זה היה בסוף הקיץ - שבוע ישראלי
Connect with us

במה וקולנוע

זה היה בסוף הקיץ

Published

on

סוף אוגוסט, הסרטים העיקריים כבר הוגשו וכעת מגיע תורם של הקינוחים ״משודרג״ ו״ואימה במצולות״ אמנם עתירי סוכר וחומרים משמרים, אבל משאירים טעם טוב בפה

מאת: יואב לוסטינג

זו כבר שגרה: רגע לפני שעוד עונת קיץ גרנדיוזית מסתיימת, מפציעות על המסכים השאריות האחרונות. אך אין זה אומר שסרטי המדור השבוע אינם ראויים. לשמחתנו, גם ״משודרג״ וגם ״אימה במצולות״ מצליחים להפתיע לטובה  –בדרכו אחד כל – והם מהווים אקורד סיום חביב לקיץ מוצלח למדי.

ליוצר לי וואנל קילומטראז׳ מרשים בעולם סרטי האימה כתסריטאי וכמפיק. ״משודרג״ הוא סרטו השני בלבד כבמאי, אך ניכר כי הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה כשהוא מגיש יצירה רזה ועניינית, עם תסריט ממזרי שיורה ישר בין העיניים.

גריי הוא מכונאי רכב, זן נכחד בעולם עתידני של מכשירים חכמים ואוטומציה. לאחר שתוקפים מסתוריים הורגים את אשתו ומותירים אותו משותק בכל גפיו, הוא מסכים לקחת חלק בניסוי חדשני שבו מושתל שבב אלקטרוני בעמוד השדרה שלו. גריי מקבל חזרה את השליטה בגופו ומגלה כי לשבב יש בינה מלאכותית, העוזרת לו לחפש נקמה, אך נראה כי יש לה גם אג׳נדה משלה. הדבר הראשון שעובד היטב ב״משודרג״ הוא אווירת ה״מראה שחורה״ שלו. כל הטכנולוגיות המוצגות בסרט שואבות השראה מפיתוחים קיימים, והתסריט רק לוקח אותם צעד נוסף קדימה. התוצאה מטרידה, כי היא משכילה להציג עתיד מנוכר וקודר אך גם סביר לגמרי.

תשכחו מהניקיון של שוברי הקופות של ״מארוול״ או ״משימה בלתי אפשרית״. ״משודרג״ הוא סרט ״בי מובי״ קלאסי. יש בו עשייה ״מלוכלכת״ שמזכירה את סרטי האקשן והמד״ב (של קאנון של גולן וגלובוס) ושל כוכבים סוג ב׳ כמו רוטגר האוור מהאייטיז ותחילת הניינטיז. אך בעוד רוב הסרטים האלה לא הצליחו להסתיר את תקציבם המוגבל ואת העשייה ה״חאפרית״, ״משודרג״ עושה את המקסימום עם תקציבו הצנום פחות מחמישה מיליון דולר) ומצליח להקים עולם אמין עם אפקטים מדויקים ואפקטיביים. גולת הכותרת בסרט היא קטעי האקשן חסרי הפשרות, שאף הם עשויים בדיוק ובקפידה ואינם חוסכים דבר באלימות הגרפית.

מומחה בהצלה תת ימית

אחרי ארה״ב, השוק הסיני הענק הפך לחשוב ביותר עבור הקולנוע המסחרי ובשנים האחרונות הולך ומתהדק שיתוף הפעולה בין הוליווד לסין. ״אימה במצולות״ לוקח את מערכת היחסים הזו לשלב הבא, כשהפעם הסרט נתפר לגמרי למידות הקהל הסיני. לצד הכוכב ההוליוודי ג׳ייסון סטיית׳ם, מסתובבות בעיקר דמויות משנה סיניות בתפקידים מרכזיים וכל הלוקיישנים בסרט הם סיניים. סטיית׳ם הוא ג׳ונאס טיילור יונה, כן?), מומחה בהצלה תת־ימית שנקרא לעזרתו של מתקן מחקר חדשני בעומק הים הסיני.

אלא שאז מתברר שהמדענים שחררו מהמעמקים כריש פרהיסטורי עצום וכעת עליהם לעצור אותו לפני שיעשה שמות באחד החופים העמוסים ביותר בסין. קצת מוזר לקטלג סרט עם תקציב של 130 מיליון דולר כסרט ״בי מובי״, אבל זה בדיוק מה שעומד לזכותו מהתלת קיץ מטופשת שלא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות, עם דמויות קלישאתיות במופגן, העמדות מופרכות ואקשן מופרך עוד יותר, שמצליח למרבה השמחה לספק המון כיף ובלגן וגם לקרוץ פה ושם לאביו המיתולוגי ״מלתעות״ המופתי של ספילברג.

חבל רק שלא שחררו יותר את רסן מפלסי הדם והגועל כפי שנעשה ב״פיראנה D3״ המופרע מ־2010 אבל עם כזה תקציב ברור למה המפיקים העדיפו לשמר גם קהל יעד צעיר יותר.

הבעיה המרכזית צצה בכל פעם שהדרמה והרומנטיקה תופסות פיקוד. כאן ניכר הפער הגדול בין הטעם המערבי המעודן יחסית כן־כן!) לבין החך האסייתי שמעדיף מלודרמטיות צ׳יזית במיוחד. לפתע, הכול נעשה מביך וילדותי וקשה לצפייה, אפילו יותר מסט שיניים עצום המשסע גוף של עוד קורבן אומלל. אז תחזיקו חזק.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

במה וקולנוע

ילון, מירי וגיטה: דבר השחקנים והבמאית

Published

on

מאת: הלנה שוש מיימון

ילון ברלפיין: גדלתי בקבוץ ניצנים. הוריי היו בשליחות של הנוער הציוני. אז עשינו גיחות לפרו, ולארגנטינה. גם את ירח הדבש הראשון שלי עשיתי בדרום אמריקה. אני חי באל-אי 30 שנה. באתי לבקר את אחי שאז גר כאן, התאהבתי בלוס אנג'לס, התחלתי לעבוד בחשמל והיום אני קבלן חשמל.

מה לך ולתיאטרון?

״לפני עשר שנים הצטרפתי לחוג אימפרוביזציה שמדריכה אורי דינור. חיפשתי חוייה, רציתי לצאת מאזור הנוחות. מאוד אהבתי את זה. אורי עשתה קורס מאוד יפה אבל הוא התקיים לסרוגין. השנה החוג התחדש ושוב השתתפתי בו. ואז יום אחד, הלנה באה לבקר וקטפה אותי משם. מאז אני נממצא בשוונג של חזרות , וגיטה הוציאה ממני את המשחק בבימוי רב התנופה שלה. זה חוויה. זה נהדר. זה לא על הלחם לבדו. אנשים רצים אחרי פרנסה, פרנסה, פרנסה. פה זה לא פרנסה. זה בשביל הכיף. זה מרגש וכיף לי. הייתי רוצה להתעורר בבוקר ולעבוד כשחקן. זה כיף".

 

מירי מנדל דיסקין: מאז שהייתי ילדה צעירה בחיפה, החברים הכי טובים שלי היו הספרים. הייתי בת יחידה, ילדה די מסוגרת, שכל הזמן קראה. בלעתי את 'עולם הקולנוע' וג. עיטור, שדיווח מהוליווד, היה אייקון תרבות בשבילי. חשבתי שהוא הבן אדם הכי בר-מזל בעולם. בגיל 20 נסעתי לבקר את אבי שעבר לגור באל-אי. הרגשתי שאני רוצה לנשום את העולם הגדול והחלטתי שאני רוצה להיות דיילת. באל על. התקבלתי בלי קשרים ופרוטקציה, הלכתי על דעת עצמי. זה היה די בלתי אפשרי באותם ימים להתקבל לעבודה כדיילת. זה נחשב לעבודה מאוד מיוחסת, שרק מי שקרוב לצלחת זכה בה..

״אחרי פרק 'אל על' ניהלתי גלריה בניו-יורק, פגשתי את מי שהיה בעלי ואבי בנותי, הוא היה רופא, ועברתי בעקבותיו לאל.-איי. בהמשך התגרשתי, התחתנתי עם ד״ר אהוד דיסקין והקמתי מכון יופי מצליח ברחוב פיירפקס שסגרתי לאחרונה.

״היום אני עוסקת בנדל״ן וגם מקריינת את הספרים של אהוד בעלי, שהספר האחרון שלו ״זאב בודד בירושלים״ הוא רב מכר בארץ ובאמאזון.

״תמיד היתה לי חולשה לאמנות על כל ההיבטים שלה, עד שהלכתי להופעה של ננסי ברנדייס בבוורלי הילס, ואז הלנה שאלה אותי אם בא לי לשחק את ציפורה, הצלע השלישית. בהצגה ושלחה לי את המחזה לקריאה. קראתי ונדלקתי".

מה גילית על עולם המשחק?

״שזאת עבודה מאוד תובענית. יש לי היום כבוד למקצוע שלא היה לי פעם. אני נהנית מהיצירה, רואה איך הדברים קורמים עור וגידים. בהתחלה קראתי את המחזה בשטחיות, בצורה לקונית, ועכשיו אני רואה את שלבי היצירה. זה מעניין לראות איך ממלים כתובות על דף, זה נהפך לפיסת חיים. ככל שהחזרות מתקדמות אני מתאהבת במחזה יותר ויותר.

זו הצגה נהדרת. כל אחד יכול למצוא שם משפט שמדבר אליו".

גיטה זלצר: הגיבורה האמיתית של הפרוייקט הזה היא בימאית ההצגה, גיטה זלצר. אשה נמרצת ותוססת, שהוציאה משחק משובח משחקנים לא מקצועיים.

גיטה, מה זה תיאטרון קהילתי בעינייך?

דרך ההצגות אנחנו יוצרים קשר עם הקהילה הישראלית. תיאטרון לכשעצמו מאוד חשוב לקהילה, לחברה. אנחנו הולכים אחורה לאדם הקדמון. תיאטרון התפתח מטקסים שבטיים. בשנות ה-60 ריצ'רד שכנר, איש תיאטרון ענק ויהודי, נסע לגיניאה החדשה וחקר את האלמנטים התיאטרונים בשבטים. והוא ראה שכל הטקסים האלה, שיושבים סביב המדורה ומספרים ספורים, יוצרים ספורים משותפים לכל הקהילה והווי משותף. וסיפורים משותפים עוזרים לגבש את הקהילה. זה גם אסוציאציות משותפות. החוייות המשותפות יוצרות תחושת שייכות וככה נוצרת תרבות.

״למדתי תיאטרון, עשיתי מאסטר בתיאטרון קהילתי. עבודת המאסטר שלי היתה CASE STUDY ברמת עמידר וזו היתה הוכחה נחרצת שהתיאטרון עוזר לבנות מנהיגות בקהילה, זה משחרר אנשים ונותן להם להתבטא. בהצגות הקודמות שהעלינו כאן לאנשים היה נורא כיף שזה שלנו. נכון שישראלים נוסעים לארץ ורואים הצגות. לא האמנתי איך אני מוכיחה לעצמי את התיאוריה. אנשים אמרו: 'אמנם ראיתי את זה בארץ אבל אני באה עוד פעם לראות את ההצגה. לא באים לתיאטרון רק לראות את העלילה, אלא גם איך זה עשוי ומי נוטל בה חלק".

עם היד על הלב: כשאת עובדת כאן על מחזה ישראלי לא בא לך לעשות את זה בארץ?

״נורא בא לי. האמת? עשר שנים הסתובבתי כאן ובכיתי. כל כך ריחמתי על עצמי. שאלתי את עצמי: 'מה אני עושה פה?' הגענו לכאן לפני 27 שנים מאילוצים כלכליים. אני לא עזבתי עבודה בארץ. עזבתי קריירה. לימדתי באוניברסיטה, ובתיכון 'אלון' ברמת השרון ובסמינר הקבוצים. זה היה נורא. כל כמה חודשים נסעתי לארץ והייתי מקטרת לכל החברים. עד שאמרתי לעצמי: 'די נמאסת! אפשר לחשוב לאן נסעת? לאיזה ג'ונגל או מדבר'… לאט לאט שיכנעתי את עצמי. ואז יום אחד, על ההליכון, אמרתי לעצמי: 'אלה החיים השניים שלך. תפסיקי לבכות'. השלמתי עם זה שאני לא שם וכשהתחלתי לביים כאן הצגות זה עזר, בפרט כשביימתי את 'סיפור משפחתי' של עדנה מאזי"ה. מבחינתי זה סגר מעגל".

המשך לקרוא

במה וקולנוע

"Johnny English Strikes Again": המרגל שפיספס את המטרה

Published

on

רואן אטקינסון חוזר כסוכן הסמוי האומלל בעולם בחלק השלישי בסדרת סרטי הריגול המתישה וכביכול משעשעת

מעת: שי שגב

בסרט "Johnny English Strikes Again": נקרא הסוכן החשאי הטוב בבריטניה ממשרת פרישה, כדי לפתור בעיית ריגול קשה, ותוך כדי להצחיק את הצופים. אולם מלבד הסלפסטיק של רואן אטקינסון ומתיחת עור פניו עד קצה גבול היכולת, הסרט הוא ניסיון כושל ומיותר בהחייאת המרגל שלא ידע מתי לפרוש.

בהתחשב ששני הסרטים הראשונים בסדרה צברו יותר מ-320 מיליון דולר ברחבי העולם, קל לראות מדוע המפיקים רצו להחיות הפארסה המנסה לחקות את סוכן 007, כשבע שנים לאחר יציאת הסרט הקודם. עם זאת, לאור פרודיות הריגול שיצאו בשנים האחרונות, ביניהן "מרגלת" ו-"קינגסמן: שירות חשאי" ועוד, החזרתו למסך של "ג'וני אינגליש" מיותרת לחלוטין.

״ג'וני אינגליש 3.0" (השם בעברית מוצלח יותר מהלועזי), מתחדש בהרבה טכנולוגיה ישנה – בניגוד לשמו המקורי של הסרט, ובהיפוך גמור לסרטי ג'יימס בונד. דמותו של אינגליש מתנגדת לטלפונים ניידים או כל טכנולוגיה מתקדמת וזאת כדי להשתמש בטריקים הישנים והמקובלים, שאפיינו את סרטי שנות ה-80. הפעם אינגליש אינו יוצא לתפקיד בשם הוד מלכותה, אלא דווקא בעקבות הוראותיה של ראשת ממשלת בריטניה (אמה תומפסון, שמביאה חן לתפקיד, אך זו אינה דמותה הנעלית ביותר על המסך עד כה). שחקנים נוספים שמקבלים זמן מסך מכובד הם אולגה קורילנקו ("קירות") בתפקיד הרוסי המקובל והצפוי, ואילו כלעג למייסדי פייסבוק או גוגל, ג'ייק לייסי ("המשרד") מגלם מיליארדר אמריקני שעושה את הונו מטכנולוגיה.

״ג'וני אינגליש 3.0" לא מתקדם יותר מדי בעלילה, וגם פתרון הבעיות אליהם נקלע אינגליש נסמכים על האסונות שגורמים דמותו של אטקינסון. מהתחפשות למלצרים כושלים, התחבאות במעטה שריון של אבירים ועד נהג רכב יוקרתי – אין הרבה דרמה רצינית, אלא אינספור קלישאות צפויות מראש וסצינות שלרגע משעשעות, אך אז נמתחות הרבה מעבר למידת המוגזם.

עם זאת, אטקינסון לא איבד את כוח המשיכה שלו לצופים, או האנטי-כריזמה שלו על המסך. גם בגיל 63, אטקינסון עדיין גמיש ובהחלט מעלה כמה חיוכים, כמו גם מקרין על הצופים מבחר תנועות ריקודים אקסצנטריים (כנראה החלק הטוב ביותר בסרט). אולם מעבר לאלו, קשה למצוא קטעי הומור או צחוק המתקבל על הדעת בסרט, ששודד מהצופים כל סיכוי לספונטניות. באופן עצלני לחלוטין ואפילו לא מעורר רגשית, הסרט מכריז בסצינה לפני מתי המכונית אמורה להתקלקל, מתי תהיה נפילה – או בעצם כל אירוע שאמור לקרות – ידוע מראש. בשל כך, התסריט לא רק צפוי ולעוס, אלא גם אם יש פאנצ'ליין, הצופים כבר הסיקו אותו 88דקות לפני תחילת הסרט.

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

על הבמה אני קודם כל שירי מקריית חיים, גאה ומנצחת"

Published

on

ב- 21 בספטמבר תעלה הזמרת שירי מימון על הבמה בברודוויי בתפקיד רוקסי הארט במחזמר שיקגו" – "אני מחכה לרגע שארד מהבמה ואגיד, מה היה פה עכשיו?!'", היא מחייכת ומגלה בראיון מיוחד: "כשהתקבלתי, הטלפון הראשון שלי היה לגל גדות"

מאת: יוני הרש // ישראל היום

שבוע לפני הפרמיירה שלה בברודוויי, שירי מימון עדיין מתקשה להאמין שזה קורה לה. "באמת שרק עכשיו, בחזרה הראשונה שהיתה לפני כמה ימים, יצאת מהבית שלי כאן בניו יורק, הסתכלתי מסביב ואמרתי לעצמי 'מה?!'" היא מספרת בשיחה מיוחדת עם "ישראל היום". הכוכבת הישראלית של המחזמר המצליח "שיקגו" תעלה לבמה ב-21 בספטמבר אבל כבר מחכה "לרגע אחרי שאהיה על הבמה, אחרי ההצגה הראשונה, כשאגיד לעצמי, מה לעזאזל קרה פה?'"

במשך שבועיים היא תעלה על הבמה מדי ערב בברודוויי בתפקיד רוקסי הארט, הרוצחת שמצליחה להתל בכולם בזכות עורך דין ערמומי, ותגשים חלום שישראלים מעטים זוכים להגשים. "יש לי קטע כזה שאני לא נותנת לעצמי לעוף ותמיד אני חושבת שמשהו יכול להשתבש בדרך. באמת עברנו כל כך הרבה מכשולים עד שהגענו לכאן – הוויזות לי ולבעלי ולילדים, ואז אישורים של ארגון השחקנים ולמצוא דירה. יש לי גם תינוק בן שנה וזה לא פשוט, אז התעסקתי המון במסביב. ואז סוף סוף הגעתי, שמתי את התיק על הגב, צעדתי לתיאטרון ואמרתי לעצמי, 'וואו, זה ממש קורה'. אפילו עכשיו כשאנחנו מדברים, אני כאילו פה ולא פה, כי קשה לעכל את זה באמת. אף פעם לא באמת חשבתי שזה אפשרי".

מימון זוכרת היטב את הרגע שבו הכל התחיל. רוני בראון, מנכ"ל חברת הליקון, התקשר אליה ושאל אם היא מעוניינת לעשות אודישן ל"שיקגו בברודוויי". בהתחלה הייתי בטוחה שהוא צוחק עלי", היא משחזרת. "אבל משם הכל התגלגל, ובאמת קיבלתי אודישן, והנה אני פה".

את מייצגת את עצמך או גם את ישראל, לתחושתך?

״על הבמה אני קודם כל שירי מקריית חיים, גאה ומנצחת", היא אומרת, "אבל אני יודעת שאני גם שגרירה של ישראל, ומקבלת את זה באהבה. גם אם יהיו הפגנות מול התיאטרון, אין לי שום בעיה לעמוד מול זה. אני הכי גאה בעולם להיות מישראל. אבל יש לי גם את הרגעים הקטנים שלי שבהם זה בכלל לא משנה מאיפה אני, ואני פשוט שירי – ולא מאמינה שאני פה".

ואם לא די בהישג המרשים של מימון, היא יכולה לרשום לעצמה הישג נוסף: בתחילת מארס תגיע ההפקה של "שיקגו" לישראל, לכמה הופעות בהיכל התרבות בתל אביב, כשהיא מככבת בתפקיד רוקסי הארט. אחרי שנים שבהן ניסו להביא את המחזמר המצליח לישראל, הפעם זה הצליח, לא מעט בזכותה. "זה כבוד גדול להביא את 'שיקגו' לארץ, וזו לא קלישאה", מתרגשת מימון, "זו הפעם הראשונה שמופע ברודווי מגיע לישראל במלואו, ממש 'קופי-פייסט'. ואני הולכת לשחק בו, באנגלית. כשאחזור לארץ זה יצריך איזשהו סוויץ' כי פה אני חיה באנגלית, אבל בארץ אני כל היום מדברת עברית, ואז יגיע הערב – ואצטרך להיות רוקסי באנגלית ועם המבטא. אולי אני פשוט אחפור לכולם באנגלית כל הזמן"…

המורה למשחק של גל גדות

עניין השפה הוא אולי האתגר המקצועי הכי גדול שמימון לקחה על עצמה בהפקה הזו. "איך שקיבלתי את התפקיד, הטלפון הראשון שלי היה לגל גדות, והיא שלחה אותי למורה למשחק דיאנה אולארצ'יק", מספרת מימון. "במשך חודשיים עבדתי איתה על משחק באנגלית, וזה היה מוצדק ומדהים ועזר בטירוף. זה לעבור על כל הטקסט יחד, להבין איך להגות מילים מסוימות. היא גם נתנה לי כל כך הרבה ביטחון", מתמוגגת מימון, "אמרה לי שאני מעולה, שהאנגלית מעולה ושהמבטא מעולה. היא עודדה אותי לא לפחד".

ההכנות ל"שיקגו" לא נגמרו בשפה: שירי התאמנה על השורות, על הריקודים, ובמשך שבועות ארוכים עשתה חזרות אישיות בארץ. "כשהגעתי לפה, שאלו אותי אם אני יודעת את התפקיד בעל פה – ואמרתי שכן", מחייכת מימון, "הם היו די בהלם".

זו לא הפעם הראשונה שלה על במה, וגם לא הפעם הראשונה במחזמר (היא גילמה את אוויטה פרון במחזמר "אוויטה" בהבימה; י"ה), אבל התפקיד של רוקסי, גיבורת המחזמר "שיקגו", ועוד בברודווי, הוא ממש לא רק עוד תפקיד. "זה תפקיד מדהים, מאוד גדול", היא אומרת, "יש הרבה טקסט והרבה ריקודים ושירים. זה תפקיד שקיים כבר יותר מ- 20 שנה וכל כך הרבה שחקניות עשו אותו. אני רוצה להוכיח את עצמי".

שגרת ההצגות בברודוויי מטורפת. שמונה הצגות בשבוע (בסופי שבוע שתיים ביום). "אין כזה בארץ", היא אומרת. למרות זאת, "עובדים פחות", היא מפתיעה, "אני עובדת מאחת בצהריים עד ארבע או חמש אחר הצהריים. בארץ הייתי קמה מוקדם, נוסעת, מגיעה בסוף היום גמורה ועובדת בטירוף. פה אני מסיימת ויש לי עוד יום שלם שאני יכולה להמשיך לעבוד עם עצמי, להיות עם הילדים". לדבריה, בזכות זה היא מצליחה לבלות בניו יורק. אני ממש מנסה ליהנות – ויש רגעים של אושר".

מה יהיה השלב הבא, אם הדברים תלוי בך?

״תמיד אצלי החלומות גדולים, אבל אני רוצה לעבור קודם את השבועות האלה, לתת לעצמי את הטעימה המהממת הזו וליהנות מכל רגע. כמובן שאני משאירה הכל פתוח, אבל יש כל כך הרבה כרגע, ואני בעשייה. מעבר למחויבויות שיש לי בארץ, יש כל הזמן הצעות על הפרק ודברים חדשים ויש את המוזיקה שלי. אני מופיעה ומוציאה סינגלים, וזה משהו שהוא חלק מאוד גדול ממני. אז בתוך כל זה, אם תיפתח עוד דלת – אני מאמינה שאמצא לה מקום".

מה את מאחלת לעצמך לשנה הקרובה ובכלל?

״קודם כל רק בריאות, בריאות, בריאות. אני רוצה להמשיך לעשות את מה שאני עושה ולהיות מאושרת מזה". ויש לה גם, כמובן, תקוות למדינה: אני מאחלת לישראל שנה טובה ושקטה. שנמשיך ליהנות מהמדינה שלנו, מהאנשים המהממים שיש בה, מאהבת חינם. ותודה לכולם על החיבוק שאני מקבלת, והפרגון הענק – זה מאוד לא מובן מאליו לראות כל כך הרבה אנשים ששמחים בשמחתי".

המשך לקרוא

אירועים קרובים

נוב
14
ד
20:00 An Evening with Tom Hanks @ Aratani Theater
An Evening with Tom Hanks @ Aratani Theater
נוב 14 @ 20:00 – 21:00
An Evening with Tom Hanks @ Aratani Theater
An Evening with TOM HANKS discussing his bestselling collection of stories,  Uncommon Type Tom Hanks is an actor, screenwriter, director and producer. His writing has appeared in The New York Times, Vanity Fair, and The New Yorker. This is his first[...]
נוב
16
ו
17:57 השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב!!
נוב 16 @ 17:57 – 18:57
השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב" מזמינה אותכם לארוחת שבת באווירה ישראלית עם מלא יהודים מכל רחבי העולם. שירים, הכרויות, הפתעות ועוד. מוזמנים לבדוק בדף הפייסבוק השבת אצל יניב, או ליצור קשר בטל': 877-969-1932. שבת שלום!
22:00 Tiesto @ Academy
Tiesto @ Academy
נוב 16 @ 22:00 – 23:00
Tiesto @ Academy
Doors open at 10pm. 21 & over. About this Event Friday, November 16th Insomniac presents Tiesto Dress code strictly enforced. No sandals or flip-flops. No shorts, baggy jeans or tank tops with sleeveless shirts. Tennis[...]
נוב
17
ש
19:00 Taste Buds Hummus & Hashish Night @ Rita House
Taste Buds Hummus & Hashish Night @ Rita House
נוב 17 @ 19:00 – 22:30
Taste Buds  Hummus & Hashish Night @ Rita House
Hummus & Hashish is coming back by popular demand! We're going to focus on our favorite Mediterranean dish & feature Hummus creations by 5 different chefs. Each guest will receive a mini Hummus dish from each chef, and[...]

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות