Connect with us

ספורט

חוזרים לאקשן: האם הלייקרס בדרך לאליפות ה-17?

Published

on

האוהדים מקווים שה-Playoffs Mode של לברון ג'יימס והתוספת של אנטוני (הגבה) דיוויס יובילו את הסגולים זהובים לגמר ולהשוואת שיא האליפויות של בוסטון * סקירה ותחזית

מאזן: 14-49, מקום ראשון במערב (5.5 משחקים מהמקום השני ו-7 מהשלישי).

מאמן: פרנק ווגל, עונה ראשונה בקבוצה אחרי תקופות באינדיאנה ואורלנדו. נחשב לאחד ממאמני ההגנה הטובים בליגה ולאחד האחראיים המרכזיים על קפיצת המדרגה של הלייקרס בצד האפור של המגרש.

שחקנים מרכזיים: לברון ג'יימס. אחרי 8 גמרים רצופים ועונה חלשה, במיוחד בהגנה, ג'יימס הגיע לעונה הזאת והפך לאחד המועמדים המרכזיים ל-MVP. הלייקרס השתמשו בו כפוינט גארד במשרה מלאה, מה שהוביל ל-10.6 אסיסטים למשחק, הנתון הטוב בליגה. נוסף על כך יש 25.7 נקודות ו-7.9 ריבאונדים כשהוא משתפר בהדרגה לאורך העונה. מלבד ג'יימס יש את אנטוני דיוויס בעונת בכורה בלייקרס. ג'יימס מסר העונה 172 אסיסטים לדיוויס, יותר מכל שני שחקנים אחרים בליגה, וה"גבה" הסקורר המוביל של הסגולים-צהובים עם 26.7 נקודות למשחק. הוא מוסיף לזה 9.4 ריבאונדים, 2.4 חסימות ו-1.5 חטיפות כעוגן ההגנתי שלהם. סביב שניהם יש צוות מסייע לא רע כשהשמות הבולטים הם דני גרין, דוויט הווארד, ג'בל מגי וראז'ון רונדו. האחרון נחשב לאקס פקטור פוטנציאלי בפלייאוף אבל נפצע באגודל ועלול להחמיץ את הסיבוב הראשון והשני.

העונה בקצרה: הלייקרס הפתיעו בתחילת העונה, כשלא מעטים חשבו שיקח להם זמן להתחבר בהתחשב בכך ש-4 מ-7 ממקבלי הדקות המובילים (דיוויס, גרין, הווארד ואייברי בראדלי) לא שיחקו בקבוצה בשנה שעברה ובמחזור השנתי של הקבוצות של לברון ג'יימס – התחלה טובה, דעיכה ומשבר באמצע העונה ושיפור עמדות לקראת הפלייאוף. זה לא קרה. ההגנה של הלייקרס הייתה מהטובות בליגה הודות לשחקני ההגנה הטובים שיש להם: דיוויס הפך למועמד לאחד משחקני ההגנה של העונה, אייברי בראדלי עשה עבודה נהדרת על מובילי הכדור של היריבה ויחד עם דני גרין ולברון, בעונה הטובה ביותר שלו בהגנה מאז 2015, הלייקרס הפכו להגנה השלישית הכי טובה בליגה. אף קבוצה של ג'יימס לא סיימה בטופ 5 של הדירוג ההגנתי מאז 2012.

השיפור הורגש גם בהתקפה. התפקוד של לברון כרכז לצד שני גבוהים שרצים לטבעת וקלעים הפך את ההתקפה של הלייקרס ליעילה מאוד ולא היה להם משבר משמעותי על המגרש במהלך העונה (כשמחוצה לו יש כמובן את מותו הטראגי של קובי בראיינט, אולי גדול שחקני הלייקרס בכל הזמנים). הקבוצה השתפרה ממשחק למשחק כשמאז הראשון לפברואר הם עם 3-13 חיובי כולל ניצחונות על הקליפרס, לה הפסידו פעמיים העונה, והבאקס.

על מה נשאר להם לשחק (השלכות הפגרה): לא יותר מדי. אין משמעות ליתרון הביתיות בגמר, כי כל המשחקים באותו מקום, והם הבטיחו מעשית את המקום הראשון במערב. מה בכל זאת המטרות של הלייקרס?

לחזור לכושר. בחודש וחצי האחרונים של העונה ג'יימס קלע 27.3 נקודות עם 10.6 אס' ו-8.5 ריב' למשחק ודיוויס 26.7 עם 9.7 ריבאונדים כשהלייקרס היו הקבוצה הטובה בליגה. הפגרה הכפויה עצרה את המומנטום שלהם אבל אפשרה לשניהם להגיע רעננים לפלייאוף. פרנק ווגל יוכל להגביר את הדקות של ג'יימס ודיוויס באופן הדרגתי כשהעונה הסדירה פחות חשובה לקראת הפלייאוף, ולא מן הנמנע שנראה אותם, בפרט את לברון, מקבלים 30 דקות למשחק ופחות מזמן המשחק שלהם עד עכשיו העונה (34.3 ו-34.9 דקות בהתאמה).

לפתור את בעיית הגארדים. אייברי בראדלי היה מהשחקנים המשמעותיים של הלייקרס ולא משתתף בבועה עקב כך שרצה להיות עם בנו בעל בעיות הנשימה. מלבדו יש את הפציעה של רונדו שיכול לפספס 4-6 שבועות אחרי הפציעה באגודל. הלייקרס החתימו את ג'יי אר סמית' ודיון וויטרס בניסיון לתגבר את מצב הגארדים. סמית' לא שיחק מאז 2017/18, וויטרס שיחק מאז 47 משחקים והיה רע. שניהם לא שחקני הגנה ברמה של בראדלי או רונדו (בפלייאוף), אבל שניהם היו שחקני התקפה טובים מאוד בשיאם ואם אחד מהם יתעלה במשחק פלייאוף חשוב ההבאה של השניים תשתלם, במידה והם יזכו לזמן משחק.

הפציעה של רונדו פחות תשפיע על הלייקרס. הוא יכול לחזור בסוף הסיבוב השני ואמור לחזור לגמר המערב המסתמן נגד הקליפרס. השאלה היא איך הפציעה תשפיע עליו, אבל הלייקרס יכולים להיות אופטימיים: הם לא צריכים את הזריקה של רונדו שתושפע מהפגיעה באגודל, אלא יותר את ההגנה וחוכמת המשחק שלא נפגעו. סביר שנראה את דני גרין נכנס לנעליו ההגנתיות של בראדלי ושומר על הגארד המוביל של היריבה כשפופ מרווח את המגרש. הוא שחקן יותר חד-מימדי מבראדלי, אבל קלע עדיף עליו. המשחקים של הלייקרס נגד קבוצות מרובות גארדים כמו אוקלהומה, יוטה או יוסטון יהיו אינדיקציה לא רעה.

אז איך הם יהיו בפלייאוף? יש כמה שאלות שיכולות להכריע את זה. הראשונה היא מצב הפלייאוף של לברון. בפלייאוף המלא האחרון של ג'יימס הוא קלע 34 נקודות למשחק ולקח קבוצה מוגבלת מאוד לגמר, אבל עברו מאז שנתיים. הוא היה טוב במשחקים האחרונים של הלייקרס נגד מילווקי (37-8-8) והקליפרס (28-8-9), אבל הקליפרס עצרו אותו על 16 מ-43 מהשדה בשני המשחקים הקודמים בין הקבוצות, שנגמרו בניצחון של הקליפרס. יחד עם הדעיכה של ג'יימס מהעונשין – 69.7% העונה, כשהשנה הוא מגיע לקו בכמות יותר נמוכה מכל עונה אחרת בקריירה – לא בטוח שהוא עדיין יכול לדחוף את כל הקבוצה לגמר או לאליפות. שני המשחקים האחרונים נגד הבאקס והקליפרס כללו 15 ו-14 זריקות עונשין שלו בהתאמה, מה שהראה שעדיין יש לו את היכולת להעלות אגרסיביות ולהכריע משחקים בעצמו. סימן נהדר להמשך. 

שאלה חשובה אחרת היא המצ'-אפ של הלייקרס עם שתי המועמדות האחרות לתואר, מילווקי והקליפרס. שתיהן מתבססות על הרבה שחקני כנף בזמן שהלייקרס משחקת כמעט תמיד עם שני גבוהים. נגד הבאקס המצ'-אפ יותר נוח ללייקרס, כשאנטוני דיוויס יכול לשמור את יאניס אנטדקומפו ודני גרין את קריס מידלטון, אבל לא ברור איך זה יהיה נגד הקליפרס כשלברון כנראה יצטרך לשמור על פול ג'ורג'. הפלייאוף שלהם יכול לחיות מהמצ'-אפ הזה שיהיה יותר משמעותי כתלות ביריבות.

תחזית: ממה שניתן לנבא עכשיו אחרי כמה חודשים בלי כדורסל אפשר להעריך שהם יגיעו, ובקלות יחסית, לגמר המערב. משם זה תלוי בפציעות, קורונה וההשפעה של האולם הנייטרלי על הקבוצות השונות, אבל יש לי הרגשה שה-Playoffs Mode של ג'יימס יוביל אותם לגמר ולהשוואת שיא האליפויות של בוסטון.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

ספורט

הו הא, מי זה בא, הנשיא הבא?

Published

on

נכון לספטמבר 2020, לברון ג'יימס עדיין לא הודיע על ריצה לנשיאות ארצות הברית * בימים אלה הוא מרוכז בטיפוח המורשת שלו ב-NBA, ובמטרה לזכות עם הלייקרס באליפות הרביעית שלו * אבל הרחשים סביב האפשרות שירוץ לנשיאות במועד מאוחר יותר חגים סביבו יותר מתמיד

"כשאני מסתכל על המירוץ לנשיאות השנה, זה ברור שיש רק אדם אחד שבאמת מבין את הקשיים בחייו של ילד מאקרון, אוהיו, שנולד לעוני. כשאני חושב על המדיניות הדרושה, על הצעדים שצריך לנקוט, הבחירה היא ברורה", כתב לברון ג'יימס. זהו לא ציטוט מהעתיד. הוא לא לקוח מתוך חלומות הלילה של אוהדיו, או מהסיוטים של דונלד טראמפ. המשפט הזה באמת נכתב על ידי ג'יימס, בקמפיין בחירות בו השתתף.

נכון לספטמבר 2020, לברון ג'יימס עדיין לא הודיע על ריצה לנשיאות ארצות הברית. על פי הערכות, ולדבריו, לא תצא הודעה כזאת בעתיד הנראה לעין. בימים אלה הוא מרוכז בטיפוח המורשת שלו ב-NBA, ובמטרה לזכות עם הלייקרס באליפות הרביעית שלו, ומבחינתו גם לא האחרונה. אבל הרחשים סביב האפשרות שירוץ לנשיאות (במועד מאוחר יותר), הסמויים והגלויים, חגים סביבו תמיד – וביתר שאת מאז 2016: השנה בה השתתף בכנס הבחירות של הילארי קלינטון באוהיו, והאמין שהיא האדם "שבאמת מבין את הקשיים בחייו של ילד מאקרון", עיר הולדתו. השנה בה טראמפ שינה את אמריקה. השנה בה ג'יימס המשיך בסירובו "לשתוק ולכדרר", וכך הפך לאחד מאויביו המרים של הנשיא.

בבחירות הקרובות, כוכב ה-NBA הגדול של העשור הנוכחי הבהיר שיתמוך בג'ו ביידן, מועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות. ניתן להניח שהוא יעשה זאת כמו מצביעים רבים אחרים – בלי חשק יוצא דופן, בלי אש יוקדת בעיניו, אבל עם מטרה אחת: להוציא את טראמפ מהבית הלבן. יחד עם שחקנים נוספים, ובעצת הנשיא לשעבר וחברו ברק אובמה, ג'יימס ניצל את מחאת ה- Black Lives Matter וחרם המשחקים כדי להבטיח שפרויקט אקטיביסטי נוסף שלו – More Than a Vote, שבעיקרו מעודד הצבעה בקרב מצביעים שחורים – יקבל את התמיכה של ה-NBA, שתתיר בין היתר שימוש באולמות שלה כמרכזי הצבעה, כולל הסטייפלס סנטר בדאון טאון לוס אנג'לס. אבל אחרי כל אחת מהאמירות, התרומות, המחאות והמעורבויות החברתיות שלו, מתחזקת שאלה אחת: האם קינג ג'יימס ירוץ, יום אחד, לנשיאות ארצות הברית?

"הסיפור הזה מעניין, ולא כל כך מופרך", טוען בראיון ל"הארץ" ישראל ויסמל-מנור, חוקר פוליטיקה אמריקאית מבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, שמציין דוגמאות עבר של ספורטאים שרצו לתפקיד פוליטי – ובראשם ביל בראדלי, חבר היכל התהילה של ה-NBA, שהתמודד על מועמדות מטעם המפלגה הדמוקרטית לנשיאות בשנת 2000. "לברון ג'יימס עשה כמה צעדים לא רעים בכלל כדי להתברג בפוליטיקה. ובניגוד לישראל, במפלגות בארצות הברית הוא לא נדרש לעבודה פנים-מפלגתית כל כך סיזיפית. אם הוא מותג בפני עצמו הוא יכול לצפצף על המפלגה ולהפוך לכוח מרכזי בזכות הפופולריות שלו", הוא מסביר, אך קובע: "גם לברון ג'יימס לא יכול להגיע בקפיצה אחת היישר לנשיאות", הוא אומר, "הוא יתבקש לרכוש ניסיון כמי ששירת במשרה ציבורית, 'לשלם מס' של עשייה".

אם כן, המסלול הכדאי ביותר עבור ג'יימס יתפרש על פני העשור הקרוב – כשאחרי הפרישה הוא יתמקד לזמן קצר בפעילות ציבורית, לאו דווקא בממשל, ולאחר מכן יתמודד לתפקיד סנאטור של מדינת אוהיו – כמבוא לקראת היעד האמיתי, כמובן. "הציבור, אפילו יותר ממנו, צריך לעבור תהליך נפשי – אנשים רואים את לברון ג'יימס עם גופייה, וצריך לסייע להם לעשות המעבר ללברון ג'יימס עם חליפה", אומר ויסמל-מנור, "הוא צריך לבנות מנגנון כדי להתמודד – זה דורש משרדים, הרבה עסקאות אפלות בחדרים צדדיים, הרבה ברביקיו עם תושבים מקומיים, וכמובן, מגורים במדינה שבה הוא מתמודד. אם הוא ירוץ בהצלחה באוהיו – שהיא לא רק מולדתו אלא גם מדינה מתנדנדת ולכן חשובה מאוד – הוא יעשה לעצמו שירות מצוין להמשך. אבל בתפקיד בכיר יותר, כמועמד לנשיאות, מתמודדים עתידיים כמו אלכסנדריה אוקסיו-קורטז לא יפנו את הדרך רק בגלל שמדובר בלברון ג'יימס".

מאופרה ווינפרי ועד קיד רוק

אין הכרח שהדרך לבית הלבן מבחינתו של ג'יימס תעבור במשרה ציבורית – הרי הנשיא המכהן לא עבר בדרך הזו – אך בכל מקרה, בשלב זה, המתמודדים העתידיים יכולים לישון בשקט. במבט סקפטי, לברון ג'יימס הוא בסך הכל שם נוסף ברשימת הסלבריטאים שיועדו לתפקיד מנהיג העולם החופשי ולא עשו זאת (עדיין, עדיין) – מאופרה ווינפרי ועד קיד רוק. למען האמת, הוא אפילו לא הנציג היחיד מה-NBA.

"אני אוהב אותו, צריך לעמוד מאחורי כל מלה שלו. גרג פופוביץ' צריך לרוץ לנשיאות, הוא לגמרי צריך", אמר דמאר דרוזן ל"ספורטסנט" ב-2017, וכך הצטרף לתמיכה של קווין גארנט, סטף קרי וסטיב קר, מאמן גולדן סטייט ובן טיפוחיו של פופוביץ', שהצהיר: "אני אצביע לו, בלי צחוק". פופוביץ', היום בן 77, הציע – עם צחוק – לרוץ בתור סגן הנשיא של קר. קמפיינים חבריים דומים נערכו גם לדוויין ג'ונסון, "דה רוק", שכבר עבר מטמורפוזה אחת מכוכב WWE לאחד משחקני הקולנוע הרווחיים ביותר בהוליווד, ואף הצהיר ב-2017 כי הוא "שוקל את האפשרות".

ובכל זאת, נדמה שמועמדותו של לברון ג'יימס בעתיד נשמעת סבירה ביחס לאחרות. "ההבדל בינו לבין ידוענים אחרים, נעוץ בכך שהוא לא דוחף את עצמו לכל סוגיה", ניתחה איימי קוך, יועצת אסטרטגית במחנה הרפובליקני, בריאיון ל"רויטרס", "כך הוא ביסס את עצמו בפני אנשים כדמות אמינה שנמצאת בשליטה". האפשרות נדמית ממשית עוד יותר ככל שהפעילות החברתית שלו נמשכת, ככל שטראמפ מצייץ נגדו, ככל שמקורבים לו מדליפים לתקשורת דעות כמו "זאת תוכנית ממשית, אבל עדיין לא מטרה" – ובמיוחד לאחר שהוא עצמו אמר בריאיון ל-CNN כי "אם לא יהיה מי שיתמודד מול טראמפ, אתמודד בעצמי".

ויש סיבה נוספת לדמיין אפשרות ממשית שירוץ בעתיד לנשיאות. עם אליפות רביעית או בלעדיה, לברון ג'יימס כבר חקוק היטב בהר ראשמור של גדולי ה-NBA; עם זאת, קשה למצוא את מי שיעניק לו את התואר האולטימטיבי GOAT – Greatest of All Time – על פני מייקל ג'ורדן, קארים עבדול-ג'באר ואחרים. גם בכל הנוגע לאקטיביזם הוא לעולם לא יתעלה על המאבק הנון-קונפורמיסטי והעיקש של מוחמד עלי נגד גיוסו במחאה על המלחמה בווייטנאם, ואולי אפילו לא על כריעת הברך שהנהיג קולין קאפרניק, קוורטרבק עם עבר ספורטיבי לא-מפואר שהפך לפנים של המחאה בספורט האמריקאי מאז 2016. ייתכן איפוא שאם "ייקח את הכישרון שלו" למקום שאף ספורטאי לא משל בו – הבית הלבן – הוא יתבסס בתור תקדים היסטורי, בתור סיפור אגדה שאין שני שלו. GOAT בקטגוריה משלו.

בכל הנוגע לפוליטיקה, יש מי שמוכנים להישבע שהוא עשוי להיות יחיד בדורו. להיות מי ששובר את מסך הברזל בין אמריקה הראשונה לאמריקה השנייה, ולזכות באהדה חוצת מפלגות. עם זאת, נבו טוען כי דווקא ההפך הוא הנכון. "התדמית של ג'יימס היא מאוד אופוזיציונית – הוא תמיד הזועף, הבוטה. זה מהלך קסם על קבוצות מסוימות באוכלוסייה, אבל יוצר אנטגוניזם בקרב לבנים ימנים וחלק גדול ממעמד הביניים גם כן לא אוהב את זה", הוא אומר, "צריך להבין, גם בהקשר של עידוד ההצבעה שהוא מנהיג היום – בארה"ב המשוסעת, אם מדרבנים שחורים להצביע, גם לבנים ייצאו כתגובת נגד".

מי הכדורסלן הגדול בהיסטוריה

ויסמל-מנור סבור שללברון ג'יימס יש דרך נוספת לפנות לקהל רחב, דרך האתוס האמריקאי. "כל אחד חולם להיות לברון ג'יימס הבא, האופרה ווינפרי הבאה, ואף אחד מהם לא רוצה שהממשל ייקח ממנו את הכסף שהוא עבד בשבילו קשה", הוא מסביר, "כדי להצליח, לברון ג'יימס צריך לגלם את הקפיטליסט שבו. הוא צריך להתבסס באגף הפרו-ביזנס של המפלגה הדמוקרטית, ולא בשמאל הפרוגרסיבי, כדי להצטייר כמי שתומך בחלום האמריקאי. כך הוא ייצור דמות נכונה מבחינה פוליטית, שיכולה למשוך רפובליקנים מתונים".

נדמה שרפובליקני אחד כבר נהפך אובססיבי כלפיו, ומביא תועלת רבה – לפופולריות לה זוכה לברון, ואולי גם להחלטה העתידית להנהיג. אחרי שקיים ב-CNN את הריאיון הפוליטי הבולט ביותר שלו, כמעט בלי מלה על כדורסל, טראמפ מיהר לצייץ: "לברון ג'יימס התראיין עכשיו אצל האדם המטומטם ביותר בטלוויזיה, דון למון. הוא גרם ללברון להישמע חכם, וזה דבר לא קל". הנשיא בוטה כתמיד, אבל ייתכן ששלוש המלים האחרונות של הציוץ הזה היו המתגרות ביותר: "I Like Mike!" – אליל הכדורסל הבלתי מעורער, אבל גם האיש שסירב לנקוט עמדה פוליטית כשזו נדרשה ממנו, ולכן טראמפ כה מחבב אותו ("מייקל היה לא-פוליטי", התגאה בו בעבר).

על פי דיווחים בארה"ב, ג'ורדן הסיר את סירובו להפקת סדרת הדוקו "הריקוד האחרון" אחרי שצפה בלברון ג'יימס משיג את האליפות השלישית שלו. אחרי שידור הסדרה, לברון הילל את ג'ורדן אך סירב שוב ושוב לומר מי הכדורסלן הגדול בהיסטוריה. פרשנים בכירים סבורים כי הסדרה הוסיפה לחץ על כתפיו של לברון, שמשוכנע שגם בגיל 35 השושלת שלו יכולה לקרוא תיגר על העידן של ג'ורדן; ואם זה לא יקרה על הפארקט, זה יקרה במקום אחר. מי יודע, אולי אפילו בבית צחור בלבה של וושינגטון הבירה.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות