Connect with us

ספורט

חגיגה ספורטיבית בשבט חן

Published

on

קפוארה, זומבה, משיכות חבל, כדורגל וגם קפה ומאפה ופיקניק משפחתי • ככה חוגגים הורים וילדים בלוס אנג'לס הישראלית את תחילת סיומו של החורף

ביום ראשון, ה-24 בפברואר, שמש חמימה זרחה וזכינו ליום יפה שמשי ונעים, מה שהביא את כולנו להתרגשות שיא ורצון להתחיל בפעילות ספורטיבית.

אז… מתחנו שרירים, לבשנו את הטייצים והבגדים הצבעוניים, בהתאם לצבעים הגדודיים, שרכנו את השרוכים בנעלי הספורט שלנו, ויצאנו כולנו – ההורים והילדים של שבט חן, ליום ספורט ופיקניק משפחות שבטי!

לפני שהתחלנו בפעילות הגופנית המאומצת שצפה לנו היום, פתחנו את הבוקר בזריקת אנרגיה לגוף בזכות עמדת קפה ומאפה שתרמו לנו הורי כיתה ג'- גדוד גולן.

לאחר מכן, הילדים התפזרו לקבוצות וההורים ישבו בפינת ההורים תחת השמש החמימה למינגלינג ושיחות ברומו של עולם.

במשך היום עברו הילדים והמדריכים שלל פעילויות ספורטיביות, שחלק מהם בכלל לא הכירו, לדוגמא: קפוארה אומנות לחימה אפריקאית שפותחה בברזיל. לידור הגיע ללמד את ילדי השבט אומנות לחימה חדשה, איזה כיף שכל יום לומדים משהו חדש. כולם היו מסוקרנים מאוד ומהופנטים לתנועות הגוף של לידור, כולם רצו ללמוד עוד ויותר ואף לחקות את תנועותיו בעצמם. היה מדהים!

היו לנו עוד פעילויות חוויתיות כמו – תחרות משיכה בחבל, בה הילדים התחרו יחד עם ההורים ולרוב גם ניצחו אותם. חזרנו גם לילדות בכך שקפצנו בחבל גבוה גבוה.

ואיך אפשר גם בלי לשחק כדורגל?

כמובן שלא שכחנו איך זזנו בקצב המוסיקה, עם איריס ושילה רקדנו זומבה, האווירה בחדר הייתה מרימה וטובה, נהנו כל-כך!

לאחר יום עמוס ואנרגטי, היינו צריכים להחזיר את הכוחות לגוף. כל הילדים וההורים התכנסו ברחבת הדשא בשבט. כל משפחה פרסה את סדין הפיקניק שלה, פתחה את הסל והוציא את מאכלי הפיקניק שהביאה עימה. הייתה זו אתנחתא מתבקשת לאחר יום גדוש בפעילות ספורטיבית.

נהנו לראות את כולם, הורים וילדים רוקדים, מתחברים ומתגבשים יחד ובעיקר לראות את הילדים נהנים, לבושים בצבעים הגדודיים ומתאמצים.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

ספורט

אבא גנוב

Published

on

החיים לצד לברון ג'יימס הם רכבת הרים • לרוב מדובר בברכה, אבל לפעמים זו חתיכת קללה • קחו לדוגמה את הבן שלו, לברון ג'יימס ג'וניור, שבגיל 14 מככב בליגת נערים בלוס אנג'לס תחת עינו הבוחנת של אביו

נסו להיכנס לראש של נער בן 14 שנושא את שמו של לברון ועוד סוחב על גבו את המשאלה האחרונה שלו ב-NBA. אם הצל מכביד כל כך גם על מי שנמנה על המעגל השלישי או הרביעי, נשאר רק לדמיין כמה משקל סוחב קרוב עם קשר דם.

לברון ג'יימס ג'וניור ידוע בפי כל כ"ברוני", גרסא נערית ל"ברון", הכינוי הידוע בפי כל של אבא. אפילו הכינוי נצמד למקור, אבל בגיל 14 עם 188 ס"מ, הוא כבר מספיק זקוף ומה כדי למרוד קצת בתכתיבים משפחתיים. גופייה מספר 0 שבחר לעצמו, למשל, היא הומאז' לשחקן ה-NBA האהוב עליו, ראסל ווסטברוק; הוא גם מצהיר בלי להניד עפעף שהמודל לחיקוי שלו בליגה הוא לא אבא לברון, אלא סטף קרי; אבל גם הניסיונות המועטים לבדל את עצמו לא מוצלחים במיוחד. לא עם ייחוס משפחתי כזה, לא עם שם כזה.

״אני עדיין מתחרט על שקראתי לו על שמי", סיפר לברון סיניור כשרכבת ההייפ סביב ברוני כבר יצאה וכל משחק שלו בלוס אנג'לס, זניח ככל שיהיה, לווה ביותר מדי פלאשים של מצלמות. "גדלתי ללא אבא, ותמיד אמרתי לעצמי שכאשהיה יהיה לי ילד משל עצמי, אקרא לו על שמי ואהיה הכי צמוד אליו שרק אפשר".

לברון מקיים את השבועה מדי יום ביומו, עוקב אחרי ברוני משחק-משחק, כמעט אימון-אימון, גם במחיר של ביקורת ציבורית. השבוע נשמעה ביקורת בדיוק מהסוג הזה, אחרי התלהבות-יתר ביציעים שלקחה את כל הפוקוס מהבן. "אני יושב שם, צופה במשחקים, ומרגיש את הידיים מתחילות להזיע, את הלב מתחיל להלום בחוזקה, ואומר לעצמי 'מה קורה לי'? ילדים בני 10 משחקים כדורסל, וזה מה שאתה מרגיש?", סיפר ג'יימס. "במשחקים הראשונים של ברוני ישבתי, אחר כך התחלתי לעמוד, לאט לאט הגעתי לעמוד לידו על הספסל, ונקודת השפל הגיעה כשהתחלתי להתווכח עם אמא של אחד השחקנים היריבים. אני מעורב, לפעמים יותר מדי מעורב".

ברוני שונה מלברון מהותית בסגנון המשחק, העמדה והמבנה הפיזי – האחד פורוורד שבנוי כמו טנק מרכבה ודור ההמשך גארד כחוש שעד לפני כמה חודשים בקושי הטביע – אבל יש דברים שעוברים בירושה גם כשהמטען הגנטי לא זהה. תשומת הלב התקשורתית החלה כבר בגיל 10, פחות או יותר באותו זמן שבו מכללות בכירות ארצות הברית כבר החלו להתעניין בו.

אם לברון הוא "המלך", ברוני הוא ללא צל של ספק בן של מלך, לטוב ולרע. החלק הרע: הוא נועד להמשיך את שרשרת המלוכה ולא באמת יכול לסטות מהדרך. כשהביע התעניינות בפוטבול או הוקי קרח, ההורים אסרו והרעיון נגנז. אחר כך כבר הגיעה הפלומבה – הצהרה של אבא שיפרוש (בשאיפה) אחרי שישתף פעולה עם ברוני ב-NBA, מה שיקרה לכל המוקדם ב-2023 בדרך לשם ברוני צריך לעבור בישול ארוך בסיר לחץ. לאבא לברון אמנם יש חלום, אבל לבן יש עוד דרך ארוכה לעבור כדי לוודא שהוא לא ייגנז. על אף הגיל הצעיר מדי שמקשה על כושר החיזוי של הסקאוטים, ההערכות הראשוניות הן שברוני אפילו לא מדורג בין 25 השחקנים הטובים בארצות הברית לגילו.

״אם הוא היה גדל במיזורי והיו קוראים לו ברוני סמית' ולא ברוני ג'יימס, הוא לא היה על הרדאר של אף אחד", טענו בפני "יאהו" סקאוטים מבית שמאי. על פי אנליסט ESPN פול ביאנקרדי, שמשתייך יותר לבית הלל, "ברוני בכל מקרה נראה כמו פרוספקט ששווה מקום בדיוויז'ן 1 במכללות", והרחרוח הראשוני של קנטאקי ודיוק מהקרם-דה-לה-קרם של הדיוויזיה מאשרר זאת.

כך או כך, יידרש תרחיש יוצא דופן כדי שיעמוד יום אחד בפני עצמו. הוא עשוי למצוא לא מעט מקורות הזדהות בדרך בהתחשב באפשרות שה-NBA תתמלא בשנים הקרובות בבנים-של: זאיר ווייד שישחק איתו, שאריף אוניל, אלן אייברסון השני, דניס רודמן ג'וניור, רון ארטסט ג'וניור, ג'יידן הארדווי – כולם נחשבים לפוטנציאל NBA. קרוב לוודאי שאף אחד מהם לא יתקרב לרמת הבאזז שיוצר ברוני ג'יימס, בצדק או שלא בצדק. המשא על הכתפיים שלו רק יילך ויגדל עם השנים. בשעת צרה יוכל להתייעץ עם שחקן אחר שסחב ציפיות עצומות על הכתפיים כמעט מגיל בר מצווה.

במשך שנים דיבר לברון על "הרוח" שהוא רודף אחריה, ולא היה כל צורך להסביר במי מדובר. עכשיו הגיע תורו של ברוני לרדוף אחרי רוח אחרת. כמו אבא, גם במקרה שלו אין כל צורך להסביר במי מדובר.

המשך לקרוא

ספורט

ברוכים הבאים לבלומפילד החדש

Published

on

זה מה שמצפה לקבוצות מתל אביב עם הכניסה הצפויה לאיצטדיון בלומפילד בסוף החודש ואיך זה מתקשר לאולם החדש של גולדן סטייט ווריורס בדאון טאון סן פרנסיסקו

זו הייתה סאגה מתישה. היא נמשכה יותר מדי שנים וכללה עלייה בעלויות, דחייה בתאריך היעד המקורי ועוד כל מיני בעיות והפתעות לא צפויות ולא נחוצות. אבל בסוף, באה הבשורה: האצטדיון החדש, שהוקם פחות או יותר על חורבות הישן, יהיה מוכן בעוד כמה חודשים.

איצטדיון בלומפילד? לא ממש. וומבלי, שאחרי שמונה שנים של הבטחות וארבע שנים וחצי של בנייה, נפתח לשירותיהן של נבחרת אנגליה, ההתאחדות האנגלית על הגמרים השונים שלה, אופ"א שכבר קיימה בו כמה משחקים גדולים ולאחרונה גם טוטנהאם, שניצלה אותו כבית זמני
בשעה שהיא עצמה בנתה אצטדיון חדש.

התוצאות של נבחרת אנגליה בעשור וקצת שחלפו מאז שוומבלי החדש נפתח לא ממש השתנו והיא עדיין מצליחה להסתדר בבית מול רוב הנבחרות בטורנירי המוקדמות השונים, אך כושלת נגד החזקות באמת. לקראת החזרה הביתה, לבלומפילד, בדיקה: איך משפיע המעבר לאצטדיון חדש של קבוצות ברחבי העולם.

הדוגמה של וומבלי מתאימה לא רק בגלל הצרות בדרך אל האושר, שהולידו עיכובים ועצבים. את אלה אפשר למצוא כמעט בכל פרויקט בסדר גודל שכזה. בניגוד לחלק המרכזי של המקרים, את וומבלי בנו ממש באותו מקום בו עמד קודם לכן, בדומה למה שקורה כעת עם בלומפילד.

בישראל, גם טדי עבר שיפוץ רציני, אבל לא כזה שגרם לקבוצותיו לנדוד למשך שלוש עונות שלמות. בערים אחרות, כמו חיפה ובאר שבע למשל, האצטדיונים החדשים נבנו ביעד אחר, מה שהקל מאוד על המעבר עבור הקבוצות הביתיות. עם יותר אוהדים או פחות, איך שלא תהפכו את זה, בני יהודה, מכבי והפועל תל אביב שיחקו שלוש שנים רצופות של משחקי חוץ. בדיקה שערכו ב"פלאנט פוטבול" הראתה ירידה חדה עד חדה מאוד באחוזי ההצלחה במשחקי ה"בית" אצל קבוצות שנדדו מהאצטדיון שלהן לטובת שיפוצים. לכן, החזרה לבלומפילד כנראה בוערת בתל אביביות יותר מאשר בסיטואציות אחרות של מעבר לאצטדיון חדש וקפיצה פשוטה מבית לבית.

אלא שכל מעבר, אחרי שהתרגלת לאיצטדיון מסוים במשך אי אילו שנים, לא תמיד חלק או מוצלח. על כל מקרה כמו זה של הפועל באר שבע, שכמעט לא איבדה נקודות בטרנר לאורך שלוש האליפויות שלה ומיד הפכה אותו למבצר (הקבוצה הייתה איכותית מן הסתם, אבל האליפות השלישית נשענה על הרבה דברים מעבר לרמת הכדורגל), אפשר למצוא כאלה שלא מוצאות את עצמן בבית החדש. מכבי חיפה, עם הקהל הנאמן שלה, מתקשה לספק תוצאות. מכבי נתניה ירדה ליגה פעמיים מאז המעבר מהקופסה וגם הפועל ומכבי פתח תקוה והפועל עכו נשרו מאז שהחליפו בית.

ומה קורה ברחבי העולם?

לאורך השנים נעשו עשרות מחקרים לגבי כל השפעה אפשרית של אצטדיון חדש, החל מהתעשייה והקהילה סביבו כמובן ועד לתוצאות על כר הדשא או הפרקט.

בימים אלה ממש, הקבוצה הטובה ביותר ב-NBA בחצי העשור האחרון, גולדן סטייט ווריירס, מתכננת לפרטי פרטים את המעבר מהאורקל ארינה בו שיחקה במשך חצי מאה אל הצ'ייס סנטר החדיש. הווריירס, על פי הדיווחים, הכניסו שני מיליארד דולר מהאולם החדש עוד לפני שהדלתות בו נפתחו, אבל גם העלות שלו בשמיים (כ-30 אחוז מעבר לתכנון המקורי, על פי הבעלים ג'ו לייקוב) ויחד עם התזוזה מאוקלנד החמימה והעממית יותר לסן פרנסיסקו העשירה והסנובית, במועדון שוברים את הראש איך לבצע את המעבר בצורה חלקה ומוצלחת.

כמובן שהעזיבה של השחקן הטוב ביותר של הקבוצה בשנים האחרונות, קווין דוראנט, לא עזרה. בראש של אוהדים רבים כבר הספיק להשתרש הרעיון שהקבוצה צריכה לשכנע כעת לשלם הון תועפות בשביל להיכנס למשחקים ולהצדיק את ההשקעה. השילוב של שני השינויים הבולטים הללו, עזיבת KD והמעבר מהאורקל, עלול להיות הרסני בשנים הקרובות. ההצלחה או הכישלון של המעבר ייקבעו בעתיד הקרוב והרחוק יותר, אבל ישנם אצטדיונים שכבר אפשר לשפוט לגביהם פחות או יותר.

מחקר שבחן 52 שנים בליגת הבייסבול האמריקאית 2002-1950) הראה שבעונה הראשונה של אצטדיון חדש, כמות הקהל עולה ב-32 עד 37 אחוזים והמצב נשאר חיובי בין שנתיים לעשור. מה שממש לא משתנה אלו התוצאות. גם מבלי לבצע מחקר דומה על הכדורגל האירופי או הישראלי, מבחן העין וההיגיון יגיד שלאצטדיון חדש יכולה להיות השפעה מיידית, אבל היא בדרך כלל תהיה גם זמנית מאוד.

הניהול וההתנהלות של המועדון הרבה יותר חשובים במקרה כזה ואולי למכבי תל אביב ואפילו בני יהודה יש כאן יתרון על הפועל תל אביב, שמתקשה להישאר יציבה בשנים האחרונות. כשההתלהבות תשקע, כשהאורחות גם יתחילו להתרגל לאצטדיון החדש וכשהאוהדים שלא מגיעים בכל שבוע, אבל נהרו לראות את הפלא החדש, יתחילו להיעלם, אלמנטים אחרים ישפיעו מאוד על הצלחה או כישלון באצטדיון החדש.


המשך לקרוא

כלכלה ועסקים

התאחדות הכדורגל האמריקאית: כדורגלניות הנבחרת מרוויחות יותר מנבחרת הגברים!

Published

on

עקבות תביעה של כמה משחקניות הנבחרת, פורסמו נתונים לפיהם נבחרת הנשים זכתה להשקעה גדולה יותר, בעוד הכנסותיה היו נמוכות מאלו של הגברים. שקר מוחלט", הגיבה נציגת השחקניות

קרלוס קורדיירו, נשיא התאחדות הכדורגל האמריקאית, פירסם מכתב ובו טען כי ההתאחדות שילמה בשנים האחרונות לנבחרת הנשים יותר מאשר לנבחרת הגברים. המכתב פורסם לקראת דיון גישור מקדים בתביעה שהוגשה על ידי חלק משחקניות נבחרת ארה"ב, לפיה ההתאחדות פוגעת בעיקרון השוויון המגדרי בתשלום.

לפי קורדיירו, ההתאחדות שילמה לנבחרות הנשים משכורות ובונוסים בסך 34.1 מיליון דולר בין 2010 ל-2018 לעומת 26.4 מיליון דולר לגברים. יש לציין כי הסכום שצוין בנוגע לגברים נובע רק מבונוסים שקיבלו, משום שהכדורגלנים לא מקבלים משכורת מהנבחרת ומתפרנסים ממשכורות – גבוהות על פי רוב – בקבוצות שהם משחקים בהן. במקביל, ישנן כדורגלניות ששיחקו בנבחרת בשנים המדוברות והועסקו על ידי ההתאחדות, זאת מאחר שבמשך שנים כדורגל הנשים לא היה מפותח דיו ורבות מהן כלל לא שיחקו בקבוצות מקצועניות. כמו כן, נכתב כי ההבדל בגובה ההכנסות שמספקות הנבחרות משמעותי – על פי בדיקת ההתאחדות, נבחרת הנשים הכניסה 101.3 מיליון דולר בין 2009 ל-2019 במסגרת 238 משחקים, בעוד נבחרת הגברים הכניסה להתאחדות הכדורגל 185.7 מיליון דולר בין השנים המדוברות ובמסגרת 191 משחקים בלבד.

עוד נכתב כי משחקי נבחרת הנשים הפכו רווחיים רק בשנתיים האחרונות, כאשר בחישוב הכולל של העשור האחרון משחקי הנבחרת גבו מההתאחדות 27.5 מיליון דולר משום שההכנסות לא כיסו את העלויות.

מולי לבינסון, דוברת השחקניות, אמרה כי "המספרים של ההתאחדות הם שקר מוחלט, ונעשה שימוש לא הגון במשכורות של השחקניות כדי לנפח את סכום ההשקעה בנבחרת הנשים. כל השוואה אמינה מראה שגברים מרוויחים הרבה יותר מנשים". לבינסון הוסיפה כי מדובר ב"ניסיון עצוב של ההתאחדות האמריקאית לקעקע את האהדה העצומה שיש לדרישת השוויון בציבור".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות