מאירועי השבוע האחרון:הימים שבאו לאחר אותו ערב כאוב וטעון היו קשים מנשוא עבורי. ויתרתי במחי יד על זוגיות, אהבה והצעת נישואין ,שנשים אחרות היו מוכנות לחרף נפשן עבורה.הסתגרתי בדירתי הקטנה בציפייה לנס שיבוא ויציל אותי..

ניתחתי שוב ושוב את הזוגיות שלי עם ג'ון בניסיון להבין את מנגנון ההרס העצמי שהשתלט על חיי. הגעתי עייפה וכבדה אל יום ההתנסות המעשית השבועי, במסגרת תכנית הלימודים.

בחדר המתינו לי מדריכת הקורס וזוג שנראה כעוס ונטול אנרגיות.

"מדובר בזוג המצוי בזוגיות של כ10 שנים ,פרי שידוך של משפחות. הם נטולי ילדים ונמצאים במשבר עמוק שאיננו מאפשר להם ולו תקשורת בסיסית." תיארה בפרוטרוט המדריכה בחדר ההמתנה הדיסקרטי ,המוביל אל חדר הטיפולים.

"אני רוצה שנפריד ביניהם כרגע, אנחנו נשב עם האישה וננסה לראות לאן זה מתקדם, הבעל ימתין לנו בחדר ההמתנה" הוסיפה.

דממה ארוכה הציפה את חדר הטיפולים, פתחתי בהיסוס אל האישה העצובה שישבה מולי:" ג'נט, אני רוצה שתרגישי חופשייה ובטוחה לחלוק עימנו כל פרט שעשוי להיות קשור למשבר בו את מצויה עם בן זוגך, אנחנו מבטיחות באופן חד משמעי שדבר לא יצא מן החדר הזה".

ג'נט בהתה ברצפת החדר וכיווצה את גופה הצנום במושבה. דמעות החלו לנשור מעיניה ומלאו את הקמט הקטן שעיטר את לחיה.בתום שתיקה שנמשכה דקות ארוכות,הרימה את ראשה מעט והביטה בי.

"אני לעולם לא אספר לו ולא אכפת לי שהזוגיות הזו תיגמר"… אמרה בביטחון.

הבטתי במדריכת הקורס, היא הנהנה בראשה לשם אישור המשך הטיפול שלי במקרה שלפני.

"ג'נט, הוא לא חייב לדעת אבל אולי נוכל להציל את הנישואין שלכם… את מעוניינת לשתף אותנו בדברים שאינך רוצה לחשוף בפניו?" שאלתי ,תוך ידיעה גמורה שהסוד שהיא מסתירה ממנו הוא קשה וכואב, כזה שייתכן ובן זוגה ממילא לא יוכל להתמודד עימו.

היא נראתה מהוססת ומבולבלת. קרבתי את כיסאי והנחתי את כף ידי על ברכה "את בטוחה כאן, אנחנו מקשיבות לך ורוצות לעזור".

"הוא יעזוב אותי אם הוא ידע, אני לא מסוגלת לשאת את המגע שלו.." הסכר נפרץ ושטף קורע לב של דמעות כבדות משקל כיסה את פניה וצווארה.

הגשתי לה ממחטה רכה ושילבתי את כף ידי בידה. "את יודעת שעל אונס אפשר להתלונן גם שנים אחרי…" דבריי הוטלו כפצצה בחלל החדר, מדריכת הקורס הביטה בי באימה..

"אני לא רוצה להתלונן" זעקה ג'נט "אני רוצה לחסל את המנוול הזה!" היא מיררה בבכי חסר מעצורים.

קרבתי אליה וחיבקתי את כתפה. בכייה היה כה עצמתי ,עד כי לא הבחנתי בחסרונה של המדריכה, שעזבה את החדר. ג'נט אחזה בי והתייפחה, במהלכה של חצי שעה תמימה.

כשיצאתי מן החדר, חיכתה לי המדריכה וסימנה לי להיכנס אל חדרון פינתי ששימש כמחסן קטן. "לקחת סיכון שאינני מאמינה בו בדרך הטיפול שלי כאן,אבל אני חייבת לציין שהצלחת לפרק את המטען הרב שהצטבר בג'נט ביעילות מדהימה! אני חושבת שאת מוכנה להתנסות אינטנסיבית יותר" סיכמה בחיוך.

יצאתי מן הקליניקה המעשית בשעת ערב מאוחרת, בתחושה טובה יותר ,שלפחות לזוגיות של ג'נט ובעלה יש סיכוי לשרוד בעולם הבלתי אפשרי הזה!

האם ההתנסות החיובית של לימור תסייע לה? קראו בשבוע הבא…