רשמי טיול חובבי האופנועים העבריים בדרום קליפורניה לביג בר, בהנהגת מדריך הטיולים דרור עינב * החום והקור, המסיבה המוטרפת בהאלווין וההפסקות ומשחקי החברה שבדרך * מסע אחר

חם, חם!, היא צועקת לי אל תוך מערכת הקשר שבקסדה. סע מהר! האש הגבוהה בצידי הכביש והגיצים המתעופפים לכל עבר מעבירים תחושת פחד ולחץ. אני סוחט את הידית… ויחד עם שאר האופנועים  עוברים את הסכנה. הרבה שנים אני משוטט בדרכים וחוויה שכזאת עוד לא חוויתי! ואחרי הרושם העז הזה, הנה תחילת סיפור הטיול:

יצאנו לטיול בין יומיים שהגדרנו כטיול "סוף הקיץ": 10 אופנועים (בהמשך הצטרפו עוד 5 ). "סוף הקיץ" מבחינתינו, היות והיעד שלנו היה ביג-בר Big Bear, רגע לפני שמתחלפת אדרת הקיץ הירוקה צהבהבה , לאדרת חורף לבנה. כדי להקדים תרופה למכה, נפגשנו לארוחת בוקר כך שחזי מיודענו משכבר הימים, "הזחל הרעב", יהיה רגוע וייצא על קיבה מלאה, פחות או יותר. 

נסענו לכיוון כביש מספר 2 המטפס במעלה רכס הרי סאן–גבריאל. הרכס הוא חלק משבר "סאן-אנדריאס" ובכך, להזכירכם, מתקשר לטיול אחר שלנו (ראה טיול "קליפורניה בעקבות הסיפור התנ"כי" ל-Joshua Tree שפורסם כאן לפני מספר חודשים). שבר סאן–אנדריאס נמתח מאזור ימת סלטון-Salton Sea דרך הרי סאן–גבריאל צפונה, חוצה את פארקפילד-Farkfield, "בירת רעידות האדמה", (ראו הטיול"שלא ירעד לכם הפופיק" לפארקפילד) וחודר לים באיזור סאן –פרנסיסקו.

רכבנו כבר כ- 40 דקות… הגיע הזמן לעצור להפסקה, נכון ? אז זהו שכן: ניצלתי את ההפסקה להציג את צמודתי, המפה שהיתה מקופלת ונזקקה לחילוץ עצמות. החבר'ה קיבלו הסבר על תוואי הטיול. כדי שלא יהיה יותר מידי קל (אחרת יתרגלו) אספתי 3 ענפים וחזרנו בזמן אל משחק הילדים המפורסם "3 מקלות". נסיונות הקפיצה, הצחוקים והדילוגים מעל המקלות, לא היו מביישים את גדולי העולם בקפיצה לרוחק; נשים וגברים כאחד ואפילו אלו, שעוד כמה סנטימטרים באורך הרגלים היו עוזרים להם… במקום הראשון הוכרז ש"כולם זוכים"!

על שפת העולם

משם המשכנו בכביש העולה לה-קניידה-La Canada ואיך לא, עוד הפסקה קצרה ב"מסעדת האופנוענים". הפעם הסתפקנו בשתיה קלה כי ידענו שבעיירה Wrightwood  "מחכים לנו" עם ארוחת צהרים כלבבינו. איך היה מתאים לנו איזה שנ"צ (שנת צהרים )… על שפת העולם עוד לא היינו, אז יאללה Let’s go!!

מכביש 210 התחברנו לכביש מספר 18, שם חווינו את חווית השריפה הגדולה, (התיאור שפתח את סיפור הטיול). הרגשנו לרגע כמו פעלולנים בסרט פעולה. עברנו את הסצנה בשלום. לאחר שהתקררנו, תרתי משמע, התחלנו בטיפוס אל אותו כביש המכונה "דרך על שפת העולם". הדרך מיתמרת לגובה 2200 מטר ומתפתלת בפיתולים רבים התלויים על פי תהום.

בשעת ערב מוקדמת הגענו אל בית המלון שלנו בביג-בר-Big Bear. איזור הביג –ביר  היה מאוכלס כ-2000 שנה על -ידי אינדיאנים בני שבט  הסראנו שפירושו "אנשי הנצח" או "מטפסי ההרים" בספרדית. כמו כן רחש האיזור דובי גריזלי. בני השבט מעולם לא צדו את הדובים היות והאמינו שבדובים שכנו גילגולים של נשמות אבותיהם. בין השנים 1861-1912 היווה האיזור מוקד משיכה למחפשי הזהב. הם אלו שצדו את דובי הגריזלי ולמרבה הצער עד שנת 1908 ניכחדו הדובים מהאיזור. כיום חיים במקום דובים שחורים.

איזור ביג-בר הפך לאתר נופש פופולרי. התיירות בקיץ מבוססת על דייג, בילוי על שפת ובתוך האגם , מעיינות חמים, צייד, טיולים על אופני הרים ועוד. בחורף  מבוססת התיירות בעיקר על סקי. כמו בהרבה מקומות שאנו מטיילים בהם, גם זה המקום שימש כאתר צילומי סרטים כשהמפורסם ביניהם הוא "המוהיקני האחרון".

מסיבת האלווין מהסרטים

זוכרים את שנת הצהרים שייחלנו לה אחרי ארוחת הצהרים – אז הנה זה  בא. באיחור מה, אבל זה בא. אנחנו בערב?… נפגשנו בשעה הייעודה. כדי להיכנס לאווירת ה"האלווין"-Hallowin הקרב ובא, הלא הוא "חג ליל הקדושים", החלופה האמריקנית לפורים שלנו, כמה מהחברים הלכו עם העניין "עד הסוף" ונתנו לנו גם הפעם סיבה לצחוק.

טל התחפש לאח בחדר ניתוח, כזה cool עם יד עטורה קעקועים. דיווייד התחפש למנתח, גדעון, איך לא – לטייס בחיל האוויר, מריה לחתלתולה, פזית לאינדיאנית מהממת, יקי לסרסור, אנוכי לשודד שלומיאל וחזי התחפש לפחות לערב אחד לילד טוב…

הגענו למסעדה לארוחת ערב. ארוחת ערב באווירת עליזות ועליצות. בקומה השניה של המסעדה נערכו ההכנות למסיבת ההאלווין הגדולה.  כל מי שעלה לקומה השנייה זכה להתייחסות מתאימה מצידינו, הקבוצה. אי אפשר היה להתעלם מאיתנו, או אם תרצו להעלים אותנו. תוך כדי הארוחה הצטרף אלינו קוסם הבית, הפתיע אותנו בקסמיו והשאיר אותנו פעורי פה. ללעוס חבר'ה, ללעוס! בסיום הארוחה לא נותר לנו אלא לעלות לקומה השנייה של המסעדה ולקחת חלק פעיל במסיבה.

חוגגים רבים בשלל תחפושות מקוריות קידמו את פנינו כמו: נפטון אל הים, הצייר לאונרדו דה וינצ'י, שודדי ים, כומר פדופיל….איכר גרמני, סרסור תוצרת בית ועוד ועוד. בתחרות התחפושות בסקציית הגברים זכה "נפטון אל-הים". בסקציית הבנות עלו לבמה: בתולת הים (בת הזוג של נפטון), ה"מונה ליזה" (בת הזוג של לאונרדו דה וינצ'י), תחפושת של פאי דובדבנים (יאמי יאמי) ואינדיאנית – גם היא תוצרת בית. והזוכה היא כמובן האינדיאנית שלנו – פזית!

טל שלנו גם הוא לא ויתר על ההזדמנות לעלות על הבמה ופצח בשירו של פרנק סינטרה  “I Did It My Way –  ועשה זאת בדרכו שלו בצורה נפלאה. כל עוד כוחנו ברגלינו רקדנו ורקדנו ורקדנו….

כבר חצות. יצאנו אל הקור המקפיא ( 27 מעלות פרנהייט ) והמתנו למונית שתאסוף אותנו העייפים, המרוצים והשתויים כמעה אל מחוז חפצנו – בית המלון.

סטארבאקס בידנו!

ויתרנו על מסדר בוקר. סתם…הרי  אנחנו לא ממהרים לשום מקום. ארוחת הבוקר היתה בהחלט מפנקת במושגים של אמריקה. לאחריה יצאנו לביקור במרכז המבקרים  Discovery Center Big Bear, מרכז הסברתי-חינוכי המבקש להגביר את המודעות לטיפול ביערות ובבעלי החיים באזור סאן-ברנרדינו. הכניסה אליו חופשית.

התעלינו על עצמנו ויצאנו לטיול רגלי בליווי מדריך מתנדב, איש מבוגר למדי, תוך קבלת הסברים על הצמחייה ועל בעלי החיים במקום. "די,תפסיקו לשאול שאלות", יצאה קריאה אל אחד מהחברים. אבל אי אפשר להגיד שלא החכמנו!

עצירת חובה איך לא, היא ב-Starbuks. ממש "כבשנו" את המקום במבצע זריז כמו שרק ישראלים מסוגלים לו… עוד סיבוב קצר ב-Village, מרכז העיירה, ויאללה, מתחילים בדרכינו חזרה לנקודת המוצא: לוס אנג'לס דרך כביש 38, יפה לא פחות מקודמיו. טוב, מה לא נעצור ? אז כן , לאחר נסיעה של כ- 50 דקות עצרנו להפסקה. מאחד התאים באופנוע שלי נשלף כדור אדום קטן ששימש אותנו למשחק ילדים נוסף. עצירה אחרונה לתידלוק ומשם בנסיעה ישירה הביתה. 

זה המקום להודות למשתתפים: פזית ואברי, אחיק , עילאי, אשר וחלי, סימון ודנה, חזי ואיריס, טל, דיווייד, יקי , גדעון ומריה ולמצטרפים: יורם , שחר ודן-דן. ואיך לא – תודה גדולה לאישתי עתליה (תלי) שתמיד לצידי בתיכנון הטיולים, בצילומי התמונות ובעריכת הכתבות.

להתראות בטיול הבא, שלכם, דרור עינב.

לראות ולחוות את אמריקה בעברית

818-641-0617

www.overtherainbowtravels.com