Connect with us

חדשות ואקטואליה

טור פרידה מאמיר פיי גוטמן / מאת אלעד מסורי

Published

on

 אהבה בעולם מלא בציניות ואטימות ריגשית, טוב ליבו והעזרה האדירה שהעניק אמיר פיי גוטמן ז"ל לבריות לא נעלמו מעיני הציבור הישראלי *  פרידה עצובה / מאת: אלעד מסורי

אי שם בסוף שנות ה-90, להקת ״היי פייב״ הייתה הדבר הכי חם בארץ. חברות התקליטים חיפשו את התשובה הישראלית ל-BACKSTREET BOYS האמריקאים ומצאו את חמשת הזמרים מזמרי העברית שכבשו את לב הבנות בישראל. את החמישיה הוביל בחור אלמוני, חטוב, עם שיער ארוך ושחור- קראו לו אמיר פיי גוטמן. ״היי פייב״ בראשות גוטמן כבשה את מצעדי הלהיטים והמכירות עם אלבומי זהב, הופעות ברחבי הארץ ותואר להקת השנה של 1998. אך כמו רוב להקות הבנים שסובלות מתאריך תפוגה מהיר, ״היי פייב״ התפרקו מסיבות שונות כבר בסוף שנת 2000.

איש מחברי הלהקה לא שרד את הפירוק מלבד גוטמן, שנשאר דמות מוכרת ופעילה בתעשיית הבידור הישראלית עם שני אבומי סולו, פסטיגלים מצליחים, שירים שכתב והלחין לרוני דלומי, רוני דואני וחברו הטוב טל מוסרי, הופעות רבות בטלוויזה, הנחייה, שופט ריאליטי והופעה בלתי נשכחת ב"האח הגדול VIP".

מותו הטראגי של גוטמן, שהלך לעולמו בגיל 41 אחרי שטבע בחוף לא מוכרז בעתלית, היכה בתדהמה את עולם הבידור הישראלי. במהלך סוף השבוע האחרון הוצף הפייסבוק בפוסטים עצובים של שורה ארוכה של אמנים, מעריציו של הזמר וישראלים מן השורה; כולם נפרדו מאמיר בגרון חנוק. קול התהודה הרמה שנוצר בעקבות מותו של גוטמן הפתיע חלק מהציבור שלא הכיר את הכוכב, בעיקר מפני שסמוך לזמן טביעתו התרחש פיגוע דקירה מזעזע בו נרצחה משפחה בישוב חלמיש על ידי טרוריסט פלסטיני שפל.

ההזדהות העצומה וביטוי העצב הגדול על מותו של הזמר תפסה במהירות את הכותרות מסיבות רבות, ביניהן סיפורו הקשה של גוטמן, שבשנה שעברה עבר טיפולי כימותרפיה אגרסיבים לאחר שרופאיו גילו בגופו סרטן שהוגדר על ידם קטלני. הסרטן למעשה לא היה – טעות פטאלית של רופאיו שהתגלתה יותר מאוחר על ידי ינאי פרישר, בן זוגו לחיים של גוטמן שסירב להשלים עם תוצאות בדיקות בית החולים בישראל ושלח את תוצאות הביופסה לרופא מומחה בניו יורק, שם התגלה בוודאות אמיר כלל אינו חולה בסרטן! הפרשיה המקוממת הובילה ליצרת הסרט ״ההמתנה לחיים״ שגולל את סיפור מאבקו של גוטמן במחלת הסרטן, הטיפולים הקשים שעבר וההבנה שהכל היה לשווא.

אמיר היה דמות ומושא להערצה עבור כל אוהבי המוזיקה, המשחק והתיאטרון אך הוא היה גם סמל למאבק בחוסר צדק- כמי שנאבק לא רק נגד עוולות אישיות כמו הרשלנות הרפואית כלפיו אלא גם עוולות חברתיות, הפליית הקהילה ההומו-לסבית, ודאג לצאת תמיד להגנת החלש. כמה סימבולי שבמותו ניסה למעשה להציל את חיי אחייניתו שעמדה לטבוע בים כשהוא עצמו לא יכל לגלי הים שכה אהב. האהבה העצומה אותה קיבל גוטמן במותו היא תוצאה ישירה של היותו קודם כל בן אדם טוב, איש צעיר עם לב ענק שהיה נכון לעזור לכל מי שנקרה בדרכו.

הרשת מוצפת באין ספור וידויים מרגשים של מכרים החושפים את העזרה העצומה לה זכו מגוטמן, בינהם הזמרת קרן פלס שחלקה בפוסט אישי ומרגש כיצד פגשה את גוטמן כאשר הייתה בת 26, שבורת לב לאחר פרידה מבן זוגה ועזיבת ביתם המשותף. גוטמן זיהה את המצוקה הענקית שלה בין שלל אורות הכוכבים בפסטיגל, הזמין אותה להתגורר עימו בדירתו הצנועה ולא שיחרר עד שעמדה שוב על רגליה. פלס העידה שטוב ליבו והאכפתיות האדירה שקיבלה ממישהו שבקושי הכיר אותה לא הפסיקה להדהים אותה והיא לעולם לא תשכח את העזרה הגדולה שהעניק לה מבלי לבקש תמורה.

אנקדוטה קטנה: בשנה שעברה ראיינתי את צופית גרנט לקראת הופעתה בלוס אנג׳לס. במהך הראיון ביקשתי ממנה שתחלוק עימי את אחת התובנות החשובות אליהן הגיעה במהלך חייה. גרנט ענתה: ״ששום דבר לא באמת שייך לנו בעולם הזה- לא הבית שלנו שיכול להיחרב, לא הילדים שלנו שיום אחד עוזבים אותנו, ולא ההורים שלנו שבסוף מתים ונעלמים מעל פני האדמה. הדבר היחידי שבאמת שייך לנו הוא המעשים הטובים שאנחנו עושים עבור מישהו אחר, אותו אדם שעזרנו לו לעולם לא ישכח שהיינו שם עבורו זה מעשה טוב שתמיד ילך איתנו ואת זה איש לא יכול לקחת״.

בעולם מלא בציניות ואטימות ריגשית, טוב ליבו והעזרה האדירה שהעניק גוטמן לבריות לא נעלמו מעיני הציבור הישראלי שמכיר לו תודה ענקית במותו לא רק על מוזיקה ובידור נפלא שעשה במשך שנים אלא בעיקר על אופיו המיוחד שנחקק בתודעה של רבים.

יהא זכרו ברוך.

חדשות ואקטואליה

תהילים במקום טילים

Published

on

"לדוד העשיר מאמריקה יש עכשיו דוד עשיר בישראל. עשיר לא בכסף"

לכתיבת הפרויקט האחרון והמשמעותי בחייו הקדיש פרופ' יוסי שיין חמש שנים וחצי.

שיין, מחבר הספר "המאה הישראלית – הישראליזציה של היהדות", הוא מבכירי חוקרי מדע המדינה בישראל ובעל שם עולמי בתחום חקר התפוצות. הוא עומד בראש בית הספר למדע המדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל אביב, ובראש מכון ברודי לדיפלומטיה מעשית.

הוא גם פרופסור (אמריטוס) ליחסים בינלאומיים ותפוצות באוניברסיטת ג'ורג'טאון, שם ייסד את המרכז לציוויליזציה יהודית ועמד בראשו. הספר החדש נושא 380 עמודים, שמונה פרקים, שהאחרון בהם, "המאה הישראלית", גם העניק לספר את שמו שיצא לאור, כמה מתאים, ביום העצמאות ה-71.

בראיון עם אריאלה רינגל הופמן ב"ידיעות אחרונות" מסביר שיין: "הספר הזה שואל שאלה אחת גדולה: מה קורה ליהודים, כאן ובתפוצות, כשהמדינה הריבונית היא המופע היהודי הכי חזק היום וכל מה שהיא עושה יש לו משמעות מרחיקת לכת על היהודים ועל היהדות. במשך מאות שנים הדת היהודית, שעוצבה בגלות, נועדה לשמור על השבט. כשעמים אחרים, בהיעדר ריבונות, נעלמו, אנחנו נשארנו כי היה לנו אלוהים שהוא כל יכול, שהוא זה שישיב אותנו לארץ הקודש. תהילים במקום טילים, אם לסכם בשלוש מילים. ועכשיו יש את מדינת ישראל, שעוד מעט יהיה בה רוב העם היהודי, ובתוך המדינה הזו מתחולל מאבק איתנים על אופיה. האם היא תהיה מדינת הלכה או מדינת ֶה ְזנֵ ק, ועד כמה מה שקורה כאן משפיע על הקשר עם היהדות הליברלית בעולם, בייחוד בארצות־הברית. במילים אחרות, היהודי־ישראלי החדש הוא שיקבע".

על פי פרופ' שיין, "כאשר עד 1967 התפיסה השלטת הייתה שישראל היא סוג של ניסוי שייכשל. לא ריבונות שתבטיח שגשוג יהודי אלא ההפך: מלכודת מוות. עד כדי כך שב'ניוזוויק' התפרסם מאמר גדול תחת הכותרת האם ישראל תשרוד', ובארץ אמרו בהומור שחור, האחרון שיוצא שיכבה את האור'. הייתה חרדה קיומית. גם הזיכרון הקולקטיבי שלנו מדבר על השמדה אפשרית. עכשיו זה האיום האיראני, אבל לדעתי ישראל היא קץ הפרדיגמה של חורבן. איראן לא תביא את החורבן הבא על ישראל, אלא אם כן כל העולם ייחרב".

על בנימין נתניהו

"לנתניהו יש תודעה היסטורית והוא פועל מתוך ראייה היסטורית של הדברים.הוא גדל בבית שהתעמק בתהליכים ארוכי טווח. זה לא מקרי שבחוג תנ"ך בביתו, ב־2017, הוא אמר שהחשמונאים שלטו כאן 80־70 שנה, והוא שם לעצמו למטרה להגיע לשנת המאה ולהמשיך משם. אבל נקודת הציון היא מאה שנים. הוא רואה עצמו כממשיכו של בן־גוריון וכמי שמבסס את הריבונות הישראלית. לעובדה שהוא כל כך הרבה שנים בשלטון יש השפעה גדולה על מראה דמותה של ישראל. לאן היא הולכת. מצד אחד הוא מתגנדר בהיותנו מעצמה צבאית, מדינת היי־טק שזוכה למעמד מכובד בקהילה הבינלאומית. אבל מצד שני בני הברית שלו בקואליציה, פעם אחר פעם, הן המפלגות החרדיות, שמה שמאפיין אותן הוא שחלקן אנטי־ריבוניות, מתנגדות לתהליכי הגלובליזציה, ואינן שותפות לחזון של מדינת ישראל המודרנית. האנשים שלהן לא רוצים לשרת, לא מוכנים ליפול על חרבם. הם אפילו לא מוכנים לכהן כשרים בממשלת ישראל".

על החיים בישראל

"ההוויה הישראלית משכרת. מדד האושר הבינלאומי, למשל, מלמד על כך. יש האומרים שזה בשל החיים הקהילתיים ותחושת הערבות ההדדית בארץ. הישראלי רוצה לשמר את יהדותו, לא ממהר לוותר על ישראליותו, ורואה אופק לחיים כאן בו בזמן כשכולם חושבים עד כמה היה יכול להיות פה הרבה יותר גרוע. עתיד העם היהודי נמצא כאן, והיהודי החדש כבר לא מפחד להיות יותר מסורתי, יותר לאומי, יותר שבטי, ובתוך כך הוא גם יכול להתחבר לאפיקים הליברליים סטייל תל־אביב. הוא כבר מזמן לא איש העולם הקטן. מדהים אותי כשאני שומע את הטענה שדווקא יהודי אמריקה הם המצליחנים. אני טוען שבניגוד ליהדות אמריקה, העובדה שלישראלים יש בית, והם פטריוטים לבית הזה, מאפשרת להם להיות גלובליסטים. להם יש לאן לחזור, ובשביל היהודים האמריקאים אמריקה היא לא בית".

על חוק הלאום

"חוק הלאום מחזק את הזיקה של ישראל כמדינת היהודים. קודם כל, זו מדינת היהודים, היא לא אוניברסלית ולא מדינת כל אזרחיה. זה לא אומר שהיא לא צריכה להעניק זכויות שוות לכל אזרחיה, בעיקר לאלה המשרתים בצבא. להיות נדיבה, לקרב אותם, וכל זאת תוך הבנה שזו מדינת היהודים. הבעיה היא שאת החוק הזה היה צריך לקבל בהסכמה רחבה, בשיתוף, במיוחד בכל מה שנוגע לדרוזים".

על ירידה ועליה

"אנחנו מדינה שבה כולם הם משפרי דיור", מנסה שין להסביר את התחרות בין המיעוטים השונים על הבית, והמלחמה אחד בשני. "מחוץ לשיח האקדמי, יש ויכוח היסטורי האם ישראל יכולה להיות מדינת מופת לפי חזון הנביאים. האם מדינה שנמצאת בעימות צבאי מתמשך, ומתמודדת עם מיעוטים, יכולה להיות מדינת מופת? זה דיון שהספר עוסק בו בהרחבה. אני יכול לומר שזה ספר אופטימי, שמשקף את ההצלחה של מדינת ישראל, את ההתפתחות הדרמטית, מתייחס לערבות ההדדית היהודית בעולם, לחזון הישראלי, לגמישות הישראלית. ריבונות מודרניסטית. קץ עידן התוהו. אז מדינת ישראל לא יכולה להיות מדינת מופת, קוסמופוליטית, אוניברסלית, אבל היא מאוד אטרקטיבית. הנה, שני ילדיי שגדלו בארצות־הברית עלו ארצה, ושניהם חיים בתל־אביב".

גם שיין עצמו, אחרי כ־20 שנה בארה"ב, שבמהלכן סיים בהצטיינות תואר שני ודוקטורט באוניברסיטת ייל, שימש פרופסור מן המניין בג'ורג'טאון, ופרופסור אורח בייל, חזר לארץ. "היום אין אלטרנטיבה לחיים יהודיים עם המשכיות ואופק חוץ ממדינת ישראל. לדוד העשיר מאמריקה יש עכשיו דוד עשיר בישראל. עשיר לא בכסף".

המשך לקרוא

חדשות ואקטואליה

הדרישה של יהדות התורה: סגן שר שימנע חילול שבת

Published

on

מדובר בסגן שר במשרד העבודה והרווחה, שיופקד על נושא אחד בלבד: לאשר באופן פרטני כל עבודה שצריכה להיעשות בשבת

כפי שפורסם ב"ישראל היום", ביהדות התורה דורשים לקבל לידיהם תפקידים בוועדת הכספים, ומינוי סגן שר הבריאות ועוד שני סגנים שרים – במשרד העבודה והרווחה ובחינוך.

אתמול פורסם בחדשות 12 כי יהדות התורה דורשת מהליכוד סגן שר במשרד העבודה והרווחה בממשלה הבאה, וזאת במטרה שידאג למנוע חילול שבת.

על פי הדיווח, סגן שר, אם ימונה, יופקד על נושא אחד בלבד: לאשר באופן פרטני כל עבודה ועבודה שצריכה להיעשות בשבת.

עוד דווח כי במפלגת יהדות התורה עלולים לאבד את המנדט השמיני שבו זכו בבחירות. זאת, שכן לפני שנסגר חלון הזמן לערעורים – עמית הלוי, מספר 36 בליכוד, שלא הצליח להיכנס לכנסת בגלל קול אחד, בדק את הקלפיות ומצא קול אחד שיכול להעלות את הליכוד במנדט – על חשבונה של יהדות התורה.

הלוי פנה לבית המשפט עם ראיות מוצקות למדי שמגבות את הטענות שלו, ואם עתירתו תתקבל – הליכוד תגדל במנדט ל־36 והוא ייכנס לכנסת.

בתוך כך, אתמול התייחס ח"כ אורי מקלב לפרסום ב"ישראל היום" על כך שראש הממשלה טוען כי הדרישות של המפלגות החרדיות מוגזמות. "רה"מ אמר שהדרישות שלנו מוגזמות, הדרישות שלנו ממש צנועות", אמר מקלב. "מלבד נושאי התיקים, מפתח הדרישות שלנו הוא הסדרת חוק הגיוס ומעמדם של בני הישיבות". לדבריו "על כל שניים וחצי חברי כנסת מקבלים משרד, אם כך מגיע לנו ארבעה משרדים מלבד ועדת הכספים.

המשך לקרוא

חדשות ואקטואליה

ניצחנו!

Published

on

מהפך? לא ממש, אבל הפתעות ואכזבות רבות
מימין ומשמאל • בחירות 2019- פרשנות

שני המתמודדים הראשיים בבחירות לכנסת ה-21, רה"מ בנימין נתניהו והרמטכ"ל לשעבר בני גנץ, הכריזו על ניצחון ביום שלישי בערב, לאחר שמדגמי הבחירות הצביעו על מירוץ צמוד בין מפלגותיהם עם נטייה לעבר גוש הימין. הדבר יכול היה לשמש היטב את הפיליטונאי המנוח אפרים קישון אם לא היה מדובר בעתידה של מדינת היהודים. אבל עוד לפני סיום ספירת הקולות אפשר לומר שקמפיין שתיית המנדטים של הליכוד וכחול לבן הצליח מעל למצופה. למעשה ראש הממשלה נתניהו קרוב להגשים את חזון 40 המנדטים שלו, מיוני בשנה שעברה. במקביל, גם יאיר לפיד הצליח להזניק את כחול לבן על חשבון מפלגת העבודה, ורשם הישג עצום לגוש המרכז שמאל אחרי דשדוש עקבי ועשור באופוזיציה.

דמיון רב קיים בין הערב הזה וליל הבחירות 2009. ראש מפלגת קדימה דאז ציפי לבני מיהרה להכריז: "ניצחנו", בזמן שנתניהו תפר ממשלה מתחת לאפה. גם הפעם, עשור אחרי, לפיד וגנץ חגגו בזמן שנתניהו כבר סיכם את הקמת הממשלה עם שלוש מתוך שש השותפות העתידיות שלו. למעשה, אחרי ניצחון המפלגות הגדולות, ישראל חזרה לשאלת הגושים ובכל המדגמים גוש הימין ניצח את השמאל בפער גדול. חברי המפלגות הערביות, כפי שהבהיר גנץ לא פעם, אינם חברי קואליציה אופציונליים.
נתניהו רשם הישג נוסף, לאחר שהצליח לשתות כל קול, אך עדיין לא למוטט לחלוטין את גוש הימין ואת המפלגות הקטנות. כמו שאמר השבוע אחד מיועציו: נשתה אותם עד גבול אחוז החסימה, הם לא צריכים עודפים". אמר, וביצע. ההישג הזה תלוי כמובן בתוצאות האמת שצפויות להתברר בימים הקרובים, ובשאלה האם מפלגת הימין החדש של נפתלי בנט ואיילת שקד עוברת את אחוז החסימה, או לא.

את ההתרסקות הגדולה רשמו במטה הימין החדש. המפלגה שציפתה לקבל עשרה מנדטים צנחה לשפל שלא חזתה, ובמקום את תיקי המשפטים והביטחון ייאלצו שקד ובנט להסתפק בפירורים, אם בכלל. גם משה פייגלין ומפלגת "זהות", שעל פי כל התחזיות היה צפוי לעבור את אחוז החסימה, לא עבר אותו על פי שניים מהמדגמים. הפתעה נוספת נרשמה בקרב המפלגות של אביגדור ליברמן ומשה כחלון שהצליחו לשרוד את משתה המנדטים של נתניהו, ולזכות ככל הנראה בקדנציה נוספת.

אז מהפך? לא ממש, אבל הפתעות ואכזבות רבות מימין ומשמאל. מפלגת העבודה התרסקה לשפל שחזו לה הסקרים עקב הצלחת גנץ לפיד, ואילו מרצ הצליחה די במפתיע לעבור את אחוז החסימה. הפיצול במפלגות הערביות גבה את קורבנה של בל"ד, שנכון ליום שלישי השבוע מחק מחצית מכוחה של הרשימה הערבית
המשותפת בבחירות הקודמות.

מלאכת הרכבת הממשלה תחל בימים הקרובים ונשיא המדינה יקבל את ראשי המפלגות לאחר שאלה ידעו בוודאות מה יקבלו בתמורה לתמיכתם בראש הממשלה המיועד. נתניהו יידרש ללהטט בין 6 מפלגות קטנטנות אך רעבות מאוד ואיכשהו גם להשאיר כמה תיקים לשרים שלו מבית. במסגרת סחר הסוסים הקואליציוני יהיה לנשיא המדינה, ראובן ריבלין, תפקיד חשוב ואף אחד לא צריך להתפלא אם מפלגנץ והליכוד-נתניהו יסגרו בסופו של דבר דיל על ממשלת אחדות.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות