Connect with us

Featured

חזרו למקומם הראוי

Published

on

הגדולה של לברון, התוספת של דיוויס, המוח של ווגל, הגאוניות של רונדו והתוספת של קארוסו * לאחר בצורת בת עשור, הלייקרס הישוו את מספר האליפויות לאלה של בוסטון * וה-NBA תהיה הליגה היחידה בעולם בה עונת 19/20 תיזכר קודם כל כעונה של קובי ורק אחר כך כ"עונת הקורונה" * סקירה ותחזית

אם תשאלו את התסריטאים המובילים ביותר בהוליווד, הם יגידו לכם שעונת 2019/20 הסתיימה ביום ראשון האחרון באופן מושלם. כוכבי הלייקרס הקדישו את האליפות לקובי בראיינט, קייל קוזמה הניח בד עם המספר 24 על הגביע ואוהדי LA יצאו לחצרות בעיר המלאכים כדי להפריח זיקוקים ולצעוק "קובי" (וקצת להתפרע בחוצות דאון טאון סמוך לסטייפלס סנטר). אם היינו בקולנוע, זה היה הרגע בו הקהל היה קם מהמושבים כדי למחוא כפיים. והכל בזכות, או בגלל, רגע אחד. איש אחד. איש אחד שגרם לכך שה-NBA תהיה הליגה היחידה בעולם בה עונת 19/20 תיזכר קודם כל כעונה שלו, של קובי. ורק אחר כך כ"עונת הקורונה".

כשקובי הלך לעולמו בתאונת המסוק הנוראה בקלאבסס, רבות דובר על ה"ממבה מנטליטי" ועל כך שאסור לתת למכשולים לעצור אותנו מלהמשיך את חיי היום-יום, כמו לשחק כדורסל למשל. כתשעה חודשים לאחר אותו יום שחור, ה-NBA הוכיחה שהיא הצליחה להתגבר על שלושה מכשולים: על המוות של בראיינט, על הקורונה ועל ההפגנות על רקע גזעי והאלימות בארצות הברית. 

זה היה יום חג למורשת של לברון. אחרי שבחר בשכל במיאמי, ואז בקליבלנד, ג'יימס הוכיח שהוא לא התבלבל גם באותה בחירה בלייקרס בקיץ 2018. לברון זכה בטבעת האליפות הרביעית שלו, והפך לשחקן הראשון אי פעם שזוכה בתואר ה-MVP של סדרת הגמר במדי שלוש קבוצות שונות. למשחק השישי והמכריע הוא הגיע עם אש בעיניים, והפציץ טריפל דאבל של 28 נק', 14 ריבאונדים ו-10 אסיסטים.

בשונה מאליפויות אחרות שלו, לברון חוגג יומולדת 36 עוד חודשיים. מה שיותר 'מפחיד' זה שהוא מעולם לא שיחק טוב יותר (לאחר המשחק טען שהוא היה מפרק את הגרסה בת ה-27 שלו במיאמי). ומה שעוד יותר מפחיד, זה שבסיום משחק 6 הוא סיפק את המשפט הבא: "נשארו לי עוד הרבה שנים על הפרקט". זה אומר שהוא ישחק עד גיל 40? ישתף פעולה עם הבן שלו ברוני? שום דבר לא ברור, חוץ מדבר אחד: אי אפשר שלא להעריך אותו. ובמילותיו – "תנו לו קצת כבוד, לעזאזל". 

לוס אנג'לס הובילה במשחק האחרון ב-28 הפרש בחצי הראשון של משחק 6. זה ההפרש השני הכי גדול בהיסטוריה בהפסקה של משחק גמר, אחרי שבוסטון הוליכה ב-30 הפרש בהפסקה של משחק 1 נגד הלייקרס בגמר 1985. אפשר לנתח לעומק את ההיעלמות של ההיט במשחק 6, אבל אחת הסיבות, היא העייפות. החבורה של ספולסטרה לא עמדה על הרגליים אחרי הריצה הראשונה של LA, ומהר מאוד הסיפור נגמר. אולי עכשיו זה הזמן להבין את הטעות בדיעבד של ספולסטרה, שהחל מהמשחק השני בסדרה לא שיתף (מינימום 4 דק') באף משחק יותר משלושה שחקני ספסל? 

בדרך כלל מאמנים לא נוטים לעשות יותר מדי התאמות בשלבים מאוחרים של סדרות, אבל במשחק המכריע פרנק ווגל החליט לפתוח בחמישייה עם אלכס קארוסו במקום דווייט הווארד. מעבר לכך שדייויס שוב נראה כמו מפלצת מתחת לסלים, קארוסו נתן משחק הגנתי אדיר וסיים את המשחק עם מדד הפלוס מינוס הגבוה ביותר, 20+.

ויש גם את הסיפור של דווייט הווארד. הוא היה רגל וחצי מחוץ ל-NBA, אף קבוצה לא רצתה אותו ואף אוהד לא באמת אהב אותו, בטח שלא בסטייפלס סנטר. 'סופרמן' נפל, אבל קם כמו גדולבפלייאוף 2020. בסרטון מחגיגות האליפות אפשר היה באמת להתרגש ביחד איתו. "לעולם אל תוותרו על החלומות שלכם", הוא זעק. הווארד בסופו של דבר כן זוכה באליפות באורלנדו. איזה סיפור.

ומה עוד נותר להגיד על 'פלייאוף רונדו'. רונדו חילק 105 אסיסטים בפלייאוף 2020, והפך לשחקן הספסל שמסר הכי הרבה אסיסטים בפלייאוף אחד מאז 1970/71. שני דברים מטורפים לגבי רונדו, זה שהוא בכלל לא שיחק בסיבוב הראשון, וגם, הקליעה שלו. הגארד, שהפך לשחקן הראשון בהיסטוריה שזוכה באליפות גם במדי הלייקרס (מאז שעברו ללוס אנג'לס) וגם במדי בוסטון, צלף 20 שלשות בפלייאוף ב-40% מחוץ לקשת. את המשחק המכריע סיים עם 19 נק' (8 מ-11 מהשדה ו-3 מ-4 משלוש).

עכשיו כולם מדברים (שוב על ההשוואות למייקל ג'ורדן. לברון הוא ללא ספק הגדול בדורו, אבל לברון הפסיד. ולכן בלתי מנוצח הוא לא. האירוניה היא שיש לא מעט מהמצדדים במייקל שיודו בפה מלא שלברון הוא שחקן הכדורסל הטוב מבין השניים. הוא גדול יותר, חזק יותר, מהיר בצורה לא אנושית ביחס לגודל שלו, הבנת המשחק שלו היא חמש דרגות מעל רכז ממוצע בליגה. יש סיבה שהלייקרס לא הפסידו השנה פעמיים ברציפות בפלייאוף. בפעם הראשונה אפשר להפתיע את לברון. בפעם השנייה הוא פותר את כל הבעיות כמו מי שרגיל לפתור תשבצים.

לברון ג'יימס בסופו של דבר הוא תופעה על אנושית וחד פעמית. שחקן כדורסל בגוף של שחקן פוטבול. שחקן שמגלם הכי טוב את הכדורסל חסר עמדות, כי לברון יכול למעשה לשחק באיזו עמדה שהוא רוצה. מוח כדורסל שלא מוערך מספיק. מתי יצא לכם לפגוש ספורטאי עם זיכרון צילומי? על כל זה תוסיפו את ההתנהלות שלו כספורטאי. השמירה על הגוף, האתלטיות, הכוח, הגמישות. הימנעות מפציעות, והצלחה לעבור 17 עונות מפרכות בליגה הקשה בעולם, ולהמשיך כאילו כלום. שחקנים אחרים שניסו נשברו פיזית. שחקנים אחרים חוו דעיכה חדה בגיל הזה.

יכול להיות שהוא מעורר אצלכם אנטגוניזם. שאתם שונאים אותו. ככה זה עם הגדולים ביותר. הם מעוררים אהבה, שנאה או פחד. אין אופציה אחרת. אי אפשר להיות אדישים לגדולה. תעריכו. כי לא יהיה עוד אחד כזה.

התאמות שהולכות נגד הליגה

בואו נחזור רגע לדבר על הלייקרס בשלוש השנים האחרונות. בקיץ 2018 לברון חתם בלייקרס בקול תרועה על חוזה לשלוש עונות + אופציית שחקן. הלייקרס היו קבוצה עם צעירים כמו ברנדון אינגרם, לונזו בול, קייל קוזמה, שלברון היה צריך לגדל ולטפח. על פניו, החתימה לטווח ארוך סימנה את הסבלנות של לברון לתהליך. בקליבלנד לברון הקפיד לחתום כל עונה על חוזה לשנה + אופציה כדי לשמור את הלחץ שלו על ההנהלה. זאת הייתה קבוצה שערבבה צעירים חסרי ניסיון עם פוטנציאל, וותיקים שבאו לחפש טבעת. אלא שזו לא קבוצה אופיינית ללברון והעניינים התחילו להתפרק כשאנתוני דייויס באמצעות סוכנות קלאץ' (בה יש ללברון אחוזים) התחיל להפעיל לחץ על הפליקנס לעבור ללייקרס. הלייקרס מצידם היו מוכנים לתת הכול בשביל לקבל אותו, וזה פירק את חדר ההלבשה. לברון לראשונה בקריירה חווה פציעה ארוכה וחזר לקבוצה שבורה. היה סיכוי לפלייאוף, אבל זה לא ממש עניין אף אחד בלייקרס כולל לברון, שבעיקר חיכה לציוות עם דייויס.

בקיץ זה קרה – לא לפני שגם מג'יק ג'ונסון עזב את הקבוצה. המפתחות הועברו לרוב פלינקה שעשה קצת טעויות של מתחילים, אבל הצליח להרכיב ללברון את הקבוצה שאפיינה אותו בשנים האחרונות – כוכב שני והרבה וטרנים שבאים לשחק על טבעת. קוזמה נשאר שריד ללייקרס הישנים ודווקא הוא הלך לאיבוד השנה. אולי בגלל שהרגיש יותר כנכס טרייד מאשר כשחקן שבונים עליו. זה עזר לו להפיל את הערך שלו לרצפה, אבל גם לאבד את האהבה של האוהדים. הם העבירו את האהבה שלהם לאלכס קארוסו, שאחרי שנים שהיה סוד פנימי של האוהדים, הצליח להראות שיש לו לא מעט לתרום גם על הפרקט.

פרנק ווגל קיבל את המפתחות בעמדת המאמן, ונראה כמו סוג של ברירת מחדל, ממש לא המאמן הטיפוסי שלברון אוהב. הוא לא שיחק בליגה, ואין לו את הווינריות של פט ריילי. ווגל התחיל את הדרך באינדיאנה ובנה שם קבוצה הגנתית נחמדה שהפסידה שלוש פעמים ברציפות למיאמי של לברון. לאחר מכן אינדיאנה הידרדרה ביחד עם הקריירה של ווגל. כשמינו את ג'ייסון קיד לעוזר של ווגל, זה נראה כמו תאונה שמחכה לקרות, כמו טיירון לו ובלאט.

ווגל לא יקבל מספיק קרדיט על ההצלחה של הלייקרס. אף מאמן של לברון לא מקבל קרדיט, בטח לא כשיש גם את אנתוני דייויס בקבוצה. ועדיין ראוי וצריך להקדיש לו כמה מילים, כי ווגל היה מאוד משמעותי העונה בלייקרס. ווגל עשה התאמות שהולכות נגד הליגה, הוא הצליח להישאר מסונכרן עם לברון ולראות איתו עין בעין, משהו שמאמנים אחרים נכשלו בו עם לברון. הוא הצליח להשאיר בתלם שחקנים כמו רייג'ון רונדו ודוויט הווארד שבעבר פירקו חדרי הלבשה.

זה מתחיל מהעובדה שהלייקרס שיחקו עם שני גבוהים לאורך העונה, בניגוד גמור למקום שאליו הליגה הולכת. זה עבד להם. ההגנה שלהם על הטבעת הייתה מצויינת והם ניצחו לרוב בקרבות הריבאונד. אבל בזמן שמאמנים אחרים מתחתנים עם השיטה והולכים איתה עד הסוף המר, ווגל ידע לשנות בפלייאוף בסיטואציות מסוימות ולעבור להרכבים נמוכים יותר עם דייויס בסנטר. הוא עשה התאמות קטנות בדקות המנוחה של לברון שהופכות אותו לטוב יותר. למשל שהוא מוציא אותו די מהר בתחילת הרבע הראשון. זה מאפשר ללברון ללמוד את היריבה ולהבין לאן המשחק הולך, ונותן לו המון דקות נגד מחליפים של הקבוצה השנייה. בנוסף, ווגל נוסך המון ביטחון בשחקנים שלו. כששומעים אותו מדבר עליהם מול העיתונאים, ווגל תמיד מוצא את הדברים הנכונים להגיד.

ההגעה של אנתוני דייויס ללייקרס הפכה אותם למפלצת. עדיין היו ספקות לגבי הסגל מסביב, אבל דבר אחד היה ברור מהרגע הראשון. הלייקרס הופכים למפלצת דו ראשית. דייויס היה סופר דומיננטי בקבוצה חלשה במשך שנים, אבל השילוב עם לברון הוא סיפור אחר לגמרי. בפלייאוף דייויס הוכתר כשותף הכי טוב של לברון ואפילו דוויין וייד הנהן בהסכמה.

דייויס הציג את הפלייאוף הכי יעיל שלו אי פעם, כולל 40% משלוש, וכנראה מה שהיה הכי חסר לו בקריירה – תמונת ניצחון, רגע פלייאוף שכולו שלו. זה הגיע במשחק 2 בגמר המערב נגד דנבר. הלייקרס בפיגור שתיים לא היססו ללכת לדייויס על קו השלוש, דייויס קבר שלשה שהבהירה שללייקרס יש שני כוכבים ראשיים, ולא כוכב ראשי וכוכב משנה. לברון לאורך כל הדרך ראה בדייויס שותף ולא סייד קיק, ושמח לתת לגבה ליהנות מאור הזרקורים.

דייויס קצת נשכח עם הרצון הבלתי פוסק של התקשורת למצוא את הכוכב הבא, היוניקורן הבא, אבל דייויס, כיום בשיאו הוא ה-יוניקורן של הליגה. גארד בגוף של סנטר עם יכולות אדירות בשני צידי המגרש. אין אף שחקן בליגה שיכול לעצור אותו, ואולי עקב האכילס היחידי שלו הוא העקב. הנטייה שלו לפציעות רגליים קלות פגעה בו בניו אורלינס והורגשה גם בלייקרס. דייויס סיים את הגמר מדדה, אבל לא ויתר והתעקש לשחק.

גם פועלים אפורים

האליפות הזו גם מאשרת ללייקרס שהדרך שלהם אליה היתה נכונה. ההחלטה למשכן את העתיד תמורת ההווה לא תמיד משתלמת ב-NBA, אבל הפעם כן. לברון ודייויס היו העוגנים, אלא שאיכות הקולקטיב סביבם היתה פגיעה בול אחת אחרי השנייה. בין אם זה ווגל, שהדגיש הגנה מהרגע הראשון ולרגע לא נגרר אפילו למיני-דרמה הוליוודית; ותיקים כראג'ון רונדו או דווייט הווארד, שהפנימו את מקומם ותפקידם והוציאו ממנו את המיטב; קנטביוס קולדוול-פופ, שבעבודה קשה השכיח את העובדה שהלייקרס איבדו שחקן חמישייה ב"בועה" (אייברי בראדלי); או אס מהספסל כאלכס קארוסו. כל כך הרבה סמליות היתה בעובדה שהוא עלה בחמישייה במשחק המכריע של העונה, מדגיש שהלייקרס הם לא רק כוכבים נוצצים, אלא גם פועלים אפורים. "אני אולי לא אצא ואקלע 20 נקודות, אבל אני יודע מה ביכולתי לעשות היטב", יגיד  קארוסו לאחר מכן, נטול חולצה ומשקפי סקי לצווארו, "וזה עוזר לנו לנצח משחקים".

וגם צריך לזכור שלא היה חסר הרבה כדי שלא יהיו משחקים לנצח בהם. יצירת "הבועה" היתה מהלך שאפתני של הליגה בראשות אדם סילבר, שהלך יד ביד עם ארגון השחקנים. הלייקרס אולי ניצחו בסוף, אבל סילבר וה-NBA הם מנצחים גדולים לא פחות: עונה שהחלה באוקטובר 2019 הגיעה לבסוף לסיומה באוקטובר 2020, כשבתווך מתרחשת הטרגדיה של קובי בראיינט, משתוללת מגפה עולמית וניצתת מחאה חברתית בארצות הברית. מה שנשמע כמו פרויקט מתנדנד שיקרוס ברגע שתגיע הבדיקה החיובית הראשונה, היה הצלחה מסחררת. הנגיף נשאר מחוץ לדיסניוורלד, והפלטפורמה למען צדק חברתי  בלטה מאוד. כבונוס, אפילו סין חזרה לשדר משחקי NBA אחרי שנה של ברוגז, שעלתה לליגה הרבה מאוד כסף ולסילבר ספציפית הרבה שעות שינה.

זה לא היה אותו דבר, אבל זה גם לא היה אמור להיות. אמנם אף אחד לא מרחם על שחקני NBA, לא בתנאים ובטח לא בעשירי לחודש, אבל זה לא ש"הבועה" היתה מקום קסום בו ליטפו חדי-קרן בדרך לאימון והתגלצ'ו בתורות על קשת בענן. שחקנים שהלכו רחוק בפלייאוף לא ראו את בני משפחתם במשך שלושה חודשים ומעלה, בזמן שבארצות הברית מתו 215 אלף איש מקורונה. הלו"ז המתוכנן שוחק במלואו בתנאים שווים, והחבילה כללה את המינון הרגיל של דרמה, הפתעות, מנצחים ומפסידים. או גם מפסידים שמנצחים, אם מסתכלים על מה שמיאמי עשתה. תקדימי העבר הקרוב צריכים להעניק אופטימיות בנוגע ליכולתה של הליגה לתמרן בין גזרות גורל, ובראשם תקדים ששמר על שלמות נגד כל הסיכויים. כי לא רק ש"הבועה" לא התפוצצה – בסוף היא גם היתה די פיצוץ.  

מה הלאה?

האליפות הזאת של הלייקרס היא אליפות כבירה גם בגלל הנסיבות אבל גם בגלל הסגל שלברון בנה. מי בכלל ידע מי זה אלכס קארוסו לפני העונה? להביא את ראג'ון רונדו ודווייט הווארד זה כמו להביא חלקים מטלפון נוקיה כדי לתקן אייפון. האליפות הזו של ג'יימס שמה חותמת על עובדה ברורה אחת: שימו את היד שלכם על קבוצה, תעבירו לשם את ג'יימס ותוך שנה הקבוצה הזו מועמדת לאליפות. זה לא דבר שיכולנו לומר על קובי וג'ורדן. לגבי הקושי בבניית הקבוצה, קוואי לנארד ניסה את זה בפעם הראשונה העונה. תראו מה קרה. 

זה יכול להיות קצת לא נעים להיות שחקן ואדם בסטטוס של לברון וללכת בלילה לישון בידיעה שאתה מספר שתיים. ובכן, ג'יימס ביסס את מעמדו כמספר שתיים בכל הזמנים אחרי ג'ורדן. אולי הוא גם המנכ"ל מספר שתיים בכל הזמנים אחרי ג'רי ווסט. אלה שמות שלא בושה להביט על הגב שלהם במרוץ. אבל הנה מה שבאמת חשוב: ג'יימס עדיין לא הפסיק לרדוף אחרי ג'ורדן, ואחרי ווסט הוא אפילו לא התחיל.

כאמור, זו הייתה עונה עמוסת אירועים חריגים, ולרגעים נראה היה שהיא בכלל לא תגיע לסיומה, אבל בסופה, אחרי עשור נטול אליפויות, הלייקרס שמה את ידה על הטבעת. כעת, החבורה מקליפורניה מסיתה את המבט קדימה, ליום שאחרי. אז מה צופן העתיד ללברון ג'יימס וחבריו?

תחילה, מטרת העל: בראש ובראשונה, עוד לפני שתגבש את הצוות המסייע ותחליט את מי תגריל בדראפט, הלייקרס תנסה לשמור על אנתוני דייוויס. הכוכב בן ה-27, כזכור, חתם בקבוצה מ-LA לעונה אחת – עם אופצייה להארכת ההתקשרות בעונה נוספת, שנתונה בידיו. כעת, עומדות בפניו שתי אופציות: הראשונה, להמשיך בצהוב-סגול שנה נוספת תמורת 28.8 מיליון דולר ולהפוך לשחקן חופשי בקיץ הבא. השנייה, לחתום על חוזה ארוך טווח עם הלייקרס, כשהסימנים מעידים על שנתיים – בדומה לאורך החוזה שנותר ללברון.

לדייוויס, יש לציין, מגיע קרדיט על עקביות. גם ביום שאחרי האליפות, הוא עדיין סירב לחתום על חוזה חדש. "אין לי מושג מה יקרה", הוא אמר. "הייתה לי שנה מדהימה עם הלייקרס, אך במהלך החודשים הקרובים נבין מה הלך הרוח. אני לא בטוח במאה אחוז". זו גם העמדה שדייוויס נקט כשהגיע ללוס אנג'לס, עמדת "אני מתרכז בעונה הזו", ואפילו גישושים משיקגו, עיר הולדתו, נדחו על הסף.

ולמרות שדייוויס עוד לא התחייב ללייקרס, הוא לא נותן לליגה סיבה להאמין שיהפוך לשחקן חופשי. גם אם כן, האופציות שלו מצומצמות למדי. 

מעבר לדייוויס, הלייקרס צפויים לערוך עוד כמה שינויים בסגל. מרקיף מוריס, דיון ווייטרס, ג'ארד דאדלי, ג'יי אר סמית' ודווייט הווארד יהפכו לשחקנים חופשיים ולא ברור אם יאריכו את החוזה שלהם בקבוצה. ובמקביל, לקנטביוס קלדוול-פופ (8.5 מיליון דולר), אברי בראדלי (5 מיליון דולר), ג'אבל מקגי (4.2 מיליון דולר) ורג'ון רונדו (2.6 מיליון דולר) – בדומה לדייוויס – קיימת אופציית שחקן להארכת החוזה.

ועוד לפני שפרנק ווגל יתחיל במלאכת בניית הסגל הוא זכה ליחס הטוב ביותר לזכות באליפות גם בעונה הבאה על פי המהמרים בלאס וגאס  – לפני קליפרס, מילווקי וגולדן סטייט.

Featured

דוח מדאיג: עלייה שנתית של 18% בפשעי שנאה אנטישמיים במחוז לוס אנג'לס

Published

on

By

המועצה הציבורית לזכויות אדם של מחוז לוס אנג'לס פרסמה השבוע דו"ח המפרט כיצד פשעי שנאה אנטישמיים גדלו ב-18% בדרום קליפורניה בין השנים 2018 ל 2019

על פי הדיווח, מספר פשעי השנאה האנטישמיים במחוז בשנת 2019 היה 93; בשנת 2018, המספר היה 79. בדו"ח צוין כי 93 המקרים הם המספר הגדול ביותר של פשעי שנאה אנטישמיים שהמחוז רשם מאז 2009.

"העלייה הזו התבטאה בביקורת לאומית לאירועים אנטישמיים לשנת 2019 שהוציאה הליגה נגד השמצה (ADL)", נכתב בדו"ח. "המחקר מצא כי מספר האירועים האנטישמיים בשנת 2019 (הן פשעי שנאה והן אירועי שנאה לא פליליים) גדל ב- 12% לעומת השנה הקודמת. זה כלל עלייה של 56% במספר התקיפות וחמישה הרוגים, כולל ירי ע"י תומך עליונות לבנה ימני-קיצוני במרכז חב"ד בפאויי, קליפורניה, שגבה את חייה של חברת בית הכנסת כבת 60 ופצע שניים נוספים"

בנוסף, פשעי שנאה שנגרמו על ידי גזענים ימנים-קיצוניים גדלו ב-38% במחוז, מ- 84 מקרים בשנת 2018 ל-116 מקרים בשנת 2019. חמישים ואחת מהקורבנות של פשעי שנאה עליונות לבנה היו יהודים, 28% היו שחורים ו- 6% היו היספאנים.

חלק מפשעי השנאה האנטישמיים שהתרחשו במחוז לוס אנג'לס בשנת 2019 כללו תוקף שצועק, "F – יהודים!" כאשר שדד אדם באפריל ;2019 ואת השחתת קיר של בית כנסת של נורתרידג עם סמל נאצי וכתובות גרפיטי "6 מיליון לא הספיקו" בספטמבר 2019, על פי ADL.

ארגונים יהודיים בלוס אנג'לס כינו את הדו"ח כ"מטריד". "אנו דואגים במיוחד שהעליה בפשעי שנאה על בסיס דתי גדלו ב- 11%, כאשר אלה שמכוונים לקהילה היהודית גדלו ב- 18%", אמר בהצהרה המנהל האזורי של הליגה למניעת השמצה בלוס אנג'לס ג'פרי אברמס. "פשעים אלה הם תמיד רוב פשעי השנאה הדתיים והשנה, בשיעור של 89 אחוזים, לא היה יוצא מן הכלל".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות