בעידן ש Pronounce זה אלמנט חשוב בהגדרה הקיומית של אדם (וחווה) וקיים סוג של לחץ חברתי להגדיר מוסכמיות כלשהן (כמעט לכל דבר) פורד החליטו לנסות את מזלם עם דגם חדש ״קשה הגדרה״.  ה Maverick, לצורך הענין, הגיע ושבר מוסכמות אלו בהגדרת עצמו.  אומנם ה Maverick זכה בתואר ״טנדר השנה״ לשנת 2022 על ידי איגוד עיתונאי הרכב NACTOY, אבל האם ה Maverick באמת טנדר או רכב פרטי?  כמו עם כל ״Pronounce״, תלוי את מי שואלים.  מבחינת הגודל החיצוני, הגודל הפנימי, איכות נסיעה ומבנה הרכב כ unibody אין ספק שה Maverick הוא רכב פרטי.  מבחינת התא מטען החיצוני, ה tailgate והפרקטיות, ה Maverick הוא טנדר לכל דבר.  במונחים יהודיים, ה Maverick פרווה, לא חלבי ולא בשרי.

בתחלס ה Maverick לא מציג רעיון חדש אלא מחודש.  לקראת סוף שנות החמישים, פורד הציגו את ה Ford Ranchero שהציע שילוב של רכב פרטי עם תא מטען פתוח, נסיעה נעימה יותר ותצרוכת דלק סבירה יחסית לטנדרים של בתקופה.  המתחרה מבית גנראל מוטורס מיהרו והציגו את ה Chevrolet El Camino כשנתיים אח״כ.  התחרות בין שני הדגמים נמשכה לאורך שנים רבות וכיום שני הדגמים זכו למקום מכובד ופופולארי בעולם האספנות.  

מאז מספר יצרנים ניסו את מזלם עם רכבים ״דו-שימושיים״ אבל לא זכו להצלחה רבה ושבירת שיאי מכירות.   אלה שרצו טנדר, קנו.  ואלו שרצו רכב פרטי, גם קנו.  השוק פשוט לא הסכים לקבל (ולקנות) רכבים עם  ״Pronounce״ לא ברור והגדרי (חצי טנדר – חצי רכב פרטי).  חלק מדגמי ה״חצי-חצי״ אפילו ישמעו מוכרים לחובבי רכב מביניכם: 

Dodge Rampage, Ford Falcon, Subaru Brat, VW Rabbit Pickup, VW Caddy Minitruck 

המשותף לכולם?  כולם ניסו, כולם ניכשלו (בסופו של דבר) וכולם נעלמו כלא היו.  כיום בשוק הרכבים היחודי הזה ישנם שני מתמודדים ברורים: ה Maverick לבית פורד וה Santa Cruz לבית יונדאי.  ה״מתכון״ קצת השתנה, עם העובדה שמיני-טנדרים האלו מגיעים עם ארבע דלות בניגוד לרוב אבותיהם בעלי שתי הדלתות עם המראה הקלאסי.  סובארו ניסו את מזלם עם ה Subaru Baja וארבע דלתות אבל ה״נסיון״ ניגנז לאחר כ 3 שנים של מכירות נמוכות.   העיצוב אמר דרשייני.  רק מכורי סוברו הסכימו להעלים עין ולהתמקד בפרקטיות של הרכב.  לאומתו ה Maverick בעל עיצוב נאה, שמרני ועדיין חדשני.  

פרטי העיצוב השונים ששומרים על מראה פורד המשפחתי עם שילוב אינטגראלי בין הגריל הקדמי והפנסים.  קוי אופי ישרים ונקיים לאורך כל הרכב.  עיצוב נקי שמתאים גם לשווקי שוק שונים בעולם.  עם ה Maverick פורד בחרו ללכת על בטוח ולא לנסות מראה חיצוני ראדיקאלי שעלול להרחיק קונים פוטנציאלים.  ה Maverick נראה ומרגיש כמו האח הקטן של הטנדר F-150 אבל בגירסה משפחתית בניגוד ל Ranger שקצת יותר גדול ומקרין פחות משפחתיות ויותר ״טנדר״. מין גרסה מודרנית לפורד  Ranchero. 

רכב המבחן הגיע לידי בגירסה היברידית החדשה, עם מנוע 2.5L והספק של 191כ״ס, 155 lbft, בסיס גלגלים של ״121, גיר אוטומטי רציף (CT), ורמת גימור XLT שמגיעה עם גלגלי ״17. הגירסה ההיברידית מגיעה רק עם הנעה קידמית.  יכולת הגרירה של הרכב מוגבלת לכ 2000 lbs.  הרכב הספציפי שנבחן, נבנה במקסיקו ומגיעה עם אחריות לשלוש שנים.  תג המחיר עומד על $26,950 שכולל מספר אופציות בסיסיות, ו destination and delivry charges.  המחיר הבסיסי ללא כל התוספות עומד על  MSRP של $22,280.  מחיר סביר ביותר עם תמורה מצויינת (נתוני יצרן – כ 42 mpg בכביש המהיר ו 33 בעיר).  כמובן שקיימים דגמים נוספים שכוללים גירסה בנזין רגילה (250 כ״ס) והנעה 4X4.  בנסיעות המבחן צריכת הדלק נעה בין 34 ל 41 mpg, עם ממוצע שבועי של 39.4 (שרובן נסיעות בין עירוניות).  תג המחיר יכול לזנק מעלה בכ $10000 עם התוספות הללו.  במצב השוק הנוכחי יש תור המתנה די ארוך לשני הדגמים (היברידי ובנזין ecoboost) כך שהמבחר מצומצם והמחיר הסופי עולה בהתאם ל Mark-up של סוכניות הרכב.

רמת הגימור XLT סבירה ביותר עם מספר מכובד של אופציות סטנדרטיות.  העיצוב הפנים צעיר, מרענן והשימוש במבחר פלסטיקים גדול, לא הרגיש ״זול״ אלא מעשי ונוח לניקוי.  עם תו המחיר הסביר, חיפשתי בחשדנות את ה״בעיותיות״ ברמת הגימור ואיכות יצור הרכב אבל האמת שהופתעתי לטובה וברובו הרכב בנוי היטב ומספק תמורה נאותה למחירו.  אומנם מצאתי מספר קטן של דוגמאות רמת גימור לא מקובלות ואותן אשתף באתר (עם תמונות) אבל בגדול, הן זניחות יחסית. 

גודל הרכב יחסית סביר מבחוץ ונסיעה וחניה בעיר לא היוו בעיה.  הרכב נכנס כמעט לכל חניה שמתאימה לרכב פרטי, במצב שטנדר לא היה מסוגל לתמרן.  קוטר הסיבוב של הרכב גם קצר יחסית (אפילו טוב ממספר רכבים פרטיים שבחנתי).  תא המטען קצר (כמובן) אבל מכיל כ 10 נקודות קיבוע לקשירת מטען, מסילות צדדיות לקשירת מטען ותאורה מתאימה לתנאי חושך ממספר כיוונים.  בנוסף קיימות שתי נקודות חיבור ל 400W/120V (אחת בתא המטען החיצוני ואחת לנוחיות הנוסעים במושב האחורי).  דלת הנהג מצויידת גם ב Ford SecuriCode Keyless Entry Keypad.  צלעות החיזוק במעטפת הגג מפוצלות כך שניתן להוסיף חלון-גג לחפצים בדבר.

פנים הרכב מעוצב עם דגש על יעילות, איחסון וקלות ניקוי.  מגוון הצבעים ברכב נאה, מרענן ופשוט (במובן טובה).  בכל ארבעת הדלתות יש מקומות איחסון עם יעודים שונים ותאי איחסון מגוונים.  גם בקונסול המרכזי כל חלקה אפשרית לאיחסון תוכננה בהתאם.  רמת האיחסון לחפצים קטנים גבוהה מהממוצע אבל מקום מטען סביר לא קיים למעט מקו שנוצר מקיפול המושב האחורי.  גם המקום הזה יחסית קטן בהתחשב בבסיס הגלגלים הקצר (יחסית) של הרכב.  המושבים בסיסים אבל נוחים גם בנסיעות ארוכות עם תמיכת גב מקובלת (גם לכאבי גב שלי).  מסך ה ״8 מובנה היטב לתוך מרכז לוח המחוונים אולם התפריט והאופציות מינימאליות ביותר.  סביבת הנהג נאה עם מגע ספורטיבי שעוזר לרגע לשכוח את העובדה שהרכב ״חצי טנדר״.  לוח השעונים עדכני ומאובזר עם כל הנתונים החשובים לביצועי הרכב ונהיגה יעילה.  אישית לא אהבתי את כפתור הברירה לגיר שניתן לשנותו ביתר קלות דבר שעלול ליצור סכנה במצבים מסויימים.  השעון השמאלי משלב נתוני צריכת אנרגיה וטעינה, שעון שרוב התמקדותי היתה נתונה אליו.  בזמן נהיגה מהירה בעליות התלולות של ה Grapevine הרכב שייט בכ 75-70 מייל לשעה עם תצרוכת אנרגיה חשמלית של 40% ותצרוכת דלק ממוצעת של 37.9 מייל לגלון.  עם מיכל דלק מלא הגעתי ל 500 מייל המיוחלים שהיצרן הצהיר מלחתחילה. 

בזמן נסיעה לא אובחנו רעשים שונים ממגוון הפלסטיקים ברכב וה Maverick הרגיש סולידי.  בנסיעה עירונית המיתלים הרגישו קצת קופצניים אבל בהתחשב במצב הכבישים בלוס אנג'לס והעובדה שלא נשאתי מטען כלשהו, יתכן שהבעיה תפתר עם כבישים טובים יותר.  התמרון בתוך העיר נוח ונגיש כברכב פרטי.  עם הגיר הרציף, התאוצה מאפס זריזה והרכב מרגיש חזק יותר ממה שהוא. מחוץ לעיר ובמהירות גבוהות יותר, הרכב הרגיש יותר ניחוח עם נסיעה חלקה ונעימה יותר.  ה״תשלום״ לנהיגה מהירה יותר באה בצורת רעשי רוח חזקים משני צדדי עמודי השמשה הקידמית.  יתכן שהסיבה לרעשי הרוח החזקים נובעת מהמראות צד הגדולות יחסית (סטייל טנדר) שגורמות לעליה בהתנגדות לזרימת הרוח.  רמת הבידוד ברכב טובה וחוץ מרעשי הרוח במהירות גבוהה לא היו רישרושים ורעשים מכלל הרכב עצמו.  השילוב בין מספר החלונות ברכב לקורות העבות מגביל את הראות מסביב.  המראה האחורית ממש קטנה וחסרת תועלת.  מיד התגעגתי למראות הפנוראמיות הגדולות שהיה נהוג בארץ להוסיף לכל רכב (למי שגדל וזוכר זאת).

להפתעתי ניתקלתי במשך השבוע ב Maverick נוסף (לא רואים הרבה) אבל בגירסת הבנזין המפוארת (Lariat First Edition) ויצא לי להשוות בין השניים.  ההבדלים המרכזים היו ברמת הגימור (מושבים דמוי עור), מבחר האופציות (כולל גג נפתח ואפילו כספת לשמירת חפצים יקרים ו/או נשק) וכמובן הנעה כפולה (4×4),  בעלת הרכב סיפרה שהזמינה את ״כל התוספות האפשריות״ ומחירה הגיע לסביבת ה $40000.  היא פשוט היתה מאוהבת ברכב ולא הפסיקה לפרגן (לא חקרתי אם היא עובדת בשביל פורד). בתכלס, שני הרכבים מציעים תמורה נאה למחירם.  כל אחד לתקציב וציפיות אחרות. 

לסיכום ניתן לומר שהרכב ביצע את תפקידו ויעודו כראוי בזמן המבחן.  רכב קטן אבל גדול.  רכב פשוט אבל מספק.  כל אלמנט ברכב תוכנן בקפידה וההרגשה הכללית שהרכב סולידי ומהווה תמורה נאה מאוד יחסית למחיר המבוקש.  הרכב אינו רכב פלצני שמנסה להציג עצמו כמשהו שאינו הוא.  הפקארטיות של הרכב באה לידי ביטוי בסוג מסויים של צניעות ללא התיימרות כלשהיא.  What you see is what you get וזה טוב מאוד.  במונחים יהודיים הרכב מהווה דוגמה טובה לקינוח פרווה טוב, במחיר טוב (למי שמצליח למצוא אחד או מוכן לחכות).  ניתן לומר שהמאבריק, מבריק בפשטותו.

כנסו, תראו, תהנו, וכמובן שתפו.

www.facebook.com/AllAboutCarsbyShlomoFattal