Connect with us

גוף ונפש

הרכיב הסודי של המצוינות

Published

on

כישרון זה מצוין, אבל בשביל להגיע להישגים צריך התמדה, סבלנות מברזל ואורך רוח

כשחושבים על אנשים שהשפיעו על המדע, הספורט, התרבות והטכנולוגיה נהוג לחפש איזו יכולת קוגניטיבית מפותחת, קליטה מהירה, חוש קצב פנומנלי, קואורדינציה מרשימה וכריזמה מכשפת. אלא שכישרון זה חשוב, אבל הוא לא מה שמבדיל בין אנשים שהצליחו לאלה שלא. למשל אייזק אסימוב, סופר יהודי אמריקאי, הוגה דעות וביוכימאי, כתב בימי חייו יותר מ-500 ספרים. בחישוב פשוט, האיש היה צריך לכתוב ספר באורך מלא כל שבועיים במשך 25 שנים.

הוא היה בסך הכול בן אדם. מה שהפך אותו לאייזק אסימוב היה עיקרון מעניין שהוא דבק בו: להיות בעשייה תמיד. "כשהרגשתי תקוע לא ישבתי מול דף לבן ובהיתי באוויר, אלא עשיתי משהו. כתבתי תדריך, מאמר, סיפור קצר או קראתי רעיונות". וכך, מדי בוקר היה לסופר המהולל טקס כתיבה. כל כתיבה, לא משנה מה איכותה, סוגה או אורכה. 

במקום אחר ובזמנים אחרים, אנג׳לה דאקוורת לימדה מתמטיקה בבית ספר במנהטן. בסוף תקופת המבחנים הראשונה היא הבחינה בתופעה משונה: חלק מהתלמידים הכי כישרוניים במתמטיקה, אלה שהבינו במהירות את החומר וידעו ליישם אותו, קיבלו ציונים בינוניים. לעומתם, חלק מהתלמידים הפחות מוכשרים, שהתקשו להבין את החומר, השיגו ציונים מעולים. שנה לאחר מכן לימדה דאקוורת תלמידים מצטיינים בבית ספר בסן פרנסיסקו. התופעה המפתיעה קרתה שוב. כשחקרה דאקוורת קצת יותר את העניין, היא גילתה שהתלמידים החלשים והמצליחים התאפיינו בדפוס התנהגות דומה – הם הציקו לה בשאלות, דרשו הסברים חוזרים ולא הפסיקו לנסות להשתפר.

בהמשך גויסה דאקוורת למצוא את ההבדל בין הנושרים לשורדים בתכנית המצוינות של האקדמיה הצבאית של ארצות הברית בווסט פוינט, שנחשבת לסמן של קבוצות עילית. בכל שנה מתחילים את הליך ההרשמה כ-14 אלף תלמידי תיכון, 4,000 תלמידים משיגים את ההמלצות הנדרשות ורק 2,500 עומדים בסף הציונים והכושר הגופני. לבסוף מתחילים ללמוד רק 1,200 צוערים, ו-20 אחוזים מהם נושרים בחודשים הראשונים של מה שנחשבת תקופת האימונים הקשה ביותר מבחינה פיזית, רגשית ומנטלית. בבדיקה שערכה עלה רכיב הקסם שוב : "הנשארים בתכנית לא הרימו ידיים מעולם", סיפרה דאקוורת. "מבחינתם, ויתור לא היה אופציה. הם ידעו מה הם רצו, והיו מוכנים לעבוד קשה ולהתמודד עם כל אתגר ותסכול בדרך לשם". כשהחלה את לימודי הדוקטורט שלה בפסיכולוגיה באוניברסיטת פנסילבניה היא כבר ידעה שתחקור דבר אחד – מהו הרכיב החמקמק שמהווה מקפצה להצלחה?

עד כמה אתם נחושים להגשים חלומות?

דאקוורת שמעה שוב ושוב בחייה שהיא לא מתאימה לתיאור "גאון". למרות זאת, זכתה במלגה של "קרן עמיתי מקארתור", המכונה גם מלגת הגאונים, שמוענקת לחוקרים יצירתיים ופורצי דרך. בהרצאת ה-TED שלה היא אומרת: "אני מכירה אנשים רבים שהם חכמים ממני. העבודה שלי אינה סתם עבודה, היא הייעוד שלי. אני מציבה לעצמי אתגרים כל יום, וכשאפול אקום על רגליי. אולי לא אהיה הכי חכמה, אבל יהיה לי הכי הרבה גריט (Grit). מהו אותו גריט? שילוב של התמדה ותשוקה". דאקוורת מספרת שהתמדה ותשוקה משפיעות על הצלחתו של אדם יותר מאשר כישורים מולדים ומנת משכל. היא ניסחה משוואה פשוטה שמסבירה את זה:

כישרון*מאמץ = מיומנות

מיומנות*מאמץ = הישגים

כלומר, להשקעה ולמאמץ יש השפעה מכריעה וכפולה על ההישגים. החלק החשוב במשוואה יהיה ברור לכל מי שפתר משוואה פשוטה בימיו: גם אם יש לכם כישרון בלתי נדלה, מאגרים של ידע ויצירתיות משתפכת, אם תכפילו אותם במאמץ אפסי תקבלו אפס הישגים. דאקוורת גם פיתחה מדד שבוחן את מידת הגריט שלכם. המדד מורכב משאלות כמו "האם כישלונות מייאשים אתכם?", "האם אתם זונחים במהירות מטרות שהתלהבתם מהן?" ו"האם אתגרים גורמים לכם לוותר?". 

איך מפתחים התמדה, סבלנות מברזל ואורך רוח להמשיך גם אחרי כישלון? טוב ששאלתם. בספרה "גריט", שהגיע בן לילה לרשימת רבי המכר של העיתון "ניו יורק טיימס", מפרטת דאקוורת כיצד כל אחד יכול להשיג לעצמו מהתבלין הנפלא הזה:

1. התעניינו: גריט אינו רק היכולת להתמיד במשהו, אלא שילוב של תשוקה והתמדה. אם תתמידו בעבודה שאתם שונאים לא תהיו מצוינים. תשוקה תגרום לכם להתאמץ, להשתפר, לחקור ולשנות, וכל זה תוך כדי סיפוק והנאה. מציאת עניין ומשמעות יכולים להיות תהליך ארוך, אך בסופו תמצאו את הכיוון או את הפעולה שבאמת אכפת לכם מהם.

2. מצאו את המשמעות שלכם: אם ציירתם ציור גרוע אבל מעולם לא חלמתם להיות פיקאסו, השמים כנראה לא ייפלו. אם הצבתם לעצמכם מטרה שהיא-היא משמעות חייכם, לא תוכלו לוותר עליה בקלות. מצאו משמעות עמוקה בעיסוק שלכם, והציבו אותה מולכם. בדרך הזאת תוכלו לנסות שוב גם אחרי כישלון או אכזבה. העיכובים בדרך יתגלו כשיעורים טובים ללמוד מהם, וכל פעולה סתמית ומשעממת תיעשה מהנה יותר. ֿ

3. היו אופטימיים: אופטימיות היא מצרך חשוב לכל שלב בחיים, אבל בעיקר לעשייה משמעותית. השתמשו בשפה חיובית לתיאור הצלחות, גם אם הן קטנות. חגגו ניצחונות בדרך, ועודדו את עצמכם לעבור בין עצירה או עיכוב לעשייה מחודשת.

4. הפסיקו להאמין בנסים: בכל פעם שאתם מסתכלים על אדם מוכשר וחושבים "אל אלוהים, איזו מתנה הוא קיבל", פיית גריט מתה איפשהו בעולם. בעצם חיזוק ההנחה שגאונות וכישורים הם מתנת טבע, אנחנו מחזקים נטיות פסיביות והורסים כל טיפת מוטיבציה שהיתה לנו. אם הם גאונים בגלל תמהיל גנטי קסום, אנחנו כנראה לעולם לא נהיה כאלה. אם הם מוצלחים בעקבות התמדה והשקעה, לכולנו יש אפשרות להגיע לשם.

5. העריכו השקעה: השקעה, מאמץ והשתדלות הם מרכיבים שסובלים מיחסי ציבור גרועים. הם הרבה פחות זוהרים מנקודת הסיום. הם כוללים שעות של ניסוי וטעייה, כישלונות, תחקיר, לילות ללא שינה, זיעה, דם ויזע. הקפידו לבטא בקול רם הערכה דווקא לניסיונות הללו. תגמלו את העובדים, את הילדים ואת החברים שלכם על מאמציהם. התגאו בתהליכים מרשימים שעשיתם גם אם אלה לא הביאו לכם ניצחון. 

ההבנה שהצלחה תלויה בתשוקה ובהתמדה מפחידה ומרגשת גם יחד. מרגשת מכיוון שגם אם התחלתם את חייכם בנקודת פתיחה טובה פחות, וגם אם לא הייתם המצטיינים של כיתתכם תוכלו להגשים את חלומותיכם. מפחידה מפני שהתירוצים של "אני לא חכם מספיק", או "אני לא מוכשר כמוהו", כבר לא רלוונטיים. השביל המוביל להצלחה משמעותית הוא ארוך, ודומה הרבה יותר לריצת מרתון מאשר ספרינט. אך הוא מבטיח הצלחה מעל לכל שיעור, משמעות אישית ואמיתית וחיים של סיפוק. שווה, לא?

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

גוף ונפש

אחרי החגים שמח: איך לחזור לשגרה קצת שונה?

Published

on

זה הזמן האמיתי להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות משהו עם כל חשבונות הנפש מיום כיפור וההחלטות המטלטלות מראש השנה

"בני אדם נוטים להתייחס לעצמם כאל בני תמותה כשהם חושבים על הפחדים שלהם, וכאל בני אלמוות כשהם חושבים על התשוקות שלהם". זה הציטוט האהוב עלי של הפילוסוף האהוב עלי – סנקה: פילוסוף סטואי מלפני 2000 שנה.

ספטמבר חולף עובר לו,  החגים נגמרים, וניוזפלאש: ״אחרי החגים״ זה עכשיו (לפחות עד פסח). זה הזמן האמיתי להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות משהו עם כל חשבונות הנפש מיום כיפור וההחלטות המטלטלות מראש השנה. או לפחות לבחור מתוכם דבר אחד שנאמץ לשגרה שלנו. צעד אחד קטן, ישים ואפשרי שיוביל לשינוי הדרגתי וחיובי בחיים שלנו.   אז מה אפשר לעשות? הנה ספיישל אחרי החגים שמח ו(לא) שגרתי במיוחד.

1. שתישאר התקווה של ״לפני החגים״

בתוך השגרה העמוסה שלנו, תשמרו בבקשה על התקווה שהייתה לכם רגע לפני שהכל התחיל. אריסטו הגדיר תקווה כחלומם של אנשים ערים, ונפתלי הרץ אימבר כתב עליה איזה שיר מפורסם. במחקר שנערך בשנת 2010, חוקרים בבריטניה השוו את ההשפעה שיש לתקווה, ולגורמים נוספים כמו רמת האינטליגנציה, אישיות והישגים קודמים, על מידת ההצלחה של סטודנטים. תוצאות המחקר הראו שהתקווה ניבאה יותר מכל גורם אחר את מידת ההצלחה בלימודים.

כשאנחנו חושבים על העתיד המיטבי שלנו, אנו לומדים שיעור חשוב על מי אנחנו, ומה אנחנו רוצים להשיג. לימוד כזה משנה סדרי עדיפויות, שם דברים בפרופורציה נכונה, ומעלה את רמת השליטה בחיינו. אם תרצו לטפח את התענוג שנקרא תקווה, תוכלו לתרגל מידי יום את התרגיל שנקרא "האני המיטבי". עצמו את עיניכם ושבו בתנוחה שנוחה לכם. כעת נסו לדמיין את חייכם בעתיד. בחרו בשביל התרגיל נקודת זמן ספציפית. זו יכולה להיות נקודת זמן קרובה יחסית, כמו השנה הבאה, או רחוקה יותר, נאמר בעוד עשר שנים מהיום. דמיינו את החיים הטובים ביותר שתוכלו לייחל לעצמכם. הקפידו ליצור תמונה ויזואלית ככל הניתן ולהגיע במחשבה לכל תחומי החיים; לימודים, קריירה, זוגיות, בריאות, תחביבים והישגים. חשבו גם על עצמכם, איזה מן אדם תזכו להיות?

הימנעו מלדמיין דברים שאין להם שום סיכוי להתממש. גם מערכת יחסים נפלאה תכלול מידי פעם ויכוחים, וגם ילדים נהדרים, יאתגרו אתכם בדרכים שונות. כשנוצרה לה תמונה צבעונית ומאושרת, נסו לחשוב מה יגרום לכם להגשים אותה. מהם הצעדים שאתם צריכים לנקוט היום, מחר, בשבוע ובחודש הבא. מה עליכם לתרגל, עם מי עליכם להתייעץ ובמה תוכלו להיעזר. שאלו את עצמכם גם מהם הקשיים שעשויים להתעורר, וחשבו על דרכים להתמודד איתם כבר מהיום. אחרי שיש לכם תמונה ברורה, התחילו לכתוב. הקציבו לכך לפחות 15 דקות. הכתיבה עוזרת לנו ליצור מבנה לוגי מעבר לפנטזיות והרעיונות הערטילאיים ומאפשרת להפוך אותם לפרקטיקה.

2. לקלוע למטרה

אז איך הופכים את התקווה למשהו שהוא לא רק רצון, אלא לעשייה שלנו? איך אפשר להגביר את הסיכוי שכן נצליח עם יעדים? מחקרים פסיכולוגיים מראים דפוסים שגורמים לנו לדבוק ביעדים שלנו. פאול מאייר מסביר בספרו Attitude is Everything, חמישה מאפיינים בסיסיים שכדאי שתשימו לב אליהם כשאתם מציבים מטרות, וכמה נוח – תוכלו לזכור אותם כראשי התיבות של המילה SMART.

S SPECIFIC

המטרה חייבת להיות ספציפית. הרעיון הוא שיהיה ברור מהו היעד, לא צריך להשאיר מקום לפרשנות. מטרה ספציפית תענה על השאלות ״מה אני רוצה להשיג?״, ״מי צריך להיות מעורב בתהליך?״, ״איפה המטרה צריכה להתקיים?"

M MEASURABLE

האם המטרה ניתנת לפירוק לתת יעדים קטנים ונתונה למעקב ברור? כאשר המטרה מדידה ואפשרית לכימות, ניתן להעריך את ההתמקדמות בה בקלות.

A ATTAINABLE

על המטרה להיות מאתגרת אך ניתנת להשגה. אם המטרה קלה מידי, לא תהיה מוטיבציה להתאמץ. אם היא תהיה קשה מידי זה עשוי לגרום לך לחוש לחץ ודימוי עצמי נמוך.

R RELEVANT

על המטרה להיות חשובה עבורך. מטרה רלוונטית תדחוף אותך קדימה. כדאי גם לבדוק האם המטרה תואמת את שאר המטרות שלך? 

T   TIME-BOUND

כל העסק צריך להיות מוגבל בזמן. המרכיב הזה קריטי כדי לא לתת ליומיום הלא צפוי לדחוק את המטרות החשובות שלנו הצידה. 

3. רוצים שינוי יציב? קחו את זה לאט לאט

ברגע שמתחילים ויוצאים לדרך, הזהרו לא להתחיל חזק מידי. מחקר שעקב אחר קונים בסופר קלט תבנית ברורה: הניחו שקית עלים של נבטוטים אקראיים בעגלה ותגדילו את הסיכוי למצוא גם חבילת גלידה מונחת לידה. ובעצם, כמה שאתם יותר משתדלים להיות ״בריאים״, כך עולים הסיכויים שלכם לחטוא. זה אמנם לא קורה לנו בצורה מודעת, אך המחקר הפסיכלוגי מעמת אותנו עם האמת: כשאנחנו עושים פעולה שנתפסת כחיובית מאוד ביחד לעצמינו (כמו לאכול סלט, לא לעשן, לעשות ספורט, להתנדב), אנחנו צוברים ביטחון ומשחררים קצת את הרסן על מה שבדרך כלל אנחנו תופסים כלא כדאי (אוכל משמין, חומרים ממכרים, סקס לא בטוח, נהיגה פרועה). מאמץ גדול מידי לכיוון ״האני הטוב שלכם״ עשוי להסתיים באיזון עם ״האני הפחות טוב שלכם״.

לתופעה הזו אתם יכולים לקרוא בשמה המקצועי, ה- Licensing effect, או בתרגום קל: אפקט האישור העצמי. זהו האישור הלא מודע שאתם מעניקים לעצמכם כדי לחטוא אחרי השתדלות מאומצת. הוגי התופעה, פרופסור אוזמה קאהן וראבי דהאר, מסבירים את זה ברור: יש לנו תדמית יציבה למדי של מי שאנחנו. כשאחת ההחלטות שאני מקבלת מתרחקת יותר מידי מהתפיסה שלי את עצמי, באופן אוטומטי אני אפצה על זה בפעילות משלימה.

אז איך נצא מהמטוטלת הזו, אל עבר התקדמות? נתמקד באורח חיים בריא, בבנייה איטית ויציבה של הרגלים במקום ב״מהפך״. ככה לא נרגיש צורך ״לפצות״ את עצמנו כל הזמן. 

אז במקום להתעסק במשמעת, צרו טקס

במקום להתעסק במשמעת עצמית, שלבו טקסים ברורים. טקס זו התנהגות מוגדרת ומדויקת. אנחנו יודעים איך לעשות אותה, מתי לעשות אותה ומה זה בדיוק אומר לעשות אותה. כשאנחנו בוחרים זמן ברור וקבוע להרגל החדש שאנחנו יוצרים, אנחנו לא צריכים להתאמץ, להתלבט ולבזבז אנרגיה על מתי נעשה אותו. הרעיון הוא להפוך התנהגויות בחיים שלנו לאוטומטיות, כך שלא נצטרך לשבור עליהן את הראש ולדחות אותך לשנה הבאה. לא תמיד קל ליזום את הטקס, אבל חובה שיהיה קל לקיים אותו. אחרת, אפקט האישור העצמי בדרך אליך.  

היו סקרנים 

ובסופו של דבר, האם ידעתם שתשומת לב, וגישה סקרנית יכולות לעשות את מה שסדנת הגמילה מסיגריות, הדיאטנית והיומן לא הצליחו? החוקר ג'דסון ברואר בחן את ההשפעה של תרגול מודעות וקשב. הוא לקח אנשים שניסו להפסיק לעשן ונכשלו, ובחן האם ההנחיה הסתמית לכאורה: "שימו לב מה אתם עושים" תוכל לגרום להם לוותר על חפיסת הסיגריות שלהם. ג'דסון לא אסר את העישון, להפך, הוא עודד את הנבדקים שלו להתנהג כרגיל. הוא רק הוסיף בחיוך: "כשאתם מעשנים, היו סקרנים לגבי חווית העישון שלכם". תוצאות הניסוי היו מפתיעות במיוחד. אחת הנבדקות הצהירה שגילתה לפתע שלסיגריה יש ריח של גבינה סרוחה, וטעם של תרופה מרה. אותה גברת- מממנת- מרלברו- במשך- שנים, הריחה את מה שהיה מתחת לאף שלה כל הזמן.

גם אם אתם לא מעשנים, תוכלו להשתמש בגישה הסקרנית בפעם הבאה בה תרגישו דחף לבדוק את המייל כשאתם משועממים, או כשאתם צריכים הסחת דעת. תוכלו לגלות סקרנות גם לתופעה החברתית המסוכנת של בדיקת טקסטים בזמן הנהיגה או לקושי לעמוד במטרה הקטנה שלכם. כשתיתקלו בעוד דחף ישן, נסו להיות סקרנים ולשאול מה קורה לי כרגע? ואולי להצליח לשחרר. 

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות