Connect with us

חדשות

חקירת הטבח בטקסס: "השוטרים חיכו למפתח למרות שהדלת לא היתה נעולה!"

שימוע בסנאט המקומי: "לשוטרים היה נשק, לילדים לא. לשוטרים היו מגינים, לילדים לא. השוטרים היו מאומנים, היורה לא. שעה אחת, 14 דקות ושמונה שניות — זה פרק הזמן שהילדים האלה חיכו, והמורים חיכו, כדי שיצילו את חדר 111"

Published

on

דלת הכיתה בבית הספר היסודי רוב בעיר יובלדה, טקסס, שבה נרצחו בחודש שעבר 19 ילדים ושני מורים לא היתה נעולה, בשעה שהשוטרים בזירה התעכבו וחיכו למפתח — כך אמר ביום שלישי קולונל סטיבן מקרו, ראש המשרד לביטחון ציבורי של מדינת טקסס, בשימוע בסנאט המקומי. לדברי מקרו, שמפקד על כוחות המשטרה של מדינת טקסס, אין ראיה לכך שהשוטרים בזירה אפילו ניסו לבדוק אם הדלת נעולה. "לפי המידע שיש בידינו כעת, אני לא מאמין שהדלת היתה מאובטחת מעולם", אמר. "לא היה לו (ליורה) מפתח, והוא לא יכול היה לנעול אותה מבפנים", אמר מקרו למחוקקים.

בדברים שאמר לפני ועדה מיוחדת של הסנאט באוסטין סיפר מקרו כי למשטרה היה מספיק נשק ואמצעי הגנה כדי לפרוץ לכיתה, אך המפקד בזירה "החליט לשים את חיי השוטרים בעדיפות על חיי הילדים". אותו מפקד, לדבריו, התמהמה בניסיון להתעמת עם היורה מאחר שהוא "המתין למפתח שמעולם לא היה בו צורך". מקרו הגדיר את תגובת גורמי אכיפת החוק לטבח "כישלון משפיל" וציין כי "יש ראיות משכנעות שתגובת הרשויות למתקפה על בית הספר היסודי היתה מנוגדת לכל מה שלמדנו". מפקד המשטרה הסביר כי ניתן לנעול את דלתות החדר הכפול — שתי כיתות מחוברות — רק מבחוץ, וכי לפני הירי אחד המורים אף ביקש לתקן את המנעולים מאחר שטען שהם שבורים.

"לשוטרים היה נשק, לילדים לא. לשוטרים היו מגינים, לילדים לא. השוטרים היו מאומנים, היורה לא. שעה אחת, 14 דקות ושמונה שניות — זה פרק הזמן שהילדים האלה חיכו, והמורים חיכו, כדי שיצילו את חדר 111", אמר מקרו. "שלוש דקות לאחר שהיורה נכנס לבניין המערבי, היה מספר משמעותי של שוטרים עם אפודי מגן כדי שיוכלו לבודד, להסיח את דעתו ולנטרל אותו".

תחקיר ניו יורק טיימס חשף כי מפקד השיטור של בתי הספר ביובלדה, פיט ארדונדו, הגיע לבית הספר ללא מכשיר הקשר שלו והתמקד במציאת המפתחות לכיתות, על אף שלא נראה בסרטונים מהזירה כי הוא כלל בדק את דלת הכיתה על מנת לוודא אם היא נעולה או לא. עוד פורסם כי אחת המורות שנורתה למוות שוחחה עם בעלה, שוטר שהיה בזירה, זמן קצר לפני שמתה מפצעיה, וכי המשטרה פספסה הזדמנות לירות ביורה מחוץ לבית הספר מאחר שאחד השוטרים חשש שילדים ייקלעו לקו הירי.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

Featured

״פצצה גרעינית״: הרקע להחלטת בית המשפט העליון לבטל את הזכות להפלות מלאכותיות

רוב של בית המשפט מחק תקדים בן 49 שנה • הפלות מלאכותיות הופכות היום ללא-חוקיות ב-13 מדינות של ארה״ב, ורבות נוספות עומדות להצטרף • המשמעות: כמחצית מהנשים בארה"ב מאבדות את זכותן להפלות באזורי מגוריהן * רקע ופרשנות

Published

on

מעט מאוד מאורעות יחידיים ראויים להיחשב ל"מכוננים", או היסטוריים. אל הקטגוריה הזו נופלת החלטת בית המשפט העליון של ארה"ב בבוקר יום שישי לשים קץ לזכות החוקתית של נשים להפלות מלאכותיות. התגובות היו מיידיות ודרמטיות. באופן טבעי, אי הסכמה אפיינה אותן. המחנה המנצח חוגג את מחיקתו של תקדים משפטי בן 49 שנה. המחנה המובס מלקק את פצעיו, ומזהיר מפני "עיקורן של זכויות אמריקאיות". תהיה הדעה על עצם העניין אשר תהיה, קשה היום להתווכח עם הערכתה של נינה טוטנברג, הכתבת המנוסה לענייני משפט בוושינגטון, הסוקרת את בית המשפט העליון זה 50 שנה: "במונחים משפטיים", היא אמרה ברשת הרדיו הציבורית NPR, "פצצה גרעינית התפוצצה".

בית המשפט עשה ביום שישי משהו ששופטים עליונים אינם להוטים לעשות: הוא ביטל מעיקרו פסק דין קודם של בית המשפט, שאומץ ב-1973. ההחלטה ההיא, הידועה בעגה המשפטית כ"רו נגד ווייד" (Roe v Wade), העניקה לנשים בכל ארה"ב את הזכות לדרוש הפלה מלאכותית ללא הגבלה במהלך שלושת החודשים הראשונים של הריונן, ולקבל אותה ברוב המקרים בשלושת החודשים הבאים.

אמריקה פנתה ימינה

ההחלטה ההיא שינתה לא רק את חייהן של נשים, אלא את מהלך ההיסטוריה של ארה"ב. היא עוררה התנגדות עצומת ממדים מצד הימין הנוצרי, שלבשה ממדים פוליטיים, הביאה התארגנות חסרת תקדים, והובילה את אמריקה ימינה. המפלגה הרפובליקאית, שחרתה את ההתנגדות לפסק הדין על דגלה, השילה בהדרגה את מתינותה המסורתית, והפכה למפלגת הימין הנוצרי. ב-20 השנה שלאחר פסק הדין היא הגיחה בהדרגה לעמדת בכורה במערכת הפוליטית, בייחוד בקונגרס.

מ-1973, במרכז הפוליטיקה האמריקאית עמד המאבק על הרכב בית המשפט העליון. בבית המשפט יש רק תשעה מושבים. שופטים בכל הדרגים הפדרליים, כולל בית המשפט העליון, מתמנים לכל חייהם. ממילא אחדים מהם יושבים בדין במשך עשרות שנים. מאז הפסיקה על ההפלות, תהליך מינויים של שופטים עליונים נעשה פוליטי ומפלגתי, והוא כרוך בדרמות אישיות. הנשיא הוא הממנה את השופטים הפדרליים, והסנאט הוא המאשר. שימועי האישור של שופטים עליונים נעשו מאורעות תקשורתיים מן המדרגה הראשונה, ומאז שנות ה-80 הם מועברים בשידורים חיים בטלוויזיה, לפעמים במשך שעות, לפעמים במשך ימים.

הניסיון להטות את בית המשפט ימינה התחיל בימי נשיאותו של רונלד רייגן, לפני 40 שנה, אבל לא עלה יפה. רוב השופטים, כולל כאלה המזוהים עם הימין, סירבו לגעת לרעה בתקדים של 1973. טענתם היתה שהוא נעשה "חוק הארץ", חלק מן ההוויה האמריקאית. מצב העניינים הזה השתנה מעיקרו בימי נשיאותו של דונלד טראמפ. מזל בלתי רגיל הנחיל לו את ההזדמנות למנות שלושה שופטים עליונים, כולל בימי נשיאותו האחרונים, לאחר מותה של רות ביידר גינזברג, אשר ישבה בבית המשפט יותר מרבע מאה. אף כי טראמפ עצמו תמך בעבר בפומבי בהפלות מלאכותיות, הוא שינה את דעתו כאשר החליט להתמודד על הנשיאות. הוא מינה מתנגדים גלויים ובוטים של "רו נגד ווייד". הם היטו את הכף בפסק הדין של הבוקר.

הטענה נגד "רו" מיומו הראשון היתה שבית המשפט סטה מן המנדט החוקתי שלו. במקום לפרש את החוקה כפשוטה, על יסוד הטקסט המקורי שלה, הוא נתן בה טעמים שלא היו בה. בית המשפט הואשם שהוא נטל לעצמו את הזכות לחוקק, אף כי חקיקה היא זכותו הבלבדית של הקונגרס.

חוקת ארה"ב לא הזכירה כמובן הפלות מלאכותיות. היא נכתבה בשלהי המאה ה-18. היא לא העניקה זכות בחירה כללית, היא לא הרשתה לנשים לבחור, היא השאירה על כנה את העבדות. זכויות טבעיות ב-1788 לא כללו חלק ניכר של מה שאנחנו חושבים לזכויות טבעיות ב-2022. הרבה מחסרונותיה של החוקה המקורית תוקנו במרוצת השנים. 75 שנה לאחר אשרורה היא תוקנה, כדי לבטל את העבדות; 130 שנה לאחר אשרורה נוסף לה תיקון, שהעניק זכות בחירה לנשים. היא תוקנה בסך הכול 27 פעמים. חלק מתיקוניה היו פעוטים, וחלק היו הרי-גורל, כמו מגילת זכויות האדם של 1791.

אבל מפעם לפעם, בית המשפט ראה צורך להתערב, כדי להרחיב את בית הקיבול של החוקה, ולהעניק משמעויות בנות-זמננו לעניינים שלא נידונו בחוקה, או לעניינים שרק נרמזו בה. ב-1954, בית המשפט התחיל להעניק פירוש ליברלי לחוקה, שקידם שוויון זכויות בין גזעים, הגן על אזרחים מפני שרירות לבה של המדינה, חיזק את ההפרדה בין דת למדינה, וביטל אפלייה על רקע מיני. 

את פסיקת 1973 על הפלות מלאכותיות, בית המשפט ביסס על "הזכות לפרטיות", המשתמעת מן החוקה. ההתנגדות הנחרצת לפירוש הזה הדריכה את המאבק המשפטי נגד "רו" מני אז. התפתחה אסכולה של "אוריגינליסטים", זאת אומרת נאמני הגרסה המקורית. האוריגינליסטים ניצחו היום. הם לא אסרו הפלות בתור שכאלה. הם החזירו את ההחלטה לידי 50 המדינות של ארה"ב, שבידיהן היתה הסמכות לפני פסיקת 1973. לפני הפסיקה, רק ארבע מדינות הרשו הפלות מלאכותיות. היום, הפלות מלאכותיות הופכות לעבירה פלילית אוטומטית ב-13 מדינות, וסביר להניח שבערך חצי המדינות של ארה"ב יאסרו הפלות בחודשים הבאים.

על הכוונת: תקדימים נוספים

החוקה מעניקה עליונות לחוקים פדרליים על פני חוקים של המדינות. אבל קשה להעלות על הדעת מצב עניינים שבו תומכי הזכות להפלות יצליחו לחוקק חוק בקונגרס בוושינגטון. כל חקיקה מצריכה רוב מיוחס בסנאט (60 מתוך 100), ואין כל סיכוי שהדמוקרטים, התומכים ברובם בזכות להפלות, יצליחו לגייס רוב כזה. הם עומדים לאבד את הרוב הדחוק שלהם בקונגרס בבחירות הממשמשות ובאות בנובמבר.

פירושו של דבר שכמעט חצי הנשים בארה"ב מאבדות את זכותן להפלות באזורי מגוריהן. יהיה עליהן לנסוע למדינות המרשות הפלות, לפעמים במרחק ניכר. כל מדינות הדרום עומדות לאסור הפלות, והכתובת הקרובה ביותר תהיה אפוא במרחק של מאות קילומטרים. ממילא, הנשים דלות-האמצעים ביותר יהיו הנפגעות העיקריות, בייחוד מקרב המיעוטים הגזעיים והאתניים.

הגיון החלטתו של בית המשפט יכול להתרחב מעבר לגבולות "רו נגד ווייד". אפשר לצפות למאמץ של הימין השמרני לבטל שורה של תקדימים, למשל אלה הנוגעים לשיווי זכויות להומוסקסואלים. בית המשפט ביטל את האיסור הפלילי על יחסי מין בין גברים רק לפני 19 שנה, והתיר נישואים חד-מיניים רק לפני שבע שנים. בהרכב החדש של בית המשפט – שישה שמרנים נגד שלושה ליברלים – יש פוטנציאל ברור של תיאבון לשינויים היסטוריים. רמז לעתיד לבוא ניתן השבוע, כאשר בית המשפט ביטל חוק בן מאה שנה של מדינת ניו יורק, שהגביל את הזכות לשאת נשק בהיחבא. התיקון השני לחוקה מעניק זכות לאזרחי ארה"ב לשאת נשק. 

פסיקת 1973 עודדה התארגנות של הימין, ששינתה את פני ההיסטוריה. האם פסיקת 2022 תעודד התארגנות דומה של השמאל? סביר להניח שייעשה ניסיון להתארגן, אבל השאלה התלויה ועומדת היא אם שאלת ההפלות תניב אותו להט ואותה נחישות בשמאל ש-1973 הניבה בימין. בחינה של ההיסטוריה האמריקאית ב-50 השנה האחרונות מעוררת ספקות. מבחן ראשון יהיה בנובמבר, בבחירות אמצע הקדנציה לקונגרס. כל הסקרים חוזים מפלה ניצחת למפלגה הדמוקרטית. ברקע עומדת אי שביעות רצון רחבת ממדים מהתנהלותו של הנשיא ביידן, בייחוד בענייני כלכלה. הדמוקרטים מקווים עכשיו שתגובת נגד לביטול "רו נגד ווייד" תחזק את סיכוייהם בקלפי. לפי שעה לא נמצאו סימוכים לתקווה הזו, אבל את זה נדע בעוד פחות מחמישה חודשים.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות