Connect with us

ארה"ב-ישראל

זכור ימות עולם

Published

on

לא עם בדד ישכון, לא עם לבדו יהיה. כך גם המתפללים בבית כנסת בבית הזקנים בבורלי הילס לא נשכחו וגם עברם/עברנו והשואה האיומה שכמעט הכחידה אותנו והאויבים הקמים עלינו להשמידנו בעצם היום הזה. הם ניצבים כולם, מאיימים, אך ה׳ הוא איתנו, מגן עלינו, מחזיקנו

כתב וצילם: ארי בוסל

נראה פרשות השבוע האחרונות בשנה הן גם מהקצרות ביותר. הדבר יוצר אתגר בבית הכנסת בבית הזקנים אליו אני הולך, שכן הרב מנסה לאפשר לכל אחד לזכות בעליה, ואין זה דבר של מה בכך כלל ועיקר.

ניקח לדוגמא את ג׳ו דיויס, שהוא זקן השבט. בעוד שישה שבועות בדיוק ימלאו לו 98 שנים. ג׳ו שרד חמישה מחנות ריכוז, בהם את ה״נורא ביותר״ (אם ניתן בכלל לדרג את רמות הרשע והאכזריות). ג׳ו לא היה המבוגר ביותר, אך בינתיים נפטרו האחרים, נפלו חללים אחד ואחת, וכך הוא נותר, בדד, שם במרום שנותיו. ג׳ו נהיה שברירי, אוורירי, אך מדי שבת בשבתו הוא מגיע (הוא נמצא באותה קומה של בית הכנסת, אך יש לעבור את המסדרון לכל אורכו ורוחבו), ואחרי העליה הוא ואני מתלוצצים ומביעים תודה בפומבי ״עוד שבוע, הגעתי, הגעת לשבוע נוסף!״

ישנו תור די קבוע, של כהן ולוי, ג׳ו ואחריו ג׳וליוס (שאכן יושב בשורה אחריו, ובידו השמאלית מוטבע המספר הארור מאותה תקופה בה ניסו להשמידנו, להכחיד את הגזע היהודי מעל פני הארץ), ואחריו (גם בשורה) לסלי קליין, שגם הוא במחצית השניה של שנות התשעים שלו, ובבחרותו ראול וולנברג הציל אותו (ולסלי אפילו סיפר לי פעם על פגישה שנפגש עם וולנברג באותו בניין מבנייני המפלט שוולנברג יצר והגן).

כך שלדלג אסור, ולכלול כל אחד חובה. את הגברים בעליה, את הנשים (גם בהן ניצולות שואה) בברכה, ואני כבר יודע וזוכר את שמותיהן כולן, השמות העבריים (את אלו הלועזיים אני שוכח בקלות, כאילו אין רוצה אני לזכור) כמו גם את אלו של אמהותהן.

בשל הגיל המבוגר, והקושי לפעמים להבין (או להתמקם במציאות זו העכשווית, זו בה אנו נתונים), לא תמיד יודעות הנשים את שם אמן, או את השם העברי, וכך אנו עוזרים ומגייסים שם מתאים, שם עברי שכבר נדבק ומייצג, שייך ומסרב לעזוב.

עד כדי כך הקפיד הרב, ועד כדי כך היו הפרשות קצרות בשבועיים האחרונים – עת הגענו לסוף הקלף, למקל שמחזיק את הקלף בחוזקה כה רבה, כשהתורה כולה כבר מגולגלת בצד ימין, וכמעט לא נשאר, ורק עמודות מעטות נותרו שם משמאל – שנוצר אתגר וכמובן פתרון יפה לו.

לחזור על אותו הקטע ניתן, אך הרב רצה שלכל מי שזוכה בעליה (קרי הגברים כולם) יהיה לפחות פסוק אחד נוסף, פסוק משלו, שניתן להתגאות ולהתגנדר בו, ולהודות עליו ולשייכו אל העולה/הקורא/האדם באופן אישי ומיוחד.

כך בשבוע אחד. כך בשבוע אחריו. עמדתי נדהם, נפעם, שכן הפרטים הקטנים, אותן זוטות שאולי הרוב לא היו מודעים אליהן, הן הן שיצרו מסגרת כה מיוחדת, מסכת של תפילה אמיתית לקב״ה, שיקבל את בקשותנו ותחנונינו, שיפרוס כנפיו מעל למתפללים כולם, ועם ישראל באשר הוא וצבא הגנה לישראל העומד על משמר ארצנו, ביבשה, באוויר ובים.

״האזינו השמים ואדברה, ותשמע הארץ אמרי פי.״ כך נפתחת הפרשה בספר דברים ל״ב: ״כי שם ה׳ אקרא. הבו גודל לאלוהינו צדיק וישר הוא.״

ה׳, ״כנשר יעיר קנו, על גוזליו ירחף. יפרוש כנפיו יקחהו, ישאהו על אברתו.״

״דור עקש ופתלתל … עם נבל ולא חכם״ כך נאמר לנו, עלינו, בעוד אלוהים מגן עלינו, מרחף מעלינו. והנה הפסוק שבו נתנת לנו המשימה, החשובה מכל: ״זכור ימות עולם, בינו שנות דור ודור. שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך.״

עוצר אני ומסתכל, בעודני אוחז את ספר התורה בצד האחד, הרב באמצע, וחברי הטוב בצד השני. מגנים אנו, סוככים, מצילים, נהנים מזיו התורה, ומוקפים אנחנו בחדר מלא אנשים, כל אחד ואחת מהם מתקרבים לגיל המאה, וכבר רואים אותו כה מקרוב.

״זכור ימות עולם, בינו שנות דור ודור.״

משה רבנו עומד על הירדן ורואה את הארץ המובטחת מנגד, אך יודע הוא שהוא לא יעבור את הירדן, ״לא אוכל עוד לצאת ולבוא.״ בן מאה ועשרים שנה הוא והגיע יומו, אך ״לא כהתה עינו ולא נס לחה.״ עד לרגע האחרון דאג הוא לצאנו, הדריך אותם, הובילם בדרך. וכך הוא אמר וחזר ושנה:

״חזקו ואמצו, אל תיראו ואל תערצו מפניהם (הגויים האלה), כי ה׳ אלוהיך הוא ההולך עמך, לא ירפך ולא יעזבך … וה׳ הוא ההולך לפניך, הוא יהיה עמך, לא ירפך ולא יעזבך, לא תירא ולא תחת.״

אני מסתכל סביבי, מוקף ימות עולם ושנות דור ודור, ויודע מדוע משה, בהיותו בן 120 ועדין כוחו במותניו והוא צלול וברור אולי כפי שלא היה מהלך כל ימיו, שכן כבד פה וכבד לשון היה) מרגיע ומחזק, שכן לא עם בדד ישכון, לא עם לבדו יהיה. כך גם המתפללים באותו בית כנסת בבית הזקנים, לא נשכחו וגם עברם – שהוא עברנו – והשואה האיומה שכמעט הכחידה אותנו וכל האויבים הקמים עלינו להשמידנו בעצם היום הזה, גם הם ניצבים כולם, מאיימים, אך ה׳ הוא אתנו, מגן עלינו, מחזיקנו. ״לא תירא ולא תחת!״

ומוסיף משה: ״הקהל את העם, האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך, למען ישמעו ולמען ילמדו, ויראו את ה׳ אלוהיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת.

״ובניהם אשר לא ידעו, ישמעו ולמדו, ליראה את ה׳ אלוהיכם, כל הימים אשר אתם חיים על האדמה אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה.״

הבנים אשר לא ידעו. העם, האנשים והנשים והטף ואפילו הגר אשר בשערינו. על כולנו לשמוע ולדעת, למען שנוכל לזכור ימות עולם, להתבונן ולהבין ולדעת את המקום, הזמן והתקופה המיוחדים, העכשווים, בתוך המסגרת שניתנה לנו בהיותנו יהודים, על ידי לא אחר מאשר הקב״ה.

שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך. להם הנסיון והידע והבנת החיים, וממרום שנותיהם הם ממוקמים בדיוק במקום הנכון, בזמן המתאים, להורות ולהנחות, בדיוק כמו שעשה משה רבנו עת עמד וישראל למרגלותיו, מעבר לירדן, וידע שהוא לא יזכה לעבור את הירדן לארץ המובטחת.

לא זנח כי אם צייד את העם שעמד לחצות את הירדן עם כל הידע והנסיון, התפילה והברכה, ואז יכול היה ללכת לעולמו: ״וימת שם משה עבד ה׳, בארץ מואב, על פי ה׳ … ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, אשר ידעו ה׳ פנים אל פנים.״

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

ארה"ב-ישראל

יהדות, עסקים, אינטרטיימנט

Published

on

מרכז נזריאן ללימוד ישראל ב- UCLAערך יום עיון מיוחד לכבוד יום העצמאות בהשתתפות מרצים אורחים מארה"ב ומהארץ • המראות והקולות

נינט טייב כתבה שיר על המעבר ללוס אנג'לס

מרכז נזריאן ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת UCLA ערך לכבוד יום העצמאות יום עיון שהתרכז בקשר ובחיבור בין הקהילה היהודית בארצות הברית למקבילתה בישראל. כ-200 אורחים מתחומים שונים בקהילה היהודית בלוס אנג׳לס הגיעו לאולם ה-COVEL COMMONS ונהנו מיום עיון פורה שכלל שלושה פאנלים מעניינים בנושאי דת, עסקים וטכנולוגיה ובידור. כולם כללו דמויות מובילות מישראל וארצות הברית.

הפאנל בנושא דת ומדינה, שהיה לטעמי המעניין והפורה ביותר, עסק בנושא הזהות היהודית ברחבי העולם, וכיצד מדינת ישראל תורמת לקידומו או אולי בכלל מאתגרת אותו. בין המשתתפים הרב דניאל בוסקילה, חיה גילבוע( ג׳ויאש אינגייג׳מנט) הח"כית לשעבר ד"ר עליזה לביא מאוניברסיטת בר אילן והרב ארז שרמן מסיני טמפל. הפאנל הונחה על ידי דיקן 'היברו יוניון קולג'׳ ג׳ושוע הולו.

הרב בוסקילה, מנכ״ל המרכז החינוכי הספרדי ומראשי בית הכנסת תפארת ישראל בווסטווד היה מהדומיננטים בפאנל, והוביל לשיחה ערה יחד עם הרב ארז שרמן. הקבוצה עסקה בין היתר בחשיבות של הקשר היהודי מסביב לעולם ובהבדל בין רבנים שיודעים להעביר את ״החומר הנלמד״ לבין כאלו שיודעים לאחד את הקהילה.

עוד במהלך הפאנל דיונים בנושא סוגיות דתיות-חברתיות כמו מוסד הנשואים הכפוף לרבנות, מדוע קיימת הפרדה בין נשים לגברים בכותל, הדתה ועוד.

מקומם היה לשמוע את הרב שרמן ממעיט בחשיבותה של השפה העברית, כאשר אמר ש"זה לא הדבר הכי חשוב שמאחד את העם היהודי". לא כך מצופה ממדריך רוחני שאמור לדעת את חשיבות השפה: ראשית, מבחינה היסטורית – החייאתה לאחר 2000 שנים שבה כמעט ניכחדה. שנית, כל סטודנט שנה ראשונה בלימודי תקשורת יודע ששפה היא אחד הכלים החשובים ביותר לחיבור בין אינדיבידואלים. על חשיבותה של השפה העברית אין עוררין. ניתוק השפה ככלי חשוב שצריך להימצא בארגז הכלים של כל יהודי נראה כמו נסיון לפטור את יהדות אמריקה מהצורך ללמוד אותה ובנוסף, סולל את הדרך להעלמותה של השפה בעתיד.

• • •

לאחר הפסקת קפה קצרה, התכנס הפאנל שעסק בטכנולוגיה ועסקים בו השתתפו: חדווה קליינדלר מייסדת Emerj, גיא רוזנטל מקבוצת הטכנולגיה, יאיר ורדי, מייסד משותף של פרטנר פיוז׳ין לוס אנג׳לס, מאיה ורדי-שושני מ- Bird Foundation מומחית בתחום הסייבר, וכרמית ידין מנכ"לית Arcus Team . מנחה הפאנל סטויארט גבריאל, פרופ׳ לכלכלה ופיננסים ב UCLA, הפתיע ואמר שלמרות שכולם נוטים להלל את החדשות והטכנולוגיה הישראלית הוא סבור שהיא מוגבלת: "לאחר שנבנה רעיון או אפילו מוצר, הישראלים צריכים לקחת אותו לשווקים כמו סין וארצות הברית. השווקים בישראל קטנים ולא מספיקים כדי לבחון אותו באמת".

הרב דניאל בוסקילה בפאנל על יהדות, הדתה ושאר ירקות

בזה אחר זה הציגו הדוברים את החברות אותן הם מייצגים ואת הבשורות הטכנלוגיות שהם מביאים.

החברה של ורדי למשל השקיעה ביותר ב-27 סטארטפים בארה"ב בסכום של למעלה מ-40 מיליון דולר. מה שהוביל לדיון פורה בנושא שיתופי הפעולה בין השווקים האמריקאים לישראל ועל מיזוג חברות וגם על ההבדלים התרבותיים בין היזמים הישראלים לאמריקאים. רוזנטל: ״פה (בארצות הברית), כדי לעודד מקוריות אומרים לעובדים לחשוב מחוץ לקופסא. בישראל אין בכלל קופסא, היא לא קיימת – כל אחד עושה מה שבא לו״…

נושא נוסף שנידון הוא על חברות ישראליות שמגיעות לארצות הברית, פותחות שם משרדים ומהוות שחקן פעיל בשוק, תהליך שלא קורה בכיוון ההפוך. כאן החל דיון על חברה אמריקאית אחת שכן הגיעה לאחרונה לישראל: ׳אמזון׳ וכיצד תשפיע כניסת של ענקית הקניות על השוק הישראלי ועל תרבות הצריכה בחברה הישראלית.

בתום הפאנל יצאו האורחים לארוחת צהרים קלה ברחבת האולם המשקיפה על הקמפוס.

• • •

הפאנל השלישי והאחרון בנושא תעשית הבידור, שהיה הקליל והמהנה ביותר והתהדר בכוכבת ישראלית גדולה הזמרת והשחקנית נינט טייב. נינט ביצעה מספר שירים והסבירה כיצד כתבה אותם. אחד מהם כתבה בעקבות המעבר ללוס אנג׳לס לפני מספר שנים.

הקולנוען גידי רף מספר על יצירת חטופים והומלנד

עוד בפאנל איש הקולנוע והטלוויזיה הישראלי גידי רף הומלנד, חטופים)) שעושה חייל בשנים האחרונות ככותב ומפיק הוליוודי מוערך. ריף דיבר על תעשית על הטלוויזיה וסיפר על הרעיון וההשראה מאחורי הומלנד.

פרופ' רונית וייס-ברקוביץ, מרצה לקולנוע מאוניברסיטת תל אביב, סיפרה על תעשיית הסרטים בישראל ועל הבדלי התקציבים העצומים בין הפקות ישראליות לאמריקאיות.

ניקול יורקין, תסריטאית ומפיקה טלוויזיונית, חלקה עם הקהל את הסיפור מאחורי הסדרה ״פאודה״ שזכתה כידוע להצלחה מרשימה בארצות הברית ובעולם כולו.

הפאנל הסתיים בעוד שיר של נינט עם גיטרה אקוסטית לבקשת הקהל, שהתענג מכל רגע ולא הפסיק לתעד את הרגעים הקסומים בסלולרי שלו.

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

הכל זהב: המסעדה של השף מייקל סולומונוב בפילדלפיה – הטובה בארה"ב

Published

on

זהב", החוגגת במרכזה את המטבח הישראלי, היא הזוכה הגדולה בתואר Outstanding Restaurant לשנת 2019 ב"אוסקר" של עולם הקולינריה האמריקאי

מייקל סולמונוב. ההישג הגדול של המטבח הישראלי

מסעדת ״זהב" של השף מייקל סולומונוב בפילדלפיה, החוגגת במרכזה את המטבח הישראלי היא הזוכה הגדולה בתואר המסעדה הטובה ביותר Outstanding Restaurant – לשנת 2019 על ידי אגודת ג'יימס בירד. זה קרה במהלך ה"אוסקר" של עולם הקולינריה האמריקאי, באירוע חגיגי שהתקיים בשיקגו. הזכייה של מסעדת "זהב" היא אחד ההישגים הגדולים ביותר של המטבח הישראלי בארה"ב. השף סולומונוב הוא אמריקאי-ישראלי שאחיו נלחם ונפל בזמן שירותו בצה"ל, הצליח להעלות את קרנו של המטבח הישראלי כשווה ערך בין מסעדות העלית באמריקה. הזכייה מצטרפת לפרסים קודמים בהם זכה סולומונוב. ב-2017 זכה בתואר 'השף הטוב ביותר בארצות הברית'. שנה לפני כן ב-2016 הוא זכה יחד עם שותפו סטיבן קוק בפרס ג'יימס בירד לספר הבישול הבינלאומי הטוב של השנה על ספרם "זהב: עולם הבישול הישראלי".

סולומונוב נולד בארץ ובגיל שנתיים עברה משפחתו לפיטסבורג. בגיל 15 חזר לישראל ללימודים בפנימייה בפרדס חנה עם קבוצה של ילדים אמריקאים. אחרי שנה חזר לפיטסבורג. ניסה ללכת לקולג' בוורמונט ונשר באמצע הלימודים. הוא נשלח שוב לישראל ואחרי שסומן כ"נער בסיכון" עבד במאפייה בכפר סבא, שם אפה רוגלעך, בורקס וחלות. עם חזרתו לאמריקה החליט ללמוד בבית ספר לבישול. משם הדרך היתה קצרה למטבחי מסעדות בפילדלפיה עד שמונה לסו שף במסעדה איטלקית מקומית. בעקבות נפילת אחיו בלבנון בשנת 2003 הוא עזב את המסעדה האיטלקית והחל להתמכר לסמים ולאלכוהול. כחלק מתהליך השיקום החל לבשל במסעדה ישראלית של חברו הטוב. ב-2008 החליט לפרוש לדרך עצמאית ופתח את מסעדת "זהב", עם המטבח עליו גדל. כחצי שנה אחר כך חרה מסעדתו כאחת מ-20 המסעדות החדשות הטובות של המגזין אסקוויר ומאז מופיעה תדיר בדירוגים נחשבים ומוערכים. לפני כשנה פרסם סולומונוב ספר בישול שני שעוסק הפעם באוכל הרחוב הישראלי.

סולומונוב מסמל את ההצלחה של המטבח הישראלי בארה"ב בשנים האחרונות וכמי שפתח את הדלת בעבור שפים ישראלים נוספים כמו ארז קומורובסקי, ניר צוק, מאיר אדוני ואיל שני, כמו גם ישראלים נוספים כמו אורי מנשה מהמסעדות "בסטיה" ו"בבל" בלוס אנג'לס. גם מסעדת "בבל" השתתפה בטקס והייתה מועמדת לפרס המסעדה החדשה הטובה ביותר", אך הפסידה למסעדה הצרפתית "Frenchette" בניו יורק. לפני שבועיים נבחרה "בבל" למסעדת השנה של ה"לוס אנג'לס טיימס". המסעדה נפתחה בשנה שעברה על ידי השפים אורי מנשה ואשתו ג'נביב גרגיס.

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

יום העצמאות בקנדה: טרודו בירך בעברית – "HAPPY יום העצמאות!"

Published

on

טרודו. "קנדה תמשיך לעמוד לצד ישראל בגאווה"

בקנדה תיאמו השנה את החגיגות לציון יום העצמאות ה-71 – לאלו שבישראל: ביום חמישי שעבר, כשבחוץ שוררות 10 מעלות בלבד, יצאו אלפים אל אירוע תמיכה גדול ברחובות מונטריאול. ראש הממשלה קנדה ג'סטין טרודו הצטרף לברכות: "HAPPY יום העצמאות!".

אלפי חברי הקהילה היהודית בקנדה ותומכי ישראל יצאו לרחובות מונטריאול בשעה 12 בצהריים (שעון מקומי) והתחילו לצעוד בעיר עם דגלי ישראל וקנדה. בין המברכים באירוע, גם ראש הממשלה טרודו שבירך את ישראל והתחייב לעמוד לצדה. "קנדה וישראל הן שותפות, בעלות ברית וחברות קרובות", אמר. "מוקדם יותר השבוע גינינו בחריפות את התקפת הרקטות של חמאס ושל ארגוני טרור נוספים", הוסיף טרודו. "קנדה תמשיך לעמוד לצד ישראל בגאווה, ותמשיך לתמוך בישראל באו"ם. זו גם הסיבה שבגללה נמשיך לגנות את תנועת ה-BDS וכל תנועה אחרת שתוקפת את חברינו הישראלים, את יהודי קנדה ואת הערכים שאנו חולקים".

״לחברותנו הקרובה אחראית במידה רבה הקהילה היהודית בקנדה, כאן במונטריאול וגם ברחבי המדינה דעו לכם שממשלתנו תמיד תעמוד לצדכם", סיכם ראש הממשלה טרודו בחיוך. "שתהיה לכם חגיגה נהדרת ויום עצמאות שמח!".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות