וין-ווין עם נבחרת של לוז-לוז - שבוע ישראלי
Connect with us

ספורט

וין-ווין עם נבחרת של לוז-לוז

Published

on

למה אוהדים ישראלים (ובינהם כותב טור זה) מחזיקים מנבחרת אנגליה במונדיאל

מאת: גל שור

 

איך נוצר אוהד של נבחרת אנגליה בישראל? דורון קרמר כותב ב״ישראל היום״ שאולי זו האינדוקטרינציה של התרבות הבריטית של שנות ה-80, ״עם ‘סופר מעריב בלונדון״׳ עם יס פריים מיניסטר ובני היל. אולי זה היה משה סיני וה״כדורגל אנגלי״ שלו. אולי זה היה הטיול ההוא, התקליט שהעטיפה שלו נחרשה, ואז ההופעה ההיא, הבחורה ההיא, הקור, היונתן בוא הביתה, הבירה, הפאב, הריח של הרכבת התחתית. אולי זה הקעקוע של שלושת האריות על שני האשכים. אבל למה יש הרגשה שמבחינת ישראלים רבים נבחרת אנגליה זו המקבילה הלאומית לטיולי הבר מצוות לברצלונה?״

הצלחתה של נבחרת אנגליה בטורניר כדורגל בינלאומי מקבל תוספים של חבילה מאובזרת ברעשי רקע בלתי נגמרים על הרומנטיות הלוזרית שמלווה את הנבחרת לדורותיה, שהפעם, כן בוודאי הפעם(!), תסתיים בגאולה. לדעת קרמר, פרנץ קפקא כתב עבורם את המשפט: ״יש תקווה, אבל לא בשבילנו״. המירוץ הסיזיפי אחר תואר והכרה הוא עניין של האנגלים והאהדה הישראלית לנבחרת האנגלית נראית טרמפיסטית ואופורטוניסטית עם הצלחה מובטחת: אם הנבחרת תנצח, הם חלק מהניצחון וידקלמו מגוגל את ההרכב של ווסט ברומיץ׳ אלביון בעונת העלייה שלה לפרמייר ליג. אם תיכשל (והיא תיכשל), הם חלק מהרומנטיקה הכואבת אך המהנה, שמועצמת למיתולוגיה. ומי לא רוצה להיות חלק ממיתולוגיה? מצב של ווין-ווין עם נבחרת של לוז-לוז.

הכדורגל האנגלי השפיע תרבותית על אוהדי כדורגל ישראלים רבים, תולדה של ערוץ טלוויזיה אחד ואינודקטרינציה דרך העיתונות של המאה שעברה. ״אבי כהן ז״ל, רוני רוזנטל, משה גריאני ודוד פיזנטי הגיעו לירח לפני שאנחנו הגענו לגיל 21 ולפני חלוץ החלל הישראלי עומרי כספי. החיבה לאי הבריטי ולכדורגל שלו עברה בירושה, יחד עם האהדה התרבותית. סיבה מרכזית להזדהות הזו מקורה במחסור של נראטיב מקומי (ע״ע חיים רביבו, עמוס לוזון וערן זהבי), אבל הישראלים התאהבו בהתאהבות. נדמה שהגיע הזמן לברקזיט של אהדה.

קרמר: ״אם נבחרת אנגליה הייתה עושה טיולי בר מצוות, תור של אוהדים ישראלים היה בוודאי נעמד (יותר נכון: יוצר משפך של קרב מרפקים) מחוץ למלון שלה ברוסיה על מנת ששוער הנבחרת, ג׳ורדן פיקפורד, ישים את הככפות הקדושות שלו על ראשי הטרמפיסטים הצעירים ויעשה להם ״מי שברך״. הנה כי כן, נבחרת אנגליה הפכה עבור ישראלים רבים למקבילה הלאומית למועדון הכדורגל של ברצלונה. כולם היו שם כשגאסקווין בכה, כשסאות׳גייט החמיץ, כשג׳ורג׳ בסט השתכר, כשדייויד בקהאם הורחק וכשהמלכה אליזבת׳ טינפה על דיאנה זצ״ל״.

אבל נדמה, אומר קרמר, שהגיע הזמן לאמת הלא נעימה: אם אתם לא אבי מלר, דוד פיזנטי או אחרים שהרוויחו את אהדתם דרך עבודה ומגורים באי הבריטי, אתם סוג של לימור לבנת ומירי רגב שרצות לפודיום לגרוף תמונת ניצחון. או סתם תיירי כדורגל. וזה בסדר. כל הפוזה האנגלופילית הזו, עם ה״קום און אינגלנד״ במבטא של קיבוצניקים נראית ומרגישה מזוייפת ומסורבלת כמו באזל פולטי בחנות חרסינה.

אז כשאתם שרים ״הכדורגל חוזר הביתה״ זיכרו שהבית שלכם נמצא איפשהו בין צפרירים חולון לראשל״צ מערב.

ואפרופו: רבים לא יודעים שבפברואר האחרון, מאמן הנבחרת גארת׳ סאות׳גייט והצוות המקצועי של התאחדות הכדורגל האנגלית הגיעו למיניאפוליס כדי לצפות בסופרבול ה-52 ולעבור השתלמויות מקצועיות. העיסוק בפוטבול היה בעיקר מהזווית התקשורתית – איך שחקנים מדברים עיתונאים, איך מנהלים מסיבות עיתונאים, ימי תקשורת וכו׳.

והאנגלים למדו הרבה על העניין ואימצו חלקים נרחבים – כולל יום תקשורת פתוח בו כל השחקנים חופשיים לדבר על מי ועם מי שהם רוצים מבין העיתונאים – שלא במסגרת מסיבת עיתונאים.

מאז, העיתונאים והשחקנים די חברים – בניגוד למונדיאלים אחרים בהם התקשורת היתה מרוחקת מהשחקנים שהיו סגורים בחדרים שלהם. עד כדי כך השחקנים והעיתונאים קרובים שהם משחקים ביליארד ו-darts ביחד. הסיקור מעולם לא היה חיובי יותר.

סאות׳גייט גם רצה לנצל את השהות שלו בארה״ב כדי להגיע למשחק NBA והגיע לטארגט סנטר של מינסוטה טימברוולבס למשחק מול מילווקי באקס. סאות׳גייט רצה ללמוד על איך קבוצת NBA מתנהלת, לצפות במשחק ולראות איך במגרש קטן – 5 על 5 – שחקנים מייצרים לעצמם חללים כדי לתפעל בשטח מצומצם – קצת כמו הסיטואציה בקרן ברחבת ה-16.

הוא התלהב מכמה תרגילים שראה ב-NBA – כולל החסימות והתנועה של השחקנים ללא כדור. את האלמנטים ממגרש הכדורסל ב-NBA לקח לאימוני הנבחרת. באופן כללי, הנבחרת שלו התמקדה באימוניה על תרגילים מכדורסל, מפוטבול, מרוגבי, מהליגות הנמוכות באנגליה.

ואכן, 8 מ-11 השערים של אנגליה במונדיאל האחרון הגיעו ממצבים נייחים. וגם השער הראשון מול שבדיה הובקע מתרגיל בקרן. אנגליה כבשה חמישה שערים בנגיחות במונדיאל הזה – יותר מכל קבוצה אחרת בהיסטוריה של המונדיאל מלבד גרמניה ב-2002.

ברקזיט או לא – הקיץ הזה, אלו בינינו שגדלו על ברכי הכדורגל האנגלי מייחלים לצמד משחקים וניסים שיחתמו מונדיאל מצויין. וגם אם נפסיד ישאר הכבוד. והרבה ממנו.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

ספורט

יכול להיות שזה נגמר

Published

on

זאת הפעם השנייה בתוך שנה שעומרי כספי נחתך מקבוצה בגלל פציעה, אבל יש גם דרך רחבה יותר להסתכל על הסיום הצורם בממפיס 4,642נקודות ו-11,959 דקות בליגה הטובה בעולם הן חלום שהפך למציאות במשך עשור, וכספי לא רוצה להתעורר

אפשר להגיד משפט אחד על הסיום הצורם של עומרי כספי בממפיס גריזליס, שכלל פרידה מהסגל בעקבות פציעה בפעם השנייה תוך פחות משנה: לא רק שהיה יכול להיות יותר גרוע, אף אחד לא חלם שזה יהיה כל כך טוב.

כשכספי נבחר במקום ה-23 בדראפט 2009, מישהו חשב שהוא עומד לשחק ב-NBA במשך עשר עונות? שהוא ייכלל בין 17 השחקנים (מתוך 60) שיישארו בסביבה גם ב-2019? שהוא ישחק 11,959 דקות בליגה הטובה בעולם, שבכל שנה מתנהלות מלחמות עולם כדי לאכלס את 450 המקומות שהיא מציעה? שהוא יקלע 4,642 נקודות? יוריד 2,355 ריבאונדים? ישמור על לברון ג'יימס במשחקים מדי פעם מבלי שנצטרך להסתכל מהחלון ולבדוק אם היקום קרס לתוך עצמו? יתבדח באימונים פנימיים עם קווין דוראנט? יערוך קרב שלשות פרטי מול סטף קרי, שמתועד לעולמי עד ונצח יוטיוב? שבארונית של קליי תומפסון בחדר ההלבשה תעמוד בגאווה שקית ענקית של גרעינים שחורים מ"קליית חממה", שהביא לו "אח שלי עומרי"?

חלומם של שחקנים אחרים, לא פחות מוכשרים, היה המציאות של כספי במשך עשור. הוא לא הביא לשולחן משהו שטרם נראה בעבר, אבל מצא את הנישה שלו אנרגיות, שלשות, תנועה בלתי פוסקת – והתנפל על כל דקת משחק כאילו היא האחרונה.

השאלה אם שיחק את הדקה האחרונה שלו בליגה כבר נשאלה בעבר בהקשר של כספי, שבכל פעם מחדש הצליח לענות בשלילה. הסיטואציה הנוכחית, לעומת זאת, מערימה יותר קשיים מאי פעם: כספי אמנם שחקן חופשי ורשאי לחתום בכל קבוצה ללא הגבלות, אבל ארבעה חודשים לפני גיל 31, עם היסטוריה קרובה של פציעות מציקות וללא שניית משחק בפלייאוף ברזומה – היבט שעשוי להרחיק קבוצות פלייאוף שמחפשות עוד קצת עומק לספסל – העתיד ב-NBA נראה מעורפל.

זו העונה השלישית ברציפות שכספי נחתך מקבוצה ב-NBA, וברקע עולים עוד ועוד סימני שאלה בנוגע למצבו הפיזי. העונה שותף כספי ב-36 משחקים מתוך 56 של הקבוצה, ובשאר הזמן נעדר בשל פציעות קטנות ומחלות. בכלל, גליון ההיעדרויות של כספי לא עושה לו שירות טוב במיוחד: בשנתיים האחרונות הוא נפצע שש פעמים בקרסול, פעמיים בגב, ולאחרונה כאמור קרע את המיניסקוס. מאז עונת 201/14, אז שיחק ביוסטון, הוא לא שיחק ביותר מ-70 משחקים בעונה. בסך הכל, בשלוש העונות האחרונות שותף ב-125 משחקים בלבד במצטבר.

אם לא די בגליון הפציעה הלא מחמיא, בשנתיים האחרונות גם המוניטין של כספי כקלעי שלשות מצרך שתמיד יש לו דרישה בליגה – נשחק בצורה משמעותית. מאז עונת השיא בסקרמנטו ב-2015/16 כספי לא העמיד ממוצע של יותר משלשה למשחק. לגולדן סטייט הוא הצטרף בעונה שעברה על תקן קלעי שלשות מהספסל אולם מיעט לזרוק מחוץ לקשת – מה שהיווה סיבה מרכזית לשחרורו רגע לפני הפלייאוף. העונה קלע כספי 15 שלשות בלבד, ובשני משחקים בלבד זרק למעלה משלוש זריקות מחוץ לקשת. במקביל, גם האחוזים מהשלוש צנחו (34.9% העונה לעומת 45.5בעונה שעברה).

כאמור, הקליעה מהשלוש הייתה עד לא מזמן כרטיס הביקור של כספי ב-NBA. העונה, לאחר שקלע 20 נקודות מול האקסית גולדן סטייט, סטיב קר עקץ ואמר ש"הוא זרק ארבע שלשות במשחק, בכל העונה שעברה הוא לקח שמונה. אם רק היה זורק ככה אצלנו…".

״זה לא הלך כפי שדמיינתי", כתב כספי בטוויטר על החוויה בממפיס – וכנראה שזה הדדי. היה ברור עוד בתחילת העונה שמדובר בצומת לכל דבר עבור המועדון: או שינסה להיאבק על מקום בפלייאוף בעזרת הצירים הקבועים (מייק קונלי ומארק גאסול), מחוזקים קוסמטית בשחקני תפקיד מוגדר, או שיתחיל הליך פירוק נכסים בואכה סיומו של עידן. ממפיס החלה את העונה בצד התחרותי של הסקאלה, אבל אחרי 25 משחקים טובים, העסק התחיל להתפרק. העימות הפיזי בחדר ההלבשה, בו היה כספי מעורב, הרגיש קצת כמו תחילת הסוף, שהגיע מהר מהצפוי. בשבועות האחרונים היה ברור שלפחות אחד משני השחקנים הטובים בקבוצה, שרידים מתקופה מוצלחת יותר עבור הגריזליס, לא יישאר. וכשחוטבים עצים, עפים שבבים.

גם אנס קנטר ומרצ'ין גורטאט – שחקנים לא פחות טובים מכספי – נחתכו מהסגלים של קבוצותיהם, והחוזים שלהם הרבה פחות ידידותיים לחיתוך משלו. הביטוי "ככה זה בביזנס הזה" נדרש כאן; הנהלות ב-NBA נוטות להפגין סנטימנטים של רוצח סדרתי, בטח בתחילת פברואר, כשג'נרל-מנג'רים צריכים לנהל את שיחת "יחסינו לאן" עם העונה הנוכחית של הקבוצה.

כמובן שגם התקרית בחדר ההלבשה בה היה מעורב במהלך העונה, עם עימות חריף עם חברו לקבוצה גארט טמפל, לא מוסיפה לכספי נקודות זכות. לרוב, משחקן ספסל ותיק שכמוהו מצופה להיות מנהיג ובעל אישיות חזקה בחדר ההלבשה. ספק אם כספי עדיין ייתפס ככזה ב-NBA אחרי התקרית בה היה מעורב, שהצטרפה לדיווח נוסף בעונה שעברה על גישה בעייתית מחוץ למגרש, כשחקן גולדן סטייט (בזמנו טען אית'ן שטראוס מ"האתלטיק" שאחת הסיבות העיקריות לשחרורו של כספי הייתה "גישה שרחוקה מלהיות אופטימלית מחוץ למגרש").

יחד עם זאת, אם כספי יתאושש בזמן כדי לשחק עוד העונה, יש לא מעט קבוצות NBA שמחפשות שחקנים חופשיים כדי לעבות את
הסגל – חלקן אף איכותיות ותחרותיות יותר מממפיס. יוטה, למשל, זקוקה לפורוורד נוסף ואפילו לאקסית גולדן סטייט נותר מקום פנוי בסגל.

את כספי, מן הסתם, כבר מעניינת בעיקר מערכת היחסים הבאה. עכשיו רק צריך לקוות שלאחר שיבריא, יהיה לו בכלל עם מי לנהל אותה; בליגה שהיא גלגל שאסור לרדת ממנו, אף אחד לא עוצר ומחכה לך שתקום.

המשך לקרוא

ספורט

דני אבדיה נבחר ל-MVP של מחנה "כדורסל ללא גבולות"

Published

on

שחקנה הצעיר של מכבי ת"א רשם הישג נוסף, הפעם במחנה היוקרתי של שבוע אולסטאר ה- NBAבשארלוט • "הוא במסלול הנכון להיבחר בעשירייה הראשונה בדראפט 2020"

דני אבדיה בטקס הענקת הפרס בשארלוט

שחקנה של מכבי ת"א בכדורסל, דני אבדיה, רשם לעצמו עוד הישג מרשים, כשקטף את תואר ה-MVP של מחנה "כדורסל ללא גבולות", בו משתתפים 63 שחקנים צעירים מבטיחים מרחבי העולם במסגרת סוף שבוע אולסטאר ה-NBA בשארלוט. 63 נערים ונערות מ-31 מדינות מכל העולם הוזמנו למחנה, בו הדריכו בין היתר גם כוכבי NBA כגון ניקולה יוקיץ', ניקולה ווצ'ביץ', בוגדן בוגדנוביץ' ודיאנדרה אייטון, ובסופו של דבר – ילד הפלא של מכבי תל אביב הוא זה שנבחר ל-MVP. אבדיה בן ה-18 משך את תשומת הלב של הסקאוטים והעיתונאים מהרגע הראשון.

אבדיה ממשיך באותו הקו מטורניר הנוער של היורוליג בו הצטיין והוביל את מכבי תל אביב לגמר השלב המוקדם מול ריאל מדריד, בו בסופו של דבר הפסידו הצהובים. הישראלי נבחר לחמישיית הטורניר. בחודש אוגוסט האחרון לקח אבדיה חלק במחנה נוסף של כדורסל ללא גבולות שנערך בסרביה ונבחר בסיומו ל-MVP. בקיץ הקרוב הוא יוביל את נבחרת העתודה באליפות אירופה עד גיל 20 שתיערך בישראל.

אבדיה (18, 2.05 מ') מושך המון תשומת לב כבר זמן רב, אבל היכולת שהציג במחנה "כדורסל ללא גבולות" העלתה אפילו יותר את המניות שלו אצל הסקאוטים של הקבוצות ב-NBA. אבדיה נבחר כאמור ל-MVP של המחנה וב"ספורטס אילוסטרייטד" לנתח את הכישרונות הבולטים מהאירוע, והחמיאו ליהלום הישראלי של מכבי תל אביב.

"הוא מציג חבילת כישורים מרשימה מאוד. הוא לא שחקן שצריך לצפות בו יותר מדי כדי להעריך אותו", נכתב באתר הנחשב. "מהרגע הראשון היה אפשר לראות שאבדיה הוא השחקן המוכשר והמוכן ביותר ל-NBA מבין כל אלו שהגיעו למחנה. יש לו כישרון טבעי לניהול משחק בכדרור, ונראה שיש לו פוטנציאל אמיתי לסחוב על גבו התקפה ב-NBA כמוביל כדור למשך דקות ארוכות. הוא לא עילוי כמו לוקה דונצ'יץ', אבל יזכה להשוואות אליו בגלל סגנון המשחק והיתרונות הדומים".

מה חוזים שם לאבדיה בהמשך? "הוא במסלול הנכון להיבחר בעשירייה הראשונה בדראפט 2020 ובתקווה גם לקבל בעונה הבאה תפקיד מרכזי בעונה הבאה. ההתפתחות שלו עשויה להציב אותו אפילו באחד המקומות הראשונים בדראפט בשנה הבאה".

המשך לקרוא

ספורט

מציון תצא תורה

Published

on

יש לו הכל: משחק יוצא מין הכלל תחת הסל בהגנה ובהתקפה, קליעת פאול מעולה, יכולת לקבור אותה מבחוץ, החבילה כולה • קבלו את הכוכב העליון החדש שמגיע לליגה הטובה בעולם ולנבחרת ארה"ב: ציון ויליאמסון

זאיון וויליאמסון. כמו מכונית קאדילק כבדה

הוא שחקן שלא מגזים בהרעדת הסל. רק שחקנים המעוניינים לפרסם את שמם זקוקים לדאנקים מרעידי סלים. דאנק קליל – סל ופאול – זה כל זה שציון וויליאמסון מבקש. הוא כולו 2.00 מטרים. אבל 2 מטרים הנושאים 132 ק"ג של מסת שרירים. הוא נראה כבד ממבט ראשון, אבל אני, לפחות, אף פעם לא ראיתי שחקן מסיבי כמוהו עם הכוח המתפרץ והתאוצה שלו. הוא מכונית קדילאק כבדה, 8 צילינדרים, הפורצת כמו פיאט במרוץ במונאקו.

זה מה שעשה כוכב מכללת דוק נגד וירג'יניה, המדורגת 3 במכללות, משחק שבסופו היה ברור לי: אליפות ה-NCAA היא של דוק. רק היא עצמה יכולה לנצח את עצמה ביום קליעה איום. ביום קליעה טוב מה-3 – כמו נגד וירג'יניה – עם ציון בפריצות ותחת הסל? פורגט איט. אפשר כבר לתת להם את תואר אלופת המכללות.

יש לו הכל: משחק יוצא מין הכלל תחת הסל בהגנה ובהתקפה. קליעת פאול מעולה. יכולת לקבור אותה מבחוץ. המשחק נגד וירג'יניה – שהוא בשום פנים ואופן לא משחקו הטוב ביותר ואפילו לא אחד ממשחקיו הטובים ביותר – עדיין מראה את החבילה כולה. את הכוכב העליון החדש שמגיע לליגה ולנבחרת ארה"ב: ציון ויליאמסון, השכן שלי מהעיירה ספרטנבורג הקשורה ממש לביתי בגריר, דרום קרולינה, שני מין פרברים במטרופוליטן של גרינוויל.

בסיום המשחק אמר מאמן דוק מייק ששבסקי: "אף פעם לא היה לי שחקן מיוחד כמוהו". הוא לא יכול היה לומר 'הטוב ביותר'. לא למאמן שהיה לו שחקנים כגראנט היל ששיחקו עבורו ארבע שנים תמימות. אבל הכוונה ברורה לי. זאיון? תתארו לכם צ'ארלס בארקלי אבל גבוה מהמודל המקורי ב-6 סנטימטרים ושוקל 8 ק"ג יותר מ'הגבעה העגולה של הריבאונד'.

כל משחק שהוא משחק מוסיף ל-LEGEND החדש של הכדורסל. אני זכיתי לראות עשרות כוכבי תיכון שהמשיכו לככב במכללה ואז לעשות קריירה מוצלחת ב-NBA אבל לא זכור לי שחקן שעשה קפיצה קדימה ברמה ובגודל שציון עשה מהתיכון לשלב הבא. הוא הפך משחקן תיכון טוב מאד – מדורג 3-5 – לאגדה ממש במכללות. קבוצות NBA מדברות כבר היום על העתיד של AD למשל, כן, הגבה, עם מחשבות קדימה לקראת בואו של הגואל מציון. הווה אומר הוא כבר במחשבות ובמשוואות של קבוצות NBA מהלוטרי, ומחשבותיהם לגבי טריידים בעתיד. אם הוא עלה פלאים מהתיכון למכללה, האם יעשה אותה קפיצה מהמכללה ל-NBA? זה יהיה מפחיד ממש.

אני זוכר את הסלאם ב-360 מעלות נגד קלמסון כשפיו כמעט נישק את הטבעת אחרי סיבוב גוף מלא. או החסימה נגד פרינסטון. ואת החסימה נגד וירג'יניה חייבים לשמור בסרטון מוזהב. האגדה עליו מתאבה, מתעצמת, ותופסת תאוצה ממשחק למשחק. במשחק הראו את לברון מיד אחרי כניסה מצויינת של ציון עם סיום בסיבוב שמאלי, ומבע פניו של המלך הביע מין תמהון או השתאות. הייתי אומר אפילו מין מבע של אי-אמון בנה שראה זה עתה. דבר אחד אני יודע: לברון השתכנע !. וכשכוכב כלברון משתכנע – שחקן המשכנע שחקן – זהו הסימן הברור ביותר שמתפתח משהו מיוחד.

בינתיים העונה הוא קולע 22.7 נק' ב-68.25% (עם 77% לא יאומנים מתוך קשת ה-3!), קוטף 9.4 ריב', גונב 2.21 וחוסם 2.3.

ג'יי ביילס הוא לדעתי אנליסט כדורסל המכללות הטוב מכולם. ביילס (שחקן דוק, שחקן המבריקס, שחקן יורוליג, ועוזר מאמן בדוק) מ-ESPN הוא הטוב ביותר, וכשהוא אומר, "There has never been a player like him", אני מאמין לו.הוא עושה דברים עם גופו שהם INCONGRUENT לגופו. יותר אפילו מלברון ג'יימס.אני מעז לומר שמאז ה-"FAB FIVE" של מישיגן לא היתה קבוצת פרשמן דומיננטית כמו דוק. אולי קנטקי של 2010-11 עם דמרכוס קאזינס, ג'ון וול, ואריק בלדסאו. כל סל רביעי שלו הוא דאנק, אבל סליו באים כסיום מתאים לכדורסל מעולה של שחקן שיש לו הכל, כולל שכל בראש.

מאמנו מייק ששבסקי אמר לעיתונאים אחרי המשחק: הוא אוצר (TREASURE). הוא צעיר נפלא לאמן. תמיד במצב רוח טוב, תמיד UPBEAT. תמיד מוכן לעזור. הוא מצחיק עם חוש הומור שמשכיב אותנו. הוא מאד TEAM-ORIENTED. הוא החבילה השלמה. כולם ללא יוצר מין הכלל אוהבים אותו – חבריו לקבוצה, הסטודנטים על היציעים וספסל הלימודים, כל המאמנים ועוזרי המאמנים. אין כלל שאלה. הוא ."BIG TIME GREAT KID AND GREAT PLAYER".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות