הקרוב, כשכל ההכנסות, כמו גם תוספת נוספת של מיליון דולר מקראפט, יוקדשו למאבק באנטישמיות.

פרס בראשית מעלה על נס אנשים בהתאם לערכים שהם פועלים לפיהם וההישגים שלהם. זוכי הפרס בוחרים מדי שנה רעיון פילנתרופי בעל משמעות אישית שחשובה להם ומעבירים בהתאמה מענקים לארגונים הפועלים בתחום. בחמש השנים האחרונות זוכי קרן פרס בראשית ושותפיה השקיעו מעל ל-11 מיליון דולר ביוזמות פילנתרופיות מגוונות, כגון העצמת נשים, קידום שוויון הזדמנויות ומיגור תופעת האלימות כנגדן (רות ביידר-גינזבורג), תמיכה ביזמות חברתית (מייקל בלומברג), שילוב "משפחות-מעורבות" בקרב הקהילה היהודית (מייקל דגלאס), שילוב אנשים בעלי מוגבלויות בלימודי מוסיקה ותרבות ברחבי ישראל והעולם (יצחק פרלמן), ומתן סיוע להתמודדות עם משבר הפליטים העולמי (אניש קאפור).

עם זאת, זכורה השערורייה סביב הפרס שעוררה נטלי פורטמן בשנה שעברה. השחקנית הודיעה כי לא תגיע לטקס פרס בראשית, בשל האירועים האחרונים בארץ, שלטענתה "הטרידו אותה באופן קיצוני וגרמו לה לאי נוחות לקחת חלק בכל אירוע פומבי בישראל". הצהרתה גררה את ביטולו של הטקס, שעמד להתקיים ביוני שנה שעברה, ואת ביטול הפרס עבורה.

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

נינט טייב תככב בסרט אינדי על טבח בבית ספר בסן דייגו

Published

on

השחקנית הישראלית תשתתף בסרט "Tell Me Why I Don't Like Mondays", ששואב השראה ממקרה אמיתי מ–1979

נינט טייב. תפקיד ראשון בהפקה אמריקאית

נינט טייב לוהקה לסרט אמריקאי עצמאי בשם "Tell  בבימויו של "Me Why I Don't Like Mondays מרקוס תומפסון, שגם השתתף בכתיבת התסריט. עלילת הסרט שאבה השראה מפרשת הטבח בבית ספר אמריקאי בסן דייגו בשנת 1979 שביצעה ברנדה אן ספנסר, נערה אמריקאית בת 16 מבית הרוס. כשספנסר נשאלה מדוע ביצעה את הפשע הנורא, שבו נהרגו שני בני אדם ונפצעו עוד שמונה, ענתה: "אני לא אוהבת את ימי שני".

טייב, שזה תפקיד ראשון עבורה בסרט אמריקאי, תגלם בו את ג'ני, בת הזוג של אבי הגיבורה. את הדמות הראשית בסרט תגלם מדליין ארתור שהשתתפה בעבר בקומדיה הרומנטית "לכל הנערים שאהבתי" של נטפליקס. אחד ממפיקי הסרט הוא הישראלי עדי כהן, שהפיק בעבר סרטים ישראליים דוגמת "שבלולים בגשם" ואמריקאיים כמו "סנודן" עם ג'וזף גורדון לויט, ו"תוצרת אמריקה" בכיכובו של טום קרוז.

שמו של הסרט לקוח מהלהיט "I Don't Like Mondays" של להקת "The Boomtown Rats" מיוני 1979, שעוסק בטבח בסן דייגו. טייב, שעברה ללוס אנג'לס לפני מספר שנים כדי לקדם את הקריירה המוזיקלית שלה יחד עם בעלה, הגיטריסט והמפיק המוזיקלי יוסי מזרחי, גילמה מספר תפקידים בעבר בקולנוע ובטלוויזיה. היא כיכבה בסדרה "השיר שלנו" וגילמה תפקיד מרכזי בסרטו של דני לרנר, "קירות". בהמשך שיחקה בסדרה "זגורי אימפריה" של "הוט" ובסדרת הדרמה של "קשת", "בשבילה גיבורים עפים", שם גילמה את תפקידה של יעלי, אשה צעירה שנעלמה במעבה הג'ונגלים של קולומביה.

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

מה אמרה יעל הג'ינג'ית לפלסידו דומינגו

Published

on

דברים לזיכרה של ברברה ירוסלבסקי, רעייתו של זאב, הפוליטיקאי היהודי הידוע ביותר בלוס אנג'לס, שהלכה לעולמה בגיל 71

מימין: אלה פרומקין, ברברה (יעל) ירוסלבסקי וארי בוסל

״אם הייתי יודע שכל כך הרבה אנשים יגיעו, הרי הייתי מקדים מספר ימים״ אמר המנוח בהרהור, כשראה את ההמונים שהגיעו להלוויתו.

מכל ההלוויות בהן השתתפתי, זו היתה המרשימה ביותר מבחינת מספר האנשים והכוח הגלום בידם. שעה לפני השעה היעודה אנשים הלכו מרחק רחובות מספר, כשהם לבושים בחליפות כהות. כשהאולם התמלא בכאלף אנשים, והרב הראשי ביקש שהקהל יחזור על פרקי התהילים שקרא באנגלית, נלקחתי למקום וזמן אחרים, מקהלת גברים שקולם כמו קול תופים, הלמות צונמי מתקרב או רעידת אדמה שהרעידה את הסיפים. מארש המוות, רעש של צבא גדול גדול, כשהנוכחים ולם מלווים את המנוחה בדרכה האחרונה.

יזו עוצמה, איזה כוח! לא היה זה מסע אבל כי אם מסע שעיקרו תחילה, שכן יעל הג׳ינג׳ית עד מהרה תעשה סדר שם למעלה, ותכוון את הפעילות קדימה.

מעצורים אף פעם לא היו לה. כשהיא ובעלה הגיעו לזלצבורג, אוסטריה, להיפגש עם תורם פוטנציאלי לאולם דיסני בדאון טאון לוס אנג׳לס, הם הוזמנו לפתיחה של עונת האופרה. למרות עייפותם הרבה הם נענו בשמחה, רק שציפתה להם הפתעה: זו היתה אופרה בת חמש שעות וחצי של ווגנר. כשהסתיימה ההופעה, הם הוזמנו לחדריו של הסולן הראשי, ושם פלסידו דומינגו לא הסתיר את עייפות הרגע: ״אינכם יודעים עד כמה קשה לשיר משך חמש שעות וחצי״ הוא אמר, וברברה ענתה, ״ואתה ודאי לא יודע מה פרוש לשבת ולהאזין משך חמש שעות וחצי!״ בעלה חשב שהוא קובר את עצמו בו במקום מבושה, ושאיש לא ירצה לראותו מאותו רגע, אך פלסידו דומינגו, כך הם סיפרו, קיבל את דבריה בבת צחוק ומאז הם נהיו חברים.

יעל היא בכלל ברברה, וברברה היתה מאגר אדיר של כח ועוצמה, הן בשל העובדה שהיתה ״אשתו של״ והן בזכות עצמה. משך 47 שנים – עד יום מותה לפני שבוע בגיל 71 – היתה נשואה לבחיר לבה, היום הפוליטיקאי היהודי הידוע ביותר בלוס אנג׳לס, זאב ירוזלבסקי דובר עברית). בשנות ה-70, עת למדו ב-UCLA, זאב ירוזלבסקי חבר לסיי פרומקין, מראשי הקהילה הרוסית-יהודית בלוס אנג׳לס וביחד הם נילחמו ל״שלח את עמי״ מכבלי המשטר הסוביטי. מאז הוא מילא את כל תפקידי נבחר ציבור בלוס אנג׳לס רבתי, ומשפרש מהחיים הציבוריים הוא מבלה את עתותיו ב-UCLA.

פוליטיקאים זוכרים להדר וכבוד מיוחדים. כך כאן, כך גם בארץ, שם כה רבים משתוקקים שפוליטיקאים יגיעו לחתונת ילדיהם, למימונה או לכל חגיגה אחרת, כאילו הדבר מסב כבוד מיוחד. איני יודע מדוע אנו רוחשים כבוד ויקר לפוליטיקאים, למעט העובדה שהם חולשים על תקציבים ענקיים (הכל כספי מיסים שהוטלו עלינו) ובכוחם לאמלל את חיינו או לעשותם קלים יותר – הכל ביחס ישיר למעורבותם. האם הפוליטיקאים אנשים טובים יותר, האם הם בכלל ראויים לתשומת הלב שלנו? רובנו הלא לא טורחים בכלל ללכת ולהצביע, אך כשמגיע הזמן להתלונן, כולנו יודעים איך לנהל ולבצע יותר טוב מהם.

כשראש ממשלת ישראל הגיע ללוס אנג׳לס – דבר שאינו מה בכך, אולי בגלל הריחוק הגאוגרפי – לאחר שנתיים עבודה מאומצת של הכנת הביקור, היו מספר קבלות פנים לכבודו. באחת מהן, ב-7:30 בבוקר במרכז שמעון ויזנטל, ישבנו ברברה ואני בשורה די עליונה והסתכלנו על האולם הריק. המארגנים ביקשו שכל הנוכחים יתקדמו לשורות הקדמיות, כך שיווצר רושם שהמקום לא ריק ועלוב.

כאבתי עד מאד. מספר הפעמים שראש ממשלת ישראל ביקר בעיר המלאכים מאז קום המדינה הוא כה זעום, וביקור כזה הוא כה חשוב בשל השנאה ההולכת ומתגברת נגדנו, שפשוט לא הבנתי איך יתכן שיש ולו מקום בודד ריק באולם. ברברה, כמוני, היתה נרגשת ומרוגזת. ״בושה! שמישהו יגש ויביא את הילדים מבית הספר הסמוך (חלק מאותו קומפלקס)". כך יזכו הם לראות ולשמוע את ראש ממשלת היהודים, וראש הממשלה יזכה בקבלת פנים הראויה למעמדו – ראש וראשון הוא לכל היהודים בעולם!

יחי ההבדל הקטן – אותי פוטרים כ״עושה צרות ראשי,״ בעוד לברברה חייבים להתייחס בכובד ראש; כאמור בשל היותה גברת ירוסלבסקי מחד וברברה (ירוסלבסקי) מאידך.

הקשר בינינו הלך והתהדק עם השנים, והיה זה דבר מוזר ביותר, שכן ברברה היתה דמוקרטית ואני רפובליקני, אך כה רב היה המשותף בינינו, והעיקר – מדינת ישראל וגורל העם היהודי כמו גם הדאגה לזולת, לאחינו ואחיותנו. בבית הכנסת הרפורמי ״טמפל ישראל של הוליווד״ מצאו לנכון לציין שבין אלף הנוכחים גם רפובליקני או שניים או גוואלד, אסון של ממש, איך מעז רפובליקני להראות פניו!), ואני בגאווה רבה הודעתי, כן, אכן, זה אני; חברים טובים היינו!

וכשיצאנו לארוחת צהרים, שם התהפכו היוצרות, וברברה היתה הדמוקרטית היחידה בין שמרנים-קונסרבטיבים, עדיין הרגשנו שאנחנו אחד ולא שניים נפרדים, ממש כדברי הנביא יחזקאל: ״וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך … ועשיתם לעץ אחד, והיו אחד בידי.״ (ל״ז:17, 19).

חברים נמדדים לא רק בזמנים טובים ונהדרים, כי אם גם ובעיקר בשעת צרה וצוקה, כשכל שאר האנשים עסוקים בבעיותיהם-הם אך חבריך נמצאים לצדך. כך היה, לדוגמא, משך ששת השבועות בהם ברברה נלחמה על חייה לאחר שנעקצה ע״י יתוש שהעביר לה את וירוס הנילוס המערבי. כך גם היה כשברברה שלחה אותי לודא שאביה של חברתה (באמצע שנות התשעים לחייו) לא יושב בדד בשבת כי אם מצטרף אלינו מדי שבת בשבתו לבית הכנסת. וכך היה כשהתקשרתי לברברה ואמרתי ״אלה הזמינה שנבוא ביום שני בבוקר.״

היא לא שאלה ״למה״ ו״בשביל מה״ כי אם ״באיזו שעה״ ו״לאן להגיע". היה זה מובן מאליו.

ברברה היתה ידועה בשם ״יעל״ בקרב משפחתה בארץ, אך בשבילי היא היתה ״ברברה הג׳ינג׳ית״ – שאמרה את שעל לבה ולא הסתירה, התחברה עם אנשים שהעריכה ונמנעה מקרבתם של אנשים אותם לא סבלה.

אמר בעלה נכון: ככל שהיא ניצלה את רוחב הפס שניתן לה, כך הפס הלך והתרחב, מעשה נס של ממש, כאילו דאג הקב״ה בעצמו ששליחתו עלי אדמה לא תחסר כל כלי עזר לו תזדקק. וכך, כשאלף אנשים ליוו אותה בדרכה האחרונה, יכולים אתם להבין שהרעש לא היה מארש אבל כי אם קבלת פנים של בן חוזר שם למעלה, בת אהובה שהגיע זמנה לחזור ולהיות קרובה יותר לאבינו שבשמים.

שם מחכה לה עבודה רבה, שכן כל אותו חיל גדול מאד מאד שהופיע להלוויתה, כל בית ישראל המה, עצמות יבשות הם, וגם גידים ובשר ועור, אך רוח אין בהם, רוח שצריך שתבוא מארבע רוחות ״ופחי בהרוגים האלה ויחיו״ (שם: 9) רק שהמעבר מהשליחות עלי אדמות לחזרה לקרבת הקב״ה ניתקה ממני את הקשר לברברה, ללא כל הכנה מוקדמת, ללא שהות להפרד. ברברה, שתמיד היתה מיעצת ומכוונת ומעודדת ומנחמת ועוזרת, עזבה למשימתה הבאה, ועתה נותרתי אני רק עם הזכרון והכאב, החסר העצום ותחושת הבדידות המכה בי פעם אחר פעם מאז שנודע לי שברברה כבר איננה אתנו.

צבא של מטה וצבא של מעלה. אני אמשיך להיות ״עושה הצרות״ כאן עלי אדמות, ועכשיו ברברה-הג׳ינג׳ית לא תחדל לעשות את אותו הדבר בדיוק שם למעלה. משעמם בטוח לא יהיה, ועשיה ברוכה תהיה למכביר.

המשך לקרוא

אירועים קרובים

ינו
18
ו
17:57 השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב!!
ינו 18 @ 17:57 – 18:57
השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב" מזמינה אותכם לארוחת שבת באווירה ישראלית עם מלא יהודים מכל רחבי העולם. שירים, הכרויות, הפתעות ועוד. מוזמנים לבדוק בדף הפייסבוק השבת אצל יניב, או ליצור קשר בטל': 877-969-1932. שבת שלום!
ינו
19
ש
20:00 נסרין קדרי איתי לוי על במה אחת @ Wilshire Ebell Theater
נסרין קדרי איתי לוי על במה אחת @ Wilshire Ebell Theater
ינו 19 @ 20:00 – 21:00
נסרין קדרי איתי לוי על במה אחת @ Wilshire Ebell Theater
פואד עובדיה מציג: מופע ענק – שני כוכבים על במה אחת! נסרין קדרי ואיתי לוי יופיעו לראשונה באמריקה, במוצ"ש, 8:00 בערב, ב-19 בינואר 2019, באולמי ווילשר איבל תיאטר בלוס אנג'לס. למידע נוסף ורכישת כרטיסים: 818-919-1170,[...]
ינו
20
א
9:30 mommy and me fitness
mommy and me fitness
ינו 20 @ 9:30 – 10:30
פעילות קשת לילדים בגילאי 2-5 סיפורים ושירים בעברית. אורח מיוחד: השחקן והזמר מייק ברושטיין חוג אומנות ממיחזור לילדים. גילאי 6 ומעלה 8:15-9:15 בערב – חוג לריקודים סלוניים
ינו
24
ה
20:00 Shiri Maimon!! @ Wilshire Ebell Theater
Shiri Maimon!! @ Wilshire Ebell Theater
ינו 24 @ 20:00 – 21:00
Shiri Maimon!! @ Wilshire Ebell Theater
SAVE THE DATE Shiri Maimon January 19 – New York January 20 – Boston January 22 – Miami January 24 – Los Angeles January 25 – Palo Alto January 27 – San Diego Superstar Shiri[...]

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות