חוסר הוודאות וחוסר הנודע בתקופה האחרונה הם אחד הסממנים הכי הבולטים ביותר למצב בארץ באופן אישי וגלובלי * על אי ודאות והקושי לחזות מראש

 כולנו משתוקקים לדעת מה יהיה? מה הלאה?
הרצון האנושי הוא תמיד לחפש וודאות. בעיקר בימי המלחמה, אך הנטייה הזו היא לא רק עם החטופים, עזה והמצב המדיני. אנו, בני האדם, תמיד מתמקדים ברצון להבין, לדעת, ולהכיר מה יהיה לנו מחר, בשבוע הבא, או לאורך חיינו. הצורך בוודאות מושך אותנו כמגנט, בין אם זה בתחום האישי, המקצועי או החברתי.
לחלקנו, אי ודאיות עלולה להוביל לתחושות מתח וחרדה, בעיקר ברגעי משבר (כמו גירושים, אובדן כלכלי או פיזי). אך האם באמת הצורך בוודאות כל כך חיוני כמו שנהוג לחשוב?

״מה יהיה?״ כמה פעמים שאלתם או נשאלתם. בלב, בשקט או בקול רם, בעיקר מאז השבעה באוקטובר. מה הלאה?
חוסר הוודאות וחוסר הנודע בתקופה האחרונה הם אחד הסממנים הכי הבולטים ביותר למצב בארץ באופן אישי וגלובלי. אנחנו בסך הכל יצורים אוהבי יציבות ושגרה, לא מטעמי שעמום, אך ממקום של בטחון. השאלות (חפירות יומיות כי בעצם אין תשובה): מתי תגמר הקורונה?  מה יהיה עם הבורסה? מתי הילדה תתחתן?  הרצון הבסיסי לחזות מראש מה יקרה או לצפות לתוצאה מסוימת, נוסכת בנו את התחושה של ידיעה מוחלטת. אפשר להתמודד עם כל מה שלפנינו, רק אם נדע.

כבר בטח פגשתם כמה פעמים את התחושה שאתם בקצב של החיים הידועים, עם סדר שלהם הורגלתם, עם תוכניות שתכננתם, ופתאום החיים טורפים קלף חדש שבכלל לא ציפיתם לו? 

מדינה שלימה דמיינה שבת נינוחה בחיק המשפחה, בהעפת עפיפונים בעפיפונידה בדרום, בריקודי טראנס עם חברים, בחג-שבת עם החבר׳ה בבסיסי, בהקפות לשמחת תורה, או סתם בלהעביר יום שקט עם קפה וספר- כל זה התהפך ליום של חוסר ודאות מוחלט. שיתוק מוחלט של מדינה שלימה. 

בני אדם באופן טבעי מחפשים תשובות ויציבות, ויש המוצאים נחמה ביכולות הניבוי. לא פלא שאסטרולוגים, נומורלוגים, קוראים בקפה, בידיים, בפנים ואפילו מתחברים לנשמות חתולים וכלבים עושים קריירה מסחררת רק מחיזוי העתיד. מי בכלל רוצה את ההווה, לא ״אין״ בכלל.
אנחנו מפתחים אשליה שאם נדע מה העתיד נדע גם ממה להזהר, ואיך להתכונן, ושום דבר לא יפחיד אותנו כי נהיה מוכנים לדברים הכי מפתיעים (שבדרך כלל מצטיירים לנו כהכי שליליים). אף אחד לא ימשוך את השטיח מתחת לרגלנו בבום.

כשאנשים מתמודדים עם אי ודאות, זה לא רק משפיע עליהם נפשית, לעיתים קרובות נוטים לנסות להתמודד על ידי התנהגויות מסוימות שהופכות להיות הרגלי התנהגות הורסניים:
1. חיפוש אישרורים חיצוניים יתר על המידה
2. השהיית קבלת החלטות
3. בדיקה נשנית וחוזרת של פעולות שנעשו
4. ניהול מיקרו של אנשים או של משימות.

מה קורה בפועל? המחקר מראה/מוכיח את ההפוך. דאגה כרונית, כפי שמציעים לורנס רובינסון ומלינדה סמית', אינה מעניקה שליטה על אירועים בלתי צפויים. בעצם, העיסוק התמידי בעתיד, ובמה יהיה, גוזל מאיתנו את שמחת ההווה, שואב את האנרגיה שלנו ואפילו ומשבש את השינה שלנו. זוכרים את הלילות בהם ניהלתם כל הלילה שיח ארוך ומלא תשוקה עם מישהו עמו אתם לא מסכימים, מה תגידו ומה הוא יענה, או מנסים לנתב מהלכים בחיים שלכם כמו במבוך. גלגלי חרדה אינסופיים והתכוננות לרע מכל. 

כדי לנווט אי-ודאות בצורה יעילה יותר, רובינסון וסמית' מציעים להתמקד בעצם בהיבטים שבשליטתנו. מה זה אומר? גם אם יש דברים שאנחנו לא יכולים לשלוט בהם, כמו כסף או בעיות בריאות, אנחנו עדיין יכולים לבחור לעשות דברים קטנים שיעזרו לנו. 

זה קורה בשלבים:

1. הכרת רגעי החרדה: התחילו להכיר ולזהות בדיוק מתי אתם מרגישים חוסר וודאות. תוכלו להבחין בזה דרך תגובות רגשיות כמו דאגה יתרה, חשש, שאלות מתמידות כמו "מה אם," או תגובות פיזיות כמו מתח בשרירים, קוצר נשימה, או רגשות של ריקנות בבטן.

2. התמקדות ברגע הנוכחי: פנו את תשומת הלב שלכם לרגע הנוכחי ותאפשרו לעצמכם להרגיש ולחוות את החוויה במלואה. זה כולל כל הרגשות, גם השליליים והמפחידים.

3. שחרור: הזכירו לעצמכם שאי אפשר להימנע מסיכונים וחוסר ודאות לחלוטין, ושבעצם אתם כבר מתמודדים עם כך בחייכם. 

4. לסמוך על עצמנו: זאת הזדמנות נפלאה להתחבר לאינטואיציה שלכם ולהגביר את הביטחון העצמי שלכם. לא כל אי ודאות היא שלילית. לעיתים ישנן תוצאות חיוביות שמופיעות להופיע באופן בלתי צפוי, ודווקא אימוץ אי ודאות יכול לטפח יכולות הסתגלות וחוסן.

אז בפעם הבאה שאתם שואלים מה יהיה עם כל האי ודאות והשינויים המסתוריים בחיים, תזכרו שזה לפעמים היופי שבתהליך ובדרך החיים. בסופו של יום, אין לנו שליטה במה שיקרה – אך תמיד יש לנו שליטה באיך נגיב לזה.

ד״ר אתל לייט דוקטור לפסיכולוגיה חיובית, חוקרת את התקשורת האנושית ומערכות יחסים. ד״ר לייט היא אשת תקשורת ומדיה, סופרת של שלושה רבי מכר, ומרצה לפסיכולוגיה ועסקים באוניברסיטאות בארה״ב. 
על תקשורת מקרבת: קבוצות או פגישות אינדיבידואליות  – 
media@DrEtelLeit.com
www.DrEtelLeit.com