Connect with us

גוף ונפש

חדשות רעות: החדשות לא עושות לכם טוב

Published

on

העולם המודרני גורם לנו להיות מחוברים כל הזמן לעדכונים חדשותיים, אלא שהתכנים הקשים האלה פוגעים בבריאותנו • ניתוק מוחלט אינו אפשרי אבל מומלץ לבחון עד כמה החיבור הזה נחוץ לנו ולשנות את מינון החשיפה לחדשות

מאז שהייתי קטנה אני זוכרת מנגינה אחת דרמטית, ואת ההורים שלי מסתכלים בי ברצינות ואומרים בחיל ורעדה: "ששש! יש חדשות". הדיווחים שהוצגו על מסך הטלוויזיה גרמו הרבה פעמים לבטן שלי להתהפך ולידיים שלי לרצות לטפס ולאטום את האוזניים. "נמצאה גופה של ילדה קטנה בירקון", "בפיגוע נהרגו אב ובנו", שיטפון בשכונה בדרום תל אביב", "מתיחות בדרום", "מבצע צבאי בצפון" או סתם "תקרית ביטחונית" במקום אחר. אם לא קרה אף אסון במדינה שבין הירדן לים, מהדורות החדשות הציגו אסונות טבע מסביב לגלובוס. רעידת אדמה, צונאמי, מפולת סלעים וגשר שקרס.

אלא שכך זה היה פעם, ומהדורות החדשות היו המקור העיקרי לצריכת עדכונים מהארץ ומהעולם. בעידן שאחרי המצאת המכשירים הניידים, כשלכל אחד מאתנו יש חמ"ל פרטי ואנחנו מקבלים עדכונים מדי דקה, היום חשיפה לחדשות בלתי מוגבלת.

ביטוי נפוץ במסדרונות תעשיית התקשורת הוא: "If it bleeds it leads", ובפרשנות חופשית: "תנו לי מה שמדמם, מערבל את מערכת העיכול בזעזוע, או גורם לשערות שעל הזרוע לסמור". כשמסתכלים על מהדורת החדשות, המבזקים הקצרים באינטרנט, או הפוסטים שמתפרסמים מיד אחר כך, קל מאוד להאמין שהעולם שאנחנו חיים בו הוא מקום די מפחיד, שאנשים הם יצורים שלא כדאי לתת בהם אמון, ושאסונות ממתינים לרגע שנפתח את הדלת (או בחלק גדול מהמקרים, פשוט נוציא את הראש מתחת לשמיכה).

אנחנו מכורים לחדשות

כמה פעמים ביום אתם מתעדכנים בחדשות? האם יש לכם מינוי לעדכונים של אתרי החדשות השונים? אם כן, אתם חושפים את עצמכם ללא מעט השפעות פסיכולוגיות מזיקות. פרופ' מרי מקנאוטון קאסיל מאוניברסיטת טקסס גילתה ש-75% מהאנשים בודקים את הטלפון הסלולרי שלהם רגע לפני שהם הולכים לישון, ומיד כשהם מתעוררים בבוקר. איגוד הפסיכולוגים האמריקאי ערך סקר רחב היקף שבו 50% מהאמריקאים הודו שצריכת חדשות גורמת להם תחושת לחץ, חרדה ותשישות ופוגעת באיכות השינה שלהם. זה לא קורה סתם כך: אחד מכל עשרה אמריקאים מציץ בסלולרי שלו אחת לשעה, ו-20% מהם מדווחים שהם נמצאים ברשתות החברתיות באופן תמידי וחשופים לכותרות העדכניות ביותר.

בישראל נמצא בסקר משנת 2017 שהתבסס על שאלונים אינטרנטיים וטלפוניים ש-71% מהנשאלים מאמינים שצריכת חדשות משפיעה על מצב הרוח שלהם לרעה. 55% ממשתתפי הסקר דיווחו שהם מאמינים שהחדשות מוטות לרעה על ידי גורמי התקשורת בכוונת תחילה.

כשאנשים נחשפים לתמונות הקשות הם מוצפים בבת אחת ונחשפים באופן לא מאוזן לרוע האנושי ולכל אסונות הטבע בארסנל של היקום. מתעורר בהם הצורך לתקן, לשפר ולהציל – אבל מתעוררת גם הידיעה שהם לא באמת יכולים לעשות זאת. משם הדרך קצרה לתחושת דכדוך, לפיתוח אפטיות ולאדישות, או כמו שהפסיכולוגיה מכנה ת זה: "Disaster Fatigue".

למשיכה שלנו לדם, לאלימות ולסכנות יש בסיס אבולוציוני. הטיית השליליות גרמה לאבות אבותינו להישמר מטורפים, להיזהר מצוקים מחודדים ולחשוד ברעש בלתי מזוהה מכיוון היער הסמוך. מי שהיה מספיק קשוב למפחיד והנורא שרד. מאז ועד היום תיאורים גרפיים, רכילות וחלקי גופות בסרטים ובסדרות גורמים לנו להצטמרר, וגם להתקרב למסך או לעיתון ולבקש עוד. קראו עוד על הטיית השליליות ואיך לסגור את המינוס הנפשי]

הצד האפל של החדשות

אונת מטוס? זה קורה כל הזמן – על התפיסה השגויה של המציאות: אם אשאל אתכם אחת לכמה זמן בממוצע מתרחשת תאונה שמעורב בה כלי טיס, מה תהיה תשובתכם? ומה תגידו אם אתמול בערב בדיוק התרחשה אחת? כשאנחנו שומעים על אסונות, תאונות או מעשי טרור אנחנו נוטים לחשוב שהם מתרחשים כל הזמן ובתדירות גבוהה הרבה יותר ממה שהם קורים באמת. יש לזה גם שם – קוראים לזה הטיית הזמינות. אם המידע הזמין שיש לנו בראש הוא החדשות הרעות מהמהדורה האחרונה, המוח שלנו יאמר: "א-הה! ההסתברות לקטסטרופה היא די גבוהה". כך אנחנו מסתובבים בעולם עם מפת סיכונים די עקומה, שבה צונאמי מקבל תשומת לב מוגברת, ואילו הצרות היומיומיות והאמיתיות של חיינו כמו נזקי עישון, מחסור בשינה, השמנת יתר וסטרס
נדחקים הצדה.

העולם הוא גיהנום עלי אדמות: נניח שאני מבקשת מכם לצטט כתבה על מפעל התנדבות מדהים, הצלה הירואית, או בני נוער מעוררי השראה – אני מניחה שתזדקקו לכמה רגעים. בכל זאת, כתבות שכאלה לא מקבלות את קדמת הבמה. מה שנותר הוא עוד מקרה אונס, רצח, שוד ושחיתות, לכן אנחנו מתחילים להאמין שהעולם הוא מקום רע ושאנשים הם יצורים אכזריים ומרושעים שצריך להיזהר מהם. כל זה קורה למרות העובדה שבכל יום ממוצע יש יותר אירועים חיוביים או נייטרלים מאשר שליליים. בכל יום נולדים יותר ילדים מאנשים שעוזבים את העולם, ונעשים יותר מעשי עזרה משוד. נוסף על כך, מכיוון שלכל מהדורת חדשות יש זמן מוגבל, הידיעות מועברות ברמה של כותרות, פעמים רבות ללא הסיפור המלא. כך, כותרת יכולה לספר על גל פיטורים מחריד בלי לתת את התמונה הכלכלית המלאה, וידיעה על רצח מופיעה בלי להתעכב על העובדה שהרוצח ניסה להתגונן מפני הנרצח.

הגלולה המרה של החדשות: כשאתם רואים עוד תמונה של אמבולנס מעמיס פצועים קורים כמה דברים: המערכת הלימבית שלכם מפרישה כמויות נדיבות של קורטיזול, ההורמון המרכזי של מערכת הדחק בגוף. דבר זה מעורר אתכם לברוח, לקפוא או להילחם ( Freeze, Fight, Flight), או בפשטות – גורם לכם להיות מאוד מאוד דרוכים. כמויות מוגברות של קורטיזול משבשות את פעילות מערכת העיכול והמערכת החיסונית, ואפילו מעכבות את הפרשת הורמוני הגדילה. למתח הכרוני הזה יש השפעות פיזיות, בריאותיות ופסיכולוגיות שמסכנות אתכם. אמנם לא הייתם ממש שם, עם כוחות זק"א וטוב שכך), אבל גם אתם חווים מיני-טראומה.

חוקרים מאוניברסיטת סאסקס שבממלכה המאוחדת מצא שכשאנשים צפו במקבץ חדשות רעות הם חוו רגשות שליליים יותר מאשר כשצפו במקבצי חדשות נייטרליים או חיוביים. אתם יודעים, פיגוע לעומת כתבה על מישהו שהחלים ממחלה, או סתם תחזית מזג האוויר. עד כאן, די טריוויאלי. החלק המעניין (והמדאיג) של המחקר הוא שאנשים שצפו במקבץ החדשות המדכא נטו להתייחס לדאגותיהם האישיות כאילו היו קטסטרופה שמתרגשת עליהם. קטסטרופיזציה מתרחשת כשאנשים חושבים שוב ושוב על דאגה או על תהייה שיש להם עד שהיא מאבדת קשר עם המציאות, והם חווים מצוקה. מתברר שהחדשות הרעות ממש יוצאות מהמסך וגורמות לאנשים להעביר את הדפוס השלילי אל חייהם האישיים.

במחקר אחר נבחנה השפעתה של החשיפה למדיה בארצות הברית בתקופה די נפיצה, מיד אחרי הפיגוע במרתון בבוסטון בשנת 2013 בסקר השתתפו 4,675 אנשים מכל המדינה שמילאו שאלון אינטרנטי במהלך השבועיים שאחרי הפיגוע. מתוך המדגם הזה, 10% היו חשופים לפיגוע באופן ישיר ו-9% חוו את העוצר בבוסטון בזמן שהמשטרה חיפשה אחר החשודים. שאר המשתתפים, שגרים בערים ובמדינות אחרות לגמרי ולא נחשפו באופן ישיר לאירוע, דיווחו על צפייה ממושכת בכיסוי התקשורתי של הפיגוע.

באופן מפתיע, אלה שצפו בכתבות המצולמות במשך שש שעות (או יותר) חוו לחץ אקוטי ומסוכן יותר מאשר אלה שצפו בפחות סיקורים. האנשים שנחשפו לאירוע במציאות דיווחו על תגובת לחץ המשכית, אבל היו בעלי סיכון נמוך יותר להפגין לחץ אקוטי גבוה. החוקרים משערים שההבדל נובע מנוכחותם של אנשי מקצוע שהיו בשטח והעניקו תמיכה לנפגעי החרדה. החוקרים הסבירו שחשיפה ממושכת וחוזרת לתוכן טראומתי מפעילה את מנגנוני הפחד במוח, ועלולה לגרום להופעת פלאשבקים ולהגדיל את הסיכוי לסבול מהפרעה פוסט-טראומטית.

ופרמן לא יגיע: אנשים צורכים בממוצע חצי שעה ביום של חדשות (בחישוב מהיר, אלה 3.5 שעות בשבוע), ולמרות זאת ברוב המוחלט של המקרים אין להם באמת דרך לשנות את פני הדברים ולסייע לאנשים שעליהם דובר. מרבית האנשים לא ישנו את אורחות חייהם, יקבלו החלטה חדשה או ייזמו מהלך אזרחי רחב היקף. הם גם לא יכולים לעלות על מטוס ולעזור לאוכלוסייה שנפגעה מאסון טבע (לרובם גם אין את ההכשרה המקצועית כדי לעשות זאת), ואין ביכולתם לחוקק חוקים חדשים. הדיסוננס שבין הכאב שגורם חוסר הצדק לבין הידיעה שאי אפשר לשנות ולהציל הופך אותנו לפסיביים
ואדישים גם למטרות שאנחנו כן יכולים לקדם.

דיאטה למוח: בשנים האחרונות המודעות לתזונה עלתה מאוד והמלחמה בשומן נעשתה כלל עולמית. ויטמינים מוצעים להמונים ומועדוני שומרי משקל נפתחים בכל פינה. אלא שאנחנו פחות שמים לב למה שנכנס לנו למערכת הקוגניטיבית. כמו בכל תחום ובכל עניין, לא כל החוקרים מסכימים שחדשות רעות משפיעות לרעה על האוכלוסייה הכללית ומדברים על השפעה אינדיבידואלית. בעניין זה כדי לבדוק איך צפייה בחדשות משפיעה עליכם באופן אישי: האם החשיפה לתכנים כאלה פוגעת באיכות חייכם, אינה משפיעה עליהם או אפילו משפרת? האם אתם מעורבים בתוכן? זה מעורר אתכם לעשייה?

אחרי בדיקה כזאת אפשר להתחיל לדבר על מינונים. כדאי לחשוב מחדש על ההגדרה של אתר חדשות כאתר הבית שלכם, ולשקול לוותר על העדכונים התמידיים שאתם מקבלים לנייד. התאימו את הרגלי הצריכה שלכם לאורח החיים שלכם ולמה שיגרום לכם לתפקד ולהרגיש טוב. העדיפו תוכן שמנסה לתת עומק ותמונה רחבה יותר מהכותרות ומהמבזקים. חפשו את החיובי והשלילי גם יחד, והשאירו מקום לסימני שאלה.

אני מניחה שבתחילה תרגישו שאתם נותרים מעט מאחור, שאתם יודעים על רעידת האדמה או ההוריקן בקצה השני של העולם באיחור של כמה שעות. תנו לזה הזדמנות ונסו להבין איך זה גורם לכם להרגיש. אולי תגלו שאפשר לדחות קצת את העדכונים האוטומטיים, להתעדכן כשנוח, כשאפשר, או דרך חברים, וליצור סביבה שבה יש זמן מסוים וקבוע לחדשות.

חשוב לציין שאין הדבר אומר לוותר לחלוטין על הקשר למציאות, לפתח אדישות לכל מי שזקוק לנו, או לרפות את ידיכם בנוגע ליוזמות חברתיות. אין לי בעיה עם יונית לוי ותמר איש שלום, עם אתרי החדשות והעיתונים, או המערכת המשומנת שגורמת לאנשים להישאר מעודכנים. אלא שאני מאמינה שיש מקום לשאול את עצמנו איך נכון לנו לצרוך את העדכונים, באיזו תדירות, באילו זמנים, איפה ואיך.

יהודית כץ עוסקת בפסיכולוגיה חיובית. לאתר האישי: http://www.judithkatz.me

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

גוף ונפש

הגנה מעין רעה

Published

on

עין הרע ועין טובה הם נושאים עמוקים בחכמת הקבלה • פרספקטיבה על הנושא ונתינת כלים המתאימים לכולם

הצלחה היא לא עניין של מזל; היא תוצאה של עבודה, מאמץ והתמדה לאורך זמן. למרות זאת, קשה לנו לקשר בין השניים, ולעיתים כאשר אנו רואים אדם שהצליח בגדול, יש לנו את הנטייה להמעיט בכישרון ובכח ההתמדה שלו, ולייחס הכל למזל.

המילה מזל מגיעה מהמילה נוזל. ההצלחה והשפע נוזלים מלמעלה למטה ומחפשים את האדם הנכון שיוכל להכיל את האנרגיה.

אם נפרגן לאנשים מצליחים, יכול להיות שיגיע היום שגם אנחנו נקבל את אותה הזדמנות שהם קיבלו.אם לא נפרגן, רוב הסיכויים שאותה אנרגיה של הצלחה תמנע מלהיכנס לחיינו, משום שפירגון זה לא עניין של נימוס, אלא מאפשר לנו ליצור אחדות עם ההצלחה של אחרים.

לעיתים, כותב הזוהר, ממש לפני שההצלחה גדולה מגיעה אל האדם, בוחנים אותו, ומראים לו את אותה הצלחה אצל אדם אחר, אם הוא יפרגן, הוא יזמין את ההצלחה אליו, ואם לא, ההצלחה תברח ממנו, מכיוון שהוא עדיין לא מוכן לקבל אותה.

כוחן של העיניים

״כל אלו החברים שאינם אוהבים אלו את אלו, מסתלקים מן העולם, טרם שהגיע זמנם״. ספר הזוהר, פרשת נשא, פסוק נד

אחד מתלמידיו הקרובים של רבי שמעון, גילה שהסיבה העיקרית למותם של אנשים לפני הזמן, הוא חוסר הפירגון והעין הרעה שהיתה בינם לבין חבריהם.

עין רעה היא נשק קטלני, שהאנושות עדיין לא הבינה את עוצמתו. חכמת הקבלה מלמדת כי העין, היא אחד מהאיברים העוצמתיים ביותר שיש דרך העיניים, אנו יכולים להעביר חום ואהבה לאנשים סביבנו, ויחד עם זאת, כאשר האדם נמצא בתחושה של חוסר, העין שלו יכולה להיות מכשיר נשק קטלני.

מבחינה רוחנית, העיניים מקושרות לספירת חכמה, שבה יש ריכוז של אנרגיה עצום,
ולכן נקראות גם ״החלון של הנשמה: אם האדם בא ממקום של אהבה,אז העיניים שלו נותנות אנרגיה של אהבה, ואם ממקום של שנאה וקנאה, אז העיניים שלו ״לוקחות״ את האנרגיה מאותו הדבר שעליו הוא מסתכל באותו רגע.לכן, חשוב, להסתכל על אנשים סביבנו בעין טובה, גם אם ההצלחה שלהם גדולה משלנו.אחרי הכל, כאשר אנו לוקחים אנרגיה מאנשים אחרים, האנרגיה לא נשארת איתנו.

אם קורה לכם שלאחר פגישה עם אנשים מסוימים אתם מרגישים תחושה של ריקנות, כועסים ונוטים לריב עם בני המשפחה, זה יכול להיות בגלל שאותם אנשים רוקנו לכם
את האנרגיה. אגב – הזוהר מלמד, כי כאשר נשברת זכוכית( כוס, צלחת, קנקן זכוכית וכדומה) הדבר מעיד שהאנרגיה השלילית שהיתה על האדם עברה לכלי הזכוכית ואותו
אדם היה מוגן. כאשר אנו מסתכלים בעין טובה, אנו מקבלים שפע של ברכות באותו רגע, בשל חוק שיווי הצורה: טוב מושך טוב.

מה לעשות כשאני בכעס ורוצה להעביר ביקורת?

תמיד אפשר להעביר ביקורת על אנשים אחרים, אבל השאלה שצריכה להישאל לפני , היא, מהי תכלית הביקורת? האם הביקורת באה ממקום של נתינה? האם הביקורת באה רק למלא את עצמי?

ביקורת שבאה בצורה מכבדת, רגישה לכבודו של האדם, נאמרת ביחידות, מבלי לבייש את האדם שעליו מועברת הביקורת, שיש בה אנרגיה של אהבה וכבוד אנושי , תביא אור וברכות לכולם.

לעומת זאת, ביקורת שבאה בצורה לא מכבדת, פוגעת ומביישת, תיפגע בכולם: במעביר הביקורת השלילית ובאדם שאליו היא מכוונת. בנוסף, מומלץ להתחיל כל ביקורת בדברי שבח ופירגון לאדם השני וכך גם לסיים אותה. שוב: חשוב לשמור על כבודו של האדם השני, גם אם הוא פגע בכם. זיכרו: לא מסלקים חושך עם חושך, רק עם אור!

המקובלים מלמדים, שכדאי לחכות לפחות שתעבור שבת אחת, לפני שמעבירים ביקורת כי אז הביקורת תהייה בונה ומאוזנת.

מדוע ספר הזוהר התגלה בדורו של רבי שמעון?

ספר הזוהר מגלה שהסיבה היחידה שסודות חכמת הקבלה התגלו בדורו של רבי שמעון בר יוחאי, היא האחדות והאהבה שהיתה בין החברים (התלמידים של רבי שמעון) .

כל אחד מהם, חשב תמיד איך לדאוג לחברו, מכל הלב, באהבה ואחדות, שגרמה לאור של הבורא לגלות לאותם חברים את ספר הזוהר. ספר הזוהר הוא לא ספר במובן הרגיל של המילה, אלא מקור של אנרגיה הכולל בתוכו את כל הברכות והמילוי שכולנו רוצים לקבל.

הסיבה לגילוי הגדול הזה, היא בגלל שבמציאות הרוחנית הכל נמצא באחדות. אפילו העבר ההווה והעתיד נמצאים באחדות, לכן כאשר אדם חושב טוב על מישהו אחר, אותה מחשבה מגיעה וממלאת את האדם השני באותו רגע.ההיפך נכון באותה מידה: כאשר אדם חושב בצורה שלילית על אדם אחר, המחשבה השלילית פוגעת באדם האחר באותו רגע.

משה רבינו, בשיחה עם רבי שמעון בר יוחאי, אמר לו, שרק בזכות החיבור של עם ישראל לספר הזוהר, הם יזכו לצאת מהגלות ברחמים, מכיוון שהזוהר נחשב לכלי העוצמתי ביותר, שמחבר כל אדם לאנרגיה של אהבה ויצירת ניסים.

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

המקובלים מלמדים שאחד מהשמות של הבורא הוא שלום. גם התורה שהבורא גילה למשה, מבוססת רק על מודעות של שלום ואחדות. כאשר אדם מתנהג בדרך של שלום, הוא מתחבר לאור של הבורא ואז הוא מכין״ כלי״ שיכול למשוך את כל הברכות והשפע.

אז מה לעשות?

בואו וננסה ביחד, לעשות משהו שנשמע ממש פשוט לפרגן כמה שיותר! נסו השבוע להרבות בפירגון ולהראות הערכה לכל אדם שתיפגשו. תפרגנו לאנשים שהם נראים טוב, כמה הם חשובים לכם, כמה שאתם אוהבים אותם, התקשרו לחבר לעבודה ורק
תגידו דברי הערכה ופירגון. פעולה פשוטה זאת, תעניק לכם אנרגיה שבאה מהאור של הבורא. אור של שלום ואחדות.

שבוע של שפע וברכות לכולם!

אבנר מדר הוא מנהל בית הספר למנהיגות במרכז הקבלה, מאמן ומרצה ע״פ חכמת הקבלה. ליצירת קשר: avner.madar@kabbalah.com

המשך לקרוא

גוף ונפש

המחשבות שמונעות מאיתנו לרדת במשקל

Published

on

כמה פעמים שמעתם את המשפט "זה הכל בראש שלך"? בעולם הירידה במשקל הוא נכון ומדויק רוב הזמן

עברתן למדינה חדשה. הכל זר – האוכל, השפה , החברים והרבה פעמים זה מרגיש רחוק ומנותק מהבית, מהסביבה המוכרת והידועה שלנו. לא מעט פעמים אנחנו מוצאות את עצמנו מתחנמות עם האוכל, האוכל החם המוכר זה שתמיד שם, זה שאף פעם לא משאיר אותנו לבד. אז נכון מעבר למדינה חדשה מביאה איתו לא מעט קשיים, התומדדויות, לפעמים קשות ולעיתים גם אושר גדול והצלחות, וכמובן געגועים ומחשבות על הבית. אז איך מתמודדים עם המרחק ולא פונים לאוכל כל עם למלא את החסר?

המחשבות לא עוזבות אתכם, והמלחמה הפנימית מתנהלת בראשכם ללא הפסקה, בין הרצון לנשנש שוב לבין החלום לרדת במשקל ולהרגיש שוב טוב בבגדים שלכם. "העוגה הזו נראית כל כך מפתה, אבל היא תהרוס לי את הדיאטה, אולי אקח רק ביס קטן בכל זאת?"… הדיאלוג הפנימי הזה מוכר לכם? כל אדם שהתמודד עם עודף משקל מכיר את המאבק בין המחשבות התומכות בתהליך ההרזייה לבין המחשבות המכשילות, שגוררות אותנו לאכילה מיותרת.

כמה פעמים שמעת את המשפט "זה הכל בראש שלך"? בעולם הירידה במשקל הוא נכון ומדויק רוב הזמן, המפתח להצלחה ולכישלון בתהליך ההרזיה מתחיל ונגמר
במחשבות באמונות שלנו וכמובן במעשים שלנו.

כולנו או רובנו במינים בתאוריה מה צריך לעשות, מה צריך לאכול, ממה להמנע, אך רובנו הגדול מתקשים להביא הלכה למעשה, ובעצם לחצות את הגשר הידיעה לעשייה. על כך מבוססת גישת הפסיכולוגיה הקוגניטיבית התנהגותית CBT, על כך מחקרים רבים היום מדברים, והמון שיטות לירידה במשקל בה משתמשים בתהליכים של שינוי הרגלים, שינוי דפוסי חשיבה בכלל ובשינוי הרגלי האכילה בפרט.

אז מה הן אותן המחשבות והאמונות המגבילות המקשות על תהליך הירידה במשקל?

חשבות מגבילות הן אותן מחשבות, המעודדות אותנו לפעול כנגד המטרה שלנו. קולות אלו מזכירים לנו שוב ושוב את החולשות שלנו, ומתעלמים מכל האיכויות והחוזקות שיש לנו. הקול הזה בראש שלנו שכל הזמן מזכיר לנו שאנחנו לא טובים מספיק, לא חזקים מספיק, ואין לנו סיכוי להצליח בתהליך הזה בכל מקרה, אז אני כבר אוכל את העוגה כי זה חסר כל סיכוי.

לכולנו יש את רגעי המשבר האלו, קשיים, לבטים, אך בהרבה תחומים בחיינו אנחנו עוצרים חושבים, ועושים שיקולים מחושבים, כמו האם מתאים לי לקנות את הבגד הזה, זה נכנס לי לתקציב? האם אני יכול להרשות לעצמי לצאת לחופשה? אבל כשזה מגיע לבחירה מול האוכל, השיח הפנימי הוא בא לי, אני רוצה, יש לי חשק, כלומר תהליך חשיבה פחות הגיוני ויותר יצרי.

חלק גדול מהאנשים אשר יורדים במשקל מתקשים לשמור עליו לאורך זמן, אחת הסיבות שזה קורה מאחר ואנחנו כבני- אדם מחפשים שינויים מהירים, מידיים ולא מבינים שעל מנת ליצור שינוי אמיתי ועמוק בהרגלי האכילה שלנו יש צורך בעבודה יומיומית, לאורך זמן על מנת להתחיל את השינוי הזה. המשקל העודף שאתם ״סוחבים״ עליכם לא עלה בין לילה הוא גם לא ירד בשבוע, ואותו הדבר גם לגביי שינוי הרגלי האכילה שלנו, שבירת הרגלים קיימים לוקחת זמן וגם הבנייה של החדשים, אבל ברגע שזה נעשה נכון, זו מתנה לכל החיים.

להלן מספר טיפים ממני איך להתחיל את התהליך של שינוי הרגלי החשיבה שלכם ואיך להתחיל ליצור שיח חיובי יותר:

מחשבה מגבילה: בשביל לרדת במשקל אני צריך לוותר על כל האוכל שאני אוהב. רובנו חושבים שעל מנת לרדת במשקל צריך לחיות על חסה, חזה עוף , גבינה רזה ופריכיות בלבד. האם זה יעזור לנו לרדת במשקל? בהחלט אבל יחד עם זאת זה גם יגרום לנו לשעמום, חוסר שביעות רצון מהאוכל וככל הנראה יגרום לנו לחזור חזרה לבחור בחירות עתירות בקלוריות מאחר ואנחנו מרגישים בהגבלת יתר.

מחשבה מקדמת: אורח חיים בריא מכיל אוכל טעים, אפשר עדיין לאכול כמעט הכל, אבל במידה ובעיקר בשליטה. אוכל בריא הוא טעים! כן כן, אבל הוא צריך להיות מגוון, טעים ומחובר לטעמים שלנו לזהות שלנו. אין סיבה להימנע מסוכר ופחמימות לשארית ימי חייכם על מנת לרדת במשקל, או לא לצאת לחופשות, מסעדות, אלא ללמוד איך לשלב את זה בצורה נכונה. בימינו יש אלפי מתכונים טעימים , סנאקים איכותיים ובריאים יותר בכל הסופרים, אופצייה להכין קינוחים איכותיים והכל מבלי להתפשר על הטעם או האיכות. התחילו לשנות את הגישה בראש מדיאטה מגבילה ועצובה, לעולם מלא באוכל טעים ומגוון, שיכול להכיל כמעט את כל המזונות שתרצו, פשוט בכמויות ותדירות שונה.

מחשבה מגבילה: גישת הכל או כלום – אכלתי פרוסת עוגה, הרסתי את הכל אז אני אמשיך לאכול. אחת המחשבות וההתנהגויות הנפוצות ביותר בתהליכים של ירידה במשקל, אנחנו בטוחים שעל מנת להצליח בתהליך הירידה במשקל אנחנו חייבים להיות 100% כל הזמן בתהליך, ו״הדיאטה״ שלנו חייבת להיות מושלמת ורק כך נצליח. כאשר במציאות פרוסה של עודה יכולה להיות 200-500 קלוריות סהכ ואם זאת החריגה שלנו לאותו השבוע לא תשפיע על תהליך הירידה שלנו במשקל בשום צורה שהיא. אבל מה שהיא כן עושה זה גורמת לנו לחשוב שמי שמצליח זה רק מי מדייק כל הזמן, בעוד שהאמת היא שלכולנו יש רגעי קושי, נפילות ומשברים, זה חלק מכל תהליך, מילת המפתח היא התמדה לא שלמות.

מחשבה מקדמת : התמדה לאורך זמן תביא אותי לכל תוצאה רצויה. ההבנה שבכל תהליך יש רגעי קושי, רגעי משבר ונפילות, זה נורמלי ורצוי! וסוד ההצלחה טמון בסוף היום בהתמדה בדרך. חתיכה אחת של עוגה לא תשנה כלום בטווח הארוך וגם לא שתיים, אני תמיד אומרת רגשות אשם משמינים יותר מכל עוגה! שחררו את רגשות האשם, תבינו שאי אפשר להיות 100% בתהליך כל הזמן ואל תתנו למחשבות המגבילות האלו להוריד אתכם, לכולנו יש רגעים שפשוט בא לנו לאכול עוגה! תאכלו אותה, תהנו ותמשיכו הלאה, והכי חשוב בלי להרגיש אשמה:)

מחשבה מגבילה: היה לי יום קשה אני אתנחם באוכל עייפות, תסכול בחיי המשפחה או העבודה, אכזבות, שמחות וכעסים הינם חלק בלתי נפרד מהחיים. המחשבה שאוכל יפתור את כל הבעיות ויגרום לנו להרגיש טוב יותר, היא כמובן מוטעית ומובילה לאכילה רגשית מיותרת. חשבו על בצורה כזו יש אתם מתמודדים כרגע עם בעיה מספר 1 (קושי בעבודה ) ובמקום להתמודד עם הבעיה עצמה ועם הקשיים אתם כרגע יוצרים את בעיה מספר 2 ( אכילת יתר ) לא רק שהאוכל לא יפתור לנו את הבעיות בעבודה , זה יגרום לנו להרגיש רע יותר, יגביר את תחושת התסכול והאכזבה העצמית.

מחשבה מקדמת: האוכל לא יפתור את הקשיים זאת ולכן אני בוחר להיות בשליטה. אוכל הוא תוצאה לא הסיבה, התמודדות נכונה תהיה להתחיל לזהות ולהבין כל פעם שאתם בורחים. אכילה כזו תסתיים בהרגשה רעה יותר, תסכול רב ובטוח שלא תפתור את הבעיות שבגללן התחלנו לאכול מלכתחילה.

הזכירו לעצמכם כמה התהליך הזה חשוב לכם, מה הסיבה שהתחלתם אותו וציירו תמונה איך תראו ותרגישו בסוף התהליך, האם שווה להרוס את זה בגלל שהיה לכם יום רע או שאתם חווים קושי רגעי. דרך טובה להתמודד עם זה זה למצוא ״מפלטים״ אחרים שהם לא אוכל, פעילות גופנית, פגישה עם חברים,צפייה בסרט, וכל דבר שגורם
לכם להרגיש טוב.

יכרו – אם אתם רוצים תוצאה שונה, בחרו בדרך אחרת, התחילו את השינוי ממקום של קבלה גם אם יש חוסר שביעות רצון רגעי. ההצלחה תגיע כל עוד תתמידו בדרך.

קארין אדוני-בן דוד היא תזונאית, מאמנת ומחברת ספרי בישול ומתכונים בריאים בעברית ובאנגלית. ליצירת קשר: www.karinadoni.com, 818-292-3533

המשך לקרוא

גוף ונפש

הדרך להצלחה ולאושר: להחליט להיות החלטיים

Published

on

מדי יום אתם מקבלים המון החלטות, חלקן מהותיות ואחרות פחות • שש הצעות שיעזרו לכם לקבל את ההחלטות האלה בחוכמה

ירדן הקטן ואביו נכנסו לחנות ממתקים קטנה. ירדן הביט במדפי הממתקים בבלבול: הוא אוהב סוכריות גומי, אבל יש כל כך הרבה סוגים! הוא מת על מסטיקים, אבל גם כאן הבחירה מרובה. סביבו היו סוכריות על מקל, מרשמלו, חטיפים ושוקולדים. הבחירה קשה כל כך, והוא אוהב את כולם. הוא מעמיס עוד ועוד לזרועותיו הקטנות והממתקים נופלים ארצה ומתפזרים. קדימה", מזרז אותו אבא. ירדן שולח יד ולוקח חטיף שוקולד, מביט בו רגע ופוזל לצדדים, מניח את השוקולד במקומו ומחליף אותו בסוכריה על מקל. "אני ממש ממהר", מזכיר אבא, והקטנטן ממשיך לקחת ממתקים ולהחזירם למקום. העיניים שלו מרצדות ונעות במרחב, תרות אנה ואנה בריקוד בלתי פוסק. "טוב", החליט אבא, "אנחנו חייבים ללכת". הוא מתחיל לצאת מהחנות בלי שקנה לבנו דבר. אני מצטער", אמר בכנות, "פשוט אין לי זמן". אם מישהו היה אוסף את דמעותיו של הילד השבור, מפלס הכנרת היה מטפס פלאים.

אנחנו מקבלים אלפי החלטות מדי יום. ישנן החלטות קטנות שהשפעתן על חיינו שולית, כמו מה לאכול בארוחת הצהריים שלנו. אחרות גדולות יותר, ומשקלן מניח על כתפינו משקולות כבדות. האם לומר "כן" לשאלה "התינשאי לי"? האם לקבל על עצמי את הקידום? האם להעתיק את המגורים לעיר חדשה? האם להביא לעולם ילד, ומתי? פעמים רבות אנחנו מתמהמהים עם קבלת ההחלטה ואז משלמים מחיר כפול – גם מחירו של הזמן שבילנו באי ודאות, וגם את המחיר על עצם היכולת להחליט, כי העולם התקדם בלעדינו. אין ספק, החלטות זה עסק מורכב.

מנהיג החלטי מלידה

העיתונאי והסופר נפוליאון היל ניסה להבין מה משותף ל-500 מיליונרים. אלה היו אנשים שהפרוטה בהחלט מצויה בכיסם כמו אנדרו קרנגי, הנרי פורד וצ'רלס שוואב. הוא מצא תכונה אחת משותפת לכולם – החלטיות. כל בעלי האמצעים ברשימה של היל קיבלו החלטות בצורה מהירה ובטוחה ושינו אותן, אם היה צורך, באטיות. מצדו האחר של המתרס עמדו אלה שלא הצליחו מאוד, אנשים שקיבלו החלטות לאט ושינו אותן במהירות שוב ושוב.

הפסיכולוג ג'ורג' פוטבורובסקי מאוניברסיטת מישיגן התייחס אל שאלת ההחלטיות ושאל: "אילו תכונות אישיות מאפיינות אנשים החלטיים?". לשם כך, הוא אסף מנהיגי ומנהלי חברות וחקר אותם על עבודתם. הוא גילה שלכל האנשים ההחלטיים כמה תכונות משותפות: הם בעלי יציבות רגשית, תחושת מסוגלות עצמית, תעוזה חברתית ומיקוד שליטה פנימי. פוטבורובסקי המשיך לחקור, והציג בפני נבדקיו שתי אפשרויות שוות מבחינת האפקטיביות האסטרטגית שלהן. לשם כך הוא עשה חיקוי של חיים הכט ושאל את השאלה הנצחית: מה אתם הייתם עושים?". מנהלים שהיו החלטיים נהגו בדפוס של שמיעת כלל האלטרנטיבות וקבלת החלטה במהירות. ההחלטה המתקבלת אולי לא היטיבה עם כל הנוגעים בדבר, אך היא יצרה תחושת ביטחון ואווירה החלטית שהובילה לעוד ועוד קביעות והחלטות בהמשך. מנהלים שהתקשו בקבלת החלטות גררו את ההכרעה עוד ועוד, מה שגרם לאי ודאות בקרב הצוות שלהם ולביצועים בינוניים.

לקבל החלטות זה מעייף

אנשים משפיעים בארץ ובעולם (בהם האנונימיים ברק אובמה, סטיב ג'ובס ומרק צוקרברג) החליטו לעשות מעשה ולבחור להם מערכת לבוש אחת או שתיים שבהן הם דבקים מדי יום. "אנחנו רוצים לצמצם את מספר ההחלטות שעלינו לקבל בכל יום", היה ההסבר שסיפקו לשאלה מדוע עשו זאת.

אם העניין נשמע לכם מגוחך, אספר לכם שחוקרים מצאו תופעה מעניינת שנקראת "Decision Fatigue" תשישות שנגרמת עקב קבלת החלטות. עייפות ההחלטות מתייחסת לאיכות היורדת של החלטות שמתקבלות לאחר תהליך ארוך של בחירות. מחקר מעניין גילה ששופטים בבתי משפט מקבלים החלטות מעמיקות פחות וטובות פחות ככל שיומם מתקדם, וכך אחוז הרשעות השווא עלה ככל שהתיקים נדונו בסוף היום. אחרי שהתשתם את עצמכם בכמה החלטות, אין לכם כוח להתעכב בחשיבה על החלטה נוספת ואתם פשוט בוחרים באפשרות הראשונה המוצעת.

כשיש יותר מדי אפשרויות בחירה

אני בטוחה שאתם מכירים מישהו מוצלח מאופן מיוחד. אחד שצריך לבחור בין כמה מקומות עבודה שמחזרים אחריו, בין כמה מקסימות שרבות עליו, או מתוך חברים שדורשים שיבלה איתם עד קצת זמן. יכול להיות שגם יצא לכם לסנן ללא קול: "הלוואי שהיו לי אפשרויות בחירה מרובות כמו שיש לו". אלא שמחקרים מראים שהחבר המושלם שלכם לאו דווקא מאושר יותר, ושאפשרויות בחירה לא בהכרח מובילות להחלטות מאושרות או לחיוך קורן. במחקר זה, שבראשו עמד רוי באומייסטר מאוניברסיטת מדינת פלורידה, נמצא שכשהציגו לאנשים יותר אפשרויות בחירה (25 לעומת 6 דווקא אלה שקיבלו פחות אפשרויות היו מאושרים יותר מבחירתם. עוד נמצא שאלה שהתבקשו לעשות עוד ועוד החלטות העדיפו לא לקבל החלטה כלל.

להעלות הילוך להחלטיות

כשאנו מהרהרים בהחלטה שטרם התקבלה אנו חשים נוירוטיות וחוסר איזון רגשי הפוגעים ברווחה שלנו, יש לנו תחושת שליטה נמוכה ואנחנו פסימיים. ברגע שאנחנו מקבלים החלטה ומתחילים לחשוב על הצעדים לביצועה המוח שלנו מחליף תקליט בצורה אוטומטית ואנו מרגישים בטוחים, מסוגלים ובעלי שליטה.

איך אפשר להיות החלטיים יותר? אתן לכרוז ברכבת התחתית בלונדון לענות על השאלה: "Please mind the gap". כדי להיות החלטיים יותר צריך לשים לב שאנחנו לא שוהים במרחב התהייה זמן רב מדי. באופן פרדוקסלי, הדרך להיכנס למצב החלטי היא פשוט לקבל החלטה. כך, למשל, דד ליינים עוזרים לפתח נחישות ופרודוקטיביות.

עוד דבר שיכול לעזור בצורה מכרעת בקבלת ההחלטות ובכניסה למצב התודעתי שמקדם אותן הוא להיות מדויקים. כשאתם אומרים לעצמכם באופן כללי "אני חייב לסגל לעצמי אורך חיים בריא יותר", הסיכוי שתצליחו לעשות זאת הוא נמוך. אם תאמרו: "אני רוצה לשתות יותר, לצאת להליכה בכל יום ולצמצם את צריכת המתוקים בחצי", אתם משפרים את סיכוייכם. הדבר קורה מכיוון שהמוח שלנו מתרגם משימות קונקרטיות ומדידות כדברים דחופים שיש לבצע, מה שמעודד אותנו לפעול.

שש הצעות שיעזרו לכם ללמוד להחליט

1. אל תבזבזו זמן על החלטות לא חשובות: בואו נהיה כנים, אם תבחרו לאכול פיצה היום במקום פסטה, השמיים לא ייפלו. ככל שתקדישו פחות זמן להחלטות ותשחקו את המערכת שלכם על החלטות קטנות ולא חשובות, כך יהיו לכם פחות משאבים להחלטות החשובות באמת. נסו גם לצמצם את מספר ההחלטות שאתם מקבלים מדי יום, קבעו באילו נושאים אתם מעדיפים את ברירת המחדל כמדיניות ופעלו לצמצום מספר האפשרויות לבחירה.

2. הציבו לעצמכם דד ליין: כל מי שכתב בעיתון, הגיש עבודת סמינר או התבקש להחזיר תשובה במועד מסוים יודע שאין דבר שהופך אנשים להחלטיים כמו תאריך ההגשה. החליטו מראש כמה זמן אתם מוכנים להשקיע בהחלטה וקבעו לעצמכם מועד סופי. זכרו שלא תמיד יש קשר בין כמות הזמן שתשקיעו בחשיבה לבין הסיכויים שלכם לבחור נכון.

3. תנו מענה לפחד: הרבה פעמים קשה לקבל החלטה מכיוון שיש איזשהו פחד פנימי חסר מענה. האם אנחנו מתמהמהים בקבלת ההחלטה מפני שאנחנו חוששים מכישלון? אולי אנחנו לא רוצים להיות לבד, או שאנו מודאגים שלא יאהבו אותנו? נסו להבין ממה אתם חוששים ותנו לחששות הללו מקום בקבלת ההחלטה. שימו לב שאתם מקבלים החלטה שאינה מנוהלת על ידי פחד אלא מניעה אתכם לעבר החיים שאתם
רוצים לחיות.

4. הקשיבו לאינטואיציה שלכם: אינטואיציה היא היכולת לפענח מסרים ללא חשיבה רצונית, מין תחושה פנימית שגורמת לנו לדעת משהו גם אם לא קיימת הוכחה עובדתית או היגיון כלשהו. אלה הם כל הדברים שנעים בתחתית הבטן שלנו ולפעמים ממש לא מתכתבים עם מה שמצופה מאתנו או עם מה שאחרים חושבים. תנו לתחושות הבטן שלכם מעט כבוד: גם אם לא תקבלו את ההחלטה על פיהן בלבד, שימו לב שאתם לא מתעלמים מהן. שימו לב מה קורה לגוף שלכם כשאתם חושבים על החלופות השונות איך אתם מרגישים? אם אתם חשים אי נוחות ומצוקה כשאתם חושבים על אפשרות מסוימת, ייתכן שהגוף שלכם מנסה לומר לכם משהו.

5. קבלת החלטה היא ערך: העדיפו הכרעה חותכת על פני גרירה של התלבטות. ודאו שמערכת הערכים שלכם ברורה לכם עוד לפני שעליכם להחליט לגבי משהו. כשהרגע הזה יגיע תוכלו לבחור את הפילטר שדרכו אתם בוחרים ולדעת אם חשובה לכם האותנטיות יותר מאשר הריצוי החברתי, הנוחות או הכדאיות הכלכלית, או העזה מול ביטחון. הערכים שלכם אמורים לשקף את תפיסת עולמכם, לפחות לנקודת זמן זאת, כך שהחלטה שתתקבל על פיהם תהיה כזו שתוכלו לחיות איתה בשלום.

6. מצאו את נקודת האל-חזור: יש החלטות שאפשר להתחרט עליהן ולחזור לנקודת ההתחלה, ויש החלטות שהן כמו חתונה קתולית. בדקו איזו החלטה מחייבת והקדישו לה יותר מחשבה ויותר זמן. נסו לברר אם יש מחיר לביטול ההחלטה ואם אתם מוכנים לשלם אותו. אם ההחלטה ניתנת לשינוי (על אחת כמה וכמה אם איננה חשובה) הגיעו לתשובה במהירות.

הניסיון שלנו להיות החלטיים אינו סותר את התהליכים הסדורים שאנחנו עושים כשאנחנו מתכוננים לקבל החלטה כמו איסוף מידע, חשיבה ביקורתית ושיתוף פעולה. חשוב לזכור שכל הכישורים הללו נועדו להביא אותנו לכדי החלטה ולעזור לנו להתקדם הלאה. אם תהליכים אלה מעכבים ואנחנו לא מצליחים להשתמש בכל כוחות החשיבה והניתוח שלנו, לפעמים כדאי ללכת עם האפשרות הטובה דיה ולעבור להחלטות אחרות.

יהודית כץ מתמחה בפסיכולוגיה חיובית. פרטים נוספים באתר האישי: www.judithkatz.me

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות