Connect with us

מצב הרוח

השירותים החשאיים

Published

on

או: למה ההתמכרות החדשה שלי היא סדרת טלוויזיה בנטפליקס על קשישים עם בעיות בערמונית

השבוע, מפאת הקור העז, ניגשנו לאחת מרשתות החשמל לרכוש תנור חימום. בתום הקנייה סח לנו המוכר הנחמד: ״תנו לי להעמיס לכם את הקופסה לבגאז׳, אתם כבר מבוגרים״. שמחתי שהוא חסך ממני את חוויית הסחיבה, אבל ההקלה לגב נמהלה בצביטה באזור הבטן בואכה האגו, כתוצאה מהעלבון. אני מבוגר? על מה הוא מדבר? הוריי מבוגרים. השכנים שלי מבוגרים. בבית גיל הזהב מתגוררים מבוגרים. אבל אני? ינוקא נצחי, עליז, שובב חיוני וחבר בלהקת רוק צעירה ובועטת.

כשהגענו הביתה הרמתי את הארגז עם התנור ודאגתי שרעייתי תצפה בי, כדי שלא יעלה על דעתה שמישהו כאן חלילה מבוגר. עוד נחזור לזה בהמשך.

בערב התיישבתי מול הטלוויזיה וליד התנור החדש שהרכבתי, מתחתי שרירים, הרגשתי כטווס צעירו התרכזתי בהתמכרות החדשה שלי – סדרה על קשישים עם בעיות בערמונית. מדובר בסדרה משעשעת בכיכובם של אלן ארקין ומייקל דאגלס, שגיבוריה נאלצים להתמודד עם בעיות של הזדקנות, אובדן זיכרון וכאבי פרוסטטה. דאגלס בן ה־74 (שלעומת אביו קירק בן ה־101 הוא ממש נועה קירל) סובל בסדרה מזרם השתנה חלש ומהצורך לבקר בשירותים בתדירות גבוהה במיוחד. אני מודה שאני מזדהה איתו מאז שאני עצמי קם לשירותים פעמיים בכל לילה.

אני יודע שאולי הקוראים הצעירים יותר נוטשים עכשיו, במחשבה שהעניין לא נוגע אליהם. אבל לא כך הם פני הדברים. ראשית, גם הם יגיעו יום אחד לגיל שבו האינסטלציה הפנימית תתעייף ותישחק. ושנית תסתכלו מסביב ותגידו לי אם השתנה היא לא נושא ישראלי חשוב מאין כמותו, הטומן בחובו מנהגים, דיונים חברתיים וביטויים תנ"כיים.

בעבר הנשיא אסד האב, אללה ירחמו, נודע ביכולות ההתאפקות שלו, שבעזרתן הצליח להשיג ויתורים משמעותיים ממנהיגים, רק כי הם כבר לא עמדו בלחץ השלפוחית והיו מוכנים לעסקת "שטחים תמורת אסלה". מאז זרמו הרבה מים בניאגרות, והיום אנחנוחיים בתקופת האי־התאפקות.

לישראלים, שמעולם לא היו טיפוסים מאופקים במיוחד, זו תקופה מאתגרת במיוחד. התגברות הפקקים ברחבי הארץ גורמת לכך שאנשים תקועים שעות בכביש, ואם את השעמום עוד אפשר להפיג בהאזנה לרדיו, כשהשלפוחית לוחצת, לא יעזור אם תציע לה לשמוע רזי ברקאי.

השילוב של חוסר ברירה וחוסר נימוס שולח את הישראלים לתת דרור לשלפוחית שלהם בצידי דרכים ובפינות רחוב וליצור וריאציה מזרח־תיכונית על "ארץ אלף האגמים". תייר שביקר בביתנו אמר לי פעם שהדבר הבולט ביותר בישראל הוא העובדה שבניגוד למדינותאחרות, הגבר המקומי לא מתרשם ממוסד השירותים, והוא מוכן לתרום להעלאת כמות המשקעים הארצית בכל רגע ובכל מקום.

ליבי עם הנשים, שאינן יכולות ליהנות מהספונטניות הגברית הישראלית וצריכות למצוא בכל פעם מקום סגור עם יכולות ישיבה, שיש בו גם קרש.

הרשויות לא ממש תורמות לעניין. שירותים ציבוריים איכותיים הם מצרך נדיר במקומותינו; בעבר היו כמה יוזמות לשירותים בתשלום במרכזי הערים, אבל הם לא ממש הצליחו. אולי כי הישראלי מוכן לשלם 12 שקלים על מים מינרליים, אבל לא יוציא שקל על הוצאתם מהגוף. האופציות החינמיות לרוב לא ממש אטרקטיביות, ונעות בין התגנבות לא מכובדת לבתי קפה לבין שירותים בתחנות דלק, שמזכירים את הכור הגרעיני בבושהר.

מי שמסתובב בחוץ במשך כמה שעות זקוק לתכנון מוקדם, לפחות עד שימציאו את אפליקציית"גט טוילט" לאיתור תא השירותים הקרוב אליך. אם אני בתל אביב, בשעת הצורך אני נכנס ללובי של מלון יוקרה ועוטה על פניי מבט של ״יש לי פגישה עם איש עסקים בינלאומי״ ומנסה להסתיר את המבט האמיתי של "אם בתוך דקה לא אמצא שירותים יהיה כאן אסון בינלאומי").

לבתי המלון, שבימים אלה סובלים מקשיים בעקבות ההתמודדות עם המתחרה הערמומי אייר בי אנד בי, אני מציע להפוך את ציבור האורחים המזדמנים למרכז רווח. למה שישכירו רק חדרים כשאפשר להשכיר גם תאי שירותים – מה גם שמדובר בקהל שבוי ולחוץ, שיסכים לשלם כמעט כל מחיר תמורת תא עם נוף לבול פגיעה.

בלילות, בברים ובמועדונים, אתה נחשף לשירותים המוזרים של חיי הלילה, שנראה שמשמשים לכל, חוץ מלפעולה המקורית. העיצוב המושקע, התאורה האפלולית והמוזיקה הרועשת נותנים לך את התחושה שהאסלה ממש תיעלב אם כל מה שתעשה כאן זה להטיל את מימיך.

אחת ההוכחות לכך שלא מדובר רק בסתם תהליך גופני היא הנוכחות הגדולה של הפעולה הזאת בשפת היומיום שלנו. כולנו מכירים את הביטוי "אני מכיר אותך עוד מהתקופה שעשית במכנסיים", המעיד על היכרות רבת שנים; את "כמעט עשיתי פיפי במכנסיים", המדמה תחושת פחד; או את ״הוא משתין מהמקפצה״, שמשמעותו כמעט הפוכה- חוצפה של מי שמרשה לעצמו להפר את הכללים המקובלים בלי להתבייש, "ואם למישהו יש בעיה עם זה, אני משתין עליו".

לאחרונה אני שומע יותר ויותר את המילה הבודדת פיפי", שמקצרת לשישית את המשפט "ראיתי את הסרטון בווטסאפ ונקרעתי מצחוק". ועל אדם שהפך גאוותן, יהיר ומתנשא נאמר ש"השתן עלה לו לראש", שבניגוד ל"עלה לו הדם לראש", קצת יותר קשה הסביר אותו מבחינה רפואית.

אם לחזור לסיפור שבו פתחנו, אחרי אופוריה קצרה השתן שלי ירד מהראש בחזרה למקומו הטבעי, והגב התחיל לכאוב. כדי שאחזור להרגיש צעיר, הגברת הראשונה מרחה לי משחה מיוחדת להקלה בכאבים, שעליה נכתב שהיא "מיועדת למבוגרים בלבד". ובאמת, באותו לילה הרגשתי כמו חדש, והגב בכלל לא כאב לי. גם לא כשקמתי שלוש פעמים לשירותים.

** אני רוצה להודות לקורא קובי מצגר שהסב את תשומת ליבי לאפליקציה toilet finder שתעזור לנו למצוא שרותים על בסיס מיקומינו. עדיין לא בדקתי אותה אבל זה בהחלט נראה לי פתרון פגזי.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

מצב הרוח

רגע אחרי הדוז פואה

Published

on

הגיע הזמן למתג את עצמנו כמדינת האירוויזיון כל השנה, עם היכל תהילה ומוזיאון נצנצים. ככה נוכל לעקוץ עוד תיירים

האירוויזיון כבר מאחורינו, אלפי אורחים נורדים סטונים חזרו לארצותיהם, מנחים ששוברים שיניים באנגלית ומסתובבים בבגדי מעצבים חזרו לשורטס ולסנדלים, וכולנו חזרנו לחיים המשעממים שלנו עם עזה, הרכבת הממשלה, הצפיפות במיון והניסיונות להקטין את צריכת הפחמימות. נמצא לנו שערורייה חדשה בסגנון השביס של לינור אברג׳יל, ויזהר כהן יוכל לנוח קצת מהחודש שבו הוא התראיין לכל תוכנית אפשרית, כולל סרטי טבע בערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק.

אחרי שהתענוג הזה הסתיים, הנה עוד כמה דברים חשובים שצריכים להיאמר:

  1. בניגוד למדינות כמו ארה״ב, אנגליה או שבדיה, ישראל לא השכילה לייצר כוכב מוזיקלי עולמי בתחומי הרוק או ההיפ הופ. אין לנו מדונה משלנו, אלטון ג׳ון או להקת אבבא – מקסימום הגבעטרון. אבל באירוויזיונים היו לנו הרבה הצלחות. יחסית לגודלנו הפיזי, אנחנו מעצמה לא קטנה, מה שהופך אותנו ל״ראש לשועלים״ ובמקרה של דנה אינטרנשיונל, גם נוצה לתוכיים.
  2. אנחנו לא אהודים מדי בעולם, רוג׳ר ווטרס יושב על החומה ומטנף עלינו, כולם מקטרים על ההסברה של ישראל בעולם ולא עושים כלום כדי לשנות את זה. ההתעניינות העצומה סביב האירוויזיון בת"א היא הזדמנות שכדאי למנף ולהזכיר לעולם שחוץ ממלחמות, יש כאן גם אחלה חופים, מסעדות ומכונים להסרת שיער.
  3. ואם אנחנו כל כך טובים באירוויזיונים – למה להגביל את זה רק לתקופה שבה הם ממש מתקיימים פה? נכון שלא כל יום פורים, אבל איפה כתוב שלא כל יום אירוויזיון? זה הזמן למתג את עצמנו כמדינת האירוויזיון, מה שיביא לכאן כל השנה עוד תיירים שאפשר יהיה לארח וגם לעקוץ במחירים (פרטים בהמשך).

זה לא אומר שצריך לוותר על המיתוג הישן כארץ הקודש, אבל לרשימת המקומות הקדושים שאליהם עולים לרגל, לצד הכותל ומגדל דוד, אפשר להוסיף גם את חנות התכשיטים של יזהר כהן, המקום שבו נולדה עפרה חזה או הלול שממנו נטע ברזילי שאבה השראה. המיתוג החדש לא צריך להיות מסובך מדי, ובמקום הסלוגן "ארץ זבת חלב ודבש", נלך על "ארץ זבת גלי עטרי וחלב ודבש".

איך עושים את זה? אני מציע שמשרדי התרבות, החוץ והתפוצות יקימו בתקציב משותף את ״הההשה!" – היכל התהילה הישראלי של האירוויזיון. באנגלית זה אפילו נראה טוב יותר: Hahahasha. מייד אחרי הנחיתה בנתב"ג יוסעו תיירי האירוויזיון וצלייני ירדנה ארזי היישר להיכל. הנסיעה לא תהיה ארוכה, כי ההיכל יוקם בראש העין, העיר המזוהה עם העדה התימנית שהביאה לנו את מרב ההצלחות בתחרות.

ההיכל הגדול והנוצץ מפאייטים יכלול מוזיאון גדול, מסעדה בסגנון הארד רוק קפה, אולם מופעים וחנות מזכרות. באולם המופעים ירוץ מופע מושקע של מיטב להיטי האירוויזיון, שיביימו צדי צרפתי וחנוך רוזן. במוזיאון יוצגו מיטב פריטי הלבוש שכולנו זוכרים מההיסטוריה של התחרות: החולצות הרקומות כשטיח של אורנה ומשה דץ, הבגדים הצהובים של הרקדנים של עפרה חזה, הסוודרים של כוורת, והתוכי של דנה וגוטייה. על הקירות ייתלו מֶ מוֹ רביליות מהתקופה, כלי נגינה ותקליטים ישנים בחתימת האמנים.

המנות ייקראו על שם שירים ידועים. בראשונות יוגשו סלט ״הללויה״, כיסני ״הורה״ וטרטר ״חי״. בעיקריות עוף נטע ברזילי עם אפקט קרקורי תרנגול, ולמנה אחרונה יוגשו סופלה תופח בשם ״מרימי״ או עוגת שכבות שוקולד מנטה מסטיק. החשבון יוגש עם סוכריות ״עולה עולה״, וזו גם תהיה התשובה של המלצר כשהסועדים ישאלו, ״אתה בטוח שזה עולה כל כך הרבה?״ חנות המזכרות, שתיקרא ״אמור שלום לכספך״, תמכור מזכרות, חולצות, משקפיים סטייל הבטלנים, גופיות עם הכיתוב ״זה רק ספורט״ (כולל ציון החריגה בשניות בשיר של דפנה דקל) והמון נצנצים ופאייטים. כדי לממן את הפרויקט, אפשר לרתום לעניין את המיליארדר מוריס קאהן, שלכבודו הדצים בוודאי יסכימו לעדכן את שירם ל״קאהן נולדתי, קאהן נולדו לי ילדיי״.

בהמשך לטור הקודם, שבו ניסינו לעזור לאורחינו מחו"ל להבין ביטויים עבריים פופולריים, ננסה לסייע בעוד כמה עניינים שיהפכו את הביקור לנוח ויעיל יותר.

  • הפתיחות בתל אביב כלפי הקהילה הגאה היא אדירה, וחוף נורדאו אפילו הותאם במיוחד עבור הקהילה החד־מינית. נכון שזו לא היתה הכוונה, אבל מכיוון שמדובר בחוף לחרדים ויש בו חלוקה מגדרית – בימים א', ג' ו־ה' נשים בלבד, ובימים ב', ד' ו־ו' רק גברים – מדובר בגן עדן אמיתי עבורכם.
  • סביר שבחוף יסתובב מישהו שיבקש מהמתרחצים לצאת מהמים או להתרחץ בין הדגלים. למרות שהוא תמיד מסתובב בלי חולצה ובבגד ים ספידו – זה לא אומר שהוא מהקהילה. לגבי הדגלים: אם הדגל שחור – לא להיכנס. אם הוא אדום – צריך להיזהר. אם הוא לבן סבבה. ואם הוא מורכב מכל צבעי הקשת – זה פיקניק פרטי.
  • בהרבה מקומות בארץ ינסו לרמות אתכם במחיר, כי אתם תיירים. אבל דווקא בים, המחירים המופרכים שגובים על אוכל, על שתייה ועל כיסאות הם לא רק
    לכבודכם.
  • כדאי להיות ערניים כשעולים על מונית, ולזכור שהנסיעה מפארק הירקון לחוף ירושלים ממש לא אמורה לעבור דרך העיר ירושלים ולעלות 300 דולר.

שתהיה לכולכם באסה סבבה וננה בננה.

המשך לקרוא

מצב הרוח

כך ניזכה שוב באירוויזיון

Published

on

כמו שידענו להביא את מדונה, שהיא כבר חזק בקבלה וממש סנטימטרים ספורים מגיור, מדוע שלא נפעיל את יהודי העולם כדי לסייע במשימה הלאומית?

מכיוון שהשנה אנחנו מארחים את האירוויזיון, ברור שזו כבר לא סתם תחרות שירים עטוית נצנצים, אלא פרויקט לאומי, ושכולנו צריכים להתגייס – או להתגייז – כדי להראות לעולם מאיפה משתין הדג (או התוכי שממנו עשו את השמלה של דנה). אחד היתרונות שלנו כישראלים הוא היכולת לחשוב מחוץ לקופסה, שאותה כבר הפעלנו בתחרויות עבר. כבר בשנות ה־70 עלו מדעני רשות השידור על המצאה מהפכנית, שבילבלה לחלוטין את האירופאים – תימנים. ישראל שלחה פצצת אנרגיה מתולתלת ומסולסלת בדמותו של יזהר כהן, משהו שהגרמנים, השבדים והנורבגים הקרירים לא נתקלו בו מעולם. זו היתה הפעם הראשונה שבה נציגי היבשת הבלונדינית נחשפו לגוונים, למקצבים, לכוריאוגרפיה ולצורת שיער כזו, וביחד עם התוספת של שפת הבי"ת המסתורית, הם נדהמו מהחדשנות ומהרעננות והצביעו לנו בהמוניהם.

האירוויזיון הבא כבר התקיים בירושלים, וכשהבינו אדריכלי רוממה שהטריק התימני עובד, הם השתמשו בו שוב עם גלי עטרי, ערבבו אותה עם הבחורים של חלב ודבש להרכב שאפשר היה לקרוא לו: חילבה ודבש), וביחד עם מילת הקסם האוניברסלית הללויה, שוב השארנו לאירופאים אבק. בפעם השלישית, בתחבולה משולבת, שילבנו את התימניות הקלאסית עם העולם הטרנסג'נדרי החדש, במה שאפשר להגדיר כ"טרנס־ג'חנון". גם השילוב בין "דנה" הישראלי לאינטרנשיונל הבינלאומי, ביחד עם השיר "דיווה", שכתב הגדול שבדיוות, צביקה פיק, תרמו לנוסחת ההצלחה.

קובי מרימי אינו קונצנזוס, הזכייה שלו אינה מובטחת, וכל עזרה שהוא יכול לקבל תהיה מבורכת. אפשר, למשל, להשתמש באלמנטים ישראליים מוכרים ופופולריים בעולם כדי לעזור לו להתחבב על האירופאים. למשל, שילוב שלו עם השילוש התימני הקדוש – גלי, יזהר ודנה – יכול להיראות כמו הדבר הכי דומה ללהקת אבבא, והיה גומר את אירופה סופית. אפשרות יצירתית יותר היא לחבר את קובי לשתי הישראליות הפופולריות בעולם – גל גדות ואפליקציית ווייז. דואט עם גל, בצירוף דגימות קול של הקריינית של ווייז, יכול להפוך ללהיט, בעיקר אם השיר של קובי, "HOME״, יהפוך בגרסה החדשה ל"עוד מאתיים מטר HOME״, וייצור הזדהות אצל כל נהג באירופה.

עוד נכס אסטרטגי שאפשר להיעזר בו הוא אורי גלר, שבהינף כפית יכול לכופף את הטלוויזיות למיליוני אירופאים ולאיים לעצור להם את השעון באייפון אם הם לא יצביעו כמו שצריך. מובן שאפשר להיעזר גם בתפילות של המוני יהודים לבורא עולם, שיזכה אותנו בדוז פואה לרוב. אלא שכאן יש ניגוד עניינים – הרי רוב קברניטי הדת, ואלה שיש להם את המספר של בורא עולם בחיוג המקוצר בסלולרי, הם גם כאלה שלא ממש מתחברים לאירוויזיון ולמה שהוא מייצג. מה שבטוח אפשר, זה לגייס תמיכה מיהדות התפוצות. כמו שידענו להביא את מדונה, שהיא כבר חזק בקבלה וממש סנטימטרים ספורים מגיור, מדוע שלא נפעיל את יהודי העולם כדי לסייע במשימה הלאומית? בעזרת חוק השבות וקמפיין געוואלד יהודי, אפשר לשכנע את בני עמנו הצדיקים בוב דילן ופול סיימון שיירתמו לעשות למרימי קולות רקע אם כי במקרה של דילן, הקול שלו עשוי להזכיר קצת את הקרקורים מהתרנגול של נטע ברזילי).

אפשר לגייס למאמץ גם את קוונטין טרנטינו, שהוא עכשיו כמו משפחה, והקירבה לחותן צביקה פיק עשויה לשכנע אותו לביים את המעברונים שבהם מוצגים האמנים בנופי ארצנו. טרנטינו יביים אותם כמובן בסגנונו הייחודי, כך שהנציגים הנורבגים ינופפו לשלום במהלך שיט פסטורלי בירקון, ואז בחורה בחליפה צהובה תשסף את ראשיהם. סרטונים כאלה גם יעבירו לאירופאים את המסר שלא כדאי להם להתעסק איתנו בשלב ההצבעה. אם זה לא יספיק, סטיבן ספילברג ישמח לשלב במעברונים את הכריש מ"מלתעות" שיזנק מתוך הכנרת, את אי.טי, שירכב על אופניים ברחובות תל אביב, או דינוזאורים מפארק היורה, שירדפו אחרי הנציג הבלגי במצדה.

במקביל, חשוב להשקיע בקבלת הפנים לאורחים. לקראת התחרות יגיעו לכאן עשרות נציגים מהמשלחות ועוד אלפי תיירים, ומכיוון שארצנו היא אמנם יפה ומלהיבה אבל לא בהכרח קונבנציונלית, כדאי שנסביר להם את פנינו, וגם נסביר עוד כמה דברים:

הודעה למשתתפי ואורחי האירוויזיון: חברים ואורחים יקרים, תודה שבאתם לשיר איתנו
בימים לא פשוטים אלו. אנחנו מעריכים את זה, בעיקר כי אנחנו יודעים כמה שילמתם על חדר וכמה תשלמו על בקבוק מים במזנון – שלא לדבר על כמה תשלמו אם תבחרו לאכול בשווארמייה הלא נכונה. בימים הקרובים אולי תשמעו מסביב מושגים לא מוכרים, שעלולים לבלבל אתכם ולהכניס אתכם ללחץ. אז אנחנו כאן כדי להסביר.

סבב – מילה נרדפת למתח בגבול, התחממות של שני הצדדים, ועוד מילים יפות. לא רוצה להלחיץ, אבל בתכלס "סבב" פירושו מלחמה. לא להתבלבל עם "סבב ברים" ששם, במקום טילים, מי שייפול זה אתם על הרצפה.

ממ״ד – בניגוד למה שחשבתם, לא מדובר בראשי תיבות של מלחין: מדלי דורון. ממ״ד הוא המקום שאליו רצים כששומעים אזעקה עולה ויורדת. מותר בזמן הריצה לעשות תנועות תרנגולת כמו נטע, אם זה מקדם אתכם מהר יותר.

בום – אם זה מלווה בהתפוררות הטיח באולם החזרות, אולי זו מכת תוף חזקה של ההרכב האיסלנדי החתרני. אם התקרה נופלת, זה טיל שהגיע מעזה.

מושגים דומים שעלולים לבלבל:

חמש – השעה שאמרו לכם להיות מוכנים מחוץ למלון; חמאס – הארגון ששולח את הטילים.

הכוכב הבא – התוכנית שממנה הגיע הנציג הישראלי בתחרות;

כוכבי – לא הזוכה בכוכב הבא, אלא ראש הצבא הנוכחי. בזכות פעילותו בנוגע לבניינים בעזה, אפשר להעניק לו את הכינוי קובי מורידי.

צבע אדום – תיאור של מצב שבו נוחתים טילים על ישראל, וגם של תיירים הולנדים אחרי שעתיים בחוף הים של תל אביב.

המשך לקרוא

מצב הרוח

לתפארת מדינת ישראל

Published

on

תיסלם ובנזין פילגו בזמנו את העם לשני מחנות • כדי שהשסע הלאומי הנורא לא יחזור, אני קורא לאזן את הבחירה בפוליקר עם הענקת משואה גם לנציגי המחנה השני

השבועות האחרונים היו מרגשים לכל מי שהתבשר שידליק משואה ביום העצמאות, אבל במיוחד ליהודה פוליקר. עוד לפני ליל הסדר מירי רגב קפצה עליו באמצע הופעה והודיעה לו שנבחר, וזה עוד לפני שמבקר המדינה קפץ עליה והודיע לה שבחירת מדליקי המשואות בשנה שעברה וחלוקת ההזמנות היו לא תקינות.

פוליקר ראוי לכל כבוד. הוא מלחין וזמר נהדר, גיטריסט אדיר, ואני שמח בשבילו מכל הלב. העובדה שמישהו מעולם הרוק הישראלי זוכה בכבוד מחממת את ליבי, ואני מצדיע לוועדה שבחרה בו, וגם באבי נשר ובאחרים. למרות זאת, אני לא משוכנע שההחלטה לבשר על ההחלטה בפורמט של "מסיבת הפתעה, בלי לתאם מראש, היתה רעיון מוצלח (מזל שהשרה לא קפצה מתוך עוגה או מתוך נרתיק של גיטרה). הופעה מול קהל היא עניין מורכב, מתוזמן ומלחיץ גם ככה, ובסרטון רואים בבירור שבזמן המהלך פוליקר אוחז בחזהו, בהתרגשות שיכולה להתפרש גם כהכנה לצנתור ולשירת הלהיט "חופשי זה לגמרי שבץ". יכול להיות שאם הייתי נוכח במקום, לא הייתי מתאפק ומצלצל למד"א, רק ליתר ביטחון.

השימוש שהשרה עשתה בהודעה בציטוטים משיריו של האמן היה יצירתי, אם כי העלה בי זיכרונות רחוקים מאוד. בתחילת שנות ה־80, כשתיסלם פעלה ממש במקביל ללהקת בנזין של פוליקר, היינו מקבלים מכתבים מבני נוער יצירתיים במיוחד, שגם הם שילבו בקיאות פזמונאית בסגנון: "חברי תיסלם היקרים, היום היה לי בוקר של כיף, נסעתי באוטובוס ושמעתי רדיו חזק, ואז אמרתי לאמא שאני אוהב אותה ואשמח לראות אותה היום. אבא חזר עם נשק מהצבא ואמרתי לו תפסיק לכוון אלי. בת הזוג שלי נטע ביקשה שנקבע עוד פגישה. הסבים שאלו מה ארצה כמתנה ליום הולדת, ואמרתי להם: תנו לי רוקנרול".

לא חייבים לעצור כאן. היה נחמד, למשל, אם ישיבת הממשלה של יום ראשון היתה נפתחת בהצהרה ש"השבוע מתחיל מאוחר כרגיל, אין לי כוח לקום, אין לי חשק לכלום". בכל מקרה סביר שבמהלך המו"מ הקואליציוני כל אחד מראשי המפלגות יבהיר: "גם אני רוצה לרמוס את כל מי שעומד בדרכי, לעמוד על שלי בלי ליפול", "גם אני רוצה לשלם במזומן מתחת לשולחן לאיזה עבד נאמן פודלמן", "גם אני רוצה להיות בן של מי שרימה והונה וקיבל חנינה", "אני רוצה להיות ידיד בין ידידי המוזיאון", גם אני רוצה חבר בכנסת ובמס ההכנסה", "גם אני רוצה שומר ראש, נהג צמוד ולימוזינה גדולה" (מתוך "אני רוצה גם" של פוליקר וגלעד).

תיסלם ובנזין פילגו את העם לשני מחנות – מתוסלמים מול מבונזנים. כדי שהשסע הלאומי הנורא לא יחזור ולמען האחדות בעם, אני קורא לשרה לאזן את הבחירה בפוליקר עם הענקת משואה גם לנציגי המחנה השני, של חברי תיסלם. אני כמובן מתנגד לדילים פוליטיים, אבל במקרה כזה בהחלט נהיה מוכנים לוותר לשנה על ביצוע
פרצופה של המדינה".

עם כל הכבוד למסורת, אני חושב שכמדינה שחרטה על דגלה חדשנות ויצירתיות, אפשר להכניס רוח חדשה גם באירועי החג. השימוש בלפיד, למשל, הוא מעט מיושן ונדוש. למה לא לאפשר לכל מדליק להביא את הטאץ' הייחודי שלו? פוליקר הוא גיבור גיטרה ויוכל להדליק את המשואה עם בוזוקי, לתפארת מדינת ישראל והצלחות של יוון. גם את החלק של תרגילי הסדר בטקס בהר הרצל אפשר לרענן. הצורות שיוצרים החיילים על מגרש המסדרים אמורות לסמל את ההווי הישראלי, וכדי להיות נאמנים למציאות, לצד צורות של סמלי המדינה, אפשר להציג גם סמלים פחות רשמיים. נגיד: המסדר ייצור פקק תנועה בכניסה לירושלים; המסדר ייצור ערימת אשפה שמטיילים השאירו בכנרת בסוף חופשת הפסח; המסדר ייצור כתובת שצוירה על קיר בקולוסיאום ברומא; או המסדר ייצור נעל שבתוכה מוגש קינוח לראש ממשלת יפן.

במוצאי החג מחולקים פרסי ישראל, וגם שם, לצד הפרסים לכל נכבדי ומלומדי האומה, אפשר לגוון עם אנשים שביטאו גם הם את הרוח הישראלית הייחודית, רק מכיוונים אחרים. הפרס בתחום הביטחון מגיע לאפי נוה, יושב ראש לשכת עורכי הדין לשעבר, שהיה מוכן להקריב את עצמו ואת תפקידו רק כדי לחשוף כשלי אבטחה חמורים במערך ביקורת הגבולות בנתב"ג. וזה עוד בלי שדיברנו על היצירתיות והחדשנות שהוא הפגין בתחום מינוי השופטים בישראל.

אמר מי שאמר שעם שלא מכבד את העבר, אין לו עתיד לא זוכר מי בדיוק אמר את זה, זה היה בעבר), ולכן הפרס בתחום מורשת ישראל מגיע לכוכבות "בוורלי הילס 90210", שעזבו הכל ועשו עלייה לכמה שעות של צילומי פרסומת – והזכירו לנו את ארץ ישראל היפה של פעם, בניינטיז, כשהיינו צעירים ועם פחות בוטוקס. הפרס בתחום החקלאות יוענק למשה פייגלין על תרומתו לקידום מורשת הקנאביס והפיכת ישראל מסטארט־אפ ניישן לסָ טלה ניישן. והפרס בתחום היחסים הבינלאומיים יוענק לעוקצי התיירים באשר הם, שדאגו להעניק לתיירים שהגיעו לארץ יחס מיוחד, ובעיקר מחיר מיוחד בערך כפול מהמחיר הרגיל), והבטיחו שגם הרבה אחרי שאותם תיירים יחזרו לארצות מוצאם, הם לא יפסיקו לדבר על החופשה בישראל.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות