Connect with us

כלכלה ועסקים

הקמתי את העסק לבד, במדינה חדשה ובניתי אותו מאפס"

Published

on

נא להכיר את לירית רוזנצויג טופז – התגלמות העצמה הנשית הישראלית בלוס אנג'לס, בעלת בית ספר אינטרנטי וסטודיו אנימציה מצליח בברבנק

לירית, את יכולה לספר לנו בקצרה את הסיפור שלך?

"גדלתי ברמת אפעל והייתי ילדה שחקנית וזמרת. משם הייתי נוסעת לתל אביב לחזרות בתור ילדת מופעים ובטלוויזיה החינוכית דאז. השתתפתי בכוכב נולד הראשון בערוץ 1 ואח"כ הגשמתי חלום ולמדתי בבית ספר לאומנויות הבמה תלמה ילין ובאופן טבעי התגייסתי ישר כמפיקה בלהקות צבאית.

"כחצי שנה לפני תום השירות כבר התחלתי את קריירת ההפקה הטלוויזיונית ( באישור המפקד שלי כמובן) וכבר מגיל 19 התחלתי להפיק בטלוויזיה. הפקתי באין ספור תכניות בידור, אירוח, דוקומנטרי, ריאליטי סרטים, פרסומות וקליפים. עבדתי בין השאר השאר על התכנית של אדיר מילר, אודטה, סרט על אורי גלר וכדו'. אני יכולה להעיד על עצמי כי גיל צעיר הייתי מאוד חרוצה ממוקדת מטרה.

"בתקופת התיכון בישראל פגשתי את לירון (בעלי) שהחלום שלו כבר אז היה לנסוע לאמריקה ללמוד אנימציה. מיד לאחר השרות הצבאי הוא נסע לארה"ב לפלורידה, ולמד אנימציה במשך ארבע שנים. כל אותו זמן הוא היה בפלורידה ואני בישראל ונפגשנו כל כארבעה חודשים. כחודש לאחר סיום הלימודים התחתנו בארץ ועברנו ללוס אנג'לס ביחד.

"כשהגענו לאל איי הוא החל לעבוד ב'סוני' כאנימטור תלת מימד ואח"כ עבר ל'דרימוורקס' שם הוא משמש כיום סופרוייזר אנימציית תלת מימד ובמאי.

"כשהגעתי לכאן לא הכרתי נפש חיה. בתהחלה עשיתי כמה הפקות קטנות ואחרי לא הרבה זמן יצאתי לדרך חדשה. מתחילת שנות ה-20 שלי ידעתי ורציתי שתהיה לי חברת הפקות בבעלותי לפני שימלאו לי 30. וכך היה. בשלב ראשון, לפני תשע שנים, הקמתי בית ספר מקוון Frame by Frame לאנימציה, עם מורים שעובדים באולפנים הגדולים בהוליווד ועל סרטים כמו הדרקון הראשון שלי, הקרודס, ספיידרמן, המיניונים, קונג פו פנדה, אלאדין, מלחמת הכוכבים ועוד. הרעיון היה להביא את הידע ואת האיכות הגבוהה של האנימציה והעיצוב לסטודנטים בישראל, בעברית ובשכר לימוד התואם את המטבע המקומי. בהמשך פתחתי סניף שפונה לקהל בדרום אמריקה ובספרדית. בסמוך הקמתי את חברת ההפקה שלי לאנימציה במטרה לעבוד על פרוייקטים באיכות גבוהה. רציתי להעסיק את בוגרים שלי יחד עם אמנים מקצועיים אחרים מלוס אנג'לס ומכל מיני מקומות בעולם.

"חברת ההפקות שלי נקראת ”Neko Productions" ואנחנו עובדים על סרטים, תוכנות, משחקי AR‘ VR פרסומות ועוד. יש לי צוות קבוע של אנשי הפקה ואמנים ואנחנו עובדים על מגוון רחב של פרוייקטים במגוון רחב של סגנונות".

מה הנוסחה שלך להצלחה?

אני מעריצה גדולה של תקשורת פתוחה. אני מאמינה כי החברה מושתת על החזון, הדחף, האמביציה והיכולת של הבעלים. אני פרפקציוניסטית, אמינה ונאמנה, עובדת קשה וממוקדת מטרה. תמיד נותנת 200% בכל מה שעשיתי. מאוד אכפת לי מהצוות שלי ומהלקוחות שלנו. כל מה שאנחנו עושים, נעשה עם כוונה מלאה, מקצועיות והמון נשמה. אני בעיקר בן אדם של מילה וככה אנחנו בדיוק ב"נקו".

מהו התהליך והשלבים של ההפקה באנימציה?

"הכל מתחיל מסיפור ותוכן, משם עוברים לעיצוב ואז אל תוך האנימציה עצמה. יש פרוייקטים שאנחנו עושים את כל התהליך מהרעיון דרך האנימציה ועד המוסיקה ויש פרוייקטים שאנחנו מספקים שירותים ספציפים ונקודתיים, תלוי בצורך של הלקוח. לדוגמא לפרוייקטים שאנחנו מפיקים: Sega למותג Sonic the Headghog באנימצייה קלאסית. לסרט הדוקומנטרי Ask Dr Ruth שזה סרט מצולם דוקומנטרי על חייה של הסקסולגית הידועה ד״ר רות וסטהיימר. הפקנו את כל קטעי האנימציה שמופיעים במהלך הסרט. הסרט אגב יעלה בקרוב ב-hulu ובבתי קולנוע והפרימיירה העולמית שלו נערכה לפני כחודש בפסטיבל הסרטים הידוע סאנדנס.

"כשאנחנו עובדים על משחקים או פרוייקטים נוספים כמו ל-Avengers של Marvel, Harry Potter, Barbie ועוד, אנחנו מספקים עיצובים, אנימציה ומודלים בתלת מימד היום הכל ויזואלי והתוצרים בדרך כלל חולשים על הרבה מאוד פלטפורמות במדיות חברתיות, במובייל, בטלוויזיה, במחשב ובמרצ'נדייזינג, ששם נמצא הכסף הגדול".

במה את גאה בעסק שלך?

"קודם כל אני גאה בזה שהקמתי אותו לבד, במדינה חדשה. ובניתי אותו מאפס. אני גאה ברמה הגבוהה ובמה שאנחנו מייצגים. אני גאה בשירותים שאנחנו מספקים. כיום יש לי צוות של כ20- עובדים ואני יודעת בדיוק לאן אני רוצה לפתח את העסק ומה המטרות שלי לחמש ועשר שנים הקרובות.

"אני מאוד גאה על העובדה שאנחנו תמיד מתאמצים מעל ומעבר כדי לספק את השירות הטוב ביותר ואת המוצר הטוב ביותר. אנחנו תמיד עומדים בזמנים ובתקציב. אנחנו מאוד אמינים ודואגים מאוד ללקוחות שלנו. חשוב לי שכל העבודים בעסק שלי יהיו מרוצים ושיהנו מעבודתם. זה לא משנה אם אתה לקוח או עובד, אתה רוצה להרגיש שאכפת לסביבה שלך ממך ושמעריכים ומכבדים אותך. בסופו של יום כולנו אנשים, עשובדים עם אנשים ומספקים שירותים לאנשים".

מה את הכי אוהבת ומה הכי פחות בלוס אנג'לס?

"יש לי משפחה נפלאה שאני מאוד אוהבת עם בעל מקסים ושני ילדים מופלאים . אני אוהבת את מזג האוויר, את האנשים, את האנרגיה, את האווירה, את האפשרויות
האינסופיות, את התעשייה, את החברים שלי.

"אני אוהבת את התחושה שאני קרובה לישראליות שבי ומוקפת בקהילה. שאנחנו לא לבד פה. אין ספק שאני הכי פחות אוהבת את הפקקים, את המרחק מכל דבר וכמובן את המרחק הגיאוגרפי מהארץ, כי כל המשפחה שלנו נמצאת שם".

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

ארה"ב-ישראל

"אם התחברתי עם לקוח, יכולתי להגיד לו שמוצר יעלה לו 3,000 דולר"

Published

on

טל בדיחי עבדה בעגלות בארה"ב ובקנדה, מכרה מוצרי ים המלח והרוויחה הון עתק * את חוויותיה פירסמה בספר "עגלות" שהביא לה פרסום רב אבל גם חותמת שחורה על הדרכון המונעת ממנה לחזור לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות * ראיון על עושר בלי אושר 

מאז שטל בדיחי הוציאה את ספר הביכורים שלה "עגלות" בקיץ האחרון, קרה לה דבר מוזר. מצד אחד הספר זכה להצלחה וביקורות טובות; ומנגד הטוקבקיסטים לא הפסיקו לרדת עליה. "קראו לי 'חלאת המין האנושי', 'עוד תיכנסי לכלא', 'חכי-חכי, העברתי את הפרטים שלך ל-IRS' ועוד כל מיני איומים ונאצות. להגיד לך שזה לא פוגע, אני לא יכולה. תחשבי שהנה, החלום הכי גדול שלך התגשם, פירסמת ספר עם מודן, הוצאת הספרים הכי גדולה בארץ והביקורות על הספר דווקא טובות, אבל התגובות של האנשים עליך באופן אישי כל כך שליליות".

הראיון הטרנס-אטלנטי עם בדיחי נערך טלפונית כשהיא על חוף הים בתל אביב. בעקבות פרסום הספר, עוד משהו לא סימפטי קרה לה: היא לא יכולה לחזור לארה"ב לאחר שקיבלה חותמת שחורה. בשביל להבין איך ספר ביכורים בעל דמויות פיקטיביות יכול לעורר כל כך הרבה בלגן, צריך קודם כל לשמוע את סיפורה של הצעירה התל אביבית בת ה-31.

בדיחי, כמו צעירים ישראלים רבים, החליטה לעבוד בעגלות בקניון בארה"ב ולעשות קצת כסף. השנה היתה 2012, תחילת דצמבר, והיא שמעה שבזמן חג המולד עושים המון כסף במכירות בעגלות בקניונים. "היה לי חוב של 30 אלף שקל לבנק והחלטתי לסגור את המינוס ולחזור לארץ לחתונה של אחי הצעיר".

אבל גם לאחר שהצליחה לסגור את המינוס, היא החליטה להישאר בארה"ב ולעשות כסף קל ממכירת מוצרי ים המלח. במשך שנה שלמה היא עבדה כשהיא עומדת שעות ארוכות על הרגליים ועשתה הרבה מאוד כסף – 120 אלף דולר. את החוויות שצברה במהלך אותה שנה (וחצי השנה שאחריה בקנדה), היא תיעדה בספר "עגלות" בו הגיבורה הראשית היא מושבניקית, גננת לשעבר שמוכרת לסאקרים באמריקה מוצרים במחירים מופקעים תוך הבטחות שווא על סגולותיהם. כך למשל היא מספרת איך הדמות הבדויה שלה מכרה מוצרים לחולת סרטן כדי שתעשה מסיבה לחברותיה על כך שהחלימה. התיאור הזה השאוב מהמציאות, הוא זה שגרם לרבים לכנות אותה בכינויי גנאי ושינאה.

"אם את כבר כותבת על זה, אז אשמח להתייחס", היא אומרת, "כי הדברים הוצאו מהקשרם. זהו לא משהו שאני גאה בו ולא הכי מוסרי ואני מאוד מצטערת שקרה אבל זה לא היה בדיוק איך שאחד הכתבים תיאר את זה. בערוץ 13 הכותרת היתה: 'מכרתי קרמים לחולת סרטן ב-14 אלף דולר' וזה ממש רחוק ממה שזה היה. האישה הזאת שהגיעה לקניון החלימה מסרטן ורצתה לעשות מסיבה לחברות שלה, היא הגיעה עם הרבה כסף והיתה יכולה לקנות כל דבר אחר בקניון אבל החליטה להוציא את הכסף בעגלה שלי. לכל אחת מהחברות קנינו ערכה של מוצרי ים המלח ואחר כך העמסנו לה על האוטו שישה ארגזים. רוקנו את כל העגלה במכירה הזאת. היא גם חזרה אחר כך לקניון ונתנה לי מתנה. 

"הרבה פעמים מה שקורה הוא שהגבול נהיה מאוד דק. את לא מפלצת מהרגע הראשון. לכל אחד יש את הגבולות שלו. היו לנו מקרים שעצרנו את עצמנו ולא מכרנו כי ראינו שהבן אדם לא איתנו וגם לא מכירה מישהו שמכר לנכים".

לא היו לך חששות לפני פרסום הספר מהתגובות שתקבלי, במיוחד מהמשפחה שלך?

"אמא שלי גם כותבת והיא שמחה שהלכתי בדרך הזאת ופרסמתי ספר, אבל היה לה גם קשה עם חלק מהתיאורים כי המשפחה שלי דתית וזה לא היה פשוט שהיו שם תיאורים על יחסי מין (בדירות השכורות של העובדים), לאמא שלי היה קשה לקרוא את זה אבל בסופו של דבר היא היתה מאוד גאה בי וגוננה עלי. אנשים שעבדו בעגלות כתבו לי: הרגשתי שכתבת את הסיפור שלי למרות שאת לא מכירה אותי. לא כל התגובות לספר היו שליליות, אבל כן חששתי מאוד".

בדוכנים לא היה מחיר נקוב

בדיחי גדלה במושב קשת שברמת הגולן, חמישית מבין שבעה אחים ואחיות, בת למשפחה דתית לאומית. היא למדה באולפנה והתחנכה בבני עקיבא. במסגרת השירות הלאומי שלה, היא טסה לאורוגוואי לחיזוק הקשרים עם קהילות יהודיות. שני הוריה עוסקים בחינוך ואמה נמתנתה על פעילי תנועת 'העם עם הגולן' ואף שבתה רעב. בצעירותה, הוריה עזבו את הבית למשך שנה כדי לסייע למשפחה שנפגעה בפיגוע בגוש קטיף ועל מנת לחזק את ההתיישבות. 

את עדיין מחשיבה עצמך דתיה?

"כן, זה חלק גדול מאוד ממני, לא יכולה להגיד שאני הכי שומרת קלה כחמורה אבל אני שומרת על צביון דתי בבית".

חטפת הרבה ריקושטים על מה שאת מספרת בספרך, הרבה טוקבקים יצאו נגדך. נתקלת בזה גם ברחוב?

"אנשים הרבה יותר אמיצים על המקלדת. ברחוב התגובות רק חיוביות. אומרים לי: קראתי את הספר הוא מדהים, גם אם היה מישהו חושב דברים שליליים הוא לא יגיד לי אותם בפנים".

הביקורת היתה על כך ששיקרת בתיאור סגולות המוצרים ובמחירים הגבוהים שמכרת. איך קבעת מה המחיר?

"מכרנו מוצרי קוסמטיקה מים המלח. נכון שלים המלח יש סגולות ושביקור בים המלח מיטיב עם העור אבל מפה ועד להגיד שמוצרים מים המלח הם תרופה ידועה לטיפול בהתקרחות יש דרך לעבור ואני עשיתי אותה והייתי גם גאה בה.  שורש ההונאה היה בכך שלמוצרים בדוכנים שלנו לא היה מחיר נקוב, כך שאם התחברתי עם לקוח, יכולתי להגיד לו שמוצר ששווה כמה שקלים יעלה לו 3,000 דולר".

כמה כסף עשית בזמן שעבדת בעגלות?

"כ-120 אלף דולר. כשגיליתי את הכסף, משהו במוח שלי התחיל להידפק. הרווחתי הרבה יותר ממה שהרווחתי בישראל, יותר מההורים שלי, ובעצם מכל מי שהכרתי. ככל שזה החריף הרגשתי שמי שלא נמצא איתי לא מבין את העולם הזה. בזמן שחברים שלי בארץ הרוויחו 6,000 שקל במשרות במשרדי פרסום, אני עשיתי את אותו סכום בעשר דקות בעגלה. קניתי לעצמי הכל כי הרגשתי שמגיע לי, שהרווחתי את זה".

מה עשית עם הכסף?

"בזבזתי אותו. כל מי שעבד בעגלות עשה הרבה כסף ואת הרוב ביזבז. תזכרי שאני גם הגעתי עם מינוס של 30 אלף שקל לבנק וגם כל ביקור בארץ עולה כסף. גם קניתי בגדים ובזבזתי הרבה. אחרי שסיימתי עם העבודה נסעתי לטיול במכסיקו וישנתי במלון הכי יקר שם. היום זה לא משהו שהייתי עושה. היה בזה משהו שופוני".

כשחזרת לארץ הרווחת הרבה פחות. האם היו לך רגעים שחשבת לעצמך, מה אני צריכה את זה?

"כשחזרתי לארץ, עבדתי כגננת והרווחתי 4,000 שקל לחודש ברוטו, משהו שהייתי יכולה לעשות באמריקה ביום. אז בהתחלה היו מחשבות כאלו, אבל אני לא במקום הזה יותר. העבודה בעגלות כל כך קשה ומתישה נפשית ופיזית שלא מותירה לך זמן לשום דבר. עבדתי מ-10 בבוקר ועד 9 בלילה וב'בלאק פריידי' גם 15 שעות ביום וכל הזמן על הרגליים. יש שלב מסויים בחיים שאתה מוכן להקריב הרבה מאוד בשביל הכסף, היום אני כבר לא נמצאת בשלב הזה".

היום בדיחי עובדת כמנהלת קשרי משקיעים בקרן השקעות ונדל"ן, עדיין מרוויחה הרבה פחות מאשר עשתה בעגלות אבל היא גם לא קורעת את התחת כמו אז. "אז כשהייתי שבה הביתה, לא יכולתי לעשות שום דבר חוץ מללכת לישון. בהתחלה כולנו רצינו ללכת לחדר הכושר ומהר מאוד הבנו שאין לנו זמן לזה".

אשכול נבו האמין בי

זהו ספר הביכורים שלך. היה קשה למצוא הוצאה לאור שתפרסם אותו?

"מאוד. כמעט ויתרתי בשלב מסויים. למדתי שלוש שנים בבית הספר לכתיבה של אשכול נבו ואורית גידלי. אשכול מאוד האמין בספר ואמר לי שזה חייב לצאת כי זהו סיפור שלא סופר אף פעם. כולם יודעים שמוסד העגלות קיים אבל אף אחד לא שמע מה באמת קורה שם. בהתחלה שלחתי את הספר להוצאה גדולה ונדחתי, אחר כך קיבלתי תשובה שיש לספר פוטנציאל וזה קול הדור אבל שעלי להעמיק את הדמויות. אז שיכתבתי וחזרו אלי עם תשובה שלילית. לקחתי עורכת מקצועית וערכנו את הספר במשך חודשים ושוב התשובה היתה שלילית. זה היה מסע מאוד מפרך. אמרתי לעצמי: מה חשבת? שהוצאה גדולה תיקח אותך? חשבתי איזה פספוס, הייתי יכולה לעשות משהו אחר עם החיים שלי ובמקום בזבזתי את כל הזמן הזה על הספר. 

"אבל אשכול לא ויתר הוא החליט להגיש את הספר בעצמו להוצאת מודן והם קיבלו את הספר. זה היה הדבר הכי מרגש שקרה בחיי. קיבלתי טלפון מרוני מודן, הייתי באקסטזה. לא יכולתי לדמיין מה שקרה אחר כך עם כל הביקורת שחטפתי, אלפי תגובות נוראיות נגדי, זה מצער אותי אבל הייתי עושה זאת שוב. סיפרתי סיפור שמישהו היה צריך לספר. אמנם היה קל יותר אם הייתי רק מספרת סיפור של מישהו אחר ולא הסיפור האישי שלי, אבל עדיין אני שמחה שעשיתי את זה. זה לימד אותי שיעור שאם את רוצה משהו מספיק חזק זה יקרה".

לאחר פרסום הספר היא קיבלה מכתב מהקונסול של הקונסוליה האמריקאית בישראל שהיא לא מורשת כניסה. "הכתבה ששודרה בערוץ 13 היתה חד מימדית וקיצונית. זה יצא כאילו אני גאה בזה שגנבתי, זה פגע ועיצבן הרבה אנשים. היום לא הייתי הולכת להתראיין ככה אבל אני סופרת, לא פוליטקאית. הרבה אנשים שיתפו את הכתבה ופנו למס ההכנסה האמריקאי וגם לקונסוליה האמריקאית וטענו שזהו ספר שמעודד אנשים לפשוע בארה"ב. הקטע הוא שהספר שלי בדיוק מנסה להעביר את המסר הנגדי. עובדה שאמהות של צעירים ישראלים כתבו לי שלאחר שקראו את הספר ואמרו שלא יתנו לילדיהם לנסוע ולעבוד בעגלות. אני לא רואה את עצמי כאדם רע או לא מוסרי, אבל למרבה הצער הרבה אנשים ראו את הספר באופן אישי נגדם והיה בהם רצון לנקמה."

את עובדת על ספר חדש היום?

"כן. אני כותבת על הדתיים בתל אביב, על הקושי שלהם למצוא אהבה וזוגיות בעיר מאוד חילונית ומתירנית כתל אביב. אנחנו עושים מדי יום שישי ארוחות שישי ועולים הרבה סיפורים יפים ומרגשים שאני רוצה לכתוב עליהם".

המשך לקרוא

כלכלה ועסקים

אובר: כ-6,000 איש ואישה הוטרדו מינית בזמן הנסיעה בשנתיים

Published

on

בחברה הדגישו כי מדובר בשברירי אחוז (0.00002%) מכלל הנסיעות שעמדו בשנים אלה על 2.5 מיליארד נסיעות ברחבי העולם

כ-6,000 הטרדות מיניות דווחו לאחר נסיעות בשירות אובר בארה"ב בין השנים 2018-2017. כך עולה מדוח ציבורי שהחברה פירסמה השבוע. בשנתיים אלה, 107 אנשים נהרגו במהלך נסיעות אובר – 58 מהם ב-2018 ו-49 ב-2017. מתוך אלה, 19 נרצחו בנסיעה – 9 ב-2018 ו-10 ב-2017 .

מאז הקמתה, מתמודדת החברה עם שתי ביקורות עיקריות. האחת נהגי החברה מנוצלים מכיוון שאינם מועסקים ישירות על ידי החברה ולכן אינם זכאים לתנאי העסקה מינימליים – דבר שהוביל להפגנות נרחבות מצד הנהגים ברחבי העולם. הביקורת השנייה מתייחסת לכך שמכיוון שהחברה אינה מעסיקה את הנהגים ישירות, היא גם אינה מבצעת בדיקות רקע מקיפות של נהגיה והנוסעים והנוסעות נכנסים למרחב לא-בטוח של הטרדות מיניות, אלימות, נהיגה פרועה וכו'. על רקע מחאת #METOO החברה הודיעה כי היא מסכימה שנשים וגברים שעברו ניצול מיני במהלך הנסיעה יוכלו לתבוע את אובר. לפני כן, החברה הפנתה את המתלוננות לבוררות אישית. בדוח החדש מציינת החברה כי יותר ממיליון נהגים לא עברו את הליך המיונים של החברה בין השנים 2018-2017.

בדוח צוין כי בין השנים 2018-2017 הוטרדו 5,981 נוסעים ונוסעות, נהגים ונהגות. בחברה הדגישו כי מדובר בשברירי אחוז (0.00002%) מכלל הנסיעות שעמדו בשנים אלה על 2.5 מיליארד נסיעות ברחבי העולם. עם זאת, סביר שהמספר גבוה בהרבה שכן רבות מהטרדות המיניות אינן מדווחות. על פי הדוח בשנת 2019, בארה"ב לבדה יש מדי יום 4 מיליון נסיעות באמצעות אפילקציית אובר. כלומר, נסיעה כל 45 שניות.

המשך לקרוא

כלכלה ועסקים

באמנות כמו באמנות: אכל יצירה ששוויה 120 אלף דולר

Published

on

בננה שמודבקת לקיר בנייר דבק של האמן האיטלקי מאוריציו קאטלן, היתה בתצוגה בגלריה במיאמי, כשהאמן דיוויד דאטונה אכל אותה, אחרי שאמר שהוא רעב

יצירת אמנות שנמכרה ב-120 אלף דולר ונקראת "קומיקאי", נאכלה, במה שהוא כנראה הסוף המתאים ביותר לבננה מבשילה המחוברת לקיר בנייר דבק. היצירה, הנקראת "קומיקאי", ונוצרה על ידי האמן האיטלקי מאוריציו קאטלן הייתה בתצוגה בגלריה הבינלאומית Perrotin במיאמי, כאשר האמן דיוויד דאטונה אכל אותה, אחרי שאמר שהוא רעב. מקים הגלריה, עמנואל פרוטין, קרא לעבודה "סמל למסחר גלובלי, דו משמעי, כמו גם מכשיר קלאסי להומור".

לא הכל אבוד לרוכש, אשר היה אמור להתמודד עם הירקבותה של הבננה בשלב כלשהו. העבודה מגיעה עם תעודת מקוריות, והבעלים יכולים להחליף את הבננה. "דאטונה לא הרס את העבודה. הבננה היא הרעיון". אמר לוסיאן טראס, מנהל בגלריה. ואכן, הרעיון חזר לחיים במהירות, כאשר פרוטין התקין בננה חדשה כמה דקות אחר כך. קאטלן – שקנה את הבננה בשוק ירקות מקומי – ידוע בשל עבודותיו הקומיות כשהמפורסמת בהן היא שירותים בשם "אמריקה" העשויים מזהב 18 קראט, והיו פעילים לשימוש, כאשר הוצגו בגוגנהיים ונגנבו לאחרונה מתערוכה באנגליה.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות