הוא לא מהיר, לא חזק ולא אתלטי * אז למה מתחילים לדבר על יקיר סלובניה לוקה דונצ'יץ' במונחים של מג'יק ובירד?

פחות מעונה ורבע לתוך קריירת ה-NBA שלו, והחודש הראשון בעונת המשחקים לקח את התופעה הסלובנית, שגם כך לא חסרה בהייפ, ובעט אותה לעבר הכוכבים הכי גדולים בשמיים. בהתחלה חשבו שיאתגר את נוביצקי כאירופי הגדול אי פעם, עכשיו כבר חושבים רחוק יותר.

אם יש משהו ש-15 המשחקים הראשונים של העונה לימדו אותנו, זה שלוקה דונצ'יץ' מסוגל לעשות פחות או יותר מה שהוא רוצה בהתקפה. הוא יכול לחצות את קו החצי בכדרור אטי, להתחיל לחתוך סלט, להאיץ בפתאומיות לעבר הסל כשהוא מבחין בשומר שלו מציץ לעבר החסימה, לשלוף מהגופייה את הנינטנדו סוויץ' ולשחק בדמותו, להעיף סטפ-בק קשתי מהפינה, לסחוף את האולם בשירת קריוקי של "I wanna dance with somebody" ולקנח באלי-אופ לפורזינגיס. הכל בהתקפה אחת, וזה אפילו לא יהיה מוזר.

עד כה, עונה 2 של "עלילות לוקה ב-NBA" היא חובת צפייה אמיתית. כמובן שזה גם הרייטינג והמספרים – 29.9 נקודות, 10.4 ריבאונדים ו-9.7 אסיסטים בפחות מ-34 דקות – אבל יותר מכך התחושה שבגיל 20 בלבד, דונצ'יץ' כותב פרולוג לאגדה של עצמו.

פחות מעונה ורבע בתוך קריירת ה-NBA שלו, בעולם מדווחים על תחושות FOMO קשות בקרב אנשים שהחמיצו משחק; החודש הראשון של העונה לקח את תופעת דונצ'יץ', שגם כך לא סבלה ממחסור בהייפ, ובעט אותה לעבר הכוכבים הכי גדולים בשמיים. כמעט שלא היה לילה שהוא לא פרץ עוד מועדון סגור שחבריו הם לברון ג'יימס, מייקל ג'ורדן או אוסקר רוברטסון. הפורץ הנוצץ, שתמיד נראה כאילו אינו מתאמץ. "הוא לקח את זה לרמה אחרת לגמרי", אמר קווין לאב מקליבלנד, "ברבע הרביעי הסתכלתי על הלוח וראיתי את הסטטיסטיקה שלו. אמרתי לעצמי 'וואו, אלה 29 הנקודות, 15 האסיסטים ו-14 הריבאונדים הכי שקטים שיצא לי לראות'".

אחרים מתקשים להישאר שקטים. עולם הספורט אובססיבי בנוגע להשוואות, והצורך להכניס את דונצ'יץ' למגירה ולתייק בוער בכולם. מאמן הניקס, דייויד פיזדייל, טען כי "בסוף הדרך, הוא יתעלה על דירק נוביצקי כאירופי הגדול בכל הזמנים". טרייסי מגריידי קבע כי "הוא הרכז הטוב ביותר בליגה כרגע". זאק לואו מ-ESPN קרא לו "סופרסטאר של פעם בדור", בעוד קנדריק פרקינס הגדיר אותו "בייבי לברון ג'יימס, כמו המקור רק פחות אתלטי". תהייה אחת משותפת לכולם: אם זו נקודת הפתיחה של הקריירה, היכן על רצף אגדות הכדורסל ימוקם בסיומה?

הכל טוב ויפה, אבל דונצ'יץ' הוא לא שחקן של לוחות זמנים מסודרים. אם זה היה המצב, הוא לא היה משחק בגיל בר מצווה בקבוצת הנוער של ריאל מדריד או הופך בגיל 16 לשחקן יורוליג. כרגע הוא מוביל את ה-NBA במדד היעילות (PER) עם 33.29, ולועג לכל הנחה מקובלת שמאמנים יריבים מניחים לגביו; הוא קולע ב-58% מהשדה תחת שמירה צמודה עד צמודה מאוד (סנטימטר עד 1.2 מטר מהשומר הקרוב ביותר) לעומת 39% דווקא כשהוא לכאורה פנוי יותר (השומר נמצא 1.2 מטר ומעלה ממנו). הוא חודר לסל 18 פעמים במשחק (5 בליגה) חרף העובדה שאינו מהיר או אתלטי מרוב שומריו, וקולע ב-71% עד 1.5 מטר מהטבעת – אחוז גבוה יותר משל מגדלים אנושיים כמו רודי גובר, ניקולה יוקיץ' או פורזינגיס. ויש לו 4.4 סלים כאלה במשחק. בשלב הזה, שומרים כבר מכוונים לצווארו – רק שהוא עושה להם בדיוק אותו דבר, וביעילות מדהימה. "זה מדהים שהוא מצליח להיות כל כך אפקטיבי בקצב בו הוא משחק", אמר מגריידי, "הוא לא הזריז או המהיר ביותר, הוא לא הכי אתלטי. אבל הוא כל כך חכם".

כרגע הוא כל כך מכל דבר. "לוקה היה נוראי, לא הרשים אותי בכלל", אמר סטיב קר אחרי ההופעה של דונצ'יץ' מול קבוצתו – 35 נקודות, 11 אסיסטים ו-10 ריבאונדים ב-26 דקות. גולדן סטייט הנוכחית היא אמנם מדד מפוקפק, אבל היא ממש לא היתה היחידה שדונצ'יץ' היה "נוראי" מולה בזמן האחרון. היכולת שלו כל כך גבוהה, עד שהוא מפתיע מישהו שלא היה נראה שיש לו סיכוי להפתיע – את עצמו. "יש לי אמונה בעצמי וידעתי שאהיה טוב, אבל בטח לא כל כך טוב", הודה בראיון לשאמס צ'רניה, "לא היה לי מושג שאשחק ככה, לא ציפיתי לזה, אבל אני שמח. עכשיו רק אני צריך להשתפר".

מאמנו ריק קרלייל יהיה הראשון שיצביע על תחומים טעוני שיפור – למשל, טור איבודי הכדור (4.5 למשחק) או בחירת הזריקות המופרעת לעתים. מצד שני, גם קרלייל – שבעונה שעברה היה מכין לדונצ'יץ' סרטוני שיימינג בתדרוכי וידאו – הודה  שהוא מתחיל להתרגל לחבילה השלמה. "האיש הזה יכול לעשות מה שהוא רוצה על מגרש כדורסל", אמר קרלייל אחרי הניצחון על הווריירס, "הוא נמצא באחת מאותן תקופות קסומות כרגע וזה דבר פנומנלי לצפות בו. אני והחברים שלו לקבוצה, כולנו כרגע מצטרפים אליו לנסיעה הזו".

"שחקנים כמו דונצ'יץ', בירד, מג'יק, ג'ייסון קיד – לפעמים הם משתעממים ורוצים להיכנס להלך רוח יצירתי שישבור את השגרה", אמר קרלייל, שלפי מקמהון היה חייב לוותר על נתח שליטה מכובד מספר התרגילים של המאבריקס – שמתאים עצמו יותר ויותר להעדפות האיש שמוציא אותו לפועל על הפארקט. 

בדברים החשובים פחות, לפחות בעיני קרלייל, דונצ'יץ' דווקא לוקח את הזמן. למשל, בהחלטה עם איזו חברת נעליים לחתום על חוזה שיסדר יאכטה לניניו. יום אחד הוא משיג טריפל-דאבל כשלרגליו נעלי נייקי עם דמותו של נוביצקי, וביום אחר הוא שורף את סן אנטוניו עם נעלי סטף קרי של "אנדר ארמור". בדומה לעונה 2 של התוכנית, גם המותג "לוקה" נוסק בימים אלה לגבהים של הגדולים ביותר. "מן הסתם הטלפון לא מפסיק לצלצל", אמר ל"דאלאס מורנינג ניוז" רוברט קינארד, מנהל חטיבת השיווק של BDA ניהול ספורט, "הוא מושך כל פלח דמוגרפי. הפוטנציאל השיווקי שלו מגיע לסטרטוספרה. הוא במצב בו הוא יכול לבחור עם מי הוא רוצה לשתף פעולה".

דונצ'יץ' נמצא בשנה השנייה מתוך ארבע בחוזה רוקי, מחיר מבצע עבור 30-10-10 למשחק. זה אומר שתיאורטית יש לדאלאס אפשרות להנחית כוכב יקר נוסף, שכבר ישדרג את הדיון הבא בסימפוזיון "איפה דונצ'יץ' יסיים בין הגדולים מכולם" – ויכלול את המלה "אליפות". רק לפני שזה יקרה, האיש של דאלאס על הסטרטוספרה רק צריך לשחק בפלייאוף לראשונה בחייו.

"לא נראה לי", ענה דונצ'יץ' לכתב ששאל אותו אם הוא מרגיש שייך לדיון על זהות ה-MVP הבא. "מן הסתם נחמד לשמוע מחמאות, אבל המטרה היא להגיע לפלייאוף. יהיה כל כך כיף לשחק בפלייאוף". 

 יהיה כיף באותה מידה לצפות בו עושה זאת.

הוא ויתר על הרבה: אגו בשמיים, חיי הוללות ראוותניים וגם התמכרות חולנית לשוקולד בינתיים, נראה שחבל ההצלה שקיבל דוויט הווארד מהלייקרס, הקבוצה שפעם הפכה אותו מקונצנזוס לשטן, משנה את הגורל של שני הצדדים

גם דוויט הווארד יודע שבשלב זה למילים אין שום ערך. יותר מדי הצהרות שפיזר על יותר מדי דפים לאורך הקריירה היו צריכות להישלח ישירות מכונת הגריסה – עד כדי כך לא אמין היה. "אמרתי לחבר'ה – ללברון, ל-AD, לרונדו, לג'בייל מגי – אני לא רוצה שתסמכו על מה שאני אומר. אני רוצה להוכיח לכם שהשתניתי אך ורק במעשים. מילים הן דבר זול עבורי", אמר בהסופרמן לשעבר אחרי החתימה שנכפתה על הלייקרס, כשדמרקוס קאזינס נפצע ולרוב פלינקה נגמרו האופציות ו/או המשאבים. את הפקפוק בכוונותיו של הווארד, אותו הרוויח ביושר עם הבטחות שווא בהוקס, ההורנטס והוויזארדס, הלייקרס הביאו למעמד החתימה: החוזה שהעניקו לא מובטח, וכולל אפשרות של פרידה
יזומה ללא תשלום עד ה-7 בינואר.

אבל למעלה מ-15 משחקים מפתיחת העונה – וכבר עכשיו די ברור שהווארד לא יצטרך לכסוס ציפורניים בתאריך היעד. המספרים היבשים – 6.7 נקודות, 7.9 ריבאונדים ו-2.1 חסימות למשחק – לא מספרים את כל הסיפור. את התמונה המלאה אי אפשר לקבל גם באמצעות סטטיסטיקות מתקדמות יותר, מהסוג שהציבו אותו במקום השלישי בליגה במדד הפלוס/מינוס של כלל השחקנים ב-NBA והבליטו אותו כבורג חשוב בהגנה הטובה בליגה עד כה.

זה סיפור על איש שרגע אחד היה סופרמן, אחר כך הפך לשטן, וכעת, כשהוא נושק ל-34, מתהפך שוב רק מהפחד של החרב על הצוואר. הווארד נמצא בעיצומה של מלחמת אין ברירה. עוד טעות אחת קטנה – אמירה לא במקום למאמן, ויכוח עם חבר לקבוצה, שערורייה נוספת במדורי הרכילות או אפילו סתם עוד ניסיון להכריח את חבריו לסדר לו מצב פוסט-אפ – דברים שהיו כמעט עניין שבשגרה בשנים בהן קרס אל תוך עצמו, והדלת של ה-NBA היתה נטרקת.

המוניטין שלו כבר היה דרוס למדי, במיוחד אחרי השנתיים האחרונות: כשאטלנטה נפטרה ממנו, דווח על צהלות שמחה שנשמעו בחדר ההלבשה; כשוושינגטון שלחה אותו, נדרשו לכך 15 דקות תמימות וה-GM טומי שפרד הצהיר בזלזול ש"זה היה הטרייד הכי מהיר שעשיתי בקריירה"; כשממפיס קיבלה אותו תמורת נזיד עדשים העונה לשם סי ג'יי מיילס, אפילו לא הראתה עניין בכאילו ומיד שחררה אותו לדרכו.

גם הצ'אנס מהלייקרס, הקבוצה בה הפך מסופרמן לשטן במחי עונה סוערת אחת ב-2012/13 הגיע רק בשלהי הקיץ, כשלא היתה אף ברירה אחרת. לכן המדים הסגולים-צהובים שאותם לובש הווארד בזמן הקאמבק מתבלים את הסיפור בלא מעט אירוניה. "בזמנו הפכו אותי תוך כמה חודשים מבחור טוב שכולם אוהבים לסרטן בחדר ההלבשה. משם הכל התחיל להתרסק. עד היום לא התאוששתי מזה", סיפר הווארד לפני שנה על עונת הבלהות ההיא, שבמהלכה הצליח להסתכסך עם כל מי שחשוב בלייקרס, כולל החבר לקבוצה קובי בריאנט, שחקן העבר והמודל לחיקוי שאקיל אוניל ואפילו ה-GM מיטש קופצ'אק.

אחרי העונה ההיא, בלייקרלנד תיעבו אותו ונשבעו שלא יחזור לעולם. השבועה הזו היתה הדדית: גם הווארד סבל בקרקס הנודד בלוס אנג'לס ופיתח חוסר ביטחון קיצוני ביחס ליכולותיו – עד כדי שיחות טלפון לחברים במחציות משחקים (!) כדי לקבל פידבקים חיוביים. "איבדתי את הביטחון העצמי ככדורסלן", סיפר ל"ספורטס אילוסטרייטד" לפני כשנתיים. שמעתי אנשים אומרים, 'אתה צריך לשחק כמו שאק', אז ניסיתי להיות הבריון של הליגה. אחר כך אנשים אמרו 'אתה מחייך יותר מדי, תהיה יותר כמו קובי', אז זייפתי פרצוף מרושע והתחלתי לשחק בלי שליטה. ואז התחלתי לספוג עבירות טכניות בקצב מסחרר. ניסיתי לרצות יותר מדי אנשים, ובסופו של דבר רק נפגעתי".

24 חטיפי שוקולד ביום

יותר משש שנים עברו מאז, אבל ההתרסקות של הווארד נמשכה באופן יציב. כדי להפוך לחתיכה יעילה בפאזל של הלייקרס ולסדר לעצמו חוויה מתקנת שתאפשר לו לשרוד בליגה, הווארד היה צריך לעשות ויתורים כואבים.

הוויתור הראשון במעלה היה דווקא במטבח. על פניו תחזק הווארד כל השנים גוף אתלטי מושלם, אולם בפועל זו לא היתה יותר מאשליה אופטית. במציאות, הרגלי האכילה של הווארד היו שערורייתים: "השגרה שלי נראתה בערך ככה: ארוחה במקדונלד'ס לפני כל משחק שני צ'יזבורגרים כפולים, צ'יפס גדול, צ'יפס קטן, מילקשייק תות-שוקולד וקולה גדולה. ואחר כך הייתי נותן את המשחק הכי טוב בקריירה, אז אמרתי לעצמי, אתה חייב להמשיך בדיוק ככה, זה עובד'", סיפר בחודש שעבר על מה שהיה מנת חלקו הקולינרית היומית עד לא מזמן.

החיבה המוגזמת שלו למתוקים היתה סוד ידוע ב-NBA, ובמהלך השנים התבררה חומרתה: הווארד בלס יום יום במשך שנים רבות לא פחות מ-24 חטיפי שוקולד – עד שפעם אחת, בקדנציה הקודמת בלייקרס, נזקק לטיפול רפואי ופסיכולוגי. "הוא אכל כל חטיף, מכל סוג, בכל שעה, בכל מקום", סיפרה התזונאית הראשית של הלייקרס בזמנו, שניסתה לעצור את ההתמכרות. "הוא אכל אותם לפני ארוחת צהריים, אחרי ארוחת צהריים, לפני ארוחת ערב, אחרי ארוחת ערב, וכמו כל ג'אנקי, היו לו סליקים של חטיפים בכל מקום. במטבח, בחדר השינה, במכונית – תמיד היתה לו ערימה של ממתקים בהישג יד".

בקיץ האחרון הסליקים נעלמו והמשקל התאזן. הוא התחיל את הפגרה במשקל 125 ק"ג וסיים אותה ב-112, אחרי צום של חודש בסגנון רמדאן, במהלכו אכל ארוחה אחת בשעות הבוקר – ובשאר הזמן התאמן במגרש הפרטי ובחדר הכושר. כשהתחיל מחנה האימונים של הלייקרס, הווארד היה דקיק וקל רגליים בהרבה מכפי שהיה לפני כן. זה היה האיתות הראשון ללייקרס שהפעם ההבטחות שפיזר לא נאמרו רק מן השפה ולחוץ.

במקביל, הווארד קיבל על עצמו דיאטה נפרדת בסגנון המשחק. את התפקיד המרכזי שתמיד דרש בהתקפה החליפה התמסרות לנישה של שחקן משלים מהספסל: הוא זורק פחות, יוצר פחות, מתגבר על תאוותו הבסיסית לכדורים עם הגב לסל, ומשקיע את מרצו וזמנו בפעולות בסיסיות ואפורות.

בסופו של דבר זה משתלם לו, והוא מקבל מפרנק ווגל צ'אנס להיות גורם מכריע גם בסיומות של משחקים צמודים. עד כה זה עובד, והווארד עושה פעולות קטנות ומנצחות: במשחק החוץ נגד שיקגו למשל הוא סיפק חסימה מכרעת על הרוקי קובי ווייט; נגד סן אנטוניו התגלגל שוב ושוב לסלים קלים בפיק אנד רול, וסיים את הרבע האחרון עם 7 מ-7 מהשדה; ובניצחון על דאלאס הוא סידר לדני גרין את השלשה שכפתה הארכה,
עם חסימה שפינתה אותו לזריקה;

כל שחקן חולם לקלוע 30 נקודות כל משחק, או משהו כזה. למזלי, אני כבר עשיתי את זה. כבר הייתי שם", אמר אחרי הניצחון על שיקגו. אמרתי לחבר'ה עוד לפני פתיחת העונה – אני כאן כדי לעשות מה שתצטרכו ממני. מבחינתי להיות השרת, להיות נער המים, רק שיתנו לי הזדמנות. הדבר שחסר לי כרגע זו אליפות, להיות חלק ממשהו גדול. וכאן יש לנו קבוצת שבנויה לאליפות, אז אני רק צריך לעשות את העבודה שלי".

״אני לא מתחרט על כלום"

השינוי של הווארד בא לידי ביטוי גם בחדר ההלבשה – מקום בו תמיד עלו לגביו סימני שאלה אמיתיים. לפחות כלפי חוץ, מיישר הווארד קו עם המצב ההישרדותי שנקלע אליו, גם בפן האישי. לא שיש לו הרבה ברירה, בהתחשב בכך שאת הסגל מעטרים שני כוכבי על בדמותם של לברון ג'יימס ואנתוני דייויס, שחקנים שזכו ביותר אליפויות ממנו (רייג'ון רונדו, דני גרין), או סתם שחקנים מנוסים שעברו קילומטראז' לא פחות גדול ממנו.

נותר רק לקוות עבורו שאף שערורייה חדשה מחוץ למגרש לא תפוצץ את הבועה. להווארד לא חסרים שלדים בארון, ואחד מהם כבר הספיק להתפוצץ בחודש נובמבר האחרון, כשהטרנסג'נדר מאסין אלייז'ה טען כי הווארד ניהל איתו ועם גברים אחרים מערכת יחסים אינטימית, ואיים על חייו על מנת להבטיח את שתיקתו.

הווארד הכחיש, הבהיר שאינו נמשך לגברים ושלף קלף מפוקפק מעברו: ילדיו מפוזרים ברחבי ארצות הברית, כולם לנשים שונות. באופן פומבי, מודה הווארד שהוא אב לחמישה ילדים מחמש נשים שונות. השמועות רומזות על יותר ילדים ויותר נשים – אולי אפילו מספר דו ספרתי.

רשמית, החלוקה היא כזאת: שניים מילדיו מתגוררים בלוס אנג'לס, שניים חיים בפלורידה, ואחד ביוסטון. תיק שנפתח נגדו (ונסגר מאז) באשמת תקיפה של בנו הבכור כשהיה בן 6 בלבד בוודאי לא הוסיף לו נקודות – וכעת כשהוא שוב בעיר המלאכים הגדולה, סכנת הרבייה והסחות הדעת גדולה פי שניים.

״בתור נוצרי, פעם התביישתי בילדיי. חשבתי שאני צריך להתבייש, כי הם נולדו מחוץ לנישואים. היום אני לא מתחרט על כלום, ומשתדל להיות האב הכי טוב שאני יכול להיות עבורם", דיקלם הווארד לפני פתיחת העונה את המילים הנכונות.

עכשיו נותר רק לראות אם ההסתבכות הבאה נמצאת מעבר לפינה, או שמא המהפך אמיתי.

בששת המשחקים הראשונים של העונה, ללייקרס יש את ההגנה הטובה בליגה למרות שההתקפה בראשות לברון ו-AD מקרטעת • סימן לבאות או נחכה ונראה?

נכון לכתיבת שורות אלו, ללייקרס יש את ההגנה הטובה בליגה 96.3 נק' ל-100 פוזשנים) והם נראים טוב מאוד אחרי נצחונות חוץ מרשימים על דאלאס והספרס.

הלייקרס עדיין אמורים להיות במסע חיפוש עצמי אחרי שבערך 120% מהסגל שלהם התחלף בקיץ והם הוסיפו את אחד הביג-מנים הכי ורסטיליים בהיסטוריה של הליגה, אבל נראה שהם מצאו את הנישה שלהם יחסית מהר.

אייברי בראדלי ודני גרין מייצרים קו הגנה ראשון איכותי מאוד. במשחק העומד הם מקשים מאוד על הגארדים של היריבות ומורידים את האחוזים של היריבות מחוץ לקשת (30.7%, מקום 5 בליגה). בנוסף, הנוכחות של AD ומגי/דווייט מורידה את האחוזים של היריבות בתוך הצבע (57.1%, מקום 2 בליגה). אין אף קבוצה בליגה שנמצאת בטופ 5 בשתי הקטגוריות הללו חוץ מהלייקרס. תוסיפו לזה את לברון שנראה יותר מחויב העונה בהגנה (זה מתבטא קצת בסטטיסטיקות המתקדמות שלו, אבל עוד מוקדם להגיד) ויש לכם מכונה הגנתית משומנת, בדיוק כמו שפרנק ווגל אוהב.

זה מתבטא בכך שהם מעכבים את הפוזשנים של היריבות (17.2 שניות בממוצע אחרי סל, מקום 7 בליגה), הם בטופ 5 ב-Deflections, מקום 2 בסחיטת עבירות תוקף, מקום ראשון בחסימות בפער ניכר ובסופו של דבר, כל הנתונים הללו מתנקזם לנתון אחד מהדהד – ללייקרס יש את ההגנה הכי טובה במשחק העומד (לפי Cleaning the Glass) ובפלייאוף, שבו בדרך כלל המשחק נוטה לעמוד יותר, לנתון הזה יש משמעות אדירה.

עכשיו צריכים לשאול האם ההגנה של הלייקרס היא אמיתית או שזה רק ירח הדבש בין ווגל והקבוצה החדשה שלו. באופן כללי, זה שקבוצה נמצאת בטופ 5 ביעילות הגנתית בתחילת העונה לא בהכרח אומר שהיא תהיה שם גם בתום העונה. ואנחנו כבר מספיק משכילים כדי לדעת לא לסמוך על ההגנה של לברון בעונה הרגילה ולא לסמוך על דווייט האוורד באופן כללי, לא משנה כמה הצמות שלו יפות.

אבל גם אם לוקחים את הגישה השמרנית, קשה לראות את ההגנה של הלייקרס מדרדרת יותר מדי. דני גרין הוא חיה הגנתית ואם אייברי בראדלי חוזר ליכולת שלו מבוסטון (אם גדול מאוד, למרות שכרגע זה נראה מבטיח) ללייקרס יש הגנת פרימטר מפחידה. מאחוריהם מחכים האוורד/מגי שחוסמים את הטבעת ודייוויס ולברון יכולים לשמש כ-Free Safety בהגנה ולנצל את האתלטיות שלהם כדי לחסל לחלוטין את כל האשליות של היריבות לשים את הכדור בסל.

זה נכון בתיאוריה, אבל כאמור בראדלי מגיע אחרי שנתיים מאכזבות מאוד, גרין כבר לא ילד והאוורד/מגי כנראה לא יהיו על הפרקט במאני טיים. יהיה מעניין לראות איך ההרכב עם דייוויס ב-5 מתפקד בהגנה כי זו כנראה תהיה אינדיקציה טובה יותר לאיך ההגנה של הלייקרס תתפקד בפלייאוף, או כמו שאקסל רוז אמר פעם, Just a little patience.

מצד אחד, זה טבעי עבור קבוצה חדשה לחוות קצת כאבי גדילה וגם הלייקרס פגשו כמה קבוצות שבאופן מסורתי הן מצוינות בהגנה כמו הספרס והג'אז. מצד שני, למה בהגנה הלייקרס התחברו כל כך מהר ואילו בהתקפה לא? הגנה בדרך כלל דורשת יותר מאמץ קבוצתי ותיאום בין כל שחקני החמישייה בעוד ההתקפה יכולה להתבסס יותר על משחק יחידני ולהתגבר על בעיות כימיה וסנכרון. זה מה שיוסטון עושים יפה מאוד כבר שנים.

יכול להיות שווגל השקיע את כל קדם העונה באימונים על הגנה ולא הקדיש זמן לתרגילים התקפיים. בינתיים נראה שההתקפה של הלייקרס קצת חסרה חזון וכוללת המון פוסט-אפים של AD ובידודים של לברון. אמנם דייוויס הוא מפלצת בפוסט ונראה שכל פעם שהוא מקבל את הכדור באותיות דברים טובים קורים, אבל בסדרת פלייאוף סביר להניח שההגנות ימצאו דרך לסכל את המהלך הזה, בין אם זה באזורית או בדאבל טים שישאיר את הקנטוויוס קולדוול פופים של העולם פנויים לזריקה.

גם הבידודים של לברון הם כנראה לא הדרך הכי יעילה להקצות את המשאבים ההתקפיים של הלייקרס. לברון אוטוטו בן 35 והעונה נראה שקשה לו יותר לסיים באזור הטבעת (67%, הכי נמוך שלו מאז עונת הרוקי). לברון עד כה נוגע בכדור הכי הרבה בליגה חוץ מלוקה דונצ'יץ'. הזמן שבו הוא נוגע בכדור הכי גבוה (8.6 דק' למשחק) מאז שהתחילו לעקוב אחרי הנתון הזה ב-2013. נכון לעכשיו יש לו את ה-Usage הכי גבוה מאז עונת 2009. אפילו בקאבס בקדנציה השנייה שלו הוא לא היה מעורב כל כך הרבה
בכל המהלכים של הקבוצה.

חלק מהנתונים הללו הם הכרחיים. ללברון אין את קיירי ארווינג או דוויין ווייד לצידו שיורידו ממנו את עול ניהול המשחק. אמנם דייוויס הוא מפלצת, אבל הוא צריך שיפעילו אותו וללייקרס אין מפעילים ברמה גבוהה חוץ מלברון. השאלה היא האם הלייקרס ימשיכו לרכב על לברון עד שהוא כבר לא יוכל לסחוב או שבאיזשהו שלב ווגל ישנה כיוון בהתקפה? או שאולי רוב פלינקה יבוא לעזרת חבר ויצליח להנחית עוד גארד יוצר שלפחות יאפשר ללברון לא להוביל את הכדור כל התקפה?

עם כל סימני השאלה, הלייקרס נמצאים במקום מצוין. רצף הנצחונות האחרון מאפשר להם מרחב נשימה מבלי לקרוס לתוך דרמות מיותרות כמו שרק לוס אנג'לס יודעת לייצר. בנובמבר הם לא הולכים לפגוש אף אחת מהיריבות הישירות שלהם במערב וגם היריבות החזקות שהם הולכים לפגוש מהמזרח (טורונטו ומיאמי) הולכות להגיע לסטייפלס סנטר. בדצמבר זה כבר יהיה סיפור אחר, עם מפגשים כפולים מול דנבר, פורטלנד ודאלאס ועוד קרבות מול הקליפרס והבאקס. בדצמבר כנראה נגלה כמה הקבוצה הזו באמת יכולה לאיים על התואר וללכת עד הסוף. עד אז יש להם לו"ז יחסית נח להמשיך ולשכלל את ההגנה שלהם ומצד שני, להמשיך לחפש את נקודת הג'י שלהם בהתקפה.