Connect with us

השבוע בלוס אנג'לס

זיכרון השואה

Published

on

מיקי פופיק, ניצול שואה ששרד ארבעה מחנות השמדה והיה בין ראשי הקהילה הישראלית בלוס אנג׳לס מתקרב לשנתו ה- 90• המכתב שלו למלכת אנגליה צריך ללמדנו על עבר ועתיד

מחנה השמדה נבנה ליד מחצבה. מדרגות צרות היו בדרך, ורבים נרצחו שם. מתחתן היה מאגר מים בו רבים טבעו. ממאי 1945 עד אפריל2019 , מייק פופיק יודע את המספר המדויק של המדרגות מהמחצבה למחנה:186

חותם השואה טבוע בנו, בכך אין ספק. אך ככל שעוברים העשורים וגדל המרחק, השואה כבר פחות מרשימה אותנו והשפעתה עלינו הולכת וקטנה.

ממילא לא יכול מי מאתנו להבין ולהפנים מה פירוש מיליון וחצי מיליון ילדים שנרצחו, או ארבעה וחצי מיליונים נוספים של מבוגרים, כולם יהודים, שהושמדו בצורה שיטתית, אכזרית שאין כמוה. הכל תועד, נרשם, נבדק, צולם, אך יש רבים שקמים אומרים ״לא היה ולא נברא" ומאשימים אותנו היהודים בהמצאה כה גאונית בכדי לשדוד מדינה לא לנו. הם גם אומרים: ״אירזו את הפקלאות, קחו את המזוודות, וחיזרו לארצות המקור שלכם".

אנו חיים היום כשבעולם לא רוצים בנו, ואנחנו מנסים להאכילם (את הגויים) בכל כורחם – אין כמעט מקום או פינה בעולם בו לא ניתן למצוא יהודי, ישראלי או בית חב״ד
לרפואה. עונש ראוי לעולם שאוהב לשנוא אותנו.

המקום היחיד בו עדיין רגישים לענין השואה הוא בארופה עצמה, והם פועלים עד עצם היום הזה שזכרון העבר רשום בחוקי מדינותיהם, דבר בל יעבור. עם זאת, הזמן עושה את שלו גם שם, ולא רק שם.

ראו אצלנו כאן בארה״ב – ההתקפות המשמעותיות ביותר במאה הנוכחית היו ביום שלישי בבוקר, ה-11 בספטמבר, 2001, והנה זכינו שחברת קונגרס מאד מתוקשרת, שהמפלגה הדמוקרטית כולה רועדת מפניה למרות שנבחרה ע״י 16,000 אנשים, סיכמה את אותו יום נוראי במילים אלו: ״מספר אנשים במקום מסוים עשו משהו". אפילו הניו יורק פוסט לא יכול היה להבליג, אך הדמוקרטים קמו כמעט כאיש אחד להגן על עומר, למרות דברי הבלע שלה.

מאז התקפות ה-11 בספטמבר לא עברו אפילו שני עשורים. מאז סיום מלחמת העולם השניה 74 שנים. ומאז סיום מלחמת העולם הראשונה 100 שנים. מדוע חשוב להזכיר את מלחמת העולם הראשונה? בשל רצח העם הארמני בידי הטורקים. שואת הארמנים הוכיחה להיטלר שהעולם לא יעשה כלום, וכך יצא הוא, במסגרת חלומו על הרייך של אלף השנים, להוציא לפועל את תוכנית הפתרון הסופי. מאה שנים עברו, והארמנים לא שוכחים. ביום הזכרון שלהם, ב-24 באפריל, כולם ללא יוצא מן הכלל סוגרים את עסקיהם, הילדים לא הולכים לבתי הספר והם יוצאים בהמוניהם, משפחות שלמות, לצעדה שסופה לפני בנין הקונסוליה הטורקית בלוס אנג'לס. ראש העיר לוס אנג׳לס, הרבע יהודי אריק גרסטי, שלא טורח לבוא לטקס יום השואה של עמו הוא, מגיע לנאום בסיום הצעדה המציינת את יום השנה ה-104 לשואת הארמנים.יהודים טובים, יהודים רחמנים, יהודים שיוצאים לתקן עולם, רק את ההיסטוריה שלהם הם קצת מזניחים.

בין יום השואה הארמנית לבין יום השואה שלנו מספר ימים לא רב. השואה הארמנית בוצעה שני עשורים וקצת לפני השואה שלנו אך אנחנו הספקנו לשכוח, להתנתק, בעוד אצלם השואה היא פצע חי, מדמם וכואב. הם מתייחסים לכך ברצינות הראויה, בעוד אנו התפנינו לעיסוקינו. אין פלא שגרסטי מגיע לדבר אצלם, שם ימצא קהל של אלפים, בעוד אצלנו המאות הולכים ומדלדלים מדי שנה בשנה, ומספר שורות הכסאות הולך ויורד, בכדי לא לבייש את אלו שעוד באים, את הניצולים שעוד אתנו. לפחות יראה המקום ״גדוש״ ומלא, למרות שלא כך הוא.

לא רק בטקסים. רואה אני את חוסר ההתייחסות לשואה במקומות אחרים. אין אני מאשים, רק עומד וכואב, שכן לא ירחק הזמן וניצולים כבר לא יהיו, ישאר רק הדור שאחריהם, שאולי יזכור את הסיפורים (אם סופרו בכלל) ואת הייסורים שלא עזבו את הניצולים עד יומם האחרון.

לעומתנו, הפולנים מאד רגישים לזכר השואה. ראשית, ניקו הם את ארצם מיהודים. ועתה חוגגים הם את התרבות היהודית המפוארת. צר לי מאד עליהם, שכן יהודים וביחוד ישראלים רבים הגיעו והשתקעו שם, וטייקונים רבים בעולמות העסקים והנכסים הם יהודים (חכו, חכו, שואה נוספת מתקרבת, והיא תבלע אתכם ראשונים). ניחא, סובלים הם עתה, אך עוד רגע קט תתרוקן המדינה מיהודים ומכל זכר ליהדות, ויבוא גואל לפולנים.

לפולנים בעיה נוספת: ״הרצחת וגם ירשת״ הוא ביטוי התקף עבורם. רצחו, וירשו את הרכוש היהודי, ועד עצם היום הזה מסרבים הם להחזירו לבעליו החוקיים. מפחדים שאם יעשו כן, יפתחו את שערי הסכרים ולא ניתן יהיה לעצור את השטף. כך משתפים הם כולם פעולה – בבתי המשפט עד וכולל בית המשפט העליון, במשרד החוץ והפנים, במקומות לרישום הרכוש, באוניברסיטאות, בערים ובכל רקמה של פולין, למנוע מהניצולים את שארית רכושם. הפולנים יודעים שהניצולים כבר בשנות השמונים והתשעים לחייהם, ואם מי מהם עדיין נלחם ואינו מוכן לוותר, זמנו קצוב והיורשים ירימו ידיהם. דרך החיים היא זו. אם ההורים נלחמו כל חייהם ולא צלח הדבר בידיהם, ילדיהם מרימים ידיהם מראש, מדוע להמשיך להילחם עבור מה?

זוכרים את השלט ״העבודה משחררת״ שקיבל את פני היהודים למחנות ההשמדה? הפולנים משחררים עצמם מכל אחריות על ידי חוק שהעבירו, והיסטוריונים כמו גם ההיסטוריה מודחקים תחת פחד של מאסר ואף גרוע מכך. הקונסול הכללי הפולני אירח את שמנא וסלטא של הוליווד להקרנת סרט על הטיול המלכותי לפולין, חלק מסדרה בה ראש מדינה משמש כמדריך טיילים למדינתו. פרקים קודמים בסדרה היו בירדן עם המלך עבדאללה השני ובישראל עם ראש הממשלה נתניהו. האורחים הוזמנו לאקדמית הסרטים (המעניקה את פרסי האוסקר) ושם ראש ממשלת פולין וסגנו הגיעו ללוס אנג׳לס במיוחד. עיקר הסרט הוא של פולין המתחדשת, העצמאית, אחרי מאות שנות כיבוש בהן עברה פולין מיד ליד (זיכרו הפולנים לא אחראים!). לשואה ולאושוויץ חלק לא מבוטל בסרט. אך הקונסול הכללי הפולני לא הפנים שבאולם ישבו ניצולי שואה מגטו וארשה. הוא ידע, שכן הוא לחץ ידם ודיבר אתם בקבלת הפנים טרם הסרט. אך ה״ידע״ לא תורגם לקישור עם הסרט. יש דברים שטוב שישארו באפילה.

מיקי פופיק, ניצול שואה ששרד ארבעה מחנות השמדה בהם מאוטהאוזן היה בין ראשי הקהילה הישראלית בלוס אנג׳לס ועתה מתקרב לשנתו ה-90. בינואר 2019 סיפרו לו שמלכת אנגליה נפגשה עם מספר ניצולים ובהם ניצול ממחנה מאוטהאוזן. הניצול מלוס אנג׳לס ישב וכתב לה, שינה את הנוסח, קיצר ושיכתב, ובסוף שלח. מדוע טרח לעשות זאת? הוא זכר את מטוסי חיל האויר הבריטי עת הפציצו את הבנינים שבהם היו הנאצים, ואת הנאצים שנסו להתחבא בצריפים בהם היו אסיריהם. ״הם טסו מאד נמוך, ואחרי שהפציצו עלו כמעט בצורה אנכית בכדי להתחמק מאש שנפתחה נגדם,״ סיפר פופיק. בן 14 היה כשהגיעו המטוסים הבריטים והפציצו את הבנינים בהם היו הנאצים ואלו ברחו והתחבאו בין אסיריהם היהודים.

מייק פופיק היה במחנה מינואר עד מאי, 1945. הוא השתתף בצעדת מוות, בה התחילו 17,000 אנשים וסיימו 2,000. הוא מספר על המחנה: מחנה השמדה שבתחילתו היה להומוסקסואלים, אח״כ העבירו לשם את היהודים ואת השבויים הרוסים. הוא ריחם על החיילים הרוסים, שכן עם המדים שלעורם, שהפכו לבלויי סחבות הם סבלו מתנאים גרועים יותר משאר יושבי המחנה.

במחנה היו ״קצינים נאצים שלמדו להרוג בלי רגש". המחנה נבנה ליד מחצבה: ״היו מעבירים אבנים לתוך המחנה וממנו את אותן אבנים חזרה למחצבה". 186 מדרגות צרות היו בדרך, וכה רבים נרצחו שם. מתחתן היה מאגר מים בו רבים טבעו. ממאי, 1945, עד אפריל, 2019, מייק פופיק יודע את המספר המדויק של המדרגות מהמחצבה למחנה:186.

ישב מייק וכתב למלכה, עד כמה התרגש הוא, ניצול ממאוטהאוזן, על המעשה שעשתה, ולא ממש ציפה לתשובה.

והנה, התשובה בו הגיעה. הזדמנות אחרונה שניתנה בידינו בעצם ימים אלו ממש, להכיר ולהוקיר ניצולי שואה שעוד חיים עמנו, בקרבנו. כל שצריך הוא לעזוב לרגע את הטלפון ה״חכם״ שביד ולהסתכל סביב, וכשרואים, להושיט את היד ללחיצה, את את שתי הידים לחיבוק, ולהבין שבפנינו היסטוריה וזכות שלא תחזור על עצמה.

לו רק…

נדע אַ ׁשְ ֵרי הַ גַּ פְ רוּר שׁ ֶ נִּ שְ ׂ ַרף וְ הִ צִ ּית לֶ הָ בוֹ ת, אַ ׁשְ ֵרי הַ לֶּ הָ בָ ה שׁ ֶ בָּ ֲע ָרה בְּ ִס ְת ֵרי לְ בָ בוֹ ת. אַ ׁשְ ֵרי הַ לְ בָ בוֹ ת שׁ ֶ יָ ְדעוּ לַ חְ דֹל בְּ כָ בוֹ ד… אַ ׁשְ ֵרי הַ גַּ פְ רוּר שׁ ֶ נִּ שְ ׂ ַרף וְ הִ צִ ּית לֶ הָ בוֹ ת.

לתגובות: bussel@m.com

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

השבוע בלוס אנג'לס

כשהאדמה רועדת

Published

on

החדשות הטובות: סיסמולוגים אומרים כי יש קשר קלוש בין מערכת השברים שגרמה לרעידות האדמה בשבוע שעבר לבין שבר סן אנדראס • הגדולה מכולן – עדיין מחכים

כשתושבי דרום קליפורניה קמו בשבת שעברה בבוקר, הם חשו אסירי תודה על כך שהפעם נמנע מהם אסון גדול, ורבים חשו שייתכן שהרעש בלילה היה רק טעימה ממשהו חזק יותר. בכירים בעיריית לוס אנג'לס קראו לתושבים להחזיק בהישג יד ציוד ומצרכים – סוללות, פנסים, וזוג נעלי ספורט – אם לא עשו זאת קודם לכן. "אל תתנו לפחד לשתק אתכם", צייץ ג'וש רובנסטיין, דובר משטרת לוס אנג'לס, בטוויטר. ערב לפני כן, בסיום האינינג הרביעי, איצטדיון הבייסבול שאבס ראבין של הדודג'רס רעד. המתקנים בדיסנילנד פונו, וכך גם אולמות הקולנוע בלוס אנג'לס. ליד פאלם ספרינגס, בריכות שחייה נסגרו ובאחד מבתי הקזינו הנברשות התנדנדו .

בעיירה רידג'קרסט שבמדבר מוהאבי פרצו שריפות, נרשמו הפסקות חשמל ומדפים במכולת קרסו. בפעם השנייה בתוך יומיים, התרחשה ביום שישי שעבר בלילה רעידת אדמה חזקה בדרום קליפורניה, שזעזעה את התושבים באזור נרחב – מלאס וגאס ועד סקרמנטו, ומלוס אנג'לס ועד מקסיקו. היא מרטה את עצביהם של רבים ושיבשה תוכניות לסוף השבוע. לא דווח על הרוגים, ולא נגרם נזק משמעותי לתשתיות, אבל העוצמה של 7.1 בסולם ריכטר הפכה לרעש החזק ביותר באזור זה 20 שנה. סיסמולוגים מזהירים שצפויים רעשים נוספים. לחיות בקליפורניה פירושו במידה רבה להשלים עם כוחות הטבע. שריפות בשטחים פתוחים ומפולות בוץ הן תופעות שקורות בכל שנה ואף החמירו בשנים האחרונות עקב שינויי האקלים. עם זאת, תושבי קליפורניה חיים עם מודעות מתמדת – אם לא פחד ממשי – מפני האפשרות של רעידת אדמה קטלנית – "הגדולה" כפי שכולם מכנים אותה.

מושל קליפורניה גווין ניוסום הכריז על מצב חירום באזור רידג'קרסט וביקש מהנשיא דונלד טראמפ להכריז על מצב חירום, כדי שניתן יהיה להעביר לאזור מימון פדרלי. לוסי ג'ונס, סיסמולוגית, אמרה בתדרוך של הסקר הגיאולוגי, כי צפויים עוד רעשי משנה. "זאת בבירור מערכת מלאת אנרגיה", אמרה ג'ונס.

בשלב זה נראה שהרעשים מתרחשים באזור מוגבל, אבל כשמדובר בקליפורניה, אחת השאלות המרכזיות היא אם הרעשים האלה במדבר מוהאבי עלולים לגרום לרעש קטלני יותר בשבר סן אנדראס – הבקע העצום בכדור הארץ שנמתח לאורך רוב קליפורניה, סמוך לאזורים צפופי אוכלוסייה. סיסמולוגים אומרים כי יש קשר קלוש בין מערכת השברים שגרמה לרעידות האדמה בשבוע האחרון לבין שבר סן אנדראס. השברים שליד רידג'קרסט קרובים לשבר בשם גרלוק, שבהמשך מצטלב עם שבר סן אנדראס.

עקב הרעש, בלאס וגאס הופסק משחק בליגת הקיץ של ה- NBA בין ניו יורק ניקס לניו אורלינס פליקנס. פרנק ג'קסון, רכז של הפליקנס, כדרר לאורך המגרש כשחש ברעידה. "זה היה מטורף", הוא מספר. "הרגשתי כאילו מישהו דוחף את הירך שלי – התכופפתי וחשבתי 'הו, אלוהים, מה קורה?', ואז ראיתי את הכל מתנדנד".

סרטון שהפך ויראלי הראה את שני המגישים ברשת סי־בי־אס (ערוץ 2) בלוס־אנג'לס מבוהלים ובפאניקה במהלך השידור, כשהרעש היכה. המגישים, חואן פרננדס ושרה דונצ'י, תועדו קוטעים את השידור שלהם בבהלה, כשהיא אוחזת בחוזקה בידיו ואז מבקשת לעצור את השידור כדי לרדת ולמצוא מחסה מתחת לשולחן.

כל זה קרה 25 שנה אחרי הרעידה הגדולה האחרונה שפקדה את לוס־ אנג'לס בינואר 1994 . אותה רעידה שמוקדה היה בנותרת'רידג' בצפון מערב הוואלי גרמה לנזקים עצומים שנאמדו בכ־ 20 מיליארד דולר, למותם של 57 איש ולפציעתם של יותר מ־ 9,000 . הרעידה נאמדה אז בדרגה 6.7 אולם נזקיה היו גדולים בהרבה מהרעידה ברידג'קרסט. היא גם היוותה כר פורה לצמיחה עסקית מטאורית של מאות קבלנים ואנשי עסקים ישראליים שנהנו מהתקציבים האדירים שהיפנה אז ממשל קלינטון לאזור, במסגרת "פימה", תוכנית הסיוע הפדרלית. ההתאוששות המהירה והעלייה במחירי הנדל"ן בעיר המלאכים עמדו אז בניגוד מזהיר לשידור של אילנה דיין, מספר ימים לאחר האסון, שבישרה לצופים בישראל על הישראלים המסכנים של לוס אנג'לס שעומדים בתור לחלוקת מזון לאחר שאיבדו את כל רכושם…

הבעיה שרעידת נורת'רידג' הביאה לפשיטת רגל של חברות ביטוח רבות שלא יכלו לעמוד בתשלומים למבוטחים. היא הביאה גם לשינוי בפוליסת הביטוח שאינן מכסות את המבוטחים ב־ 100 אחוזים במקרה של רעידה. נסו להשיג היום ביטוח לרעידות אדמה עם תשלומים חודשיים הוגנים ודידקטבל מתקבל על הדעת; שיהיה במזל ובהצלחה. אבל כפי שסיכם אושיית הפייסבוק כנען ליפשיץ, החיים בדרום קליפורניה מאתגרים, אבל קשה לחשוב על מקום אחר בעולם שעולה עליהם: "בין השרפות שלא ניראו כמותם 20 שנה, לבין רעידות אדמה שלא ניראו כמותם 20 שנה לבין דרבי שמחכה לנו שלא ראינו כמותו 20 שנה (למי שלא מעודכן, כבר לא צריך להתחבא שהולכים לראות את הקליפרס) ניראה שממש לא משעממם לנו בלוס אנגלס. נתראה בסטייפל סנטר!"

המשך לקרוא

השבוע בלוס אנג'לס

הלוקסמיט הישראלי שהציל את כוכב משחקי הכס

Published

on

המנעולן שחר אפרים נחלץ לעזרתו של השחקן שננעל מחוץ לביתו בבוורלי הילס

ניקולאי קוסטר ולדאו, הלא הוא ג'ימי לאניסטר מהסדרה משחקי כס נתקע מחוץ לביתו במוצאי שבת האחרונים. מי שנחלץ לעזרתו וקיבל הרבה פרגון היה ישראלי.

שחר אפרים, ישראלי הגר בלוס אנג'לס הוזעק לבוורלי הילס לאחר שקוסטר-ולדאו ננעל מחוץ לביתו. המנעולן הישראלי פרץ את דלת ביתו וקיבל פרגון יוצא דופן
באינסטגרם של הכוכב המפורסם – חשבון 3.3 מיליון. השחקן כתב: "ננעלתי בחוץ וניצלתי תודות לישראלי שחר. תודה רבה ושבת שמים" (- שלום)…

המשך לקרוא

השבוע בלוס אנג'לס

עדיין חי בסרט

Published

on

מאיר פניגשטיין, מייסד ומנכ"ל פסטיבל הסרטים הישראלי בארה"ב, אירח אח"מים לבראנץ' חגיגי בבוורלי הילטון לקראת הפסטיבל ה-33 • המראות והקולות

ארוחת הצהרים המסורתית לספונסרים ותומכי פסטיבל הסרטים הישראלי בלוס אנג׳לס התקיימה במלון בוורלי הילטון – יריית הפתיחה למגה-להיט של מאיר פניגשטיין, שיתקיים במהלך חודש נובמבר השנה. במשך למעלה מ-33 שנים הציג הפסטיבל יותר מאלף סרטי קולנוע, סרטים דוקומנטריים, דרמות טלוויזיה וסרטים קצרים לכמיליון צופים; והביא מאות יוצרים וקולנוענים ישראלים לארה"ב לחלוק את אמנותם. באולם הכנסים של הילטון נראו אורחים מתעשיית הסרטים המקומית, תומכי הפסטיבל וגם שחקנים כמו אלון אבוטבול, מייק בורשטיין, ענבר לביא ומורן אטיאס, יחד עם מפיקים ואנשי תעשיית הסרטים של עיר המלאכים.

הארוע נפתח בסרטון תדמית שסקר את 33 השנים המופלאות של הפסטיבל שהחל בניו יורק ובהמשך עשה
עלייה ללוס אנג׳לס. הקומיקאי אילון גולד הבריק במופע סטנד אפ משעשע במהלכו ליגלג על תעשיית ההוליוודית, וגם על ההבדלים בין ישראלים לאמריקאים. הקונסלית לתרבות ודיפלומטיה ציבורית קארין אליהו פרי, הודתה למאיר על ההשקעה האדירה שלו בפרוייקט שהפך מוסד: ״במהלך שלוש השנים בתפקיד אני עדה לחשיבות הגדולה של פסטיבל הסרטים, שמאחד כשרונות ישראלים מכל רחבי ארה"ב ומישראל ומביא יוצרי קולנוע מכל קצוות הקשת: יהודים, ערבים, מהימין ומהשמאל, נשים – כולם זוכים לבמה אחת שמציגה ומקדמת את היצירות שלהם".

פניגשטיין עצמו נראה ונשמע נרגש: ״אני לא מאמין שהתחלתי את הפסטיבל הזה לפני 33 שנה. בפסטיבל הקרוב נציג יותר מ-30 סרטים חדשים, סדרות טלוויזיה, סרטים דוקומנטרים ותוכניות סטודיו. לפחות 20 יוצרי קולנוע ישראלים יצטרפו אלינו מישראל לספר על הסרטים שלהם". פניגשטיין סקר את תוכנית הפסטיבל והביע תקווה שבעזרת התומכים והתורמים הרבים הפסטיבל ה- 33 יהיה טוב יותר מקודמיו. בחלק האמנותי הופעה מרגשת של עדן פרבר הצעירה, ששרה את Let it go , שיר הנושא של הסרט ׳פרוזן׳ (שחלקו השני עומד לצאת בקרוב), מלווה באמא, מלחינת הסרטים המוערכת שרון פרבר.

במהלך האירוע הוענק פרס מפעל חיים לבמאי האמריקאי המוערך רוג'ר קורמן. במשך 60 השנים האחרונות, קורמן הפיק וביים למעלה מ-400 סרטים במגוון רחב של ז'אנרים. בשנות השבעים הקים קורמן את"עולם חדש", שהפך לחברת ההפצה העצמאית הגדולה ביותר בארצות הברית. בנוסף להפצת ההפקות שלו, "ניו- וורלד פיקצרס" היתה אחת מחברות ההפצה הראשונות בארה"ב שהביאה קולנוע זר לארה"ב; הפצת הסרטים של אקירה קורוסאווה, פרנסואה טריפו, פדריקו פליני, אינגמר ברגמן, וורנר הרצוג. בשנת 2009 , זכה קורמן באוסקר של כבוד מהאקדמיה לקולנוע.

במהלך ארוחת הצהרים נחגגגה ההצלחה של יוצר ישראלי שפרץ השנה ברחבי ארצות הברית – גיא נתיב,
שקיבל פרס הוקרה על זכייתו באוסקר השנה בקטגוריית הסרט הקצר עבור סרטו המצויין ״ Skin ״, שעורר הדים רבים כאשר נגע בעצב הרגיש במאבקים ותקיפות גזעניות בין לבנים ושחורים. נתיב עלה לקבל את הפרס יחד עם אישתו, השחקנית היהודיה האמריקאית ג׳יימי ריי ניומן. הוא סיפר על הידידות המיוחדת עם מאיר בפינגשטיין והודה לו בשם קהל יוצרי הקולנוע הישראלים: ״גדלתי על סרטים משנות ה-70, עם אמירה ומשמעות. העולם שאנו חיים בו הוא משוגע ולנו יש מחוייבות ואת הכלים לעשות סרטים בעלי משמעות שמשאירים מסר ולא רק סרטים פופולריים עם הצלחה קופתית".

לבראנץ' ההוליוודי הגיע גם אורח מיוחד מישראל: אבי ניר, מנכ״ל חברת ׳קשת מדיה׳ ואחד מאנשים התקשורת החזקים בישראל. ניר קיבל פרס: Israel Film 2019 Festival Visionary Award על גישתו המיוחדת לעסקים ולתוכן. מלבד הצלחתו העצומה בזיהוי תכנים פופולריים והפקת אין ספור להיטים טלויזיונים, הוא הפך את אולפני קשת ליצאנים בכירים של תכנים מישראל להוליווד עם הפקות מקור ורימייקים מצליחים.

אולפני קשת נחשבים לאולפנים עצמאיים מובילים וזכו להפוך כאן לשם דבר בעקבות שתי סדרות ב- NBC (לינקולן) ו- ABC (בייקר ואת היופי), כמו גם פרויקטים עם HBO, Apple Netflix ואחרים. לאחר קליפ וידאו שסקר את העשייה הטלוויזיונית של ניר, הוא עלה לשאת מילים ואמר בצניעות: ״אל תתייחסו ברצינות רבה מידי לווידאו הזה, הוא מכוון בעיקר למשקיעים…״ ניר הודה למארגני הפסטיבל על הפרס וכמובן ל׳קשת׳ שהוא עומד בראשה. ״אני נרגש לקבל פרס שני יוצרים קולנועיים מדהימים: האחד, אגדה עם עשיה עניפה והשני ,יוצר צעיר ומצליח שזוכה להכרה ופופולריות רבה גם כאן. עם כל הכבוד לנו, המנהלים, התפקיד שלי ושלכם הוא רק לעזור ליוצרים לקבל חשיפה עבור היצירות שלהם. זה הכל, לא יותר מזה.

ניר סקר את ההיסטורה של הטלוויזה הישראלית מימי ערוץ 1. ״היינו מחברים אנטנה ענקית על הגג כדי לקלוט תוכניות טלויזיה אמריקאיות מירדן ולבנון; כבר אז הבנתי שאני רוצה להתעסק בעולם הטלוויזיה״ נזכר, כשהוא מדבר על הדרך הארוכה שעשתה הטלוויזיה הישראלית מאז, עם סדרות ופרויקטים שחצו את האוקיאנוס לארצות הברית.

כל שנשאר הוא להמתין ולראות את שלל הסרטים וההפתעות שמכינים לנו צוות פסטיבל הסרטים הישראלי השנה.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות