Connect with us

ספורט

וירוס ממוחשב: הקורונה העבירה את הספורט לאינטרנט

Published

on

נער בן 16 זוכה בשלושה מיליון דולר, אלפי צופים דרוכים במשחקים וכדורגלן מוביל מוצא זמן להצטיין גם בפלייסטיישן: נדמה שהכול אפשרי בעולם הגיימינג * בזמן שמגפת הקורונה משבשת סדרי עולם במגרשי הספורט, משחקי המחשב התחרותיים רק צוברים תאוצה

בזמן שהספורט העולמי עדיין מנסה להבין כיצד להתמודד עם משבר הקורונה, מבחינה מקצועית וכלכלית, ובמציאות שבה עדיין לא ידוע מתי הקהל יוכל להיכנס שוב לאולמות ולאצטדיונים, עולם משחקי המחשב התחרותי ממשיך לפרוח ולמשוך מיליוני אוהדים ברחבי העולם. בעשור האחרון נרשמה קפיצה אדירה בכל הנוגע לתחרויות הגיימינג המקצועיות, עם פרסים שיכולים להגיע גם למיליוני דולרים לטורניר. מדובר במשחקי פעולה, הרפתקאות וגם משחקי ספורט כמו כדורסל ובעיקר כדורגל. מי שהצטרפה לאחרונה לגל ההולך ומתפתח היא מכבי תל־אביב בכדורסל, שהשיקה לפני כמה שבועות קבוצת כדורסל אלקטרונית הבנויה משישה שחקנים, חמישה שמשחקים ועוד שחקן אחד מחליף. "הוחלט שהקבוצות יורכבו משחקן של הקבוצה בנוסף לחמישה גיימרים, ולנו היה ברור מהשנייה הראשונה שדני אבדיה יהיה הנציג מתוך המועדון. הוא מחובר מאוד לעולם הזה, משחק כבר שנים מגוון של משחקים, והוא באמת אהב את הרעיון", מספר רועי גלדסטון מהמועדון הצהוב. "במקביל, נערך טורניר בהשתתפות מאות, והחמישה שסיימו במקומות הראשונים זכו להרכיב את הסגל של קבוצת הגיימינג שלנו. באירוע הפתיחה שערכנו הצגנו את הלוגו והחולצה של הקבוצה, ומדובר בתהליך מהנה מאוד של עשייה".

מיליון גיימרים בישראל

כדי להקים את הקבוצה, יצרו במכבי קשר עם NOM Gaming, חברה לספורט אלקטרוני שיושבת בהרצליה ונחשבת היום לאחת המובילות בתחום בישראל.  שחר מאיר, בחור צעיר בן 25, הקים ביחד עם ליאור סלע את החברה. "הכרתי את עולם הגיימינג כבר בגיל 14. מהרגע הראשון הוא עניין אותי מהכיוון העסקי והניהולי, ופחות כשחקן. אחרי זמן קצר כבר הקמתי מועדון, התחלתי לגייס ספונסרים ונסעתי לתחרויות בחו"ל", מספר מאיר, "בצבא, שם שירתי בתחום של תקשורת נתונים ואבטחת מידע, עשיתי הפסקה מעולם הגיימינג. באחת מחברות ההייטק שעבדתי בהן אחרי השחרור פגשתי את ליאור, שהוא גיימר ותותח מחשבים. החלטנו לפתוח חברה ולהפוך את הכול להרבה יותר רציני ומקצועי".

לשניים יש  מרכז בגודל 400 מטר רבוע בקניון ארנה בהרצליה, שם הם משכירים עמדות של מחשבים שעליהם מותקנים מגוון משחקים, לצד עמדות של קונסולת המשחקים XBOX. נוסף על כך הם מפתחים במרץ את עולם הגיימינג התחרותי בארץ. "אנחנו היום המועדון היחיד שמשלם משכורות באופן קבוע לגיימרים בישראל", אומר מאיר, "אנחנו מעניקים מעטפת שלמה לענף ויש לנו קבוצות עם שחקנים מקצוענים בליגות של פיפ"א 2000 ופורטנייט, שחתומים על חוזי שכר. כל שחקן מרוויח מינימום של כמה אלפי שקלים בחודש. השחקנים שלנו עובדים עם מאמנים מחוץ לארץ ועם מאמנים מנטליים. יש לנו חדר שחקנים, שם הם מתאמנים בתנאים שונים שהם עשויים להיתקל בהם בתחרויות, אם זה לשחק ליד קהל ועם רעש, עם תאורה על הפנים ובכיסאות בגבהים שונים. חשוב לנו להטמיע את המקצוענות בישראל, וזה תהליך שלוקח זמן".

על פי מאיר, בישראל יש כיום כמיליון גיימרים. "מבחינתנו גם כל מי שמשחק במשחקים כמה שעות בשבוע להנאתו הוא גיימר, כולל מישהו כמו אבא שלי, שמשחק שחמט במחשב ומשתתף כבר בתחרויות על פרסים משוגעים. אנחנו מעריכים שיש בארץ כמה אלפים טובים שמשתתפים בטורנירים באופן סדיר, וכמה עשרות מקצוענים שמתפרנסים מזה. יש לענף הזה נתח שוק אדיר", הוא מנתח, "יש היום תחרויות בעולם של המשחקים השונים, עם פרסים שנעים מאלפי דולרים ועד למיליונים. יש תחרויות שהשחקנים שלנו כבר משתתפים בהן ומשיגים תוצאות יפות. בשנה שעברה באליפות העולם בפורטנייט, שהתקיימה בניו־יורק, ילד בן 16 מפנסילבניה בשם קייל גירסדורף זכה בשלושה מיליון דולר".

עולם הגיימינג פועל באופן אינטנסיבי ברשתות החברתיות ובאתרים כגון טוויץ' ויוטיוב, שם משודרים המשחקים השונים בשידור חי, ומתנהל צ'אט שבו הצופים יכולים לתקשר עם השחקנים בזמן אמת. "בניגוד לענפי ספורט אחרים, שהשחקן מתראיין שתי דקות בסיום המשחק, כאן הם לפעמים משחקים חמש שעות וזמינים בצ'אט, ואפשר לתקשר איתם בזמן אמת. הם כל הזמן מדברים עם הקהל, הכול מהיר ואונליין, והאוהדים מאוד מחוברים לטאלנטים", מספר מאיר, "לכל משחק יש אלפי צופים בשידור חי ועשרות אלפים בסך הכול. חשוב שיקומו עוד ועוד מועדונים וקבוצות חדשות, כי אתה לא יכול להתחרות מול עצמך".

קיצור תולדות הגיימינג

למשחקי הווידאו ומשחקי המחשב יש היסטוריה ארוכה: חברת אטארי הפכה לחלוצה בתחום קונוסולות משחקי וידאו ביתיות ומחשבים אישיים, ולאחת מחברות הפיתוח המובילות של משחקי וידאו בשנות ה־70 וה־80. החברה החלה לערוך גם תחרויות, וב־1980 הכריזה על אליפות במשחק "Space Invaders", שבה השתתפו עשרת אלפים איש.  במקביל הפכו המשחקים לפופולריים בכל בית. משחקים כמו טטריס, סופר מריו, סים סיטי, פקמן והנסיך הפרסי הפכו לתופעה עולמית.

שנות ה־90 כבר היו בסימן כניסה לעולם חדש. קונוסולות משחק קטנות, אם זה משחק הגיים בוי של נינטנדו היפנית או משחקי ה־Game Watch, הפכו להצלחה גדולה.  ב־1994 השיקה חברת סוני את הפלייסטיישן, קונסולת משחקים עם גרפיקה מתקדמת שלא נראתה כמותה לפני כן. ההתפתחות הטכנולוגית אפשרה גם שיפור במשחקי הקרבות, ההרפתקאות והספורט. "מורטל קומבט", משחק לחימה שהושק ב־1992, הפך יחד עם משחקי לחימה אחרים כמו "Tekken" ו"Street Fight" ללהיט, ובהמשך גם לסדרת סרטי קולנוע ולמכונה שמדפיסה כסף. עם הזמן הפך המחשב למוצר חובה בכל בית ופיתוחים טכנולוגיים אפשרו לו להציג ביצועים מהירים יותר, עם זיכרון גדול יותר ויכולת להציג גרפיקה מורכבת יותר, הכוללת גם תלת ממד. מספר הטורנירים ברשת עלה מעשרה בשנת 2000 ל־260 בשנת 2010. כניסת קונסולות המשחק של מייקרוסופט, XBOX, בשנת 2001, ופיתוח משחקי המציאות המדומה, נתנו דחיפה נוספת לז'אנר המתעצם. הדורות הצעירים שנולדו למציאות הטכנולוגית המתקדמת, השיפור הבלתי פוסק באיכות האינטרנט, לצד הקמת אתרים המשדרים משחקים בשידור חי וחשיפה גדולה מצד ערוצי ספורט בטלוויזיה, הפכו את שוק הספורט האלקטרוני לתעשיית ענק. כיום יש קרוב ל־400 מיליון איש בשנה הצופים במשחקים ובתחרויות, באתרים השונים ובאולמות ענק שהחלו לארח את חובבי הענף בהופעות חיות לפני חמש שנים. 85 אחוז מהצופים הם גברים, רובם בגילי 35-15, וההכנסות השנתיות מוערכות ב־1.4 מיליארד דולר.

רייטינג בעלייה מתמדת

מי שלא יכולה הייתה להתעלם יותר מהפוטנציאל העסקי האדיר היא ליגת ה־NBA, שהשיקה את משחק המחשב הראשון שלה כבר ב־1999 בחברת סגה. שש שנים לאחר מכן, ב־2005, הושק בידי חברת 2K Sports משחק חדש ומרשים מבחינה גרפית, NBA 2K, שנחשב היום לאחד ממשחקי המחשב הפופולריים בעולם. בשלוש השנים האחרונות הפך המשחק לפלטפורמה שבה מתקיימת ליגת ה־NBA האלקטרונית, בה חברות 23 מתוך 30 קבוצות הליגה. "ראשי ה־NBA לוקחים את ליגת הגיימינג בשיא הרצינות ומשקיעים בה משאבים רבים", מספר ג'ונתן סומרס, מנהל קבוצת הגיימינג של קליבלנד קאבלירס. "בכל עונה יש 16 משחקים, בנוסף לפלייאוף שמשוחק בשיטת הטוב משלושה. לאורך העונה, שנמשכת חצי שנה מהאביב לסתיו, מתקיימים גם כמה טורנירים נוספים נושאי פרסים. בכל קבוצה שישה שחקנים, ובמהלך העונה כל הקבוצות מגיעות מדי שבוע לניו־יורק, לסטודיו שהקימה ה־NBA, ושם מתקיימים המשחקים. בגלל הקורונה, כרגע השחקנים שלנו משחקים במתקן שהוקם עבורם בקליבלנד, ויש גם שחקנים מקבוצות אחרות שפשוט משחקים מהבית. השחקנים הם עובדי NBA ולא של הקבוצות, ובתקופת העונה הם מרוויחים בסביבות 40 אלף דולר לחצי שנה, בנוסף למגורים ופרסים מהטורנירים השונים. הם מתאמנים באופן שוטף, והמערכת הטובה שקיימת בקליבלנד מספקת להם תוכניות כושר ותזונה".

עד כמה פופולרית הקבוצה בקרב האוהדים?

"בגלל העובדה שאנחנו לא משחקים בקליבלנד אלא בניו־יורק, גיוס האוהדים נעשה ברשתות החברתיות, ויש 35 אלף איש שעוקבים אחרינו בקביעות. אנחנו בונים את הקשר עם קבוצת ה־NBA, ועושים פעילויות עם שחקני עבר ועם שחקניות מקבוצת ה־WNBA. העובדה שהעונה הנוכחית משודרת בטוויץ', ביוטיוב וברשתות שידור בארצות־הברית, קנדה ואסיה מגדילה את החשיפה, והרייטינג נמצא בעלייה מתמדת".

מה דעתך על הוויכוח האם גיימינג הוא בכלל ענף ספורט או לא?

"האמת היא שלא באמת משנה אם זה ספורט או לא. ב־ESPN משדרים תחרויות פוקר, באולינג וזריקת חיצים, האם זה נחשב ספורט? ישנם מאות מיליונים בעולם שמשחקים במשחקי מחשב במשך שעות בכל שבוע, ומעניין אותם לראות, לעקוב וללמוד מקבוצה קטנה שנחשבת לטובה ביותר, מה שהופך את הפוטנציאל העסקי של התחום לגבוה מאוד. נכון שעדיין אנשים רבים מתקשים להבין את העולם הזה".

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

ספורט

הו הא, מי זה בא, הנשיא הבא?

Published

on

נכון לספטמבר 2020, לברון ג'יימס עדיין לא הודיע על ריצה לנשיאות ארצות הברית * בימים אלה הוא מרוכז בטיפוח המורשת שלו ב-NBA, ובמטרה לזכות עם הלייקרס באליפות הרביעית שלו * אבל הרחשים סביב האפשרות שירוץ לנשיאות במועד מאוחר יותר חגים סביבו יותר מתמיד

"כשאני מסתכל על המירוץ לנשיאות השנה, זה ברור שיש רק אדם אחד שבאמת מבין את הקשיים בחייו של ילד מאקרון, אוהיו, שנולד לעוני. כשאני חושב על המדיניות הדרושה, על הצעדים שצריך לנקוט, הבחירה היא ברורה", כתב לברון ג'יימס. זהו לא ציטוט מהעתיד. הוא לא לקוח מתוך חלומות הלילה של אוהדיו, או מהסיוטים של דונלד טראמפ. המשפט הזה באמת נכתב על ידי ג'יימס, בקמפיין בחירות בו השתתף.

נכון לספטמבר 2020, לברון ג'יימס עדיין לא הודיע על ריצה לנשיאות ארצות הברית. על פי הערכות, ולדבריו, לא תצא הודעה כזאת בעתיד הנראה לעין. בימים אלה הוא מרוכז בטיפוח המורשת שלו ב-NBA, ובמטרה לזכות עם הלייקרס באליפות הרביעית שלו, ומבחינתו גם לא האחרונה. אבל הרחשים סביב האפשרות שירוץ לנשיאות (במועד מאוחר יותר), הסמויים והגלויים, חגים סביבו תמיד – וביתר שאת מאז 2016: השנה בה השתתף בכנס הבחירות של הילארי קלינטון באוהיו, והאמין שהיא האדם "שבאמת מבין את הקשיים בחייו של ילד מאקרון", עיר הולדתו. השנה בה טראמפ שינה את אמריקה. השנה בה ג'יימס המשיך בסירובו "לשתוק ולכדרר", וכך הפך לאחד מאויביו המרים של הנשיא.

בבחירות הקרובות, כוכב ה-NBA הגדול של העשור הנוכחי הבהיר שיתמוך בג'ו ביידן, מועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות. ניתן להניח שהוא יעשה זאת כמו מצביעים רבים אחרים – בלי חשק יוצא דופן, בלי אש יוקדת בעיניו, אבל עם מטרה אחת: להוציא את טראמפ מהבית הלבן. יחד עם שחקנים נוספים, ובעצת הנשיא לשעבר וחברו ברק אובמה, ג'יימס ניצל את מחאת ה- Black Lives Matter וחרם המשחקים כדי להבטיח שפרויקט אקטיביסטי נוסף שלו – More Than a Vote, שבעיקרו מעודד הצבעה בקרב מצביעים שחורים – יקבל את התמיכה של ה-NBA, שתתיר בין היתר שימוש באולמות שלה כמרכזי הצבעה, כולל הסטייפלס סנטר בדאון טאון לוס אנג'לס. אבל אחרי כל אחת מהאמירות, התרומות, המחאות והמעורבויות החברתיות שלו, מתחזקת שאלה אחת: האם קינג ג'יימס ירוץ, יום אחד, לנשיאות ארצות הברית?

"הסיפור הזה מעניין, ולא כל כך מופרך", טוען בראיון ל"הארץ" ישראל ויסמל-מנור, חוקר פוליטיקה אמריקאית מבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, שמציין דוגמאות עבר של ספורטאים שרצו לתפקיד פוליטי – ובראשם ביל בראדלי, חבר היכל התהילה של ה-NBA, שהתמודד על מועמדות מטעם המפלגה הדמוקרטית לנשיאות בשנת 2000. "לברון ג'יימס עשה כמה צעדים לא רעים בכלל כדי להתברג בפוליטיקה. ובניגוד לישראל, במפלגות בארצות הברית הוא לא נדרש לעבודה פנים-מפלגתית כל כך סיזיפית. אם הוא מותג בפני עצמו הוא יכול לצפצף על המפלגה ולהפוך לכוח מרכזי בזכות הפופולריות שלו", הוא מסביר, אך קובע: "גם לברון ג'יימס לא יכול להגיע בקפיצה אחת היישר לנשיאות", הוא אומר, "הוא יתבקש לרכוש ניסיון כמי ששירת במשרה ציבורית, 'לשלם מס' של עשייה".

אם כן, המסלול הכדאי ביותר עבור ג'יימס יתפרש על פני העשור הקרוב – כשאחרי הפרישה הוא יתמקד לזמן קצר בפעילות ציבורית, לאו דווקא בממשל, ולאחר מכן יתמודד לתפקיד סנאטור של מדינת אוהיו – כמבוא לקראת היעד האמיתי, כמובן. "הציבור, אפילו יותר ממנו, צריך לעבור תהליך נפשי – אנשים רואים את לברון ג'יימס עם גופייה, וצריך לסייע להם לעשות המעבר ללברון ג'יימס עם חליפה", אומר ויסמל-מנור, "הוא צריך לבנות מנגנון כדי להתמודד – זה דורש משרדים, הרבה עסקאות אפלות בחדרים צדדיים, הרבה ברביקיו עם תושבים מקומיים, וכמובן, מגורים במדינה שבה הוא מתמודד. אם הוא ירוץ בהצלחה באוהיו – שהיא לא רק מולדתו אלא גם מדינה מתנדנדת ולכן חשובה מאוד – הוא יעשה לעצמו שירות מצוין להמשך. אבל בתפקיד בכיר יותר, כמועמד לנשיאות, מתמודדים עתידיים כמו אלכסנדריה אוקסיו-קורטז לא יפנו את הדרך רק בגלל שמדובר בלברון ג'יימס".

מאופרה ווינפרי ועד קיד רוק

אין הכרח שהדרך לבית הלבן מבחינתו של ג'יימס תעבור במשרה ציבורית – הרי הנשיא המכהן לא עבר בדרך הזו – אך בכל מקרה, בשלב זה, המתמודדים העתידיים יכולים לישון בשקט. במבט סקפטי, לברון ג'יימס הוא בסך הכל שם נוסף ברשימת הסלבריטאים שיועדו לתפקיד מנהיג העולם החופשי ולא עשו זאת (עדיין, עדיין) – מאופרה ווינפרי ועד קיד רוק. למען האמת, הוא אפילו לא הנציג היחיד מה-NBA.

"אני אוהב אותו, צריך לעמוד מאחורי כל מלה שלו. גרג פופוביץ' צריך לרוץ לנשיאות, הוא לגמרי צריך", אמר דמאר דרוזן ל"ספורטסנט" ב-2017, וכך הצטרף לתמיכה של קווין גארנט, סטף קרי וסטיב קר, מאמן גולדן סטייט ובן טיפוחיו של פופוביץ', שהצהיר: "אני אצביע לו, בלי צחוק". פופוביץ', היום בן 77, הציע – עם צחוק – לרוץ בתור סגן הנשיא של קר. קמפיינים חבריים דומים נערכו גם לדוויין ג'ונסון, "דה רוק", שכבר עבר מטמורפוזה אחת מכוכב WWE לאחד משחקני הקולנוע הרווחיים ביותר בהוליווד, ואף הצהיר ב-2017 כי הוא "שוקל את האפשרות".

ובכל זאת, נדמה שמועמדותו של לברון ג'יימס בעתיד נשמעת סבירה ביחס לאחרות. "ההבדל בינו לבין ידוענים אחרים, נעוץ בכך שהוא לא דוחף את עצמו לכל סוגיה", ניתחה איימי קוך, יועצת אסטרטגית במחנה הרפובליקני, בריאיון ל"רויטרס", "כך הוא ביסס את עצמו בפני אנשים כדמות אמינה שנמצאת בשליטה". האפשרות נדמית ממשית עוד יותר ככל שהפעילות החברתית שלו נמשכת, ככל שטראמפ מצייץ נגדו, ככל שמקורבים לו מדליפים לתקשורת דעות כמו "זאת תוכנית ממשית, אבל עדיין לא מטרה" – ובמיוחד לאחר שהוא עצמו אמר בריאיון ל-CNN כי "אם לא יהיה מי שיתמודד מול טראמפ, אתמודד בעצמי".

ויש סיבה נוספת לדמיין אפשרות ממשית שירוץ בעתיד לנשיאות. עם אליפות רביעית או בלעדיה, לברון ג'יימס כבר חקוק היטב בהר ראשמור של גדולי ה-NBA; עם זאת, קשה למצוא את מי שיעניק לו את התואר האולטימטיבי GOAT – Greatest of All Time – על פני מייקל ג'ורדן, קארים עבדול-ג'באר ואחרים. גם בכל הנוגע לאקטיביזם הוא לעולם לא יתעלה על המאבק הנון-קונפורמיסטי והעיקש של מוחמד עלי נגד גיוסו במחאה על המלחמה בווייטנאם, ואולי אפילו לא על כריעת הברך שהנהיג קולין קאפרניק, קוורטרבק עם עבר ספורטיבי לא-מפואר שהפך לפנים של המחאה בספורט האמריקאי מאז 2016. ייתכן איפוא שאם "ייקח את הכישרון שלו" למקום שאף ספורטאי לא משל בו – הבית הלבן – הוא יתבסס בתור תקדים היסטורי, בתור סיפור אגדה שאין שני שלו. GOAT בקטגוריה משלו.

בכל הנוגע לפוליטיקה, יש מי שמוכנים להישבע שהוא עשוי להיות יחיד בדורו. להיות מי ששובר את מסך הברזל בין אמריקה הראשונה לאמריקה השנייה, ולזכות באהדה חוצת מפלגות. עם זאת, נבו טוען כי דווקא ההפך הוא הנכון. "התדמית של ג'יימס היא מאוד אופוזיציונית – הוא תמיד הזועף, הבוטה. זה מהלך קסם על קבוצות מסוימות באוכלוסייה, אבל יוצר אנטגוניזם בקרב לבנים ימנים וחלק גדול ממעמד הביניים גם כן לא אוהב את זה", הוא אומר, "צריך להבין, גם בהקשר של עידוד ההצבעה שהוא מנהיג היום – בארה"ב המשוסעת, אם מדרבנים שחורים להצביע, גם לבנים ייצאו כתגובת נגד".

מי הכדורסלן הגדול בהיסטוריה

ויסמל-מנור סבור שללברון ג'יימס יש דרך נוספת לפנות לקהל רחב, דרך האתוס האמריקאי. "כל אחד חולם להיות לברון ג'יימס הבא, האופרה ווינפרי הבאה, ואף אחד מהם לא רוצה שהממשל ייקח ממנו את הכסף שהוא עבד בשבילו קשה", הוא מסביר, "כדי להצליח, לברון ג'יימס צריך לגלם את הקפיטליסט שבו. הוא צריך להתבסס באגף הפרו-ביזנס של המפלגה הדמוקרטית, ולא בשמאל הפרוגרסיבי, כדי להצטייר כמי שתומך בחלום האמריקאי. כך הוא ייצור דמות נכונה מבחינה פוליטית, שיכולה למשוך רפובליקנים מתונים".

נדמה שרפובליקני אחד כבר נהפך אובססיבי כלפיו, ומביא תועלת רבה – לפופולריות לה זוכה לברון, ואולי גם להחלטה העתידית להנהיג. אחרי שקיים ב-CNN את הריאיון הפוליטי הבולט ביותר שלו, כמעט בלי מלה על כדורסל, טראמפ מיהר לצייץ: "לברון ג'יימס התראיין עכשיו אצל האדם המטומטם ביותר בטלוויזיה, דון למון. הוא גרם ללברון להישמע חכם, וזה דבר לא קל". הנשיא בוטה כתמיד, אבל ייתכן ששלוש המלים האחרונות של הציוץ הזה היו המתגרות ביותר: "I Like Mike!" – אליל הכדורסל הבלתי מעורער, אבל גם האיש שסירב לנקוט עמדה פוליטית כשזו נדרשה ממנו, ולכן טראמפ כה מחבב אותו ("מייקל היה לא-פוליטי", התגאה בו בעבר).

על פי דיווחים בארה"ב, ג'ורדן הסיר את סירובו להפקת סדרת הדוקו "הריקוד האחרון" אחרי שצפה בלברון ג'יימס משיג את האליפות השלישית שלו. אחרי שידור הסדרה, לברון הילל את ג'ורדן אך סירב שוב ושוב לומר מי הכדורסלן הגדול בהיסטוריה. פרשנים בכירים סבורים כי הסדרה הוסיפה לחץ על כתפיו של לברון, שמשוכנע שגם בגיל 35 השושלת שלו יכולה לקרוא תיגר על העידן של ג'ורדן; ואם זה לא יקרה על הפארקט, זה יקרה במקום אחר. מי יודע, אולי אפילו בבית צחור בלבה של וושינגטון הבירה.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות