Connect with us

טיולים

ויוה מקסיקו!

Published

on

מפגש עם מרסלה סלריו, הקונסולית המקסיקנית החדשה בלוס אנג'לס, החולשת על 180 עובדים ומטפלת במיליוני בני אדם, וגם משחזרת חוויות מתקופת שירותה הדיפלומטי בישראל ולימודיה במרכז הבינתומי בהרצליה

האם האדם עושה את התפקיד או התפקיד את האדם? סגנית השגריר של מקסיקו בישראל סיימה את תפקידה בארץ הקודש. היא מספרת שלפני שקיבלה את התפקיד, ניסו לשכנע אותה במלוא המרץ והכוונה שלא לנסוע לארץ. ״זה אזור מסוכן, מדוע את צריכה את זה?״ נאמר לה. מסתבר שלא דובים ולא יער, והתקופה בארץ היתה עבורה מלאת עשיה ומשמעות. היא אפילו הספיקה ללמוד בבינתחומי ע״ש רקנטי בהרצליה, כתוספת לתארים המתקדמים שכבר באמתחתה משפטים, דיפלומטיה ובטחון לאומי). היא דוברת מספר שפות ובעברה גם לימדה משפט בינלאומי. היא משרתת בשרות החוץ של מקסיכו מאז שנות התשעים – הן במשרד החוץ בתפקידים בכירים והן במשימות בחו״ל, ובהן בארה״ב בוושינגטון, ניו יורק וסן דייגו, בבלגיה ובאחוד הארופי, בישראל ועתה חזרה בארה״ב.

אדם ממשיך מחיל לחיל. גם לנו היתה כאן קונסולית שאמונה היתה על דיפלומטיה ציבורית והמשיכה – מרגע אחד למשנהו, למגינת לבו של סגן הקונכ״ל דאז – להיות סגנית השגריר בהודו.

ומדוע מזכיר אני דוקא דיפלומטית-אישה? שכן למדינת ישראל לא היתה דיפלומטית בכירה אישה, לא בחוף המערבי ולא בוושינגטון הבירה. אולי בעתיד תעלנה נשים לדרגה גבוהה יותר מזו המתאפשרת להן בזמן זה אולי בעתיד גם תהיה לארה״ב נשיאה.

אם מחצית האוכלוסיה, לערך, הוא נשים, מדוע מספרן בקרב הדיפלומטים (ונבחרי הציבור גם כן) כה זעום? דווקא למדינת ישראל היתה מנהיגה-אישה, גולדה גרין-מאיר. הגיע הזמן שתהיינה מנהיגות נוספות בעלות שיעור קומה. דווקא בארה״ב תחת הנשיא אובמה היה מספר לא מבוטל של שגרירות-נשים, וטוב שכך.

חזרה סגנית השגריר למקסיקו וקיבלה את תפקידה הבא, נשלחה היא לריכוז האוכלוסיה המקסיקנית הגדול ביותר מחוץ למקסיקו סיטי, קרי ללוס אנג׳לס.

השגרירה מרסלה סלריו יכולה להתגאות בהשג הבא: זו הפעם השניה ב-133 שנים שאישה מכהנת כדיפלומטית הבכירה ביותר של מקסיקו בחוף המערבי, וודאי שיש דברים בגו.

הקונסוליה המקסיקנית נותנת מענה מקומי למיליונים רבים מאד של אזרחי מקסיקו החיים כאן בצורה חוקית ולא חוקית. בקונסוליה מועסקים כ-180 עובדים, בהם כעשרים דיפלומטים. בין למעלה ממאה הנציגויות הזרות בלוס אנג׳לס, הקונסוליה המקסיקנית גדולה מאד. ועתה על הכל אחראית אישה. מספרת אחת מעובדות הקונסוליה, על זוג המגיע לשער גן עדן, ומכריזים עליהם. עבר רחש בין המתגודדים שם בשער, ״שגריר מקסיקו הגיע.״ מסתכל המשגיח על הבעל ואומר ״כבוד השגריר, הנך מוזמן לראש התור.״ ״לא,״ מתקנים אותו מיד, ״הוא לא השגריר. הוא בעלה של השגרירה!״

אנחנו מרגישים מיד שנושבת רוח חדשה. בקבלת פנים פרטית, השגרירה נואמת באנגלית, אף לא מילה בספרדית (למרות שכל המוזמנים, למעט שנים, דוברי ספרדית). היא גם מקפידה לזכור את כל השמות, וכך בהמשך הערב, כל אחד ואחת מרגישים כאילו ההיכרות היא רבת שנים. חשוב לא פחות שיום למחרת יש המשך. השגרירה עצמה כותבת, וכך מתהדק הקשר שנוצר לו
ביום האתמול.

עד כמה גישה זו רעננה ונכונה. כמה פעמים נפגש אדם עם דיפלומטים המייצגים אותו, ואלו מרגישים את עצמם חשובים כל כך, כאילו האדם אמור לשרתם ולא להפך. ואילו פה, הדיפלומטית הבכירה ביותר של מדינתה בונה גשרים, מהמסד עד הטפחות. מומלץ מאוד ללמוד, אלא שאנשים בגיל מסוים (וביוחד אלו המשוכנעים שהם יודעים הכל ויודעים יותר טוב מכל אחד אחר) לא ניתנים לשינוי וחבל על המאמץ. עדיין, טוב להתפעל ממה שרואות עינינו, ועוד נכונים לנו גדולות ונצורות.

סגל דיפלומטי רב ומגוון חי בעיר לוס אנג׳לס. כאמור, למעלה ממאה נציגויות שונות. נציגות היא למעשה בבואה של העומד (או העומדת) בראשה. נוכחנו זאת כולנו במשך חמש שנות כהונתו של דיויד סיגל כדיפלומט הבכיר ביותר של ישראל בחוף המערבי. לא היה דיפלומט בהא הידיעה טוב ממנו משך יובל שנים. את מה שהוא עשה, אותו חריש עמוק בשטח, אותם יחסים שיצר ובנה וטיפח ופרויקטים והסכמים שקידם וחתם, ניתן להרגיש עד עצם היום הזה – לא נס ליחם. יתרה מכך, אותם שתילים ששתל גבהו, חזקו והתרחבו, והיום הם נותנים פירות.

דוגמא למופת יש למדינת ישראל, ועתה נראה שיש תחרות ממקסיקו. נמשיך לעדכן אותך הקורא ואת עצמנו, האם הציפיה תעמוד במבחן המציאות. בדבר אחד אני בטוח – התחלה כזו כבר מזמן לא חוויתי. וכנראה לא בכדי שרתה השגרירה בישראל קודם הגעתה ללוס אנג׳לס. כבר בקבלת הפנים קידמו אותה בעברית ב״שלום״ נחרץ!

bussel@m.com: לתגובות

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

טיולים

ברוכים הבאים לאיחוד האמירויות

Published

on

משק כנפי השלום בין ישראל והנסיכות העוצמתית במפרץ הפרסי מנבא גל תיירות מתוצרת כחול לבן * רז גולדמן, בכיר בחברת התעופה Emirates ומומחה מקומי, מספק הצצה ראשונה ומדריך עשה ואל תעשה ליעד החדש והמסקרן

קודם כל אני רוצה להציג את עצמי. שמי הוא רז גולדמן ואני דייל לשעבר באל-על. כשסיימתי את עבודתי באל-על ראיתי שחברת התעופה Emirates מגייסת דיילים ועורכת ראיונות בעמאן, אז נרשמתי. עברתי את הריאיון הראשון ונקבע לי ריאיון שני למחרת. למזלי, שלושה שבועות מאוחר יותר, הטיסו אותי לדובאי לראיון השלישי והמכריע. 

רק שתדעו, נולדתי בקנדה ויש לי גם דרכון קנדי וגם דרכון אמריקאי, פלוס דרכון ישראלי. שבוע לאחר מכן, קיבלתי את האי-מייל שבישר לי שעברתי את הריאיון והזמין אותי להכשרת הדיילים בדובאי. ההכשרה נמשכה חודשיים והייתה קשה מאוד, אבל עברתי אותה בהצלחה. הייתי דייל ב- Emirates במשך 7 שנים, וכולנו גרנו בדובאי באותה התקופה. במשך שנתיים גם שימשתי כמדריך במחלקת ההדרכה שלהם. הייתי בכל 160 היעדים שלהם וטיילתי בכל רחבי העולם הערבי. 

בן הזוג שלי, מארק ב-5 השנים האחרונות הוא נוצרי לבנוני שכמוני גם עבד בדובאי. כשנפתחה המשרה של מנכ"ל הסניף של Emirates בביירות, התראיינתי אליה בדובאי, הטיסו אותי לביירות, ושם הציעו לי את המשרה. מארק ואני עזבנו את דובאי ועברנו לביירות לפני שנה. במשך 7 שנים, מתוך 25,000 דיילים ב- Emirates, הייתי היהודי היחיד, ובטוח שגם הישראלי היחיד. עכשיו אני גם היהודי הראשון שממלא משרה ניהולית ב- Emirates. אני כרגע עדיין בביירות, לטוב ולרע… עם זאת, אני עדיין מכיר מצוין את איחוד האמירויות והייתי שמח לספר לכולכם עליה ולהזמין אתכם להגיע לאחת מהמדינות הכי נהדרות על כדור הארץ!

איחוד האמירויות הערביות מורכבת מ-7 אמירויות (כמו מדינות), כשאבו דאבי היא עיר הבירה. רוב התיירים נוטים לבקר רק ב-2 העיקריות: דובאי ואבו דאבי. בבקשה תזכרו שלא משנה כמה מודרנית המדינה יכולה להיראות, איחוד האמירויות היא עדיין מדינה מוסלמית באופן מפורש, ויש לציית לחוקיה. דובאי ואבו דאבי הן מאוד מודרניות, אבל בשאר 5 האמירויות חלים חוקי השריעה וקוד לבוש מחמיר.

איחוד האמירויות איננה תאילנד או הודו, ודברים שמטיילים עושים בתאילנד או בהודו יכניסו אתכם לכלא באיחוד האמירויות.

דבר שחשוב לזכור הוא שאמיראטים מעטים מאוד פגשו אי-פעם ישראלים או יהודים, ודברים שמקובלים בישראל הם בהחלט אינם מקובלים באיחוד האמירויות. רוב התיירים הם סעודים, לבנונים, איראנים, ואירופאים. הם לא חובשים כיפות או עונדים מגיני דוד! איחוד האמירויות היא עדיין מדינה ערבית, ולמרבה הצער יש בה הרבה אנשים בעלי דעות אנטי-ישראליות ויכולים לעשות צרות. אם זורקים לעברכם הערות לא ידידותיות, פשוט תתרחקו!

אל תעשו סמים מכל סוג שהוא, אל תנסו אפילו להכניס לשם סמים!

כשתנחתו בדובאי או באבו דאבי, המכס מתוכנן כך שיש תור נפרד לגברים ולנשים.

כל התיקים עוברים שיקוף בקרינת רנטגן עם הגעתם. אם הם לוקחים מכם פריטים, אל תתווכחו איתם!

לעולם אל תדברו על פוליטיקה, על ישראל, או על כל דבר הקשור לפלסטינים. אם כבר, אז תמיד בזהירות ובשקט, ולעולם אל תדברו על משפחות המלוכה של איחוד האמירויות או כל דבר רע על אף מנהיג ערבי.

הרבה ישראלים משאירים בלגאן בחדר במלון ועוזבים מבלי לשלם. אל תעשו את זה, כי אם כן אז או שתיכנסו לכלא או שימנעו מכם לצאת מהמדינה.

האמיראטים לא צועקים ברחוב או מדברים בקולי קולות בטלפון הנייד. זאת התנהגות של זלזול!

לבוש: הכתפיים צריכות להיות מכוסות

אפילו במלון, גם גברים וגם נשים חייבים להתנהג באופן מכובד ולהתלבש בהתאם.

האמיראטים מתגאים בניראות שלהם, ומתלבשים היטב לכל מקום שהם הולכים אליו.

בציבור, הכתפיים שלכם ושלכן צריכות להיות תמיד מכוסות! בחוף, בבריכה, ובמועדונים, נשים יכולות ללכת ללא שרוולים וללבוש חצאיות מיני, אבל לא ברחוב.

אם אתם לובשים מכנסיים קצרים, אז שיגיעו עד לברך. לבוש צמוד אצל שני המינים יזכה במבטים כועסים.

במסעדות, אפילו באלו שמגישות אלכוהול, אנשים חייבים להתנהג בכבוד. למשל, אתם יכולים לשבת בשולחן ליד אורחים סעודים שמרנים מאוד ונשים העוטות רעלות מכף רגל ועד ראש. אנשים אלו יכולים לקרוא למשטרה ולסבך אתכם בצרות גדולות. שוב, איחוד האמירויות היא מדינה מוסלמית באופן מפורש.

שופינג: הפריטים מוצגים ללא תגיות מחיר

חוויית השופינג באיחוד האמירויות, בעיקר בדובאי ובאבו דאבי, היא לחלוטין מדהימה, והחנויות הן לרוב יקרות מאוד, כשרוב הפריטים מוצגים ללא תגיות מחיר.

אתם חייבים לזכור כי רוב המבקרים הערבים נכנסים לחנות ורוכשים פריטים בכלל בלי לשאול מהו המחיר. אל תנסו להתמקח בקניונים כי זה נחשב לעלבון…

הקניון הגדול בעולם הוא The Dubai Mall והוא ממש עצום. אני ממליץ גם על Ibn Battuta Mall, שהוא פשוט יפהפה.

The Dubai Outlet Mall הוא נפלא! אך ורק פרטי מעצבים, במחירים יותר נוחי

לאלו מבינכם שאוהבים את איטליה, אתם חייבים לבקר ב- Mercato Shopping Center, היות והוא מעוצב כמו עיר איטלקית.

אני אוהב את שוק הפשפשים, וכמובן, אי אפשר לדעת מה נמצא שם. בדובאי יש מספר שווקים שכל אחד מהם מוכרים פריטים מסוג מסוים. שם אפשר להתווכח, אבל תהיו מנומסים. אל תגידו שאתם יכולים להשיג את הפריט במחיר טוב יותר בישראל.

התכשיטים שבשוק הזהב הם פופולריים מאוד ובאיכות עילאית.

שוק התבלינים הוא מהמם, ואני ממליץ להביא משם הביתה תבלינים, תה, וקפה.

שוק הבשמים הוא נהדר. אם אתם אוהבים ריח מסוים – למשל, שאנל 5 – הם יכולים להכין לכם אותו שם משמנים אתריים ואלכוהול, במחיר נמוך פי כמה וכמה מזה שבו נמכר הבושם המקורי בחנויות הכלבו.

מסגדים: אורות מרהיבים בלילה

התנהגו בצורה מכבדת ביום שישי ואם אתם מטיילים במהלך כל חג מוסלמי שהוא, ובמיוחד הרמדאן. המסגד הכי גדול ומפואר באיחוד האמירויות הוא Sheikh Zayed Grand Mosue. האורות שמאירים אותו בלילה מרהיבים. שלושה מסגדים נפלאים נוספים שאני ממליץ שתבקרו בהם הם The Jumeirah Mosque, The Al Farooq Omar Bin Alkhatub Mosque, ו-The Grand Bur Mosque.

שני דברים חשובים: אף פעם אל תעליבו את דת האיסלאם או תדברו רעה על אף אחד ממשפחות המלוכה. שניהם הם עבירות חמורות. אני עובד בחברת התעופה Emirates והבוס שלי הוא הנסיך חמדאן, הבן של השייח', שליט דובאי.

להט"בים: מסיבות גייז מפה לאוזן

שוב, ללא קשר לכמה מודרנית המדינה נראית, להיות גיי זה לא מקובל באופן מסורתי, ואנשים יכולים להישלח על כך לכלא, או להיות מגורשים בחזרה. האמירויות מנטרות את הרשתות החברתיות, אז תנהגו בזהירות רבה אם אתם משתמשים באפליקציות של היכרויות ודייטינג. על מסיבות גייז שומעים אך ורק מפה לאוזן. יש הרבה זוגות להט"בים בדובאי ואבו דאבי, אבל לא מדברים על כך. רוב הלהט"בים נפגשים במסיבות של אזרחים זרים או במועדוני לילה בבתי מלון שידועים בסובלנותם היחסית.

מארק ואני לעולם לא הולכים יד ביד או מתנשקים בפומבי. לאורך שנים, היות ו-95% מעובדי האמירויות הם אזרחים זרים, הם היוו ועדיין מהווים חלק גדול מאוד מהלהט"בים במדינה שמחוץ לארון. מאוד מקובל בחברה הערבית להישאל אם אתם נשואים או אם יש לכם/ן חבר/ה, אבל אף פעם אל תנדבו את המידע שאתם להט"בים.

שני גברים שמגיעים למלון יכולים לעורר שאלות אם הם הזמינו רק מיטה אחת. אל תתווכחו או תצהירו שאתם להט"בים, ופשוט תקחו חדר עם שתי מיטות. נקודה.

דובאי היהודית: עדיין אין חב"ד

יש בדובאי בית כנסת קטן שאנחנו קוראים לו "הווילה". הוא מנוהל ע"י עו"ד דרום אפריקאי והוא נשמר בפרופיל נמוך מאוד. עדיין אין שם סניף של חב"ד. אנשים לומדים על מיקומו של בית הכנסת רק מפה לאוזן.

בערך 1,000 יהודים גרים באיחוד האמירויות, כשרובם גרים בדובאי ובאבו דאבי. את בית הכנסת פוקדים המקומיים, תיירים ספורים, ובעיקר אנשי עסקים ומשפחותיהם אשר עובדים עבור חברות הנפט, כשרבים מהם מגיעים מסעודיה השכנה בפסח ובראש השנה. אני ממש גאה בעצמי שהבאתי להם מצות ואוכל לפסח מארה"ב ומבריטניה.

תזכרו: אל תחבשו כיפות או תענדו מגיני דוד באף מקום באיחוד האמירויות!

חופים: בלי לכלוך ואלכוהול

החופים הם ממש יפהפיים ונקיים ללא רבב. אל תביאו אתכם אלכוהול לאף חוף, אל תשאירו אחריכם לכלוך בשום מקום! אני ממליץ על Jumeirah Beach, Umm Suqiem Beach אשר מתחבר לחוף העפיפונים (Kite Beach), ו- The Al Mamzar Beach.

ארוחת ערב בשמיים: אם אתם אמיצים (אני אף פעם לא הייתי עד כדי כך אמיץ) תשקלו לאכול בגובה 50 מטר מעל לעיר! מצחיק שהייתי דייל אוויר כל כך הרבה שנים, ועדיין מפחד מגבהים בחוץ! אני מכיר אנשים שעשו את זה ואמרו שהחוויה מדהימה עבור כל ארוחה, אבל כנראה שנופי הערב והלילה הם הכי טובים.

ארכיטקטורה: המלון האלגנטי בעולם

הבניין הגבוה ביותר בעולם הוא בורג' חליפה, המגיע לגובה לא ייאמן של 828 מטרים. אחד מהמלונות האלגנטיים ביותר בעולם הוא בורג' אל ערב, אשר דומה למפרש של ספינה. גובהו 280 מטרים והוא בנוי על אי מלאכותי ליד חוף Jumeirah.

אני מקווה שלכל מי שמבקר באיחוד האמירויות יהיה ביקור מוצלח! אתם ממש תאהבו את המקום, אבל בבקשה תקפידו על הכללים.

שוב, זאת לא תאילנד או הודו ורוב האמיראטים עדיין חשדניים וחסרי אמון כלפי ישראלים! אם יש לכם עוד שאלות, אתם מוזמנים לשלוח לי אי-מייל לכתובת flyboydxb@gmail.com באנגלית, צרפתית, או בעברית.

כל טוב, ולהתראות בדובאי!

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות