Connect with us

חדשות ואקטואליה

טור פרידה מאמיר פיי גוטמן / מאת אלעד מסורי

Published

on

 אהבה בעולם מלא בציניות ואטימות ריגשית, טוב ליבו והעזרה האדירה שהעניק אמיר פיי גוטמן ז"ל לבריות לא נעלמו מעיני הציבור הישראלי *  פרידה עצובה / מאת: אלעד מסורי

אי שם בסוף שנות ה-90, להקת ״היי פייב״ הייתה הדבר הכי חם בארץ. חברות התקליטים חיפשו את התשובה הישראלית ל-BACKSTREET BOYS האמריקאים ומצאו את חמשת הזמרים מזמרי העברית שכבשו את לב הבנות בישראל. את החמישיה הוביל בחור אלמוני, חטוב, עם שיער ארוך ושחור- קראו לו אמיר פיי גוטמן. ״היי פייב״ בראשות גוטמן כבשה את מצעדי הלהיטים והמכירות עם אלבומי זהב, הופעות ברחבי הארץ ותואר להקת השנה של 1998. אך כמו רוב להקות הבנים שסובלות מתאריך תפוגה מהיר, ״היי פייב״ התפרקו מסיבות שונות כבר בסוף שנת 2000.

איש מחברי הלהקה לא שרד את הפירוק מלבד גוטמן, שנשאר דמות מוכרת ופעילה בתעשיית הבידור הישראלית עם שני אבומי סולו, פסטיגלים מצליחים, שירים שכתב והלחין לרוני דלומי, רוני דואני וחברו הטוב טל מוסרי, הופעות רבות בטלוויזה, הנחייה, שופט ריאליטי והופעה בלתי נשכחת ב"האח הגדול VIP".

מותו הטראגי של גוטמן, שהלך לעולמו בגיל 41 אחרי שטבע בחוף לא מוכרז בעתלית, היכה בתדהמה את עולם הבידור הישראלי. במהלך סוף השבוע האחרון הוצף הפייסבוק בפוסטים עצובים של שורה ארוכה של אמנים, מעריציו של הזמר וישראלים מן השורה; כולם נפרדו מאמיר בגרון חנוק. קול התהודה הרמה שנוצר בעקבות מותו של גוטמן הפתיע חלק מהציבור שלא הכיר את הכוכב, בעיקר מפני שסמוך לזמן טביעתו התרחש פיגוע דקירה מזעזע בו נרצחה משפחה בישוב חלמיש על ידי טרוריסט פלסטיני שפל.

ההזדהות העצומה וביטוי העצב הגדול על מותו של הזמר תפסה במהירות את הכותרות מסיבות רבות, ביניהן סיפורו הקשה של גוטמן, שבשנה שעברה עבר טיפולי כימותרפיה אגרסיבים לאחר שרופאיו גילו בגופו סרטן שהוגדר על ידם קטלני. הסרטן למעשה לא היה – טעות פטאלית של רופאיו שהתגלתה יותר מאוחר על ידי ינאי פרישר, בן זוגו לחיים של גוטמן שסירב להשלים עם תוצאות בדיקות בית החולים בישראל ושלח את תוצאות הביופסה לרופא מומחה בניו יורק, שם התגלה בוודאות אמיר כלל אינו חולה בסרטן! הפרשיה המקוממת הובילה ליצרת הסרט ״ההמתנה לחיים״ שגולל את סיפור מאבקו של גוטמן במחלת הסרטן, הטיפולים הקשים שעבר וההבנה שהכל היה לשווא.

אמיר היה דמות ומושא להערצה עבור כל אוהבי המוזיקה, המשחק והתיאטרון אך הוא היה גם סמל למאבק בחוסר צדק- כמי שנאבק לא רק נגד עוולות אישיות כמו הרשלנות הרפואית כלפיו אלא גם עוולות חברתיות, הפליית הקהילה ההומו-לסבית, ודאג לצאת תמיד להגנת החלש. כמה סימבולי שבמותו ניסה למעשה להציל את חיי אחייניתו שעמדה לטבוע בים כשהוא עצמו לא יכל לגלי הים שכה אהב. האהבה העצומה אותה קיבל גוטמן במותו היא תוצאה ישירה של היותו קודם כל בן אדם טוב, איש צעיר עם לב ענק שהיה נכון לעזור לכל מי שנקרה בדרכו.

הרשת מוצפת באין ספור וידויים מרגשים של מכרים החושפים את העזרה העצומה לה זכו מגוטמן, בינהם הזמרת קרן פלס שחלקה בפוסט אישי ומרגש כיצד פגשה את גוטמן כאשר הייתה בת 26, שבורת לב לאחר פרידה מבן זוגה ועזיבת ביתם המשותף. גוטמן זיהה את המצוקה הענקית שלה בין שלל אורות הכוכבים בפסטיגל, הזמין אותה להתגורר עימו בדירתו הצנועה ולא שיחרר עד שעמדה שוב על רגליה. פלס העידה שטוב ליבו והאכפתיות האדירה שקיבלה ממישהו שבקושי הכיר אותה לא הפסיקה להדהים אותה והיא לעולם לא תשכח את העזרה הגדולה שהעניק לה מבלי לבקש תמורה.

אנקדוטה קטנה: בשנה שעברה ראיינתי את צופית גרנט לקראת הופעתה בלוס אנג׳לס. במהך הראיון ביקשתי ממנה שתחלוק עימי את אחת התובנות החשובות אליהן הגיעה במהלך חייה. גרנט ענתה: ״ששום דבר לא באמת שייך לנו בעולם הזה- לא הבית שלנו שיכול להיחרב, לא הילדים שלנו שיום אחד עוזבים אותנו, ולא ההורים שלנו שבסוף מתים ונעלמים מעל פני האדמה. הדבר היחידי שבאמת שייך לנו הוא המעשים הטובים שאנחנו עושים עבור מישהו אחר, אותו אדם שעזרנו לו לעולם לא ישכח שהיינו שם עבורו זה מעשה טוב שתמיד ילך איתנו ואת זה איש לא יכול לקחת״.

בעולם מלא בציניות ואטימות ריגשית, טוב ליבו והעזרה האדירה שהעניק גוטמן לבריות לא נעלמו מעיני הציבור הישראלי שמכיר לו תודה ענקית במותו לא רק על מוזיקה ובידור נפלא שעשה במשך שנים אלא בעיקר על אופיו המיוחד שנחקק בתודעה של רבים.

יהא זכרו ברוך.

חדשות ואקטואליה

מהשחורים מצפים לפחות, מהלבנים מצפים ליותר

Published

on

מאז שנות ה- 60 , החברה האמריקאית מפגינה סובלנות להתפרעויות של אפרו-אמריקאים • זאת הודות לתנועה הפרוגרסיבית, המגדלור הגזעני של תקופתנו • בעקבות ההפגנות האלימות של האתיופים בארץ הקודש – לא מה שחשבתם

חמישה עשר אזרחים מתו מירי משטרת ישראל בחמש השנים האחרונות, ביניהם שני אתיופים. יכול להיות שהם לא היו מתים אם המשטרה הייתה מתנהלת באופן מקצועי יותר, ויכול להיות שהם לא היו מתים אם הם היו לבנים. כל אלו בגדר האפשרות, אבל גם אם ניקח את הגרסה הכי גרועה, ובה כל הנורים הם חפים מפשע שלא עשו דבר מלבד להיוולד בצבע הלא נכון – זה מה שמצדיק הפעלת אלימות קשה על רכוש, על שוטרים שממלאים אתתפקידם ועל עוברי אורח חפים מפשע?

לאחר שישראל ייבאה את רוח ההכלה והגזענות הפרוגרסיבית מארה"ב, התשובה היא כן, בהחלט! תחילת ההצדקה נטועה בהיסטוריה הגזענית והטראגית של ארה"ב בכל הנוגע לאפרו-אמריקאים, אשר כללה עבדות וחוקי הפרדה ברורים תחת הדוקטרינה השקרית של "נפרד אבל שווה" – היסטוריה אשר הלבנים האמריקאים מרגישים צורך להתנצל עליה. זוהי טקטיקה ידועה ופרימיטיבית המכונה "גמול דורות", המתגלמת בניב הידוע "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה". עונש זה מאוד בעייתי משום שהוא מעניש אנשים שאינם חטאו אלא רק נולדו לנסיבות מסוימות. אולם, לתנועה הפרוגרסיבית הבלתי ליברלית אין בעיה להחילו על
הלבנים האמריקאים משום תחושות העליונות המוסרית והאשמה של חבריה.

כך, מאז שנות ה- 60 , החברה האמריקאית מפגינה סובלנות בכל הנוגע להתפרעויות של אפרו-אמריקאים, כמו ההתפרעויות האלימות של האגודה האפרו-אמריקנית באוניברסיטת קורנל, התפרעויות של אפרו- אמריקאים בעיר דטרויט, אשר גרמו ללבנים רבים לברוח מהעיר ופגעו בה קשות כלכלית, ולדרישות עכשוויות של אפרו-אמריקאים בקמפוסים למרחבים נקיים מלבנים.

ישנם שני מקורות לסובלנות הזו: הראשון הוא גזענות של ציפיות נמוכות – הנכונות להתייחס לאנשים באופן שונה ולאכוף את החוק במידה שונה בהתאם לצבע עורם היא תפיסה גזענית, גם אם יש בה אי אילו הצדקת הקשורות להיסטוריה מקומית וקבוצתית. יתר על כן, הכלה זו מתבססת על ההנחה כי השחורים אינם יכולים אחרת, וכי בשביל להיות מוסריים ולכפר על העבר על הלבנים לסבול זאת באציליות.

המקור השני הוא התנועה הפרוגרסיבית, המגדלור הגזעני של תקופתנו. לתנועה זו כוונות טובות ומוסריות במובנים רבים, אולם המקורות הנאו-מרקסיסטיים המהפכניים שלה גרמו לה להיות רצחנית וגזענית. לפי התפיסה הפרוגרסיבית, החיים החברתיים מתאפיינים במאבק בין מעמד מדכא ומעמד מדוכא, כאשר המעמד
מוגדר בהתאם לקריטריון אחד, אשר יכול להיות כלכלי, גזעי, מיני וכדומה. ומכיוון שכל מערכות היחסים הבין- קבוצתיות הן מאבקים, הפרוגרסיבים מצדיקים אלימות ואף מתעדפים אותה על פני שאר האמצעים.

את המקורות הפרוגרסיבים ניתן למצוא במהפכה הצרפתית וביתר שאת במהפכה הבולשביקית, שתי מהפכות אלימות אשר יצאו כנגד הסדר הקיים ברצחנות בטענה כי רק מהפך אלים וטוטאלי יביא לאוטופיה. בעיניים מהפכניות, דיון ושיח הם איוולת חסרת תועלת המשמשת כמניפולציה של האליטה. זהו הכלבלב הדמוקרטי אשר מסיח את דעת המדוכאים המרוסנים, ועל המהפכנים לשבור ריסון זה ולגרום למהפכה לקרות. זהו בסיס התמיכה של המהפכנות הפרוגרסיבית של השמאל החדש, וזהו הרציונל שמנחה את תנועות המחאה.

זהו גם הרציונל של רוח התקופה, שמאז שנות ה-60 מוגדרת יותר ויותר בתור רוח פרוגרסיבית. זוהי רוח של מחאה לשם מחאה, אלימות לשם אלימות, מאבק לשם מאבק. זוהי רוח אשר לוקחת בעיות אמיתיות ומלבישה עליהן את כל הטראגיות שהיא יכולה לגייס, משום שזה לא משנה מה המציאות, משנה שהכל הולך בדיוק לפי תפיסת האופנה הפרוגרסיבית, זו המתעדפת התקרבנות על פני בדיקת עובדות, האשמת החברה על פני אחריות אישית, אלימות במקום הידברות ושיח. ההבחנה של הפרוגרסיביות היא הבחנה של גזע, ולפיכך היא מקדמת גזענות. השחורים מאשימים את הלבנים, ואילו על הלבנים להכיל אותם ולהתייחס אליהם בסבלנות, באופן שונה ומיוחד. כך לא מתפתחת סולידריות, כך מתפתחת שנאה אשר מתבססת על הבחנות גזעניות, כלומר מבוססת מוצא אתני. מהשחורים מצפים לפחות, מהלבנים מצפים ליותר; על השחורים יש לרחם, ואילו את הלבנים – להאשים; השחורים אינם הלבנים, והלבנים אינם השחורים, אבל בכל מובן.

מדובר בשתי קטגוריות אנושיות נפרדות, בתפקידים שונים, בהתייחסות קולקטיבית על בסיס מוצא ופיגמנטים. בעיניים פרוגרסיביות, כל הנאבקים הם גוש אחד, ולפיכך – האתיופים בישראל הם כמו האפרו-אמריקאים בארה"ב. מדוע? פשוט כי בשני המקרים מדובר בשחורים. הפרוגרסיבים מקפידים: אם עד עכשיו לא הייתם גזענים – מעכשיו תהיו.

אין להתכחש לעובדה שהבדל צבע, לצערנו, הוא משתנה משפיע בעולם. ואכן, אפשר למצוא דמיון בין מה שחשים האפרו-אמריקאים למה שחשים האתיופים הישראלים. אולם השונה עולה על הדומה. אין בישראל היסטוריה של גזענות ממוסדת. נכון, ישנה היסטוריה של מדיניות ממשלתית שפגעה בה והתייחסה אליה באופן שונה אך הרציונל והכוונה של המדיניות לא הייתה גזענית. למרות הצער, שני הרוגים מתוך חמישה עשר בחמש שנים אינם מעידים על רדיפה ממוסדת. למרות שיש דרכים להשקיע באוכלוסייה האתיופית ואין להתכחש לבעיותיה, אין לראות בהם עבדים שחורים שאין להם ברירה אלא להילחם באדוניהם הלבנים.

אלא שבאווירה של מסע ציד, קל יותר להצדיק חסימת כבישים ואלימות. חסימת כבישים היא לא סתם "דבר מעצבן". היא גורמת לאנשים לפספס אירועים שהם חיכו להם ושילמו עליהם בעבודה קשה ואינטנסיבית (חתונות, טיסות וכדומה). חולים, קשישים, נשים בהריון, וגם סתם אנשים שלא עשו דבר מלבד לנסוע ברכבם – להיתקע בחוסר אונים. כמו כן, חסימת כבישים גורמת לכלכלה להיפגע, ולפיכך לאפשרויות שלנו וליכולת לשפר את חיינו להיפגע. ו"שלנו" זה של כולנו, מחפשי גזענות שכמותכם – אתיופים, אשכנזים, ערבים וכל השאר.

אבל אווירת מסע הציד הרי לא יכולה להסתיים רק בזה, והיא דורשת פורקן של זעם, הרצון למשמעות ונקמת הלבנים האשמים. כותבים בולטים בצד השמאלי בארץ כמו רווית הכט, אלדד יניב ואחרים אומרים ללבנים תשתקו, עכשיו תורם להתפרע, מותר להם, הם הרי שחורים ואתם רק לבנים. הגינוי שלכם שווה לגזענות, הם טוענים, וממשיכים להקפיד: אם עד עכשיו לא הייתם גזענים – מעכשיו תהיו. התשובה הראויה היא: לא. זו לא גזענות לגנות לאנשים ששורפים צמיגים ומכוניות ומסכנים את המרחב הציבורי, שזורקים אבנים ופוגעים בעוברי אורח, שמתנפלים על מכוניות נוסעים, שפוגעים בעסקים ובפרנסתן של משפחות, שמאיימים באלימות וגורמים לאנשים לפחד לצאת לרחוב. למעשה, גינוי זה הוא ההיפך מגזענות. האתיופים אינם קופים מאפריקה או ילדים מדוכאים וחסרי סוכנות או יכולת בחירה והחלטה עצמאית, שאין מה לצפות מהם.

המוחים האתיופים לא חייבים להשתמש באלימות – הם בוחרים להשתמש בה. הם אנשים עצמאיים ובעלי יכולת להעדיף חלופה אחת על פני אחרת, והראייה היא כל אותם אתיופים שלא בחרו למחות בצורה אלימה. הם הרוב, אבל בינתיים שתיקתם רועמת. סולידריות, צמצום גזענות, שינוי דעות קדומות, וניסיון לחיות חיים טובים יותר לכל לא יושגו באמצעות המחאה האלימה הזו. סביר לצפות ולקוות שאקטיביסטים וסתם אזרחים אתיופים יגנו את האלימות ויקראו לדרך אחרת, ושגם ימחו בדרך אחרת. יש להאמין שרוב אזרחי ישראל יעמדו אז לצידם. אתיופים הם לא "סתם שחורים" אלא אנשים עם היסטוריה מסוימת וצרכים ספציפיים, אך כמו כולם הם אנשים רציונליים, עצמאיים, שמצופה מהם לשמור על החוק.

המשך לקרוא

חדשות ואקטואליה

העיר הראשונה בארה"ב שאוסרת מכירת סיגריות אלקטרוניות

Published

on

סן פרנסיסקו נהפכה השבוע לעיר הראשונה בארה"ב שאוסרת רשמית על מכירת סיגריות אלקטרוניות – בניסיון למנוע מגפת ניקוטין בקרב בני נוער. החוק ייכנס
לתוקפו בעוד חודש. קבוצות הפועלות נגד תעשיית הטבק רואות בחיוב את אישור החוק, אך המבקרים חוששים כי האיסור הגורף על סיגריות אלקטרוניות עשוי לפגוע במאמץ הכולל במלחמה בטבק – בכך שפוסלים מכשיר שחלק מהמומחים רואים בו אלטרנטיבה בטוחה יותר לסיגריות רגילות. האיסור החדש לא ישפיע על מכירות סיגריות רגילות ומוצרי קנאביס. לסוחרים יהיו שישה חודשים להיפטר מהמלאי הקיים של סיגריות אלקטרוניות שברשותם.

"זה מגוחך שנאסור מכירת סיגריות אלקטרוניות אבל נרשה מכירת טבק וקנאביס", אמר סטיבן שרודר, פרופסור בתחום הבריאות באוניברסיטת קליפורניה. "זה מהלך
חכם מבחינה פוליטית אבל ההשפעה על בריאות הציבור לא ברורה". שרודר אמר כי ההורים שמודאגים מהשימוש של בני נוער בסיגריות אלקטרוניות יהיו מרוצים מהחוק, אך האיסור מונע ממעשנים רגילים אלטרנטיבות, שלטענת שרודר ומומחים אחרים הן בפחות מזיקות. מטה ג'ול, יצרנית הסיגריות האלקטרוניות, נמצא בסן פרנסיסקו שם החלה החברה את פעילותה. הפוליטיקאים בעיר לא הסתירו את העוינות שהם רוחשים לחברה. "אם ג'ול תחליט לעזוב את העיר, אני אעזור להם לארוז", אמר וולטון.

כריסטין צ'סן, אם לשלושה ילדים בסן פרנסיסקו שתומכת באיסור מכירת סיגריות אלקטרוניות אמרה כי "יש הרבה מאד צעירים, כולל אחד הבנים שלי, שמתמודדים
עם ההשפעות של הסיגריות האלקטרוניות וקשה להם מאד להיגמל". לדבריה, ההתנהלות של בני הנוער מאוד חשאית: "התלמידים מסתירים את הסיגריות האלקטרוניות בתיקי בית ספר, הורים ומורים לא יכולים לשלוט בתופעה".

המשך לקרוא

חדשות ואקטואליה

הודות לטראמפ: אלביט-מערכות תספק מגדלי תצפית באריזונה

Published

on

אלביט מערכות זכתה בכמה חוזים מרשות המכס וההגירה להתקנת מערכת מגדלי תצפית 200 מייל מגבול אריזונה-מקסיקו

חוזה נוסף לאלביט מערכות בארה"ב. חברת התעשייה הביטחונית הודיעה כי החברה הבת שלה בארה"ב זכתה בחוזה של כ 26- מיליון דולר מרשות המכס וההגירה של ארה"ב להתקנת מגדלי תצפית משולבים באזור שבאחריות משמר הגבול של קאזה גראנדה באריזונה. החוזה יבוצע במשך כשנה. מערכת מגדלי התצפית המשולבים כוללת מרכז שליטה ובקרה (שו"ב) ומערכת מרובת מגדלים, רב-סנסורית ומרושתת, שמנטרת ברציפות חלקים מגבולה הדרומי של ארה"ב.

מידע מהמגדלים נשלח למרכז השו"ב הנמצא בתחנה של משמר הגבול ומספק לסוכנים בתחנה אחיזת שטח רציפה לטווחים ארוכים והתמצאות סביבתית המאפשרת להם לשגר מענה הולם. יכולת זו משפרת את בטיחות הסוכנים המסיירים בגבול שבאזור האחריות קאזה גראנדה.

עד כה, אלביט מערכות אמריקה זכתה בכמה חוזים מרשות המכס וההגירה להתקנת מערכת מגדלי תצפית משולבים בכמה אזורי אחריות המכסים כ-200 מייל מגבול אריזונה- מקסיקו. ב-2014 זכתה אלביט מערכות בחוזה בהיקף של 145 מיליון דולר להקמת מערכת מצלמות, מערכות מכ"ם ומרכזי בקרה באריזונה לאורך גבול מקסיקו. החוזה כלל גם הקמת תחנות שליטה ובקרה המקבלות את המידע מהחיישנים הנייחים, מנתחים אותו ומספקים תמונת מצב מלאה וכן תשתית התקשורת בין המגדלים לתחנות הבקרה.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות