Connect with us

תרבות ובידור

הקול נשאר במשפחה

Published

on

משפ' ידידיה, המשפחה המוזיקלית האולטימטיבית של לוס אנג'לס הישראלית, עורכת מופע מיוחד לפורים ב- 20במרץ, מופע לקהילה ב5 באפריל ומסיבת השקה לאלבום חדש • שיר למעלות

יקירה ואהרון ידידיה הכירו לראשונה לפני 22 שנים במסיבת גראמי ביתית בלוס אנג'לס שערכה חברה משותפת, אסנת, ששירתה עם יקירה בלהקה הצבאית בארץ והופיעה בלהקה של פיני כהן שבה אהרון היה המתופף. יקירה, זמרת-יוצרת, תלמידה לשעבר לפסנתר של מתי כספי, שרה, מנגנת על קלידים, טמבורין וגיטרה אקוסטית, אהרון מתופף, מנגן על גיטרה אקוסטית, גיטרה חשמלית וגיטרה בס. היום מופיעה המשפחה בהרכב מלא עם בנותיהן המוכשרות.

בשנה האחרונה עבד הזוג במרץ על הקלטת אלבום הבכורה שלהם במקביל להופעות בבתי כנסת במקומות שונים ברחבי לוס אנג'לס, לקהל גילאים רחב ומגוון. ההופעה הקרובה תערך ביום שישי ה-5 באפריל בשעה 6:30, בטמפל עליה ב"וודלנד הילס" שפותח את שעריו ומזמין את כולם לחוות קבלת שבת כיפית עם משפחת ידידיה, יקירה, אהרון ושלושת בנותיהן, אלה, אוליביה, ולני. למחרת, במוצאי שבת 6 באפריל, תחגוג המשפחה בערב מרגש ומיוחד בחצר פרטית בנורתרידג' את צאתו של אלבום הבכורה בערב שיתחיל עם הבדלה-מעגל שירה ותופים מיוחדת וימשיך עם מופע משירי האלבום שכולל לחנים מקוריים של יקירה למילות תפילה בעברית: מודה אני לפניך, אדון עולם, שיר למעלות, הללויה ועוד.

יקירה ואהרון, "איך הכול התחיל" ומה החלום המוזיקלי שלכם?

יקירה: "אחרי שנים של כתיבת שירים ולחנים פנה אלי החזן דניאל פרידמן בבקשה להלחין תפילה מתהילים כדי שיוכל להוסיף שיר לרפרטואר שירי התפילה שלו. ברגע אחד חיי השתנו. גיליתי מחדש עולם שלם. תוך כדי שקראתי את התפילות שמעתי את המנגינות מתנגנות בראשי. ההשראה הייתה כל כך מופלאה שלא יכולתי להפסיק. תוך שבועיים הלחנתי מופע שלם. החזן הזמין אותנו להופיע בטמפל רמת ציון. היה לנו כחודש להתארגן ובהחלטה של רגע, אהרון ואני, בשמחה גדולה מצד הבנות, החלטנו שנצרף גם אותן להרכב. הן מופיעות על במות מגיל צעיר בשירה, ריקוד, תיאטרון וחוץ מזה הן גדלו בבית מוזיקלי, שוחר תרבות ורוח. זה היה הכי טבעי שבעולם שהן ייקחו חלק בזה. הן מדברות עברית שוטפת, שרות ומנגנות בכלים שונים. אלה שרה ומתופפת, אוליביה מנגנת בכלי הקשה ולני שרה, מנגנת בכלי הקשה ותופים והן מתחלפות במהלך ההופעה בנגינה על הכלים השונים".

למה בחרתם לשלב מוזיקה ותפילות?

יקירה: "אנחנו חיים ונושמים מוזיקה. לשנינו היהדות והמסורת חשובה מאוד". אהרון: "ובמיוחד החגים השבתות כפי שחשנו וחגגנו אותם בישראל, דרך המוזיקה אנחנו מצליחים לשמר ולחזק את העברית והיהדות של הבנות שלנו. זה הרבה מעבר לפרנסה. זה סוג של שליחות, אנחנו אוהבים להופיע עם שירים מהמקורות בבתי הכנסת. יש הרבה יופי במסורת היהודית ואנחנו לא היחידים שחושבים כך: אנו מצליחים לסחוף אחרינו קהל חדש וצעיר שבד""כ מעדיף להישאר בבית בשישי בערב.

יקירה, מה הרקע שלך?

יקירה :"סבא שלי היה חזן ועזר לפתוח שלושה בתי כנסת בחולון. גדלתי בבית חילוני מסורתי עם ארוחות שבת ומזמורים. מצחיק שדווקא בלוס אנג'לס לימדתי עם מוזיקה תנכית טעמי המקרא כשלימדתי ילדים לבני מצווה. היה מדהים לגלות שגם בנות עולות לתורה אפילו בבתי כנסת קונסרבטיבים, לא רק ברפורמים. הופתעתי למשל שנשים וגברים מתפללים ביחד. לא נחשפתי לשוויון הזה בישראל. התפילות העשירו את נפשי, מעבר למילים. התחלנו להופיע בבתי כנסת והתחילו לבוא משפחות וילדים והמקום התמלא. מוזיקה היא השפה הכי יפה בעולם עם כוח ועוצמה לקרב, לגעת ולעשות טוב לאנשים".

הבנות שלכם מבינות ומתחברות לתפילות?

יקירה: "לגמרי. הן למדו את כל התפילות בעל פה דרך השירים שלנו וכל ילדה מבינה ומתחברת לתפילות בדרך שלה. אני רואה מה ילדים שומעים היום ונחרדת. אני משתדלת למזער את החשיפה של הילדות שלי לשירים פרובוקטיביים ושליליים של זמרות כמו ליידי גאגא, אדל וכדו'. המוזיקה כל כך נמוכה וחשוכה היום. ככותבת מילים ולחנים אני רגישה לכל מילה ולכל צליל וזה עצוב. אני לא יכולה למנוע את החשיפה שלהן למוזיקה שלילית אבל יש לי את היכולת והרצון לתת אלטרנטיבה, להדליק קצת אור בחושך הזה. אני יודעת שלבד, אהרון ואני לא נוכל ליצור שינוי משמעותי. רק ביחד, עם תמיכה קהילתית של אנשים והורים שמתחברים לאור, נוכל לקיים ולאפשר מקום למוזיקה עם מסרים חיוביים לילדים שלנו".

לאן אתם שואפים? מה החלום שלכם?

יקירה: "להגיע ולגעת בכמה שיותר אנשים דרך המוזיקה שלנו. להדליק אור ולעשות טוב. יש הרבה יופי לחגוג מדי פעם את השבת ביחד עם הקהילה, אולי אפילו ליצור קהילה תומכת של אנשי אור ומשפחות עם ילדים שמתחברים לעשייה המוזיקלית שלנו ורוצים לקחת חלק בזה באופן קבוע. הדרך הכי טובה לתמוך בנו זה פשוט להגיע להופעות שלנו. ההנאה מובטחת. מבחינתי זאת שליחות חשובה עבור משפחתי, עבור הקהילה של הישראלים והיהודים האמריקאים ואני מאחלת ומייחלת שכמה שיותר אנשים יידעו על זה".

איפה אתם מופיעים?

אהרון:" בבתי כנסת בעיקר וגם ניתן להזמין אותנו להופיע באירועים כמו ערבי שירה ותרבות, קבלות שבת, בת ובר מצווה, חגים, ימי הולדת, כל אירוע חגיגי ויהודי. אנחנו גם מקבלים תגובות נלהבות מנוצרים שנהנים מהלחנים שלנו לתהילים. הופענו בחודש שעבר בבית כנסת והגיעו כ-300 איש כשבממוצע מגיעים אולי כ-50 איש. זו הרגשה נפלאה, סוג של שליחות לדעת שאנחנו עוזרים להשריש את היהדות לקהל צעיר שבדרך כלל לא בא לבית הכנסת".

חוץ מההרכב המשפחתי, הם הקימו להקה ישראלית-יהודית שעושה שמח, "יקירה אנד דה בנד" שמה. חברים בה יקירה (שירה וטמבורין), אהרון (תופים) ביחד עם שני נגנים מוכשרים: יורי כץ, שגם התארח וניגן באלבום בסקסופון וחליל; ואדם פרי על הקלידים. הלהקה מופיעה בבתי כנסת, בחגים ובשמחות. בחג פורים הקרוב ב-20 במרץ הם יופיעו בטמפל רמת ציון בוואלי עם שירים ישראליים מוכרים ואהובים. אירוע שמח שפתוח לציבור הרחב וכולל ארוחת ערב וללא תשלום.

לפרטים נוספים: yedidyah.net ובפייסבוק

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

תרבות ובידור

Triple Frontier: בן אפלק ואוסקר אייזק במשבר קרבי

Published

on

"משולש הגבולות" הוא מותחן פעולה דרמטי, שמחזיק בזכות צוות השחקנים החזק ותסריט מקורי של מארק בול

משולש הגבולות": צוות שחקנים מוביל, צוות חיילים מוביל

מותחן הפעולה "משולש הגבולות" החל את חייו כרעיון לסרט בכיכוב טום הנקס ובבימויה של קת'רין ביגלו, אי שם בשנת 2010, רק עתה הוא הושלם וכעת ניתן לצפותו כסרט המקורי והאחרון של נטפליקס. מדובר במותחן פעולה דרמטי, שמחזיק בזכות צוות השחקנים החזק ותסריט מקורי של מארק בול.

"משולש הגבולות" מצליח לקחת את צוות השחקנים ולהראותם כבני משפחה מאולתרת, שכבר חלקו כברת דרך יחדיו לאורך השנים. באמצעות דיאלוג ואינטראקציות גופניות, יש תחושה אמיתית של היסטוריה משותפת בין החיילים שבסיפור, שהיא חיונית ליצירת קשר חזק עם קהל הצופים. צ'נדור בונה בחוכמה ובאיטיות את המערכה הראשונה למעשה השנייה), שבה למדים על המצב הנוכחי של כל אחת מהדמויות העיקריות, בטרם דוחפים אותם לתוך הסכנות האורבות בג'ונגל הדרום אמריקאי. הגישה שלו מרחיקה לכת ומאפשרת לצופים לרכוש ידע ולהבין את המוטיבציה של הדמויות, ולהעלות כמה שאלות מוסריות מעניינות המדגישות את הנושאים העיקריים של הסרט.

השחקנים מביאים קדימה את האופי החברי בין הדמויות, ומשלימים את הכימיה האחד עם האחר. החיסרון היחיד: לא כל הדמויות מקבלות זמן מסך באותה מידה. השלישייה של פדרו פסקל ("נרקוס"), צ'רלי האנם ("בני האנרכיה") ו-גארט הדלונד ("פרחים בבוץ") עושים מה שהם יכולים עם הטקסטים שלהם ומותירים רושם קטן בנוכחותם על המסך, אבל ל-בן אפלק ("נעלמת") ול-אוסקר אייזק("מבצע פינאלה") יש הרבה מרחב פעולה. באופן לא מפתיע, שניהם משמשים בתפקידים הראשיים בסרט ומביאים פיתולים משכנעים בעלילה וגם יוצרים חמלה, כי הם לא מפחדים להדגיש את הפגמים האישיים של הדמויות שלהם. דמותו של אייזק, בפרט, משמשת ככוח המניע של הסיפור ועוברת את השינוי המשמעותי ביותר, כשאייזק שומר על כריזמה מאופקת ויציבה לאורך הסרט. שחקני משנה, כמו אדרייה ארג'ונה ("בלש אמיתי") ו-ריינלדו גלגוס ("צלף אמריקאי") בקושי מותירים רושם ומשמשים כמקדמי עלילה בלבד.

צ'נדור גם עושה עבודה טובה בבימוי סצינות מסויימות, אשר מנחילות בלב הצופים תחושה של פחד ואימה. אף על פי שהסרט ייראה על ידי רבים מן הצופים על מסך הטלוויזיה – או בצער רב על הטלפון החכם (כיוון שיוקרן רק בנטפליקס), קטעי הפעולה עוצבים בצורה שמרגישה קולנועית למדי – ויש לתת את מלוא הקרדיט לצלם רומן וסיאנוב ("בהיר", "יחידת המתאבדים") ומעצב התפאורה גרג ברי ("דדפול"). אף אחד לא בטוח בכל עת והעובדה שכל השחקנים ותיקי סרטים מסוגת הקרבות והלחימה, הם גם מתמודדים כראוי עם דרישות פיזיות בהופעותיהם, שרק מעמיק את קווי העלילה. פעמים רבות, הצופים יישארו על קצה מושבם.

"משולש הגבולות" בהחלט יכול להיחשב כאחד הסרטים המקוריים הטובים של נטפליקס. כנראה שלא יתמודד שנה הבאה בטקס האוסקר, אבל שווה לבדוק אותו ולצפות בו על המסך הכי גדול שניתן. 125 דקות של חוויה מותחת, מסקרנת והכי חשוב – עם מוסר השכל.

המשך לקרוא

תרבות ובידור

יוסי ותומר מציגים: חשיפה כפולה

האמן תומר פרץ והמוזיקאי יוסי מזרחי מעלים מופע מולטי-מדיה ראשון מסוגו, במשך שני ערבים, בגלריה במרכז העיר • שווה בדיקה

יוסי מזרחי (מימין) ותומר פרץ בסטודיו

DOUBLE EXPOSURE היא תערוכת מיקס מדיה דו חושית (צפיה ושמיעה) מסקרנת העומדת להתרחש בקרוב ב- OURO Studio במרכז לוס אנג׳לס. מאחוריה עומדים שתי דמויות מוכשרות מעולם האומנות והמוזיקה: האמן הישראלי – אמריקאי תומר פרץ שמתגורר כבר שנים רבות בלוס אנג׳לס; ויוסי מזרחי, מוזיקאי ישראלי (׳הקולקטיב׳) שעבר להתגורר בעיר המלאכים לפני שלוש שנים יחד עם זוגתו נינט טייב נינה- איך שקוראים לה החבר׳ה), שכולנו מכירים היטב.

לוס אנג׳לס איננה זרה למזרחי. בגיל 18 התגורר כאן כשלמד ב׳אל איי מיוזיק אקדמי׳. לאחר מכן חזר לישראל והחל ליצור ולהופיע עם להקתו ״הקולקטיב״. מדי פעם עשה גיחות לעיר המלאכים להופיע עם ׳הדג נחש׳ ועם נינט. פרץ הכיר אותו דרך חברה משותפת, הכימיה הייתה טובה והוא הספיק לצייר אתו כמה פעמים כחלק מפרוייקטים
אישיים שלו והסקרנות שלו לתיעוד מוזיקאים.

לפני כשנה פנה יוסי לתומר בבקשה שיתעד אותו במצלמתו מהרגע שהוא מתעורר, ונתן לו מפתח לביתו כדי שיגיע אליו בשש בבוקר ויוציא את התמונות האותנטיות ביותר כשהוא ונינה עדיין ישנים במיטתם. פרץ הגיע, אך שכח את הסוללות למצלמה הדיגיטלית שלו. הוא מצא מצלמת פילם ישנה שהייתה זרוקה בסלון של מזרחי (חובב רטרו ידוע) והחל מתעד את שיגרת הבוקר של האובייקט המבוקש. ״כשראיתי את התוצאות ידעתי שחייבים לעשות עם זה משהו. זה היה כל כך אמיתי, מחוספס ולא מתיימר", מספר מזרחי. מכאן נולד הרעיון להרים מייצג אומנותי-מוזיקלי כמו שלא ראיתם בעבר. ״חשיפה כפולה״, שתעלה במשך שני ערבים ב- במרץ, מחברת את הסיפור האישי של השניים 23-24 באמצעות, ציור, צילום, מוזיקה ועוד אלמנטים מיוחדים שלא נחשוף כרגע, כדי לא להרוס את החגיגה.

יוסי, אתה מוזיקאי ותומר, אתה צייר. איך נוצר החיבור ביניכם?

תומר: ״אני מצייר מוזיקאים כבר שנים. האמנות שלהם מסקרנת אותי. עשיתי עבודות של המון אמנים, ביניהם רמי פורטיס. כשיוסי ונינה עברו לגור באל-איי נדלקתי עליו כשראיתי אותו על במה. ציירתי וצילמתי אותו פעם אחת ומאז היינו נפגשים בכל מיני מקומות".

יוסי: ״ביקשתי מתומר לתעד אותי כשהחלטתי שאני מוריד את השיער הארוך אחרי 6-7 שנים וזה היה מין איוונט קטן בשבילי. אמרתי לו: ׳תגיע לפני שאני מתעורר ואיך שאני פותח את העיניים תתחיל את הקליק הראשון, תהיה איתי כל הבוקר. אני עושה מדיטציה בבקרים, מתפלל, מקלחת. הכל יצא הכי חושפני ואינטימי".

איך נינה (נינט) הגיבה לשגעון הזה?

יוסי: ״כשאמרתי לה שתומר מגיע לצלם אותנו בבית בשש בבוקר היא אמרה, ׳כל עוד אני לא בפריים הכל סבבה׳. ברור שעשינו לה כמה תמונות אבל זה שמור בכספות…"

תומר: ״שמע, בוא לא נשכח שנינה בעצמה היא אמנית אז היא מבינה הכל לגמרי. תאמין לי – היא יותר משוגעת מכולנו ביחד"…

יוסי, מהיכן ההשראה לתיעוד האינטימי הזה, להוריד את השיער הארוך ולהפוך הכל למיצג אומנות?

״סבא שלי גסס מסרטן במשך תקופה ארוכה. בזמן שהייתי בהקלטות בצפון קליפורניה קיבלתי טלפון שהמצב שלו מחמיר, שלא נשאר לו הרבה זמן וכדאי שאגיע לארץ. טסתי לישראל וביליתי איתו את ימיו האחרונים. גדלתי עם סבא והיינו קרובים. הוא מאוד אהב מוזיקה, האזין לז׳אנרים מאוד מגוונים, מפרנק זאפה ומיילס דיוויס ועד אום כולתום. הוא הביא לנו את המוזיקה הביתה לי ולאבא שלי, שהיה מתופף.

"במהלך הימים האחרונים איתו חשבתי איךלהנציח את הזיכרון שלו. נזכרתי שהיו לו המון קסטות של טייפ ישן ועם השנים הם נעלמו בבית שלו כי הפורמט נעלם. סבתא שלי מצאה אותן. הבאתי את הקסטות ללוס אנג׳לס, קניתי מערכת סטיראו של בית עם טייפ ואקולייזר, חיברתי אותה באולפן והתחלתי לדגום את הקסטות הישנות ולהקשיב להן. היו ימים שהגעתי לאולפן והקשבתי דקות ארוכות לקסטות שלו, רק כדי לקבל השראה לפני שאני בכלל מתחיל לגעת בדברים ולהתעסק איתם".

איזו מוזיקה נוכל למצוא באלבום הזה שהוא גם חלק מהתערוכה?

״המוזיקה נכתבה בהשראת הקסטות האלו ושילבתי את זה יחד עם הקלטות של תפילות שהקלטתי בשבעה שלו. לקחתי את הדברים שהם מאוד ישנים ויצקתי אותם לתוך יצירה מאוד מודרנית. שירים שהם חלקם אינסטרומנטלים, בחלקם אני מארח אמנים מקומיים והמון מוזיקאים אחרים. הפרוייקט הוא מאוד בהשראתו וסביב החיים של סבא שלי״. המוזיקה שמזרחי הקליט הפכה לאלבום חדש GRANDPA'S TAPES. הפרידה מסבו הובילה אותו לרצון לשינוי והתנקות. מזרחי החליט להשיל מעצמו דברים וביניהם גם את השיער הארוך שהיה הסמל שלו במשך שנים. את סיפור הניקיון וההתחדשות הזו מתעד פרץ במצלמתו, על הקנבס ובאמצעים אומנותיים ויזואלים נוספים.

למה אפשר לצפות במופע?

יוסי: "אנחנו רוצים להביא חוויה לקהל של מעבר לבוא ולראות תערוכה של תומר פרץ או לשמוע תקליט של יוסי מזרחי. אנחנו לוקחים אותם לעולם פרטי שלנו עם הרבה שכבות, נספר סיפור משתי נקודות מבט שונות ותהיה מוזיקה חיה.

תומר: ״שום דבר לא הולך להיות סטנדרטי; יש פה שילוב של ישן וחדש. מיקס מדיה, אני יכול להגיד שיהיו המון הפתעות ושזה עובד על כל החושים".

Double Exposure – Art Installation by Tomer Peretz and Joseph E-Shine
OURO Studio

23-24 March 7:00-11:00 PM 3822 W. Jefferson Blvd. L.A. CA 90016

המשך לקרוא

תרבות ובידור

מרבד הכספים

Published

on

שמלת ברבור, כפפות מטבח הזויות, שערורייה סביב מניקור ותשלום של עשרות אלפי דולרים כדי לפסוע מול המצלמות עם תיק ממותג או עגילי מעצבים • אחרי טקס האוסקר ה־91, הצצה מאחורי הקלעים של השטיח האדום המפורסם בעולם

טקס האוסקר חגג השנה בלוס אנג'לס יומולדת 91. המותג הקשיש ניסה לשדר עסקים כרגיל, אבל הטבלה לא משקרת. בטקס הקודם צפו 26 מיליון איש בלבד, שפל של 40 שנה, והאקדמיה קולנוע הבינה שמשהו צריך להשתנות – ומהר.

מה לא עשו כדי לחדש את נעוריו של הפסלון המוזהב? הכריזו על קטגוריה ל"סרט הפופולרי הטוב ביותר" יוזמה שנבלמה בינתיים); הסתבכו עם ההחלטה על מנחה הטקס (הקומיקאי קווין הארט, שנבחר תחילה, פרש אחרי שסירב להתנצל על התבטאויות הומופוביות מהעבר); וגם השתעשעו ברעיון לחלק ארבעה פרסים בהפסקות הפרסומות, כדי לקצר את הטקס כך שאורכו לא יחרוג משלוש שעות (הוליווד זעמה וההחלטה בוטלה).

אבל נדמה שהאיום הגדול ביותר על החגיגה ריחף מחוץ לדלתות הכניסה לתיאטרון דולבי בהוליווד. אנחנו מדברים על מוסד ותיק ונוצץ בזכות עצמו – השטיח האדום, שגם הפופולריות שלו נמצאת בדעיכה.

על פי סקר של ה "הוליווד ריפורטר", בשנים האחרונות נרשמה ירידה חדה בשיעורי הצפייה באירוע המסורתי, שבו מתהלכים הסלבס מול המצלמות, מציגים את בגדיהם ועונים לשאלות החנפניות של כתבי הטלוויזיה.

רק שישה אחוזים מהנשאלים הודו שהם צופים בקביעות בשלב השטיח האדום, וגם זה, רק מתוך עניין שלהם בבחירות האופנתיות של הכוכבות. זה לא מפתיע. אמנם נחמד לגלות איזו שמלה לובשת השחקנית הלוהטת של הרגע ומי נראה חנוק יותר בטוקסידו, אבל בעידן האינסטגרם אפשר לקבל בחשבונות הפרטיים של הסלבס מנות גדושות של אבק כוכבים בכל רגע נתון, ובראוותנות גדולה הרבה יותר.

הרייטינג של משדר הדגל של ערוץ E! מהשטיח האדום באוסקר צנח ב־2018 ב־43 אחוזים לעומת השנה שקדמה, ומשך 1.3 מיליון צופים בלבד. "הנתון הזה באמת לא מפתיע, אבל הוא מאוד מעציב", אומרת מליסה ריברס, בתה של הקומיקאית המנוחה ג'ואן ריברס, שסיקרה לצד אמה עשרות אירועי שטיח אדום מאז תחילת שנות ה־90. ריברס־האם נחשבת למי שהפיחה רוח חיים בסצנת השטיח האדום, עם השאלה האייקונית שלה, מה את לובשת?", שמשכה צופים שלא בהכרח התעניינו בחלוקת הפרסים עצמה. "כבר זמן רב הסיקור התקשורתי של האוסקר משתנה. המארגנים הגבירו את הפיקוח על השטיח האדום בעקבות לחץ של הטאלנטים. אנשי יחסי ציבור מתערבים היום בסוגיה מי מתראיין ומה אפשר לשאול, ואסרו עלינו סתם ליהנות. הכל מתוח, כולם שם נזהרים בלשונם, שלא יפרשו את דבריהם בצורה לא נכונה.
אין יותר ספונטניות בתעשיית הבידור.

"אמא שלי תמיד אמרה שהשטיח האדום הוא מסיבת הקוקטייל הכי טובה בעולם. מדברים עם כוכבים גדולים, עוברים כל הזמן ממפורסם למפורסם, ועושים חיים. העידן הזה נגמר".

• • •

המונח "שטיח אדום" נולד בטרגדיות היווניות, שם שימש דרך לקדם פני מלכים ביראת כבוד. בטלוויזיה הוא תפס תאוצה בשנות ה־60, כשהחלו השידורים בצבע, וצוותי התקשורת נהרו לסקר את הטקסים. כוכבי הוליווד התקבלו בשאגות המעריצים, וכל טקס נפתח בקטע ערוך של ההגעות הנוצצות. בין הראשונות שבלטו בעידן החדש היתה השחקנית אודרי הפבורן, שזכתה באוסקר ב־1954 על הבכורה ההוליוודית שלה ב"חופשה ברומא", לצד גרגורי פק. הפבורן פסעה על השטיח בשמלה מלאכית לבנה עם עיטורי פרחים, שעיצב לה אובר דה ז'יבנשי. אגב, הפעם הבאה ששחקנית בשמלת ז'יבנשי זכתה באוסקר נרשמה לפני שנתיים, כשאמה סטון זכתה על "לה לה לנד", והגיעה לטקס בשמלת זהב מעוטרת קריסטלים של סברובסקי, עם עגילי זהב 18 קראט בשווי 110 אלף דולר, שקיבלה מחברת טיפאני.

ליידי גאגא היא המתלבשת המסקרנת ביותר בטקס השנה. הזמרת, שבנתה קריירה שלמה על לבוש הזוי ומושך אש (לא שכחנו לה את שמלת הסטייקים), הופיעה בטקס לפני ארבע שנים במחרוזת משירי "צלילי המוזיקה", ולבשה שמלה לבנה בתוספת כפפות אדומות, שרבים לעגו להן ואמרו שנראה כאילו היא "עומדת לשטוף כלים". אחת ההשראות של גאגא היא הזמרת שר, שלפני שלושה עשורים סיפקה פרובוקציות משלה. ב־1984 היא הגיעה לאוסקר עם החבר דאז, ואל קילמר, בשמלה נוצצת וחושפנית עם מחשוף נדיב שהותיר מעט מאוד מקום לדמיון. כעבור שנתיים הרשימה במה שנחשב ללוק אייקוני, עם בד מרושת מינימלי, שכיסה רק את מה שצריך, ולראשה תוסף קיפודי ענק סטייל לאס וגאס. ב־1988 היא הפציעה במראה שכאילו שילב את שני הקודמים, בעיצובו של בוב מאקי, וזכתה באוסקר על תפקידה ב"מוכת ירח".

האטרקציות שסיפקה שר סללו את הדרך לשלל אסונות מלתחה מפורסמים על השטיח האדום. ב־1990, בשיא תהילתה עם באטמן" ו"תשעה וחצי שבועות של שיכרון חושים", הגיעה קים בייסינגר בשמלה לבנה בוהקת שעיצבה בעצמה, ונראתה כמו תאונת מלתחה: מצד אחד היה שם מחשוף קלאסי, ומצד שני ז'קט עם קולר מורם; זרוע אחת מכוסה בשרוול, והשנייה חשופה עם כפפה בודדת. מבקרי האופנה לא הפסיקו לקטול אותה.

ב־1992 התייצבה ג'ולייט לואיס הצעירה, שהיתה מועמדת על "פסגת הפחד", בשמלת צ'רלסטון משנות ה־20 ושרשרת פנינים ארוכה, והותירה פיות פעורים למראה הצמות ששזרה על ראשה, שכמעט גזלו את אור הזרקורים מבן זוגה, שחקן עולה בשם בראד פיט.

עידן האינטרנט השפיע מאוד על "אפקט הוואו" והראשוניות שבהם התהדרו הסיקורים הטלוויזיוניים המסורתיים סביב השטיח האדום. רוב הכוכבות מעדיפות היום לחשוף ברשתות החברתיות את המראה שבו יתייצבו לטקס, וכך לשלוט בחשיפה ובתגובות. זה העולם שבו אנחנו חיים היום", מסבירה ריברס. הסטארים מעדיפים לעשות דברים בתנאים שלהם ובפיקוח שלהם. מצד שני, זה לא נכון שהאינסטגרם פוגע לגמרי בשטיח האדום. הצופים עדיין מחכים לרגע שבו הכוכב או הכוכבת ייצאו מהלימוזינה וידרכו על השטיח האדום, זה עדיין הקסם ההוליוודי שמושך אותנו".

עם כל הכבוד לסטוריז ברשת, לסיקור המסורתי של השטיחים האדומים יש עדיין כוח תדמיתי וציבורי רב, כמו שניתן היה לראות בשנה שעברה, כשכוכבות רבות בטקס גלובוס הזהב החליטו ללבוש שחור, כמחווה לתנועות Time’s Up ו־MeToo.

ב־2014 ספג ערוץ E! ביקורת כשבעמדת השטיח האדום הוצבה קופסה שאליה התבקשו הכוכבות להכניס את ידן ולהציג את המניקור שעשו. כוכבת "סיפורה של שפחה", אליזבת מוס, הכניסה את ידה והפנתה במחאה אצבע משולשת למצלמה הזעירה שבתוך הקופסה. במקרה אחר, בזמן שמצלמה בחנה אותה בקלוז אפ לכל אורך גופה, אמרה קייט בלאנשט בשידור: "עושים את זה גם לגברים? זה עד כדי כך מרתק?" שחקניות כמו ג'ניפר אניסטון וריס ווית'רספון סירבו לשתף פעולה עם E! אם הגימיקים הבעייתיים יימשכו, ובמקביל החל קמפיין "תשאלו אותה יותר", שהפציר בגופי תקשורת לנהל עם הכוכבות ראיון אינטליגנטי, ולא לשאול אותן רק על המראה שלהן.

"ערוץ E! אכן הולך על קו דק בכל הקשור להפקה קלילה ומקורית", מסבירה ריברס. "דווקא עכשיו, כשמוטב לכולנו לא לקחת הכל ברצינות מוגזמת, יש תחושה שרוח השטות ההומוריסטית הזו אבדה. בסופו של דבר, כולנו באנו למסיבת תחפושות משמחת, אז למה שלא נכייף? אני הראשונה לתמוך בדרישה לדבר עם הכוכבות בצורה יותר רצינית, אבל מבינה את שני הצדדים. ועדיין, אי אפשר שלא להתעלם מהצביעות הגדולה".

איזו צביעות?

"כל הנשים הללו מקבלות בחינם בגדים ותכשיטים בשווי עשרות ומאות אלפי דולרים. אם את לא מוכנה שזה יהיה מוקד השיחה, אל תיקחי את השמלה שנתנו לך לקידום המותג. אף אחת לא עושה את זה מטוב לב, אלא כחלק מהסכם שכל ייעודו לקרוץ לתקשורת ולצלמים, לעשות פרסומת ולזכות בתשומת לב. אין מגזין בידור בארה"ב שלא עושה ביקורת אופנה עם קרדיטים מלאים למעצבים. אם שחקנית מביאה שמלה מהבית או קונה אותה בכספה בלי סטייליסט – אז אין בעיה, לא נשאל אותה מה היא לובשת. אבל אם יש לה הסדר עם מעצב, ואחר כך היא מתלוננת בתקשורת שכביכול החפיצו אותה על השטיח האדום בשאלות על הלבוש שלה – זה כבר לא לעניין.

"אנשים מתעלמים מהעובדה שהשטיח האדום הוא אחד המקומות הבודדים שבו נשים מרוויחות משמעותית הרבה יותר מגברים. בין אם הן פרזנטוריות של מותג אופנה, או אם יש להן הסכם ללבוש או לענוד משהו ולקבל תמורה כספית נקודתית. זה משהו שלא קורה עם גברים, סמוך עלי".

• • •

וכן, השטיח האדום הפך עם השנים לעסק שמגלגל מיליוני דולרים, בעסקאות כלכליות שנסגרו מבעוד מועד. הכוכבים לא יודו כמה צ'קים הם אספו בדרך, והמעצבים לא יסכימו לחשוף את המכונה שמניעה את קידום המכירות הכי נוצץ שיש. אבל נוכחות ערה של ספונסרים על השטיח האדום היא סוגיה שכל הוליווד יודעת עליה. "יש מגוון של עסקאות, החל מהשאלת פריט ביגוד או הענקתו לסלב במתנה כדי שילבש אותו, ועד תשלום כספי על עצם הנכונות להיראות בו על השטיח", אומר עו"ד ריק ג'נאו, שייצג שמות גדולים כמו ג'וני דפ ובן קינגסלי ואת היוצרים הישראלים גידי רף חטופים") וחגי לוי ("בטיפול"). ג'נאו מתמחה במשא ומתן בין טאלנטים לבין מותגים. "כוכב שמסכים ללבוש בגד מסוים מקבל עשרות עד מאות אלפי דולרים. זה משתנה בהתאם לרמת הכוכבות והיוקרה שלו באותו מעמד. שחקנים שמועמדים בקטגוריות המשחק יכולים לקבל יותר. ואם מדובר באייקון אופנתי – יש בכך ערך משמעותי למעצב. "למעשה, כל השטיח האדום מתוכנן לפרטיו. זו מכונה משומנת היטב של תזמון – מתי כל כוכב מגיע, מתי הוא מתראיין, ואצל מי. נדיר שכוכב פשוט מזדמן' לראיון. הם יודעים מתי הם עוצרים אצל ריאן סיקרסט, ובאיזה שלב הם נכנסים לאולם".

גם הסדרים חד־פעמיים בין סלב למותג זוכים לתעריף נדיב. עבור שמלת ערב יכולה כוכבת "אופנתית" לקבל סכום של 50-200 אלף דולר; על נעלי מעצבים גובים חמשת אלפים עד עשרת אלפים דולר; על איפור במותג קוסמטיקה מסוים יכולה כוכבת לדרוש החל מ־20 אלף דולר, בכפוף לפופולריות שלה ברשתות החברתיות; תיק יד מעוצב יכול לתגמל בסכום של עשרת אלפים עד 15 אלף דולר; ותכשיטי יוקרה יכניסו לכוכבת לא פחות מ־125 אלף דולר, כשהפריט הפופולרי ביותר הוא עגילים – שתמיד יופיעו בצילומי התקריב שבוחנים עיצוב שיער ואיפור.

עבור גברים, טוקסידו של מעצב יוקרה יכול להיות מתומחר בשני מיליון דולרים, שייכנסו לכיסו של השחקן שילבש אותו. על הסכמה לענוד שעון יד מסוים יכול הכוכב לגבות סכומים שמתחילים ב־25 אלף דולר. כריסטיאן בייל, שזכה באוסקר לפני שמונה שנים על "פייטר" ומועמד על "סגן הנשיא", ניצב השנה בראש רשימת הגברים
שמרוויחים בגדול מהצד בעונת הטקסים הנוכחית.

"מעצבים גדולים כמו ארמאני, טום פורד או ראלף לורן הם חלק מהשמות שמעורבים בעסקאות כאלו, ויש גם כאלה שנמנעים", מסביר ג'נאו. "בדרך כלל, ההסכמים הם מאוד ברורים: תלבש – תתוגמל. יש מקרים שבהם מדובר בהסכמי 'ידיד המותג', שבהם ההתקשרות ארוכת טווח: אם יש אירועים מסוימים שהמותג יוזם או משקיע בהם, הטאלנט מחויב להופיע. אלה הסכמים שתקפים לאורך השנה, ולעיתים גם לכמה שנים".

המעצבת גליה להב, שבין לקוחותיה ביונסה, ג'ניפר לופז, אמה סטון, קייטי פרי והטניסאית סרינה וויליאמס, מתעקשת שלא תמיד נדרש המעצב לפתוח ארנק כדי שסלב ילבש אותו. "יש לנו כל הזמן בקשות לאירועי שטיח אדום, וברוב המקרים אנחנו משאילים את השמלות שלנו לאירוע ספציפי. יש לנו התקשרויות מתמשכות עם הרבה טאלנטיות, אבל אנחנו מאמינים שמי שתרצה ללבוש את העיצובים שלנו – תעשה זאת מאהבה, ולא כי אנחנו משלמים".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות