זה היה בסוף הקיץ - שבוע ישראלי
Connect with us

במה וקולנוע

זה היה בסוף הקיץ

Published

on

סוף אוגוסט, הסרטים העיקריים כבר הוגשו וכעת מגיע תורם של הקינוחים ״משודרג״ ו״ואימה במצולות״ אמנם עתירי סוכר וחומרים משמרים, אבל משאירים טעם טוב בפה

מאת: יואב לוסטינג

זו כבר שגרה: רגע לפני שעוד עונת קיץ גרנדיוזית מסתיימת, מפציעות על המסכים השאריות האחרונות. אך אין זה אומר שסרטי המדור השבוע אינם ראויים. לשמחתנו, גם ״משודרג״ וגם ״אימה במצולות״ מצליחים להפתיע לטובה  –בדרכו אחד כל – והם מהווים אקורד סיום חביב לקיץ מוצלח למדי.

ליוצר לי וואנל קילומטראז׳ מרשים בעולם סרטי האימה כתסריטאי וכמפיק. ״משודרג״ הוא סרטו השני בלבד כבמאי, אך ניכר כי הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה כשהוא מגיש יצירה רזה ועניינית, עם תסריט ממזרי שיורה ישר בין העיניים.

גריי הוא מכונאי רכב, זן נכחד בעולם עתידני של מכשירים חכמים ואוטומציה. לאחר שתוקפים מסתוריים הורגים את אשתו ומותירים אותו משותק בכל גפיו, הוא מסכים לקחת חלק בניסוי חדשני שבו מושתל שבב אלקטרוני בעמוד השדרה שלו. גריי מקבל חזרה את השליטה בגופו ומגלה כי לשבב יש בינה מלאכותית, העוזרת לו לחפש נקמה, אך נראה כי יש לה גם אג׳נדה משלה. הדבר הראשון שעובד היטב ב״משודרג״ הוא אווירת ה״מראה שחורה״ שלו. כל הטכנולוגיות המוצגות בסרט שואבות השראה מפיתוחים קיימים, והתסריט רק לוקח אותם צעד נוסף קדימה. התוצאה מטרידה, כי היא משכילה להציג עתיד מנוכר וקודר אך גם סביר לגמרי.

תשכחו מהניקיון של שוברי הקופות של ״מארוול״ או ״משימה בלתי אפשרית״. ״משודרג״ הוא סרט ״בי מובי״ קלאסי. יש בו עשייה ״מלוכלכת״ שמזכירה את סרטי האקשן והמד״ב (של קאנון של גולן וגלובוס) ושל כוכבים סוג ב׳ כמו רוטגר האוור מהאייטיז ותחילת הניינטיז. אך בעוד רוב הסרטים האלה לא הצליחו להסתיר את תקציבם המוגבל ואת העשייה ה״חאפרית״, ״משודרג״ עושה את המקסימום עם תקציבו הצנום פחות מחמישה מיליון דולר) ומצליח להקים עולם אמין עם אפקטים מדויקים ואפקטיביים. גולת הכותרת בסרט היא קטעי האקשן חסרי הפשרות, שאף הם עשויים בדיוק ובקפידה ואינם חוסכים דבר באלימות הגרפית.

מומחה בהצלה תת ימית

אחרי ארה״ב, השוק הסיני הענק הפך לחשוב ביותר עבור הקולנוע המסחרי ובשנים האחרונות הולך ומתהדק שיתוף הפעולה בין הוליווד לסין. ״אימה במצולות״ לוקח את מערכת היחסים הזו לשלב הבא, כשהפעם הסרט נתפר לגמרי למידות הקהל הסיני. לצד הכוכב ההוליוודי ג׳ייסון סטיית׳ם, מסתובבות בעיקר דמויות משנה סיניות בתפקידים מרכזיים וכל הלוקיישנים בסרט הם סיניים. סטיית׳ם הוא ג׳ונאס טיילור יונה, כן?), מומחה בהצלה תת־ימית שנקרא לעזרתו של מתקן מחקר חדשני בעומק הים הסיני.

אלא שאז מתברר שהמדענים שחררו מהמעמקים כריש פרהיסטורי עצום וכעת עליהם לעצור אותו לפני שיעשה שמות באחד החופים העמוסים ביותר בסין. קצת מוזר לקטלג סרט עם תקציב של 130 מיליון דולר כסרט ״בי מובי״, אבל זה בדיוק מה שעומד לזכותו מהתלת קיץ מטופשת שלא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות, עם דמויות קלישאתיות במופגן, העמדות מופרכות ואקשן מופרך עוד יותר, שמצליח למרבה השמחה לספק המון כיף ובלגן וגם לקרוץ פה ושם לאביו המיתולוגי ״מלתעות״ המופתי של ספילברג.

חבל רק שלא שחררו יותר את רסן מפלסי הדם והגועל כפי שנעשה ב״פיראנה D3״ המופרע מ־2010 אבל עם כזה תקציב ברור למה המפיקים העדיפו לשמר גם קהל יעד צעיר יותר.

הבעיה המרכזית צצה בכל פעם שהדרמה והרומנטיקה תופסות פיקוד. כאן ניכר הפער הגדול בין הטעם המערבי המעודן יחסית כן־כן!) לבין החך האסייתי שמעדיף מלודרמטיות צ׳יזית במיוחד. לפתע, הכול נעשה מביך וילדותי וקשה לצפייה, אפילו יותר מסט שיניים עצום המשסע גוף של עוד קורבן אומלל. אז תחזיקו חזק.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

במה וקולנוע

בין סיבה ותוצאה

Published

on

מבט אל המוח האנושי עם פרופ׳ יהודה פרל, המדען הישראלי הנודע מ-UCLA ומומחה בעל שם עולמי לבינה המלאכותית

מאת: מיכה קינן

יהודה פרל הוא איש של פנים רבות ומעניינות, כך מגדיר בלשון המעטה הידיעון הרשמי של אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג׳לס. הוא ידוע בעיקר בחוגי האקדמיה, ההנדסה והמדעים, כמוביל הדרך הרוחני, הורס התיאוריות המקובלות וחלוץ בתחום הבינה המלאכותית.

בספרו החדש, שפורסם לאחרונה, ״ספר הסיבות: המדע החדש של סיבה ותוצאה״, פרופ׳ פרל ושותפו דיינה מקאנזי מקווים לספר לקוראים על חלק מהמוח שלנו, חלק שהם מעולם לא ידעו שיש לו תווית היכולת שלנו לחשוב על סיבה ותוצאה והסיכוי לחקות יכולת זו במחשבים.

עיתונאים בארץ ובעולם נוטים יותר לזהות את שמותיהם של יהודה ואשתו, רות, כהוריו של דניאל פרל הי״ד, תוך שהם פעילים של הקרן הנושאת את שמו. דניאל פרל היה ראש לשכת הדרום-מזרח אסיה של ה״וול סטריט ג׳ורנל״, שנחטף ונערף על ידי קיצונים אסלאמיים, בעודו עוקב אחרי סיפור בפקיסטן של שנת במקום לשקוע במרירות או בנקמה, החליטו יהודה ורות פרל למסד את המורשת של בנם ולהקים ארגון עולמי להנצחת האידיאלים של דניאל לעיתונות חופשית, אהבת המוסיקה והדיאלוג בין מזרח ומערב.

פרופ׳ יהודה פרל מקדיש את מחצית מזמנו לעבודתו למחויבותו המחקרית והאקדמית, ומחצית מהזמן לפעילות בקרן דניאל פרל. הוא גם מוצא זמן לנהל את המשימה הקשה להסביר את ישראל בקמפוסים נגד המתנגדים והמלעיזים באקדמיה בכלל וב-UCLA בפרט.

פרל, 81 נולד בבני ברק אשר סבו היה בין מייסדיה. הוא פגש את רות, אשתו לעתיד, כשהיו סטודנטים בטכניון, שם סיימו את לימודיהם לתואר בהנדסת חשמל. בשנות השישים הגיעו הזוג פרל לארצות הברית, כאן זכה יהודה לתארים מתקדמים באוניברסיטת ׳ראטגרס׳ ובמכון הפולי טכני של ברוקלין. ב-1970 הצטרף לפקולטה של המחלקה למדעי המחשב באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג׳לס, והיפנה את תשומת לבו למחקר בתחום שנקרא בפינו ה׳בינה המלאכותית׳ האינטראקציה בין בני אדם למכונות רובוטיות (AI).

רות ויהודה פרל עם הבן דניאל ז״ל

לנצח במשחקי פוקר

בתחילת הקריירה שלו באוניברסיטת קליפו- רניה, המחקר של פרל התמקד ב׳כיצד מכונות יכולות להתמודד עם חוסר וודאות, כמו בני האדם׳. בשלושת העשורים האחרונים, הוא התרכז בתחום הסיבתיות, ביכולתו הייחודית של בני האדם להבין את הקשר בין סיבה ותוצאה.

בשנת 2012 קיבל פרל פרס ומענק בסך 250,000 דולר ע׳׳ש טיורינג, הידוע גם בכינויו ״פרס נובל בתחום המיחשוב״. ועדת הפרסים ציינה בזמנו כי הממצאים של פרל מתקדמים בתחומים מגוונים כגון אבחון רפואי, אבטחה, ייעוץ גנטי, חשיבה אנושית ופילוסופיה של המדע.

בספרו האחרון ״ספר הסיבות: המדע החדש של סיבה ותוצאה״, פרל טוען כי המכונות שניתנה להן בינה מלאכותית, ואשר יכולות עכשיו להכות ולגבור על יריבים אנושיים במשחקי פוקר, אינן קרובות כלל וכלל לפוטנציאל שלהם. הסיבה לכך, מציין פרל בראיון איתי, היא כי מכונות אלה חסרות היבט אחד ומכריע של האינטליגנציה האנושית היכולת לקשר סיבה ותוצאה. אפילו מכונה עם תוכנה מתוחכמת ביותר של היום לא יכולה לדעת אם הקריאה של התרנגול היא שמעלה את השמש (כפי שנאמר במשך מאות שנים) או להיפך.

לדוגמה, ״חוסר היכולת לקשר סיבה ותוצאה מסביר את העיכוב הארוך לפני שמשרד הבריאות האמריקאי קישר עישון סיגריה לסרטן ריאות ולמוות מוקדם״, מסביר פרל.

הספר מתאר מסלול שבאמצעותו מכונות למידה (מחשבים) יכולות להתעלות על יכולתן הנוכחית ולעבד המוני נתונים לרמפה גבוהה יותר, המאפשרת להם להתמודד עם שאלות ״מה אם״ כגון איך יושפעו המכירות שלנו אם נכפיל את המחיר של מוצר נתון או איזו השפעה תהיה לתרופה נתונה על מטופל מסויים.

״הרמה השלישית והרמה הגבוהה ביותר של האינ- טליגנציה המכונתית תעסוק ב״שאלות מנוגדות לעובדות״, נכתב ב״ניו יורק טיימס״ בסקירת הספר. ״ברמה זו, מכונות חכמות יכולות להתמודד עם שאלות כגון מה היה קורה במצב נתון אילו היתה ננקטת פעולה אחרת, או אם הילארי קלינטון הייתה נבחרת לנשיא במקום דונלד טראמפ. אין לי ספק שהמחשב יוכל יום אחד לחקות את כל המחשבה והאינטואיציה, כולל היכולת להבחין בין טוב ורע״, אומר פרל.

משפחת פרל. 1400 מופעים מוזיקליים

יום מוזיקה עולמי

רות ויהודה פרל הגו את הקמתה של קרן דניאל פרל בשבוע שלאחר ההודעה הרשמית על רצח בנם. ״זה לא יהיה מוקדש לנקמה, אלא אנחנו מבקשים ליצור הבנה הדדית בין מזרח למערב״. רות פרל נושאת עכשיו באחריות העיקרית על ניהול הקרן, רשימה חלקית של תכניות רבות הפנים כוללת מלגות עבור עיתונאים מדרום אסיה והמזרח התיכון שמתמחים בעיתונים אמריקאים, כולל העיתונים היהודים; הרצאות שנתיות של כתבים מובילים וחוקרים באוניברסיטת קליפורניה ובאוניברסיטת סטנפורד; ודיאלוגים לקידום הבנה המוסלמית- יהודית. תוכנית אחרת, היא יום המוזיקה העולמי, שהפיקה כבר כ-14,000 מופעים מוזיקליים ב-141 מדינות מאז חנוכתה לפני 16 שנה.

״מונעות על ידי רוחו של העיתונאי בעל חזון, תוכניות אלה מאחדות אנשים סביב האנושיות המשותפת שלהם ומחזקים את נחישותם לראות את האנושות מנצחת ואת הרוע מובס״, מסכם יהודה פרל.

המשך לקרוא

במה וקולנוע

מה שלמדתי מכריס רוק

Published

on

בהופעה של אחד מהקומיקאים הכי גדולים באמריקה ביקשו מהקהל לא להכניס לאולם סלולריים • ולא תאמינו: זה עבר בשלום

מאת: אבי נוסבאום // ישראל היום

המאורע הכי משמעותי שאירע בחיי השנה היה במופע שחיכיתי לו הרבה זמן: אחד מאמני הסטנד־אפ הכי גדולים בארה״ב, ובעצם ביקום כולו, הגיע להופיע בישראל. מדובר בבחור ששמו כריס רוק, שאני מניח ששמעתם את השם שלו, בהנחה שלא ביליתם את השנים האחרונות על אי בודד או סתם בלי WiFi.

באופן כללי, אני לא מת על הופעות, בייחוד לא הופעות המוניות. ובייחוד בימינו, כשאפשר לצפות בכל מופע כמעט בטלוויזיה או במחשב. אם תגידו לי שזה לא אותו דבר, אגיד לכם שאתם צודקים, זה באמת לא אותו דבר. כי בבית אני יכול ליהנות מהמופע כשאני שותה בירה ומרוח בטרנינג על הספה, ולא אחרי שהתארגנתי, יצאתי מהבית, עמדתי שעה בפקקים, חיפשתי שעתיים חניה ושילמתי הון עבור קצת קולה בכוס פלסטיק ולחמנייה עם נקניקייה מפלסטיק.

ובכל זאת, הפעם אני ואשתי הלכנו לראות את המופע בגרסה החיה שלו. הפקקים דווקא הפתיעו לטובה. אולי כי בתור האדם הלחוץ שאני, יצאתי מהבית בערך יום לפני המופע. ואולי כי הגברת מהווייז היתה עוד יותר לחוצה ממני, וכיוונה אותנו להיכל יד אליהו דרך כביש עוקף רמאללה.

כך או כך, די מהר מצאנו את עצמנו בכניסה לאולם. אחרי המתנה לא ארוכה מדי בתור הגענו לכניסה, שם הופרדנו לגברים ונשים כדי לעבור בידוק ביטחוני קפדני, למקרה שדאעש החליט לשנות תדמית ולהרים את הפיגוע המצחיק בהיסטוריה באמצע מופע סטנד־אפ.

״מה זה, טלפון?״ שאל אותי המאבטח בעודו מפשפש בכיסי, ואני הנהנתי. ״אני מצטער, אבל אסור״. חשבתי לרגע שזו מין בדיחה כזו, כמופע חימום למופע המרכזי, אבל המאבטח היה רציני לגמרי.

״מצטער, זאת החלטה של האמן, לא נכנסים עם סלולרי. אתה יכול לאפסן אותו״, הוא אמר, והגיש לי מין נרתיק קשיח, שבתוכו אפשר לנעול את הסלולרי עד סוף המופע. בתקווה, כמובן, שהוא לא יתקשר בינתיים בעצמו לשירותי הרווחה וילשין על ההזנחה.

התגובה הראשונית שלי היתה כמובן התנגדות. שלא תבינו לא נכון, אני לגמרי מבין את ההחלטה. כמי שמופיע מול קהל, אני יודע עד כמה מעצבנות נקודות האור הקטנות שצצות מדי פעם במופע.

מישהו אחד חייב לבדוק רגע מה עם הילדים, השנייה קיבלה הודעה ורק הציצה ממי זה, והשלישי רק בירר שנייה כמה־כמה במשחק. בסוף, מכל ה״רק שנייה״ האלה, מי שעומד על הבמה מקבל מופע אור־קולי קטן, שנדלק וכבה בכל פעם בפינה אחרת של האולם.

ואני עוד לא מדבר בכלל על אלה שמתעלמים מהבקשות, ומרשים לעצמם לצלם קטעים מהמופע כדי לחלוק מאוחר יותר עם החברים במקרה הטוב, או עם הפייסבוק במקרה הפחות טוב.

אז כן, אני לגמרי יכול להבין את ההחלטה של האדון רוק. אבל בכל זאת, לנעול לנו את המכשיר? אי אפשר להסתפק בבקשה תקיפה לכבות אותו, או אפילו לוודא שהוא כבוי בכניסה לאולם? חייבים ממש לסגור אותו לבדו בקופסה חשוכה ונעולה, ולהתנות בזה את הכניסה למופע?

יכולתי להמשיך להתמרמר בכניסה, אבל המאבטח דחק בי להתקדם, וגם האנשים בתור מאחוריי רמזו בנימוס שהיו שמחים אם הייתי מזדרז קמעה (או בעברית: ״נו יאללה כבר, מה קורה שם?״)

אז נעלתי את הסלולרי (לא לפני שלחשתי לו באוזנייה שיהיה חזק, ולא משנה מה קורה שלא יישבר, במיוחד לא באזור המסך), ונכנסתי לאולם עם אשתי, אחרי שגם היא פעלה בהתאם להנחיות.

לא היה לנו שעון, אבל להערכתנו היתה בערך עוד חצי שעה עד תחילת המופע. במצב רגיל היינו מעבירים את הזמן בקלות בשיטוט בקבוצות ווטסאפ, בהייה באתרי חדשות, קריאת מיילים והעלאת תמונות מיותרות לאינסטגרם. אבל כל זה לא היה אפשרי באותו הרגע. אז בהינו בנרתיקים החתומים שבידינו, עד שדי מהר התפתחה בינינו שיחה מעניינת והתברר שאנחנו ממש מסתדרים יופי.

למעשה, השיחה כל כך זרמה, שלא שמנו לב שהאולם הוחשך והמופע החל. לבסוף, אחרי שהיושבים מאחור העירו לנו בעדינות (או בעברית: ״שקט כבר, מה קורה שם?״) השתתקנו ועברנו למצב הקשב.

זה היה מאוד מוזר. כלומר, המופע היה מצוין והכל, אבל במשך כמעט שעה וחצי פשוט הקשבנו למישהו מדבר בלי לעשות שום דבר אחר, למעט חיוכים נבוכים זה אל זה כשהמופע נגע בנקודות שקרובות לליבנו (או לאזורים אחרים בגוף, בכל זאת כריס רוק).

כשהסתכלתי מסביב, נוכחתי לגלות שזה לא רק אנחנו. באופן שאמור להיות מובן מאליו, אבל בעצם כולנו יודעים כמה הוא נדיר, תשומת הלב של כל מי שסביבנו היתה נתונה אך ורק לאירוע המצחיק שלשמו התכנסנו, ולא לשום הסחת דעת אחרת.

יותר מאוחר, אחרי ששיחררו לנו את הסלולריים וגילינו שנשיא ארה״ב לא חיפש אותנו בשעתיים האלה ולא הפסדנו שום התרחשות משמעותית מדי בעולם, נכנסנו לאוטו ונסענו הביתה.

״את יודעת, מאמי, בהתחלה כשביקשו לנעול את הסלולר זה קצת עצבן אותי, אבל עכשיו זו נראית לי החלטה מעולה. כשאני חושב על זה, נראה לי שמהיום בכל בילוי אני משאיר את הסלולרי בבית, או באוטו. לא ככה?״ שאלתי את אשתי.

אך היא שמרה על זכות השתיקה. ״מאמי, לא ככה?״ ניסיתי שוב. ״סליחה, מותק, לא הקשבתי. מה אמרת?״ היא ענתה, והרימה את הראש מהסלולר.

המאמר פורסם במוסף ״שישבת״ של ישראל היום. לקריאת מאמרים נוספים:www.israelhayom.co.il

המשך לקרוא

במה וקולנוע

ביקורת קולנוע: "מייל 22" – מותחן שמפספס את המטרה

Published

on

"מייל 22" יכול היה להיות מותחן איכותי בסגנון ג'ייסון בורן, אם זה לא היה ניסיון מגושם ליצור סדרת סרטים בכיכובו של מארק וולברג

מאת: שי שגב

מארק וולברג ו-פיטר ברג מתאחדים שוב, כעת עבור מותחן הפעולה "מייל 22", אולם הפעם הרביעית המשותפת של הצמד-חמד לא מסתיימת עם הקסם הנכון, כפי שקיוו השחקן והבמאי. הצוות עבד יחד על טרילוגיית מותחני הדוקו-דרמה המתמקדים במשימה של חיל הים האמריקאי שהשתבשה ("השורד האחרון"), פיצוץ אסדת הנפט של BP במפרץ מקסיקו ("אסון בלב ים") והפיגועים במרתון בוסטון ("הגיבורים של בוסטון"). בעוד שכל אחד מהסרטים הקודמים מבוסס על עובדות ידועות – ולכל סרט מטרה ברורה להעביר לצופים את התרחשות האירועים, "מייל 22" הוא סרט עלילתי קופצני, הסובל מניסיון נואש לשמש כפיילוט מפואר עבור סדרת סרטים עתידיים (כולל סרט המשך, שכבר נכתב). "מייל 22" אינו חסר קטעי פעולה מרשימים, אבל הם מתבלטים בשישים בשל עלילה מבולבלת וניסיון נחפז ליצוק תשתית לסרטי המשך.

"מייל 22" הוצג תחילה כסרט פעולה עצמאי, בכיכובו של וולברג, איקו אוואיס ו-רונדה ראוזי – ומבוסס על תסריט של גרהם רולנד – כשהוכרז לראשונה בשנת 2015. עם זאת, שנתיים מאוחר יותר – ברג, וולברג וחברת ההפקה הפתיעו, כי הרעיון נכתב מחדש כדי לשמש כפרק ראשון בטרילוגיה, ומי שחתום כעת על התסריט היא לאה קרפנטר.

לרוע המזל, התוצאה הסופית של הסרט נראית כמו אקספוזיציה לבניית עולם ודמויות. באופן דומה, ישנם מספר שחקני משנה, שנראה כאילו התפקיד שלהם הוקטן לטובת הסדרה המלאה שתצא בעתיד, ועל כן תפקידם קצר ולא ממש רלוונטי לסרט זה. כך גם מרבית העלילה (רובה חסרת טעם), שבה מופיע גיבור הסרט כשהוא מתראיין אל מול צללית של אדם בכיר ומסתורי. בסרט זה, לא פותרים את התעלומה…

בעוד ש-"מייל 22" נוגע במספר נושאים חוזרים ונשנים מסרטיו הקודמים של ברג (גבורה והקרבה בשם המדינה), הסרט טובע בפרשנות פוליטית עד גבול הגיחוך.

אלמנטים מסויימים (כמו עלילת משנה הקושרת את הממשל הרוסית) מרגישים כאילו הם נמצאים שם כדי להאריך את הסרט, אבל בסופו של דבר נבלעים בבליל הסצינות הקופצניות. "מייל 22" גם מרגיש גס סביב הקצוות, בדיוק כמו הסיפור עצמו – ברג משתמש באותן טכניקות צילום גרילה תזזיתי, כפי שעשה בסרטיו הקודמים, כולל שימוש כבד במצלמות אבטחה, שכביכול מקיפות את התרחשות האירועים. הבמאי וצוותו, כולל הצלם הראשי הקבוע שלו – ז'ק ז'ופרה, והעורכים החוזרים – מליסה לוסון ו-קולבי פרקר ג'וניור – מספקים קטעי פעולה שמרגישים מבולגנים, ולא מורטי עצבים או אינטנסיביים כפי שניתן היה ליצור אותם.

וולברג מגלם את הדמות הראשית כגיבור 'ריאליסטי' (ומזכיר את בן אפלק בסרט "רואה החשבון"), אולם התוצאה היא שילוב בין קצין זועף לבין גאון סוציופת. בניגוד לסרט של אפלק, חסר בו שנינות או טיפה אחת של אנושיות מתחת לקליפה קשה זו.

"מייל 22" יכול היה להיות מותחן איכותי בסגנון ג'ייסון בורן, אם זה לא היה ניסיון מגושם ליצור סדרת סרטים בכיכובו של וולברג. בעוד חלק מן ההיבטים כן עובדים בסרט, באופן כללי אפשר לראות כאן בלאגן וירידה באיכות מן הסרטים הקודמים של ברג. עם זאת, חשוב לציין, כי "מייל 22" איכותי יותר מרוב סרטי הפעולה שיצאו בקיץ האחרון, אף על פי שגם הרף לא היה גבוה מדי השנה… בסופו של דבר, מודדים את ה-"מייל 22" בקופות הקולנוע.

המשך לקרוא

אירועים קרובים

ספט
28
ו
17:00 שישי ישראלי @ IAC Shepher Community Center
שישי ישראלי @ IAC Shepher Community Center
ספט 28 @ 17:00 – 18:00
שישי ישראלי @  IAC Shepher Community Center
ה-IAC בשיתוף עם ארגון מת"י מזמין אותכם לקבלת שבת קהילתית באווירה ישראלית בסגנון פיקניק מתחת לכיפת השמיים . אתם דואגים להביא את המאכלים החלביים האהובים עליכם ואנחנו דואגים לקידוש בסוכה, חלות, יין , קינוחים, הפעלה[...]
17:57 השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב!!
ספט 28 @ 17:57 – 18:57
השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב" מזמינה אותכם לארוחת שבת באווירה ישראלית עם מלא יהודים מכל רחבי העולם. שירים, הכרויות, הפתעות ועוד. מוזמנים לבדוק בדף הפייסבוק השבת אצל יניב, או ליצור קשר בטל': 877-969-1932. שבת שלום!
ספט
29
ש
20:00 נאסף תשרי @ Valley Beth Shalom
נאסף תשרי @ Valley Beth Shalom
ספט 29 @ 20:00 – 21:00
נאסף תשרי @ Valley Beth Shalom
ערב שירה בציבור בוואלי בית שלום. שירים לסיום הקיץ, שירים לתחילת הסתיו ולחגי תשרי.  המחיר בכניסה 20 דולר . הארוע יתחיל בשעה 8:00 בערב.
אוק
4
ה
20:30 Miri Mesika Los Angeles @ American Jewish University
Miri Mesika Los Angeles @ American Jewish University
אוק 4 @ 20:30 – 22:00
Miri Mesika Los Angeles @ American Jewish University
מירי מסיקה בהופעה בלתי נשכחת , בליווי חמישה נגנים ! עם המופע החדש, היא מגיעה עם שירים מאלבומה החדש ולהיטים מכל האלבומים- מלך, באה אליכם, לשם, אף אחת, עכשיו אתה חוזר בחזרה, ממי,תשים תשים, אלוהי[...]

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות