Connect with us

תרבות ובידור

טבעוני זה הכי, אחי

Published

on

למרות שהוא מככב כקצין נאצי בסדרת טלוויזיה הוליוודית, השחקן עילם אוריין מתמסר לאורח חיים טבעוני ומוביל ארגון הומינטרי לשמירה על זכויות בעלי חיים * לוס אנג'לס, לדבריו, היא גן עדן לטבעונים כמובו וגם בחירת לבו או ילדיו בעתיד יהיו חייבים להיות בקטע * מניפסט לא שגרתי

עילם אוריאן הוא שחקן ישראלי-אמריקאי שמגלם את תפקידו של ד"ר וילהלם ברוקה, הקצין הנאצי הבכיר, הנסתר ואנטגוניסט הראשי בסדרה MGM Stargate Origins  ובעל קריירת משחק בעשרות סדרות וסרטי טלוויזיה וקולנוע. אוריין טבעוני ותומך בזכויות בעלי חיים. 

 אין תימא שלעילם אוריין אין מבטא ישראלי באנגלית; הוא נולד בקליבלנד שבאוהיו, לאמא פסיכולוגית ואבא בשליחות, שניהם ממוצא פולני-רוסי. את ילדותו בילה בחיפה שם גדל כילד אומנותי, לקח ציור, פיסול, צילום וניגן בגיטרה. על הבמה הייתה לו התחלה מאוחרת. בצה"ל שירת במודיעין (504 ו-8200)  במשך 4.5 שנים ורק לאחר מכן נכנס לבראנז'ה  כסדרן בסינמטק בתל אביב, שם צפה באלפי סרטים מכל העולם. זה היה  בשבילו השיעור הראשון והכי יסודי בקולנוע.  הספיק לקחת סמסטר אחד באוניברסיטת תל אביב בפקולטה לפסיכולוגיה ואז גם גילה לפרופסור  שהוא סובל מ"רגרסיה". שהפנה אותו לטיפול.( 'אתה בן 23 ומרגיש בן 15'). בהמשך למד קולנוע באוניברסיטה וביים כמה סרטים קצרים ('סיוט ברחוב ביאליק').  הוא גם זכה במלגות ובפרסים כולל הצגה בפסטיבל קאן בצרפת . 

אלא שהמציאות התחלפה והוא החליט להתייצב מלפני המצלמה ולהיות שחקן. "הלכתי לסוכנות השחקנים של פרי כפרי ששלחה אותי לכמה אודיציות. היא שלחה אותי בעיקר לפרסומות.  אבל מכיוון שהרגשתי מצליח החלטתי ללכת וללמוד משחק." הוא יצא לעולם הגדול וחיפש בית ספר טוב למשחק. רצה הגורל ובחירתו נפלה על  'לי שטרסברג' בניו יורק. "אנה שטרסברג העסיקה אותי בארכיון של בעלה, שם היו כל הסרטים הנהדרים שאסף כל חייו. תשע שנים עבדתי שם. זו הייתה העבודה היומיומית שלי ונהייתי מומחה של השיטה שלו. אני מכיר את לי שטרסברג ושיטתו יותר מכל אחד אחר ואפילו יצא לי ללמד כמה כיתות במכון".

עילם: "עם סיום לימודי ערכתי את הופעת הבכורה שלי בטלוויזיה במיני סדרה"בין הקווים" (2004) בהנחיית רוברט דאוני ג'וניור, שם גם הצטרפתי לשורותיהם של הילרי קלינטון, ג'ון גודמן ופריסילה פרסלי בקריאת מכתבים לא ידועים שנכתבו על ידי אנשים מפורסמים . המכתב שלי היה  מכתב אהבה שכתב אדולף היטלר הצעיר. לאחר מכן, שיחקתי את התפקיד הראשי של הנמלט בתוכנית  הפופולרית של רשת פוקס  America's Most Wanted.  שיחקתי בתפקידים מובילים בהפקות בימתיות רבות מחוץ לברודווי, כמו המלט, הדוכסית ממלפי, הדוד ווניה ויום כיפור. גם כתבתי, הפקתי ושיחקתי בתפקיד הראשי בסרט Beautiful World. מילאתי תפקידים בסרטים ובטלוויזיה וגם בסרט המירוץ 'פורד נגד פרארי'  ואת התפקיד הקבוע בסדרה של הנבל הנאצי ברוקה, בסטארגייט אוריגינס. (2018).

לאחרונה גילם עילם את התפקיד הראשי של הרמן ואן פלס בבכורה בארה"ב למחזה ההולנדי "אן" (מבוסס על סיפור אנה פרנק) במוזיאון הסובלנות בלוס אנג'לס.

למחרת הפכתי לצמחוני

מה אתה עושה מחוץ לעולם הבמה?

עילם: "נמשכתי יותר ויותר למדיטציה ויוגה וכמובן שגולת הכותרת הייתה שייסדתי את האירגון ההומניטרי לשמירה על  זכויות בעלי החיים ואני המנהל שלו עד היום". 

הבנתי שגם הייתה לך תפנית פרטית לטבעונות.

עילם: "פניתי לראשונה לצמחוני בשנת 2006, בזמן שלמדתי יוגה וודנטה (פילוסופיה הודית) והמורה שלי דיבר על מה שבני האדם היו מוכנים לעשות לבעלי חיים, 'רק להנאת בלוטות הטעם שלהם'. המשפט הזה ממש דבק איתי. בערך באותה תקופה נתקלתי בעלון של הקבוצה Vegan Outreach  ולמדתי לראשונה על חוות של מפעלים לבשר ועל אופן הטיפול בבעלי חיים בעולם המודרני. הייתי בהלם מהליבה שלי, הייתה לי תגובה רגשית, ונשבעתי מיד שם לא להיות חלק מזה. למחרת הפכתי לצמחוני (לא ידעתי אז על זוועות תעשיות החלב והביצים). מספר שנים אחר כך למדתי על ענפי החלב והביצים, בתוספת האכזריות הכרוכה בפרווה, צמר, עור, מעבדות בדיקה, קרקסים, גני חיות וכו', התברר לי שהדרך היחידה לחיות את חיי היא לא לסמוך על שום דבר מבעלי חיים. לא לאכול, ללבוש, לצרוך, להשתמש או לקחת דבר מבעלי חיים. אז נהייתי טבעוני לחלוטין.

איך שילבת את האוכל, הביגוד והפריטים הלא טבעוניים שלך?

"עם הבשר החי זה היה מיידי – החלטתי לא לאכול אותו שוב, ולכן גזרתי אותו לחלוטין מהתזונה שלי. מוצרי חלב וביצים (ממילא לא הייתי אוכל גדול מאלו, אבל הם היו מרכיבים בדברים אחרים שאכלתי) היו קצת יותר הדרגתיים: הייתי לומד שלמשהו יש חלב או ביצים, וגזרתי אותו החוצה. אותו דבר עם ביגוד, קוסמטיקה ומוצרים ביתיים: ברגע שהבנתי שמשהו שאני משתמש בו או שיש לי בבית מכיל בתוכו מרכיבים מהחי, או שנבדק על בעלי חיים, זרקתי אותו וחיפשתי אלטרנטיבה טבעונית. זה היה תהליך ארוך יותר, אבל עשיתי את זה".

אתה חורג לפעמים מהטבעונות?

"אני לא. לפעמים, עקב עבודתי, אני צריך להיות בהקרנות סרטים ואירועים אחרים שיש בהם אוכל לא טבעוני, אבל בלוס אנג'לס יש לנו די מזל שיש לנו תמיד אפשרות טבעונית כזו או אחרת. מבחינת המשפחה, אין לי ילדים, אבל אני חושב שהייתי מאוד מקפיד על הטבעונות שלהם. אותו דבר עם בני זוג רומנטיים – עדיין לא הייתי צריך  לבדוק את זה בפעולה, אבל אני לא חושב שאוכל להיות עם מישהו שאינו טבעוני".

להציל את כדור הארץ

מה המשמעות של להיות טבעוני בשבילך?

"פירושו שלא לפגוע בשום בעלי חיים בשום דרך וזה בהחלט כולל חרקים, דבורים, זבובים, נמלים, יתושים וכו '. כל חיה (טוב, זה עדיין מאתגר לא לפגוע מילולית בחיות מטופשות מהסוג האנושי, אבל אני שואף לזה בכל זאת!). אז כן, זה כן משפיע על הדרך בה אני מתייחס לבני אדם אחרים, למרות שיש לי דרך ארוכה להמשיך. בכל הנוגע לחברות טבעוניות שנמצאות בבעלות חברות אם לא טבעוניות – אני מנסה להחליט על כל מקרה לגופו. רוב החברות הטבעוניות אינן בבעלות טבעונים, אבל אני עדיין 'מתנשא' עליהן כי אני רוצה שהמוצרים שלהן יחליפו מוצרים מן החי. אם אלמד שחברה טבעונית מסוימת משתמשת או פוגעת בבעלי חיים בכל דרך שהיא – אפסיק להשתמש בהן".

כמה מילים מעודדות לטבעונים חדשים?

"להישאר עם זה! ייתכנו זמנים שתחשוק במשהו, או שתתפתה למשהו, שהוא לא טבעוני (או שתהיה בסביבה שבה לא נראה שיש אפשרויות טבעוניות). רק הזכר לעצמך את המטרה הגבוהה יותר שלך, הרצון הגבוה יותר להיות טבעוני – לרצות להציל בעלי חיים, לרצות להציל את כדור הארץ, לרצות להציל את הבריאות שלך – מה שזה לא יהיה. וכשאתה מתחבר לזה, וזה חשוב לך, אז 'הרצונות הנמוכים' או התשוקה או הפיתויים ייעלמו בכוחות עצמם".

לוס אנג'לס היא עיר טבעונית?

עילם:" זו עיר מעולה! לוס אנג'לס משגשגת עם מסעדות טבעוניות מכל הסוגים, ואופציות טבעוניות כמעט בכל חנות, מסעדה וסופרמרקט. בנוסף יש לנו – VegFest מקום ואירוע: יש פסטה ובירה ואוכל טבעוני, תאכלו טבעוני ימי ראשון טבעוניים, משקאות טבעוניים, משאיות אוכל טבעוניות, שבוע האופנה הטבעוני, חנות מכולת טבעונית, קבוצת טבעונים בקבוצת הפייסבוק של לוס אנג'לס, מפגשים טבעוניים וכו' וכו'…

מה הפריט הטבעוני הכי קשה למצוא כשצריך?

"צבע שיער". 

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

תרבות ובידור

חיסול עימאד מורנייה במרכז סדרה חדשה של "קשת" ו-HBO

Published

on

יובל אדלר יביים את הסדרה Rise and Kill First, שתתבסס על ספרו של רונן ברגמן

הבמאי יובל אדלר ("בית לחם"), ישראלי שמתגורר בניו יורק, יכתוב ויביים את העונה הראשונה של סדרה ישראלית־אמריקאית חדשה שתתבסס על ספרו של רונן ברגמן "השכם להורגו" על ההיסטוריה של סיכולים ממוקדים במודיעין הישראלי. הסדרה, Rise and Kill First, תהיה שיתוף פעולה בין HBO ל"קשת אינטרנשיונל", והעונה הראשונה שלה תתמקד במבצע שהיה שיתוף פעולה של CIA והמוסד הישראלי לחיסולו של בכיר חיזבאללה עימאד מורנייה ב–2008. כך דיווח האתר "דדליין הוליווד".

מורנייה, יליד לבנון, היה המפקד הצבאי הבכיר של ארגון חיזבאללה, וכיכב ברשימת המבוקשים של כמה מדינות. הוא היה מעורב בשורה של פיגועים מאז תחילת שנות ה–80, ובראשם הפיגוע במטה המארינס ובשגרירות ארה"ב בלבנון ב–1983, והפיגועים בשגרירות ישראל בבואנוס איירס ב–1992 ובבניין הקהילה היהודית בעיר שלוש שנים לאחר מכן. בפיגועים הללו נהרגו מאות בני אדם. כמו כן הוא היה שותף בתכנון ובביצוע של חטיפות מטוסים ואזרחים מערביים, ופיגועים נגד ישראל בגבול לבנון. הוא חוסל בגיל 46, בפרוור של דמשק, כתוצאה מפיצוץ מטען שהוטמן במכוניתו.

"השכם להורגו" תהיה הסדרה השנייה שתופק בשיתוף פעולה בין קשת ל־HBO, לאחר "הנערים" שיצרו חגי לוי, יוסף סידר ותאופיק אבו ואיל. סרט הביכורים של אדלר, "בית לחם", זכה ב–2013 בשישה פרסי אופיר כולל לסרט הטוב ביותר, ובאחרונה יצא לבתי הקולנוע סרטו השני, "המורה לאנגלית", הפקה אמריקאית־ישראלית־אירופית בכיכובה של דיאן קרוגר, על סוכנת מוסד שנשלחת למשימה באיראן.

ספרו של ברגמן היה לרב מכר בארצות הברית ובסוף 2018 נכלל ברשימת מאה הספרים הטובים של השנה שפירסם "ניו יורק טיימס".

המשך לקרוא

תרבות ובידור

ויטני יוסטון – בהיכל התהילה של הרוקנ'רול

Published

on

וויטני יוסטון, דייב גהאן מדפש מוד

היכל התהילה של הרוקנ'רול הודיע השבוע מי האמנים שייכנסו בשעריו השנה. דפש מוד, הדובי בראדרס, וויטני יוסטון, ניין אינץ' ניילז, נוטוריוס ביג וטי רקס יצטרפו השנה להיכל בטקס ה-35 שיתקיים ב-2 במאי באוהיו, ויועבר לראשונה אי פעם, בשידור ישיר ברשת HBO. מלבד האמנים גם ג'ון לנדאו, מנהלו של ברוס ספרינגסטין ומבקר המוזיקה, יזכה בפרס לאמנים שאינם מופיעים וכמוהו גם מנהל להקת האיגלס, אירווינג אזוף. הטקס השנה יכלול מן הסתם לא מעט הופעות מחווה, שכן וויטני יוסטון, נוטוריוס ביג ומארק בולאן, מנהיג להקת טי רקס, אינם בין החיים. בהמשך יוכרזו המופיעים בטקס.

השנה נבחרו אמנים מתקופות שונות, כך הדובי בראדרס וטי רקס פעלו בשנות ה-70, דפש מוד והכוכבת וויטני יוסטון מייצגים את שנות ה-80 ואילו ניין אינץ' ניילז ונוטוריוס ביג מגיעים משנות ה-90. גם הסגנונות המוזיקליים מגוונים למדי ונעים בין פופ לרוק והיפ הופ. רק שני אמנים שחורים נכנסו הפעם להיכל (שמורכב ברובו מאמנים לבנים), 

בין האמנים שהיו מועמדים השנה ולא נכנסו ניתן למנות את פאט בנטר, ג'ודאס פריסט, קרפטוורק, דייב מת'יוס בנד, MC5, מוטורהד, סאונדגרדן, ת'ין ליזי, רופוס וצ'אקה קאן וטוד רנדגרן. זו הייתה הפעם הראשונה שעלו למועמדות ארבעה מהזוכים – נוטוריוס ביג, טי רקס, וויטני יוסטון והדובי בראדרס, ואילו קרפטוורק קיבלה סירוב כבר בפעם השישית.

כדי להיכנס להיכל השנה, כל אמן או להקה היו צריכים לשחרר את הסינגל ו/או האלבום הראשון שלהם לפני שנת 1994. מעל אלף אמנים, בהם נבחרי ההיכל בעבר, היסטוריונים וחברי תעשיית המוזיקה השתתפו בבחירה.

המשך לקרוא

במה וקולנוע

בין גבריות לגבורה

Published

on

"ריצ'רד ג'ול", הנשען על סיפור אמיתי של מאבטח זוטר ההופך לגיבור לרגע, הוא עוד דוגמה משובחת לאופן שבו קלינט איסטווד מטפל באמריקנה על כל מורכבותה

"ריצ'רד ג'ול" הוא סרטו ה-40 של איסטווד והסרט החמישי ברציפות שלו המתבסס על אירוע שקרה במציאות ומציב במרכזו דמות אמיתית. קדמו לו "צלף אמריקאי", "סאלי: נס על ההדסון", "15:17 לפריז" ו"הפרד", היחיד מבין החמישה שאיסטווד גם כיכב בו. גם קודם לכן נגעו כמה מסרטיו של הבמאי בדמויות שהיו קיימות במציאות, בהן ג'יי אדגר הובר, נלסון מנדלה ונגן הג'ז צ'רלי "בירד" פרקר, ובאירועים ממשיים: סרטו "ההחלפה" התבסס על אירוע שקרה בלוס אנג'לס בשנות ה-20 של המאה הקודמת, וצמד סרטיו "גיבורי הדגל" ו"מכתבים מאיבו ג'ימה" עסקו באחד הקרבות הנודעים ביותר במלחמת העולם השנייה משני עברי המתרס האמריקאי-יפני.

מבחינות מסוימות נדמה כי "סאלי" משלים את "צלף אמריקאי", סרטו הקודם של איסטווד והמצליח ביותר מבין סרטיו מבחינה מסחרית, וגם מנוגד לו בעת ובעונה אחת. שני הסרטים מציגים את סיפורה של דמות אמיתית – "צלף אמריקאי" הציג את סיפורו של כריס קייל, שנשלח ארבע פעמים לעיראק ונחשב לצלף המיומן ביותר בתולדות הצבא האמריקאי – ושניהם מתייחסים לא רק למעשים שזיכו את גיבוריהם בתהילה, אלא גם למחיר שאלו שילמו על מקצוענותם ותהילתם, ולאופן שבו מעשיהם עיצבו את הדימוי העצמי שלהם.

בדומה ל"צלף אמריקאי" ול"סאלי: נס על ההדסון", וגם לרבים מסרטיו של איסטווד שלא התבססו על סיפור אמיתי, סרטו החדש עוסק במהותו של הגיבור האמריקאי ודן במחיר שגיבור זה משלם בעבור התואר שניתן לו והמעמד המתלווה אליו. 

כשלעצמו, ריצ'רד ג'ול הוא גיבור קולנועי שונה מכל הגיבורים של סרטי איסטווד עד כה. הוא גבר כבד גוף בן 30 פלוס, חסר כל כריזמה אישית, שחבריו לעבודה אוהדים אותו בשל פטפטנותו, חביבותו וחוסר תחכומו, העלולים אף לעורר את ההרגשה שהוא לוקה בפיגור קל. הוא גר עם אמו, בובי (קתי בייטס), והוא משוש לבה. היא אינה מודעת למגבלותיו וחוזה שעוד יקרו לו דברים גדולים. ג'ול עובד כמאבטח והוא מסור לעבודתו בכל נימי נפשו, גם אם הסתבך כבר במקומות עבודה קודמים.

ב-1996 – השנה שבה מתנהלת העלילה – משמש ג'ול כמאבטח בזמן המשחקים האולימפיים באטלנטה, והופך לגיבור אמריקאי לאחר שהוא מגלה בפארק האולימפי סנטנייל ב-27 ביולי פצצה שהוטמנה בו. ההתראה שלו בדבר הפצצה, דקות מספר לפני שהתפוצצה, לא מונעת אמנם את פציעתם של רבים, אבל הודות לה רק אשה אחת נהרגת וצלם טלוויזיה שמיהר לסקר את האירוע לוקה בתוך כך בהתקף לב ומת. אמריקה מאמצת ללבה את ג'ול הנפעם, לא מעט בשל היותו האבטיפוס המושלם של האנטי־גיבור דווקא, שהגיח ממקום בלתי צפוי וחזותו אינה מפגינה ולו שמץ הרואיות. תמונתו מופיעה בשערי כל העיתונים והוא מרואיין בכל תוכניות הטלוויזיה הנחשבות, עד שצוות של סוכני אף־בי־איי, שמפקדם (ג'ון הם) לא מתפעל מהתהילה המורעפת עליו, קובע כי כמו במקרים קודמים, האיש שהזהיר את המשטרה מפני פצצה ואיתר אותה הוא גם זה שהטמין אותה על מנת לזכות בפרסום.

ג'ול, שהופך לחשוד העיקרי בפיגוע משום שהוא מתאים לפרופיל של טרוריסט, נעשה בין יום מיקירה של אמריקה לשנוא נפשה. הוא ואמו נתונים במצור תקשורתי, אך הוא עצמו, שמאמין ללא עוררין בשיטה האמריקאית, נדמה כמושפע פחות מהקורה סביבו מאשר אמו, הדבקה בחפותו ולאחר שהתענגה על רגעי הזוהר הקצרים שלו מאמינה כי כל חלומותיה לגביו התנפצו. כדי להגן על עצמו בחקירה הנערכת נגדו – לאף־בי־איי אין בעצם ראיות מוצקות – ג'ול שוכר את שירותיו של עורך דין לא מצליח במיוחד (סם רוקוול). זה מצדו מסכים להגן עליו ממניעיו הציניים ובגלל הפרסום שהפרשה תביא לו, גם אם יפסיד.

סיפור זה, של הפיגוע בזמן האולימפיאדה באטלנטה והגיבור לרגע שהפך לחשוד, היה יכול לשמש בסיס למותחן ראוותני עתיר אירועים שבמרכזו גיבור הנלחם ללא חת על חפותו, חפות שהצופים מודעים לה. אך איסטווד בחר ללכת בכיוון הפוך, ויצר סרט שהפשטות והאיפוק הם מאפייניו העיקריים. את הסרט – או את אופן הצגת הסיפור בו – מאפיינת גם האמביוולנטיות הרעיונית והרגשית הנלווית לעיסוק המתמיד של איסטווד בקשר שבין גבריות לגבורה 

"ריצ'רד ג'ול" נדמה לסרט המתרחש לצד האירועים שמתוארים בו. הפיגוע בפארק האולימפי אמנם מוצג בו, אך איסטווד אינו מתרפק על תיאור האימה והזוועה שבאו בעקבותיו אלא בוחר להתמקד בעיקר: שרטוט דיוקנו של ג'ול והפן של החברה האמריקאית שדיוקן זה מייצג. לצד הפיגוע, כמעט כל שאר השיאים הדרמטיים של העלילה, כולל חשיפת תוצאות החקירה על מעורבותו של ג'ול בפיגוע, מסופרים לנו לאחר מעשה. נציגות החוק אינה זוכה בסרט ליחס אוהד וגם לא העיתונות. זו מיוצגת על ידי קתי סקראגס (אוליביה ויילד), עיתונאית בכירה ב"אטלנטה ג'ורנל-קונסטיטיושן", שחפותו או אשמתו של ג'ול אינן מעניינות אותה והיא משתמשת ביכולות הפיתוי שלה כדי להשיג סקופ (הסרט הותקף קשות בארצות הברית בשל אופן תיאורו את סקראגס, שמתה ב-2001, בת 43, ממנת יתר של תרופות מרשם. חבריה טענו שלא התאוששה מעולם מכך שהובילה את המהלך התקשורתי שהציג את ג'ול כטרוריסט).

כוחו החמקמק של הסרט נובע גם מהעובדה שאיסטווד הציב במרכזו שחקן כמעט אלמוני (הוא הופיע בתפקידים קטנים בכמה סרטים), פול וולטר האוזר, שכפי שג'ול נדמה לאנטי־גיבור, כך הוא נדמה לאנטי־כוכב. האוזר מצוין וקתי בייטס מצוינת אף היא כאמו של ג'ול. 

הקולנוע של קלינט איסטווד, שבסוף חודש מאי הקרוב ימלאו לו 90, הוא בעיני אורי קליין, מבקר הקולנוע של "הארץ",  אחת ההרפתקאות הקולנועיות המרתקות, המורכבות והמאתגרות ביותר שהתפתחו בלב לבה של תעשיית הקולנוע האמריקאית מאז שנות ה-60 של המאה הקודמת. סרטו החדש הוא חוליה נוספת בשרשרת סרטיו – אלו שביים וגם אלה שבהם היה רק הכוכב – שעיצבו בעקביות מרשימה דיון קולנועי, שנדמה כי ארה"ב כולה, על כל מורכבותה החברתית והתרבותית וניגודיה האידיאולוגיים, גלומה בו. 

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות