Connect with us

במה וקולנוע

זה היה בסוף הקיץ

Published

on

סוף אוגוסט, הסרטים העיקריים כבר הוגשו וכעת מגיע תורם של הקינוחים ״משודרג״ ו״ואימה במצולות״ אמנם עתירי סוכר וחומרים משמרים, אבל משאירים טעם טוב בפה

מאת: יואב לוסטינג

זו כבר שגרה: רגע לפני שעוד עונת קיץ גרנדיוזית מסתיימת, מפציעות על המסכים השאריות האחרונות. אך אין זה אומר שסרטי המדור השבוע אינם ראויים. לשמחתנו, גם ״משודרג״ וגם ״אימה במצולות״ מצליחים להפתיע לטובה  –בדרכו אחד כל – והם מהווים אקורד סיום חביב לקיץ מוצלח למדי.

ליוצר לי וואנל קילומטראז׳ מרשים בעולם סרטי האימה כתסריטאי וכמפיק. ״משודרג״ הוא סרטו השני בלבד כבמאי, אך ניכר כי הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה כשהוא מגיש יצירה רזה ועניינית, עם תסריט ממזרי שיורה ישר בין העיניים.

גריי הוא מכונאי רכב, זן נכחד בעולם עתידני של מכשירים חכמים ואוטומציה. לאחר שתוקפים מסתוריים הורגים את אשתו ומותירים אותו משותק בכל גפיו, הוא מסכים לקחת חלק בניסוי חדשני שבו מושתל שבב אלקטרוני בעמוד השדרה שלו. גריי מקבל חזרה את השליטה בגופו ומגלה כי לשבב יש בינה מלאכותית, העוזרת לו לחפש נקמה, אך נראה כי יש לה גם אג׳נדה משלה. הדבר הראשון שעובד היטב ב״משודרג״ הוא אווירת ה״מראה שחורה״ שלו. כל הטכנולוגיות המוצגות בסרט שואבות השראה מפיתוחים קיימים, והתסריט רק לוקח אותם צעד נוסף קדימה. התוצאה מטרידה, כי היא משכילה להציג עתיד מנוכר וקודר אך גם סביר לגמרי.

תשכחו מהניקיון של שוברי הקופות של ״מארוול״ או ״משימה בלתי אפשרית״. ״משודרג״ הוא סרט ״בי מובי״ קלאסי. יש בו עשייה ״מלוכלכת״ שמזכירה את סרטי האקשן והמד״ב (של קאנון של גולן וגלובוס) ושל כוכבים סוג ב׳ כמו רוטגר האוור מהאייטיז ותחילת הניינטיז. אך בעוד רוב הסרטים האלה לא הצליחו להסתיר את תקציבם המוגבל ואת העשייה ה״חאפרית״, ״משודרג״ עושה את המקסימום עם תקציבו הצנום פחות מחמישה מיליון דולר) ומצליח להקים עולם אמין עם אפקטים מדויקים ואפקטיביים. גולת הכותרת בסרט היא קטעי האקשן חסרי הפשרות, שאף הם עשויים בדיוק ובקפידה ואינם חוסכים דבר באלימות הגרפית.

מומחה בהצלה תת ימית

אחרי ארה״ב, השוק הסיני הענק הפך לחשוב ביותר עבור הקולנוע המסחרי ובשנים האחרונות הולך ומתהדק שיתוף הפעולה בין הוליווד לסין. ״אימה במצולות״ לוקח את מערכת היחסים הזו לשלב הבא, כשהפעם הסרט נתפר לגמרי למידות הקהל הסיני. לצד הכוכב ההוליוודי ג׳ייסון סטיית׳ם, מסתובבות בעיקר דמויות משנה סיניות בתפקידים מרכזיים וכל הלוקיישנים בסרט הם סיניים. סטיית׳ם הוא ג׳ונאס טיילור יונה, כן?), מומחה בהצלה תת־ימית שנקרא לעזרתו של מתקן מחקר חדשני בעומק הים הסיני.

אלא שאז מתברר שהמדענים שחררו מהמעמקים כריש פרהיסטורי עצום וכעת עליהם לעצור אותו לפני שיעשה שמות באחד החופים העמוסים ביותר בסין. קצת מוזר לקטלג סרט עם תקציב של 130 מיליון דולר כסרט ״בי מובי״, אבל זה בדיוק מה שעומד לזכותו מהתלת קיץ מטופשת שלא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות, עם דמויות קלישאתיות במופגן, העמדות מופרכות ואקשן מופרך עוד יותר, שמצליח למרבה השמחה לספק המון כיף ובלגן וגם לקרוץ פה ושם לאביו המיתולוגי ״מלתעות״ המופתי של ספילברג.

חבל רק שלא שחררו יותר את רסן מפלסי הדם והגועל כפי שנעשה ב״פיראנה D3״ המופרע מ־2010 אבל עם כזה תקציב ברור למה המפיקים העדיפו לשמר גם קהל יעד צעיר יותר.

הבעיה המרכזית צצה בכל פעם שהדרמה והרומנטיקה תופסות פיקוד. כאן ניכר הפער הגדול בין הטעם המערבי המעודן יחסית כן־כן!) לבין החך האסייתי שמעדיף מלודרמטיות צ׳יזית במיוחד. לפתע, הכול נעשה מביך וילדותי וקשה לצפייה, אפילו יותר מסט שיניים עצום המשסע גוף של עוד קורבן אומלל. אז תחזיקו חזק.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

במה וקולנוע

"רוקטמן": אלטון ג'ון עם הרבה קצב

Published

on

הביוגרפיה המוזיקלית האחרונה היא כייפית ומבדרת עם כוכב כריזמטי ומשכנע

בעונת פרסים האחרונה, נצץ מעל כל המתחרים הסרט הביוגרפי- מוזיקלי, "רפסודיה בוהמית", אודות פרדי מרקורי. עתה יוצא לאקרנים סרט מוזיקלי נוסף המתעד את עלייתו של מוזיקאי אייקוני. "רוקטמן" צולל לתוך ילדותו, נסיקתו והקריירה של רג'ינלד דווייט, שהפך להיות אלטון ג'ון. מלבד היותו ביוגרפיה, "רוקטמן" חולק אלמנט נוסף עם "רפסודיה בוהמית", וזהו הבמאי – דקסטר פלטשר ("אדי הנשר"), שנכנס לנעלי הבמאי של "רפסודיה בוהמית" כאשר הבמאי הקודם, בריאן סינגר, פוטר. עכשיו פלטשר מתמודד עם קורות חייו של אלטון כבמאי הסרט – מתחילתו ועד סופו. "רוקטמן" הוא ביוגרפיה מוזיקלית עם הרבה קצב, בידור, צבע, אנרגיה וכמובן אווירה טובה.

הבימוי של פלטשר מאזן בצורה חכמה את קטעי הדרמה עם סצינות הבידור המוזיקליות והבוהקות של הסרט.
עיצוב "רוקטמן" כאסופת זיכרונות הוא מהלך חכם, ומאפשר לסרט לפלרטט עם המציאות בצורה מעניינת.
הצורה שבה אלטון מתאר את חייו לא תמיד תואמים את מאורעות חייו הלכה למעשה, ועל כן זה הופך אותו
למספר לא ישר, אם כי מאוד משכנע. צורת סיפור הסרט מאפשרת למספר מכובד של קטעים מוזיקליים לאורך הסרט, שהם אנרגטיים ומבוימים להפליא על ידי פלטשר. אף על פי שקשה לתמצת חייו של אדם לסרט בן שעתיים, והקצב סובל בנקודות מסוימות בגלל זה, "רוקטמן" הוא ביוגרפיה אופנתית ומשעשעת על חייו של אלטון.

האחריות להובלת הסרט נשענת על כתפיו של השחקן הראשי. במקרה זה, זה טארון אגרטון כאלטון. השחקן נטמע לתפקיד בצורה כה יעילה, שנראה שאגרטון מוכיח שהוא השחקן היחיד שיכול היה למלא תפקיד זה בצורה כה אותנטית. מחלקת האיפור והתלבושות סייעו לו ברמ"ח איבריו רב-משמעית (מעצב התלבושות, ג'וליאן דיי, הלך מעל ומעבר להדמיית השחקן עם כמה מן המראות האיקוניות ביותר של אלטון), אבל השחקן גם מצליח לנעול את המוזרויות הספציפיות של אלטון כל כך טוב, במיוחד במהלך תקריבי פנים רבים לאורך הסרט. אגרטון צולח במשימה של שירת כל הקטעים המוזיקליים, ומחקה בצורה מתוקה את מיטב שיריו של הזמר. בעוד "רוקטמן" נהנה משחקני משנה רבים, כמו ג'יימי בל, ריצ'ארד מאדן, ברייס דאלאס הווארד ועוד, הסרט מצליח לו ורק בזכות המשחק של אגרטון.

"רוקטמן" הוא סרט חובה עבור מעריציו של אלטון, אבל הוא גם חווית צפייה מבדרת עבור אוהדים מזדמנים של סרטים מוזיקליים, מחזות זמר או ביוגרפיות. הפסקול יוצא מן הכלל, כשאגרטון מבצע את כל השירים של הסרט (הוא אף הנציח דואט עם אלטון, שאפשר לצפות בו בכותרות הסיום). "רוקטמן" ישווה רבות ל-רפסודיה בוהמית", לאור העובדה ששני הסרטים עוקבים אחר הקריירה של מוזיקאים גאים, אבל שני הסרטים שונים מספיק כדי לקבל חיים משל עצמם.

השורה התחתונה: "רוקטמן" הוא ביוגרפיה מוזיקלית כייפית ומבדרת, שנהנית משחקן כריזמטי ומשכנע,
וסביר כי יככב בעונת הפרסים הבאה.

המשך לקרוא

במה וקולנוע

"אקס-מן: Dark :Phoenix" נכשל במבחן התוצאה

Published

on

סרט סיום מאכזב לסדרת סרטי "אקס-מן", בו הסיפור המרכזי אינו מפותח היטב

סדרת סרטי 'אקס-מן' נמצאת איתנו, בצורה זו או אחרת, במשך כמעט שני עשורים – מאז הסרט הראשון – "אקס-מן" בשנת 2000 . עכשיו, עם השלמת העסקה שבה דיסני בולעת לתוכה את אולפני פוקס, הסדרה לכאורה הגיעה לסיומה. האחרון בסדרה זו של סרטים הוא "אקס-מן: הפניקס האפלה", שבו לראשונה המפיק-תסריטאי הוותיק, סיימון קינברג, עושה את בכורתו על כס הבימוי – בעיבוד הקומיקס של מארוול אודות הפניקס האפלה. ככזה, משימת הסרט כפולה: לסיים את הסרטים שהקדימו עלילתית את "אקס-מן" הראשון, וגם ליצור סיפור משכנע על קורותיה של הפניקס האפלה… הסרט, בצער רב, לא עומדת במבחן התוצאה. זהו סיום לא ממוצה עבור סדרת סרטי 'אקס-מן', כשהסיפור המרכזי אינו מונחה אופי או מפותח היטב.

הסרט מתמקד בדמותה של ג'יין גריי (היא הפניקס האפלה) – אבל על חשבון הדמויות האחרות וביסוס
הסיפור. "אקס-מן: הפניקס האפלה" מציג ברמת המאקרו כיצד הגיע מקור הכוח של הפניקס, לצד חייזרים
המבקשים להשיג את כוחה, אך נכשל בלהסביר את אופיו של כוח זה, או את המוטיבציה של החייזרים, או מה יעשו אם ישיגו כוח זה. הוא גם ממשיך את הקו של סרטים קודמים אודות היחסים הדקים בין בני אדם למוטנטים – נושא משותף לכל סרטי 'אקס-מן' – אבל שוב, זה לא מפותח כלל ומשמש בעיקר כדי להזיז את העלילה קדימה או לקטעי פעולה מרשימים.

כל קווי התסריט הלא מפותחים, לצד דמויות משנה שלא מוצו, יהיו נסלחים לאורך 113 הדקות, אם הסרט היה מעניק לג'ין גריי סיפור משכנע ותומך אופי – אבל הוא לא. המנגנון של איך עובדים הכוחות של גריי, או איך הוא משפיע על טוב-לבה, לא מוסברים מספיק וגם לא מוענק הסבר הגיוני למעשיה. קינברג משתמש בתקריבים של השחקנים כדי ליצור אלמנט הזדהות או להבין לליבם של הדמויות, אבל במקום להחמיא לתסריט משכנע, סגירות זו גורמת למעין קלסטרופוביה ובטח שלא ממלאת את חלל הרגש בתסריט.

קווים מסוימים בדיאלוג נוטים יותר לעורר צחוק מאשר להביא את התגובה הרגשית הרצויה. גריי היא דמות מבולבלת, שמעשיה ומניעיה אינם הגיוניים, והיא מובילה את שאר הדמויות לקבל החלטות מביכות.

הסרט לא מתבייש להשתמש בכל האמצעים הטכנולוגיים והדיגיטליים כדי להרשים את הצופים; אבל מעטים מרעיונות אלה מורחבים או מוסברים במלואם. בכך, הסרט פונה לאוהדים ותיקים של סדרת הסרטים וחובבי ספרי הקומיקס, וסביר שיותיר אוהדים מזדמנים בשאלה – מה הרגע ראיתי פה לעזאזל?! כסרט השביעי האחרון בסדרת ה'אקס-מן' של פוקס, הוא אינו מסכם את הסדרה בצורה משביעת רצון. לא ברור איך השפיעה העסקה של פוקס ודיסני ביצירת הסרט, אבל זה כן אומר שהסדרה מסתיימת עם אחד הפרקים הפחות מוצלחים שלה. למרות שמעריצים של 'אקס-מן' עדיין יכולים למצוא קצת הנאה באפקטים של הסרט, זה בהחלט לא סרט גיבורי-על חובה, אבל מבחינה חזותית ושימוש בתלת-ממד – מוצדק לפחות לצפות בו ב-IMAX

המשך לקרוא

במה וקולנוע

"הנוקמים: סוף המשחק"

Published

on

הסרט עוטף לתוכו את כל הסיפורים והעלילות ביקום הקולנועי של מארוול לתוך הרפתקה אפית על גיבורי-על, עם סיום המכבד ומוקיר את הצופים הוותיקים

אולפני מארוול פתחו את הצוהר ליקום הקולנועי של מארוול לפני כ-11 שנה, עם הסרט "איירון מן" בשנת 2008. אז, היה להם חזון צנוע יחסית להפיק סרט הנקרא הנוקמים", על ידי הרכבת צוות של גיבורי-על מאסופת סרטים על גיבורי-על. בעשור מאז רוברט דאוני ג'וניור עשה את הופעת הבכורה שלו כאיירון מן, היקום הקולנועי של מארוול גדל לכלול גיבורים מכל רחבי היקום: מהעוצמתיים ביותר שגרים על כדור הארץ ועד ל-"שומרי הגלקסיה". עתה, יוצא הסרט "הנוקמים: סוף המשחק", הסרט ה-22 ביקום הקולנועי של מארוול, מתוך מטרה ליצור הישג הוליוודי שטרם נוסה בעבר, וליצור סיום סיפור ושזירת עלילה לכל הסרטים שהופקו מאז "איירון מן" הראשון. ואכן, הסרט נעשה באופן מרהיב, עוטף את כל הסיפורים והעלילות עד כה ביקום הקולנועי של מארוול לתוך הרפתקה אפית על גיבורי-על, עם סיום המכבד ומוקיר את הצופים הוותיקים.

עבור הסרט "הנוקמים: סוף המשחק", אולפי מארוול אספו את מיטב השחקנים מכל סרטי הסדרה, לצד הבמאים-אחים אנתוני רוסו ו-ג'ו רוסו, שהצטרפו ליקום של מארוול בסרט "קפטן אמריקה: חייל החורף", יחד עם התסריטאים כריסטופר מרקוס ו-סטיבן מקפיילי, אשר כתבו בסך הכל שישה סרטים של מארוול מאז קפטן אמריקה" (2011). עם כל כך הרבה ניסיון מתחת לחגורותיהם, האחים רוסו מצטיינים באיזון בין חיזיון על גיבורי-על ובין דרמה אנושית, ומאפשרים למרבית מהדמויות והכוכבים לנצוץ. ישנם כמה רגעים שבהם הסיפור קצת מדשדש, וסובל מבעיות בשמירה על קצב עקבי לאורך כל הסרט. כיוון ש-"הנוקמים: סוף המשחק" מסתמן כאקורד הסיום עד כה, היוצרים דאגו לשלב הרבה מאוד קטעי פעולה מרשימים.

בשלב זה של הסדרה, יש יותר מדי גיבורים לסרט אחד – אפילו לסרט בן 181 דקות – וקשה להתמקד בכל אחד מהם. סרט זה מתמקד בשישה מהנוקמים המקוריים, שהם המרכז האמיתי ביקום הקולנועי של מארוול (לפחות, עד סרט זה). הסרט מאזן להפליא בין קשתות האופי של הדמויות כל כך טוב, כאילו כל אחד מגיבורי-העל מקבל סרט משל עצמו בתוך הסרט הכולל. לזכות השחקנים – רובם נותנים את הופעות המשחק הטובות ביותר שלהם עד כה, בייחוד ששת המקוריים: רוברט דאוני ג'וניור כ-איירון מן, כריס אוונס כ-קפטן אמריקה, כריס המסוורת' כ-ת'ור ראוי לשבח), מארק רופאלו כ-ענק הירוק, סקרלט ג'והנסון כ-אלמנה השחורה ו-ג'רמי ראנר כ-הוקאיי.

בסופו של דבר, "הנוקמים: סוף המשחק" הוא סרט גדול במלוא מובן המילה – נפח, כמות, אורך, עוצמה, עושר ויזואלי ועוד ועוד. זהו סרט חובה עבור אוהדי מארוול, גם לאלה שראו חלק מן הסרטים. בנוסף, כיוון שהסרט הוא חיזיון קולנועי מרהיב, לפחות על מסך ה-IMAX, גם מעריצי סרטי פעולה ייהנו מהעוצמה, מהצבעים ומהעושר הוויזואלי.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות