Connect with us

קהילה

הרוטשילד של דורנו

Published

on

לאחר עשרות שנים של פילנתרופיה ונתינה עבור יהודי העולם כולו ועבור מדינת ישראל, שלדון אדלסון הלך לעולמו * איש עסקים ופילנתרופ אמנם גדל בארה"ב, אך היה מחובר בנימי נפשו למדינת ישראל * הספד והצדעה

"הפספוס הגדול ביותר של שלדון אדלסון, שמכירים אותו בעיקר בעקבות עסקיו ועמדותיו הפוליטיות, ופחות בעקבות תרומתו יוצאת הדופן לעולם היהודי", כך אמר לי כמה וכמה פעמים, מכר קרוב של בני הזוג שלדון וד"ר מרים אדלסון, בעיניו "מדובר ברוטשילד של דורנו" רק שאותו רוטשילד, לא מקבל ולו קמצוץ מההכרה הראויה לו.

כששמעתי על דבר פטירתו של אדלסון, המשמש גם כבעלים של עיתון מקור ראשון, נזכרתי בכל אותם פעמים שנפגשתי איתו, או ששמעתי אותו מדבר מול חניכי תגלית או בכנסים של ארגון IAC. אני זוכר אירוע מצומצם של חניכי תגלית, שביקשו להודות לו על תרומתו האדירה, ושם הוא סיפר על אביו המנוח, שהיה נהג מונית, ולא הצליח לבקר בישראל. "כשכבר היה לי מספיק כסף לקנות לו כרטיס, הוא היה מבוגר וחולה מידי" סיפר אז לחניכים, "נדרתי נדר שלא אתן לכך שעוד יהודים מהעולם לא יוכלו לבקר בישראל רק בשל עלויות כלכליות". לא אשכח את הצמרמורת שעברה בגופי כאשר הזכיר את אביו, ודיבר על זהותו היהודית הכה עמוקה ומשמעותית.

באחד מביקוריו של אדלסון ואשתו במערכת מקור ראשון, קיימנו ישיבת מערכת קטנה עם המו"ל שלנו, שנגררה כמובן לענייני דיומא. שאלתי אותו, בימים של תחילת ממשל טראמפ, "האם אתה חושב שאכן ישנה עלייה באנטישמיות בארה"ב?" הוא ישב שם, רגוע, ואמר לי, "בוא אני אספר לך אנטישמיות מהי" ושיתף אותנו בילדותו בבוסטון, אז קתוליים החטיפו לו ולחבריו מכות בשל היותם יהודים. הוא הזכיר לנו שבתקופה ההיא, יהודים לא יכלו להתקבל לכל מוסד אוניברסיטאי, או להיות חברים במגוון גופים וארגונים. "אי אפשר להשוות את האנטישמיות שחוויתי אז, למצב היהודים באמריקה כיום" אמר ברוגע ובחדות שכה אפיינו אותו.

אדלסון אולי לא הקים את תגלית, אך הוא הפך לתורם הגדול ביותר שלה, ולתורם שמזוהה אולי יותר מכל עם הארגון. כחצי מיליארד דולר תרמו בני הזוג לתגלית מאז שנת 2007, וגרמו לכך שרשימות ההמתנה שכל צעיר יהודי אמריקני הכיר – ייעלמו, שכן מי שיוכר כזכאי חוק השבות – יוכל בעקבות התרומה שלהם לבקר בישראל. גם כאן היו מי שניסו לצייר את אדלסון ככזה ש"משתלט" על תגלית ומנסה להפוך אותה לגוף ימני יותר. אלא שמהיכרות קרובה מאוד עם העניין – לבני הזוג אדלסון לא היתה השפעה על תכני הפרויקט, ומעידים על כך התורמים האחרים כגון צ'רלס ברונפמן שמזוהה היטב עם השמאל האמריקני והישראלי כאחד. ארגוני שמאל ניסו לטעון שתגלית מקדמת את האג'נדה הימנית ומונעת ממשתתפיה להיפגש עם פלסטינאים – אלא אפילו יוסי ביילין, מהוגי תגלית ואיש שמאל מובהק, הסביר לי בראיון ש"תגלית לא אמורה לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אלא לחזק את הזהות היהודית".

תרומה נוספת שתירשם על שמם של בני הזוג אדלסון היא לארגון ה-IAC, המועצה הישראלית אמריקאית, ארגון שהיה אז קטן, והתיימר להיות "ארגון הגג" של הישראלים המתגוררים בארה"ב. עבור ד"ר מרים אדלסון היה מדובר בנושא אישי שכן היא עצמה אזרחית ישראלית שהיגרה לארה"ב. תוך כמה שנים, ועשרות מיליוני דולרים של תרומות, הפך ה-IAC לארגון היהודי שגדל במהירות הגדולה ביותר – ומתפרס היום   בלא פחות מ-27 מדינות.

לראשונה, החלו המהגרים הישראליים, שכונו עד אז "יורדים", להתחבר לשורשים היהודיים שלהם, ולהתחבר לקהילות של ממש. עד אז חיו הישראלים האמריקאיים כיחידים, בלי רשת תומכת, ולרוב מנותקים מהקהילה היהודית הוותיקה – שכן לא התחברו אליה מבחינה תרבותית או דתית. ה-IAC הולך והופך עם השנים לגוף שמחזק את הזהות היהודית של כמיליון ישראלים וצאצאיהם ברחבי ארה"ב. לכנסים שלהם הגיע לא אחר מאשר דונלד טראמפ, ללא ספק בהשפעת אדלסון.

לפני מספר שנים, כאשר הדיון סביב תנועת ה-BDS והחרם על ישראל היו אקטואליים ומרכזיים, החליט אדלסון תוך כמה ימים לקיים כנס סודי במלון הוינישיאן שבבעלותו בלאס וגאס וזימן לשם את נציגי כלל הארגונים היהודיים שלהם נגיעה בנושא. כזה היה אדלסון, בלי בולשיט, ניגש ישר לעניין, וגורם לשינוי של ממש.

האדלסונים לא נשארו בתרומותיהם רק בגבולות ארה"ב, הם תומכים באינסוף מיזמים וארגונים ישראליים, כגון מוסדות אקדמיים במרכז הבינתחומי בהרצליה ובאוניברסיטת אריאל, שם בניינים גדולים ופקולטות נושאות את שמם. כמו כן, הם תורמים לאגודת ידידי צה"ל, למוזיאון יד ושם ועוד.

בארץ מאזכרים את אדלסון בגלל קשריו לראש הממשלה בנימין נתניהו והפרשיות הקשורות לנוני מוזס, ישראל היום או לעסקי הקזינו שלו. אבל אני מבקש לזכור אותו כ"רוטשילד של דורנו" שפעל ללא לאות לחיזוק מדינת ישראל והעם היהודי. אני אזכור את אותו אדם, שאמנם גדל בארה"ב, אך היה מחובר בנימי נפשו למדינת ישראל, חיבור שאי אפשר לתאר במילים. החיבור הזה הוא שהביא אותו לחיבורם של מאות אלפי בני נוער יהודיים מהעולם לישראל, לחיזוק הישראלים ברחבי ארה"ב ולחיזוק מדינת ישראל בתוך גבולות המדינה – ומחוצה לה.

לא בכל כלי תקשורת ישראלי מוכנים להקדיש כתב במשרה מלאה שיעסוק בקהילות היהודיות ברחבי העולם. העובדה שהאדלסונים הם "בעלי הבית" של מקור ראשון, גרמה לכך שזה יהיה הגיוני לתת תשומת לב לאחינו ולאחיותנו מעבר לים. על כן, תודתי הצנועה לכם, בני הזוג אדלסון, שאיפשרתם לי להפיץ את האור ואת הקשרים ביננו כאן בישראל ליהודי העולם, ובעקבות כך לחבר עוד יותר את החברה הישראלית לנושא שהיה כה קרוב לליבכם.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

קהילה

"איבדנו שנה": עוד פורים בזום

Published

on

הקהילות היהודיות בארה"ב התמודדו בשנה האחרונה עם האתגרים שזימנה להם הקורונה – בתפילות, בחגים ובחיים היהודיים בכלל * כעת הן מכינות מסכות פורים ברוח התקופה ומייחלות לשינוי, לפחות בשנה הבאה

מצד אחד, זה נשמע כמו אירוע פורים רגיל לגמרי – מסיבת קישוט מסכות לקראת החג. אלא שהשנה, המסיבה בבית הכנסת ״בית אל-נר תמיד״ בברומול, פנסילבניה, נערכת במתכונת שונה. במקום לקשט מסכות פורים, הילדים יציירו על מסכות ההגנה האישיות שלהם. ובמקום לעשות זאת יחד בבית הכנסת, הם ישבו בבתיהם, מאוחדים על מסך המחשב בזום. המסיבה הזו משקפת את המאמץ שעושה בית הכנסת לשמור על רוח החג, גם כשהחגיגה היא תזכורת אכזרית לכך שחלפה שנה שלמה מאז שנגיף הקורונה הפך את חיי הקהילה היהודית האמריקאית על פיה, כמעט בן-לילה. "זה מצער מאוד שאיבדנו כמעט שנה שלמה של חיים בבית הכנסת, ושל החיים האישיים שלנו", אמרה הרבה ג'נין ג'נקוביץ מ"בית אל-נר תמיד". "אני יודעת שכולם עייפים ועצובים, ואנחנו מנסים לשמח אותם מעט".

בשנה שעברה, נחגג פורים בתשעה במארס, ממש בשבוע שבו ארצות הברית נסגרה בניסיון לעצור את התפשטות הנגיף. עבור חלק מהקהילות היהודיות זה היה החג הראשון שהן חגגו אי פעם בזום. בקהילות אחרות, המסיבות הרגילות פינו את מקומן לטקסים קודרים יותר ואפופי ג'ל חיטוי, ללא ההמולה האופיינית לחג. בשבת שלאחר מכן כבר בוטלו התפילות בבתי הכנסת. היו גם קהילות שבחרו לקיים את החגיגות כרגיל, בנוכחות אישית וללא מסכות הגנה. אירועי פורים אלה זירזו את התפשטות הנגיף בקהילה היהודית וגבו בהמשך מחיר כבד בחיי אדם.

שנה לאחר אותו פורים, הקהילה מאוחדת בהבנה שהמציאות השתנתה. שהחגים, השבתות והטקסים הדתיים הפכו לאירועים מצומצמים, מבודדים ומרוחקים, בהתאם למגבלות שכפתה המגפה. עבור בתי כנסת של הזרמים הלא-אורתודוקסיים, המשמעות היא ניסיון מצטבר של שנה בהפקות זום.

"דה הירש סיני", בית כנסת רפורמי בסיאטל, וושינגטון, הסמוך לאחד ממוקדי ההתפרצות הראשונים – ביטל בשנה שעברה את חגיגת הפורים שהייתה אמורה להיות בסגנון "מלחמת הכוכבים", אך הבטיח לחבריו שחגיגת פורים השנתית "תחזור בשנה הבאה, גדולה ומוצלחת יותר מאי פעם". אלא שהתברר שקשה למלא אחר ההבטחה הזו. באירוע בבית הכנסת ישמרו גם השנה על כללי הריחוק והוא יכלול כמה אירועים מקוונים, כולל חגיגה בהשראת יישומון הווידאו הפופולרי "טיקטוק". אולם יש חלקים בחגיגה, ביניהם קריאת המגילה, שקשה להתאים למעבר לאינטרנט. "איך משתמשים ברעשנים בזום?" תהתה ג'נקוביץ, שהביעה צער על כך שילדים קטנים לא ייהנו מהחוויה. "התחושה שנצטרך לשים את הקהל על 'השתק' בין לבין באמת פוגעת בשמחה ובחגיגיות של פורים".

במרכז היהודי אורנג'טאון, קהילה קונסרבטיבית צפונית לעיר ניו-יורק, יוחלף מצעד התחפושות המסורתי בשיירת מכוניות שתיסע ברחבי העיר. חברי הקהילה יקשטו את המכוניות ורכב כיבוי מקומי יוביל את השיירה. לקריאת המגילה יתכנסו החברים במגרש החנייה ויאזינו במכוניותיהם. הרב קרייג שף מקווה שהסידור הזה יעניק הזדמנות להרגיש חיבור לקהילה תוך שמירה על הכללים. "שיחקנו עם הרעיון של פעילות דרייב-אין כלשהי, שבה אנשים יוכלו להיות להיות במכוניות שלהם ובמרחק בטוח", אמר שף, שהזכיר את הבעייתיות שבתפילת דרייב-אין בשבת. "פורים נראה כמו ההזדמנות המושלמת".

בית הספר לפל, בית ספר יהודי במחוז ווסטצ'סטר, שהיה אחד ממוקדי הקורונה הראשונים במדינת ניו-יורק, עבר ללמידה מקוונת כבר בפורים שעבר. "כיוון שהכול היה חדש כל כך בזום, הייתה התלהבות מאיך שפורים ייראה אונליין", נזכרה הרבה יעל בושלר מבית הספר. בית הספר חזר בספטמבר ללמד בתוך המבנה, כפי שעשו גם בתי ספר יהודיים אחרים, כך שחגיגות פורים שוב ילבשו צורה חדשה. התלמידים יאזינו לקריאת המגילה בסטרימינג בכיתות. הם לא יוכלו לשיר או לצעוק – פעולות המגדילות את הסיכון להעברת רסס טיפתי – ולא תהיה אספה של כל בית הספר יחד. "השנה כולה הייתה חוויה של 'ונהפוכו'", אומרת בושלר.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות