Connect with us

תרבות

"וניטי פייר": גל גדות מספרת לאמריקאים על האונס באילת

Published

on

הכוכבת הישראלית שהתראיינה למגזין היוקרתי שואלת: "איך קרה מצב שיש כמה גברים בחדר, ואף אחד לא אומר: 'היי חבר'ה, זה לא בסדר, תעצרו'?"  

גל גדות הייתה אמורה לכבוש את המסך הגדול עם "וונדר וומן 1984", סרט ההמשך ללהיט הענק שיצא ב-2017. אבל הקורונה עשתה את שלה, יציאת הסרט נדחתה ל-25 בדצמבר, ובמקום להסתובב בעולם ולקדם אותו, גדות נמצאת בתל אביב ומתראיינת כפיצוי למגזינים בינלאומיים נחשבים. ואכן, נראה שהיה חשוב לגדות וליוצרי הסרט להעביר בו כמה מסרים חשובים. הסרט נפתח בסצנה בה רואים את הנסיכה דיאנה, הלא היא וונדר וומן, בתור ילדה קטנה, מתגברת על כמה מכשולים פיזיים קשים. "הסצנה הזו תמיד מביאה אותי לדמעות, מהסוג הטוב", אומרת גדות.

"אני באמת מאמינה שאפשר לחלום להיות מישהו או משהו רק אחרי שחזית בכך במו עיניך. למזלם של הבנים, הם זכו לחוויה הזו משחר הקולנוע. הם היו הגיבורים, החזקים, אלה שהצילו את היום. אבל אנחנו לא קיבלנו ייצוג", היא אומרת. "ואני חושבת שזה כל כך חשוב, במיוחד עבורי כאמא לשתי בנות, להראות להן את הפוטנציאל של מה שהן יכולות להיות. זה לא בהכרח אומר שהן צריכות להיות אתלטיות או חזקות מבחינה פיזית. גם זה, אבל הן יכולות להיות גדולות מהחיים".

בנקודה הזו בראיון גדות נזכרת בסיפור אקטואלי במיוחד, שקרה באילת: "מקרה נוראי שקרה לנערה בת 16 שנאנסה על ידי מספר גברים בישראל. איך קרה מצב שיש כמה גברים בחדר, ואף אחד לא אומר: 'היי חבר'ה, זה לא בסדר, תעצרו. שמישהו יקרא למשטרה'?", היא שואלת. "אנחנו חייבים לשמש דוגמה לילדים שלנו, לחנך אותם לשוויון. יש עוד דרך ארוכה ואין עדיין שוויון אמיתי. אם נקדיש לזה את מאמצנו, השינוי האמיתי יגיע", גדות אומרת ומוסיפה בחיוך: "אני מקווה שזה לא היה נאום גדול מדי".

גדות התמודדה באחרונה עם לא מעט ביקורת ולעג על חשבונה, שהגיעו בעקבות קליפ הכוכבים שיצרה בתחילת תקופת הקורונה, עבורו גייסו היא וקריסטן וויג את חבריהן מהוליווד לשיר עימה את השיר "אימג'ן". היא לא לקחה קשה את כישלון הפרויקט הקטן ההוא: "לפעמים אתה מנסה לעשות מעשה טוב, וזה פשוט לא המעשה הטוב הנכון. היו לי כוונות טובות, וזה הגיע מהמקום הטוב ביותר שיכול להיות. רציתי לשלוח אור ואהבה לעולם".

הכתבת מספרת שגדות לא הייתה מאופרת בזמן הריאיון, ושיש תחושה שהיא לא מתעסקת בעצמה יותר מדי. זה מוביל לסיפור של גדות על החוויה שלה בתחרות "מיס יוניברס" ב-2004, שם ניסתה לעשות כל מה שביכולתה כדי לא לזכות: "פאולה עבדול הייתה אחת מהשופטים, והיא שאלה אותי משהו. אמרתי במבטא ישראלי כבד 'אני לא לדבר אנגלית, כל כך מצטערת".

גדות, אמא לאלמה בת ה-8 ומאיה בת ה-3, היא אולי אחת מכוכבות הקולנוע הגדולות בעולם כעת, אבל עדיין, מצהירה שהאימהות היא "הדבר הטוב ביותר שאי פעם עשיתי, פרויקט חיי".

כשהיא נשאלת איזה מין אמא היא, היא עונה: "אני כל הסוגים, תלוי באיזה יום את שואלת. אני מאוד מחוברת אליהן, מאוד חמה, ודואגת שערוצי התקשורת בינינו יהיו תמיד פתוחים. אנחנו תמיד מדברות על רגשות ודברים כאלה. ולפעמים אני משחררת ולא מטרידה אותן, בגלל שלמדתי שכשאת מעורבת מדי, זה עלול לגרום לבעיות". 

היא גם מתוודה: "אני יכולה להיות היסטרית לפעמים, וגם שטותניקית. אנחנו צוחקות הרבה. יש לי הרבה סבלנות, אבל כשהיא נגמרת לי, זה לא טוב. אני חושבת שכל אמא יכולה להזדהות עם זה. ברגע שיש לך תינוק, את מקבלת איתו שק ענק של אשמה, שאני נאלצת להתמודד עמו כל הזמן. אבל אני מבינה שאני רק יכולה לנסות ולהיות הגרסה הטובה ביותר של אמא שאני יכולה להיות. אז אני רק מנסה לעשות כמיטב יכולתי ולתת להם כל מה שאני יכולה".

גדות סיפרה שבשנה שעברה אלמה ראתה לראשונה את "וונדר וומן": "היא מאוד התרגשה, אבל היה לה קשה להפריד בין הדמות ובין אמא שנלחמת ברעים". המראיינת מציינת שאת המילה "אמא" גדות אמרה בעברית. "הרצנו קדימה את החלקים המפחידים, אבל את השאר היא אהבה והיא גאה בזה". גל מספרת שהבנות לא מתרגשות מהעובדה שאמא שלהן היא וונדר וומן" "אני האמא שמציקה להם ומבקשת מהן לעשות דברים ומעירה אותן בבוקר. כל פעם שאני מקבלת ברבי של וונדר וומן, הן מתרגשות ומשחקות איתה קצת אבל לא מתעסקות בזה שאני וונדר וומן".

גדות נותנת לא מעט מהקרדיט על הפיכתה לשחקנית לבעלה, ירון ורסנו, שעודד אותה ותמך בה: "הוא זה שאמר 'את יכולה לעשות כל מה שתרצי'. הוא זה שנתן לי את האומץ ללכת בעקבות החלום". היא מוסיפה: "אנחנו פרטנרים שווים. יש לנו קבוצת חברים, וכל הנשים הן בעלות קריירה. אנחנו מתבדחים כל הזמן על כך שהבעלים הם 'הגבר החדש', מעורבים מאוד בתחזוקת הבית, מטפלים בילדים והכל".

"וניטי פייר" גם מפרגן לגל עם מחמאות מהאנשים איתם עבדה, ובראשם במאית סרטי "וונדר וומן", פטי ג'נקינס, שהשבוע נודע כי תשתף פעולה עם גדות פעם נוספת בעיבוד חדש לסיפורה של קלאופטרה. ג'נקינס מגדירה את גדות בתור חברתה הטובה ביותר: "מעולם לא פגשתי מישהי בעלת כל כך הרבה יופי, אינטליגנציה וחוזק, שהיא כל כך טובה. חשוב לה לעשות מעשים טובים, וזה מיוחד, שוונדר וומן כזו מגלמת את התפקיד. היא לא רודפת אחרי התהילה, אלא תמיד שואלת מה עוד אפשר לעשות כדי להפוך את העולם לטוב יותר. היא גם אחת השחקניות הטובות ביותר שיש כיום".

הכתבה מסתיימת בניחוח יהודי. גדות: "אני ברת מזל. אני אומרת תודה כל בוקר. אצל היהודים, יש תפילה שאמורים להגיד כשקמים מדי בוקר, להודות לאלוהים על שאנחנו עדיין חיים. אומרים בה 'מודה אני'. אז כל בוקר כשאני מתעוררת, אני אומרת 'תודה לך על הכל, תודה תודה תודה תודה'. אסור לקחת שום דבר כמובן מאליו'".

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

תרבות

הכהן הגדול

Published

on

עם "משפט השבעה משיקגו" בנטפליקס ו"בוראט 2" באמזון ובהפרש של שבוע,
סשה ברון-כהן חוזר למסכים במלוא העוצמה * מאחורי אמן ההטרלות בעל השורשים הישראלים מסתתר אינטלקטואל ושחקן ענק

"הברית השחורה־היהודית: מקרה של טעות בזהויות". זאת היתה יכולה להיות הכותרת של אחת הקומדיות בכיכובו של סשה ברון כהן, אבל למעשה כך נקראת התזה שכתב הקומיקאי כשהיה סטודנט לתואר ראשון בהיסטוריה. הרבה לפני שבוראט יצא ללמוד את תרבות אמריקה (למען תהילת קזחסטאן), או שעלי ג'י החליט שהוא שחור, האיש שמאחורי הדמויות הקומיות סייר בארצות הברית וחקר את הקשר שבין הקהילה היהודית לקהילה האפרו־אמריקאית בתחום האזרחי.

מי שרובנו מכירים כשחקן קומי בעל שורשים ישראליים מעוררי גאווה, סיים את לימודיו באוניברסיטת קיימברידג' ב–1993, בהצטיינות. עבודת הגמר שהוזכרה לעיל התמקדה בתנועה לזכויות האזרח, בהזדהות של הקהילה היהודית עם המאבק, שהגיע לשיא בסוף שנות ה–60, ועם ההצטרפות של יהודים אליו. הסטודנט המצטיין היה גם חבר בחוג התיאטרון של האוניברסיטה, ושם בעצם התחילה הקריירה שלו כפרפורמר. אבל הבסיס לקומדיה שלו, ואולי גם ראשית ההיקסמות שלו מזרמים חברתיים־תרבותיים באמריקה, הוא אינטלקטואלי במובהק.

אפשר בקלות לא להתייחס ברצינות לקומיקאי הבריטי־היהודי, שנודע בגילום דמויות אקסצנטריות, בהשפלת מרואיינים ועוברי אורח או סתם בהומור גופני הכולל עירום גברי. אבל מאחורי רוב הבדיחות של ברון כהן לא מסתתר בוז כי אם עניין עמוק בעומד מולו, גם אם תהום אידיאולוגית פעורה ביניהם. לא במקרה הוא יודע ללחוץ על כל הכפתורים הנכונים של האנשים שהוא מבקש להפיל בפח, וגם מבין באיזה סדר ללחוץ. הבקיאות שלו מבוססת על מחקר וההופעות הספונטניות לכאורה דורשות תכנון רב.

אפשר היה להיזכר בכך לפני כשנתיים, בסדרה הלא מוערכת דיה "מי זו אמריקה". עבודת ההכנה למפגש בין ברון כהן לבין המרואיינים/הנמתחים לא הסתכמה באיפור שהסווה אותו מאחורי דמות כלשהי. ברון כהן גם למד בקפדנות על כל מרואיין, כדי ליצור את האווירה הנכונה לשיחה השערורייתית ביותר. זה מה שעדיין מבדיל אותו מן החקיינים שקמו לו, שסתם מתקילים זרים ברחוב חמושים בטלפון סלולרי.

הפרובוקציות אמנם הלכו והקצינו עם השנים, אבל ההומור של ברון כהן מעולם לא התבסס על ביטול האחר, אלא על פירוקו לגורמים. הוא יודע לעשות שימוש משולב בכלים לוגיים ובאבסורד מעורר מבוכה, כדי להכות בממסדים ובקבוצות. כך הוא מערער תפישות עולם מול המצלמה ומעמת את המרואיינים שלו עם כל מה שלא נעים להם בעצמם, וגם לא במי שהם לכאורה נגדו.

בסוף השבוע עלה בנטפליקס "משפט השבעה משיקגו", המבוסס על אירוע מ–1968 — קבוצה של מתנגדים למלחמת וייטנאם הואשמה בקשירת קשר. ההאשמות הביאו לעימותים בין מפגינים נגד המלחמה למשטרה ומנהיגי המחאה הועמדו לדין. בדיוק בפרשות כאלה עוסקת התזה של ברון כהן וזה היה מקרה משפטי שבו נכרכו יחד הפנתרים השחורים והיהודים.

אהרון סורקין כתב את התסריט על הפרשה ב–2007, השנה שבה "שיקגו 10" של ברט מורגן הביא את הגרסה שלו לאירועים (שהיתה סרט פורץ דרך בתחום הדוקו־אנימציה, רגע לפני "ואלס עם באשיר"). את הפקת הסרט יזם סטיבן ספילברג, שגם היה הבמאי המיועד, אך שביתת התסריטאים של 2007 מוססה את המומנטום. עשור חלף, סורקין החל לביים בעצמו (״המשחק הגדול״ ב–2017) ולבסוף החליט ש"משפט השבעה משיקגו" יהיה סרטו השני כבמאי.

ברון כהן היה שותף לתהליך המפותל שעבר הסרט מראשיתו. המפיקים שקלו ללהק אותו לתפקיד מרכזי מעט אחרי תהילת "בוראט" והוא היחיד מבין השחקנים ששרד את חלוף הזמן. ברון כהן כבר ממש לא נראה בגיל שבו אמורה להיות הדמות שהוא מגלם, אבל אחרי צפייה בסרט על מלוא 130 דקותיו, נדמה שאין מתאים ממנו לתפקיד. זה לא רק משום שהדיאלוגים המושחזים והקצב הסורקיני מתאימים לו כשחקן משנה שמחכה בצד ואז מנחית רפליקה מנצחת. זה גם מפני שהוא מגלם את הפעיל החברתי אבי הופמן, שבינו לבין ברון כהן יש יותר נקודות דמיון מאשר הזהות היהודית המשותפת

אבוט "אבי" הופמן היה פעיל רדיקלי למען זכויות האדם ונגד המלחמה בווייטנאם. הוא נודע בכריזמטיות ובחוש הומור מתריס, שנועד לחשוף את ערוות מתנגדיו. בסרט הוא מוצג כסטנדאפיסט, בסצינות שבהן הוא מתבל בבדיחות סיפורים שהוא מספר לקהל תומכיו. הופמן גם נודע בחיבתו לתשומת לב תקשורתית, שהפכה הפגנות גדולות שבהן השתתף למעין מפגנים תיאטרליים. אחת המפורסמות שבהן היתה הפגנה לא־אלימה שבה נאספו רבבות סביב בניין הפנטגון כדי לגרום לו "לרחף באוויר" במחאה על מלחמת וייטנאם. באירוע אחר, מפגן אנטי־קפיטליסטי בבורסה של ניו יורק, פיזרו הופמן ופעילים נוספים שטרות כסף במתחם וגרמו להפסקת המסחר. כשהגיע תורו להישפט בעקבות אירועי שיקגו, הופמן התייצב בבית המשפט לבוש בגלימת שופט, שתחתיה הסתיר מדי שוטר.

אירועים אלה התרחשו שנים ספורות לפני לידתו של ברון כהן, אבל הם נשמעים כמו הטרלות פרי מוחו של מהנדס התקריות המתוקשרות, האיש שהורחק מאירועים כמו טקס האוסקר או שבוע האופנה. זהו החוט המקשר בין הופמן וברון כהן. שניהם מכירים היטב את מי שסימן אותם כאויב ויודעים כיצד להביך אותו. שניהם גם מודעים לערכם של פרובוקציות והומור כאמצעים להעברת מסרים חברתיים ופוליטיים.

ברון כהן עצמו פעיל חברתית בשני מישורים. הוא וזוגתו, השחקנית ההוליוודית איילה פישר, ידועים בתרומות שלהם לארגונים העוסקים בעתידם של ילדים ובמשבר הפליטים העולמי. באופן מוחצן יותר, הכוכב ניצל לא פעם את מעמדו כדי להעלות לסדר היום נושאים הקרובים ללבו.

הליגה נגד השמצה העניקה לו פרס על השימוש שעשה בסאטירה כדי לחשוף גזענות ושנאה. אבסורד לחיות בעולם שבו ארגון רציני למלחמה באנטישמיות מצטיין בזיהוי הומור יותר ממבקרי "מי זו אמריקה". בנאום לרגל קבלת הפרס תקף הקומיקאי את הנטייה של התאגידים השולטים בחיינו להפיץ שנאה ושקרים ממניעים פופוליסטיים. השבוע, אחרי שנה של היעלבות והתגוננות, הודיעה חברת פייסבוק כי היא משנה מדיניות בכל הנוגע למתן במה לאנטישמיות והכחשת שואה.

אם "משפט השבעה משיקגו" ישרוד את עונת האוסקר, אין סיבה שסשה ברון כהן לא יהיה מועמד לפרס על הופעתו כאחד הבולטים בסרט עמוס כוכבים. ההבדל בין משחק קומי או דרמטי הוא לרוב סמנטי בלבד והגיעה העת להתייחס לברון כהן לא רק כאל גאון קומי, אלא פשוט כשחקן ענק. גם לגאונים יש תקופות פחות טובות, ובעשור האחרון היו לו גם נפילות ("הדיקטטור" ו"גרימסבי", לדוגמה) אבל גאונות לא הולכת לאיבוד.

ברון כהן הוא שחקן טוטלי שמסכן את חייו ואת בריאותו אפילו יותר מטום קרוז בסרטי "משימה בלתי אפשרית". הוא שב ומצליח לשכנע את האדם ברחוב או את בכירי הפוליטיקאים שהם משוחחים עם מישהו אחר, משום שהוא תמיד נשאר בדמות. אפילו כששוטרים עוצרים אותו לאחר הפרות סדר, כפי שקרה לא פעם בצילומי "בוראט". בוראט, אגב, יחזור לחיינו בקרוב, שכן בדיוק שבוע אחרי עלייתו של "משפט השבעה משיקגו" תפיץ אחת המתחרות של נטפליקס, אמזון פריים וידיאו, את Borat Subsequent Moviefilm.

"בוראט 2" (ששמו המלא נשמע כמו עבודה אקדמית מופרכת במיוחד) היה סוד מוחלט עד לפני כחודשיים. התברר כי ברון כהן צילם בחשאי באמצע מגפת הקורונה, צעד שלכל הפחות אמור לעורר עניין. ייתכן גם שיש משהו מאכזב מראש בהמשכון לסרט כל כך משפיע ומבריק כמו המקורי, אבל חבל לחרוץ דין מראש. אל "בוראט" הראשון התייחסו, לפני שיצא, כאל "עלי ג'י 2", מפני שהגיע אחרי הסרט על אותו עבריין צעצוע. הסרט קוטלג מבעוד מועד כהמשך לניסיון הכושל של ברון כהן להעביר את הדמויות שלו מן המסך הקטן אל המסך הגדול. אבל מי שהספידו את "בוראט" מראש עדיין לא סיימו לעכל את הכובע שאכלו לפני כמעט 15 שנים.

הדמות של העיתונאי ה"קזחי" מתאימה לזמננו לפחות כפי שהתאימה לימי ממשל ג'ורג' בוש הבן. לא יזיק לחוות את הפרשנות של ברון כהן לאירועים האקטואליים, בדגש על החודשים האחרונים ועל האופן שבו אמריקה סובלת ממגפת הקורונה בעודה מנסה להתעלם ממנה. כמו בוראט עצמו, אפשר להיות אופטימיים או לכל הפחות סקרנים, תכונת מפתח בהבנת האדם שמתחבא מאחורי השפם והמבטא.

ואם ברון כהן אכן יסיים את 2020 עם פרסים ומועמדויות על "משפט השבעה משיקגו", דווקא בשנה של שיבה אל הלהיט הכי מוערך ביקורתית שלו, זו תהיה סגירת מעגל משונה להפליא. כמו סטודנט מאוניברסיטת קיימברידג' שזוכה לגלם בסרט את אחת הדמויות ההיסטוריות מעבודת הגמר שלו.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות